חדשות החלל
arrow-left
לחדשות החלל

חירייה של מעלה: 167 מיליון עצמים של זבל חלל מקיפים את כדור הארץ

דוח חדש של סוכנות החלל האירופית חושף נתונים מדאיגים לגבי היקף פסולת החלל

עודד כרמלי
23.03.2017
מוקפים בפסולת חלל | אילוסטרציה:  The Royal Institution
מוקפים בפסולת חלל | אילוסטרציה: The Royal Institution
 
קרוב ל- 167 מיליון עצמים בקוטר 1 מ"מ עד 1 ס"מ, 750,000 עצמים בקוטר של 1 עד 10 ס"מ וכ-29,000 עצמים שקוטרם גדול מ-10 ס"מ מקיפים כרגע את כדור הארץ. בסך הכול, כדור הארץ "טובע" ב-7,500 טון פסולת חלל – כך עולה מדו"ח חדש ומדאיג של סוכנות החלל האירופית, שפורסם השבוע לקראת כנס פסולת החלל האירופי ה-7 שיערך בחודש אפריל בגרמניה. מדובר בעלייה משמעותית בהיקף פסולת החלל בהשוואה לדו"ח המקביל שפורסם אשתקד.
 
"פסולת חלל" היא שם כולל לעצמים שונים הנמצאים במסלול סביב כדור ואינם בשימוש, כמו לוויינים ישנים, חלקי טילים, שברי חלליות וציוד אישי של אסטרונאוטים. מדובר בבעיה הולכת וגוברת, כפי שלמדו על בשרם סנדרה בולוק וג'ורג' קלוני בסרט "כוח משיכה": במהירות של כמעט 30,000 קמ"ש, מספיקה חתיכת אלומיניום בגודל 1 ס"מ כדי להפיל לוויין או, חס וחלילה, לפגוע באסטרונאוט בעוצמה המקבילה לפיצוץ רימון יד.
 

space_debris3.jpg

סנדרה בולוק על רקע תחנת החלל הבינלאומית המתפרקת בסרט
סנדרה בולוק על רקע תחנת החלל הבינלאומית המתפרקת בסרט
 
 
 
וקצת כמו היקום כולו, גם פסולת החלל עוברת תהליך של אנטרופיה. לפי הערכות, עד כה אירעו כ-290 אירועי התנגשות של פסולת חלל בפסולת חלל, אירועים שהובילו ליצירת פסולת חלל נוספת, הולכת וקטנה, במה שנקרא "אפקט קסלר", על שם האסטרופיזיקאי עובד נאס"א דונלד קסלר, שחזה את הבעיה במאמר מ-1978, שבו גם ציין שאנו קרובים לנקודת האל-חזור שבה גם אם נפסיק לשגר לווינים, התנגשויות ימשיכו להתרחש.
 
כך, למשל, בפברואר 2009 התנגש לוויין רוסי ישן בלוויין תקשורת של חברת אירידיום, התנגשות שהפכה שני עצמים גדולים לאלפי עצמים קטנים יותר, מה שמגדיל את הסיכויים שעצמים אלו יתנגשו בעצמים אחרים בעתיד וייצרו עצמים קטנים עוד יותר – בתהליך אקספוננציאלי שמאיים לסכן את הכדאיות והבטיחות של כל הפעילות האנושית בחלל.
 

386px-Space_debris_impact_on_Space_Shuttle_window.jpg

מכתש פגיעה בחלון תחנת החלל הבינלאומית במהלך משימה STS-7 משנת 1983 | צילום: NASA
מכתש פגיעה בחלון תחנת החלל הבינלאומית במהלך משימה STS-7 משנת 1983 | צילום: NASA
 
 
 
בנוסף, תהליך הפרגמנטציה מקשה על סוכנויות החלל לעקוב אחר הפסולת ההולכת וקטנה. נכון להיום, סוכנויות החלל השונות, יחד עם חיל האוויר האמריקני, עוקבים אחר 42,000 העצמים הגדולים ביותר במסלול – מחט בערימת שחת לפי דו"ח סוכנות החלל האירופית, שמונה, כאמור, כמעט 167 מיליון עצמים במסלול. יצוין כי במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ – כלומר בגבהים של בין 300 ל-2,000 ק"מ מגובה פני הים – עצמים פוגעים במולקולות ואטומים שעם הזמן יכולים להסיט את העצמים קילומטרים רבים ממסלולם המקורי. במילים אחרות: לא מספיק לחשב פעם אחת את מסלולו של עצם מסביב לכדור הארץ, אלא יש צורך לוודא שהעצם אכן ממשיך במסלול הזה.
 
דו"ח סוכנות החלל האירופית מתפרסם שבועות ספורים לאחר כישלון סוכנות החלל היפנית JAXA לבחון שיטה חדשנית לניקוי פסולת חלל. לפי התכנית, חללית האספקה קאונוטורי-6 הייתה אמורה להתנתק מתחנת החלל הבינלאומית ב-27 בינואר ולהישרף בבטחה באטמוספרה של כדור הארץ בראשית פברואר. על הדרך, מוט אלקטרומגנטי באורך 700 מטרים אמור היה להתפרש מקאונוטורי-6 ולמשוך אליו פסולת חלל, שהייתה נשרפת יחד עם החללית בכניסה לכדור הארץ. אולם, כאמור, המוט לא נפרש בגלל תקנה טכנית.
 
 
צפו בהדמיית מחשב המדגימה את התווספות פסולת החלל סביב כדור הארץ בין השנים 1957 - 2016. חשוב להדגיש שמרבית הפסולת החללית (כ-60%) נוצרה במהלך שנום ה-60 וה-70 של המאה העשרים בעקבות ניסויים לא מבוקרים של ארצות הברית וברית המועצות. 
 

 

תמונת הנושא מתוך סרטון של The Royal Institution