החוקים של איזו מדינה חלים במאדים ואיזה דגל יניפו שם? איך מפענחים רצח על מאדים ומה יקרה לכלבים?
האם אפשר לחיות במאדים ואיזו אטמוספרה יש שם?
10Terraforming_of_Mars (1).jpg
מאדים הוא כוכב לכת שונה מאוד מכדור הארץ. והחיים במאדים, לפחות בהתחלה, יהיו קשים בהרבה מהחיים בכדור הארץ, אפילו בַסביבות בעלות התנאים הקיצוניים ביותר בו, כמו אנטארקטיקה. אלא שמבין שאר כוכבי הלכת במערכת השמש, מאדים הוא הרע במיעוטו להתיישבות אנושית, ולחלק מהבעיות כבר נמצאו פתרונות.
בתחילה יהיה על המתיישבים הראשונים במאדים למצוא לעצמם מקום מגורים – ומהר. נפח האטמוספירה של מאדים הוא רק אחוז אחד מזה שעל כדור הארץ. נוסף על כך, למאדים אין שכבת אוזון המסננת את הקרינה העל-סגולה מהשמש, וגם אין לו שדה מגנטי המגן מפני רוח השמש. הקרינה במאדים היא קטלנית. למרבה המזל, חסימת קרינה אינה עניין מורכב. אפשר לעשות זאת למשל באמצעות מגורים מתחת לאדמה (בתעלות הלבה) או במגורים מיוחדים (למשל כאלה שמתקיים בהם מיסוך באמצעות קרח או אדמה). אפשרות אחת שהוצעה היא הדפסת מבני מגורים במדפסות תלת-ממד. כמו במדפסת תלת-ממד שיוצקת צורות מפלסטיק, כך יבנו רובוטים את המגורים מבטון או מחומר אחר, ולמתיישבים כבר יהיו מגורים מוכנים מייד כשינחתו, והם לא יצטרכו להיחשף לקרינה המסוכנת.
המגורים הללו יצטרכו כמובן להיות אטומים לגמרי, כמו חללית, שכן האוויר במאדים יהרוג אדם תוך דקות אחדות. אפילו אם לחץ האוויר היה מספיק, האטמוספירה המאדימית מורכבת בעיקר מפחמן דו-חמצני וכמעט שאין בה חמצן. נוסף על כך, הטמפרטורה הממוצעת על מאדים היא 63 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. בקיצור, דרושים חליפות חלל ומגורים בתנאי לחץ אוויר, ואספקת חמצן מתמדת.
11NASA_Ames-X5_hard_space_suit (1).jpg
אבל יש גם יתרונות למאדים. את החמצן אפשר להפיק ממאגרי מי הקרח האדירים במאדים, הן בקטבים והן מתחת לפני השטח בשאר שטחו של כוכב הלכת. נוסף על הפקת החמצן, את המים אפשר גם לשתות, כמובן. ומה לגבי גידולים חקלאיים? האדמה המאדימית מכילה 0.5–1 אחוז פרכלורטים, מחמצנים הרעילים לאדם, אבל ניתן להפריד אותם משאר האדמה באמצעים כימיים פשוטים למדי. חלק מהצמחים עלולים להתקשות בגדילה בשל כוח הכבידה הנמוך, אבל כבר הוכח שאפשר לגדל מינים מסוימים של צמחים בתחנת החלל הבינלאומית ואפילו בירח. עם מספיק דשן, ובתנאי חממה כמובן, אין סיבה שלא יהיה ניתן לגדל אוכל במאדים.
ומה לגבי אנרגיה? הרוֹבֶרים הנוכחיים משתמשים בפאנלים סולאריים. כוכב הלכת אומנם רחוק יותר מהשמש, אבל האטמוספירה שלו בולעת הרבה פחות אנרגיה מזו של כדור הארץ. מצד שני, מושבה נזקקת להרבה יותר אנרגיה מרובוט קטן, וייתכן שהמתיישבים לא ירצו להסתמך על אנרגיה מתחדשת מהשמש. יתרה מזאת, מאדים מפורסם בסופות האבק שלו, שיכולות לכסות את כוכב הלכת כולו למשך שבועות ארוכים. פתרון פשוט יותר יהיה כור גרעיני, שיוכל להתחיל לפעול לפני בואם של המתיישבים.
נשמע יקר? בהחלט. אילון מאסק, מייסד ספייס אקס, הצהיר על כוונותיו לשגר המוני מהגרים למאדים בתקווה לבנות שם ציוויליזציה עצמאית לחלוטין. כשנשאל כמה מושבה כזו צפויה לעלות, ענה: בין 100 מיליארד ל-10 טריליון דולר. הולך להיות יקר מאוד להגיע ולהשתקע בכוכב האדום.
ואם כבר הזכרנו את זה, אז למה בעצם הוא אדום?
למה מאדים אדום?
terraforming.jpg
גם ללא טלסקופ ניתן לראות שמאדים אדום. לכן הרומאים קראו לו מארס, כשם אל המלחמה, ואילו בעברית נקרא שמו "מאדים" או "כוכב הלכת האדום". ואין מדובר באשליה אופטית: החלליות שנשלחו לפני השטח של מאדים הראו שנופי מאדים – ההרים הנישאים, המישורים השטוחים, דיונות החול, הערוצים היבשים – אדומים כולם. אפילו האטמוספירה אדמדמה. שני היוצאים מן הכללים היחידים הם מרבצי הקרח בקטבים ומעט העננים במאדים, שהם לבנים כמובן – ואפילו להם יש גוון אדמדם.
הסיבה לכך, כך חשבו חוקרים במשך רוב השנים, היא חלודה. מאדים אדום כי הוא חלוד. ברזל שעל פני השטח שלו נחשף בעבר לחמצן ולמים – והתוצאה היא המינרל הֵמָטיט, המוכר לנו מחיי היומיום כחלודה. המטיט הוא תרכובת של אטומי ברזל עם אטומי חמצן, כלומר ברזל שהתחמצן – כמו מעקה ישן. למעשה, תחמוצות ברזל שונות מהוות בין 5% ל-14% מפני השטח של מאדים (תלוי איפה בודקים), בערך פי שניים מהממוצע בכדור הארץ. וזה מעניין, כי שני כוכבי הלכת נוצרו יחד ומאותם החומרים. אם כן, מדוע האדמה המאדימית עשירה יותר בברזל מאדמת עולם הבית שלנו?
ההסבר המקובל נעוץ בהבדלי הַמסה: כדור הארץ מסיבי בהרבה ממאדים, ומכאן שהטמפרטורות בזמן היווצרותו היו גבוהות בהרבה מאלו של מאדים. ההשערה היא כי תחמוצות ברזל על פני השטח הותכו לכדי ברזל מתכתי, ובכדור הארץ, בגלל המסה האדירה, יסודות כבדים יותר כמו ברזל חלחלו פנימה, אל ליבת הברזל הנוזלית של הכדור. מאדים הקדום והקטן, לעומת זאת, לא הצליח להתיך את חומצות הברזל על פני השטח, כלומר לא הגיע לטמפרטורה של 1,565 מעלות צלזיוס, והן נותרו על פני השטח, חשופות לרוח ולמים המחמצנים.
אך יש הסבר נוסף, עדכני יותר, להיותו של מאדים אדום. ב-2025, צוות בינלאומי של חוקרים פרסם מאמר בכתב העת נייצ'ר, לפיו הצבע האדום של מאדים הוא דווקא לא בזכות המטיט אלא בזכות המינרל פריהידריט (ferrihydrite), העשוי מתחמוצת ברזל ומים. לכך יש חשיבות למחקר על ההיסטוריה העתיקה של מאדים. כי בניגוד להמטיט פריהידריט יכול להיווצר אך ורק במגע שבין ברזל למים, כך שהיותו של מאדים מכוסה בפריהידריט מהווה עדות נוספת, וחותכת, לכך שכוכב הלכת היה רטוב בצעירותו. חשוב עוד יותר הוא טיב המים הללו. הרי אם מאדים הצעיר היה מלא במים כמעט-רותחים, כמו האוקיינוסים בכדור הארץ הצעיר – לחיים כפי שאנו מבינים אותם היה קשה מאוד להתפתח שם. פריהידריט נוצר בהכרח במים קרירים, ובטמפרטורות נמוכות בהרבה מאשר המטיט. המחקר החדש מחזק את האפשרות לתנאים הולמים לחיים בעברו של מאדים, לכל הפחות חיים מיקרוביאליים.
אז מדוע מאדים אדום- האם זה בגלל המינרל המטיט או דווקא בגלל המינרל פריהידריט? לצערנו, הדרך היחידה לדעת בוודאות היא להביא עפר מאדימי למעבדות בכדור הארץ. למרבה המזל, לא נצטרך להמתין זמן רב: נאס"א הודיעה כי תביא דוגמיות קרקע ממאדים ב-2035, ואילו סין הודיעה כי תעשה זאת כבר ב-2031.
כך או כך, צבעו האדום של מאדים ממשיך לרתק אותנו. אם וכאשר האנושות תקים מושבה במאדים, אולי זה יהיה הצבע של דגלה. תאמינו או לא, כבר יש כמה הצעות לדגלים...
מה יהיה הדגל של מאדים?
1MARS_2009_panorama.jpg
הדגל הראשון שיונף על אדמת מאדים (ובניגוד לדגלים שהונפו על הירח – גם יתנפנף קלות) יהיה כנראה דגל המדינה שתממן את ההרפתקה הגדולה בתולדות האנושות. אפילו אם חברה פרטית כמו ספייס אקס תנחת על כוכב הלכת האדום, סביר להניח שהיא תעשה זאת במימון חלקי או מלא של משלם המיסים האמריקני.
בתחנת החלל הבינלאומית, יישוב הקבע היחיד של האנושות בחלל בינתיים, האסטרונאוטים השונים נושאים את דגלי מדינות המוצא שלהם. אלא שהתחנה מרוחקת 400 ק"מ מהאדמה, והאסטרונאוטים חיים ועובדים בה לתקופות קצרות וקצובות של כחצי שנה. לעומתה, מושבה מאדימית של ממש תהיה מורכבת מן הסתם מבני לאומים שונים שיתיישבו בה לשנים רבות אם לא לצמיתות, ולכן דגל הפסים והכוכבים, דגל האיחוד האירופי, דגל סין ודגל הודו לא יועילו, והיא תצטרך להניף דגל משלה.
אפילו אם בני הדור הראשון של ילדי מאדים יחגגו את יום העצמאות של מדינות הוריהם, הם יתבגרו ויבקשו לעצמם דגל משלהם – דגל שיבטא את תנאי חייהם המיוחדים. למעשה, יחסית למושבה שטרם קמה, ליישוב האנושי במאדים כבר יש כמה וכמה דגלים לא רעים בכלל שאפשר לבחור מהם.
תומאס פיין, המנהל השלישי של נאס"א, עיצב דגל למושבה במאדים כבר ב-1984 – אבל סביר להניח שילידי מאדים לא יתגאו בו במיוחד: הדגל מציג את מאדים כתחנת מעבר בין כדור הארץ לכוכבים. הוא גם די מכוער, אם להודות על האמת.
2MarsFlag137.png
דגל פופולרי בהרבה עיצב ב-1999 מהנדס נאס"א פסקל לי. הדגל של לי, שמזכיר דגלים טריקולוריים של מדינות רבות כמו צרפת, אירלנד, איטליה ומקסיקו, שואב את השראתו מהטרילוגיה "מאדים" של סופר המדע הבדיוני טים סטנלי רובינסון: "מאדים אדום", "מאדים ירוק" ו"מאדים כחול". בספריו של רובינסון בני אדם מיישבים את מאדים "האדום" ב-2026, ובאמצעות הארצה, כלומר הפיכתו לכוכב הדומה יותר לכדור הארץ, הם מצליחים להצמיח על אדמתו צמחים בשחר המאה ה-22 – "מאדים ירוק". בשלב השלישי מאדים כבר "כחול", כלומר זורמים על פניו מים.
3FlagOfMars-OriginalColors.svg_.png
לפיכך הדגל שעיצב לי הוא אדום, ירוק וכחול. ואם לשפוט על פי התקבלותו כאן, לדגל הזה סיכוי לא רע להפוך לדגל מאדים הרשמי: ב-1999 לקח אותו האסטרונאוט ג'ון גרונספלד לחלל, במסגרת משימת STS-103 של המעבורת דיסקברי. זהו גם הדגל הרשמי של אגודת מאדים, הארגון הבינלאומי לקידום ההתיישבות במאדים, שייסד רוברט זוברין בשנת 1998. הוא מונף, למשל, על תחנת המחקר של אגודת מאדים בחוג הארקטי.
4earthflag (1).jpg
5shadow-large_orig.png
בשנים האחרונות הוצעו כמה עיצובים מתחרים לדגלי מאדים – מ"הדגל הבינלאומי של כוכב הלכת ארץ" (הצעה של המעצב אוסקר פרנפלדט) ועד דגל שרכיביו מבקשים לייצג את הקשר בין האנושות למאדים (הצעה של המעצב קלדר הנסן). איזה דגל יונף בסופו של דבר על שגרירות מאדים בכדור הארץ? אין לדעת. אולי המתיישבים במאדים יחליטו לעצב את דגלם בעצמם.
אוקיי, אז תקעתם דגל. מה עכשיו? חוקיה של איזו מדינה חלים במאדים?
החוקים של איזו מדינה חלים במאדים?
אמנת החלל החיצון מ-1967 קובעת שכל מדינה יכולה לעשות שימוש בכל גרם שמימי מלבד כדור הארץ – כל עוד מדובר בשימוש למטרות שלום. אבל האמנה גם קובעת שלא ניתן לספח אף שטח מחוץ לאטמוספירה. במילים אחרות, גם אם ניל ארמסטרונג תקע את דגל ארצות הברית על הירח – הירח הוא לא שטח אמריקני. לפי אמנת החלל, שהיא ספר החוקים המפורט ביותר של חקר החלל, היקום כולו נחשב ל"מים בינלאומיים".
חשבו, למשל, על אסטרונאוט שנמצא במגורים מתוצרת נאס"א, או אפילו במגורים מתוצרת חברה אמריקנית פרטית כמו ספייס אקס. בדומה לספינה בלב ים, החוקים שחלים עליו הם חוקי המדינה שדגלה מונף על המגורים – במקרה הזה ארצות הברית. אבל ברגע שהאסטרונאוט יוצא מהמגורים, החוק האמריקני אינו חל עליו עוד. האסטרונאוט יצא מהמגורים שלו ונכנס למגורים של אסטרונאוט יפני? עכשיו החוק היפני חל עליו. האסטרונאוט האמריקני הכה את האסטרונאוט היפני במגורים של האמריקני? ארצות הברית צריכה להחליט אם להעמידו לדין, ורק אם היא מוותרת על זכותה – יפן יכולה למצות את ההליכים עם המכֶּה.
הבעיה מתחילה כשחושבים על מושבה אנושית במאדים: אנשים אינם יכולים לחיות במים בינלאומיים. לפי אמנת החלל, איש אינו יכול להחזיק בקניין פרטי על מאדים. השכן שלכם מגדל תפוחי אדמה מאדימיים מדהימים? קִטפו לכם אותם. זה חוקי לגמרי. כמו דגים בים. השכן שלכם בנה מכונה גדולה ושאב את כל הקרח מהקטבים? כל עוד הקרח נמצא במבנה מתוצרת המדינה שלו, אסור לכם לשתות ממנו ללא אישור (מה שנקרא – פיראטיות), אפילו אם אתם מתים מצמא.
מארק וואטני מהסרט "להציל את מארק וואטני" מציג לראווה את תפוחי האדמה שגידל. פורמאלית הם אינם שלו. קרדיט: 20th Century Fox
כמובן, הבעיה הגדולה מכול תהיה עצם היכולת של ממשלות כדור הארץ להעמיד לדין מישהו לפי חוק כלשהו. מתיישב נרצח? המשטרה תגיע לשם לכל הפחות בעוד חצי שנה. מן הסתם המאדימים יצטרכו לכונן מערכת אכיפת חוק עצמאית.
אז איך ייראה החוק המאדימי?
מה עושים במקרה של רצח על מאדים?
בני אדם כנראה ימשיכו להיות בני אדם גם על מאדים: הם יתאהבו, ישחקו, יקנאו, יכעסו – וחלקם גם ירצחו.
במושבה מצומצמת זאת לא תהיה בעיה. כולם יכירו את הנרצח, את הרוצח ואת העדים, והחברים ישפטו את הנאשם בבית משפט מאולתר, או ישלחו אותו חזרה לכדור הארץ. אבל אם המושבה האנושית במאדים תשגשג עד כדי יצירת כוח משטרה נפרד, שיטות החקירה הפורנזיות שלהם יהיו שונות מאלו הנהוגות בכדור הארץ.
7Mars_Ice_Home_concept (1).jpg
חשבו, למשל, על הגופה. כאן בכדור הארץ גופות נרקבות מהר מאוד. במאדים, כמו בפסגות מושלגות ודלילות בחמצן, לא מצויים החיידקים, הזבובים והתולעים שיפרקו את הבשר. גופה שתושלך לאחד הוואדיות במאדים תשתמר בפריזר המאדימי גם אחרי מאות ואלפי ועשרות אלפי שנים. לפחות בחלקה הפונֶה לאדמה, המוגן מקרינת השמש.
מצד שני, חוקרי הרצח ייתקלו באתגרים אחרים. דגימות הדנ"א החשופות לקרינה החזקה, לדוגמה, ייפגעו באופן חמור יותר מאלה שתחת האטמוספירה של הארץ. במילים אחרות, בלשי מאדים לא יוכלו להסתמך על שיטות החקירה המוכרות – ויצטרכו להמציא שיטות פענוח חדשות, התואמות את תנאי השטח הייחודיים.
ואולי האתגר הגדול ביותר למשטרת מאדים יהיה ההבחנה בין מקרי רצח לתאונות עבודה. בסביבה שבה כל קרע בחליפת החלל יכול להרוג אדם בזמן קצר, יהיה קל להפליא להסוות רצח כתאונה.
אבל כלבי משטרה עדיין יצליחו לאתר את הגופה, נכון? לא בדיוק.
האם כלבים יכולים לחיות על מאדים?
כלבים הגיעו לחלל לפני שבני אדם הגיעו לחלל. הם נשלחו לשם כשפני (כלבי) ניסיון, כדי לבדוק אם ניתן לשגר בני אדם בבטחה. חלקם מתו במסלול, כמו לייקה המפורסמת שנשלחה ב-1957, וחלקם שרדו את המסע – כמו בלקה וסטרלקה ב-1960.
אבל צריך להבין שהכלבים שמצאו את מותם בהרפתקה הגדולה (וכמותם הקופים והעכברים והצפרדעים וכל שאר בעלי החיים שנשלחו לחלל) לא מתו בשל כשל ביולוגי כלשהו. הם נשלחו למות כדי לבדוק מהו קצה גבול היכולת הפיזית של בעלי חיים בחלל, ובכלל זה בני אדם. ומה יקרה במאדים?
כוח הכבידה במאדים הוא אומנם כשליש מזה של כדור הארץ, ובכל זאת זה הרבה יותר ממה שמורגש בחלל החיצון. לכן אין ספק שאחרי המסע הארוך בחוסר כבידה, שהחלישה את העצמות והחלישה את הראייה, האדם וחברו הטוב ביותר ישמחו לחזור לצעוד על קרקע מוצקה בעלת כוח משיכה.
אבל מה יעשה כלב, המצויד באף בעל 300 מיליון קולטני ריח (לעומת 6 מיליון באף אנושי), הכלוא בתוך חליפת חלל? זו חליפה שלא תאפשר בשום אופן את מעבר הכימיקלים מהסביבה לקולטנים.
פירוש הדבר שכלבים לא רק שיהיו אומללים על מאדים – הם גם לא יהיו מועילים לאדם כמו שהם מועילים לנו כאן בכדור הארץ: בלי כלבי משטרה, כלבי נחייה, כלבי שמירה. כשהאף שלהם סגור בתוך הקסדה, הם יהיו אך ורק חיות מחמד מקסימות, לא יותר. לא תהיה אפשרות, למשל, להיעזר בכלבים כדי למצוא משאבים שונים בשממה המאדימית. אפשר כמובן להביא דוגמיות קרקע חזרה למגורים – ושם לתת לכלבים להריח אותם, אלא ששם אפשר פשוט לנתח אותן במעבדה.
בני האדם לא ייפרדו בקלות מהכלבים שלהם, וסביר להניח שמשפחות שיעקרו למאדים ייקחו את כלביהן עימן. אבל התפקידים הרבים שמילאו הכלבים בתולדות האדם יאבדו להם על כוכב הלכת האדום – יחליפו אותם רובוטים שיכולים לרחרח גם את האוויר הדליל.
אוקיי, אז הכלבים יריחו את עצמם במעגל סגור ויהיו אומללים. אבל מה לגבי בני האדם? כיצד יסתגלו הם לסביבה החדשה?
כיצד עשויים להיראות מתיישבים אנושיים על מאדים?
12orangehead.jpg
אומנם מבין כוכבי הלכת במערכת השמש מאדים הוא הדומה ביותר לכדור הארץ, אבל אנו בני האדם התפתחנו באופן בלעדי לחיים כאן. בני אדם שיגורו במאדים צפויים להשתנות – ומהר, יחסית – עד כדי הפיכתם למין ביולוגי נפרד מאיתנו.
חרף הדמיון בין העולמות, מאדים הוא כאמור מקום שונה מאוד מכדור הארץ. בין היתר, כוח הכבידה על מאדים הוא רק 38% מהכוח שמופעל עלינו כאן. במאדים אין שדה מגנטי והאטמוספירה שלו דקיקה ודלילה. התוצאה היא קרינה מסוכנת מאוד, שתאיץ את קצב המוטציות הגנטיות בקרב המתיישבים. במילים אחרות, האבולוציה במאדים תהיה מהירה מזו שבכדור הארץ.
מאחר שהאבולוציה, כמו הפיזיקה, היא אוניברסלית – אנו יכולים לחזות כמה מהשינויים הללו: בני אדם החיים באזור קו המשווה, שבו הקרינה מהשמש חזקה יותר, פיתחו עור כהה המגן עליהם מהקרינה המסוכנת, שעה שתושבי צפון כדור הארץ, ששם הקרינה חלשה ביותר וימי השמש מועטים, פיתחו עור בהיר, הסופג בקלות ויטמין די.
עור כהה נוצר מהצטברות של צבען בשם מלנין, המופרש מהשכבה העליונה של העור, ואילו עור בהיר נוצר בשל היעדר מלנין. עם השנים נוצר לחץ אבולוציוני על תושבי ארצות הקור להפריש פחות מלנין, ועל תושבי ארצות החום – להפריש יותר מלנין.
ומה לגבי מאדים? תחת האטמוספירה הדלילה של מאדים, וללא שדה מגנטי, הקרינה המאדימית תהיה מסוכנת לבני האדם הרבה יותר מהקרינה בקו המשווה. לפיכך אנחנו יכולים לצפות שילדי מאדים הבהירים במיוחד לא ישרדו זמן רב, ויהיה לחץ אבולוציוני להפריש יותר מלנין.
אלא שגם זה לא יספיק, ככל הנראה, ובתנאים הקיצוניים של מאדים אלה שישגשגו באמת יהיו אלה שעורם יפריש כמויות הולכות וגדלות של צבען נוסף – קרוטנואיד. הצבען הכתמתם הזה קיים גם באדם, למשל בעיניים, אלא שהוא מופרש בכמויות קטנות ביותר. מאחר שהקרוטנואידים יעילים מהמלנין בחסימת קרני אור, סביר להניח שצבע עורם של המאדימים יהפוך במרוצת הדורות לכתום-כהה.
הם גם צפויים להיות גבוהים מאיתנו בהרבה, שכן כוח הכבידה החלש יאפשר לחוליות בגב להתרחק זו מזו, וללב להזרים דם לגפיים ולראש בקלות יתרה.
הבעיה האמיתית של אנשי הגזר הענקיים תהיה מחלות. המסע הארוך למאדים משמש הסגר טבעי, וסביר להניח שהמתיישבים ידאגו שאף יתוש נושא מלריה לא יתפוס איתם טרמפ בדרך למאדים. ומובן שאנשים חולים ומדבקים מלכתחילה לא יעלו לחללית.
בהתחלה זאת תהיה ברכה: היישוב האנושי במאדים יהיה פטור ממחלות מדבקות שהיישוב האנושי בכדור הארץ סובל מהן עידן ועידנים. אלא שזאת חרב פיפיות. ללא חשיפה לווירוסים ולחיידקים הגוף אינו מייצר נוגדנים, והמערכת החיסונית של המאדימים צפויה להתנוון עד כדי הפסקה של ייצור תאי הדם הלבנים.
אם זה יקרה, כל מגע בין מתיישבי מאדים לאנשי כדור הארץ יהיה קטלני בהרבה מהמגפות שהמתיישבים האירופיים הביאו לעולם החדש. מאדימים שיבקשו לבקר בעולם הבית הישן יצטרכו לעשות זאת בתנאי בידוד מחמירים. התוצאה תהיה נתק ביולוגי מוחלט בין האוכלוסיות, והמאדימים יהפכו למין נפרד של בני אדם. בהיעדר הנדסה גנטית שתילחם בנתק באמצעות ערבוב גנים מלאכותי, בחלוף כמה אלפי או עשרות אלפי שנים לא יוכלו מאדימי וארצוני להביא לעולם – עולם המאדים או כדור הארץ – צאצא בריא.