planet_of_rocks.jpg

כוכב לכת סלעי – תרתי משמע

כוכב הלכת המדובר הוא K2-141b, שהתגלה ב-2018 במרחק של כ-200 שנות אור מאיתנו. במבט ראשון, הוא נראה דומה למדי לכוכב הלכת שאנו גרים בו: הוא כוכב לכת סלעי עם אוקיינוס ואטמוספרה. במבט שני מסתבר שגם האוקיינוס והאטמוספרה הם סלעיים.

K2-141b מקיף כוכב דומה מסוג ננס כתום, הדומה למדי לשמש שלנו, ממרחק קרוב להפליא: הוא מקיף את הכוכב שלו שלוש פעמים ביממה. במילים אחרות, שנה אחת ב-K2-141b אורכת שעות ספורות. לשם השוואה, כוכב חמה, כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש, משלים הקפה ב-88 יום. 

מאחר שהוא כל כך קרוב לכוכב, K2-141b נמצא במצב של נעילת גאות – בדומה לירח שלנו כשצד אחד שלו נמצא בעלטה תמידית והצד השני, המהווה כשני שליש מכוכב הלכת, טובל באור יום אינסופי. הטמפרטורה של השליש החשוך היא כ-200 מעלות מתחת לאפס, שעה שהטמפרטורה בצד המואר מוערכת כעת ב-3,000 מעלות צלזיוס. זה מספיק לא רק כדי להתיך סלעים – אלא כדי לאדות אותם לגז. התוצאה היא אטמוספרה דקה המרחפת מעל אוקיינוס המגמה, שעומקו מוערך ב-100 ק"מ. 

clouds.jpg

"מחזור מים" של מינרלים

למרבה ההפתעה, המחקר מצביע על כך שאדי הסלעים עוברים תהליך דומה למחזור המים בכדור הארץ: נתרן, צורן חד-חמצני וצורן דו-חמצני – החומרים שמהם עשויים סלעים – מתאדים, עולים לאטמוספרה, מתעבים ונופלים חוזרים לארץ כגשם.

ב-K2-141b, רוחות על-קוליות במהירויות העולות על 5,000 קמ"ש סוחפות את אדי הסלע מהצד המואר לצד האפל, שם המינרלים מתעבים ויורדים כמשקעים של גשם. נחלי הסלע הנוזלי שנוצרים זורמים חזרה לאוקיינוס המגמה בצד המואר, שם הם שוב מתאדים – וחוזר חלילה.

כעת, החוקרים ממתינים לשיגורו של טלסקופ החלל ג'יימס ווב בשנה הבאה. טלסקופ החלל החדיש יהיה מסוגל לצפות ישירות במזג האוויר המשונה על עולמות לבה כמו K2-141b – ולשפוך אור על האבולוציה של כוכבי לכת בכלל. הרי גם כדור הארץ היה בעברו הרחוק מעין "עולם לבה" כזה, כשקדם כוכב לכת בגודל מאדים פגע בו זמן קצר אחרי שנוצר.

original.jpg

בחמש השנים שחלפו מאז גל הכבידה הראשון, שני הגלאים שודרגו שלוש פעמים – במטרה לגלות גלי כבידה חלשים יותר ויותר, כלומר גלי כבידה שנוצרים כתוצאה מהתנגשויות בין גופים פחות ופחות מסיביים. התוצאה, כמובן, היא עלייה במספר האירועים. בהרצה השנייה של המערכות, שנמשכה מ-2015 ועד אפריל 2019, התגלו 11 גלי כבידה. בהרצה השלישית, מאפריל 2019 עד אוקטובר 2019, התגלו לא פחות מ-50 התנגשויות בין חורים שחורים וכוכבים נויטרונים – או התנגשות קוסמית אחת מדי חמישה ימים בממוצע.

התנגשויות חריגות

לרוב, חורים שחורים מתנגשים בחורים שחורים וכוכבי נויטרונים עם כוכבי נויטרונים, כתוצאה ממערכות בינאריות שיוצאות מאיזון. כלומר, שני חורים שחורים או שני כוכבי נויטרונים המקיפים מרכז מסה משותף, עד שמשהו מפר את שיווי המשקל הקוסמי הזה. 

אלא שהקטלוג החדש של LIGO ו-Virgo כולל גם כמה הפתעות. אירוע גלי הכבידה GW190426_152155 נוצר ככל הנראה כתוצאה מהתנגשות בין חור שחור מסיבי פי שישה ממסת השמש שלנו – עם כוכב נויטרונים. אם זה נכון, מדובר בהתנגשות המתועדת הראשונה בין חור שחור לכוכב נויטרונים. 

בנוסף, האירוע GW190924_021846 כלל התנגשות בין שני גופים, אחד בשש מסות שמש והשני בתשע מסות שמש. אם מדובר בחורים שחורים, הם החורים השחורים הכי פחות מסיביים שהתגלו עד כה – אבל חוקרי LIGO ו-Virgo מודים שהאות היה חלש כל כך שהיה קשה לחלץ ממנו מידע נוסף. במילים אחרות, ייתכן שגם פה מדובר בהתנגשות בין חור שחור לכוכב נויטרונים.

קראו עוד:

• היסטוריה בחלל: גלי הכבידה העוצמתיים ביותר שנמדדו עד כה מצביעים על סוג חדש של חור שחור
• תגלית היסטורית: נמדדו גלי כבידה מכוכבי נייטרונים
• מה יקרה אם חור שחור ייכנס למערכת השמש?
• טלסקופים לכדו חור שחור שמכלה כוכב על ידי ספגטיפיקציה

neutron-merger.jpg

איך נפגשים חורים שחורים?

הגידול האקספוננציאלי בגילוי גלי הכבידה מאפשר למדענים לערוך מעין "מפקד אוכלוסין" של חורים שחורים, במטרה להבין מדוע החורים השחורים התחילו להקיף זה את זה מלכתחילה – עוד לפני ההתנגשות.

אפשרות אחת היא שהחורים השחורים היו שני כוכבים מסיביים שהקיפו זה את זה, קרסו לתוך עצמם, הפכו לחורים שחורים – והמשיכו להקיף את זה את זה, עד ההתנגשות. אפשרות אחרת היא שהחורים השחורים נוצרו בנפרד, ולאחר מכך חור שחור אחד נדד עד שנלכד ברשת הכבידה של רעהו.

דרך אחת לבחון את ההשערות האלה היא לבדוק את כיוון סיבוב החורים השחורים על צירם. כמו השמש (וכדור הארץ וכל גוף שמיימי אחר), גם חורים שחורים מסתובבים על צירם. אם הזוגות נוצרו יחד, אנחנו נצפה שיסתובבו באותו כיוון ועל אותו הציר. ואם הזוגות נוצרו בנפרד, אנחנו נצפה שיסתובבו על צירים שונים.

מניתוח הנתונים מ-50 אירועי גלי הכבידה שנקלטו מאז אפריל 2019 עולה תמונה מורכבת: כשלושה רבעים מההתנגשויות אירעו בין חורים שחורים שנולדו יחד – ורבע מההתנגשויות אירעו בין חורים שחורים שמצאו זה את זה בהמשך.

בימים אלה עובדים צוותי LIGO ו-Virgo על שדרוג נוסף של הגלאים לפני ההרצה הרביעית, שתוכננה לינואר 2021 – אבל נדחתה בשל מגפת הקורונה. עם זאת, לפנינו עוד חצי שנה של נתונים, שנאספו בין נובמבר 2019 למרץ 2020. אמנם בתקופה זו חוקרי הגלאים שוחררו לביתם בשל המגפה, אבל הגלאים עצמם המשיכו לאסוף נתונים – ובקרוב נדע מה עלה בחכתם העדינה.

Upperatmoslight1.jpg

השדונים הללו תועדו לראשונה ב-1989, כשנלכדו בטעות בסרטון של מדענים מאוניברסיטת מינסוטה. אמנם שדונים רבים תועדו מאז מהארץ, מהאוויר ומהחלל – אבל טבעם נותר חמקמק למדי. כפי הנראה, השדונים שונים מאוד מהברקים, והם קרובים יותר בטבעם לתופעת זוהר הקוטב.

שדון ברקים נוצר כאשר ברק בעל מטען חיובי (כ-5% מסך כל הברקים) משתחרר לאדמה, ואילו בחלקו העליון של הענן נמצא מטען שלילי. ברגע שחרור המטען החיובי מלמטה נוצר שדה חשמלי שלילי ועוצמתי מעל הענן, שמיינן אטומים של חנקן באטמוספרה העליונה – תהליך שפולט פוטונים בצבעים של אדום וכתום. שדוני ברקים אורכים שברי שניות בלבד, כלומר נעלמים הרבה לפני שמספיקים למצמץ, אבל הם מתפשטים על אזור של בין 24 ל-49 ק"מ ומזכירים בצורתם מדוזות ענק. אלפים נוצרים באופן דומה ואורכים הרף עין דומה, אבל מתפשטים באטמוספרה של כדור הארץ עד כדי קוטר של 320 ק"מ – ונראים כמעין טבעת של גז בכיריים.

PIA24050_hires.jpg

מדענים צפו ששדונים או אלפים ירקדו גם באטמוספרה האדירה של צדק, אבל עצם קיומם נותר תיאורטי עד קיץ 2019, אז חוקרים שעובדים עם נתוני הספקטרוגרף העל-סגול שעל סיפון ג'ונו גילו פליטת UV בהירה וצרה שהופיעה ומיד נעלמה.

בעקבות התגלית המקרית, חוקרי המשימה נברו בנתונים ומצאו לפחות 11 הבזקים דומים שנקלטו בחיישן של ג'ונו. כל ההבזקים אירעו באזור של כוכב הלכת המועד לסופות רעמים וברקים, אבל בגובה של כ-300 ק"מ מעל רוב הברקים שנוצרים בצדק – כלומר בדיוק בשכבת ענני המים של צדק. כאן בכדור הארץ, שדונים ואלפים נראים אדמדמים בשל האינטראקציה של השדה החשמלי עם החנקן באטמוספרה העליונה. האטמוספרה העליונה של צדק לעומת זאת מורכבת בעיקר ממימן, כך שהם שהשדונים והאלפים נראים כחולים או ורודים.

כעת, אחרי שהבינו איפה למצוא אותם, צוות המחקר של ג'ונו מקווה ללכוד שדונים ואלפים נוספים, בתקווה שהשוואת התופעה בכדור הארץ ובצדק תשפוך אור על הפעילות החשמלית בשתי האטמוספרות. לישראלים קשר מיוחד עם חקר השדונים. בזמנם הפנוי, אילן רמון ז"ל וחבריו במעבורת החלל קולומביה צילמו שדוני ברקים מהחלל כשהמחקר בתחום עוד היה בחיתוליו. לזכרו של רמון הקימו פרופ' יואב יאיר ופרופ' קולין פרייס את צוות "אילן" לתיעוד השדונים. 

sprites.jpg

dn28086-2_800.jpg

rays-of-water-and-hydroxyl-825d26.jpg

The_image_shows_the_distribution_of_surface_ice_at_the_Moon's_south_pole_(left)_and_north_pole_(right).jpg

בנוסף, כבר במאה שעברה החלו להצטבר ראיות לקיומן של מולקולות מים על פני השטח, כלומר לא בתוך המכתשים. ניתוח הקרינה התת-אדומה המשתקפת מפני הירח הראה שיש אטומים של חמצן ואטומים של מימן הקשורים זה לזה בתוך סלעים מינרליים על אדמת הירח. אלא שעד כה לא היה ברור מה טיב הקשר הזה: האם מדובר בהידרוקסיד (OH) או במים (H2O).

כעת, ד"ר קייסי הוניבול ממרכז טיסות החלל גודרד של נאס"א השתמשה ב-SOFIA, טלסקופ של נאס"א וסוכנות החלל הגרמנית, שמורכב על גבי מטוס ג'מבו ומצלם בתת-אדום מהסטרטוספרה של כדור הארץ. בעזרת המכשיר הרגיש, הוניבול וצוותה סרקו את האור המשתקף חזרה מפני הירח וחיפשו את קו הבליעה הספקטרוגרפי של H2O – באורך גל של שישה מיקרון – ואישרו שאכן מדובר במים.

קראו עוד:

• טראמפ חתם על צו נשיאותי המאפשר לכרות משאבים מהירח
• כנגד כל הסיכויים, הירח שלנו מחליד – וכדור הארץ אשם
• איפה כדאי להקים מחנה על הירח?
• מהו הדבר המסוכן ביותר על הירח?
• מה הריח של הירח?

"מי שתייה של ממש"

יש לזכור שמדובר בכמויות מזעריות של מים מולקולריים – ואף הן לכודות בסלעים, כך שיהיה קשה מאוד להשתמש בהן לשתייה למשל.

מאגרי מים של ממש נמצאים כאמור במכתשים המוצללים. הבעיה עם אותן "מלכודות קור", כמו תחתית מכתש שאקלטון, היא הגישה אליהן. המכתש הזה, לדוגמא, הוא מכתש ענק שאורכו כ-20 ק"מ ועומקו קילומטרים רבים. קל לרסק שם גשושית – כמעט בלתי אפשרי לשלוח לשם אסטרונאוטים לכרות את הקרח ולהביאו חזרה לבסיס.

אלא שהתמונה הזאת מתעדכנת כעת בזכות המחקר השני שמתפרסם היום, שערכו פרופ' פול היין מאוניברסיטת בולדר בקולורדו, ד"ר נורברט שורגהופר מהמכון למדע פלנטרי בהונולולו ופרופ' עודד אהרונסון ממכון ויצמן למדע.

"צריך להבין שהירח מסתובב סביב ציר שהוא כמעט לגמרי מאונך לכיוון השמש", מסביר פרופ' אהרונסון. "לכן כל בור בקווי הרוחב הגבוהים יותר, כלומר בקטבים, הוא בור שהשמש לעולם לא תצליח לטפס מעל לדפנות שלו. זה נכון לגבי מכתשי הענק העמוקים, אבל אנחנו הראינו שזה נכון גם לגבי מכתשים קטנים, ברוחב של כמה מטרים או אפילו פחות, המפוזרים בשפע ועשויים להכיל מצבורי קרח".

as10-31-4650-apollo-10-apollo-10-mission-image-crater-hyginius-rille-72aa2f (1).jpg

פרופ' אהרונסון ועמיתיו ניתחו במשך שלוש שנים נתונים תרמיים, טיפוגרפיים ותמונות מהמקפת לסקר הירח (LRO) של נאס"א, ששוגרה ב-2009. 

48953946911_e60c5bcc5c_c.jpg

בין הזוכות בסבב האחרון של מענקי הפיתוח, על סך 370 מיליון דולר, ניתן למנות חברות מוכרות מתחום החלל, כמו ספייס אקס ולוקהיד מרטין, לצד סטארט אפים נישתיים יותר. המענקים כוללים מגוון רחב של טכנולוגיות, כמו מערכות דלק חסכוניות, גנרטור חשמל וחום שיוכל לשרוד בלילה הירחי המקפיא ורובר מקפץ שיוכל לשאת עד 1 ק"ג מטען למרחק של עד 2.5 ק"מ. אותו רובר מקפץ של חברת הרובוטיקה אינטואיטיב מאשינס, שבנייתו עתידה להסתיים עד 2022, יהיה אחראי גם על התקנת רשת ה-G4 של נוקיה.

מנוקיה נמסר כי הרשת הירחית הראשונה תקנפג (תקבע את המאפיינים ואת ההגדרות הנדרשים להפעלת התוכנה) את עצמה אוטומטית, ותאפשר תקשורת מהירה בין הרוברים לבסיס המאויש, לרבות ניווט לווייני בזמן-אמת ואפילו סטרימינג באיכות גבוהה של וידאו. למעשה, הקליטה בירח צפויה להיות טובה בהרבה מזו של מדינות בעלות תשתית דומה בכדור הארץ, שכן בירח אין הפרעות אטמוספריות ואין בניינים, עצים וכדומה. לדברי החברה, את ציוד ה-G4 שיותקן ניתן יהיה לשדרג בעתיד ל-G5. 

כמובן, רשת ה-G4 שתותקן על הירח תיראה שונה מאוד מזו המתוקנת בכדור הארץ. למרות שהתקן לתקשורת אלחוטית בפס-רחב אותו אותו תקן שבו משתמשים למכשירים ניידים כאן בישראל, למשל (תקן LTE) – הרשת הירחית תצטרך להיות קלה יותר (כדי שניתן יהיה לשגר אותה לירח), חסכונית יותר (כדי שניתן יהיה לספק לה חשמל מפאנלים סולאריים שיותקנו בירח) ועמידה הרבה יותר (כדי שתעמוד בקרינה ובטמפרטורות הקיצוניות על פני הירח).

חומצת האמינו הקטנה והשכיחה ביותר ביצורים חיים

כל היצורים החיים בכדור הארץ מורכבים מחלבונים, כאשר החלבונים עצמם מורכבים מתרכובות אורגניות בשם חומצות אמינו. למרות שידוע לנו על כ-500 חומצות אמינו שונות, כל צורות החיים בכדור הארץ משתמשות ב-20 חומצות בלבד. מבין אלה, גליצין היא החומצה הקטנה, הפשוטה והשכיחה ביותר.

צוות החוקרים השתמש במערך הטלסקופים ALMA כדי לחפש את החתימה הספקטרוסקופית של הגליצין בנוגה, כלומר את האופן המיוחד שבו האור משתקף חזרה מחומצת האמינו הזאת. הם מצאו את הגליצין בשכבה האמצעית של האטמוספרה של נוגה. הריכוזים הגבוהים ביותר נמצאו משני עברי קו המשווה – ואילו אף תדר דומה לא נמצא בקטבים.

כמובן, הימצאותו של הגליצין לעצמו אין פירושו שמצאנו חיים בנוגה. בשנים האחרונות אסטרונומים גילו חומצות אמינו ברחבי היקום, והיום הן נחשבות לאוניברסליות. ב-2009 נמצא גליצין בדוגמיות שלקחה הגשושית האמריקאית סטארדאסט מכוכב השביט ויילד 2, וב-2016 נמצא גליצין גם בכוכב השביט צ'וריומוב-גרסימנקו. יש אפילו ראיות לקיומו של גליצין מחוץ למערכת השמש, למשל בענני גז בין-כוכביים. אף אחד לא טוען שיש חיים במדיום הבין-כוכבי או בכוכבי השביט הללו.

התאמה מעוררת שאלה

אבל הידיעה על גילוי הגליצין באטמוספרה של נוגה מצטרפת לידיעה על גילוי גז הפוספין באטמוספרה של נוגה, שפורסמה בכתב העת Nature Astronomy בספטמבר האחרון. כאן בכדור הארץ, גז פוספין הוא תוצר לוואי של פעילותם המטבולית של חיידקים. כמו חומצת האמינו גליצין, כך גז הפוספין נמצא בעיקר בשכבה האמצעית של האטמוספרה, בגובה של בערך 50 עד 60 ק"מ מפני השטח. כשמשווים בין ריכוזי הפוספין לריכוזי הגליצין לאורך קווי הרוחב והאורך של כוכב הלכת, ההתאמה מושלמת.

שתי הראיות הללו יחד – על אף שאינן מהוות הוכחה של ממש – מחזקות השערה אקזוטית בת כמעט 100 שנה, לפיה יש חיים בעננים של נוגה.

בתחילת המאה ה-20, כשאסטרונומים בכדור הארץ צילמו לראשונה את נוגה בעל-סגול, הם גילו להפתעתם גופיפים כהים קטנים, שמפוזרים על פני כל אטמוספרה של נוגה וסופגים את רוב הקרינה העל-סגולה, וחלק מהקרינה הנראית, מהשמש.

venus.jpg

ב-1963 הציע האסטרונום הנודע קרל סייגן כי אותם "סופגים בלתי-ידועים" בקצות העננים של נוגה הם חיים פשוטים, הדומים למיקרואורגניזמים החיים בעננים של כדור הארץ. למרות שנוגה הוא גיהינום עלי אדמות, עם טמפרטורה קבועה של 462 מעלות צלזיוס (חם מספיק כדי להתיך עופרת), סייגן ואחרים הצביעו על כך שבגבהים של בין 48 ל-60 ק"מ נוגה מספק את הסביבה הנוחה ביותר לחיים בכל מערכת השמש: בשכבה אטמוספרית זו, הטמפרטורה היא כ-30 מעלות והלחץ האטמוספרי כמעט זהה לזה של כדור הארץ. 

אם מקור הפוספין שהתגלה בנוגה הוא אכן אותם "סופגים בלתי-ידועים" האחראים לשינויים בספיגת הקרינה העל-סגולה של כוכב הלכת, הגליצין שהתגלה מרכיב את החלבונים של אותם נחילי חיידקים המפיקים אנרגיה מאור השמש. בהקשר זה יש לציין שריכוזי "הסופגים" אינם אחידים כלל ועיקר, אלא הם פורחים ונמוגים במחזוריות מסוימת. כך, בין השנים 2006 ו-2017, האלבדו (מידת החזריות האור של נוגה) באורכי הגל שנספגים על ידי הגופיפים נחתך בחצי – ואחר כך הכפיל את עצמו חזרה.

מחממים מנועים

בהשוואה למאדים הנחקר, נוגה הוא חידה עטופה במסתורין. רק בחודש יולי האחרון האנושות שיגרה למאדים שני רוברים, מקפת ומסוק – שיצטרפו ללא פחות משמונה רובוטים שחוקרים את מאדים מהקרקע, מהאוויר ומהחלל. לעומת זאת, את נוגה חוקרת כרגע מקפת אחת בלבד – המקפת היפנית אקצוקי – ואף חללית חדשה לא עושה את דרכה לכוכב הלכת. המשימה המתכוננת הבאה לנוגה היא ונרה-די של סוכנות החלל האירופית, שצפויה להשתגר ב-2026. הידיעות החדשות על הגליצין והפוספין צפויות לטרוף את סדרי העדיפויות ולזרז את המשימה הרוסית, במטרה לפתור את התעלומה ההולכת וגדלה בעננים של נוגה.

4Spaghettification.jpg

מאחר שכוח הכבידה הוא פונקציה של המרחק מהגוף שמפעיל את הכוח, הכוח עשוי להיות חזק משמעותית בצד שפונה לגוף המושך. אלו הם כוחות הגאות, המוכרים לנו ממערכת הארץ-ירח, אבל בחורים שחורים הם הופכים להיות קיצוניים בהרבה: אילו היינו קופצים ראש לחור שחור במסת כדור הארץ, כשהוא כאמור בגודל פינג פונג, הראש שלנו היה משמעותית קרוב יותר למרכז המסה של החור השחור מאשר הרגליים – וכוחות הגאות והשפל היו מותחים אותנו לאורך. תהליך הספגטיפיקציה היה ממשיך עם צלילתנו פנימה, עד שהיינו הופכים לזרם דקיק של אטומים בודדים.

וזה בדיוק מה שקורה לכוכבים שמתקרבים לחורים שחורים על-מסיביים. האירוע המדובר אירע כאשר כוכב ביש מזל במסת השמש שלנו נשאב לחור שחור על-מסיבי שמסתו פי מיליון ממסת השמש שלנו: כמחצית ממסת הכוכב "נשאבה" לדיסקת ההאצה של החור השחור – והמחצית השנייה הואצה ונפלטה לחלל בהבזק אדיר משני קטבי דיסקת ההאצה של החור השחור. הבזק האור החדש מקרבתו של החור השחור העל-מסיבי נקלט בשנה שעברה – ואסטרונומים כיוונו את הטלסקופ הגדול מאוד (VLT) וטלסקופ הטכנולוגיה החדשה (NTT) במצפה האירופי הדרומי שבמדבר אטקמה, צ'ילה, לעבר מקור ההבזק.

לרוב, אירועים נדירים אלו מוסתרים מעינינו (ומהטלסקופים שלנו) על ידי וילון עבה של אבק. באירוע 2019qiz, כפי שהוא מקוטלג, צוות האסטרונומים החל לעקוב אחרי תהליך הספגטיפיקציה מיד אחרי שהכוכב נקרע לשניים – וכך, הצליחו ללמוד אותו לפרטי פרטים בתצפיות שנמשכו כחצי שנה. למעשה, החוקרים ראו ב"שידור חי" כיצד האבק והגז מהכוכב נפלטים לחלל בתהליך הספגטיפיקציה, במהירויות של עד 10,000 ק"מ לשנייה, כלומר כיצד הולך ונבנה אותו וילון שמסתיר להם את הנעשה בדרך כלל. הפעם, פליטות האור החזקות מהכוכב הגוסס נקלטו לאורך הספקטרום האלקטרומגנטי – אור על-סגול, אור נצפה, קרני רנטגן ורדיו.

חור שחור על-מסיבי נולד

מדענים מתייחסים לאירוע הספקטיפיקציה 2019qiz כ"אבן הרוזטה" של אירועי ספגטיפיקציה – שיעזרו לנו לפענח כיצד חומר מתנהג סמוך לחור שחור-על מסיבי, בסביבה הכבידתית הקיצונית ביותר ביקום. חורים שחורים על-מסיביים אורבים בליבן של רוב הגלקסיות, כמו החור השחור העל-מסיבי A* בקשת שבמרכז הגלקסיה שלנו – שביל החלב , שעל גילויו הוענק שבוע שעבר פרס נובל לפיזיקה. עם זאת, אנחנו עדיין לא יודעים כיצד הם נוצרו. החוקרים מקווים שהבנה טובה יותר של תהליכי פירוק כוכבים תאפשר לנו להבין כיצד החורים השחורים העל-מסיביים האלה צברו את מסתם האדירה מלכתחילה.

אנימציית אמן שמראה את תהליך השאיבה לחור השחור העל-מסיבי. קרדיט: ESO

קראו עוד:

• מה היה קורה אילו השמש שלנו הייתה מוחלפת בחור שחור?
• מה יקרה אם חור שחור ייכנס למערכת השמש?
• מה היה קורה אילו מטבע של שנקל בכיס שלכם היה הופך פתאום לחור שחור?
• איך אפשר לראות חור שחור?

Shirish Danny and Shimrit south korea.jpg

מנהלת משרד האו"ם לענייני החלל החיצון, גב' סימונטה די פיפו: "אני שמחה לראות שרשת התמיכה האזורית לניהול מצבי חירום נמצאת בצמיחה מתמדת, מוסיפה מומחיות מגוונת למשאביה ומאפשרת שיתוף ידע בקנה מידה עולמי. משרדי התמיכה הללו מעצימים את העבודה שלנו ומאפשרים לסייע למדינות למנף טכנולוגיות מבוססות חלל בכדי להתמודד עם אסונות ולשפר את חייהם של אנשים רבים יותר ברחבי העולם". 

פרופ' דן בלומברג, סגן נשיא אוניברסיטת בן-גוריון לפיתוח אזורי ותעשייתי: "זהו רגע מרגש בו הידע המדעי שלנו לטווח הארוך זמין למחקר ומאפשר לתמוך במאמצי הסיוע בעת הצורך. היכולת שלנו לצפות בכדור הארץ מהחלל ולנתח במהירות הדמאות מורכבות מנוצלת היטב ברחבי העולם ומפחיתה אסונות כמו רעידות אדמה, צונאמי, בצורת ועוד. אנו מאחלים הצלחה רבה לד"ר שמרית ממן והשותפים לדרך בבניית יכולות והכשרה בתחום חשוב זה". 

מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה, מר אבי בלסברגר בירך באירוע החתימה על שיתוף הפעולה ואמר: "סוכנות החלל הישראלית משקיעה מאמצים רבים להגברת המעורבות הישראלית, הממשלתית והאקדמית, בפעילות UNOOSA וב- COPUOS. לכן אנו תומכים, בגאווה גדולה, בפרויקט הזה ב- MOU ומאחלים בהצלחה לאוניברסיטת בן גוריון ולארגון החישה מרחוק בישראל. אנו מצפים לראות יותר מיזמים ישראליים התומכים בפעילות האו"ם באמצעות שיתופי פעולה כאלה”. 

ד"ר שמרית ממן מאוניברסיטת בן גוריון בנגב סיכמה ואמרה: " ישנם שיתופי פעולה שכבר נרקמו במסגרת המרכז כגון הסכם עם קוריאה הדרומית וכן שילוב מאמצים עם נועם סגל, מנכ"ל חברת החלל הישראלית אימג׳סט, שתספק תמיכה לוויינית בשעת מצוקה ובאירועי אסון. אנו מצפים לשיתופי פעולה נוספים למען מטרה חשובה זו".