הלוויין ונוס של סוכנויות החלל הישראלית והצרפתית כמעט התנגש עם הלוויין טרה של סוכנות החלל האמריקאית במסלול מסביב לכדור הארץ. ונוס, שנבנה ומופעל על ידי התעשייה האווירית לישראל, נאלץ לבצע תמרון חירום שהסיט אותו עשרות ק"מ ממסלולו הקודם.

 

ונוס (VENµs), הלוויין הישראלי הראשון לחקר הסביבה, הוא פרויקט דגל של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע וסוכנות החלל הצרפתית (CNES). ונוס שוגר ב-2 באוגוסט 2017 ומאז הוא מקיף את כדור הארץ מדי 90 דקות ומצלם שטחים קבועים בישראל וברחבי העולם ב-12 אורכי גל שונים – שחלקם אינם נראים לעין. באופן הזה הלוויין מאפשר זיהוי מהיר של שינויים בצמחייה, בקרקע, בחופים, בגופי מים ובאטמוספרה – מצלילות המים בכנרת ועד שריפת יער במרסיי.

 

ואילו טרה (Terra) הוא לוויין הדגל של מערכת נאס"א לניטור כדור הארץ EOS. הלוויין הוותיק, ששוגר ב-1997, עוקב אחר יחסי הגומלין בין האטמוספרה, האדמה, השלג, הקרח והאוקיינוסים – במטרה למפות את אקלים, ואת שינויי האקלים, של כדור הארץ.

 

 

סכנה ברורה ומיידית

בתעשייה האווירית משתמשים ברשת מעקב והתראת החלל של האיחוד האירופי (SST EU), ששלחה להם לפני מספר שבועות התראה על סכנה גבוהה להתנגשות בין שני הלוויינים במסלול לווייני נמוך (LEO). הרדארים GRAVES ו-S3TSR חישבו אוטומטית את המסלול והעריכו כי סיכויי ההתנגשות גבוהים פי עשרה מהגבול התחתון שנקבע ב-SST להתראה כזו. ב-SST חישבו את תמרון החירום הנדרש יחד עם צוות ונוס בתעשייה האווירית, וכן עם צוות הלוויין טרה של נאס"א – שהתבקש לשמור על מסלולו.

 

שלושה ימים לפני ההתנגשות, ונוס הפעיל את מנועו הראשי למספר שניות – בעירה שהספיקה כדי להסיטו בעשרות ק"מ מהמסלול.

 

צפוף שם למעלה

הצפיפות ההולכת וגוברת של לוויינים מהווה אתגר רציני למפעילי לוויינים – והיא מאיימת להוות בעיה רצינית לעתיד האנושות בין הכוכבים. כיום יש כ-6,000 לוויינים המקיפים את כדור הארץ – כ-60% יצאו מכלל שימוש וכ-40% מהם פעילים.

 

הבעיה היא שלוויינים משוגרים בקצב הולך וגובר. אם בשנות התשעים הממוצע של כל אומות העולם עמד על כ-150 לוויינים חדשים בשנה – מדע, ביטחון ותקשורת – בשנה החולפת שיגרה חברת ספייס אקס של אילון מאסק לא פחות מ-840 לווייני סטארלינק, בשאיפה לרשת את החלל ב-42,000 לוויינים כאלה בעתיד הקרוב. למעשה, ב-2019 נאלץ לוויין מדעי של סוכנות החלל האירופית נאלץ לבצע תמרון חירום דומה לזה של ונוס כדי לחמוק מאחד הסטארלינקים של ספייס אקס.

 

ללוויינים אלה יש להוסיף אינספור עצמים המהווים פסולת חלל, כמו שברי טילים ואפילו ציוד אישי של אסטרונאוטים. בנאס"א מעריכה כי ישנם כרגע כ-166 מיליון עצמים בקוטר 1 מ"מ עד 1 ס"מ, 750,000 עצמים בקוטר של 1 עד 10 ס"מ וכ-29,000 עצמים שקוטרם גדול מ-10 ס"מ בשמיים שלנו, או 7,500 טון פסולת חלל בסך הכול. במהירות של 28,000 קמ"ש, מספיקה חתיכת אלומיניום בגודל 1 ס"מ כדי להפיל לוויין או, חס וחלילה, לפגוע באסטרונאוט.

 

 

הבעיה עם התנגשויות בחלל – מעבר לאובדן הציוד כמובן – הוא "אפקט קסלר", שנקרא כך על שם האסטרופיזיקאי דולנד קסלר, שחזה את הבעיה במאמר מ-1978: כל התנגשות בין שני כלים בחלל, או בין פסולת חלל ללוויין, יוצרת המון שברים – מה שיוצר עוד פסולת חלל, שמסכנת עוד לוויינים וחלליות מאוישות, בתגובת שרשרת אקספוננציאלית. כך, למשל, בפברואר 2009 התנגש לוויין רוסי שיצא מכלל שימוש בלוויין תקשורת של חברת אירידיום, התנגשות שיצרה אלפי עצמים קטנים יותר שממשיכים להקיף את כדור הארץ, לסכן את צוות תחנת החלל הבינלאומית ובכלל את הכדאיות והבטיחות של הפעילות האנושית בחלל.

 

קראו עוד:

• האם לוויינים מתנגשים בחלל?
• מה היה האסון הסביבתי החמור ביותר בתחום פסולת החלל?
• האם אפשר לחמוק מפסולת חלל?
• איך אפשר להגן על לוויינים מפני פסולת חלל?
• מהם הפתרונות לאיסוף פסולת החלל?

 

היום, ב-21 בדצמבר, מציינים את היום הקצר ביותר בשנה – יום היפוך החורף. אבל בצירוף מקרים קוסמי, היום זהו גם יום שבו צדק ושבתאי ייראו ככוכב כפול בשמיים. 

 

מי שיעיף מבט מערבה, הערב אחרי השקיעה, יראה שני כוכבים צמודים ויחסית ממש בוהקים. הצמד הזה, זה לא סתם זוג כוכבים כמו רוב הכוכבים בשמיים, אלה כוכבי לכת משכונת מערכת השמש שלנו: צדק ושבתאי. היום הם מסתדרים בשמיים קרוב זה לזה באופן חריג. כמה חריג? פעם אחרונה שתושבי כדור הארץ ראו אותם כל כך קרובים בשמיים, זה היה לפני כ-400 שנה. פעם הבאה שהם ייראו כמו כוכב כפול כזה, זה יהיה במרץ 2080. אולי תינוקות שנולדו היום יזכו לצפות במחזה הזה שוב. 

 

כמובן, זה לא שצדק ושבתאי באמת מתקרבים אחד לשני באופן שהם עלולים להתנגש. ככה זה פשוט נראה מנקודת המבט שלנו. זה כמו לראות איש רחוק שזז ומסתיר איש עוד יותר רחוק מאחוריו. צדק משלים הקפה סביב השמש פעם ב-12 שנה; שבתאי הרחוק ממנו משלים הקפה כל 30 שנה בערך. אז פעם בכמה זמן הם נראים כאילו הם מתקרבים והפעם זו קרבה יחסית נדירה. 

 

אם יש לכם טלסקופ קטן או אפילו משקפת טובה, המחזה יהיה אף יפה יותר. תוכלו לראות את הטבעות היפות של שבתאי ואת הירחים של צדק והכל ממש קרוב אחד לשני. 

 

ההיפוך החורפי

כאמור, זהו גם היום הקצר בשנה ותחילת החורף באופן רשמי בחצי כדור הארץ הצפוני. בעוד אנו חוגגים על קרמבו, חוגגים להם תושבי החצי הדרומי של הפלנטה היום בדיוק את היפוך הקיץ, ומאחסנים את המעילים עמוק בארון. הכדור, כמובן, ממשיך להסתובב ולמי ששואל מתי נגמר החורף - בעוד חצי שנה בדיוק, ב-21 ביוני, יתהפך הגלגל, תרתי משמע, והקיץ ידלג לו צפונה והחורף – דרומה. 

 

כיוון שזהו היום הקצר בשנה, השמש תשקע ב-16:41. כעשר דקות לאחר מכן, צדק ושבתאי ייראו בוהקים בשמי מערב. צדק יהיה מדרום לשבתאי והשניים ייראו בשדה ראייה אחד גם בהגדלה בינונית בטלסקופים. 

 

 

חוץ מהעובדה שמדובר בתופעה מאוד יפה, גם אם אינכם מצוידים במשקפת או טלסקופ, היא גם ממחישה לנו בעיניים, ולא כי סיפרו לנו, שכוכבי הלכת במערכת השמש נמצאים על מישור אחד והם אינם מבולגנים בשמיים. הם מסתובבים סביב השמש כחלק מדיסקה עצומה וזאת הסיבה שלפעמים הם נראים לנו כאילו הם מתקרבים זה לזה ולירח. 

 

מעבר לכך, זו גם תופעה שהופכת את מערכת השמש למוחשית יותר. תחשבו על זה: מתישהו מוקדם בחייכם יצאתם עם ההורים לטיול, נניח, ופתאום הבנתם שאתם לא רק תושבי הבית והעיר שלכם, אלא גם של מדינה שאפשר לנסוע בה שעות והיא לא נגמרת. ואז המקום הזה שלכם פתאום מתרחב. ולאחר מכן טסתם לחו"ל ומתושבי העיר, אזרחי המדינה, נעשיתם פתאום אורחים בבית שהוא כוכב לכת שלם. אז הערב זה השלב הבא: התבוננו בשני כוכבי הלכת האלה, הכי גדולים במערכת השמש, ותרגישו שאנחנו שייכים למשהו אפילו יותר גדול מהבית ומהעיר ומהמדינה ומהפלנטה הזאת. תרגישו איך אנחנו בעצם חלק משכונת מערכת השמש שלנו, שהיא כל כך בודדה ביקום, שכונה, שהשמש הכי קרובה אליה נמצאת במרחק של יותר מ-40 טריליון קילומטר. ואנחנו כאן, מול שני הענקים האלה, צדק ושבתאי. שכנים יפהפיים, קרובים רחוקים.

 

צפו בשידורים חיים של המאורע, כפי שצולמו דרך טלסקופים:

 

בניגוד לדעה הרווחת, שמקורה בסרטים כמו "קונטקט", Breakthrough Listen אינם מאזינים לדממה של שמי הלילה. למעשה אותות רדיו נקלטים כל הזמן ברדיו-טלסקופ פארקס או במצפה גרין בנק שבמערב וירג'יניה. אלא שלכל אות כזה נמצא מקור טבעי או אנושי-מלאכותי. האנושות מייצרת המון רעש, וב-Breakthrough Listen מנסים להפריד בין שידורי הרדיו שלנו לשידורי רדיו שאולי בוקעים מהחלל החיצון.

 

סביר להניח שגם ל"שדר" החדש מכיוון פרוקסימה קנטאורי ימצא בסופו של דבר הסבר פשוט, אבל בינתיים נראה כי הוא בכל זאת חריג מכמה בחינות. ראשית, הוא צר מאוד – בסביבות ה-980 מגה-הרץ – מה שמסתדר עם חלוקת תדרים מלאכותית. ושנית, הישנות התדר במהלך אותן 30 השעות מתאימה למה שהיינו מצפים מתנועתו של כוכב לכת.

 

מקור המעורה במחקר, שטרם פורסם בכתב עת אקדמי, מסר לגרדיאן הבריטי כי Breakthrough Listen לא הצליחו לקלוט שוב את האות מאז מאי 2019.

 

פרוקסימה קנטאורי B – תאום כדור הארץ?

במרחק של 4.2 שנות אור בלבד, פרוקסימה קנטאורי הוא השכן הקוסמי הקרוב ביותר של מערכת השמש. את הכוכב, מסוג ננס אדום, מקיפים שני כוכבי לכת לפחות. הקרוב מבין שני כוכבי הלכת, פרוקסימה קנטאורי B, הוא ככל הנראה כוכב לכת סלעי במסה של 1.17 ממסת כדור הארץ – והוא נמצא באזור הישיב של מערכת פרוקסימה קנטאורי, כלומר במרחק הנכון מהכוכב כדי לאפשר את קיומם של מים נוזלים על פני השטח. כוכב הלכת השני שנמצא, פרוקסימה קנטאורי C, הוא כפי הנראה ענק גזי רחוק וקר, בדומה לנפטון.

 

 

 

בקרב אסטרונומים מתנהל דיון ער בשאלת הפוטנציאל לחיים על פני כוכבי לכת חוץ שמשיים המקיפים ננסים אדומים כמו פרוקסימה קנטאורי. מאחר שהם קטנים וקרים יחסית לשמש, כוכבי הלכת המקיפים אותם עושים זאת ממרחק קצר להפליא. פרוקסימה קנטאורי B למשל מקיף את הננס האדום פרוקסימה קנטאורי ממרחק 7.5 מיליון ק"מ. לשם השוואה, כוכב חמה הקרוב ביותר לשמש שלנו מקיף אותה ממרחק של כמעט 70 מיליון ק"מ.

 

ממרחק כזה, כוכבי הלכת עלולים להיות נעולים כבידתית על כוכבי השבת, בדומה לירח על הארץ, כך שחציים יהיה מואר תמיד וחציים חשוך תמיד. יתרה מכך, ננסים אדומים רבים – ופרוקסימה קנטאורי אינו היוצא מן הכלל – הם כוכבי הבזק: כוכבים בעלי פעילות מגנטית חזקה במיוחד, שנוטים להתפרצויות סולאריות עוצמתיות ותכופות. לא ברור אם חיים יכולים להתפתח על כוכב לכת השוכן סמוך לננס אדום פעיל שכזה, בין היתר כי ההתפרצויות עלולות להפשיט כוכב לכת מהאטמוספרה שלו.

 

קראו עוד:

• עדויות ראשונות למערכת עולמות באלפא קנטאורי
• התגלה כוכב לכת דמוי כדו"א – והוא מקיף את הכוכב השכן, פרוקסימה קנטאורי
• חוקרים: ייתכנו חיים פרימיטיביים במערכת שמש קרובה
• מחקר: גם אם קיימים חייזרים תבוניים בגלקסיה, הסיכוי שהם אי פעם יגיעו אלינו קלוש

ממשיכים להאזין

Breakthrough Listen הוא הפרויקט המקיף ביותר של האנושות לחיפוש אחר אותות של חיים תבוניים ביקום. בעלות של כ-100 מיליון דולר, וכחלק ממיזם Breakthrough, הפרויקט הושק ב-2015 על ידי המשקיע יורי מילנר ובתמיכת מדענים ידועים כמו סטיבן הוקינג ופרנק דרייק. הפרויקט פועל מתוך מכון המחקר סט"י שבאוניברסיטת ברקלי, במטרה להשתמש ברדיו-טלסקופים הרגישים ביותר בכדור הארץ על מנת להאזין לשידורי רדיו ממיליון הכוכבים הקרובים ביותר למערכת השמש, וכן מ-100 הגלקסיות הקרובות ביותר לשביל החלב.

 

שיגורים לחלל נעשים בדרך כלל קרוב לקו המשווה, על מנת לנצל את מירב המומנטום שמעניק שם סיבוב כדור הארץ, במהירות של 1,600 קמ"ש. השיגור הרוסי מנקודה צפונית כל כך יחסית לקו המשווה מפחית בכ-8% את מסת המטען שמשגר יכול לשאת. יתרה מכך, בניגוד לקוסמודרום בייקונור שנמצא בערבות קזחסטן, פלסצק שוכן באזור מיושב בצפון-מערב רוסיה – ומכאן גם הצורך להשתמש בדלק שאינו רעיל.

 

הפיתוח בפועל של המשגר הרוסי הראשון התעכב לאורך רוב שנות התשעים ושיגורו נתקל בקשיים עד שנות ה-2000. למעשה, אבטיפוס של האנגרה-1 המריא לבסוף מפלסצק רק ביולי 2014, אז השלים בהצלחה טיסה תת-מסלולית. כשיושלם, המשגר החד-שלבי הזה, הקל במשפחת טילי האנגרה המתוכננת, יוכל לשאת כ-3.5 טון מטען למסלול לווייני נמוך (LEO). לעומתו, האנגורה-5 בן שלושת השלבים, יוכל לשאת כ-25 טון מטען למסלול לווייני נמוך, ובין 5.4 ל-7.5 טון מעבר למסלול גיאו-סצטיונרי.

 

לוויינים ראשונים – בשנה הקרובה

לפי התכנון, בשנה הבאה ישוגר האנגרה-1 עם מטען ממשי: לוויין מדעי של המכון הקוריאני לחקר התעופה והחלל – כלומר שיגור שרוסקוסמוס מוכרת עבור דרום קוריאה. אמנם משפחת המשגרים החדשה נועדה בעיקר לשימוש צבאי, אבל ברוסיה מקווים לעשות בהם גם שימוש מסחרי בשוק ההולך וצומח של משגרים כבדים. ואילו בהמשך 2021 ישוגר האנגרה-5 המבצעי הראשון, שיישא לוויין תקשורת – במקום מטעני דמה כמו בשני השיגורים הראשונים.

 

צפו בשיגור מאתמול:

קרדיט: Roscosmos/Ministry of Defence of the Russian Federation

 

הלילה, בשעה 00:45 (שעון ישראל), ערכה חברת ספייס אקס ניסוי מסוג "הופ" (קפיצה) באב טיפוס של חללית הסטארשיפ – שעתידה לשאת יום אחד מתיישבים למאדים. מטרת הניסוי הייתה להמריא לגובה של 12.5 ק"מ באוויר, לבצע מספר תמרונים אוויריים לרבות "קפיצת בטן" (belly flop), ולאחר מכן לנחות בבטחה סמוך לכן השיגור – כפי שחללית הסטארשיפ הסופית תנחת. זה נגמר בפיצוץ מדהים.

 

כישלונות בדרך להצלחה

החללית הכסופה והנוצצת, שאורכה 50 מטרים (כמו בניין בן 16 קומות) המריאה מאתר השיגורים של ספייס אקס סמוך לבוקה צ'יקה, טקסס. הסטארשיפ SN8 – כלומר סטארשיפ מספר סידורי 8, שכן מדובר באב טיפוס בלבד – עברה בהצלחה את כל שלבי ההמראה והתמרונים, למעט האחרון: הלחץ במכל הדלק הקדמי היה נמוך במהלך בעירת הנחיתה, והחללית פגעה בקרקע במהירות רבה מדי. התוצאה הייתה כדור אש מרהיב. אילון מאסק, מנכ"ל ספייס אקס הצבעוני, מיהר להכריז בטוויטר: "מאדים – הנה אנחנו באים!".

 

 

מאחר שחללית הסטראשיפ הסופית עתידה לשאת אסטרונאוטים בשר ושם, המראות האלה עלולים להיות לא-נעימים. אבל צריך לזכור שמדובר בניסוי ראשוני, שנועד לבחון את המערכות, לאסוף מידע ולשפר את התכנון. למעשה, כשנשאל על כך בטוויטר לפני הניסוי, מאסק העניק ל-SN8 סיכוי של 1 ל-3 לנחות בחתיכה אחת. הסיבה לשמחה של מאסק היא, כנראה, משום שהוא יודע שהדרך להצלחה מחייבת כמה כישלונות בדרך, ממש כפי שקרה עד שספייס אקס הצליחה לייצר משגרים לשימוש חוזר. 

 

ה-SN8 היא (וליתר דיוק – הייתה) המתקדמת והמלאה מבין חלליות ניסוי הסטראשיפ. הדגמים הקודמים, הסטארהופר, SN5 ו-SN6, המריאו לגובה של 150 מטרים בלבד – והיו שלדים בלבד, עם מנוע רפטור אחד. SN8 היא הראשונה שכללה שלושה מנועי רפטור חדישים מתוצרת החברה, וכן חרטום וכנפיים לייצוב.

 

מיליון נוסעים למאדים עד 2050

ספייס אקס מפתחת את הסטארשיפ במטרה לשאת אנשים ומטען לירח ולמאדים. כשתושלם, מערכת השיגור תתנשא לגובה 120 מטרים, כמעט כמו מגדל שלום, ותהיה הגדולה והעוצמתית ביותר שנבנתה אי פעם. הסטראשיפ תורכב מחללית בשם סטארשיפ העשויה מפלדת אל-חלד ומתהדרת בשישה מנועי רפטור, ומשגר סופר-כבד, שיותקנו בו 30 מנועים כאלה. הן החללית והן המשגר יהיו רב-פעמיים, כלומר ימריאו וינחתו בחתיכה אחת, כשהמטרה היא ליישב את מאדים במיליון תושבים עד 2050.

 

בעתיד הקרוב יותר, מאסק מאמין שהסטארשיפ המלאה תהיה מוכנה בזמן להנחית את אסטרונאוטים של נאס"א על הירח עד 2024 במסגרת תוכנית ארטמיס – ולשגר משימה מאוישת ראשונה למאדים עד 2026. 

 

קראו עוד:

 

• תוכנית החלל הסינית מעלה הילוך עם שיגור רובר ראשון למאדים
• תקווה לעידן חדש: החללית של איחוד האמירויות שוגרה בהצלחה למאדים
• ישראל מארחת את הדמיית מאדים הבינלאומית ולראשונה ישתתפו בה גם נציגים ישראלים

 

צפו בסרטון הניסוי – ובסופו המפוצץ (הספירה לאחור מעשר שניות מתחילה ב-1:48:00):

 

 

השבוע (ראשון) פרסם מנהל החלל הסיני (CNSA) תמונות ראשונות של דגל סין מונף על הירח – ומסתמן שבעתיד הקרוב נראה את הדגל הזה מונף על ידי טייקונאוטים (אסטרונאוטים סיניים) בשר ודם. בשבוע שעבר, עם שיגור משימת צ'נגאה 5 לירח, אמר המזכיר הכללי של מנהל החלל הסיני (CNSA) שו הונגליאנג כי ארצו מתכננת להמשיך בפיתוח המשגר הסופר-כבד לונג מארץ' 9 – ולשגר טיסת ניסיון בלתי מאוישת עד 2030. הונגליאנג אמר את הדברים בכנס בפורום החלל הבינלאומי בנמל החלל וונצ'אנג שבאי הדרומי האינאן.

 

חזרה גנרלית?

ב-23 בנובמבר שיגרה סין את חללית איסוף הדוגמיות צ'אנגה 5 על גבי המשגר הכבד לונג מארץ' 5. ב-1 בדצמבר נחתה הנחתת על אדמת הירח, הניפה את דגל סין, חפרה ואספה דוגמיות מאדמת הירח. ב-4 בדצמבר, רכב המראה קטן שמכיל את דוגמיות האדמה המריא מפני הירח וחבר בהצלחה למקפת שחיכתה במסלול. אחרי החבירה, מכל הדוגמיות עבר מרכב ההמראה לקפסולה מיוחדת שיכולה לעמוד בכניסה לאטמוספרה של כדור הארץ, שמתוכננת ל-15 בדצמבר. רגע לפני הכניסה לאטמוספרה, מיכל הדוגמיות יתנתק מהקפסולה, יפתח מצנח וינחת בלב מונגוליה.

 

 

 

ואם זה נשמע לכם מוכר, אתם צודקים: מדובר בדיוק ברצף הפעולות הנדרש לנחיתה מאוישת על הירח. למעשה, משקיפים זרים העירו כי לא היה כל צורך בעגינה מחדש במסלול – וכי הנחתת הייתה יכולה להמריא ישירות מהירח לכדור הארץ, כפי שעשתה למשל משימת דוגמיות החלל הרובוטית הקודמת, לונה 24 הסובייטית ב-1976. העגינה במסלול סביב הירח לא הייתה אפוא חלק אינטגרלי מהמשימה, אלא הוכחת יכולת סינית לקראת משימה מאוישת אפשרית בירח ובמאדים – בדומה לשלבי תוכנית אפולו האמריקנית.

 

משגר סופר-כבד לירח והלאה למאדים

לשם כך, הסינים יזדקקו למשגר סופר-כבד – והם כבר עובדים עליו במרץ. הלונג מארץ' 5 ששיגר את צ'אנגה 5 שוקל 878 טון, מתנשא לגובה 57 מטרים ויכול לשאת עד 25,000 ק"ג מטען למסלול לווייני נמוך מסביב לכדור הארץ (LEO) ועד 8,200 ק"ג לירח (TLI).

 

בהשוואה, הלונג מארץ' 9 צפוי להיות "תפלץ" של ממש: משקלו בעת ההמראה יהיה 4,140 טון, יתנשא לגובה של 93 מטרים ויהיה מסוגל לשאת עד 140 טון מטען ל-LEO ועד 50 טון לירח ועד 45 טון למאדים. כאשר בנייתו תושלם, הלונג מארץ' 9 הסיני יהיה המשגר הסיני הראשון בהיסטוריה שיזכה לסיווג של "סופר-כבד" – והוא יעמוד בשורה אחת עם הסטארשיפ החדש של חברת ספייס אקס, עם ה-SLS החדש של נאס"א ועם הסטורן 5 – המשגר ששיגר את ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין לירח.

 

 

 

לפי התוכנית הסינית, טיסת הבכורה הלא-מאוישת של המשגר החדש תיערך ב-2030, ואם הכול ילך כשורה – הסינים ישגרו משימה מאוישת לירח שנים ספורות לאחר מכן. במקביל, ישנן מספר תוכניות נוספות על הפרק. כך, למשל, עם הלונג מארץ' 9 סין תוכל לשחזר במאדים את הצלחת המבצע של צ'אנגה 5 על הירח – ולהפוך למדינה הראשונה בהיסטוריה שמחזירה דוגמיות קרקע ממאדים לכדור הארץ. אפשרות אחרת היא לנצל את כושר הנשיאה של המשגר החדש כדי להקים תחנת כוח סולארית במסלול סביב כדור הארץ.

 

ממסלול מסונכרן-שמש ועד חלליות עם כנפיים

הלונג מארץ' 9 נבנה על ידי חברת בת של תאגיד המדע והטכנולוגיה האווירונאוטית של סין (CASC), אחד משני התאגידים הגדולים בבעלות ממשלת סין שמשמשים כפרוייקטורים העיקריים של תוכנית החלל הסינית, יחד עם CNAS. בינתיים נראה כי ב-CASC מתקדמים בבניית המשגר. בכנס סייברספייס הבינלאומי לאסטרונאוטיקה שנערך לא מזמן נחשף כי בתאגיד סיימו לבנות את מנועי הלונג מארץ' 9. המשגר הסופר-כבד ישתמש בארבעה מנועים, כל אחד בעל שני נחירי פליטה ובעל כוח דחף של 500 טון. המנוע הראשון, שיונע על ידי דלק קרוזין נוזלי וחמצן, הושלם ב-2019 והוא מוכן להבערת ניסיון – כך נמסר מ-CASC.

 

במקביל, ב-CASC סיימו לבנות ולבחון את הלונג מארץ' 8. המשגר הכבד החדש כבר עומד על כן השיגור בנמל החלל וונצ'אנג – והוא ישוגר לטיסת ניסיון בשבת, 20 בדצמבר. משגר זה נועד למשימות למסלול מסונכרן-שמש (SSO), והוא יהיה המשגר הרב-פעמי הראשון של סין, כאשר השלב הראשון ינחת חזרה על פלטפורמה ימית עם הבוסטרים עדיין מחוברים אליו. בד בבד, בספטמבר השנה שיגרה סין משימה סודית שנועדה לבחון כלי טיס רב-פעמי, המסוגל להמריא לחלל ולנחות חזרה כמו מטוס עם כנפיים – בדומה לתוכנית מעבורת החלל האמריקנית.

 

צפו בשיגור צ'אנגה 5. אם כך נראה שיגור של הלונג מארץ' 5 – אפשר רק לדמיין את עוצמת הלונג מארץ' 9. קרדיט: China Central Television-CCTV

 

גלי הדף קוסמיים

מדי פעם התפרצויות סולאריות דמויות גלי הדף מאיצות את שטף החלקיקים הטעונים מהשמש למהירות של כ-1.5 מיליון קמ"ש. אלא שכעת, חלליות ווייאג'ר 1 ו-2, הנמצאות כאמור אחרי גבול ההליוספרה, מדדו התפרצויות אלקטרונים שלא היו מוכרות למדע. האלקטרונים נעו במהירות הקרובה למהירות האור, מהירים פי 670 יותר מגלי ההדף האלקטרומגנטיים שהניעו אותם. ימים אחרי ההתפרצויות הללו הגיעו התפרצויות משנה של גלי אלקטרונים באנרגיה נמוכה יותר לוויאג'רים – ובמקרים מסוימים לקח לגלי ההדף עצמם חודש להגיע לחלליות. כלומר, גלי ההדף דשדשו הרבה אחרי האלקטרונים שאותם האיצו.

 

ההסבר של החוקרים לתופעה הוא מנגנון חדש, בלתי מוכר עד כה, של גלי הדף בינכוכביים: כאשר גלי הדף מהשמש שלנו באים במגע עם נקודה כלשהי על קו הגבול המגנטי  בתווך הבינכוכבי, הם מתפשטים לאורך גבול ההליוספרה – ומאיצים אלקטרונים מכוכבים אחרים למהירויות הקרובות למהירות האור. 

 

זאת הפעם הראשונה שמדענים מזהים גלי הדף קוסמיים. להבנת התופעה החדשה חשיבות עליונה בשמירה על אסטרונאוטים ועל רובוטים בחלל מפני סכנת הקרינה הקוסמית. מאדים, למשל, אינו מספק הגנה מפני קרינה קוסמית כפי שמספקת האטמוספרה של כדור הארץ, והחוקרים מקווים כי חקר יחסי הכוחות בין שטף החלקיקים מהשמש שלנו לשטף החלקיקים מהכוכבים היריבים תאפשר לנו ליצור מערכת התרעה מוקדמת שתגן עליהם – משני סוגי הקרינה.