מטאור

מטאור הוא השם המדעי למושג העממי ״כוכב נופל״, הבזק של אור שניתן לראות בשמי הלילה כאשר חומר בין פלנטרי חודר לאטמוספירה, מתלהט מהחיכוך ומותיר אחריו שובל בוהק. 

מהיכן מגיעים מטאורים לשמי כדור הארץ, כיצד הם נוצרים, ומה ההבדל בין אסטרואיד, מטאורואיד, מטאור ומטאוריט?

במערכת השמש ישנו חומר בין פלנטרי - גושים סלעיים או מתכתיים שמקורם או בשאריות מהשלבים הראשונים של היווצרות מערכת השמש וכן כתוצאה מהתנגשויות של גרמי שמיים במערכת השמש. הרבה מן החומר הבין פלנטרי מצוי בתצורה של אסטרואידים, גופים החגים סביב השמש במסלול קבוע ונמצאים רובם בחגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק. 

החומר הבין-פלנטרי המשייט במערכת השמש ושגודלו קטן מ-10 מטרים קרוי מטאורואיד. רוב המטאורואידים הינם חלקיקי אבק עשוי להיות כגרגיר חול אך אינו עולה על 10 מטרים (גוף שגודלו מעל 10 מטרים מוגדר כאסטרואיד). במרבית המקרים, כאשר מטאורואיד חודר לאטמוספירה של כדור הארץ, החיכוך שורף אותו כליל, כך שכל שנשאר ממנו הוא שובל אור, מטאור, שנראה כ״כוכב נופל״. 

לעתים, כאשר המטאורואיד גדול ועמיד מספיק, חלקים ממנו שורדים את החיכוך עם האטמוספירה ומגיעים לפני כדור הארץ - חתיכת מטאורואיד הנוחתת על כדור הארץ מכונה מטאוריט. על-פי ההערכה, כ-44 טונות של חומר מטאוריטי נופלות על פני כדור הארץ מדי יום. 

מתי ומדוע יש מטר מטאורים?

מטר מטאורים מתרחש כאשר מטאורואידים רבים חודרים לאטמוספירה בו-זמנית. רוב מטרי המטאורים מתרחשים כאשר כדור הארץ חוצה את מסלולו של שביט או של אסטרואיד. 

בדומה לאסטרואידים, גם שביטים חגים במסלול קבוע סביב השמש, אולם בשונה מהם הם אינם סלעיים אלא עשויים קרח, אבק, וגזים קפואים. כאשר שביט מתקרב לשמש, הוא מתחמם ומותיר אחריו שובל של אבק וגז. כאשר כדור הארץ עובר דרך ״זנב״ של שביט, חלקיקי אבק רבים חודרים לאטמוספירה, ואנו עדים למטר מטאורים. במקרים נדירים, חלקיקי אבק שמשתחררים מאסטרואידים יוצרים נחיל אבק החג סביב השמש וכאשר כדור הארץ חוצה אותו חל מטר מטאורים. מאחר שגם שביטים וגם כדור הארץ חגים במסלולים קבועים, ניתן לצפות מתי מסלוליהם יצטלבו וכך לצפות את המועד המדויק של מטרי מטאורים, כמו מטר הפרסאידים המתרחש מדי שנה ב-12 באוגוסט.

תוכלו לקרוא בהרחבה על מטר מטאורים כאן >>

האם מטאורים יכולים להיות מסוכנים?

כאמור, מטאורים הינם למעשה רק שובל אור בשמיים. לכן על פי רוב מטאוריטים אינם מהווים כל סכנה. 

בראשית ימיו ספג כדור הארץ כמה פגיעות של אסטרואידים שהסבו הרס רב. המפורסם שבהם הינו אסרואיד בגודל של כ-10 ק"מ שנחת בחצי האי יוקטן שבמקסיקו לפני 65 מיליון שנה ויצר את מכתש צ'יקשולוב, שקוטרו עולה על 300 קילומטרים. מדענים סבורים כי עוצמת הפגיעה, שהייתה שקולה ל-100 מיליון פצצות אטום. בעקבות פגיעה זו נכחדו כ-75% מהזנים בכדור הארץ (לרבות הדינוזאורים). אחת ההשערות להכחדה ההמונית הזו, היא שהחומר הרב שהועף לחלל בעקבות הפגיעה, חזר חזרה בטור מטאורים שחיממו את האטמוספרה לטמפרטורה שרוב בעלי החיים לא יכולו לשרוד בה.