ביום חמישי האחרון (16.5), סוכנויות החלל האמריקאית והאירופית חתמו על הסכם לשיתוף פעולה בשיגור הרובר רוזלינד פרנקלין למאדים. במסגרת ההסכם, נאס"א תחליף למעשה את סוכנות החלל הרוסית – ותתמוך במשימה האירופית במאות מיליוני דולרים. לפי הערכות, ארה"ב תממן את המשימה בכ-340 מיליון דולר עד לשיגור ב-2028.

המדע משלם את מחיר הפוליטיקה

הרובר רוזלינד פרנקלין, שנקרא על שם המדענית היהודייה-אנגלייה שגילתה את מבנה הדנ"א, הוא חלק מתוכנית אקסו-מארס (ExoMars, קיצור של Exobiology Mars) שמטרתה חיפוש אחר חיים במאדים. התוכנית משותפת לסוכנות החלל האירופית ESA ולסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס.

Image

החלק הראשון של התוכנית עבר בהצלחה חלקית: ב-2016 שוגרו בהצלחה המקפת "טרייס גז אורביטר" (Trace Gas Orbiter, או TGO) והנחתת סקיאפארלי (Schiaparelli); הנחתת התרסקה על פני מאדים כתוצאה מתקלה במצנחים, אך המקפת ממשיכה להקיף את מאדים ו"לרחרח" שיירי גז המתאן באטמוספרה הדלילה. ככלל, הקרינה העל-סגולה (UV) של השמש מפרקת את גז המתאן במהירות. לפיכך, הימצאותו באטמוספרה של מאדים רומזת למקור שמחדש את הגז. אם המקור הזה ביולוגי, ייתכן שמדובר בשירת הברבור של בקטריות שנכחדו במאדים לפני מיליוני שנים, ושהמתאן שהן פלטו במעמקים משתחרר אט-אט לפני השטח. לפי תרחיש אחר, מאדים עדיין שוקק חיים מתחת לפני השטח.

השלב השני בתוכנית אקסו-מארס היה אמור היה להיות מורכב מהנחתת הרוסית קזצ'וק – על שם ריקוד העם הקוזאקי – ומהרובר האירופי רוזלינד פרנקלין, אשר הנחתת הייתה אמורה לשמש לו גם כפלטפורמת נחיתה. שני רכיבי המשימה היו עתידים להמריא מנמל החלל הרוסי קוסמודרום בייקונור בעזרת המרקיע הרוסי פרוטון-M.

אלא שכל התוכניות הללו השתנו לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. המדינות החברות בסוכנות החלל האירופית הצביעו בעד החלטה להשהות את שיתוף הפעולה עם רוסקוסמוס במשימת אקסו-מארס 2024 – שהייתה אמורה להמריא השנה – והרובר האירופי נותר ללא מרקיע שיישא אותו למאדים, ובלי פלטפורמת נחיתה כדי לנחות על מאדים, זאת בזמן שהנחתת הרוסית נשארה בלי מימון ובלי תכלית.

אחת המשמעויות היא שאירופה נאלצת לפתח יכולות נחיתה עצמאיות על מאדים. באפריל השנה העניקה סוכנות החלל האירופית 522 מיליון יורו לענקית הלוויינים הצרפתית-איטלקית תאלס אלניה ספייס (Thales Alenia Space) כדי שזו תבנה פלטפורמת נחיתה חלופית. ענקית התעופה איירבוס, שבנתה את הרובר עצמו, תספק לפלטפורמה את מערכות ההנעה והוויסות, שעה שקבוצת אריאן תהיה אחראית על מגיני החום של הפלטפורמה. יצוין כי מדובר במאמץ חריג לתעשיית החלל האירופית, שעתיד להעניק לה יכולות עצמאיות של כניסה לאטמוספרה ונחיתה רכה – יכולות שבאיחוד האירופי מקווים שינוצלו בעתיד גם לאפיקים מסחריים.

חלון הזדמנות ב-2028

לפי ההסכם החדש, נאס"א תספק לפלטפורמה האירופית המתגבשת את מנועי הבלימה בעלי המַצְעֶרֶת. הנחיתה על מאדים זכתה לכינוי "שבע דקות של אימה", שכן לחללית יש שבע דקות כדי לבלום ממהירות של כ-20,000 קמ"ש לאפס. מאחר שהאטמוספרה המאדימית דקיקה מכדי להסתמך רק על מצנחים, נדרשת בלימה רקטית מהירה ומורכבת, שנאס"א צברה בה ניסיון רב כשהנחיתה את הרוברים שלה. 

"שבע דקות של אימה" בנחיתת הרובר האמריקאי פרסווירנס ב-2021.

בנוסף, ההסכם קובע כי נאס"א תספק ל-ESA יחידות חימום מבוססות אנרגיה גרעינית שיחממו את החללית בעזרת דעיכה של פלוטוניום-238, וכן את המרקיע שישלח את הרובר לדרכו. בשל הרגישות הגבוהה של חומרים רדיואקטיביים כמו פלוטוניום-238, ברור שהשיגור יעשה מאדמת ארה"ב – אבל עוד לא ידוע מה יהיה המרקיע שהאמריקאים יספקו לטובת העניין.

בגלל מסלולי כוכבי הלכת, חלון ההזדמנות לשיגור למאדים נפתח מדי שנתיים. ב-ESA מקווים להספיק לבנות את הפלטפורמה, להתאים את הרובר אליה ולהרכיב את השניים על המרקיע שתספק נאס"א – וזאת לפני חלון ההזדמנויות שייפתח וייסגר באוקטובר 2028. אם הם יעמדו בלוח הזמנים החדש, הרובר רוזלינד פרנקלין צפוי לנחות על מאדים באוקטובר 2030.

ספייס אקס חשפה בשבוע שעבר את חליפת החלל החדשה שלה, שנועדה לשמש אסטרונאוטים להליכות חלל. הראשונים להשתמש בחליפה יהיו צוות משימת פולאריס דון (Polaris Dawn), טיסה פרטית במימון המיליארדר ג'ארד אייזקמן מי ששילם ופיקד על משימת אינספריישן4 – טיסת החלל הראשונה בהיסטוריה בלי אסטרונאוטים מקצועיים. פולאריס דון, שעתידה להשתגר בקיץ הקרוב, תנסה לעשות היסטוריה ולבצע את הליכת החלל הראשונה במשימה מסחרית.

חליפת החלל החדשה מבוססת על החליפות הפנים-רכביות (Intravehicular Activity, או IVA) שמשמשות כיום את צוותי חלליות הדרגון 2 של ספייס אקס – הן בשירות נאס"א והן במשימות הפרטיות של אקסיום ספייס. החליפות החוץ-רכביות (Extravehicular Activity, או EVA) כוללות מפרקים חדשים, שנשארים רכים כשהחליפה אינה בלחץ, ויסות תרמי משופר וקסדה שהודפסה בתלת-ממד וכוללת מצלמה, מעין מצחייה למניעת סנוור מהשמש ומסך המציג מידע לגבי מצב החליפה בעת הליכת חלל. ספייס אקס אף הוסיפה שסתומים ואטמים יתירים, כדי לוודא שהחליפה תשמור על הלחץ שלה במקרה של קרע. 

סרטון שהפיקה ספייס אקס ומציג את החליפה החדשה.

ארבעה תיירי חלל בהליכת חלל בו-זמנית

הראשונים ללבוש את החליפה יהיו צוות משימת פולאריס דון: המפקד והמממן ג'ארד אייזקמן, טייס המשימה סקוט "קיד" פוטיט, ושתי עובדות ספייס אקס – שרה גיליס ואנה מנון. הארבעה יטוסו בחללית דרגון וינסו לשבור כמה שיאים: הליכת החלל הראשונה במשימה מסחרית, והליכת החלל הראשונה הכוללת ארבעה אסטרונאוטים בו-זמנית. בנוסף, המשימה תקיף את כדור הארץ בגובה שישבור את השיא הקודם של 1,375 ק"מ מעל גובה פני הים – שיא שקבעו צ'ארלס "פיט" קונראד וריצ'רד גורדון במשימת ג'מיני 11 ב-1966 (משימות אפולו לירח טסו גבוה בהרבה, אבל לא במסלול סביב כדור הארץ).

Image

פולאריס ,תהיה סדרה של משימות חלל בגישת החקר מבוסס-היכולות (Capabilities-Based Exploration). חסידיה של גישה זו נוהגים לציין כי לפני תוכנית אפולו לנחיתה המאוישת על הירח, נאס"א פצחה בסדרה של משימות חלל ללא תכלית זולת שיפור ובניית היכולות: לשגר יותר אסטרונאוטים במשימה, להגביה את המסלול, לצאת להליכת חלל ארוכה יותר וכיוצא באלה. לפי התוכנית, אחרי פולאריס דון תגיע משימה נוספת בחללית דרגון, שפרטיה אינם ידועים. ואילו המשימה השלישית והאחרונה בתוכנית פולאריס תהיה המשימה המאוישת הראשונה בחללית הסטארשיפ. 

ומה ילבשו על הירח ובמאדים?

בספייס אקס הבהירו שזו ההתחלה בלבד, וכי החליפה תשמש את תחנת המחקר הירחית שנאס"א מתכננת לבנות בקוטב הדרומי של הירח, ובהמשך גם את האסטרונאוטים והמתיישבים במאדים. כזכור, אילון מאסק ייסד את ספייס אקס כדי להפוך את האנושות לציוויליזציה מולטי-פלנטרית וליישב כמיליון בני אדם במאדים עד 2060. מאחר שלחץ האוויר במאדים הוא כ-1% מזה של כדור הארץ, גם תושבי כוכב הלכת האדום יזדקקו לחליפות לחץ – ובחברה מחפשים דגם שיהיה זול ופשוט מספיק כדי לייצר ממנו מיליוני חליפות. לשם השוואה, חליפות החלל ששימשו את נאס"א בתוכנית אפולו נתפרו אישית למידותיהם של כל אחד מהאסטרונאוטים.

חליפות החלל החדשות של ספייס אקס נועדו לשמש במשימות ספייס אקס, אבל הן לאו דווקא ישמשו את האסטרונאוטים של נאס"א במסגרת תוכנית ארטמיס. בשנה שעברה הודיעה נאס"א כי בחרה בחברת אקסיום לייצור חליפות החלל שישמשו את האסטרונאוטים שיתהלכו על הירח במשימת ארטמיס 3. כמו בתקדימים המוצלחים של תוכנית המטען המסחרית ותוכנית הצוותים המסחרית, בנאס"א מעודדים את אקסיום לנסות ולמכור את החליפות שלה לגורמים נוספים, ממשלתיים ומסחריים, והתוצאה תהיה יתירות: לנאס"א תהיה אפשרות לבחור בין החליפות של ספייס אקס לאלו של אקסיום, כך שכל פגם שייתגלה בפס ייצור אחד לא יעכב את התוכנית כולה.

כך או כך, דבר אחד הולך ונעשה סביר יותר: במקרה של התפרצות סולארית בזמן משימה לירח, האסטרונאוטים עתידים ללבוש את אפודי המגן אסטרוראד של חברת סטמראד הישראלית, שנוסו בהצלחה במשימת ארטמיס 1 ב-2022.

פעילות השמש מתקרבת לשיא של 11 שנה, והזיקוקים כבר באוויר: לווייני מִנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) זיהו שש פליטות מסיביות מעטרת השמש (CMEs). החלקיקים הטעונים הללו מהשמש פגעו בכדור הארץ בשישי, ויצרו סערה גיאומגנטית בדרגה הגבוהה ביותר – G5. חשש בעולם מפני פגיעה בתשתיות חשמל ובשירותים לוויינים כמו סטארלינק, לצד התרגשות מהתרחבות תופעת זוהר הקוטב לכיוון קו המשווה – ואולי אפילו עד שמי ישראל.

השמש שלנו מנשבת רוחות סולאריות, זרם מתמיד של חלקיקים טעונים ומהירים המשתחררים מהעטרה, או הקורונה, ומגיעים לכל מקום במערכת השמש. השדה המגנטי של כדור הארץ הודף את רוב החלקיקים הללו אך חלקם חודרים בקטבים. כך התופעה היפיפייה של זוהר הקוטב, ה"אורורה", כאשר החלקיקים שהצליחו לחדור למגנטוספרה מתנגשים באטומי האטמוספרה שלנו, כמו חנקן וחמצן, ופולטים אור. 

אולם מפעם לפעם, במנגנון שאינו נהיר לנו, השמש משחררת בבת אחת כמיליארד טונות של חלקיקים כאלה, שיכולים לנוע במהירויות של מיליוני קמ"ש, ולגבור על השדה המגנטי של כדור הארץ. במקרה כזה, חלקיקים טעונים מהשמש יכולים לחדור את המגנטוספרה גם באזורי משווניים יותר.

כך, לרוב ניתן לצפות בזוהר הצפוני באזור שבין קווי הרוחב 60 עד 75, כלומר ממקומות כמו צפון רוסיה, צפון קנדה, פינלנד, גרינלנד ואיסלנד. אמש (שבת) הזוהר הקוטבי נצפה באזורים דרומיים בהרבה כמו אנגליה, גרמניה, פולין, קליפורניה, פלורידה ואפילו אלבמה. הסערה המגנטית עדיין משתוללת, וגם הלילה (ראשון) היא צפויה לספק חווית צפייה נדירה למיליוני אנשים שמעולם לא ראו אותה.

Image

ומה הסיכוי שנראה הלילה את הזוהר הצפוני בישראל? לא גבוה – אבל קיים! כרגע לא צפוי זוהר הקוטב בשמי בישראל, כך לפי תחזית הזוהר שמספקת NOAA, אבל חשוב לזכור שאם תהיה התפרצות נוספת מכיוון השמש, שביעית במספר, היא עשויה "להמם" עוד יותר את השדה המגנטי של כדור הארץ – וזאת בהתראה קצרה מאוד של כמה שעות. 

מי שרוצה בכל זאת לנסות לצוד אורות קוטב בישראל, השעות המומלצות הן עד שעתיים לפני ועד שעתיים אחרי חצות – כלומר 22:00 עד 02:00. הסיכוי לצפות בתופעה גדל ככל שמצפינים, כך שהגולן הוא נקודת התצפית הטובה ביותר. וכמובן: יש להתרחק ככל הניתן מזיהום אור עירוני, ולמצוא שמיים פתוחים וחשוכים לכיוון צפון. 

בתחזית בהתראה קצרה של 30 דקות, אפשר להתעדכן כאן>>

Image

אם תהיתם מה יקרה אם אי פעם תקלעו לחללית שתיפול לתוך חור שחור סופר-מסיבי, עכשיו יש לכם הזדמנות לברר: נאס"א השתמשה במחשב-על כדי ליצור הדמיה שממחישה מסע שכזה. הדמיה שכולה צלילה חד-כיוונית מעבר לאופק האירועים, סימון הגבול שמעבר לו אפילו אור אינו מהיר דיו כדי לחמוק מכוח הכבידה של החור השחור. ההדמייה מכווצת כמה שעות לדקה ומומלץ לצפות בה על מסך מלא ולגרור את המסך לצדדים כדי ליהנות מפנורמה של 360 מעלות. 

החור השחור הסופר מסיבי שאותו בחרה נאס"א לדמות הוא קשת A*, כלומר זה שממוקם במרכז הגלקסיה שלנו, שביל החלב. בסרטון נפרד, סוכנות החלל האמריקאית יצרה גם הדמיה אשר בה, במקום ליפול אל ליבו של החור השחור הזה, אתם מרחפים סביב אופק האירועים שלו. 

איך נראית נפילה אל תוך חור שחור זו אחת השאלות שחוזרות על עצמן, הסביר בהצהרה של נאס"א יוצר ההדמייה ג'רמי שניטמן, אסטרופיזיקאי במרכז טיסות החלל גודארד של נאס"א שבגרינבלט, מרילנד. "הדמיית התהליכים הקשים לדמיון עוזרת לחבר בין המתמטיקה של תורת היחסות להשלכות בפועל ביקום". 

ההדמיות נוצרו באמצעות מחשב העל Discover שהפיק נתונים של 10 טרה-בייט תוך חמישה ימים. לצורך ההשוואה, למחשב נייד סטנדרטי ייקח בערך 10 שנים ליצור את אותן הדמיות.

Image

להפוך לספגטי או ליהנות מהנוף

חור שחור הוא גוף בעל מסה עצומה עם דחיסות כה רבה, שעל מנת לברוח ממנה דרושה מהירות אינסופית. זו הסיבה שהם העצמים השחורים ביותר ביקום: שום מידע, לרבות אור, אינו יכול לחמוק מהם. 

לחור השחור הסופר מאסיבי שבמרכז הגלגסיה שלנו יש מסה של פי 4.3 מיליון מזו של השמש שלנו. זהו חור שחור כביר ממדים, אם כי ישנם ביקום חורים שחורים מאסיביים בהרבה, עם מסה שוות ערך לפי מיליארד שמשות כשלנו. ואם כבר ליפול לחור שחור, אז עדיף לאחד שהוא כמה שיותר מסיבי. כפי שמסביר שניטמן: "לחורים שחורים בעלי מסה כוכבית, בעלי עד כ-30 מסות שמש, יש אופק אירועים קטנים בהרבה ושם כוחות הגאות עוצמתיים יותר ויכולים לקרוע לגזרים עצמים הרבה לפני שהם מגיעים לאופק האירועים". 

במילים אחרות, לו הייתם צוללים קרוב מאוד לחור שחור שכזה, אז לכוחות הגאות היתה השפעה דרמטית על הגוף שלכם: הראש שלכם היה נמשך בעוצמה רבה יותר מאשר הרגליים, והייתם נמתחים לאורך (ונדחסים לרוחב). תהליך זה, שנקרא "ספגטיפיקציה", היה נמשך עם צלילתכם לחור השחור, ולבסוף הייתם נשאבים פנימה כזרם דקיק של אטומים.

הנפילה לתוך חור שחור סופר מסיבי, לעומת זאת, למרות שגם היא תסתיים במוות מזעזע, היא לפחות ממושכת יותר כך שלפחות לפי איך שזה נראה בהדמיה של נאס"א, יש מה לראות. 

להלן הסרטון ב-360 מעלות המדמה צלילה לחור השחור הסופר מסיבי (וכאן לינק לסרטון ההסבר שלו)

נקודת האל-חזור

ההדמיות של נאס"א מתחילות במרחק של כ-640 מיליון ק"מ והמסע מתנהל במהירות הקרובה למהירות האור. ככל שהחור השחור ממלא את שדה הראייה, האור מהחומר הסובב אותו הופך חזק יותר. קרוב יותר ליעדנו, נוף הגלקסיה מתעוות ככל שהשפעות הכבידה של החור השחור מעוותות את המרחב סביבכם. 

 וכך מתגלה האור ממקורות הרקע. מיד מסביב לחור השחור יש טבעת של אור שמתפתלת סביב החור השחור בגלל העקמומיות הקיצונית של החלל שהחור השחור יוצר במסה האדירה שלו. ממש לפני הגעתכם לאופק האירועים אתם נתקלים בענן פחוס של גז לוהט וזוהר. זהו למעשה דיסקת הספיחה שמזינה את החור השחור בעוד ועוד מאסה. מקור החומר הזה עשוי להיות גז ואבק כוכבים בין כוכבי, ואף שיירי כוכבים שהתפרקו. 

עם הגעתכם לאופק האירועים, אתם יכולים לנופף לשלום לשאר היקום: מכאן זוהי טיסה חד-כיוונית אל הסינגולריות, הנקודה הזעירה והצפופה באופן אינסופי במרכז החור השחור. באופן מוזר, מי שיצפה בכם מרחוק לא יראה אתכם צוללים מעבר לאופק האירועים. 

ההדמייה השניה של נאס"א היא כאמור טיסה סביב אופק האירועים. גם כאן, לפי תורת היחסות של איינשטיין, השפעות הכבידה מעוותות את הנוף אבל גם את הזמן. כי הזמן והמרחב הם חלק מאותו מרקם ביקום. ולכן אם אי פעם תחמקו מהסיבוב המוטרף הזה סביב אופק האירועים, תגלו שהזדקנתם לאט יותר בהרבה, יחסית לאנשים שנותרו מאחור, רחוק מהחור השחור. 

להלן הסרטון ב-360 מעלות המדמה מסלול סביב חור שחור סופר מסיבי (וכאן לינק לסרטון ההסבר שלו):

מפחיד ומאיים ככל שהוא נראה, החור השחור במרכז הגלקסיה אחראי במידה רבה לאופן שבו הגלקסיה שלנו התפתחה ונראית כיום. למי שרוצה לדעת עוד, האזינו לפרק על "הסוד האפל של שביל החלב" בפודקאסט סוכן חלל:

ברגעים אלה ממש, כ-6,000 לווייני סטארלינק של חברת ספייס אקס מקיפים את כדור הארץ ומספקים אינטרנט מהיר מהחלל לכ-3 מיליון משתמשים בכ-80 מדינות. אבל האם כוכבי לכת נוספים יצטרפו בקרוב לשירות? ייתכן מאוד שכן. סוכנות החלל האמריקאית נאס"א הודיעה בשבוע שעבר שתעניק לחברה מענק לבדיקת האפשרות להציב לווייני סטארלינק גם במסלול סביב מאדים. 

בינואר השנה פרסמה התוכנית לחקר מאדים (Mars Exploration Program) קול קורא לתעשיית החלל להגיש לה דו"חות לגבי שירותים אפשריים, כגון הטסת מטענים למאדים, הקמת תחנות ממסר בין מאדים לכדור הארץ ופיתוח מערכות לדימוי פני השטח של כוכב הלכת. כעת הודיעה נאס"א כי תעניק 12 מענקי היתכנות כאלה, כל אחד בסכום ראשוני של בין 200 ל-300 אלף דולר, ל-9 חברות פרטיות בארה"ב. בין הזוכות אפשר למנות ענקיות כלוקהיד מרטין ו-ULA לצד חברות הזנק כבלו אוריג'ין, פיירפליי ואסטרובוטיק. אך כמו תמיד, את מירב תשומת הלב מקבלת ספייס אקס, שנתבקשה להכין הצעה מסודרת לפרישת לווייני סטארלינק במסלול סביב מאדים. 

במאדים ידלגו על שלב המודם

הרעיון לא אמור להפתיע את מי שעוקב אחר מייסד החברה אילון מאסק. למעשה, מאסק מלכתחילה ייסד את ספייס אקס כדי להפוך את האנושות לציוויליזציה מולטי-פלנטרית וליישב כמיליון בני אדם במאדים עד 2060. את אמצעי התחבורה לשם הוא בונה בימים אלה: חללית הסטארשיפ הרב-שימושית, שתהיה הגדולה והעוצמתית בהיסטוריה ותישא עד כ-100 אסטרונאוטים מדי שיגור. 

אלא שכל אותם מתיישבים יזדקקו לתקשורת: כדי לתקשר עם כדור הארץ, כדי לתקשר זה עם זה וכדי לשלוט על כל הרובוטים שיאפשרו להם לחיות בסביבה הקיצונית. שלא כמו בכדור הארץ, במאדים אין כל תשתית סלולרית או אינטרנטית כמו סיבים ואנטנות, ולמתיישבים לא יהיה זמן – ולא יהיו משאבים – להתחיל לבנות תשתית כזו. לכן הפתרון האידיאלי הוא לספק להם אינטרנט מהחלל. 

"אני חושבת שמערך כמו סטארלינק יהיה קריטי בהרבה מסביב למאדים", אמרה נשיאת ספייס אקס גווין שוטוול ב-2020, ומאסק עצמו פירט בשנה שעברה ששני מערכי הסטארלינק יתקשרו אחד עם השני באמצעות תחנות ממסר מבוססות לייזר – בשאיפה להגיע לתעבורת נתונים בין כוכבי הלכת של טרה-בית או פטה-בית.

Image

תעשיית החלל כמנוף ליתרון על סין

הפנייה של נאס"א למגזר הפרטי מגיעה על רקע קשיים בתוכנית המורכבת שלה ושל סוכנות החלל האירופית למשימת איסוף הדוגמיות הראשונה ממאדים. לפי התוכנית המקורית, רובר של נאס"א עתיד להשתגר למאדים ב-2028, לאסוף את דוגמיות הקרקע שהרובר פרסווירנס מסמן בימים אלה, ולהביא אותן לרכב המראה מאדימי נוסף (לא זה שהנחית את הרובר). רכב ההמראה השני יהיה מרקיע דו-שלבי, שישתגר מאדמת מאדים ויכניס את הדוגמיות למסלול סביב כוכב הלכת. שם, בגובה של כ-400 ק"מ מפני השטח, יחבור רכב ההמראה למקפת מתודלקת של סוכנות החלל האירופית – שתשלח את המיכל עם הדגימות יקרות הערך לכיוון כדור הארץ.  

אולם לוח הזמנים הלך ונמתח עד 2040, ותקציב התוכנית הלך והתנפח ל-11 מיליארד דולר. בחודש שעבר הגיעו מים עד נפש, ומנהל נאס"א ביל נלסון הודיע שהתוכנית לא תאושר במתכונתה הנוכחית: "משימת החזרת דוגמיות ממאדים תהיה אחת המשימות המורכבות בתולדות נאס"א, אך השורה התחתונה היא שתקציב של 11 מיליארד דולר הוא יקר מדי, ותאריך חזרה של 2040 הוא מאוחר מדי". 

נלסון הוסיף כי 2040 הוא העשור שבו נאס"א מתכננת להנחית את האסטרונאוטים הראשונים על מאדים, שגם הם מן הסתם יאספו דוגמיות קרקע ולייתר בכך את המשימה הרובוטית. לא פחות מדאיגה מבחינת האמריקאים היא האפשרות שהסינים יקדימו אותם: סין עובדת על משימת איסוף דוגמיות למאדים במתכונת משימות צ'נגאה 5 וצ'נגאה 6 לירח. המשימה צפויה להיות מצומצמת בהרבה מהמשימה האמריקאית-אירופית, לאסוף מעט דוגמיות בצורה כמעט "עיוורת" ולהביא אותן לכדור הארץ כבר ב-2031. וכמובן, תמיד ישנה האפשרות שספייס אקס תשגר אסטרונאוטים למאדים באופן פרטי, כשהיא מקדימה הן את סין, הן את נאס"א. 

Image

Image

הפנייה של נאס"א לחברות הפרטיות כדי לחלצה מהתסבוכת היא הוכחה נוספת להצלחת מהפכת "החלל החדש" ולכוחה ההולך וגדל של תעשיית החלל האמריקאית. יודגש כי אף סוכנות החלל עוד לא הביאה דוגמיות קרקע ממאדים לכדור הארץ, משימה שנחשבת לגביע הקדוש של המדעים הפלנטריים בכלל ושל החיפוש אחר חיים במערכת השמש בפרט. גם 70 שנה אחרי שנאספו, מדענים עדיין חוקרים את דוגמיות הקרקע שנאספו מאדמת הירח במשימות אפולו, וכל גרם מאדמת מאדים צפוי לעבור שורה אינסופית ומתחדשת של מבחנים ומבדקים במעבדות המשוכללות ביותר. האומה הראשונה שתחזיר דגימות קרקע ממאדים צפויה אפוא לפרסם ראשונה תגליות רבות – ואולי אפילו למצוא סימנים לחיים.

לפנות בוקר יום שלישי, 7.5, בשעה 05:34 לשעון ישראל, שני אסטרונאוטים אמיצים יעלו על טיסת הבכורה המאוישת של חללית הסטארליינר. בארי "בוטץ'" וילמור וסוניטה "סוני" ויליאמס מנאס"א ינסו לעשות היסטוריה ולהיות הראשונים לטוס בחללית החדשה של בואינג – וגם הראשונים להגיע לחלל בעזרת המרקיע החדש אטלס 5 של חברת ULA. כל טיסה לחלל מצריכה אומץ, אבל במקרה הזה מדובר באתגר ממשי לעצבים – שכן משימות הניסוי הלא-מאוישות של הסטארליינר היו רצופות תקלות.

פיגור של שנים אחרי ספייס אקס 

ב-2014, במסגרת התוכנית המאוישת המסחרית (CPT), העניקה נאס"א מענקי פיתוח לשתי חברות – לחברת הזנק קטנה בשם ספייס אקס על פיתוח חללית הדרגון ולענקית התעופה בואינג על פיתוח חללית הסטארליינר – שתיהן חלליות מאוישות. מטרת התוכנית הייתה לאפשר לנאס"א להתמקד במשימות לחלל העמוק, ולממן את פיתוחן של חלליות פרטיות שיישאו אסטרונאוטים אל ומתחנת החלל הבינלאומית.

ב-2020 שיגרה ספייס אקס את הדרגון המאויש הראשון, שנשא את בוב בנקן ודאג הארלי – האסטרונאוטים הראשונים אי פעם שטסו בחללית פרטית. היום חלליות דרגון מטיסות אנשים ומטען באופן סדיר לתחנת החלל הבינלאומית. במארס השנה המריאה המשימה המאוישת השביעית לתחנת החלל הבינלאומית בשירות נאס"א, לא כולל ארבע טיסות פרטיות – שבאחת מהן טס האסטרונאוט הישראלי השני איתן סטיבה. בסך הכול חללית הדרגון הטיסה 50 אסטרונאוטים לחלל עד כה.

Image

ואילו הפרויקט של בואינג עדיין לא צלח את שלב טיסת הבכורה המאוישת. טיסת הניסוי הלא-מאוישת הראשונה של החללית נערכה בדצמבר 2019, אלא שבעיה בשעונים הפנימיים של הסטארליינר גרמה לחללית להאמין שהיא בתמרון כניסה חזרה לכדור הארץ, ולשרוף יותר מדי דלק. כתוצאה מכך, יומיים אחרי השיגור, החללית נאלצה לנחות חזרה מבלי שעגנה בתחנת החלל הבינלאומית. בדיעבד, מזל שבבואינג לא ניסו לעגון בתחנת החלל – כי הסתבר שהייתה תקלת תוכנה נוספת בחללית, שלא הייתה מאפשרת לה להשתמש במבעריה בעדינות, וסביר להניח שהסטארליינר הייתה נהרסת בניסיון העגינה. טיסת הניסוי הלא-מאוישת השנייה, שנערכה במאי 2022, הייתה מוצלחת יותר – החללית עגנה בתחנה – אך גם בה נמצאו שורה של ליקויים.

Image

טיסת הבכורה המאוישת הייתה אמורה לצאת לדרך ב-21 ביולי אשתקד, אלא התגלו שתי בעיות בטיחות חדשות – וחמורות. ראשית, אחד מקבלני המשנה של הפרויקט הודיע לבואינג כי מערכת מצנחי החללית, שאמורה להנחית את האסטרונאוטים חזרה בכדור הארץ, אינה עומדת בדרישות נאס"א. לסטארליינר שלושה מצנחים, ששניים מהם אמורים להספיק לבלום את החללית במקרה של תקלה טכנית במצנח השלישי. אלא שאז התברר שתקלה בפריסת כל אחד משלושת המנצחים עלולה להסתיים בהתרסקות החללית. הבעיה השנייה הייתה חמורה אף יותר: התברר שהסרט הדביק שמלפף את כל החיווט בחללית יוצר מחומר דליק. בתוך הסטארליינר יש מאות מטרים של הסרט הזה, ובואינג נאלצה למצוא פתרון שאינו מחייב את פירוק החללית והרכבתה מחדש – צעד שעלול לגרור בעיות בטיחות חדשות.

משלם המיסים האמריקאי שילם לבואינג 4.2 מיליארד דולר על פיתוח הסטארליינר, כסף שיקנה לנאס"א שבע טיסות מבצעיות לתחנת החלל הבינלאומית מעתה ועד 2030, ואילו בואינג עצמה הוסיפה כמיליארד דולר בניסיון להציל את הפרויקט. 

לכאורה, נאס"א הייתה יכולה להסתפק בדרגון של ספייס אקס ולשחרר את הסטארליינר. אבל בסוכנות החלל כיוונו מלכתחילה לא רק לתחרות מסחרית בחלל, אלא גם ליתירות בחלל. במקרה של תקלה בדרגון, בנאס"א יצטרכו לקרקע את החללית, ולארה"ב שוב לא תהיה אפשרות להטיס מטען וצוותים לתחנת החלל הבינלאומית אלא בעזרת החללית הרוסית סויוז (עניין שהפך יותר מסובך מאז פרוץ המלחמה באוקראינה). חללית מסחרית שנייה תבטיח נוכחות אמריקאית קבועה במסלול לווייני נמוך, ואף תעודד בניית תחנות חלל חדשות, מסחריות וממשלתיות, לדוגמה במסגרת התוכנית ליעדים המסחריים במסלול לווייני נמוך.

שני טייסי הניסוי הכי מנוסים בכדור הארץ

כעת, אחרי 14 שנות פיתוח, מגיע המבחן הגדול של החללית המסחרית השנייה בהיסטוריה. הנסיינים הם שני אסטרונאוטים מנוסים ביותר: בארי "בוטץ'" וילמור הוא טייס ניסוי של הצי האמריקאי. וילמור טס הן במעבורת החלל אטלנטיס, הן בחללית הרוסית סויוז לתחנת החלל הבינלאומית. לצידו בחללית החדישה תשב סוניטה "סוני" ויליאמס, אף היא טייסת ניסוי של הצי האמריקאי ואחת האסטרונאוטיות המנוסות בעולם. בחגורתה של ויליאמס ארבע טיסות לחלל ושבע הליכות חלל.

וילמור וויליאמס יצטרכו לוודא שהחללית בטוחה לשימוש מבצעי, ופירושו של דבר שהם לא רק יטוסו בה – אלא גם יבדקו אותה. כך למשל, השניים יוודאו שחוויית הטיסה דומה לסימולציות הקרקע, וכן יעברו לשליטה ידנית כדי לוודא ששליטה כזו אפשרית במקרה של תקלה במערכות ההיגוי והניווט האוטומטיות. למעשה, האסטרונאוטים יתרגלו מספר "תקלות" כמו לעדכן את מחשב החללית שהיא לא נמצאת איפה שהיא נמצאת – ולאחר מכן לאכן את עצמם ידנית בעזרת הכוכבים.

אם הכול ילך כשורה, השניים יעגנו בתחנת החלל הבינלאומית וישהו בה במשך כשבוע. בזמן הזה הם יסייעו לניסויים ולעבודות התחזוקה השונות של צוות משלחת מס' 70, וכן יתרגלו שורה של מצבי חירום כמו שימוש בסטארליינר כ"סירת הצלה" במקרה של סכנה.

בדרך לצד הרחוק של הירח: בשבת (27.5), סין גלגלה אנכית את המרקיע (משגר חלליות) הכבד לונג מארץ' 5 אל כן השיגור במרכז הלוויינים ונצ'אנג שבאי האינאן. המרקיע עתיד לשאת את המשימה צ'אנגה 6 לצד הרחוק של הירח, שם היא תנסה לעשות היסטוריה ולהחזיר לראשונה דגימות קרקע מצדו האחר של הירח, זה שאינו פונה לכדור הארץ. בסין לא חושפים את מועד השיגור, אך מומחים מעריכים שהמרקיע עתיד להמריא כבר ביום שישי הקרוב, 3.5.  

אבק כוכבים: הגביע הקדוש של מדעים פלנטריים

בשנים האחרונות משקיעה סין הון עתק בתוכנית צ'אנגה (אלת הירח הסינית) שלה. ב-2013 הפכה למדינה השלישית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ וארה"ב – שהנחיתה חללית על הירח עם צ'אנגה 3, וב-2019 הפכה למדינה הראשונה בהיסטוריה שהנחיתה רובר בצד הרחוק של הירח עם צ'אנגה 4. ב-2020 החזירה צ'אנגה 5 דוגמיות קרקע מהירח (מהצד שפונה אלינו) ובכך הפכה למדינה השלישית בהיסטוריה שעושה כן אחרי ארה"ב וברה"מ, והמדינה הראשונה שמחזירה דוגמיות קרקע לכדור הארץ מאז לונה 24 הסובייטית ב-1976. 

דוגמיות קרקע נחשבות ל"גביע הקדוש" של מדענים פלנטריים, שכן הן מאפשרות לקחת אבק וסלעים מעולמות אחרים ולבדוק אותם בטכנולוגיה ובתנאים שאינם זמינים במשימות חלל. רוב מה שאנחנו יודעים על הרכבו ועל מוצאו של הירח – ומכאן שגם על הרכבו ועל עברו של הארץ – אנחנו יודעים הודות ל-382 ק"ג האבק והאבנים מאדמת הירח שהובאו לכדור הארץ במסגרת תוכניות אפולו. שלוש משימות החזרת הדוגמיות הרובוטיות של ברה"מ החזירו יחד כמה מאות גרמים, וצ'אנגה 5 הסינית החזירה כ-1.7 ק"ג דוגמיות.

Image

אלא שעד כה לא הושב ולו גרגר אבק אחד מהצד הרחוק ("האפל") של הירח. הסיבה העיקרית לכך היא שצד זה לעולם אינו פונה ישירות לכדור הארץ, ולכן מרכז השליטה והבקרה כאן לא יכול לתקשר במישרין עם המשימה שם. כדי לפתור את הבעיה, סין הציבה לאחרונה במסלול סביב הירח שני לוויינים, קווקיאו 1 ו-2 (Queqiao, מילולית: "גשר העקעקים") – קוויקיאו 2 שוגר ממש לאחרונה, בתחילת אפריל – המשמשים כתחנות ממסר בין כדור הארץ לרובוטים שלה בצד הרחוק של הירח. 

איך נוצר אגן אייטקין ואיך נוצר הירח?

משימת צ'נגאה 6 תיעזר בשתי תחנות הממסר כדי לתקשר חזרה עם כדור הארץ בעודה אוספת את הדוגמיות בצידו הרחוק של הירח. ספציפית, צ'נגאה 6 תנחת בחלקו הדרומי של מכתש אפולו, שהוא עצמו חלק מאגן אייטקין שבקוטב הדרומי של הירח. האגן כולו הוא מכתש הפגיעה (דהיינו, מכתש אפולו הוא מכתש קטן בתוך מכתש ענק) הגדול, העמוק והעתיק ביותר בירח – ובין הגדולים במערכת השמש כולה. מדענים סבורים שהאגן נוצר זמן קצר אחרי היווצרות הירח שלנו, לפני 4.2 עד 4.3 מיליארד שנה, כתוצאה מפגיעה של גוף שמיימי אחר. 

Image

בסין מקווים שהפגיעה הייתה עוצמתית עד כדי כך, שחומר ממעטפת הירח נחשף ונזרק לפני השטח. אם המשימה הסינית אכן תצליח להחזיר דוגמית ממעטפת הירח, ייתכן היא תעזור לפתור את חידת היווצרותו של הירח כולו.

משימת צ'נגאה 6 היא העתק זהה של צ'נגאה 5 (היא נבנתה כמשימת גיבוי), וכמוה היא מורכבת מארבעה חלקים. הנחתת, המצוידת במקדחה ובמגרפה, תנחת בשולי מכתש אפולו, תחפור לעומק של עד 2 מטר ותאסוף עד 2 ק"ג מאדמת הירח. רכב המראה קטן ימריא מפני הירח וינסה לחבור למקפת שתימצא במסלול סביב הירח. אחרי החבירה, מיכל הדוגמיות יועבר באמצעי רובוטי מרכב ההמראה לקפסולה מיוחדת שתוכל לשרוד את הכניסה מחדש לאטמוספרה של כדור הארץ. רגע לפני הכניסה לאטמוספרה, מיכל הדוגמיות יתנתק מהקפסולה, יפתח מצנח וינחת במונגוליה.

המעצמות מחלקות ביניהן את השלל

סין וארה"ב נמצאות על קו הזינוק של מרוץ ירח חדש: תוכנית ארטמיס (אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית) של ארה"ב ובעלות בריתה נועדה להקים תחנת מחקר מאוישת בצידו הקרוב של הקוטב הדרומי, ואילו תכונית צ'נגאה של סין ורוסיה נועדה להקים תחנת מחקר רובוטית, ואחר כך מאוישת, בצידו הרחוק של הקוטב הדרומי. הסיבה לעניין העולמי היא שבקוטב הדרומי של הירח נמצאו ריכוזים גבוהים של מי קרח במכתשים המוצללים תמידית – מים שיכולים לספק לתחנת מחקר מי שתייה, חמצן לנשימה ואפילו דלק רקטי.