החללית וויאג'ר 2 יצאה ממערכת השמש אל החלל הבינכוכבי

המין האנושי הוציא שגריר נוסף ליקום: וויאג'ר 2 יצאה רשמית מבועת המגן של השמש שלנו והצטרפה לוויאג'ר 1 בקור התווך הבינכוכבי
שתף: 

בפעם השנייה בהיסטוריה, חפץ מעשה ידי-אדם נכנס לחלל הבינכוכבי. סוכנות החלל האמריקנית הודיעה היום (ב') שהחללית וויאג'ר 2 יצאה מההליוספרה, בועת החלקיקים והשדות המגנטיים שמייצרת השמש שלנו. וויאג'ר 2 שוגרה ב-1977, יחד עם אחותה התאומה וויאג'ר 1, והיא נמצאת עתה במרחק 18 מיליארד ק"מ מכדור הארץ, או כ-120 יחידות אסטרונומיות (המרחק בין הארץ לשמש).

 

16.5 שעות אור

 

ממידע שהתקבל מחיישני החללית עולה שהיא חצתה את קצה ההליוספרה ב-5 בנובמבר. הגבול הזה, שנקרא הליופאוזה, הוא מקום מפגשם של רוחות סולאריות מהשמש שלנו עם התווך הבינכוכבי הקר והדחוס. אמנם החללית וויאג'ר 1 חצתה את הגבול הזה כבר ב-2012, אבל וויאג'ר 2 נושאת עמה חיישן עובד שיספק נתונים חסרי תקדים על טבעו של השער לכוכבים.

 

לאחר שחקרה את כל כוכבי הלכת הפנימיים – צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון – מ-1979 ועד 1989, וויאג'ר 2 המשיכה במסעה הקוסמי במהירות של כמעט 60,000 קמ"ש. החללית תמשיך לנדוד ביקום הרבה לאחר שתפסיק לשדר נתונים ב-2025, וכנראה גם הרבה אחרי שיהיו אנשים לקבל את הנתונים האלה. בין היתר, החללית תחלוף סמוך לכוכב סיריוס בעוד 296,000 שנה. כבר עכשיו, בגלל המרחקים האדירים, למידע שמתקבל מוויאג'ר 2 לוקח 16.5 שעות להגיע אלינו במהירות האור.

איפה נגמרת מערכת השמש?

 

הנתונים המשכנעים ביותר לגבי יציאת וויאג'ר 2 ממערכת השמש הגיעו מניסוי הפלזמה שעל סיפונה. מכשיר זה הפסיק לעבוד על סיפונה של וויאג'ר 1 כבר ב-1980, הרבה לפני שהחללית חצתה את ההליופאוזה, וממנו אנו למדים שעד לאחרונה החלל המקיף את וויאג'ר 2 היה מורכב ברובו מהפלזמה שזורמת החוצה מהשמש שלנו ומקיפה את מערכת השמש כולה. ניסוי הפלזמה של וויאג'ר 2 יכול למדוד את המהירות, הדחיסות, הטמפרטורה, הלחץ והשטף של הרוח הסולארית. החל מה-5 בנובמבר, לא נמדדה כל רוח סולארית מסביב לחללית, ולכן מדעני המשימה משוכנעים שהיא יצאה לחלל שבין השמשות.

 

למרות יציאתן מבועת המגן שהשמש מייצרת, החלליות וויאג'ר 1 ו-2 שיצאו מההליוספרה עוד לא השתחררו מכוח המשיכה של הכוכב שלנו. לפי הערכות, הגבול הכבידתי של מערכת השמש נמצא הרבה אחרי עננת אורט – עננה ענקית של כמאה מיליארד גושי קרח ואבק המקיפה את השמש. רוחבה של עננת אורט לא ידוע במדויק, אבל היא כנראה מתחילה במרחק של 1,000 יחידות אסטרונומיות מהשמש ומסיימת במרחק של 100,000 יחידות אסטרונומיות מהשמש. וויאג'ר 2 צפויה להגיע לעננת אורט בעוד כ-300 שנה ולחצות אותה בעוד כ-30,000 שנה.

 

 

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}