האם "כוכב נופל" עלול אי פעם לנחות לכם על הראש?

האם "כוכב נופל" עלול אי פעם לנחות לכם על הראש?

 
 
עצמים זרים וקטנים השטים בחלל מגיעים לכדור הארץ כל הזמן. אלה הם ה"מטאורידים" אבל בדרך כלל, הם לא מרחיקים עד האדמה. בחיכוך עם האטמוספירה שלנו, הם מתחממים עד למעלה מ- 1600 מעלות, מתלהטים ומתפרקים הרבה לפני שהם מגיעים לאדמה. לנו, מלמטה, זה נראה כמו הבזק של כוכב ולכן אנחנו קוראים לו כוכב נופל או מטאור. אבל מטאור הוא רק קצת אבק וסלעים שנכנסים לאטמוספירה במהירות של בין 40 אלף עד 250 אלף קילומטר לשעה. 
 
 
 
אז כמה זה "קצת"? ובכן, מדי יום עשרות אלפי מטאורידים נכנסים לאטמוספירה של כדור הארץ, והם שוקלים במצטבר בין מאה לשלוש מאות טונות. אילו כל החומר הזה היה מתפזר באופן שווה על פני כדור הארץ, האדמה כולה היתה מתגבהת ב-0.02 ננומטר בשנה. השאלה היא אם מטאוריד עלול להוות סכנה. ובכן, הסיכוי קלוש אבל… כן. אם המטאוריד גדול יותר, נניח בגודל של כדורגל, ייתכן שלפחות חלק ממנו יגיע לאדמה ואז הוא יחשב ל"מטאוריט". החיכוך עם האוויר יאט את נפילתו וההאטה תקרר אותו. ייתכן שהוא יפול למישהו על הראש אבל סיכוי יותר סביר שיכה בו ברק. אז בואו נגיד שעדיף להסתכל ימינה ושמאלה לפני שאתם חוצים את הכביש מאשר להתבונן בחשש לשמים. 
 
כדי שעצם מהחלל יעשה נזק ממשי הוא צריך להיות גדול מאוד, כך שהוא לא יתכלה תוך חיכוך באטמוספירה. ואז, אם הוא גדול יותר מעשרה מטרים, הוא זוכה לשם קצת יותר מפחיד: אסטרואיד. בשנת 1908 אסטרואיד בקוטר של מגרש טניס ובמשקל של מאות אלפי טונות הגיע לביקור בסיביר במהירות של 100 אלף קמ"ש. הוא התפוצץ בגובה של קילומטרים ספורים מעל פני השטח בעוצמה השקולה לאלף פצצות אטום מהסוג שהוטלה על הירושימה. 
 
ומה לגבי אסטרואיד קצת יותר גדול, בגודל של עשרה קילומטר, נניח, כמו זה שראה הדינוזאור שהביט לשמיים לפני 65 מיליון שנה. ברור שאותו דינוזאור מסכן לא הספיק לחשוב הרבה ("הי, מה זאת האבן הגדולה ה…") לפני שהוא נעלם מפני האדמה. 
 
 
 
אבל ממש לפני כן, מה שקרה בשמים היה מוזר מאוד. אילו הייתה לכם מכונת זמן שתשגר אתכם אל מתחת לאסטרואיד הנופל (ואז להיעלם חזרה, לפני שהוא יפגע בכדור הארץ), מה שהייתם רואים מאחורי האסטרואיד הוא ככל הנראה חור שהולך ונפער ברקע השמיים הכחולים. 
 
חור בשמיים? איך זה יכול להיות?
 
שתף: