מעבדת חלל שפיתחה החברה הישראלית ספייס-פארמה תשוגר מחר, 16 בנובמבר בשעה 11:23 שעון ישראל, אל עבר תחנת החלל הבינלאומית מווירג'יניה.
המעבדה, שפיתוחה נתמך על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, ייחודית בכך שהיא מתנהלת ללא מגע אדם ונשלטת ישירות על ידי החוקרים המבצעים את המחקר מכדור הארץ. שיגור מעבדת החלל, שנעשה כחלק מחללית האספקה סיגנוס (Cygnus) לתחנת החלל, הוזמן על ידי מכון מחקר אמריקאי המבצע ניסוי ראשון מסוגו לבחינת השפעת תת כבידה על תאי גזע להפקת שריר. זוהי המעבדה השלישית שפיתחה ושיגרה חברת ספייס-פארמה לחלל, לאחר שני שיגורים מוצלחים של מעבדות זעירות לחלל בשנתיים האחרונות. את השיגור ילוו מקרוב מייסד החברה יוסי ימין וצוותו ומנכ"ל משרד המדע רן בר.
לדברי שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס בירך על השיגור המתקרב של הפיתוח הישראלי ואמר: "חברות מכל העולם מביעות עניין רב בפיתוחים הישראליים בתחום החלל ובוחרות בהם פעם אחר פעם. אנחנו מרחיבים את חלקה של ישראל בשוק החלל העולמי ומעודדים יזמות ופיתוחים מדעיים בתחום. הפיתוח הוא עוד הצלחה ישראלית".
המעבדה תשוגר לתחנת החלל יחד עם מטען האספקה לאסטרונאוטים באמצעות משגר אנתרס מתוצרת חברת Northrop Grumman. המעבדה כוללת את כל הסביבה הנחוצה לקיום ניסויים הנערכים בתווך נוזלי. במשימה הקרובה, יבוצעו הניסויים בתוך שני כרטיסי מעבדות זעירות שגודל כל אחת מהן כגודל כרטיס ביקור, 4×7×0.5 ס"מ בלבד, שיוכנסו לקופסא קטנה. אחד הניסויים, בתאי גזע, החל למעשה על כדור הארץ חמישה ימים לפני השיגור ויימשך שבעה ימים נוספים בחלל. בתום הניסוי, יקובעו התאים ויוקפאו לצורך המשך המחקר לאחר החזרה לכדור הארץ בעוד כחודשיים. הניסוי, במימון חברת CASIS, שהוזמן על ידי מכון המחקר האמריקאי Sanford Burnham ומבוצע על ידי החוקרת המובילה ד"ר שיבון מלאני, יבדוק גידול וחלוקה שניה של תאי גזע להפקת שריר. עם החזרה של המעבדה ארצה יבחנו החוקרים איזה גן או גנים בלטו בתהליך. זו תהיה למעשה הפעם שניה שמערכות ישראליות מגיעות לחלל החיצון וחוזרות לכדור הארץ.
החלל מספק סביבת ניסוי אופטימאלית לבדיקה של השפעת תנאי תת כבידה על חומרים כימיים וביולוגיים, למשל לצורך בדיקת עמידות של תרופות, ויותר ויותר מדענים וחברות תרופות משתמשים בשירות זה. הפיתוח של ספייס-פארמה ייחודי בכך שלחוקרים ניתנת אפשרות לשלוט בניסוי שבחלל מכל מקום בכדור הארץ, אפילו באמצעות הטלפון החכם. הניסויים מבוצעים בתהליך אוטומטי על פי פרוטוקול שנקבע מראש, אולם במהלכם יכולים החוקרים להתערב בניסוי, לנהל אותו, לשלוף תמונות מיקרוסקופיות, לקבל נתונים בזמן אמת ועוד, ללא מעורבות אסטרונאוטים בתהליך.
נאס"א חתמה על הסכם עם Breakthrough למשימה פרטית לאנקלדוס
סוכנות החלל האמריקנית חתמה על הסכם עם Breakthrough Prize Foundation של המיליארדר יורי מילנר לבחון משימה פרטית לירח הקרח של שבתאי – המשימה הראשונה מסוגה בהיסטוריה
החללית קאסיני מעל פרצי אדים על פני השטח של אנקלדוס | קרדיט: NASA/JPL-Caltech
בספטמבר השנה נאס"א חתמה על הסכם עם Breakthrough Prize Foundation של יורי מילנר, במסגרתו תתמוך סוכנות החלל בבדיקות ראשוניות להיתכנות משימה פרטית של הקרן לחיפוש אחר חיים בירח אנקלדוס – כך מדווח NewScientist הבריטי.
יורי מילנר ייסד בשנת 1999 את Mail.ru, המקבילה הרוסית לגוגל ואחת מחברות האינטרנט הגדולות באירופה. ב-2010 ייסד מילנר את DST Global, קרן השקעות טכנולוגיות, שתיק ההשקעות שלה כולל חברות כגון פייסבוק, טוויטר, וואטסאפ, סנאפצ'ט, עליבאבא, אייר בי אנד בי וספוטיפיי. מילנר, פיזיקאי תיאורטי בהכשרתו, חבר ב-2012 למייסד גוגל סרגיי ברין, למייסד פייסבוק מארק צוקרברג ואחרים, והשיק את ה-Breakthrough Prize – הפרס הגדול בעולם למדעים מדויקים.
לפי שעה, אף משימה פרטית עוד לא הרחיקה לכת מעבר למסלול הלווייני הנמוך של כדור הארץ. אמנם SpaceIL הישראלית מתכוונת לשגר עוד השנה גשושית לירח, וספייס-אקס של אילון מאסק הודיעה על כוונתה לנחות על מאדים (ואף שיגרה לשם מכונית ספורט אדומה), אבל אם תצא לפועל המשימה של Breakthrough לא תהיה רק המשימה הפרטית הראשונה בהיסטוריה שתשוגר לשבתאי – היא גם תיאלץ לפעול בסביבה קיצונית ביותר, שרק סוכנות החלל האמריקנית פעלה בה בהצלחה.
סילוני האדים בקוטב הדרומי של אנקלדוס. הגייזרים האלה, שאותם דגמה קאסיני, מגיעים לגובה של כמה מאות קילומטרים בחלל. צילום: NASA
מה יש בסילוני האדים
יודגש כי לעת עתה המשימה נשארת על הנייר. ההסכם של Breakthrough עם נאס"א פירושו שסוכנות החלל תבחן יחד עם הקרן הפרטית את היתכנותה של המשימה – לקראת המלצה סופית בדצמבר 2019. עוד יודגש כי נאס"א לא תממן את בחינת התכניות של Breakthrough, אלא תייעץ לקרן הפרטית בסכום של כ-100,000 דולר בלבד.
סילוני האדים בקוטב הדרומי של אנקלדוס. הגייזרים האלה, שאותם דגמה קאסיני, מגיעים לגובה של כמה מאות קילומטרים בחלל. צילום: NASA
לפי ההסכם, שמקמץ בפרטים, תכנית Breakthrough Watch של הקרן מעוניינת להעריך את התכנותן בטווח הקצר של משימות לגופים במערכת השמש, לרבות אנקלדוס", במטרה לחפש שם סימנים לחיים. "משימת אנקלדוס תשקול גישות חדשניות בעלויות נמוכות, אחת מהן תהיה להשתמש בטכנולוגיית מפרש שמש כדי לטוס סמוך לירח של שבתאי ולאסוף נתונים מדעיים". מפרש שמש הוא מפרש שנדחף קדימה על ידי החזרת אור ככוח להנעה חללית.
עם זאת, מילנר עצמו רמז לכוונות הקרן באירוע שנערך בנובמבר 2017, כשאמר: "בלוח זמנים קצר יחסית אנחנו יכולים לשגר משימה פרטית וזולה לאנקלדוס, שתבדוק ביסודיות את סילוני האדים ותנסה להבין מה קורה שם".
האם ייתכנו עוד כוכבי לכת כמו כדור הארץ שלנו? | קרדיט: NASA/JPL-Caltech
אתם מוזמנים לאתגר את תלמידיכם בחשיבה על כדור הארץ ועל ייחודיותו במערכת השמש מבחינת קיום חיים! במהלך השיעור ישולבו עבודה קבוצתית ודיון בכיתה. הדיון בשיעור זה הוא כלי חשוב ללמידה – דרכו ייחשפו התלמידים לנקודות מבט של תלמידים אחרים על אותה הסוגיה. התלמידים יציגו הסברים וממצאים וכך יתורגלו בבניית טיעון.
השיעור יעסוק בשאלה אם כדור הארץ הוא יחיד במינו ביקום כמקום המאפשר חיים, כהשערת ה- Rare earth . בשיעור יידונו התנאים לחיים והשאלה מדוע כדור הארץ הוא ייחודי לקיום חיים.
מטרת השיעור: הבנת ייחודו של כדור הארץ כמקום המאפשר חיים כפי שאנו מכירים.
התקבצות הירח ושבתאי הערב – מה יותר גדול: המרחקים או הכוכבים?
יום ראשון 11.11.18
ד"ר יגאל פת-אל ועודד כרמלי
התקבצות הירח ושבתאי הערב היא ממתק לעיניים, אבל אל תתנו לכוכבים לשטות בכם: אפילו הם בטלים בשישים ביקום העצום שלנו
-
בערב ה-11 בנובמבר, הביטו לכיוון האופק המערבי מעט לאחר שקיעת החמה. ראו את החרמש הדק של הירח. אתם מבחינים בכוכב בהיר המצוי דרומית לו, במרחק של בערך 1.5 קוטרי ירח? זהו כוכב הלכת שבתאי.
וההתקבצות המרהיבה של שני הגופים בשמי הלילה היא הזדמנות לתהות על המרחקים בין הגופים ביקום. המרחקים באסטרונומיה הם אסטרונומיים. אנחנו בני האדם לא באמת תופסים את החללים האדירים שממלאים את החלל שלנו. אנחנו יכולים להגיד, למשל, שבעונה הזאת, כשמאדים נמצא בנקודה הקרובה ביותר שלו לכדור הארץ, הוא במרחק 70 מיליון ק"מ מכדור הארץ. אנחנו יכולים להגיד שמערכת השמש הסמוכה לשלנו, אלפא קנטאורי, נמצאת במרחק 4.4 שנות אור מאתנו. אבל מה המספרים האלה אומרים לנו? לא הרבה.
הביטו בירח. לא צריך טלסקופ כדי לראות שהוא עולם ומלואו, ולא עוד נקודה בשמים. והירח הוא גם העולם היחיד – לעת עתה – שבני האדם נחתו עליו. כי הירח קרוב מאוד, נכון? ממש כאן. הושיטו יד וגעו בו. ובכן, המרחק הממוצע בין כדור הארץ לירח הוא 384,400 ק"מ. כעת הביטו בשבתאי. קוטרו של שבתאי הוא 120,700 ק"מ. פירושו של דבר שיכולנו לדחוס את שבתאי שלוש פעמים בין הארץ לירח!
כידוע, הענק הגזי שבתאי הוא כוכב הלכת השני בגודלו אחרי צדק. ואילו רוב כוכבי הלכת קטנים ממנו בהרבה. למעשה, אם היינו מעמידים את כל כוכבי הלכת בשורה, גב אל גב, הקוטר של כולם יחד היה 380,000 ק"מ – בדיוק כמרחק בין כדור הארץ לירח. כן, אם היינו יכולים לעקור עולמות, היינו יכולים לדחוס את כוכב חמה, את נוגה, את מאדים, את צדק, את שבתאי, את אורנוס ואת נפטון במרחק שבין כדור הארץ ללוויינו הטבעי.
כל כוכבי הלכת בשורה, במרחק שבין הארץ לירח. קרדיט: reddit
כי מערכת השמש שלנו אינה מורכבת מכוכבי לכת, כפי שמראות הדיאגרמות. הדיאגרמות אינן מדייקות בקנה המידה של המרחקים בין הגופים, פשוט כי לא ניתן לייצר דיאגרמה כזאת. המרחקים גדולים מדי. כי האמת היא שמערכת השמש שלנו ריקה ברובה. היא אינה מאוכלסת בכוכבי לכת או בכוכבי שביט, גם לא במטאורים. היא מאוכלסת במרחקים. וההתקבצות של הירח ושבתאי היא הזדמנות טובה לצאת למרפסת או לחצר ולתהות על פשר המרחקים האלה, שמגמדים אותנו בני האדם – אבל גם את הכוכבים עצמם.
ראיין גוסלינג בתפקיד ניל ארמסטרונג | באדיבות: Tulip Entertainment
באחת הסצנות הדרמטיות ביותר בסרט "האדם הראשון" (First Man), האסטרונאוטים וירג'יל "גאס" גריסום, אדוארד וייט ורוג'ר צ'אפי נכנסים לתא הפיקוד של אפולו 1. הם לא טסים לירח. הם לא טסים לשום מקום. זהו ניסוי שגרתי שנועד לבדוק את תא הפיקוד של החללית החללית.
האסטרונאוטים המנומנמים, המותשים, מבחינים בכך שמשהו לא כשורה. הם מדווחים לחדר הבקרה שקצב אספקת החמצן לתא הפיקוד מהיר מדי, אלא שגם התקשורת בין כן השיגור לחדר הבקרה בבניין הסמוך משובשת. גאס אומר לטכנאים: "איך נגיע לירח אם אנחנו לא מצליחים לתקשר בין שניים או שלושה בניינים?". כמה רגעים אחר כך, אש פורצת באחד מצמות חוטי החשמל ליד מושבו של גריסום. האסטרונאוטים צועקים לעזרה, אבל זה כבר מאוחר מדי. התא, שמלא ב-100% חמצן, מתלקח כולו – והשלושה נשרפים חיים.
בניגוד לסרטים הוליוודיים רבים המתארים מסעות לחלל, בין אם היסטוריים ובין אם עלילתיים, "האדם הראשון" מתמקד דווקא במחירים הכבדים ששילמו האמריקנים על חלומם לנחות על הירח – החל מהעלות הכלכלית הבלתי נסבלת, ולדעתם של רבים גם בלתי מוצדקת, ועד המחיר הנפשי והפיזי ששילמו האסטרונאוטים ובני משפחותיהם, לעיתים עד כדי מוות ממש.
האדם הראשון
המזכרת שהשאיר ארמסטרונג על הירח
נאס"א של "האדם הראשון" היא לא סוכנות החלל הכול-יכולה שהתרגלנו לראות על המסך. האסטרונאוטים מקיאים באימונים, מתרסקים על הארץ ומתחרים זה בזה על גולת הכותרת – הנחיתה על הירח. כשראש משרד האסטרונאוטים בנאס"א דיק סלייטון (קייל צ'נדלר) מנסה להבטיח לג'אנט ארמסטרונג (קלייר פוי) שבעלה, ניל ארמסטרונג (ראיין גוסלינג), יהיה בסדר כי הם שולטים במצבה של ג'מיני 8, היא מטיחה בו: "לא אתם לא. אתם לא שולטים בשום דבר. כל הפרוטוקולים והנהלים האלה נועדו להראות שאתם שולטים במצב, אבל בעצם אתם חבורה של בנים שבונים דגמי מטוסים מעץ".
אין זו ביקורת של יוצרי הסרט על נאס"א. היוצרים ביקשו לייצר תמונה ריאליסטית ככל הניתן של תוכנית אפולו, והם אף קיבלו לשם כך את הליווי הצמוד של סוכנות החלל האמריקאית. נאס"א העמידה לרשותם את ארכיוניה ואת מתקניה, את ההיסטוריון הראשי של נאס"א ביל ברי ואת איש הקולנוע של נאס"א ברט אולריך.
גוסלינג בתפקיד ארמסטרונג. השחקן המתנשא לגובה 1.84 מטרים היה כנראה גבוה מדי לחלליות בראשית עידן החלל |באדיבות Tulip Entertainment
ארמסטרונג ב-X-15 הגיע עד לגובה 63 ק
כך, למשל, נאס"א נתנה לתסריטאי ג'וש סינגר לטוס בסימולציה של מטוס ניסוי מסוג X-15, זה שארמסטרונג טס בו בתחילת הסרט. זה, אגב, הקטע היחיד בסרט שהוא לא מדויק מבחינה מדעית: כשאנחנו רואים את ארמסטרונג מאבד שליטה על ה-X-15, אנחנו רואים את העננים דוהרים בצדי המטוס. כמובן, בגבהים כאלה אין עננים, אבל בלי העננים לא היה אפשר להעביר לצופים את אפקט המהירות.
גם ציוד שלא היה בנמצא (או שנאס"א לא אפשרה לעשות בו שימוש) נבנה בקנה מידה אמתי, לפי התוכניות המקוריות. כך, למשל, הסימולטור הרב-צירי שרואים בתחילת הסרט, שנועד לאמן את האסטרונאוטים לקראת אפשרות של ורטיגו בחלל, נבנה מן היסוד כשעתוק מדויק של המקור – כשהוא אכן מסתובב לכל הכיוונים.
מעבר לליווי של נאס"א, סינגר ביסס את התסריט על הביוגרפיה הרשמית היחידה של ארמסטרונג, שגם היא נקראת "האדם הראשון". לסצנות הכי "הוליוודיות" יש אחיזה במציאות. בסרט אנחנו רואים את ארמסטרונג משליך לאחד ממכתשי הירח צמיד עם השם "קרן", שמה של בתו התינוקת שמתה מגידול במוח בתחילת הסרט. זו סצנה מרגשת מאוד כי היא סוגרת מעגל: הנה ארמסטרונג השתקן והרגיש ברח עד הירח כדי להתמודד עם אובדנו הפרטי. והנה, גם הרגע הקולנועי הזה מבוסס על תחקיר.
אסטרונאוטים הורשו לקחת שקית קטנה עם חפצים אישיים, ולהשאירם למזכרת על אדמת הירח. בין היתר, ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין השאירו על הירח גם את תג המשימה של אפולו 1, וכן פלקט המנציח את שמותיהם של יורי גגארין, שנהרג בהתרסקות מטוס ב-1968, וולדימיר קומארוב, האדם הראשון שנספה בחלל. כשג'יימס הנסון, הביוגרף של ארמסטרונג, ביקש ממנו לראות את רשימת המלאי של השקית האישית שהביא לירח, ארמסטרונג טען שאיבד אותה. מהיכרותו הארוכה עמו, הנסון הבין שאדם כמו ארמסטרונג לא מאבד חפצים – בטח שלא את רשימת החפצים האישיים שהשאיר על הירח. אז הוא שאל את אחותו של ניל, וזו אישרה בפניו שהאדם הראשון לקח איתו לירח מזכרת מבתו המתה.
מכרה זהב מדעי
"האדם הראשון" מזכיר לנו שארה"ב השקיעה 25 מיליארד דולר כדי שרגלו של אדם תדרוך על הירח. בשיא ימי התוכנית, ב-1966, נאס"א שתתה לא פחות מ-4.4% מסך כל התקציב הפדרלי של ארה"ב. לשם השוואה, התקציב של נאס"א לשנת 2018 עומד על 0.5%. הוא גם מזכיר לנו שבאותם ימים, תוכנית אפולו לבדה העסיקה 400,000 מדענים, מהנדסים וטכנאים, 400,000 איש כדי לאפשר לניל ארמסטרונג לעשות את הצעד הראשון שלו. הוא מזכיר לנו שרוב האמריקנים לא תמכו בתוכנית אפולו, לא לפני הנחיתה על הירח ולא אחריה. והוא גם מזכיר לנו את הצעדים הרבים שקדמו לצעד ההוא, צעדים מהוססים ונועזים, שפעמים רבות הסתיימו בנפילה.
מימין: מייקל קולינס, באז אולדרין וניל ארמסטרונג, בכיכובם של לוקאס הס, קורי סטול וראיין גוסלינג | באדיבות: Tulip Entertainment
נשיא ארה
אבל יש עניין אחד קטן שהסרט שוכח: את הסיבה העמוקה למאמץ וההקרבה- המשימה המדעית. כוכבי הסרט הם אסטרונאוטים, מהנדסים וטכנאים. אבל איפה המדענים? קולם אינו נשמע.
הזרז למרוץ החלל בין האמריקנים לסובייטים מצוין בסרט: המלחמה הקרה היא אכן זו שהביאה את הנשיא קנדי להכריז ב-1962 כי "אנו בוחרים להגיע אל הירח. אנו בוחרים להגיע אל הירח בעשור הזה, ולעשות את הדברים האחרים, לא משום שהם קלים, אלא משום שהם קשים". הרי ברה"מ הייתה זו ששיגרה את הלוויין הראשון לחלל, ברה"מ הייתה זו ששיגרה את האדם הראשון לחלל, ברה"מ הייתה זו שהוציאה את האדם הראשון להליכת חלל. האמריקנים, שהבינו שהם מפגרים במרוץ, בחרו בתוכנית ארוכת-טווח עם חזון בלתי נתפס כמעט ביומרתו: להנחית אדם על הירח.
כל זה טוב ויפה, אבל זה לא כל הסיפור. "האדם הראשון" מראה לנו את ניל ארמסטרונג מתאבל על בתו, ואת באז אולדרין מקפץ להנאתו על אדמת הירח – וזהו. הם חוזרים לרכב הנחיתה הירחי וחוזרים לכדור הארץ. במציאות, ארמסטרונג ואולדרין בילו כמה שעות על הירח – שעות שכל דקה מהן הייתה מכרה זהב מדעי.
ניסויים שנמשכים עד עצם היום הזה
למעשה, אחד הניסויים שערכה אפולו 11 על הירח נמשך עד עצם היום. קצת אחרי שהאסטרונאוטים נטעו את דגל הפסים והכוכבים, הם גם נטעו מראה מיוחדת בשם "רטרו רפלקטור". במסגרת הניסוי, הבזקי לייזר נשלחים עד היום מכדור הארץ לירח, משתקפים במראה שהציב ארמסטרונג ונקלטים חזרה בכדור הארץ. על סמך משך הזמן הנדרש לאור כדי לנוע לירח ובחזרה, מדענים עורכים מדידות מדויקות של המרחק בין הארץ לירח – ושל האפקטים הכבידתיים של כל אחד מהגופים. מניסוי זה אנחנו יודעים, למשל, שהירח מתרחק מכדור הארץ בקצב של 3.8 ס"מ בשנה, ומכאן שהוא ודאי היה קרוב בהרבה בעבר הרחוק.
ארמסטרונג ואולדרין גם נטעו סיסמוגרף על אדמת הירח. הסיסמוגרף אמנם לא האריך חיים, והוא שבק שלושה שבועות אחרי שה"נשר", שם הקוד לרכב הנחיתה הירחי, המריא חזרה לכדור הארץ, אבל הניסוי המדעי של אפולו 11 היה יקר ערך: הסיסמוגרף מדד לראשונה את הרכבו הפנימי של הירח, שהוא שונה מאוד מהרכבו הפנימי של כדור הארץ, את קצב ועומק פגיעות המטאוריטים בירח ואת קצב ועומק רעידות האדמה על הירח. כך, למשל, אנחנו יודעים שרעידות אדמה על הירח הן חודשיות, משמע שהן נגרמות בגלל לחצים כבידתיים של גאות ושפל תוך כדי הקפת כדור הארץ.
אבל כל הניסויים האלה הם כאין וכאפס לעומת דגימות הסלעים שאפולו 11 הביאה למעבדות הארץ. בסך הכול, ארמסטרונג ואולדרין אספו לא פחות מ-22 ק"ג של חומר, הכוללים 50 אבנים, דגימות של אבקת ירח ושני גלילים מדגימות עומק באדמת הירח. חשבו על זה רגע: גם כאן, בכדור הארץ, לחצוב, לאסוף, לתעד, לסחוב ולאפסן 22 ק"ג חול ואבנים זו לא משימה קלה. על הירח, בחליפת חלל מסורבלת, מדובר במאמץ הירואי ממש. השניים אף גילו שלושה מינרלים חדשים, שרק שנים רבות מאוחר יותר נמצאו גם בכדור הארץ. אחד מהם נקרא "ארמאלקולייט", הלחם שמותיהם של ארמסטרונג, אולדרין וקולינס.
חוקרים מרחבי העולם חוקרים עד היום את דגימות הירח של ארמסטרונג ואולדרין, בין אם על ידי ביקור פיזי במעבדת דגימות הירח ביוסטון ובין אם על ידי ניתוח הנתונים שהמעבדה מפיקה ומפרסמת. הדגימות נותחו ומנותחות בכל צורה אפשרית, כשטכנולוגיות חדשות מאפשרות לערוך עליהן ניסויים חדשים כל הזמן. רוב מה שאנחנו יודעים על הגיאולוגיה ועל ההיסטוריה של הלוויין הטבעי שלנו למדנו מניתוח הסלעים והאבק שאספו משימות אפולו.
ניל ארמסטרונג ניצב ליד מדמה (סימולטור) של חללית הנחיתה של מבצע אפולו. קרדיט: נאס
חוכמה בדיעבד
שלא כמו משימות אפולו 12, 14, 15, 16 ו-17, המטרה העיקרית של אפולו 11 הייתה להוכיח את היכולת לנחות על הירח. לכן האסטרונאוטים של אפולו 11 בילו "רק" 21 שעות על אדמת הירח, ומתוכן "רק" כשעתיים וחצי מחוץ לרכב הנחיתה. אולם גם הסיבה לכך הייתה מדעית, לא פוליטית: נאס"א פשוט לא ידעה כמה מים תצרוך מערכת הקירור של חליפות החלל בזמן שהאסטרונאוטים עובדים בשמש הקופחת ופולטים חום גוף. אם הדבר היה תלוי בארמסטרונג ובאולדרין, הם היו אוספים עוד דגימות ועורכים עוד ניסויים. למעשה, ארמסטרונג ביקש, ואף קיבל, מחדר הבקרה ארכה של 15 דקות כדי להמשיך לחקור את הירח.
ההיסטוריה של המדע, כמו כל היסטוריה, עלולה להוביל להערכה בדיעבד. היום ברור לנו שאין חיים או מים נוזליים על פני השטח של הירח, אבל זה לא היה מוכח עד ה-20 ביולי 1969. ניל ארמסטרונג לא רק היה האדם הראשון שצעד על הירח, הוא גם ביצע שורה של ניסויים חסרי תקדים – לרבות על גופו. מטבעם, סרטים מתמקדים בסיפור האנושי. אבל המדע מטבעו הוא סיפור כלל-אנושי, שמשותף לכולם. והאדם הראשון על הירח פתח לכולנו צוהר להבנת הירח, להבנת כדור הארץ ולהבנת מקומנו בין הכוכבים.
באז אולדרין בתוך רכב הנחיתה הירחי, 20.7.1969 | קרדיט: נאס"א
באז אולדרין נולד ב-20 בינואר 1930 בשם אדווין יוג'ין אולדרין הבן בגלן רידג', ניו ג'רזי. הכינוי "באז" ניתן לו בילדות על ידי אחת מאחיותיו, ששיבשה את המילה Brother ("אח") ל-Buzzer ("זמזם"). בהמשך קוצר הכינוי ל-Buzz, וב-1988 אולדרין שינה את שמו לבאז באופן רשמי. לאמו, אגב, קראו Marion Moon (מילולית, "מריון ירח").
בתום לימודי התיכון דחה אולדרין מלגה מלאה מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) לטובת קריירה צבאית, כמו אביו וסבו מצד אמו. ב-1951 סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית של ארה"ב בווסט פוינט וגויס כטייס קרב למלחמת קוריאה. בתום המלחמה שירת כמדריך בבסיס חיל האוויר "נליס" בנבדה והוצב בבסיס חיל האוויר של נאט"ו בביטבורג, מערב גרמניה.
אולדרין הצעיר במטוס הקרב שלו. קרדיט: buzzaldrin.com
ב-1963, ובשליחות חיל האוויר, השלים דוקטורט ב-MIT. נושא הדוקטורט של אולדרין היה שיטות למפגש ולעגינה מאוישות בחלל. "בתקווה שעבודה זו תתרום בדרך כלשהי לחקר החלל", כתב בהקדשה, "עבודה זו מוקדשת לחברי הצוות בתוכניות החלל הנוכחיות והעתידיות של מדינה זו. לו רק יכולתי להצטרף אליהם במאמציהם המרגשים!".
באותה שנה הגשים את חלומו כשנבחר למחזור האסטרונאוטים השלישי, זאת למרות שלא היה טייס ניסוי כשאר האסטרונאוטים. באז, הראשון בחבורה שהשלים דוקטורט, נודע בשם Dr. Rendezvous (מילולית, ד"ר מפגש), כשם נושא התמחותו. שיטות הפגישה והעגינה בחלל שהציע במחקרו שימשו את תוכנית החלל השניה של ארה"ב, ג'מיני, שכללה עשר טיסות בין 1962 ל-1966 שהכינו את נאס"א לקראת תוכנית אפולו. בנוסף, הצוללן החובב אולדרין היה הראשון שהציע צלילה מתחת למים כדרך לדמות הליכה ועבודה בחלל – שני מבחנים שהוא בעצמו עמד בהם בהצלחה כעבור שלוש שנים במשימת ג'מיני 12.
ב-11 בנובמבר 1966 שוגרה לחלל ג'מיני 12, כשעל סיפונה האסטרונאוטים ג'יימס לוול ובאז אולדרין. ג'מיני חברה בהצלחה לרכב היעד אג'ינה, ולאחר מכן יצא אולדרין לפעילות חוץ-רכבית. אולדרין אמנם לא היה הראשון שיצא להליכת חלל, אבל הוא היה הראשון שעבד בחלל. לא זאת בלבד שהוא קבע שיא עולמי חדש להליכות חלל של שעתיים ו-29 דקות, ואף צילם את ה"סלפי" הראשון מחוץ לכדור הארץ, אולדרין הוכיח שניתן לתקן ציוד מחוץ לחללית, בחלל הפתוח.
תהלוכת הניצחון של ארמסטרונג, אולדרין וקולינס בניו יורק. קרדיט: נאס
האדם השני על הירח
ב-20 ביולי 1969 עשה אולדרין היסטוריה כשהיה לאדם השני שדרך על הירח באפולו 11. אולדרין יצא מרכב הנחיתה הירחי 19 דקות אחרי מפקד המשימה ניל ארמסטרונג. "נוף יפיפה", היו המילים הראשונות של אולדרין על הלבנה. "נכון שזה מפואר?" שאל אותו ארמסטרונג. "שממה מפוארת", השיב אולדרין.
חברם מייקל קולינס, שנשאר להקיף את הירח מתא הפיקוד, העיר בדיעבד שאולדרין כעס על כך שלא היה הראשון על הירח יותר מכפי שהוא העריך את הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להיות השני.
ב-1995 החליטה חברת פיקסאר לכבד את אולדרין, כמי שזכה לתהילה מועטה יחסית לארמסטרונג, כשהנציחה את פועלו בדמות "באז שנות-אור" בסרטי "צעצוע של סיפור". אולדרין עצמו תרם את דמותו ואת קולו למספר סדרות וסרטים, כגון "המפץ הגדול", "רוק 30", "רוקדים עם כוכבים", "משפחת סימפסון" ו"פיוצ'רמה".
אולדרין פרש מנאס"א ב-1971, ובמשך שנים רבות התמודד עם אלכוהוליזם. ב-1968, שנה לפני שיגור אפולו 11, התאבדה אמו מריון מון, כמו אביה לפניה. לטענתו, האם והסב סבלו מדיכאון קליני, שהוא עצמו ירש מהם וניסה להקהות באמצעות השתייה. על ההתמודדות הקשה סיפר אולדרין בגילוי לב בשתי האוטוביוגרפיות שכתב, "חזרה לכדור הארץ" (1973) ו"שממה מפוארת" (2009).
אולדרין בביקור במעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס
בניגוד לחברו ארמסטרונג – אולדרין מעולם לא נחבא אל הכלים, ולאורך השנים הביע את דעותיו במספר נושאים מעוררי מחלוקת. בין היתר, הוא הטיל ספק בתרומת האדם להתחממות הגלובלית וכן מתח ביקורת על כוונת נאס"א לשוב לירח, בטענה שהיעד הבא צריך להיות מאדים.
אולדרין נחשב לדמות צבעונית וחסרת מנוחה בקהילת החלל. ב-2008, אולדרין בן ה-86 הפך לאדם המבוגר ביותר שביקר באנטרקטיקה – ביקור שנגמר בפינוי רפואי. ואילו ב-2017, בגיל 87, האדם השני שהלך על הירח צעד על מסלול שבוע האופנה של ניו יורק. על הטי-שירט שלבש נכתב: Get Your Ass To Mars ("תזיזו את התחת שלכם למאדים") – עקיצה שכוונה, שוב, כלפי נאס"א.
התקבצות מאדים ונאשירה: מה אפשר ללמוד מהצבעים של הכוכבים?
יום שישי 02.11.18
ד"ר יגאל פת-אל ועודד כרמלי
מאדים האדמדם-כתום יחלוף הלילה, 2 בנובמבר, בסמוך לכוכב הצהבהב-לבן גאמא בקבוצת גדי. אבל מה אפשר לדעת על הכוכבים לפי צבעם בלבד?
-
גאמא בקבוצת גדי הוא אחד הכוכבים הבהירים בקבוצת הכוכבים גדי. הכוכב נקרא גם בשמו המסורתי: נאשירה. מקור השם נאשירה הוא מהשם הערבי אל-סעד אל-נאשירה, או "המזל של בר המזל". ואילו כוכב הלכת מאדים, שהגיע למרחק הקטן ביותר מכדור הארץ בסוף חודש יולי, מצוי בתקופה זו בקבוצת גדי, והוא נע ממערב למזרח ביחס לכוכבי השבת. תוך כדי מסעו על פני כיפת השמים, יחלוף מאדים כ-19 דקות קשת, או כחצי מקוטר הירח, צפונית לכוכב. שני הכוכבים ייראו מעל האופק הדרומי עם השקיעה.
גם נאשירה וגם מאדים בהירים דיים כדי להיראות גם בעין. מאדים הינו גרם השמים הבהיר ביותר בשמים לאחר הירח, נוגה וצדק, והוא בולט בגונו האדמדם-כתום. ואילו כוכב נאשירה נראה בגוונים צהבהבים-לבנים. מאדים בהיר פי 40 מנאשירה, אולם רק בזכות העובדה שהוא הרבה יותר קרוב אלינו. לשם השוואה, קרן האור היוצאת ממאדים מגיעה לעיננו תוך שש דקות, ואילו לאור הנובע מנאשירה לוקח כ-160 שנים להגיע לעיננו.
נאשירה הוא כוכב ענק. אם היינו מציבים את הכוכב במקום השמש שלנו, הוא היה מאיר באור חזק פי 60. למעשה, אנחנו יכולים לדעת את זה – אך ורק על סמך צבע הכוכב בשמים. כפי שפחם אדום במדורה קר יותר מפחם לבן במדורה, כך הטמפרטורה על פני השטח של כוכבים אדמדמים נמוכה יותר מאשר הטמפרטורה בפני השטח של כוכבים צהבהבים, כמו השמש שלנו. כוכבים לבנים חמים עוד יותר, ואילו כוכבים כחלחלים הם החמים ביותר. בדיוק הפוך מהאינטואיציה האנושית שלנו, שמזהה צבעים כחולים עם קור וצבעים אדומים עם חום.
מאדים. הוא אדמדם כי הוא מכוסה באבק אדמדם. אם נכסה את כדור הארץ באבק אדמדם, גם הוא ייראה אדמדם מהחלל. קרדיט: נאס
ומה לגבי מאדים? כמובן, טמפרטורת פני השטח במאדים אינה אלפי מעלות. כמו כל כוכבי הלכת, מאדים אינו מאיר בזכות עצמו, אלא משקף את אור השמש שלנו. גם לכוכבי הלכת יש צבעים שונים, אבל מסיבות אחרות לחלוטין. במקרה של מאדים, האור הלבן מהשמש שלנו משתקף מפני השטח של מאדים חזרה לעיניים שלנו בגוונים אדמדמים, שכן האבק המכסה את אדמת כוכב הלכת מורכב בעיקר מברזל מחומצן.
במילים אחרות, מאדים אדום כי הוא מכוסה בחלודה – ואילו הכוכב נאשירה לבנבן-צהבהב כי הטמפרטורה שלו היא 7,520 מעלות קלווין. יחי ההבדל הקטן!
צירופי מקרים נדירים הם עניין יומיומי בכדור הארץ – וגם בחלל. כך קרה שאזל הדלק לשתי חלליות של נאס"א, שאין ביניהן כל קשר: טלסקופ החלל קפלר, שבילה תשע שנים בחלל העמוק וגילה אלפי כוכבי לכת חוץ-שמשיים, והגשושית "שחר" (Dawn), שבילתה 11 שנים בחקר כוכבי הלכת הננסיים וסטה וקרס בחגורת האסטרואידים.
שתי משימות היסטוריות
הגשושית שחר, ששוגרה ב-2007, הייתה החללית הראשונה שיצאה לחקור את חגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק. הגשושית הקיפה את הגוף השני הגדול ביותר בחגורה, וסטה, במשך כמעט שנה, כשהיא מגיעה עד לגובה של 210 ק"מ מפני השטח של וסטה. ב-2012 השתחררה הגשושית מכוח המשיכה של וסטה ונכנסה למסלול סביב הגוף הגדול ביותר בחגורה: כוכב הלכת הננסי והמסקרן קרס. שחר סקרה את כוכב הלכת הננסי במשך שלוש וחצי שנים – וגם בלי דלק היא צפויה להישאר במסלול יציב סביב קרס למשך 20 שנה לפחות.
שחר הייתה החללית הראשונה בהיסטוריה שנכנסה למסלול סביב שני גופים (אם לא מחשיבים את כדור הארץ והירח, כמובן). בין היתר, שחר גילתה חומרים אורגניים בקרס וכן עדויות לכך שבעבר הלא-רחוק היו אוקיינוסים על כוכבי הלכת הננסיים – וייתכן שעדיין ישנם מאגרי מים מלוחים מתחת לאדמת קרס. עם חשיפתו של הר געש על קרס, תצפיותיה של הגשושית ערערו על התפיסה המקובלת של אסטרואידים.
טלסקופ החלל קפלר שוגר שנתיים אחרי שחר, ב-2009. קפלר הוא צייד אקזופלנטות, כלומר כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. קפלר נכנס למסלול דומה למסלול כדור הארץ סביב השמש, שם הוא עקב אחר 200,000 כוכבים מהסדרה הראשית, כלומר כוכבים בעלי מסה דומה לשמש שלנו. בעזרת מד אור רגיש במיוחד, קפלר זיהה את המעבר של כוכבי לכת על פני כוכבי השבת שלהם, מה שגורם להתעמעמות המחזורית של האור.
שעה שמשימות קודמות לזיהוי כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש הצליחו לזהות רק ענקי גז בגודל צדק או יותר, שמקיפים את השמש שלהם במסלול קרוב מאוד ועל ידי כך גורמים להתעמעמות מחזורית משמעותית מאוד, קפלר הרגיש יותר הצליח למצוא בשיטה זו עולמות קטנים – אפילו בגודל כדור הארץ שלנו.
למעשה, קפלר שינה מן היסוד את ההבנה שלנו לגבי מקומו המיוחד של כדור הארץ בין הכוכבים. סטטיסטית, טלסקופ החלל הראה שיש לפחות כוכב לכת אחד סביב כל כוכב בגלקסיית שביל החלב. בסך הכול קפלר גילה 2,600 עולמות חדשים, המהווים 70% מכל העולמות שאנו יודעים עליהם, ביניהם עולמות סלעיים, עולמות דמויי-ארץ ועולמות סלעיים ודמויי-ארץ הנמצאים ב"אזור הישיב" – כלומר במרחק הנכון מהשמש שלהם כדי לאפשר מים נוזלים על פני השטח.
בנוסף, קפלר זיהה סוגים חדשים של עולמות, שאינם קיימים במערכת השמש שלנו אבל הם נפוצים מאוד ביקום. כך, למשל, קפלר מצא שהגלקסיה שלנו נוטה לייצר שני סוגים עיקריים של עולמות: "סופר כדורי-ארץ", עולמות סלעיים בגודל של עד 1.75 פעמים מגודל כדור הארץ, ועולמות גזיים בגודל של פי שניים עד פי שלושה וחצי מגודל כדור הארץ, המכונים "מיני-נפטונים".
קרס, כפי שצולם ע
הדור הבא כבר כאן
שתי המשימות האריכו ימים. משימת שחר לקרס הוארכה ב-2016, ופעם נוספת ב-2017 במטרה להבין את האבולוציה של כוכב הלכת הננסי – וכן לענות על השאלה האם קרס עדיין פעיל גיאולוגית. למטרה זו ביצעה הגשושית תמרונים מסמרי שיער, כשהיא מגיעה לגבהים של 35 ק"מ בלבד מפני השטח של קרס.
טלסקופ החלל קפלר השלים את משימתו המקורית כבר ב-2012, וזכה גם הוא בהארכת משימה. ב-2013, תקלה בגלגל תנופהשני מתוך שלושה איימה לחסל את עבודתו המדעית של הטלסקופ, אבל מהנדסי המשימה הצליחו למצוא דרך מתוחכמת להשתמש ברוח הסולארית (חלקיקים טעונים המגיעים מן השמש) כדי לייצב את הטלסקופ – גם בלי גלגלי התנופה. החל מ-2014 משימה שנייה זו זכתה לכינוי K2, והיא גילתה מאות עולמות נוספים.
הנתונים הרבים שנאספו משתי המשימות עתידים ללוות אותנו לשנים רבות קדימה. במקרה של שחר, מדענים עדיין מתווכחים בשאלה האם קרס פעיל גיאולוגית. במקרה של קפלר, אלפי כוכבי לכת פוטנציאליים עוד מחכים לאישור.
אבל בנאס"א לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה החלליים. כבר באפריל השנה שיגרה סוכנות החלל האמריקנית את טלסקופ החלל החדש Transiting Exoplanet Survey Satellite או בקיצור TESS, שישתמש באותה שיטה לזיהוי עולמות כמו קפלר – אבל יתמקד בעולמות המקיפים שמשות קרובות בהרבה למערכת השמש שלנו.
ב-2 באוגוסט 2017 מדינת ישראל שגרה לראשונה לוויין אזרחי בשם VENμS לצרכי מחקר.
סוכנות החלל הישראלית מזמינה אתכם, מורים למדע ולגיאוגרפיה בחטיבת הביניים, להצטרף לפעילות חינוכית על האפשרויות הטמונות בתחום החישה מרחוק בכלל, ובלוויין VENμS בפרט.
בשני שיעורים הקנו לתלמידיכם נקודת מבט מדעית, טכנולוגית וסביבתית שנוסקת מאות קילומטרים אל החלל באמצעות לווייני חישה מרחוק אך גם נוגעת קרוב לסוגיות סביבתיות ברמה המקומית.
כל כיתה שתבצע את המשימה עד תום תזכה למפגש עם אסטרונאוט מנאס"א במהלך שבוע החלל הישראלי, בסוף ינואר 2019.
נושא המפגש: ד"ר שמרית ממן וד"ר סיון איזיקסון, מהמעבדה לחישה מרחוק והדמאה פלנטרית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, יעבירו הרצאה מקוונת שתיתן למורים כלים ורקע עבור השתתפות בתוכנית. בסוף ההרצאה- הזדמנות לשאלות.
פעילות ראשונה
מתי: 20.11.18 עד 30.11.18 (בזמנכם החופשי בטווח תאריכים זה)
משימה לבית: התלמידים יתחלקו לקבוצות ויבנו מודל של לוויין בהתאם להנחיות בשיעור ודף עזר שהם יקבלו. עד יום א', 2 בדצמבר, שלחו לנו (ISA@mail.gov.il) מספר תמונות של מודלים מוצלחים שבנו תלמידיכם. אנו נבחר ונפרסם באתר סוכנות החלל.
פעילות שניה
מתי: 2.12.18 עד 20.12.18 (בזמנכם החופשי בטווח תאריכים זה)
נושא המפגש: משימת לווייני חישה מרחוק:
חלק עיוני: צלילה אל משימות לווייני חישה מרחוק המתמחים בסביבה וקיימות
חלק מעשי: פיצוח אתגר סביבתי באמצעות הדמאות לוויין ב- Google Earth
את תוצרי השיעור יש לשלוח לסוכנות החלל: ISA@mail.gov.il עד יום חמישי, 27.12.18 בשעה 14:00. הגשות לאחר מועד זה לא ילקחו בחשבון בגיבוש קבוצת התלמידים למפגש עם האסטרונאוט.
בבניית הפעילות משתתפים חוקרים מובילים בתחום החלל והמעבדה לחישה מרחוק והדמאה פלנטרית באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
שיעור מקוון לתלמידי כיתוב ז בנושא לוויין ונוס מאת אהוד חיון:
שיעור מקוון שבו נכיר את משפחות סוגי הלווינים השונים, ואת המסלולים השונים בהם הם מקיפים את כדור הארץ - תוך התמקדות בלוויינים ומסלולים המשמשים לצילום כדור הארץ (לווייני חישה מרחוק, כמו ונוס):
בונוס: בנו את לוויין ונוס באמצעות קיפולי נייר (אוריגמי)
הדמיית אמן של סופר-התפרצות המפשיטה אטמוספרה של כוכב לכת סמוך. קרדיט: NASA, ESA, and D. Player STScI
אסטרונומים מאוניברסיטת אריזונה הצליחו לתפוס "על חם" התפרצות סולארית אלימה, או סופר-התפרצות (superflare), של ננס אדום. ההתפרצות שנמדדה הייתה עוצמתית יותר מכל התפרצות סולארית שאי פעם נמדדה מהשמש שלנו, והיא צפויה להכחיד את החיים בסביבתה – אם ישנם כאלה.
הסיכוי הטוב ביותר לחיים?
כ-75% מהכוכבים בגלקסיה שלנו הם ננסים אדומים. ננסים אדומים הם כוכבים קטנים מאוד, והם בעלי תוחלת חיים ארוכה במיוחד של מאות מיליארדי שנים ויותר. לפי הערכות, סביב רוב הננסים האלה ישנם כוכבי לכת. לכן החיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ מתמקד בשנים האחרונות במערכות שמש של ננסים אדומים, כמו מערכת TRAPPIST-1, המונה שבעה כוכבי לכת אשר שלושה מהם נמצאים ב"אזור הישיב", כלומר במרחק הנכון מהשמש שלהם כדי לאפשר את קיומם של מים נוזלים על פני השטח.
אלא שאותו "מרחק נכון" אינו דומה למרחק הנכון מהשמש שלנו, הגדולה והחמה בהרבה, ועולמות ישיבים המקיפים ננסים אדומים עושים זאת ממרחק קרוב מאוד – קרוב יותר מאשר כוכב חמה לשמש. במקביל, מדענים שיערו שננסים אדומים, ובמיוחד ננסים אדומים צעירים, נוטים להתפרצויות סולאריות אלימות ביותר, שעלולות לחסל כל סיכוי לחיים על פני העולמות הסמוכים. כעת, לראשונה, אסטרונומים הצליחו לחזות בסופר-התפרצות כזאת – והיא אכן הייתה קטלנית.
סופר-התפרצות, מספר פעמים ביום
הסופר-התפרצות התגלתה במסגרת תכנית HAZMAT, או Habitable Zones and M dwarf Activity Across Time, של טלסקופ החלל האבל. מטרתה התכנית היא לסקור את אפשרות קיומם של חיים סביב ננסים אדומים הנמצאים בשלושה שלבים: צעירים, בוגרים וזקנים.
התצפיות, המהוות את השלב הראשון בתכנית HAZMAT, מדדו את קצב ההתפרצויות הסולאריות של תריסר ננסים אדומים צעירים (בני 40 מיליון שנה). והנה, בתצפית שארכה קצת פחות מיממה אחת, האבל צפה בסופר-התפרצות של אחד הננסים – התפרצות סולארית בעוצמה שספק אם נמדדה בכל מאה שנות התצפית על השמש שלנו. החוקרים מעריכים, אם כן, שסופר-התפרצויות כאלה מתרחשות פעם ביום, או אפילו כמה פעמים ביום, בקרב ננסים אדומים צעירים.
גם פרוקסימה קנטאורי, הכוכב הקרוב ביותר למערכת השמש שלנו, הוא ננס אדום – וגם לו יש כוכב לכת דמוי-ארץ ב
לפי התיאוריה המקובלת, התפרצות סולארית מתרחשת כאשר השדה המגנטי העוצמתי של הכוכב "מסתבך" בתנועת האטמוספרה, ולאחר מכן נשבר ומתחבר מחדש – תהליך שמשחרר לחלל אלקטרונים, פרוטונים ויונים במהירויות המתקרבות למהירות האור. סופר-התפרצות, כמו זו שנמדדה על ידי האבל, יכולה לשנות את ההרכב הכימי, או פשוט להעיף כליל, את האטמוספרות של כוכבי הלכת הסמוכים.
יש עוד זמן להשתנות
עם זאת, החוקרים לא סבורים שתגליתם שוללת את האפשרות לחיים סביב ננסים אדומים. פארק לויד מאוניברסיטת אריזונה, שהוביל את המחקר החדש, מסר בהודעה לתקשורת כי "בכוחה של התפרצות כזאת לפשוט את האטמוספרה מעל כוכב לכת. אבל זה לאו דווקא אומר שאין סיכוי לחיים בכוכב הלכת. החיים האלה יכולים פשוט להיות אחרים ממה שאנחנו מדמיינים. בנוסף, ישנם תהליכים טבעיים שיכולים לחדש אטמוספרות. לפי הערכות, ננסים אדומים יכולים לבעור במשך טריליון שנים, ובפרק זמן ארוך כל כך אפשר גם להגיע לתנאים ישיבים של כוכבי לכת".
בשלב הבא של HAZMAT, האבל עתיד לתצפת על ננסים אדומים בוגרים, בני 650 מיליון שנה, במטרה להשוות את עוצמת ההתפרצויות הסולאריות שלהם לסופר-התפרצויות של אחיהם הקטנים. עם זאת, נכון לכתיבת שורות אלו, טלסקופ החלל האבל עדיין מושבת בגלל תקלה בגירוסקופים.
הלילה: פלוטו חוצה את מישור המִלקה – בפעם האחרונה עד 2178
יום חמישי 25.10.18
מסלולו הרחוק והאליפטי של פלוטו כמעט שאינו חוצה את מישור מערכת השמש. לכן, בין היתר, הוא לא כוכב לכת
-
יש לכם טלסקופ טוב, בקוטר של 20 או 25 ס"מ לפחות? אם כן, זכיתם: כוכב הלכת הננסי פלוטו, שעד שנת 2006 נחשב לכוכב הלכת התשיעי, יחצה בליל ה-25 באוקטובר את מישור המִלקה – המישור הגאומטרי של השמש.
כל כוכבי הלכת במערכת השמש מצויים סמוך מאוד למישור המלקה, כלומר הם מקיפים את השמש מאותו מישור פחות או יותר. כדור הארץ חוצה את המישור פעמיים בשנה, בנקודות השוויון של החורף והקיץ. פלוטו, לעומת זאת, משלים הקפה אחת סביב השמש מדי 248 שנים ארציות, ומסלולו האליפטי חוצה את מישור המלקה לעיתים רחוקות מאוד.
לכן המאורע האסטרונומי שיתרחש ב-25 באוקטובר הוא מאורע היסטורי – במלוא מובן המילה. מאז גילויו של פלוטו ב-1930 הוא מעולם לא חצה את מישור המלקה, כלומר עדיין לא חלפה בו עונה אחת. כל הזמן הזה פלוטו נמצא מצפון למישור המילקה, מדרים ומתקרב אליו לאט. פלוטו יחצה שוב את המישור בשנת 2178, והפעם הבאה שהוא יחצה את המישור מצפון לדרום תהיה בשנת 2267.
מיליארד שביטים מתנגשים
אז איך זה קורה ומה זה אומר על מעמדו פלוטו בשמיים? ובכן, פלוטו רחוק מאוד מהשמש – כ-39 פעמים המרחק של כדור הארץ לשמש – אבל לא זה מה שהסיר אותו ממעמדו ככוכב לכת. למעשה, משנת 2000 פלוטו קרוב יותר לשמש מנפטון, שהוא כוכב לכת ללא עוררין. פלוטו נפסל בעיקר בגלל הנטייה שלו ביחס למישור המלקה, נטייה גדולה בהרבה מנטיות כוכבי הלכת. המסלול של פלוטו יוצר זווית של 17 מעלות עם מישור המלקה. לשם השוואה, כוכב הלכת בעל הנטייה הגדולה ביותר, כוכב חמה, מקיף את השמש בנטייה של 7 מעלות בלבד.
מבט
המסלול האליפטי של פלוטו הוא שהביא חוקרים לפקפק בהיותו כוכב לכת. מדוע? מאחר שהשמש וכל כוכבי הלכת נוצרו מדיסקה אחת של גז ואבק. מישור המילקה אינו אלא מישור הסובב סביב צירו של אותו ענן גז. לכן כל כוכבי הלכת שנוצרו מהענן המקורי ממשיכים להסתובב על אותו המישור עד היום.
הספקות באשר למוצאו של פלוטו התעצמו כאשר בשנות התשעים של המאה שעברה התגלו עוד ועוד גופים הנעים במסלול טרנס־נפטוני, כלומר במסלול ממוצע רחוק מזה של נפטון, והם דומים לפלוטו במסלולם, בגודלם ובהרכבם. הגופים הללו נקראים גם גופי חגורת קויפר, על שם האסטרונום שחזה את קיומה של חגורת גופים במסלול אליפטי המרוחק מנפטון.
מוצאו של פלוטו, כמו מוצאם של שאר הגופים בחגורת קויפר, נותר בגדר תעלומה. יש הטוענים שפלוטו אינו אלא תוצר של התנגשות בין מיליארד (!) שביטים בחגורה. כך או כך, ברור שפלוטו לא התגבש לצורתו הנוכחית עם כוכבי הלכת הקלאסיים, אלא עבר תהליך של קריסה כבידתית כשנפטון הגיע למסלולו הנוכחי, שנים רבות אחרי היווצרותם של כוכבי הלכת. אגב, הירח הגדול של נפטון, טריטון, כמעט זהה בהרכבו ובגודלו לפלוטו. נראה אם כן שכוח המשיכה של נפטון לכד גוף טרנס־נפטוני אחד – את טריטון, ודחף גוף אחר – את פלוטו – למסלול אליפטי סביב השמש.
חקר כדה"א מהחלל הוא תחום טכנולוגי-גאוגרפי שהחל להתפתח לפני כחמישים שנה עם שליחת לווייני הריגול הראשונים. כיום, קיימים עשרות לווייני צילום מחקריים ומסחריים, כאשר לכל לוויין תכונות אחרות בהתאם למשימה המחקרית לשמה שוגר. ללוויין ונוס (VENμS) מקום של כבוד בחברת לווייני החישה מרחוק למטרת מחקר. לפנינו שיעור כפול, הרי הוא השלב האחרון בתכנית ונוס לחטיבות הביניים, (אף שניתן להעבירו באופן עצמאי גם ללא קשר לתכנית).
השיעור נותן דגש על התצלומים הייחודיים של הלווין ונוס והמידע המחקרי שניתן להפיק מהם. התלמידים יתנסו בניתוח תצלומי לווין וייחשפו לעולם המושגים המקטלג ומאפיין את הדמאות הלווין.
שימו לב: ביום ג' 20.11.18 בשעה 21:00, תועבר הרצאת הכשרה למורים שתכלול הדרכה והדגמות. בסופה ניתן יהיה לשאול שאלות ולינק להקלטת ההרצאה יישלח למורים שנרשמו לתכנית.
השיעור כולל:
רקע קצר על לווינות וחישה מרחוק
הסבר תוך כדי שימוש במצגת ודוגמאות ויזואליות על תכונות החיישן המותקן על ונוס
הבהרת מושגי ייסוד בנושא עיבוד תמונה לווינית תו"כ דוגמאות והמחשות מחיי היום יום.
דפי עבודה לפעילות קבוצתית, התנסות בשימוש בהדמאות לווין למחקר סביבתי.
משימת כתיבת דו"ח הצעת מחקר סביבתי הנסמך על הדמאות הלווין וונוס.
