ירח מלא במבט שונה

שתף: 
14
דצמ'
2016
מיפוי מינרולוגי של הירח | ISRO/NASA/JPL-Caltech/Brown Univ./USGS
מיפוי מינרולוגי של הירח | ISRO/NASA/JPL-Caltech/Brown Univ./USGS
אנחנו מכירים אותו זה מכבר ולכאורה אין מה להתרגש מעוד ירח מלא, כמו זה שיזרח הערב. למעשה, אפשר אפילו להתאכזב מכך שדווקא הלילה אורו יפריע לצפייה באחד ממטרי המטאורים החזקים השנה, מטר הג'מינידים המגיע לשיאו עם קצב של כ- 120 מטאורים לשעה. אבל בכל זאת החלטנו להקדיש תשומת לב לירח המלא האחרון לשנת 2016, שהוא במקרה גם סופר-ירח, כלומר כזה המגיע במסלולו לקרבה מקסימלית לכדור הארץ. 
 
אינספור שירים, ציורים וסיפורי-עם הוקדשו לירח בתולדות האנושות. הנה אחד מהם, מאת מורה הזן הדגול, דוגן, שחי ביפן במאה ה- 13:
 
העולם
למה נדמה אותו?
 
באגל טל
הנושר ממקור אנפה
שוכנת בבואת הירח
 
(מיפנית: יעקב רז)
 
כדי לראות את העולם שלנו, כדור הארץ, לא צריך הרבה כמובן; התבוננו סביבכם באור יום או חפשו באינטרנט את אחת מתוך אינספור התמונות המרהיבות של כדור הארץ שצולמו מהחלל. אבל בשיר של דוגן העולם שלנו אינו אלא השתקפות זעירה של משהו אחר לגמרי: הירח. מדוע? 
 
כאשר דוגן מתבונן בהשתקפות הרגעית הזו של הירח, הוא למעשה רואה שני עולמות בעת ובעונה אחת: גם את העולם שלנו (ליתר דיוק, טיפה בעולם שלנו) וגם את הירח. בכך הוא כאילו מזמין אותנו להתבלבל לרגע בין שני העולמות. העולם היציב והמוכר שלנו נעשה אחד עם העולם שהוא הירח והכל מרגיש לפתע כל כך זר וארעי, כמעט אשליה חולפת. אבל גם מי שקרא את שירו של דוגן לפני כ- 800 שנה והצליח בתרגיל המחשבתי שהוא הציע, וודאי לא שיער לעצמו שהירח וכדור הארץ באמת היו פעם אחד. 
 
 
 
לפי התיאוריה המדעית המובילה, עד לפני 4.5 מיליארד שנה, מה שאנחנו מכנים כיום "ירח" היה חלק מכדור הארץ. כלומר, עד שגרם שמים בגודל מאדים פגע בכדור הארץ הקדום (יש הטוענים שהיתה זו סדרה של פגיעות מגופים שונים) והעיף לחלל חומר מהפלנטה שלנו, חומר שהלך והתגבש תוך כדי מסלול סביב כדור הארץ, עד שהוא נהיה לירח שלנו. 
 
אבל גם מבלי לדעת כל זאת, כשמתבוננים בירח אפשר הרי לראות, אפילו בלי משקפת, את פני השטח ולדמיין ממש עולם, כזה שאפשר לדרוך וללכת על פניו. אנו יודעים כיום להרחיב את המבט הזה ולומר שאלה הם פני שטח אפורים וצחיחים, אך בעלי מכתשים עמוקים ואפלים שבתוכם מיליוני טונות של מים במצב קרח, והרים שעל פסגתם אפשר לשבת ולצפות בזריחת השמש. זהו עולם אחר ורחוק, אבל יש בו משהו מוכר ונגיש. אז בירח כדאי אולי להתבונן כמעין גרסה אחרת של העולם שלנו. את שירו של דוגן אפשר גם להפוך על ראשו, אילו אסטרונאוט על הירח היה כותב אותו:
 
העולם, 
למה נדמה אותו?
 
במגן השמש, 
המחליק על קסדת חברי, 
שוכנת בבואת כדור-הארץ
 
 
 
 
 
 
התמונה למעלה במלואה: