בני אדם כנראה ימשיכו להיות בני אדם גם על מאדים: הם יתאהבו, ישחקו, יקנאו, יכעסו – וחלקם גם ירצחו.
במושבה מצומצמת זאת לא תהיה בעיה. כולם יכירו את הנרצח, את הרוצח ואת העדים, והחברים ישפטו את הנאשם בבית משפט מאולתר, או ישלחו אותו חזרה לכדור הארץ. אבל אם המושבה האנושית במאדים תשגשג עד כדי יצירת כוח משטרה נפרד, שיטות החקירה הפורנזיות שלהם יהיו שונות מאלו הנהוגות בכדור הארץ.
7Mars_Ice_Home_concept (1).jpg
חשבו, למשל, על הגופה. כאן בכדור הארץ גופות נרקבות מהר מאוד. במאדים, כמו בפסגות מושלגות ודלילות בחמצן, לא מצויים החיידקים, הזבובים והתולעים שיפרקו את הבשר. גופה שתושלך לאחד הוואדיות במאדים תשתמר בפריזר המאדימי גם אחרי מאות ואלפי ועשרות אלפי שנים. לפחות בחלקה הפונֶה לאדמה, המוגן מקרינת השמש.
מצד שני, חוקרי הרצח ייתקלו באתגרים אחרים. דגימות הדנ"א החשופות לקרינה החזקה, לדוגמה, ייפגעו באופן חמור יותר מאלה שתחת האטמוספירה של הארץ. במילים אחרות, בלשי מאדים לא יוכלו להסתמך על שיטות החקירה המוכרות – ויצטרכו להמציא שיטות פענוח חדשות, התואמות את תנאי השטח הייחודיים.
ואולי האתגר הגדול ביותר למשטרת מאדים יהיה ההבחנה בין מקרי רצח לתאונות עבודה. בסביבה שבה כל קרע בחליפת החלל יכול להרוג אדם בזמן קצר, יהיה קל להפליא להסוות רצח כתאונה.
אבל כלבי משטרה עדיין יצליחו לאתר את הגופה, נכון? לא בדיוק.