CNSA.jpg

ככלל, החוק האמריקאי אוסר על נאס"א לחתום על הסכמים בילטראליים עם סין, מחשש לגניבת טכנולוגיה. כך, למשל, טייקונאוט סיני מעולם לא טס לתחנת החלל הבינלאומית – שאירחה בני לאומים רבים, כמו אסטרונאוטים ממלזיה, מקזחסטן, מאיחוד האמירויות וממדינות קטנות אחרות. ואילו רוסיה לא מעוניינת לפי שעה להצטרף להסכמי ארטמיס. "זה פרויקט פוליטי, וההסכמים מתמקדים יותר מדי בארה"ב", טען דמיטרי רוגוזין בראיון שנתן באוקטובר אשתקד, וקרא לנאס"א לאמץ שיתוף פעולה מלא, בדומה לשיתוף הפעולה בתחנת החלל הבינלאומית.

אם בשנות ה-60 מרוץ הירח היה בין ארה"ב לברה"מ, כיום המתחרות העיקריות על הבכורה הן ארה"ב וסין. בנאס"א מתכוונים להנחית את האסטרונאוטית הראשונה ואת האסטרונאוט הבא על פני הירח עד 2024. במקביל, תחנת החלל הבינלאומית שתקיף את הירח תאפשר לאסטרונאוטים של נאס"א ושאר המדינות החברות לערוך ביקורים תכופים יותר ויותר על פני הלבנה, עד לייסודה של תחנת מחקר קבועה בקוטב הדרומי.

סין היא מעצמת חלל חדשה בהרבה, אבל בשנים האחרונות היא משקיעה הון עתק בתוכנית צ'אנגה (הקרויה על שם אלת הירח הסינית). ב-2013 הפכה סין למדינה השלישית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ וארה"ב – שהנחיתה חללית על הירח עם צ'אנגה 3, וב-2019 הפכה למדינה הראשונה בהיסטוריה שהנחיתה רובר בצד הרחוק של הירח עם צ'אנגה 4. עוד ב-2019 שבר הרובר יוּטוּ 2 ("ארנב"- מבוסס על דמות הארנב הניבט מפני הירח, לפי פולקלור הסיני) את שיא השרידות על הירח של הרובר הסובייטי לוּנוֹחוד 1 ב-1971. ואילו בדצמבר אשתקד הביאה צ'אנגה 5 כמעט 2 קילוגרם מאדמת הירח לכדור הארץ – דוגמיות הקרקע הראשונות מהירח מאז לונה 24 ב-1976.

china-flag-moon.jpg

גם רוסיה משתתפת במרוץ הזה לירח, ובאוקטובר השנה רוסקוסמוס מתכוונת להנחית על הקוטב הדרומי של הירח את לונה 25 – המשימה העצמאית הראשונה מאז התמוטטות ברה"מ והמשימה הראשונה של סוכנות החלל לירח מאז 1976. ב-2024 תשוגר לירח המקפת לונה 26, ב-2025 הנחתת לונה 27 וב-2027 לונה 28 – משימת איסוף דוגמיות. סוכנויות החלל הרוסית והסינית כבר הודיעה כי לונה 27 – כמו גם צ'אנגה 7  הסינית – יהיו משימות משותפות.

קראו עוד:

• טראמפ חתם על צו נשיאותי המאפשר לכרות משאבים מהירח
• יפן מצטרפת לתוכנית ארטמיס לירח וחברות אמריקאיות פרטיות חוברות לייצר רכב נחיתה ירחי
• אפולו 11, מאחוריך: צ'אנדריאן 2 ההודית שוגרה בהצלחה לירח
• נוקיה ונאס"א יתקינו אינטרנט אלחוטי 4G – על הירח

למרות ההצהרות, שיתוף הפעולה עם ארה"ב – נמשך

עם זאת, מוקדם לדבר על מלחמה קרה חדשה בין שלוש המעצמות, וארה"ב ורוסיה עדיין משתפות פעולה בתחום החלל. דוגמה טובה לכך פורסמה יחד עם ההודעה על ההסכם לפיו ב-4 באפריל תשגר נאס"א את האסטרונאוט מארק ונדה היי במסגרת משימת סויוז הרוסית לתחנת החלל הבינלאומית.

הסידור הזה הושג בתיווך חברת החלל הפרטית אקסיום. בתמורה לשיגור על הסויוז, נאס"א תבטיח לאקסיום מושב על אחד מהשיגורים הבאים של הדרגון 2 לתחנה, כנראה ב-2023, אותו תעניק אקסיום לקוסמונאוט רוסי.

640px-Project_Mercury-Mercury_Seven-Astronauts.jpg

כיום לא זאת בלבד שיותר נשים משרתות בחילות אוויר ברחבי העולם, גם פחות ופחות חלליות דורשות ידיים על ההגה. דאג הארלי ובוב בנקן, למשל, שטסו על גבי הדרגון 2 של חברת ספייס אקס, הצטרכו רק לפקח על העגינה האוטומטית בתחנת החלל הבינלאומית – ולמעשה טסו לחלל כנוסעים ולא כטייסים. הטיסה לחלל עדיין מסוכנת, וכנראה שהיא לעד תדרוש מאמץ פיזי ופסיכולוגי לא מבוטל, אבל היא כבר אינה מצריכה טייסי קרב מנוסים.

במקביל, גם יחס החברה לנשים השתנה – וסביבת העבודה הפכה להרבה פחות פוגענית וטורפנית. דוגמא קלאסית לכך היא ה"מתיחה" של כמה ממהנדסי משימת אפולו 12, שהכניסו שלוש תמונות אמצע של דוגמיות פלייבוי לפנקס המטלות המבצעי של המשימה. האסטרונאוטים גילו את הבדיחה סרת-הטעם על אדמת הירח, והאסטרונאוט צ'ארלס קונראד אפילו עצר את פעילותו ודילג לעברו של אלן בין כדי לראות את התמונה שהוא קיבל.

האישה הראשונה על הירח

הזמנים משתנים, וכבר בשנים הקרובות אנו צפויים לראות את האישה הראשונה נוחתת על הירח. במסגרת תוכנית ארטמיס (אחותו התאומה של אפולו) להחזרת ארה"ב לירח, נאס"א מתכוונת להנחית את האישה הראשונה (והגבר הבא) על הירח עד שנת 2024. מבין 18 האסטרונאוטים שנבחרו ב-2020 לתוכנית ארטמיס, 9 הן אסטרונאוטיות. אחת מהן תהיה האישה הראשונה בהיסטוריה לחלל העמוק, כנראה ב-2023.

artemis_cadre.jpg

התקדמות דומה נרשמה גם בתוכנית החלל המאוישת של ESA, סוכנות החלל האירופית, ששלחה עד היום שתי נשים בלבד לחלל. בפברואר השנה הודיעה ESA כי היא מגייסת אסטרונאוטים חדשים – לראשונה מזה 11 שנה. בסבב המיונים האחרון ב-2008, רק כ-16% מבין 8,000 מגישי המועמדות היו נשים, ומבין שבעת האסטרונאוטים של הסוכנות הזמינים כיום לשיגור, רק אחת, האיטלקייה סמנתה כריסטופורטי, היא אישה.

ב-ESA נחושים לשנות את המאזן הזה, ובסוכנות החלל פצחו ביוזמה לעידוד נשים מכל מדינות האיחוד להציע את מועמדותן. ב-2019 אפילו שיווקו בסוכנות החלל בובות ברבי בצורת כריסטופורטי, בניסיון לעודד ילדות לשאוף לכוכבים.
 

Samantha_Barbie.jpg

בובות הברבי של כריסטופורטי. קרדיט: ESA

כמובן, הצהרות לחוד ומעשים לחוד. אחת הבעיות בשילוב נשים בטיסות לחלל היא שכל מערך תעופת החלל נבנה עבור גברים. כך, למשל, ב-2019 האסטרונאוטיות כריסטינה קוך ואן מקליין התכוונו לצאת להליכת חלל מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית. האסטרונאוטית הראשונה שיצאה להליכת חלל הייתה קתרין סאליבן ב-1984, אבל מעולם לא היה צוות שהורכב כולו מנשים. בנאס"א התכוונו לחגוג את המאורע ההיסטורי, אלא שאז התברר, למרבה המבוכה, שאין שתי חליפות חלל במידת מדיום על סיפון התחנה.

מקליין הוחלפה ברגע האחרון באסטרונאוט ניק הייג, והליכת החלל הכל-נשית הראשונה יצאה לדרך רק חודשים אחר כך, הפעם עם כריסטינה קוך וג'סיקה מאיר. התאמות הכרחיות נוספות כוללות, למשל, את אפודי המגן של החברה הישראלית סטמראד, שנועדו להגן על אסטרונאוטים בחלל העמוק מפני קרינה, והותאמו במיוחד לאנטומיה הנשית. גם שירותי החלל החדישים, ששוגרו לתחנת החלל הבינלאומית בספטמבר אשתקד, כוללים לראשונה משפך שתן לנשים.

קראו עוד:

• מסע בין כוכבות: האסטרונאוטיות שעשו היסטוריה
• כוכבות בחלל
• הרצאת האסטרונאוטית ניקול סטוט | שבוע החלל הישראלי 2021

נשים מנוגה, נשים למאדים

למעשה, לאסטרונאוטיות מספר יתרונות מובנים על פני אסטרונאוטים. ראשית, האישה הטיפוסית צורכת פחות חמצן וקלוריות מהגבר הטיפוסי, וזאת משום שהיא שוקלת פחות והיא נמוכה מהגבר הטיפוסי. כל אלה יתרונות משמעותיים במשימות חלל, בהן כל ק"ג עולה אלפי ועשרות אלפי דולרים. במחקר שערך ויליאם ראו מאוניברסיטת אוהיו נמצא כי גם המבנה הפיזיולוגי וההורמונלי של נשים מתאים יותר למשימות חלל ארוכות טווח, כמו למאדים: נשים מתחת לגיל 30 חשופות פחות למחלות לב בזכות רמות גבוהות של ההורמון אסטרוגן, ורמות הברזל בדמן נמוך יותר, גורם שמפחית את הסיכוי להרעלה בזמן המשימה. לפי נתוני נאס"א, נשים גם מועדות פחות להידרדרות השמיעה והראייה בתנאי מיקרו-כבידה.

וזה רק הצד הפיזי. ייתכן שהאתגר המשמעותי ביותר במסע בן חצי שנה לכוכב הלכת האדום יהיה פסיכולוגי. בהדמיות מאדים שנערכו, הן בנאס"א והן מחוצה לה, נמצא כי נשים פחות תוקפניות ויותר סובלניות לזולתן. נשים בהדמיות התמודדו טוב יותר עם מצבי לחץ, אבל גם עם שעמום וחסך בגירויים.

כמובן, לא הכול ורוד. ראו מזהיר כי אסטרונאוטיות צריכות להימנע מהליכות חלל בזמן המחזור החודשי, כדי להימנע מסחרחורת והקאה עקב הירידה בנפח הדם. בנוסף, נשים גם רגישות יותר לקרינה מייננת וכפי הנראה גם עצמותיהן יידלדלו מהר יותר מעצמות הגברים. לבסוף, נשים מועדות לדלקות בדרכי השתן, אבל זו בעיה רפואית פתירה למדי במכלול הקשיים שמציב החלל החיצון בפני האדם.

רק שליש מעובדי נאס"א – נשים

אסטרונאוטים הם כמובן רק קצה הקרחון של תעשיית חלל אדירה, לאומית ופרטית, וההישגים בחלל החיצון עוד לא באים לידי ביטוי כאן על הקרקע. גלובלית, רק כ-30% מכל העוסקים במקצועות המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה (STEM) הם נשים – ובתעשיית החלל הן כנראה נדירות עוד יותר. מכלל כוח העבודה ההנדסי של תעשיות התעופה והחלל, רק 24% הן מהנדסות – נתון שלא השתנה זה עשורים. ומה לגבי סוכנויות החלל הגדולות? כשליש מעובדי נאס"א, המעסיקה כ-17,000 עובדים, הן נשים. זה גם כמעט שיעורן בקרב מחברי ההנהלה הבכירה של הארגון. בהנהלה המדעית, עם זאת, נשים מהוות רק 16%. המספרים בחברות החלל הפרטיות מייאשים עוד יותר. כך, למשל, ב-2016 רק 14% מכוח האדם בספייס אקס היו נשים. 

ועדיין, התדמית של תחום החלל כמקצוע לגברים קשוחים או מדענים גיקים הולכת ונשחקת בשנים האחרונות, ככל שאנחנו רואים יותר נשים בחזית, החל מנוכחותן של אסטרונאוטיות המסיימות את תוכנית ההכשרה, ועד נוכחותן בהנגשת התחום במדיה ובשידורים החיים של נאס"א. כל אלה הן השראה עצומה עבור נשים, נערות וילדות מכל רחבי כדור הארץ. 

640px-Hurricane_Isabel_from_ISS.jpg

בדומה לכך, הוריקן החלל שהופיע ב-20 באוגוסט 2014 מעל הקוטב הצפוני השתרע על פני שטח בלתי נתפס של כ-1,000 ק"מ  - כמרחק בין חיפה לאתונה. הסופה נוצרה בגובה של 110 ק"מ מעל פני השטח, באטמוספרה העליונה של כדור הארץ, והגיעה עד לגובה של 860 ק"מ, גבוה בהרבה מלוויינים כמו תחנת החלל הבינלאומית. החלקיקים הטעונים שהרכיבו את ההוריקן הסתדרו במספר רב של זרועות ספירליות, שהסתובבו נגד כיוון השעון במהירויות של עד 2,100 מטר לשנייה. ואילו מרכז סערת הפלזמה היה שקט לגמרי, כמו סופות הוריקן סטנדרטיות.

אלא שההוריקן הזה לא המטיר גשם, אלא אלקטרונים לתוך היונוספירה. היונוספרה היא שכבה באטמוספרה של כדור הארץ בה יש אלקטרונים חופשיים, מה שגורם לשכבה זו להוליך חשמלית. ממטרי האלקטרונים הטעונים חשמלית פגעו באלקטרונים החופשיים ויצרו אפקט מרהיב: זוהר קוטב, או אורורה, בצורת סופת ציקלון, שנמשך כשמונה שעות.

זוהר צפוני ספירלי

לרוב, אותם אורות ירקרקים, כחלחלים או אדמדמים בקטבי כדור הארץ נוצרים כאשר רוח של חלקיקים טעונים מהשמש שהצליחו לחמוק מחגורות ואן אלן המקיפות את כדור הארץ,  להגיע לאטמוספרה – ולפגוע במולקולות אוויר. כך, למשל, זוהר קוטב ירוק מקורו בהתנגשות של רוח השמש עם אטום חמצן. אולם לא נרשמה פעילות סולארית מיוחדת בעת הסערה, והחוקרים פנו למודלים כדי להסביר את התופעה.

לפי ממצאיהם, הוריקן החלל נגרם על ידי שחרור מסיבי של חלקיקים טוענים מהשמש שנלכדו בעבר בשדה המגנטי של כדור הארץ – ושוחררו כשקווי השדה התחברו מחדש. תהליך מוכר זה, שנקרא "איחוי מגנטי", חולל את הסופה למרות שהשמש הייתה שקטה באופן יחסי באותו יום ב-20 באוגוסט 2014.

מאחר שאיחוי מגנטי הוא תהליך אוניברסלי של שדות מגנטיים, יש להניח שהוריקנים נפוצים ביקום כולו. בנוסף, הבנה טובה יותר של תהליכים בשדה המגנטי של כדור הארץ יעזרו לנו לצפות סערות עתידיות – ולהגן טוב יותר על לוויינים, תקשורת רדיו ומערכות ניווט לווייני.

certificate.jpg

בשלב הראשון יש להגיש מועמדות בטופס מקוון שנמצא באתר דיר מון ופתוח עד ה-14 במרץ, והסינון הראשוני יתחיל ב-21 במרץ. צוות המשימה ייבחר מבין המועמדים עד סוף חודש יוני, ושמונת תיירי החלל הראשונים שיגיעו לירח יתחילו באימונים הנדרשים עד לשיגור עצמו ב-2023. "אני מזמין אתכם להצטרף אלי למשימה, שמונה מכם מכל רחבי העולם", אמר מאזאווה בסרטון שפרסם באתר דיר מון החדש. "אני קניתי את כל המושבים, כך שזאת תהיה נסיעה פרטית. אני מקווה שיהיה לנו כיף". יחד עם שמונת הנוסעים של מאזאווה, המשימה תכלול שניים עד ארבעה אנשי צוות נוספים, שזהותם טרם נחשפה אבל הם כנראה יהיו אסטרונאוטים בעלי ניסיון שיטיסו את החללית.

במקור מאזאווה חשב להזמין אמנים. כעת, נראה שההגדרה הפכה לנזילה בהרבה, ובאתר נכתב כי היזם מחפש "אנשים יצירתיים" מכל אורחות החיים. "אם אתם רואים בעצמכם אמנים – אתם אמנים", הבהיר היזם. 

קראו עוד:

• ספייס אקס: נשגר משימה אזרחית לחלל בלי "אסטרונאוטים מקצועיים" – שניים מהנוסעים יעלו בהגרלה
• נאס"א: ספייס אקס ובלו אוריג'ין יבנו את רכב הנחיתה על הירח
• צפו: חללית סטארשיפ של ספייס אקס מבצעת תמרונים באוויר – ומתפוצצת על הקרקע
• האסטרונאוטים האמריקאים חזרו לכדור הארץ בחללית המסחרית של ספייס אקס
• מכוונת לירח: סין הניפה דגל על הירח ומתכוונת לשגר לשם טייקונאוטים בתחילת העשור הבא

החלל הופך לנחלת הכלל

ההודעה של יוזמת דיר מון ממשיכה מגמת את פתיחת החלל לתיירות של השנים האחרונות – ולוקחת את מהפכת "החלל החדש" לחלל העמוק. בפברואר הכריזה ספייס אקס שבאוקטובר השנה תשגר חללית מסוג דרגון 2 ללא "אסטרונאוטים מקצועיים". במשימה, ששמה Inspiration4, יטוסו ארבעה נוסעים: היזם והטייס ג'ארד אייזקמן, נוסע נוסף שזהותו טרם פורסמה, נוסע שלישי שיוגרל מבין המשתמשים בחברת המסחר המקוון של אייזקמן ונוסע רביעי שיוגרל מבין התורמים לבית החולים למחקר ילדים סנט ג'וד.

ואילו בשנה הבאה תוציא חברת אקסיום טיסה, גם כן על סיפון דרגון 2 של ספייס אקס, עם האסטרונאוט וסגן נשיא אקסיום מייקל לופז אלגריה, היזם האמריקאי לארי קונר, המשקיע הקנדי מארק פאתי וכמובן הישראלי השני בחלל – הטייס והיזם איתן סטיבה.

אם המשימה אכן תצא לפועל בלוח הזמנים הנוכחי, זאת תהיה הפעם הראשונה שבני אדם טסים לירח והפעם הראשונה שבני אדם יוצאים מעבר למסלול הלווייני הנמוך של כדור הארץ מאז אפולו 17 ב-1972. אילון מאסק צופה שהמסלול העקיף יותר יגרום לכך שנוסעי דיר מון יהיו רחוקים יותר מכדור הארץ גם מהאסטרונאוטים במשימות אפולו.

2016DV1_anim.gif

אז מה קרה שיש ריכוז כזה של מעברי אסטרואידים בזמן כה קצר? הצצה בשמם הקטלוגי, הכולל את שנת גילוי האסטרואיד, מעיד על כך שבשנים האחרונות נאס"א וגופים אחרים סורקים ביסודיות את השמיים ומאתרים יותר ויותר עצמים שעלולים להוות סכנה לכדור הארץ. אנחנו שומעים על יותר אסטרואידים – ועל יותר מעברים קרובים של אסטרואידים – כי סוכנויות החלל משקיעות משאבים רבים בגילויים, ומשום שהשתכללות הטלסקופים מאפשרת לנו לגלות אותם ממרחקים הולכים וגדלים. 

כך, ב-2018 נמצא כי לאסטרואיד 2018 VP1 סיכוי של 0.41% לפגוע בכדור הארץ ב-2 בנובמבר 2020. בדיעבד גם הסיכוי הקטן הזה לא התממש והאסטרואיד ממילא לא היווה סכנה ממשית: קוטרו היה בין 2 ל-4 מטרים, והוא פשוט היה נשרף בשמיים. מה שמרשים בסיפור הזה, הוא שאסטרונומים הצליחו לזהות אסטרואיד בגודל שבין מקרר למכונית קטנה, במרחק של (תחזיקו חזק) כ-450,000 ק"מ מכדור הארץ! האסטרואידים הקטנים ביותר שהתגלו עד כה הם 2008 TS26 ו-2011 CQ1 – גודלם מטר אחד בלבד.

אז כן, אפשר לנשום לרווחה שכן כל האסטרואידים שחולפים בימים אלה "בסמוך" לכדור הארץ אינם מהווים סיכון אך הסיפור שהם מספרים אינו מידת הסכנה, אלא קצב איתור גרמי השמיים המסחרר. ארבעה מהם התגלו מאז תחילת 2021. למעשה מדי שבוע מתגלים עוד כ-30 אסטרואידים. נכון להיום אנחנו יודעים על כ-25,000 אסטרואידים קרובי-ארץ, שזה בערך כפול ממספר האסטרואידים שהיו מוכרים למדע עד 2010.
 

nea_vs_time_chart.jpeg

קראו עוד:

• ישראל מסייעת בזיהוי אסטרואידים קרובים במיוחד, במסגרת השתתפותה במערך ההגנה העולמי
• אסטרואיד השמיד את ניו יורק — בסימולציה
• האסטרואיד ריוגו מתגלה כערמת חצץ רופפת: איך זה משפיע על מערך ההגנה מפני אסטרואידים
• האם "כוכב נופל" עלול אי פעם לנחות לכם על הראש?
• האם מה שקרה לדינוזאורים עלול אי פעם לקרות גם לנו?

ציד אסטרואידים: תרגיל ארמגדון על אפופיס

למרות קצב האיתור הגובר, צריך לזכור כי החלל הוא מקום גדול, ולפי הערכות גילינו רק כשליש מהאסטרואידים קרובי-הארץ הגדולים מ-140 מטרים, מתוך אוכלוסייה מוערכת של 25,000. קו ה-140 מטרים סומן כי לפי הערכות אסטרואידים גדולים יותר עלולים לגרום להרס גם בקנה מידה גלובלי.

לטלסקופים מבוססי-ארץ שסורקים את השמיים בחיפוש אסטרואידים יש שתי מגבלות: הם עובדים רק בלילות ורק כשאין עננים. לכן נאס"א משתמשת גם בטלסקופ החלל NEOWISE, שלא יועד למשימה זו, ומתכננת לשגר ב-2025 את NEOCam, טלסקופ חלל ייעודי לציד אסטרואידים. בעיה אחרת, המשותפת לטלסקופים מבוססי-ארץ ולטלסקופים בחלל, היא אסטרואידים שמגיעים מכיוון השמש, שקשה יותר לגלותם בגלל השמש המסנוורת.

הקונגרס האמריקאי הורה לנאס"א לגלות, לאפיין ולקטלג 90% מהאסטרואידים הגדולים עד שנת 2020, ולעקוב אחריהם. זהו יעד שהיא כבר לא תעמוד בו אך היא מתקרבת אליו. במקביל, בשיתופי פעולה בינלאומיים אסטרונומים עורכים סימולציות לגילוי ופגיעת אסטרואידים, על מנת לתרגל את ההיערכות לפגישה לא נעימה עם גוף גדול במיוחד. כבר בשבוע הקרוב, מדענים מרחבי העולם יערכו תרגיל בעת מעבר של אחד האסטרואידים המפורסמים: אפופיס. 

583px-Size_of_Apophis_asteroid.jpg

7182993506_2202ffaf7d_c.jpg

התרגיל הוא למעשה חזרה גנרלית לקראת ההצגה האמיתית: ב-13 באפריל 2029 הוא "יגרד" את שכונת כדור הארץ ממרחק יחסית קטן של 31,300 קילומטרים (כעשירית מהמרחק בינינו לבין הירח). למעשה, לאחר גילויו ב-2004 נאס"א העריכה כי קיים סיכוי של 3% לפגיעה ב-2029. לו היתה מתרחשת התנגשות, הארנגיה שהיתה משתחררת מהפגיעה היתה שקולה לפיצוץ עוצמתי פי 34 אלף מפצצת האטום שהוטלה על הירושימה. לכן הוא קרוי על שם אל החשיכה והרשע במיתולוגיה המצרית. מאז דויקו המודלים והסיכוי לפגיעה הוא אפסי, אך המעקב אחר אפופיס עדיין חשוב במערך ההגנה על כדור הארץ.

צריך לזכור כי רק ב-2013, וללא כל אזהרה, התפוצץ אסטרואיד זעיר בקוטר 17 מטרים מעל צ'ליאבינסק שברוסיה. גלי ההדף מהפיצוץ ניפצו חלונות ופצעו אנשים ברדיוס של עשרות קילומטרים. בנאס"א מעריכים שפיצוץ כזה צפוי פעמיים במאה שנה. ואילו חדירה של עצמים גדולים יותר לאטמוספירה של כדור הארץ מתרחשת פעם בכמה מאות או אלפי שנים. נקווה שעד אז האנושות תסיים לסרוק את שמי הלילה הקרובים לנו.

Psyche_Mission_Psyche_-Asteroid_180105 (1).jpg

"חלק גדול מהמטאוריטים שנופלים על כדור הארץ הם רסיסי אסטרואידים, והם נחלקים לסלעיים ולמתכתיים", מסבירה ד"ר אורן. "צריך להבין שמטאוריט מתכתי הוא גוש מתכת טהורה. לכן נשאלת השאלה: כיצד נוצר גוש של ברזל וניקל למשל? הרי ברזל הוא יסוד נדיר במערכת השמש. בשמש עצמה יש שבר של אחוז אחד ברזל. אם אנחנו מוצאים בכדור הארץ גושי מתכת שנפלו מהחלל החיצון, פירושו של דבר שהיה תהליך כלשהו שריכז את המתכות האלה. כרגע יש לנו השערה אחת בלבד לתהליך כזה והיא שמטאוריטים מתכתיים הם רסיסים מליבה פלנטרית. אין לנו הסבר אחר להימצאותם של מטאוריטים מתכתיים בכדור הארץ. מצד שני, עוד לא ביקרנו באסטרואיד מתכתי אחד. לשם כך נאס"א משגרת את משימת פסיכה".

כוכבי לכת כושלים

משימת פסיכה נולדה מתוך מאמר שפרסמו ב-2011 לינדי אלקינס-טנטון מאוניברסיטת אריזונה ובן וייס מ-MIT. המאמר, שפורסם בכתב העת Earth and Planetary Science Letters, הציע גישה חדשה לחקר המטאוריטים הסלעיים. עד אז ההנחה הייתה שמטאוריטים סלעיים הם פרימיטיביים לחלוטין, פשוט שאריות מהיווצרות מערכת השמש, אבל אלקינס-טנטון ווייס הציעו תרחיש שבו פלנטסימל – כוכב לכת קדום מימי ראשית מערכת השמש – עבר תהליך של בידול חלקי של יסודות: הגוף היה מסיבי דיו כדי שיסודות כבדים כמו מתכות ישקעו לליבתו, אבל הקרום שלו נשאר ללא שינוי. כך ייתכן מצב שבו מטאוריט סלעי ומטאוריט מתכתי מוצאם מאותו כוכב לכת קדום: אסטרואידים סלעיים הם הקרום ואסטרואידים מתכתיים, כמו פסיכה 16, אינם אלא ליבות חשופות של כוכבי לכת "כושלים".

ב-2017 הודיעה נאס"א כי המקפת פסיכה, יחד עם הגשושית לוסי, נבחרו כמשימות דיסקברי 13 ו-14 – בהתאמה. פסיכה צפויה להשתגר ממרכז החלל קנדי באוגוסט 2022, על גבי משגר מסוג פאלקון כבד של חברת ספייס אקס, לבצע מקלעת כבידתית סביב כוכב הלכת מאדים ולהגיע לאסטרואיד המסתורי ב-2026. בראש צוות המשימה עומדת אלקינס-טנטון מאוניברסיטת אריזונה, האישה השנייה אי פעם שמובילה משימה של נאס"א לגוף פלנטרי, ואילו הישראלית ד"ר אורן חברה בצוות של וייס ב-MIT, האחראי על המגנטומטר של המקפת.

team.jpg

"אנחנו אחראים על כל החקירה המגנטית של המשימה, במטרה למדוד ולקבוע אם לפסיכה 16 היה שדה מגנטי", אומרת ד"ר אורן. "אם ההשערה נכונה ופסיכה הוא באמת ליבה של כוכב לכת קדום שעבר תהליך של בידול יסודות ואז התפרק מהשכבות החיצוניות שלו כתוצאה מהתנגשות, יש סיכוי שהוא הספיק לייצר שדה מגנטי. שדות מגנטיים נוצרים אך ורק בכוכבי לכת מסיביים, ולכן עד היום לא מצאנו שדה מגנטי באף אסטרואיד. למרבה המזל, יסודות מינרליים עשירים במתכות 'מקליטים' את השדה המגנטי שהיה בזמן שהתקררו – כך שמדידות המגנומטר יאפשרו לנו לשחזר את השדה המגנטי של פסיכה".

השלכות לחיפוש אחר חיים ביקום

שדות מגנטיים הם מהשאלות הפתוחות הגדולות של מדעים פלנטריים. אלברט איינשטיין הגדיר את הבנת מקור השדה כאחת מחמש התעלומות החשובות ביותר בפיזיקה. לפי התיאוריה המקובלת, השדה המגנטי של כדור הארץ נוצר בגלעין החיצוני, בעומק של יותר מ-2,900 ק"מ ובטמפרטורה של למעלה מ-4,000 מעלות צלזיוס. הגלעין מורכב ברובו מברזל נוזלי, והתנועה של הברזל, שהוא חומר מוליך חשמלית, מייצרת שדה מגנטי עם סיבוב כדור הארץ על צירו. 

אולם ממדידת היסודות המינרליים בדגימות הקרקע שהובאו חזרה במשימות אפולו, עולה כי גם הירח שלנו חולל שדה מגנטי בעבר. מדענים חלוקים בשאלה כיצד גוף שמיימי בעל מסה נמוכה יחסית כמו הירח יכול לייצר שדה מגנטי, או מדוע ומתי נעלם השדה המגנטי של הירח. לשאלה הזאת השלכות גם לחיפוש אחר חיים מכדור הארץ. אחת ההשערות המובילות לגבי מאדים היא שכוכב הלכת איבד את האטמוספרה שלו לרוח השמש, והפך ברבות השנים למדבר יבש וקפוא, מאחר שליבתו התקררה והפסיקה לייצר שדה מגנטי. ולבסוף, חוקרים גם חלוקים בשאלה אם קיומו של שדה מגנטי הוא תנאי הכרחי לקיומם של חיים כפי שאנו מכירים אותם, ולכן חלוקים גם בשאלה אם צריך לחפש חיים אך ורק על כוכבי לכת חוץ-שמשיים המסוגלים לחולל שדה מגנטי. 

planet.jpg

"השדה המגנטי של כדור הארץ מגן עלינו מפני רוח השמש והקרינה הקוסמית", אומרת ד"ר אורן, "וייתכן שהמגנטוספירה של כדור הארץ היא שמאפשרת את קיומנו. אם נגלה שפסיכה באמת ממוגנט, זאת תהיה הפעם הראשונה שבה בני אדם ימדדו מגנטוספירה של אסטרואיד, כלומר סביבה מגנטית שבה האסטרואיד הוא ששולט והוא שדוחף את רוח השמש – עם כל התופעות הנלוות למגנטוספירה, כמו זוהר הקוטב למשל. לליבה של כדור הארץ לעולם לא נגיע, אבל ייתכן שפסיכה תאפשר לנו להציץ פנימה לליבה מתכתית, ולהבין את תנאי הסף הדרושים להתחוללות של שדות מגנטיים ביקום – עם השלכות הרות גורל ממש לחיפוש אחר חיים ביקום".

להרכיב את הפאזל הגדול של מערכת השמש

כמובן, אם המקפת תגלה שהאסטרואיד הוא אכן ליבה מתכתית וממוגנטת של כוכב לכת, נשאלת השאלה מה עלה בגורלו של אותו גוף שמיימי קדום.

"קיימת סברה לפיה בחגורת האסטרואידים היה אמור להיות כוכב לכת", מספר ד"ר אורן, "אבל הנוכחות של צדק לא אפשרה את היווצרותו על ידי התנגשויות הדבקה – בכל פעם בא גוף אחר והתנגש בו בעוצמה. אותנו מעניין לדעת אם אותו גוף פלנטרי, או מספר גופים, הם אביהם של האסטרואידים בחגורת האסטרואידים, ומכאן גם של חלק מהמטאוריטים שאנחנו רואים בכדור הארץ, המתכתיים והסלעיים. האסטרואיד פסיכה יכול ללמד אותנו על הקצב שבו נוצרים כוכבי לכת, על התכונות ועל האבולוציה שלהם: באיזה שלב כוכבי לכת כמו כדור הארץ מתחילים להפריד מסות ולחולל שדה מגנטי".

אחרי שהאנושות הגיעה לרחבי מערכת השמש, בשנים האחרונות סוכנויות חלל ברחבי העולם משקיעות משאבים רבים יותר בחקר גופים קטנים יותר במערכת השמש, כמו כוכבי לכת ננסיים, ירחים, שביטים ואסטרואידים. לדברי ד"ר אורן, המגמה הזאת מבורכת.

"עד שנות השמונים כבר הגענו לכל כוכבי הלכת, וחוץ מאורנוס ונפטון גם חזרנו לבקר בכולם. זה היה עידן של חלוציות, כי אתה לא יודע מה יש שם בכלל – ואתה רק רוצה לקבל את התמונה הראשונה. התשואה המדעית הייתה מאוד גבוהה, ואני חושבת שהיא מאוד גבוהה גם מהדור החדש של משימות לעולמות קטנים. אם פעם התעניינו בעיקר בכוכבי לכת, היום אנחנו מבינים שמערכת השמש היא אוסף מגוון של גופים גדולים כקטנים, שכל אחד מהם מחזיק הוא פיסת פאזל עצמאית באבולוציה הפלנטרית שלנו. כשאנחנו בני האדם נתקלים במשהו שונה, אנחנו מיד רוצים להגיע לשם. פסיכה 16 הוא אסטרואיד שונה. אנחנו אפילו לא יודעים אם הוא מתכתי – ואולי כל ההשערות שלנו יופרכו. למעשה, ברגע שנאס"א הכריזה על המשימה, עוד ועוד טלסקופים הפנו את מבטם לפסיכה 16, אבל ככל שאנחנו מביטים בו יותר אנחנו מבינים אותו פחות. אנחנו טסים למקום שאנחנו לא בטוחים מהו בכלל – וזה הכי מגניב".

lg_vXhwA.jpeg

למרות שמטאוריטים שימשו בתרבויות קדומות ככלי פולחן, בעת החדשה ניטש ויכוח מדעי ארוך על מוצאם. בין היתר, במכירה הפומבית בכריסטי'ס אפשר למצוא כמה מהמטאוריטים שעזרו להכריע את הדיון, כמו המטאוריט שנפל בקוטג' וולד באנגליה ב-1795, ולאחר מכן הוצג בתערוכה מיוחדת בלונדון. מקרים מפורסמים אחרים כוללים את המטאוריט שהרג פרה ב-1975 בוונצואלה (המקרה המתועד היחיד של מוות כתוצאה מפגיעת גרם שמימי) ומטאוריט שמכיל טיפת אבק כוכבים המתוארך ל-7 מיליארד שנה, כלומר עתיק בהרבה ממערכת השמש שלנו. בחלק מהמטאוריטים נמצאו גם תרכובות אורגניות, אבני הבניין של החיים.

אני אקטוף לך את הירח 

מסקרנים עוד יותר הם המטאוריטים שמוצאם במאדים ובירח. כמו כדור הארץ, גם שכנינו הקוסמיים סופגים פגיעות אסטרואידים מפעם לפעם. התנגשויות משמעותיות אלו מעיפות חומר כמו אבק וסלעים לחלל – ולעיתים נדירות ביותר מסלולו של החומר הזה חוצה את מסלול כדור הארץ, שורד את הכניסה לאטמוספרה, ונופל ארצה בחתיכה אחת.

liXntw0w.jpeg

בסך הכול נמצאו בכדור הארץ כ-750 ק"ג אדמת ירח – לא כולל דוגמיות הקרקע שהובאו בתוכנית אפולו ולא חוקי לסחור בהן שכן הן מוגדרות רכוש ממשלתי. חתיכות הירח שעומדות למכירה פומבית בכריסטי'ס נמצאו במערב סהרה ב-2019, אז נמצא מצבור משמעותי הכולל 250 ק"ג של מטאוריטים מהירח. בשל המרחק הרב בין כוכבי הלכת, מטאוריטים ממאדים נדירים עוד יותר, ורק 250 ק"ג אדמת מאדים נמצאו עד כה על אדמת כדור הארץ.

כל הפריטים המוצעים למכירה עברו אנליזה כימית שאישרה את מוצאם הקוסמי, ופורסמו כמאמר מדעי שעבר ביקורת עמיתים בכתב העת Meteorite Bulletin.