תוכנית החלל הסינית מעלה הילוך עם שיגור רובר ראשון למאדים

אחרי "כיבוש הירח" בתוכנית צ'נגאה – סין מצטרפת למרוץ החלל למאדים. האם היא תעמוד ביעד השאפתני שהציבה לעצמה?
שתף: 

סין שיגרה הבוקר (חמישי, 7:41) את המשימה הראשונה שלה למאדים. המשימה השאפתנית טיאנוון 1 (Tainwen, בתרגום חופשי: "שאלות שמיימיות"), שכוללת מקפת, נחתת ורובר, שוגרה על גבי משגר כבד מסוג לונג מארץ' 5 מכן השיגור בנמל החלל וונצ'אנג באי האינאן. תאגיד המדע והטכנולוגיה האווירונאוטית של סין (CASC), אחת משתי החברות הממשלתיות שעומדות מאחורי תוכנית החלל הסינית, אישר את השיגור המוצלח כ-40 דקות לאחר מכן. אם סין תעמוד במשימה, היא תהפוך למדינה השלישית בהיסטוריה שהנחיתה חללית על מאדים – אחרי ברה"מ וארה"ב.

 

כזכור, המקפת אל-אמל ("התקווה") של איחוד האמירויות הערביות שוגרה בהצלחה למאדים ביום א' האחרון, ובין ה-30 ביולי ל-15 באוגוסט נאס"א תשגר את הרובר החדש פרסרוורנס ("התמדה"). לאחר מכן ייסגר חלון ההזדמנויות לשיגור משימות למאדים. בגלל מסלוליהם של כוכבי הלכת, חלון ההזדמנויות ייפתח מחדש רק בקיץ 2022.

 

צפו בשיגור:


 

מהלך נועז למאדים

המהלך של סין נועז במיוחד לאור העובדה שזהו המסע הראשון שלה למאדים (ב-2011 נעשה ניסיון לשלוח מקפת סינית יחד עם משימה רוסית, אך השיגור נכשל). המדינות היחידות ששיגרו עד כה למאדים צברו ניסיון עם כל משימה: ראשית שוגרה מקפת, לאחר מכן שוגרה נחתת ורק לבסוף רובר. המשימה הראשונה של סין לכוכב האדום כוללת את כל המרכיבים. 

 

ככלל, סין ממעטת לחשוף פרטים על תוכניות החלל שלה. הפעם, חברים בצוות הטיאנוון 1 פרסמו מאמר בכתב העת Nature Astronomy, שמציג את המשימה בקווים כלליים: החללית, על שלושת מרכיביה, תגיע למאדים בפברואר 2021, יחד עם הרובר האמריקני פרסרוורנס ומקפת האמירויות אל-אמל. אלא שהנחתת הסינית, עם הרובר בתוכה, יישארו מחוברים למקפת למשך חודשיים או שלושה. לאחר מכן הנחתת תינתק מחללית האם, תפתח מצנח ורגליות על מנת לנחות נחיתה רכה, שם היא תפרוס רמפה שממנה יתגלגל הרובר לפני השטח. 

 

 

עוד מסתבר שאתר הנחיתה הנבחר נמצא בצפון-מזרח כוכב הלכת – מישור אוטופיה. המישור הוא אגן פגיעה ענק שנוצר מפגיעה עתיקה של אסטרואיד או כוכב שביט, והוא גם האתר שבו נחתה הנחתת האמריקנית וייקינג 2 ב-1976. בתוך המישור רחב הידיים, סין מייעדת את אתר הנחיתה שלה לרצועה המשתרעת בין מישור איזיס להר הגעש הגדול אליסיום.

 

לפי המאמר ב-Nature, אתר הנחיתה נבחר משלוש סיבות: המישור נמוך, מה שיעניק למשימה הסינית שהות מספקת (וגרר אטמוספרי מספיק) כדי לנסות נחיתה רכה; המישור נמצא בקו רוחב כזה שיאפשר לרובר לטעון את מצבריו באמצעות פאנלים סולאריים; והמישור חלק יחסית – מה שיאפשר נסיעה חלקה. רובר הטיאנוון 1 ישתמש ברדאר כדי לאפיין את הקרקע ולאתר מרבצי מי קרח תת-קרקעיים, עד לעומק של 100 מטרים מתחת לפני השטח. 

 

הרובר צפוי לפעול למשך 90 יום מאדימיים (92 ימים ארציים), כשהוא מסתמך על המקפת כתחנת ממסר לתקשורת עם כדור הארץ. במקביל, המקפת תערוך ניסויים משל עצמה, וצפויה לפעול למשך שנה מאדימית שלמה (687 ימים ארציים). המקפת של טיאנוון 1 תשמש ברדאר דומה כדי למפות את המורפולוגיה והגיאולוגיה של מאדים, וכן תמדוד את השדה המגנטי ואת היונוספרה של כוכב הלכת.

 

 

יצוין כי למרות התחממות מרוץ החלל – לירח ולמאדים – סין משתפת פעולה עם גופים רבים כדי להגשים את שאיפותיה. אמנם מערכות הטיאנוון 1 השונות נבנו רובן ככולן בסין, אבל היא נעזרת בשותפות בינלאומית למעקב, לניווט ולתקשורת החללית. למעשה, לצד הסמליל של מינהל החלל הסיני CNSA, על הלונג מארץ' 5 שעומד היכון על כן השיגור מופיעים סמלי סוכנויות החלל האירופית, הצרפתית, הארגנטינאית והאוסטרית.

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}