חיפוש

חללית נאלצה לחמוק מהתנגשות עם לוויין סטארלינק של ספייס אקס

צפוף שם למעלה: לראשונה בהיסטוריה נאלץ לוויין מחקרי של סוכנות החלל האירופית לתמרון חירום, כדי לחמוק מהתנגשות עם אחד מלווייני סטארלינק של אילון מאסק

עודד כרמלי

3.09.2019

הלוויין האירופי היה צריך לחמוק מלוויין סטארלינק, כמו אלה שבאיור הזה. קרדיט: SpaceX

הלוויין אאוליס של סוכנות החלל האירופית נאלץ אתמול (שני) לבצע תמרון חירום על מנת לחמוק מהתנגשות עם אחד מלווייני פרויקט התקשורת השאפתני סטארלינק של אילון מאסק – כך מדווחת סוכנות החלל. אאוליס הוא לוויין צילום מחקרי ששוגר ב-2018 במטרה לחקור את תנודת הרוחות על פני כדור הארץ ולדייק את תחזיות מזג האוויר. ואילו סטארלינק הוא תכנית של חברת ספייס אקס הפרטית לרשת את השמים במערך של 12,000 לוויינים, במטרה לספק אינטרנט מהחלל לכל משתמש בכל מקום על פני כדור הארץ, ובהמשך גם תקשורת בפס רחב בין מאדים לכדור הארץ. בחודש מאי השנה שוגרו 60 הלוויינים הראשונים, לקול מחאת אסטרונומים שחוששים מזיהום אור מהלוויינים הבוהקים, שיקשה על תצפיות אסטרונומיות.

אפקט קסלר

כעת מתברר שלא רק מזיהום אור יש לחשוש, אלא גם מצפיפות. ככלל, רוב הלוויינים משייטים במסלול לווייני נמוך, כלומר בגובה של בין 300 ל-2,000 ק"מ מפני הים. היקום אמנם עצום, אבל החלל הקרוב אלינו לא גדול בהרבה משטח כדור הארץ, כלומר 510 מיליון קמ"ר. ועל השטח הסופי הזה צריכים לפעול מספר הולך וגדל של כלים. לפי משרד האו"ם לענייני החלל החיצון (UNOOSA), נכון ל-2019 את כדור הארץ עוטפים 4,987 לוויינים – מתוכם כ-2,000 לוויינים פעילים.

starlink.jpg

זה לא פוטושופ, גם לא צילום בחשיפה ארוכה: כל נקודה בטור היא לוויין תקשורת. קרדיט: Marco Langbroek via SatTrackBlog

לכאורה, 5,000 לוויינים על שטח הגדול מ-510 מיליון קמ"ר נשמע מרווח למדי. אבל צריך לזכור שאותם לוויינים עפים במהירות ממוצעת של 28,000 קמ"ש. דמיינו 5,000 איש החיים בכל כדור הארץ, לרבות האוקיינוסים. הסיכוי שייתקעו אחד בשני בטעות נמוך עד אפסי. אבל אם הם רצים במהירות שמאפשרת להם להקיף את כל כדור הארץ בשעה – הסיכוי עולה בהרבה וכמובן גם הסכנה להתנגשות קטלנית.

למספרים אלה יש להוסיף את פסולת החלל. פסולת החלל היא שם כולל לעצמים שונים הנמצאים במסלול סביב כדור הארץ ואינם בשימוש, כמו חלקי טילים, שברי חלליות וציוד אישי של אסטרונאוטים. נאס"א מעריכה כי ישנם כרגע כ-166 מיליון עצמים בקוטר 1 מ"מ עד 1 ס"מ, 750,000 עצמים בקוטר של 1 עד 10 ס"מ וכ-29,000 עצמים שקוטרם גדול מ-10 ס"מ בשמיים שלנו, או 7,500 טון פסולת חלל בסך הכול. במהירות של 28,000 קמ"ש, מספיקה חתיכת אלומיניום בגודל 1 ס"מ כדי להפיל לוויין או, חס וחלילה, לפגוע באסטרונאוט.

impact_iss.jpg

סדק בחלון תחנת החלל הבינלאומית, לאחר פגיעה של פסולת חלל. צילום: האסטרונאוט טים פיק

פסולת החלל עוברת תהליך של אנטרופיה, ורמת אי-הסדר שבה הולכת וגוברת עם הזמן. לפי הערכות, עד כה אירעו כ-290 אירועי התנגשות של פסולת חלל בפסולת חלל, אירועים שהובילו ליצירת פסולת חלל נוספת, הולכת וקטנה, בתגובת שרשרת שנקראת "אפקט קסלר", על שם האסטרופיזיקאי עובד נאס"א דונלד קסלר, שחזה את הבעיה במאמר מ-1978.

כך, למשל, בפברואר 2009 התנגש לוויין רוסי ישן בלוויין תקשורת של חברת אירידיום, התנגשות שהפכה שני עצמים גדולים לאלפי עצמים קטנים יותר, מה שמגדיל את הסיכויים שעצמים אלו יתנגשו בעצמים אחרים בעתיד וייצרו עצמים קטנים עוד יותר – בתהליך אקספוננציאלי שמאיים לסכן את הכדאיות והבטיחות של כל הפעילות האנושית בחלל.

לוויין חדש מדי יום

התמרון המסוכן בחלל אתמול הוא עדות נוספת לבעיה שעלולה להיווצר אם חברות פרטיות כמו ספייס אקס יממשו את תוכניותיהן השאפתניות. בשנות החמישים, ראשית עידן החלל, היו שיגורים מועטים. בין 1965 ל-1999 הממוצע השנתי עמד על 150 כלים חדשים בחלל מדי שנה. ואילו ב-2018 שוגרו לא פחות מ-382 חלליות ולוויינים, בין היתר הודות לננו-לוויינים דוגמת לוויין הקובייה CubeSat. חלומו של אילון מאסק לשגר 12,000 לוויינים עד אמצע העשור הבא עלול להתגשם כסיוט: אם לוויינים יתנגשו בלוויינים, התנגשויות אלה ייצרו פסולת חלל שתתנגש בלוויינים וכך הלאה – עד שלא יישאר מקום למעלה לא לתקשורת ולא למדע.

תגיות:

חדשות החלל

צפו: הוריקן דוריאן, העצמתי בהיסטוריה – מהחלל

סוכנויות החלל והאוויר עוקבות בדריכת אחר ההוריקן, שעושה שמות באיי הבאהמאס ועושה את דרכו לארה"ב

עודד כרמלי

2.09.2019

הוריקן דוריאן בשיא עצמתו מעל איי הבאהמאס. קרדיט: NOAA

תמונות של סופות הוריקן מהחלל יש רבות. אך ההוריקן דוריאן הוא סופה בדרגה חמש המוגדרת כ"קטסטרופלית", והוא ההוריקן החזק ביותר שפוגע ביבשת מאז שהחלו המדידות. ההוריקן פגע היום (שני) באיי הבאהמאס עם רוחות מקסימליות שהגיעו למהירות מסחררת של 295 קמ"ש – וכבר נרשם הרוג ראשון. דוריאן עושה כעת את דרכו למדינת פלורידה, ותושבים לאורך החוף הדרום-מזרחי של ארה"ב מצווים להתפנות. ההוריקן היחיד שתועד כעצמתי יותר היה "אלן" ב-1980, עם רוחות שהגיעו לשיא של 305 קמ"ש אך עצמה זו פחתה כשההוריקן הגיע ליבשת.

ההוריקן העוצמתי בהיסטוריה. דוריאן כפי שצולם ב-1 בספטמבר מ-GOES-East, אחד מרשת הלוויינים הגאוסינכרוניים של NOAA. קרדיט: NOAA

במנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארה"ב, NOAA, עוקבים בדריכות אחר התפתחות ההוריקן ומסלולו באמצעות לוויינים מהחלל – וגם המצלמות שעל סיפון תחנת החלל הבינלאומית קלטו את עין הסופה. במקביל, על הקרקע, נאס"א פינתה את מרכז החלל ע"ש קנדי בקייפ קנוורל, לרבות הזזת כן שיגור מאסיבי בגובה 120 מטרים למקלט מיוחד.

הוריקן דוריאן, כפי שצולם מתחנת החלל הבינלאומית ב-1 בספטמבר. קרדיט: נאס"א

תגיות:

כדור הארץ

חדשות החלל

הקיוריוסיטי נכנס לתרדמת ושלוש משימות חדשות בדרך למאדים

עודד כרמלי

29.08.2019

מהנדס נאס"א בודק את רוטרים המסוק שהוכנס לבטן הרובר מארס 2020. קרדיט: נאס"א

אתמול (רביעי) נעצר הרובר קיוריוסיטי על אדמת מאדים, כל המערכות שלו הושבתו וכל התקשורת עם כדור הארץ נפסקה. הרובוט הוותיק, שחוקר את מאדים מאז 2011, לא נפגע חלילה – אלא יצא לחופשה כפויה בשל התקבצות מאדים עם השמש. מה שאומר שהקורונה (העטרה) של השמש, כלומר האטמוספרה החיצונית שלה, לא תאפשר שליחת פקודות מהעולם הכחול לעולם האדום – או קבלת תמונות בכיוון ההפוך. לפיכך, הרובר קיוריוסיטי, וכל צוותיו על כדור הארץ, יוצאים לחופשה שתיארך עד ה-7 בספטמבר.

תופעה זו, המתרחשת מדי 26 חודשים, נראית לעינינו גם מכאן. בימים אלה מאדים נמצא בנקודה הרחוקה ביותר שלו מכדור הארץ והוא קרוב מאוד לנוגה. בראשית ספטמבר כוכב הלכת האדום יתקרב לכוכב חמה, אלא שבשלב זה לא ניתן יהיה לראותו מכדור הארץ בגלל התקבצותו עם השמש.

יחד עם הקיוריוסיטי תשבות גם הנחתת אינסייט. ואילו מעל הקיוריוסיטי והאינסייט ימשיכו במעופן המקפות מארס אודיסי, מארס רקונסנס אורביטר ו-MAVEN, אבל רק האודיסי תנסה להעביר מידע חזרה לכדור הארץ לפני תום ההתקבצות. יחד עם צי הרובוטים של נאס"א יושבתו גם שאר החלליות הפועלות על או מעל מאדים: מארס אקספרס האירופית, אקומארס האירופית-רוסית והמארס אורביטר ההודית.

1136px-ExoMars_prototype_rover_6_(cropped).jpg

דגם של הרוזלינד פרנקלין שהוצב בכנס האגודה האסטרונומית המלכותית ב-2009. קרדיט: Mike Peel

גן עדן לתגליות

אבל מאדים ממשיך להיות היעד המועדף למחקר רובוטי במערכת השמש. למרות השוני בין העולמות – הטמפרטורה המקפיאה, האטמוספרה הדלילה וכוח הכבידה החלש – מאדים הוא הדומה ביותר לכדור הארץ בכל מערכת השמש. מיפוי יסודי של משאביו, כמו מאגרים של מי קרח, יאפשר בעתיד התיישבות אנושית על כוכב הלכת. בנוסף, עוד לא נשללה האפשרות שחיים התקיימו או מתקיימים מתחת לפני השטח שלו.

לפיכך, ביום ההשבתה של משימות מאדים הפעילות, מהנדסי נאס"א חיברו מסוק לרובר מארס 2020, שישוגר ב-2020. אם המסוק הקטן אכן יצליח להשתחרר מהרובר לאחר הנחיתה ולעוף באטמוספרה הדלילה, שנפחה רק כ-1% מנפח האטמוספרה של כדור הארץ, יהיה זה הכלי המרחף הראשון בהיסטוריה של חקר החלל – וכלי יקר ערך נוסף לשימושם העתידי של אסטרונאוטים ומתיישבים. הרובר עצמו, המבוסס על הקיוריוסיטי, יערוך ניסויים אסטרוביולוגיים במטרה לזהות שיירי חיים על אדמת מאדים – וכן ינסה להפיק חמצן מהפחמן הדו-חמצני באוויר.

מאחר שחלון ההזדמנויות לשיגור חלליות למאדים הוא קצר כל כך – בן מספר שבועות בסך הכול – יחד עם מארס 2020 של נאס"א ישוגר גם הרובר הבריטי רוזלינד פרנקלין. הרובר, שנקרא על שם הכימאית היהודייה-אנגלייה שגילתה את ה-DNA יחד עם ווטסון וקריק, נמצא בימים אלה בבדיקות בטולוז, צרפת, ותפקידו יהיה לחפש עדויות לחיים בהווה או בעבר וכן ינסה. יחד עם הרוברים האמריקניים והבריטיים ישוגר גם רובר סיני ראשון – HX-1.

תגיות:

מאדים

חדשות החלל

האסטרואיד ריוגו מתגלה כערמת חצץ רופפת: איך זה משפיע על מערך ההגנה מפני אסטרואידים

מתברר שהאסטרואיד ריוגו אינו סלע יציב כמו שהוא נראה, ולכך עשויה להיות השפעה על ההגנה הפלנטרית שלנו אם, וכאשר נגלה בעתיד איום אמיתי

עודד כרמלי

27.08.2019

לא כל האסטרואידים בחלל הם מקשה אחת צפופה של סלע. חלקם עשויים חלקים רופפים למדי. קרדיט: NASA, ESA, and D. Jewitt UCLA

האסטרואיד ריוגו הוא ערמת חצץ שברירית וחסרת ליבה יציבה – כך עולה מניתוח הנתונים של הנחתת MASCOT, שנחתה על פני האסטרואיד ב-2018. את התוצאות המפתיעות פרסמה סוכנות החלל הגרמנית בכתב העת Science, והוסיפה להן אזהרה חמורה: במקרה שהאסטרואיד ריוגו או אסטרואיד דומה לו יימצא במסלול התנגשות עם כדור הארץ – כל ניסיון להסיטו מהמסלול עלול לפרק אותו לגורמים. התוצאה, כך לפי החוקרים, תהיה גשם של אסטרואידים במשקל כמה טונות כל אחד.

חצי מיליארד טון

ריוגו הוא גוף קרוב-ארץ (Near-Earth object) שהתגלה ב-1999. קוטרו כ-850 מטרים ומשקלו כחצי מיליארד טון. האסטרואיד נמנה עם קבוצת אסטרואידי אפולו, אותם אסטרואידים שמסלול ההקפה שלהם סביב השמש גדול מיחידה אסטרונומית אחת, כלומר ממרחק ההקפה של הארץ סביב השמש. כיוון שכך, אסטרואידי אפולו עלולים להתנגש יום אחד בכדור הארץ.

בקיץ 2018, החללית היאבוסה 2 של סוכנות החלל היפנית הגיעה לאסטרואיד והחלה לחקור אותו. באוקטובר 2018, החללית שחררה נחתת מתוצרת גרמנית-צרפתית בשם MASCOT, או Mobile Asteroid Surface Scout, שהמחשב שלה הוא מתוצרת חברת רמון צ'יפס הישראלית. במשך 17 שעות ערכה הנחתת מיפוי רדיומטרי מדוקדק של פנים האסטרואיד, ממספר נקודות שונות על פני השטח.

2_MASCam14_Night2_Seq3_rgb_enh_(2).jpg

סלע דמוי כרובית על פני השטח של ריוגו. משמאל – החללים בתוך הסלע. קרדיט: DLR

2_Fig.jpg

קצת פרופורציות: ריוגו (משמאל) בהשוואה למגדלים בכדור הארץ ולאסטרואיד איטוקוואה. קרדיט: JAXA

החלטה גורלית

כעת, סוכנות החלל הגרמנית פרסמה את תוצאות הסקר – ולמרבה ההפתעה, מה שנראה היה כסלע ענק ואיתן התגלה כאוסף רופף למדי של אבנים. ריוגו מורכב משני סוגים שונים של אבנים שחורות, והוא בעל דחיסות ממוצעת של 1.2 גרם לכל סנטימטר מעוקב – דהיינו הוא רק קצת "כבד" יותר מקרח. איך ייתכן שנפחו של אסטרואיד במשקל חצי מיליארד טון הוא של קרח? חללים בין האבנים.

למעשה, המדידות מספרות שני סיפורים אפשריים לגבי היווצרותו של האסטרואיד. לפי אפשרות אחת, ריוגו נוצר בהתנגשות של שני גופים שונים, כל אחד עשוי מסלע אחר. ההתנגשות פוררה את שני הסלעים וכוח הכבידה יצר גוף חדש – ורופף למדי – מהרסיסים. לחלופין, יכול להיות שריוגו נפלט כיחידה אחת מגוף גדול יותר, שהתנאים בליבתו היו כאלה שאפשרו את יצירתם של שני סוגים שונים של אבנים.

כך או כך, התגלית המפתיעה של MASCOT מהווה תמרור אזהרה רציני. במקרה של גילוי אסטרואיד במסלול התנגשות עם כדור הארץ, מקבלי ההחלטות יצטרכו להחליט אם לנסות ולהסיט את האסטרואיד ממסלולו. אחת הדרכים הפשוטות ביותר לעשות זאת היא באמצעות התנגשות באסטרואיד. במקרה של ריוגו, זאת תהיה טעות מרה, שכן האסטרואיד בן חצי מיליארד הטונות עלול להתפרק לאינספור סלעים בני כמה טונות כל אחד – שחלקם ייפלו לכדור הארץ.

למרבה הצער, אין לנו שום דרך לדעת האם ריוגו יוצא מן הכלל, או שמערכת השמש אכן מלא באסטרואידים רופפים מסוגו. ובמקרה שאסטרואיד כזה יתגלה מאוחר מדי, ייתכן שלא יהיה לאנושות מספיק זמן לברר את הנושא לפני שיצטרכו להחליט אם להפציץ אותו לא.

asteroid_meteorite_impact_meteor_comet_end_time_disaster_space-1017027.jpg

פיצוץ אסטרואיד במסלול התנגשות עם כדור הארץ הוא לאו דווקא רעיון טוב בכלל

ממתנים לדוגמיות

כאמור, המשימה של MASCOT הושלמה לאחר 17 שעות על פני השטח של ריוגו. אבל משימת חללית האם, היאבוסה 2, עוד נמשכת. בדצמבר 2019 תצא החללית חזרה לכדור הארץ, מסע שיארך עוד שנה וחצי. בדצמבר 2020 תשחרר היאבוסה 2 את מטענה היקר – דוגמיות קרקע מהאסטרואיד – בתקווה שזה ינחת נחיתה רכה בדרום אוסטרליה ומשם יעשה את דרכו למעבדות ביפן. אם המשימה תצליח, היא תחזיר את הכמויות המשמעויות ביותר של דגימות מעולם אחר מאז הדוגמיות שאספה נאס"א מהירח במשימות אפולו.

תגיות:

אסטרואיד

כיצד עשויים להיראות מתיישבים אנושיים על מאדים?

146

12orangehead.jpg

אומנם מבין כוכבי הלכת במערכת השמש מאדים הוא הדומה ביותר לכדור הארץ, אבל אנו בני האדם התפתחנו באופן בלעדי לחיים כאן. בני אדם שיגורו במאדים צפויים להשתנות – ומהר, יחסית – עד כדי הפיכתם למין ביולוגי נפרד מאיתנו.

חרף הדמיון בין העולמות, מאדים הוא כאמור מקום שונה מאוד מכדור הארץ. בין היתר, כוח הכבידה על מאדים הוא רק 38% מהכוח שמופעל עלינו כאן. במאדים אין שדה מגנטי והאטמוספירה שלו דקיקה ודלילה. התוצאה היא קרינה מסוכנת מאוד, שתאיץ את קצב המוטציות הגנטיות בקרב המתיישבים. במילים אחרות, האבולוציה במאדים תהיה מהירה מזו שבכדור הארץ.

מאחר שהאבולוציה, כמו הפיזיקה, היא אוניברסלית – אנו יכולים לחזות כמה מהשינויים הללו: בני אדם החיים באזור קו המשווה, שבו הקרינה מהשמש חזקה יותר, פיתחו עור כהה המגן עליהם מהקרינה המסוכנת, שעה שתושבי צפון כדור הארץ, ששם הקרינה חלשה ביותר וימי השמש מועטים, פיתחו עור בהיר, הסופג בקלות ויטמין די.

עור כהה נוצר מהצטברות של צבען בשם מלנין, המופרש מהשכבה העליונה של העור, ואילו עור בהיר נוצר בשל היעדר מלנין. עם השנים נוצר לחץ אבולוציוני על תושבי ארצות הקור להפריש פחות מלנין, ועל תושבי ארצות החום – להפריש יותר מלנין.

ומה לגבי מאדים? תחת האטמוספירה הדלילה של מאדים, וללא שדה מגנטי, הקרינה המאדימית תהיה מסוכנת לבני האדם הרבה יותר מהקרינה בקו המשווה. לפיכך אנחנו יכולים לצפות שילדי מאדים הבהירים במיוחד לא ישרדו זמן רב, ויהיה לחץ אבולוציוני להפריש יותר מלנין.

אלא שגם זה לא יספיק, ככל הנראה, ובתנאים הקיצוניים של מאדים אלה שישגשגו באמת יהיו אלה שעורם יפריש כמויות הולכות וגדלות של צבען נוסף – קרוטנואיד. הצבען הכתמתם הזה קיים גם באדם, למשל בעיניים, אלא שהוא מופרש בכמויות קטנות ביותר. מאחר שהקרוטנואידים יעילים מהמלנין בחסימת קרני אור, סביר להניח שצבע עורם של המאדימים יהפוך במרוצת הדורות לכתום-כהה.

הם גם צפויים להיות גבוהים מאיתנו בהרבה, שכן כוח הכבידה החלש יאפשר לחוליות בגב להתרחק זו מזו, וללב להזרים דם לגפיים ולראש בקלות יתרה.

הבעיה האמיתית של אנשי הגזר הענקיים תהיה מחלות. המסע הארוך למאדים משמש הסגר טבעי, וסביר להניח שהמתיישבים ידאגו שאף יתוש נושא מלריה לא יתפוס איתם טרמפ בדרך למאדים. ומובן שאנשים חולים ומדבקים מלכתחילה לא יעלו לחללית.

בהתחלה זאת תהיה ברכה: היישוב האנושי במאדים יהיה פטור ממחלות מדבקות שהיישוב האנושי בכדור הארץ סובל מהן עידן ועידנים. אלא שזאת חרב פיפיות. ללא חשיפה לווירוסים ולחיידקים הגוף אינו מייצר נוגדנים, והמערכת החיסונית של המאדימים צפויה להתנוון עד כדי הפסקה של ייצור תאי הדם הלבנים.

אם זה יקרה, כל מגע בין מתיישבי מאדים לאנשי כדור הארץ יהיה קטלני בהרבה מהמגפות שהמתיישבים האירופיים הביאו לעולם החדש. מאדימים שיבקשו לבקר בעולם הבית הישן יצטרכו לעשות זאת בתנאי בידוד מחמירים. התוצאה תהיה נתק ביולוגי מוחלט בין האוכלוסיות, והמאדימים יהפכו למין נפרד של בני אדם. בהיעדר הנדסה גנטית שתילחם בנתק באמצעות ערבוב גנים מלאכותי, בחלוף כמה אלפי או עשרות אלפי שנים לא יוכלו מאדימי וארצוני להביא לעולם – עולם המאדים או כדור הארץ – צאצא בריא.

האם אפשר לחיות במאדים ואיזו אטמוספרה יש שם?

147

10Terraforming_of_Mars (1).jpg

אילוסטרציה של מושבה אנושית במאדים. קרדיט: D Mitriy

מאדים הוא כוכב לכת שונה מאוד מכדור הארץ. והחיים במאדים, לפחות בהתחלה, יהיו קשים בהרבה מהחיים בכדור הארץ, אפילו בַסביבות בעלות התנאים הקיצוניים ביותר בו, כמו אנטארקטיקה. אלא שמבין שאר כוכבי הלכת במערכת השמש, מאדים הוא הרע במיעוטו להתיישבות אנושית, ולחלק מהבעיות כבר נמצאו פתרונות.

בתחילה יהיה על המתיישבים הראשונים במאדים למצוא לעצמם מקום מגורים – ומהר. נפח האטמוספירה של מאדים הוא רק אחוז אחד מזה שעל כדור הארץ. נוסף על כך, למאדים אין שכבת אוזון המסננת את הקרינה העל-סגולה מהשמש, וגם אין לו שדה מגנטי המגן מפני רוח השמש. הקרינה במאדים היא קטלנית. למרבה המזל, חסימת קרינה אינה עניין מורכב. אפשר לעשות זאת למשל באמצעות מגורים מתחת לאדמה (בתעלות הלבה) או במגורים מיוחדים (למשל כאלה שמתקיים בהם מיסוך באמצעות קרח או אדמה). אפשרות אחת שהוצעה היא הדפסת מבני מגורים במדפסות תלת-ממד. כמו במדפסת תלת-ממד שיוצקת צורות מפלסטיק, כך יבנו רובוטים את המגורים מבטון או מחומר אחר, ולמתיישבים כבר יהיו מגורים מוכנים מייד כשינחתו, והם לא יצטרכו להיחשף לקרינה המסוכנת.

המגורים הללו יצטרכו כמובן להיות אטומים לגמרי, כמו חללית, שכן האוויר במאדים יהרוג אדם תוך דקות אחדות. אפילו אם לחץ האוויר היה מספיק, האטמוספירה המאדימית מורכבת בעיקר מפחמן דו-חמצני וכמעט שאין בה חמצן. נוסף על כך, הטמפרטורה הממוצעת על מאדים היא 63 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בקיצור, דרושים חליפות חלל ומגורים בתנאי לחץ אוויר, ואספקת חמצן מתמדת.

11NASA_Ames-X5_hard_space_suit (1).jpg

חליפת חלל שעוצבה עבור אסטרונאוטים שיגיעו בעתיד למאדים. קרדיט: NASA

אבל יש גם יתרונות למאדים. את החמצן אפשר להפיק ממאגרי מי הקרח האדירים במאדים, הן בקטבים והן מתחת לפני השטח בשאר שטחו של כוכב הלכת. נוסף על הפקת החמצן, את המים אפשר גם לשתות, כמובן. ומה לגבי גידולים חקלאיים? האדמה המאדימית מכילה 0.5–1 אחוז פרכלורטים, מחמצנים הרעילים לאדם, אבל ניתן להפריד אותם משאר האדמה באמצעים כימיים פשוטים למדי. חלק מהצמחים עלולים להתקשות בגדילה בשל כוח הכבידה הנמוך, אבל כבר הוכח שאפשר לגדל מינים מסוימים של צמחים בתחנת החלל הבינלאומית ואפילו בירח. עם מספיק דשן, ובתנאי חממה כמובן, אין סיבה שלא יהיה ניתן לגדל אוכל במאדים.

ומה לגבי אנרגיה? הרוֹבֶרים הנוכחיים משתמשים בפאנלים סולאריים. כוכב הלכת אומנם רחוק יותר מהשמש, אבל האטמוספירה שלו בולעת הרבה פחות אנרגיה מזו של כדור הארץ. מצד שני, מושבה נזקקת להרבה יותר אנרגיה מרובוט קטן, וייתכן שהמתיישבים לא ירצו להסתמך על אנרגיה מתחדשת מהשמש. יתרה מזאת, מאדים מפורסם בסופות האבק שלו, שיכולות לכסות את כוכב הלכת כולו למשך שבועות ארוכים. פתרון פשוט יותר יהיה כור גרעיני, שיוכל להתחיל לפעול לפני בואם של המתיישבים.

נשמע יקר? בהחלט. אילון מאסק, מייסד ספייס אקס, הצהיר על כוונותיו לשגר המוני מהגרים למאדים בתקווה לבנות שם ציוויליזציה עצמאית לחלוטין. כשנשאל כמה מושבה כזו צפויה לעלות, ענה: בין 100 מיליארד ל-10 טריליון דולר. הולך להיות יקר מאוד להגיע ולהשתקע בכוכב האדום.

ואם כבר הזכרנו את זה, אז למה בעצם הוא אדום?

האם כלבים יכולים לחיות על מאדים?

148

כלבים הגיעו לחלל לפני שבני אדם הגיעו לחלל. הם נשלחו לשם כשפני (כלבי) ניסיון, כדי לבדוק אם ניתן לשגר בני אדם בבטחה. חלקם מתו במסלול, כמו לייקה המפורסמת שנשלחה ב-1957, וחלקם שרדו את המסע – כמו בלקה וסטרלקה ב-1960.

אבל צריך להבין שהכלבים שמצאו את מותם בהרפתקה הגדולה (וכמותם הקופים והעכברים והצפרדעים וכל שאר בעלי החיים שנשלחו לחלל) לא מתו בשל כשל ביולוגי כלשהו. הם נשלחו למות כדי לבדוק מהו קצה גבול היכולת הפיזית של בעלי חיים בחלל, ובכלל זה בני אדם. ומה יקרה במאדים?

כוח הכבידה במאדים הוא אומנם כשליש מזה של כדור הארץ, ובכל זאת זה הרבה יותר ממה שמורגש בחלל החיצון. לכן אין ספק שאחרי המסע הארוך בחוסר כבידה, שהחלישה את העצמות והחלישה את הראייה, האדם וחברו הטוב ביותר ישמחו לחזור לצעוד על קרקע מוצקה בעלת כוח משיכה.

אבל מה יעשה כלב, המצויד באף בעל 300 מיליון קולטני ריח (לעומת 6 מיליון באף אנושי), הכלוא בתוך חליפת חלל? זו חליפה שלא תאפשר בשום אופן את מעבר הכימיקלים מהסביבה לקולטנים.

פירוש הדבר שכלבים לא רק שיהיו אומללים על מאדים – הם גם לא יהיו מועילים לאדם כמו שהם מועילים לנו כאן בכדור הארץ: בלי כלבי משטרה, כלבי נחייה, כלבי שמירה. כשהאף שלהם סגור בתוך הקסדה, הם יהיו אך ורק חיות מחמד מקסימות, לא יותר. לא תהיה אפשרות, למשל, להיעזר בכלבים כדי למצוא משאבים שונים בשממה המאדימית. אפשר כמובן להביא דוגמיות קרקע חזרה למגורים – ושם לתת לכלבים להריח אותם, אלא ששם אפשר פשוט לנתח אותן במעבדה.

בני האדם לא ייפרדו בקלות מהכלבים שלהם, וסביר להניח שמשפחות שיעקרו למאדים ייקחו את כלביהן עימן. אבל התפקידים הרבים שמילאו הכלבים בתולדות האדם יאבדו להם על כוכב הלכת האדום – יחליפו אותם רובוטים שיכולים לרחרח גם את האוויר הדליל.

אוקיי, אז הכלבים יריחו את עצמם במעגל סגור ויהיו אומללים. אבל מה לגבי בני האדם? כיצד יסתגלו הם לסביבה החדשה?

מה עושים במקרה של רצח על מאדים?

149

בני אדם כנראה ימשיכו להיות בני אדם גם על מאדים: הם יתאהבו, ישחקו, יקנאו, יכעסו – וחלקם גם ירצחו.

במושבה מצומצמת זאת לא תהיה בעיה. כולם יכירו את הנרצח, את הרוצח ואת העדים, והחברים ישפטו את הנאשם בבית משפט מאולתר, או ישלחו אותו חזרה לכדור הארץ. אבל אם המושבה האנושית במאדים תשגשג עד כדי יצירת כוח משטרה נפרד, שיטות החקירה הפורנזיות שלהם יהיו שונות מאלו הנהוגות בכדור הארץ.

7Mars_Ice_Home_concept (1).jpg

חשבו, למשל, על הגופה. כאן בכדור הארץ גופות נרקבות מהר מאוד. במאדים, כמו בפסגות מושלגות ודלילות בחמצן, לא מצויים החיידקים, הזבובים והתולעים שיפרקו את הבשר. גופה שתושלך לאחד הוואדיות במאדים תשתמר בפריזר המאדימי גם אחרי מאות ואלפי ועשרות אלפי שנים. לפחות בחלקה הפונֶה לאדמה, המוגן מקרינת השמש.

מצד שני, חוקרי הרצח ייתקלו באתגרים אחרים. דגימות הדנ"א החשופות לקרינה החזקה, לדוגמה, ייפגעו באופן חמור יותר מאלה שתחת האטמוספירה של הארץ. במילים אחרות, בלשי מאדים לא יוכלו להסתמך על שיטות החקירה המוכרות – ויצטרכו להמציא שיטות פענוח חדשות, התואמות את תנאי השטח הייחודיים.

ואולי האתגר הגדול ביותר למשטרת מאדים יהיה ההבחנה בין מקרי רצח לתאונות עבודה. בסביבה שבה כל קרע בחליפת החלל יכול להרוג אדם בזמן קצר, יהיה קל להפליא להסוות רצח כתאונה.

ארנולד שוורצנגר נחנק למוות בסרט "זיכרון גורלי". רצח או תאונה? קרדיט: Carolco Pictures

אבל כלבי משטרה עדיין יצליחו לאתר את הגופה, נכון? לא בדיוק.