שאו מבט לשמים בכל שעות החשיכה של ערב יום שלישי, ותוכלו להבחין במפגש מלכותי בהחלט ונדיר למדי. צדק, הגדול בכוכבי הלכת שלנו, והמלך הבלתי מעורער של מערכת השמש שלנו, יחלוף בשמים בסמוך מאוד לספיקה (Spica או α בבתולה) הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים בתולה, ואחד הכוכבים הבהירים ביותר בשמי הלילה.
-
שאו מבט לשמים בכל שעות החשיכה של ערב יום שלישי, ותוכלו להבחין במפגש מלכותי בהחלט ונדיר למדי. צדק, הגדול בכוכבי הלכת שלנו, והמלך הבלתי מעורער של מערכת השמש שלנו, יחלוף בשמים בסמוך מאוד לספיקה (Spica או α בבתולה) הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים בתולה, ואחד הכוכבים הבהירים ביותר בשמי הלילה. צדק ישוב להתקבץ עם ספיקה רק בעוד 11 שנים ב-25 בדצמבר 2028.
מובן שכשאנחנו אומרים "התקבצות" איננו מתכוונים למרחקם של כוכבים בפועל זה מזה. ספיקה ימשיך לזרוח לו במרחק של כ-260 שנות אור ממערכת השמש שלנו. כאשר צדק, המצוי במרחק של פחות משעת אור אחת מאיתנו יחלוף בסמוך לקו הראייה שלנו עם ספיקה, הם יראו לנו במרחק זוויתי קטן, כלומר במרחק קטן זה מזה בכיפת השמים. כמה קטן?
את המרחקים בין גרמי השמיים הנצפים מודדים בדרך כלל במעלות קשת ובדקות קשת. במעלה אחת יש 60 דקות (אבל בלי קשר לדקות זמן). גודלו הזוויתי של הירח, לדוגמה, הוא כחצי מעלת קשת, כלומר- 30 דקות קשת. המרחק בין צדק לספיקה יגיע הערב ל 3 מעלות קשת, כך שנראה אותם במרחק של כשישה קוטרי ירח זה מזה.
שמים חסרי מנוח
בזכות סיבובו של כדור הארץ סביב צירו, אין רגע דל והשמים משתנים ללא הרף. כל גרמי השמים זורחים במזרח מידי יום ולילה נעים על פני כיפת השמים ושוקעים במערב. השינוי נעשה מורכב יותר כשנוסיף על כך את תנועת ההקפה של כדור הארץ סביב השמש, ותנועת ההקפה של שאר כוכבי הלכת סביב השמש. שלל התנועות האלה גורמות לתנועה הדדית מורכבת בין כוכבי הלכת לעצמם, לכדור הארץ ולכוכבי השבת.
צדק מצוי בחודשים האחרונים בתנועה דמוית לולאה, בתנועה הלוך חזור ממערב למזרח למערב. למעשה, יוצא שצדק עבר 3 פעמים בסמוך לספיקה והערב זו ההתקבצות האחרונה. כאמור, צדק ישוב להתקבץ עם ספיקה רק בעוד 11 שנים ב-25 בדצמבר 2028.
לא כך תראו את צדק במשקפת שלכם, אבל טוב להיזכר | צילום: NASA/SwRI/MSSS/Shawn Handran
איך מאתרים את כוכב הלכת צדק וכוכב ספיקה?
ככלל, את כוכבי הלכת שלנו קל לאתר. ראשית, משום שהם גרמי השמים היחידים פרט לירח שלנו, שאינם מנצנצים (שאר הכוכבים שכן מנצנצים הם כוכבי שבת רחוקים. אז במהלך הערב והלילה, חפשו בשמים את הכוכב הבהיר ביותר שאינו מנצנץ- זהו כוכב הלכת צדק! הכוכב ספיקה ממוקם כשתי מעלות קשת לצידו.
למידע נוסף כיצד לזהות את כוכבי השמים בכלל והתקבצויות בפרט, קראו עוד כאן.
מי שיביט בשני הכוכבים המלכותיים במשקפת, יצליח גם לראות את ניגוד הצבעים בין ספיקה התכול לצדק הצהבהב ואף להבחין ב-4 ירחיו הבהירים של צדק - הירחים הגלילייאניים.
לא מצאתם? תמיד אפשר להיעזר באפליקציה Google Sky Map שתעשה לכם קצת סדר בשמים.
אילוסטרציה אפשרית של אחד מכוכבי הלכת של Trappist-1 | קרדיט: ESO/M. Kornmesser
טלסקופ החלל האבל מצא ראיות לקיומם של מים על חמישה מבין שבעת כוכבי הלכת של מערכת השמש TRAPPIST1.
בפברואר השנה הודיעה נאס"א בקול תרועה רמה על גילוים של לא פחות משבעה כוכבי לכת המקיפים כוכב מסוג ננס אדום, שנקרא TRAPPIST-1 ומרוחק מאתנו כ-40 שנות אור "בלבד". מתוך שבעת כוכבי הלכת, כל השבעה הם בערך בגודל כדור הארץ, שישה מהם ארציים (כלומר בעלי הרכב סלעי), ושלושה נמצאים באזור הישיב – כלומר במרחק מהשמש שלהם המאפשר פוטנציאל קיום של מים נוזלים. כל הנתונים הללו הפכו את מערכת השמש TRAPPIST-1 למתאימה ביותר לקיומם של חיים כפי שאנו מכירים אותם.
הסיכוי לאטמוספרה והפוטנציאל לחיים
מאז ההודעה הדרמטית של נאס"א, מחקרים חדשים על כוכבי הלכת ציננו את ההתלהבות. כבר בחודש מרץ קבע צוות בינלאומי של חוקרים שהשמש TRAPPIST-1 פולטת מספיק קרינה אולטרה-סגולה ורנטגן, כלומר קרינה אלקטרומגנטית באורכי גל קצרים יותר מהאור הנראה, כדי להפשיט את האטמוספרה של שני כוכבי הלכת הפנימיים תוך 1 עד 3 מיליארד שנה. כדי לקבל פרופורציות, גילהּ של מערכת TRAPPIST-1 מוערך כיום בין 5.4 ל-9.8 מיליארד שנה – די והותר זמן לפירוק כל זכר לאטמוספרה.
ואילו באפריל מחקר אחר מצא שההתפרצויות הסולאריות מ-TRAPPIST-1 תכופות וחזקות מדי כדי לאפשר את קיומם של חיים על כל שבעת כוכבי הלכת. ככלל, התפרצויות סולאריות עלולות לשבש את ההרכב הכימי של האטמוספרה, ולהפוך אותה ללא יציבה מספיק לשם התפתחותם של חיים. לפי מודל אחד, אטמוספרה זקוקה ל-30,000 שנה כדי להתאושש מהתפרצות סולארית, בעוד ש-TRAPPIST-1 מתפרץ מדי 28 שעות בממוצע.
ממש כמו בעולם שלנו, בעולמות הנמצאים באזור הישיב, כלומר בעולמות שהטמפרטורות בהם מאפשרות מים נוזלים על פני השטח (להבדיל, למשל, מירחי הקרח במערכת השמש שלנו, כמו אירופה ואנקלדוס), המים על פני השטח מתאדים לאטמוספרה. אם אדי המים באטמוספרה של עולמות TRAPPIST-1 אכן התאדו הלאה לחלל בגלל הקרינה המסוכנת או בגלל ההתפרצויות הסולריות, הסיכויים למצוא חיים ב-TRAPPIST-1 בפרט, וסביב שמשות מסוג ננס אדום בכלל, כנראה נמוכים מאוד. למעשה, החוקר הישראלי-אמריקאי פרופ' אבי לייב, כיום ראש המחלקה לאסטרונומיה באוניברסיטת הרווארד, בנה מודל מתמטי לפיו הסיכוי להימצאותם של צורות חיים מורכבות במערכת TRAPPIST-1 נמוך מ-1%.
אבל כאמור, מסתבר שעוד לא אבדה תקוותנו בשכננו הננס האדום. במיוחד כאשר מדובר בכוכבי הלכת החיצוניים, הרחוקים יותר מ- TRAPPIST-1. המחקר הנוכחי בחן סימנים אמפיריים לאובדן האטמוספרה – וכתוצאה מכך לאובדן המים – במערכת השמש TRAPPIST-1.
תנאי הכרחי לחיים: סבלנות
כמו כאן בכדור הארץ, כאשר קרינה אולטרה-סגולה מהשמש מפרקת מולקולות באטמוספרה, מולקולות של אדי מים מתפרקות למימן וחמצן. את החמצן איננו יכולים לראות בטכנולוגיה הנוכחית, אבל המימן הקל ממנו מתנדף לחלל – שם טלסקופ החלל האבל יכול להבחין בו בשיטה שנקראת ספקטומטריה. מאחר שחומרים שונים מחזירים גלי אור באורכים שונים, הטלסקופ חיפש את החתימה הייחודית של אטומי המימן שנפלטו לחלל כאשר מולקולות המים התפרקו.
לפי צוות החוקרים בהובלת פרופ' וינסנט בורייר מאוניברסיטת ז'נבה, מניתוח הנתונים עולה ששני כוכבי הלכת הפנימיים ביותר – ולכן גם החשופים ביותר לקרינה – איבדו מים בכמויות של פי 20 מכל המים בכל האוקיינוסים של כדור הארץ. במילים אחרות, שני העולמות האלה ככל הנראה יבשים להחריד ומתים להפליא.
לעומתם, נראה שחמשת כוכבי הלכת החיצוניים יותר – לרבות שלושת כוכבי הלכת הסלעיים הנמצאים באזור הישיב – לא בהכרח איבדו את האטמוספרה והמים שלהם, ומכאן שגם את הפוטנציאל שלהם לחיים, אם אלה היו שם מלכתחילה.
החדשות הטובות: לא נצטרך להמתין הרבה מאוד זמן כדי לחזק או להפריך את ההשערה אם ישנם חיים על אחד משבעת כוכבי הלכת של TRAPPIST-1. באוקטובר 2018 ישוגר טלסקופ החלל ג'יימס ווב, שיהיה רגיש יותר מטלסקופ החלל האבל ויהיה מסוגל לזהות את טביעת האצבע הייחודית של פעילות ביולוגית, כמו גזי אוזון ומתאן, באטמוספרות של כוכבי לכת רחוקים. במרחק זעום (יחסית) של 40 שנות אור, עולמות TRAPPIST-1 צפויים להיות בין מטרותיו הראשונות.
כוכב הלכת TRAPPIST-1e הדומה בגודלו לכדור הארץ אך משלים סיבוב סביב השמש שלו פעם בתשעה ימים, לעומת שנה שלוקח לכדור הארץ | NASA
מדי שנה סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל מפרסמת קול קורא ומזמינה מרכזים קהילתיים ומרכזי חלל להציע תכניות לימוד במסגרת חוגים שהסוכנות מסבסדת ומלווה מקצועית. זאת בעקבות התובנה שהפוטנציאל הטמון בלימוד תחום החלל הוא עצום לא רק בהנחלת ידע, אלא גם, ואולי בעיקר, בסקרנות רחבת האופקים שניתן לעורר בתלמידים באמצעות תצפיות, התנסות פעילה ועוד.
תשע"ח בנוער שוחר מדע ירושלים
-
החוגים במרכז נוער שוחר מדע, הם חוגים מדעיים בדגש חוויתי – החוויה של שאילת שאלות מדעיות, חווית המחקר, חווית התגלית וההמצאה, והחוויה של רכישת ידע בצורה פעילה.
החוגים מסובסד ע"י סוכנות החלל והשתתפות התלמידים מותנית בתשלום סמלי בסך 90 שקלים.
ההרשמה תיסגר ב- 15.9.17
חוקרים חלל לכיתות ז'
חוג "חוקרים חלל" ישלב לימודי חלל ואסטרונומיה עם העמקה ותרגול בעולם החקר. סילבוס החוג עשיר ביותר ומכיל מבחר נושאים מובילים אשר יועברו לתלמידים בעזרת מצגות, ערכות לימוד, סרטונים, מעבדות, סיורים והרצאות ייחודיות. בין הנושאים ניתן למצוא טלסקופים, תעופה וחלל, תכנית החלל הישראלית, טילים, לוויינים ועוד.
פרטים נוספים:
מתי: החוג יתקיים החל מ- 29.10.17 פעם בשבוע אחר הצהריים- 17:00-18:30
איפה: במרכז נוער שוחר מדע, קמפוס ספרא (גבעת רם).
למי: כיתות ז' מאזור ירושלים רבתי. הקבוצה תכלול 18 משתתפים.
חוג "מדעי החלל בסיסי" מיועד לתלמידי כתות ו' וישלב לימודי חלל , אסטרונומיה ואסטרוביולוגיה עם תרגול והפעלת אמצעי תצפית ותכנות מתקדמות. סילבוס החוג עשיר ביותר ומכיל מבחר נושאים מובילים אשר יועברו לתלמידים בעזרת מצגות, ערכות לימוד, סרטונים, מעבדות, סיורים והרצאות ייחודיות. בין הנושאים ניתן למצוא טלסקופים, תעופה וחלל, תכנית החלל הישראלית, טילים, לוויינים ועוד.
פרטים נוספים:
מתי: החוג יתקיים החל מ- 29.10.17 פעם בשבוע אחר הצהריים- 17:00-18:30
איפה: במרכז נוער שוחר מדע, קמפוס ספרא (גבעת רם).
למי: כיתות ז' מאזור ירושלים רבתי. הקבוצה תכלול 18 משתתפים.
שחזור ניסוי הגן הכימי שבוצע ע"י אילן רמון במעבורת החלל במסגרת חוג באורט בראודה
שלושת חוגי המרכז לנוער שוחר מדע בשיתוף ומימון סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, מטפחים למצוינות תלמידים מכיתה ד' עד ח' וזאת באמצעות תחומי החלל.
תלמידי כיתות ד', בקורס "טיול שנתי לירח" (ימי שני בשעות 16:00 - 17:30), ילמדו על רובוטים בחלל, מופעי הירח, תכנון מושבה בירח וכיצד פועלים טילים.
תלמידי כיתות ה' - ו', בקורס "המשימה מאדים" (ימי שני בשעות 17:30 - 19:00), ילמדו על הכוכב האדום, רובוטים וגשושיות במאדים, תכנון רובוטים עם חיישנים ותכנון טיל וחללית המדמים טיסה למאדים.
תלמידי כיתות ז' - ח' בקורס "טיסה בין כוכבים" (ימי חמישי בשעות 16:40 - 19:00) ילמדו על טילים, לוויינים, חלליות, טכנולוגיות טיסה ותכנון ובניית טיל ומשגר.
ההרשמה סגורה לשנת הלימודים תשע"ז
תשע"ז במכללת אלקאסמי, באקה אלגרביה
-
תצפית שמש במכללת אלקאסמי
בדרך חווייתית תוך עידוד הסקרנות, בחוג "האסטרונאוט הצעיר" ילדים בכיתות ד' עד ו' לומדים על מערכת השמש והיקום, טכנולוגיות חלל, ניצול החלל בחיי היומיום, וכן פעילות החלל בישראל ובעולם.
התכנית, בסבסוד סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, משלבת במהלך 25 מפגשים פעילות ממוחשבת עם ביקורים במרכזים מדעיים, צפיה בגרמי שמים עם ביקור בפלנטריום, הרצאות עם ניסויים והדגמות בשלל תחומים.
החוג מועבר בשפה הערבית, מידי יום שישי בשעה 17:00 במכללת אלקאסמי, באקה אלגרביה. משתתפים בו תלמידי האזור, במיוחד תלמידים הגרים בעיר באקה אלגרביה והסביבה.
ההרשמה סגורה לשנת הלימודים תשע"ז
תשע"ז במרכז החלל טייבה
-
תצפית במרכז החלל טייבה
בחוגי מרכז החלל טייבה, בסבסוד סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, קבוצות תלמידים מעורבות מהמגזר היהודי והמגזר הערבי, יוצאת לחקור את הירח, מאדים והלאה משם, את הכוכבים! כל זאת, בין השאר באמצעות פעילויות חקר מרתקות, תצפיות וסיורים, ותוך רכישת ידע ומיומנויות שיובילו לפרויקט סיום מרשים.
החוג מוצע בשלוש מתכונות:
שתי קבוצות, האחת לכיתות ה' - ו' והשניה לקבוצה לכיתות ד', בהן התלמידים נפגשים במשך 6.5 חודשים, אחת לשבוע, למפגשים בני שעתיים;
בקבוצה שלישית, המיועדת לתלמידי כיתות ז' - ח', התלמידים נפגשים במשך 7 חודשים, אחת לשבוע, למפגשים בני 3 שעות כל אחד.
שביט סוטה ממקומו בעננת אורט וטס אל השמש | קרדיט: NASA/ESA/AURA/STScI/Jian-Yang Li
במסעה של השמש שלנו בגלקסיית שביל החלב, היא צפויה לחלוף קרוב מאוד יחסית לכוכב אחר בעוד 1.3 מיליון שנים, קרבה שעשויה לגרום להכחדה המונית בכדור הארץ. כך לפי מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Astronomy & Astrophysics.
הכוכב Gliese 710 יחלוף במרחק של "רק" חמישית שנת אור (כ- 1.5 טריליון קילומטרים) מהשמש. אמנם, בקנה מידה של מרחק כדור הארץ מהשמש מדובר במרחק עצום, אולם שולי מערכת השמש שלנו משתרעת למרחק של כמעט 3 שנות אור. שם, בשולי מערכת השמש מעבר לכוכבי הלכת, מצויים מאות מיליארדי שביטים המרכיבים את עננת אורט. מעבר של גוף שמימי בתוך ענן השביטים הזה עלול להסיט שביטים ממסלולם – חלק יעופו אל מחוץ למערכת השמש לבלי שוב וחלקם ייזרקו פנימה לכיוון מסלול כוכבי הלכת הפנימיים. שטף השביטים שינועו לכיוון השמש עלול לגרום למבול פגיעות בכדור הארץ. פגיעות שעלולות לגרום להכחדה של חלק מצורות החיים על כדור הארץ.
אנחנו מורגלים לחשוב על השמש שלנו כעל כוכב שבת, במובן שהיא כוכב סטטי, שאינו זז. בעוד שלמעשה השמש נעה במהירות ממוצעת של 828 אלף קמ"ש בגלקסיית שביל החלב, שבעצמה נעה כספירלה ענקית עם מאות מיליארדי כוכביה. השמש שלנו משלימה סיבוב סביב מרכז הגלקסיה כל 225 עד 250 מיליון שנה- זמן שניתן לכנותו שנה גלקטית (או שנה קוסמית).
למרות המהירות וריבוי הכוכבים, המרחבים בגלקסיה הם כה גדולים, עד שהכוכב הקרוב ביותר לשמש כיום מצוי במרחק של 4.2 שנות אור מאיתנו. החוקרים מסוכנות החלל האירופית, ESA, השתמשו בנתוני טלסקופ החלל גאיה כדי למפות בתלת ממד מיליארד כוכבים ולחזות מתוכם את מסלוליהם של 320 אלף כוכבים. קבוצת החוקרים הראתה את מסלוליהם של כוכבים אלה בגלקסיה, תוך שהיא לוקחת בחשבון את ההשפעה ההדדית של הכוכבים זה על זה. החישובים הראו שבעוד 1.3 מיליון שנים יכנס הכוכב Gliese 710 אל תוך עננת אורט האופפת את מערכת השמש שלנו.
השמש שלנו לוקחת אותנו לסיבוב לא רק סביב עצמה, אלא גם סביב הגלקסיה כולה | אנימציה: Rhys Taylor
מבול שביטים למשל מיליון שנה
הכוכב Gliese 710 מצוי כיום בתחומי קבוצת הכוכבים נחש ואפשר לצפות בו בטלסקופ חובבים קטן. מרחקו כיום הוא 64 שנות אור. זהו כוכב כתום, הקטן מהשמש וקר ממנה. חישוב של מסלולו בשמים יביא אותו לקרבה הגדולה ביותר של כוכב למערכת השמש במיליוני השנים הקרובות. כאשר יגיע למרחק הקרוב ביותר הוא ייראה כאחד מהכוכבים הבהירים בשמים, בוהק בגוון כתום.
מחקרים הראו שהכחדות המוניות ארעו בכדור הארץ מדי 20 מיליון שנים. הכחדות אלה נגרמו על ידי פגיעה של גופים בכדור הארץ. כיוון שאחד המקורות של שביטים הוא בעננת אורט, שמשתרעת בשולי מערכת השמש למרחק שבין שנת אור אחת לכ-3 שנות אור מהשמש, אחת הסברות המובילותהיא שהכחדות אלה נגרמו על ידי ערעור של מסלולי השביטים בעננה בגלל השפעות של כוכבים שחלפו בסמיכות יחסית. המעבר הקרוב של Gliese 710 בעוד 1.3 מיליון שנים עלול לשלוח שוב שביטים אל פנים מערכת השמש, בקצב של עשרה שביטים בשנה למשך כמיליון שנים. חלק מהשביטים האלה גדולים דיים על מנת לגרום לקטסטרופה בקנה מידה גלובלי, אם יפגעו בכדור הארץ.
בשעות אחר הצהריים בשישי, 1 בספטמבר, יחלוף אסטרואיד במרחק קטן יחסית מכדור הארץ- כ-7 מיליון קילומטרים, פי 18 ממרחקו הממוצע של הירח מאיתנו. אמנם, מעברים קרובים של אסטרואידים אינם נדירים, ויש כמה עשרות אסטרואידים החולפים מדי שנה במרחקים הפחותים אפילו מהמעבר הנוכחי. אולם בעוד שרוב האסטרואידים המתקרבים אל כדור הארץ הם קטנים, וגודלם אינו עולה על כמה מאות מטרים, הרי שגודלו של אסטרואיד זה הוא כ- 5 ק"מ וניתן יהיה לצפות בו גם בטלסקופים קטנים המצויים בידי חובבים. זהו האסטרואיד הגדול ביותר שיחלוף כה קרוב מזה שנים ומעברו הסמוך וגודלו יאפשרו למדענים לחקור את הרכבו, אופי תנועתו בחלל והאם יש לו ירח קטן המלווה אותו (כמו אסטרואידים רבים אחרים).
מדובר באסטרואיד ששמו הוא פלורנס, על שמה של פלורנס נייטינגל (1820 - 1910), אחות שייסדה את מקצוע הסיעוד הרפואי. פלורנס התגלה ב-2 במרס שנת 1981. הוא מקיף את השמש אחת לשנתיים ו-4 חודשים. טלסקופ חובבים קטן בקוטר 60 או 70 מ"מ יאפשר לצפות באסטרואיד, שייראה אפילו מהעיר המוארת, כנקודה זעירה הנעה בין כוכבי השבת.
אסטרואיד מוגדר כגוף הנע במערכת השמש שגודלו יותר מ-10 מטרים. רוב האסטרואידים נמצאים בחגורת האסטרואידים, הנמצאת בין כוכבי הלכת מאדים וצדק, אך יש גם כאלה שנזרקו פנימה, אל תוך מערכת השמש שלנו. אלה מביניהם, שנעים במסלול שקרוב למסלולו של כדור הארץ משתייכים לקבוצה הקרויה - גופים קרובי ארץ (NEO). פלורנס משתייך למשפחת אסטרואידים מקבוצת אמוֹר (AMOR) שהם אסטרואידים שנמצאים מעבר למסלול כדור הארץ, בין כדור הארץ ומאדים, אך בשיא קרבתם לשמש הם מגיעים עד למסלולו של כדור הארץ, אולם מסלולם אינו חוצה את מסלול כדור הארץ. חשוב להדגיש שכעת אין אף גוף כזה שמסלולו מביאו להתנגשות עם כדור הארץ.
צפו באנימציה הממחישה את מיקומו הצפוי של האסטרואיד פלורנס בחלל:
איך למצוא את האסטרואיד החולף
האסטרואיד פלורנס יעבור במשך הלילה שבין 1 ל-2 בספטמבר בגבול המערבי של קבוצה קטנה הקרויה סוסון (Equuleus) הקבוצה מצויה מערבית לקבוצת פגסוס, ממש כמה מעלות מהכוכב אניף שסמלו האות היונית אפסילון (ε). בשעה 21:00 הוא יהיה מעט מערבית לכוכב המצוין באות e בקבוצת סוסון (ראו מפה מצורפת). למעשה, אפשר לצפות בו כמה לילות לפני ואחרי המעבר עד שיתרחק מאיתנו. בחמשת הימים לאחר 1 בספטמבר אורו ייחלש כמעט פי 5 ואז ידרשו טלסקופים גדולים יותר להבחין בו. אפשר לזהות את קבוצות הכוכבים באחת מהאפליקציות עבור טלסקופים סלולאריים (כמו Sky View, Sky Map, Sky Walk). צפו כאן בהסבר על שימוש באפליקציה.
להלן מפה מפורטת למציאת האסטרואיד – צפון למעלה ומערב מימין. מסלול האסטרואיד מצוין בכחול והספרות לידו מציינות את השעה. הכוכבים שהאסטרואיד חולף בסמוך להם הם בקבוצת סוסון כאשר משמאל (מזרח) מצוי הכוכב הבהיר אניף בקבוצת פגסוס.
מעקב עולמי אחר אסטרואידים
גופים קרובי ארץ, הם גופים שמסלולם מביא אותם לקרבה יתרה, ואף מסוכנת, לכדור הארץ, ביניהם אסטרואידים ושביטים. כיום ההנחה הרווחת היא שאסטרואיד בגודל הר האוורסט (בקוטר של 10 ק"מ- פי שניים בהשוואה לפלורנס) הביא לקץ עידן הדינוזאורים לפני 65 מיליון שנה וכי פגיעות של אסטרואידים אחרים בכדור הארץ הביאו להכחדות המוניות בעבר הרחוק.
גם אסטרואידים קטנים מהווים סכנה ובמאה השנים האחרונות פגעו שני אסטרואידים שגודלם עשרות מטרים בכדור הארץ, לדוגמה בשנת 1908 בטונגוסקה שבסיביר ובשנת 2013 בצ'יליאבינסק שברוסיה. מכאן, החשיבות הגדולה של הגילוי, המחקר והמעקב אחר גופים אלה. לצורך כך הוקמו רשתות בינלאומיות שתפקידן לגלות ולעקוב אחר גופים אלה, גם בצורה אוטומטית וגם בעת מעברים קרובים של אסטרואידים, דוגמת המעבר הקרוב של פלורנס.
להגברת המודעות הבינלאומית לסכנה הנשקפת מאסטרואידים, למאמץ הבינלאומי לניטורם ולמאמצים לפתח שיטות להגנה מפניהם, אף הוכרז על יום האסטרואיד הבינלאומי שחל מדי שנה ב-30 ביוני.
המשגר הסיני לונג מארץ' 5 | צילום: China Long March Industries
כשחושבים על תכניות חלל, לווייניםוחלליות, השם הראשון שקופץ בראש הוא נאס"א. יש כמובן גם מדינות נוספות הנתפסות כמובילות את תחום החלל, כמו רוסיה, סין, יפן, מדינות אירופה, הודו וגם ישראל. אבל בשנים האחרונות מצטרפים עוד ועוד שחקנים חדשים ומפתיעים לתחום. לאחרונה הכריז ארגון החלל האסיאתי-פאפיסי (APSCO), בו חברות מדינות כמו תאילנד, מונגוליה ובנגלדש, על שיגור מיזם ראשון של שלושה לוויינים זעירים למטרות מדעיות וטכנולוגיות. אבל מה למדינות אלה ולחלל?
ארגון המדינות האסייתיות לשיתוף פעולה בחלל הוקם על ידי סין מתוך מגמה לקדם את תחום העיסוק בחלל במדינות חדשות, תוך הרחבת ההשפעה הסינית במדינות אלה. האינטרס הסיני הוא ברור, שכן תחום החלל נוגע בהיבטים רבים- מדעיים, טכנולוגיים, כלכליים ומדיניים. גם למדינות האסייתיות יש תמריץ להצטרף לתחום שיגורי הלוויין וליהנות מתוצריו, בין אם מדובר בתוצרים ישירים כמו תצלומי לוויין, מידע מדעי ופיתוח טכנולוגי, ובין אם בתוצרים עקיפים, כמו העצמת הדימוי שלהן כמדינה מתקדמת ועצמתית בזירה הבינלאומית.
כדאי לזכור גם שרף הכניסה לתחום השיגורים אינו מה שהיה פעם. מגמת הוזלת השיגורים וייצור לוויינים קטנים ויעילים יותר, סוללים את הכניסה למדינות שעד לפני כמה שנים לא היו חולמות להגיע לחלל. בפועל, כיום מספר המדינות המפעילות לוויינים בחלל עולה על רבע ממדינות העולם.
לווייני המיזם החדש של APSCO | איור: APSCO
לקראת בנייה ושיגור של מערך לוויינים זעירים
כך הצליחה סין לקבץ סביבה בארגון מדינות כמו בנגלדש, פקיסטן, מונגוליה, תאילנד, טורקיה, איראן וכן פרו – שאמנם אינה באסיה, אך צורפה לארגון. מדי שנה נערכים מפגשים בהם המדינות החברות דנות בנושאים חדשים לקידום בתחום החלל, ובמקביל נערכים גם ביקורים והשתלמויות של נציגי המדינות – רובם בסין.
המיזם החדש של APSCO יכלול שלושה לווייני חישה מרחוק, אשר ישוגרו לחלל בשנת 2019. הלוויינים הזעירים יתוכננו על ידי סטודנטים מהמדינות החברות בארגון, וישוגרו לחלל על ידי משגר סיני. קצת בדומה לפרויקט סמסון הישראלי, מערך הלוויינים יקיים מערך תקשורת בינם לבין עצמם, תוך ניהול מסלול אוטונומי וללא מעורבות תחנת הקרקע. בנוסף, המיזם ידגים בקרת תנועה אווירית של מטוסים; וצילום כדור הארץ.
אפשר תיאורטית לטוס דרך טבעות, כשם שאפשר לטוס דרך חגורת האסטרואידים. רק צריך ממש, אבל ממש להיזהר | איור: Stefans02
טבעות שבתאי מורכבות בעיקר ממי קרח. זה אולי נשמע תמים, וזה בהחלט יפהפה לצפייה בטלסקופ בזכות האור המוחזר, אבל מדובר במסלול קק"ל למיטיבי לכת. אותם "מי קרח" יכולים להיות פתיתים טחונים בגודל גרגיר חול או קרחוני ענק בגודל החרמון. ובמהירויות של 32,000 עד 85,000 קמ"ש – כל פתית קרח כזה ינקב כל חללית וכל קרחון כזה יטביע כל טיטניק. כמובן, אם החללית שלנו הייתה טסה בכיוון ובמהירות הטבעת סביב שבתאי, הקרחונים היו צפים לצידה בשלווה.
Image
לאורך 1,200 ק"מ משולי טבעת B של שבתאי- מבני קרח בגובה 2.5 ק"מ | צילום: NASA
אפשרות נוספת היא פשוט לנסות ולקוות לטוב. מכדור הארץ, טבעות שבתאי נראות כמו דיסקיות אחידות, עד כדי כך שאפשר לנחות עליהן, אבל למעשה הטבעות הללו רחבות יותר מכל המרחק בין כדור הארץ לירח! תאורטית, חללית נועזת מספיק יכולה לנסות את מזלה בצליחת הטבעות. אחרי הכל, האן סולו צלח את שדה האסטרואידים ב"אימפריה מכה שנית".
סביב שבתאי יש 62 ירחים (נכון לספירה המעודכנת ל- 2017), שהתגבשו מגושי סלעים וגזים בתקופה המוקדמת של מערכת השמש. אז איך זה שדווקא רסיסי הקרח והאבק המרכיבים את הטבעות של שבתאי לא התגבשו לכדי ירחים?
הירח שלנו נמצא מעבר ל"גבול רוש"– המרחק המינימלי שבו גוף קטן יכול להסתובב סביב גוף גדול יותר מבלי להיקרע על ידי כוחות הכבידה שלו. עבור כדור הארץ והירח, גבול רוש הוא 18,470 ק"מ. בזמן שהירח שלנו שומר נגיעה ומשייט לו בבטחה במרחק 384,400 ק"מ, הטבעות של שבתאי, וכן אלה הפחות מפורסמות של צדק, אורנוס ונפטון, מקיפות את כוכבי הלכת בתוך גבול רוש, כך שהן נשארות בגדר טבעות, ולא מתגבשות לכדי ירחים.
מרחוק הן נראות כמו משטחים צבעוניים חלקים וישרים, אבל מקרוב התמונה שונה לגמרי. מה שגורם לנו לתהות: מה היה קורה אם היינו מנסים לטוס בחללית דרך הטבעות?
טבעות שרואים משם לא רואים מכאן: איור המנסה לדמות כיצד נראות הטבעות מקרוב | איור: Judy Schmidt
ייתכן מאוד שכן. לפי התיאוריות המקובלות כיום, לפני מיליארדי שנים כוכב לכת בשם תֵיאָה התנגש בעצמה בעולמנו הצעיר. וישנן תיאוריות שגורסות שבעצם מדובר היה בהתנגשויות רבות. כך או כך, החומר שהועף לחלל כתוצאה מהצ'פחה השמימית הזאת ככל הנראה יצר טבעת של אבק וסלעים מסביב לכדור הארץ.
מתגעגעים לטבעת שלנו? אתם עדיין יכולים לראות את מה שנשאר ממנה בשמיים – ואתם אפילו לא צריכים טלסקופ בשביל זה. החומר שהקיף את כדור הארץ בצורה של טבעת התגבש ברבות השנים לידי בן הלוויה האפור והנחמד שלנו, הרי הוא הירח.
טבעות האבק הדקות של צדק. הטבעות הללו התגלו רק ב-1979, כשהחללית וויאג'ר 1 ביקרה בצדק בדרכה החוצה ממערכת השמש | צילום: NASA
ומה היה קורה אם לכדור הארץ היו טבעות?
אילו לכדור הארץ היו טבעות קרח מלכותיות להתהדר בהן כמו של שבתאי (נניח שבדרך קסם הן לא יימסו בשמש), זה וודאי היה נראה יפהפה וצבעוני מאוד. הטבעות היו מתיישרות סביב מישור קו המשווה, מה שאומר שממדינות שונות הנוף היה מרהיב אך שונה למדי. ככל שהיינו מתרחקים מקו המשווה, דרומה או צפונה, היינו נחשפים לשטח רחב יותר מהטבעות, והן היו נראות נמוך יותר בשמים.
כך זה היה נראה ממקומות שונים בעולם:
יפה, נכון? למרבה הצער, טבעות קרח מחזירות המון אור, מה שהיה הורס לנו את האפשרות להביט בכוכבים בלילה. בנוסף, טבעות היו מקשות על שיגור לוויינים למסלול גיאוסטציונרי. במילים אחרות, זה או טלוויזיה בלוויין או טבעות, חבר'ה.
אבל רגע אחד: למה אנחנו קיבלנו ירח ואילו שבתאי, אורנוס ונפטון קיבלו טבעות?
בור עם קרח במאדים. נושא המשקעים הוא אחת התעלומות החשובות הנחקרות בכוכב הלכת | צילום: NASA, MRO, HiRISE, JPL, U. Arizona
אם הסימולציות נכונות, בלילות הקיץ במאדים יורד שלג של ממש – כלומר פתיתי מי קרח הנופלים מעננים. הפתיתים אמנם אינם מצטברים מספיק בשביל לפתוח אתר סקי במאדים, אבל מפעם לפעם הם מגיעים לקרקע וצובעים את האדמה האדומה בלבן.
למרות היותו כוכב הלכת הנחקר ביותר אחרי כדור הארץ, דפוסי מזג האוויר של מאדים מצליחים לתעתע בחוקרים פעם אחר פעם. מצד אחד, האטמוספרה של מאדים דלילה בהרבה מזו שלנו – עם לחץ אוויר של פחות מ-1% מלחץ האוויר בגובה פני הים בכדור הארץ. מצד שני, בעבר כבר נצפו עננים בשמי מאדים.
ב-2015 נאס"א הכריזה כי התגלו מים זורמים על מאדים אך השאלה הגדולה לגבי הכוכב האדום נותרה שאלת המשקעים: גשם, קרח ושלג היורדים מן האטמוספרה. שאלה בעלת חשיבות גם ליישוב אנושי במאדים. בשני הקטבים של מאדים ישנם מאגרים משמעותיים של קרח. כמו בכדור הארץ, קרחוני הקטבים משתנים עם העונות, כאשר ממטרים פזורים של שלג, לרוב בצורת "קרח יבש", כלומר פחמן דו-חמצני מוצק, נראו נופלים בעולם הצחיח.
כעת, צוות בינלאומי של אסטרונומים מצרפת ומארה"ב טוען שמאדים חווה סופות שלגים, גם של מי קרח. השלגים יורדים במאדים אך ורק בלילה, עם הירידה בטמפרטורות. באמצעות סימולציות ממוחשבות, שמבוססות על נתונים מהגשושיות והלוויינים השונים שחוקרים את מאדים, החוקרים הגיעו למסקנה שבלילה, כאשר האטמוספרה מתקררת דיה, חלקיקי מי קרח מתעבים לעננים. עננים אלה הופכים לבלתי יציבים ומשחררים ממטרים קצרים ועוצמתיים של שלג.
שכבת כפור יפה על מאדים
ממצאים אלה מתנגשים עם שתי הנחות לגבי האקלים במאדים. ראשית, האטמוספרה במאדים נחשבה עד כה לדלילה מדי בשביל ההתעבות הדרושה לייצר ממטרים. כך, למשל, ב-2008 צילמה הגשושית פיניקס מה שנראה במבט ראשון כמו פתיתי שלג, אבל כאלה שככל הנראה התאדו והפכו לגז לפני שהגיעו לפני הקרקע, תופעה שידועה בכדור הארץ בשם וירגה. שנית, ההנחה הייתה שסופות שלגים לא ממש יכולות להשתולל ברוח הדלילה של מאדים, אלא שפתיתי השלג נופלים לאט לאט, מעצם כובד משקלם.
ואילו לפי הסימולציות, שתוצאותיהן התפרסמו בכתב העת Nature Geoscience, סופת שלגים לילית במאדים היא בהחלט עניין שמומלץ להימנע ממנו: העננים הבלתי יציבים מחוללים רוחות עזות, שמאפשרות לשלג להגיע לקרקע בתוך דקות – במקום בתוך שעות. כאן בכדור הארץ, תופעה זו ידועה בשם Microburst או "פרץ רוח".
אז לא, ככל הנראה אסטרונאוטים שיידרכו על מאדים בעתיד לא יזדקקו למגפי שלג או למגלשיים, אבל כשהם יתעוררו בבוקר הם צפויים לראות סביבם שכבת כפור עבה ונאה. בנוסף למחזה היפה, המחקר החדש מצביע על האפשרות להקים מתקני אגירה, שיספקו מים זמינים לחוקרים ולמתיישבים עתידיים.
הקוטב הצפוני במאדים. שני הקטבים במאדים מכוסים בכמויות משמעותיות של מי קרח, המשתנים לפי ארבע העונות בכוכב הלכת | צילום: NASA
איך טבעות היו נראות בשמי כדור הארץ שלנו? | הדמיה: Kevin Gill
למה באמת? בתחרות מיס יוניברס (ואנחנו מתכוונים ליוניברס באופן מילולי), כדור הארץ שלנו היה ודאי מגיע לגמר, אבל עם רק עוד כמה טבעות מלכותיות שיעטרו אותו הוא גם היה מנצח ללא ספק. הבעיה: טבעות שבתאי מורכבות בעיקר ממי קרח. שבתאי מקיף את השמש ממרחק בטוח של 1.4 מיליארד ק"מ – הרבה מעבר ל"קו הקרח", שהוא גבול מדומיין המסמן את המרחק מהשמש שבו מולקולות כמו מים יכולות לשרוד לאורך זמן במצב קפוא. במערכת השמש שלנו, הקו הזה עומד על 700 מיליון ק"מ – בערך בחגורת האסטרואידים. מה שאומר שאם לכוכב חמה, לנוגה, לכדור הארץ או למאדים היו טבעות כמו של שבתאי, השמש כבר הייתה ממיסה אותן למים וקרינת ה-UV מהשמש הייתה מפרקת את מולקולות המים הללו לאטומים בודדים של מימן וחמצן.
לא, זה לא פוטושופ, אלא ליקוי השמש על ידי שבתאי ב-2006. הפיקסל הלבן מצד שמאל, בתוך הטבעת השנייה? זה כדור הארץ | צילום: NASA
אוקיי, אבל מה לגבי טבעות שאינן עשויות ממי קרח? הרי אנחנו יודעים שגם לצדק, לאורנוס ולנפטון יש טבעות והן מורכבות בעיקר מאבק וסלעים. אז למה לכדור הארץ לא יכולות להיות טבעות?
מי אמר שלא יכולות להיות לו טבעות? למעשה, ייתכן שהיו לו בעבר.
בשלהי אוגוסט 2017 ונוס, לוויין המחקר הראשון של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, שידר תמונה ראשונה של ישראל מהחלל - של אזור ירושלים. מאז, צילם הלוויין תמונות יפהפיות רבות באיכות חסרת תקדים, המאפשרות לראות איזורי קרקע תוך הבחנה בפרטי קרקע שונים.
הפעם הגיעה לידינו תמונה של מפרץ אילת, שבה ניתן לראות את חופי הים האדום, וכן את פיזור שטח המגורים בעיר לצד תוואי השטח המדברי המקיף את העיר.
לדברי שר המדע אופיר אקוניס, "מכל מקום רואים את היופי של אילת, ועכשיו גם מהחלל".
בצילומי הכינרת ניתן לראות את הקרקעות שנסחפו לצפון הכנרת על ידי נהר הירדן בעקבות שיטפונות החורף האחרון. ניתוח הצילום העלה כי הסחף גורם לעכירות המים שכתוצאה מכך פחות צלולים ופחות טובים לשתייה מאשר באזורים אחרים בכנרת.
מהתמונות על איזור מפרץ חיפה ניתן ללמוד על אזור המחייה של בעלי החיים במרחב העירוני וכן על התקדמות העבודות על נמל המפרץ החדש. התמונות שצולמו באמצעות המצלמה המשוכללת של הלוויין, מאפשרות לראות את צפון הארץ וסביבותיה באיכות חסרת תקדים, תוך הבחנה בפרטי קרקע שונים:
פרופ' ארנון קרניאלי מאונ' בן-גוריון העומד בראש המרכז שבו מעובדות התמונות המגיעות מונוס מסביר כי "האזורים האדומים בתמונה הם אזורי הטבע במטרופולין חיפה ומלמדים אותנו על המסדרונות האקולוגיים שמאפשרים לבעלי החיים לנוע בתוך הסביבה העירונית. במפרץ חיפה ניתן לראות את החול שמרחף כתוצאה מעבודות בניית נמל המפרץ החדש".
אזור ירושלים, שתמונותיו היו הראשונות ששלח ונוס, באוגוסט 2017, הוא אזור מועד לשריפות משתוללות חוזרות ונישנות בעיקר בתקופות של גלי חום, יובש ובצורת. המידע שיגיע מונוס יסייע למדענים לפתח שיטות חדשות לאפיון המערכת האקולוגית באיזור, להבנה ולהפחתה של גורמי הסיכון ובכך גם לחקר ההתחממות הגלובלית. התמונה מדגימה את סוג המידע שמפיק הלוויין בשנים הקרובות לטובת המחקרים שישליכו על חקלאות, מדיניות וכלכלה.
לוויין המחקר ונוס ששוגר בתחילת החודש לחלל, הוא שיתוף פעולה בין סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע לבין סוכנות החלל הצרפתית. הלוויין נבנה בתעשייה האווירית, וכולל מצלמה מולטיספקטרלית המצלמה ב-12 אורכי גל שונים שפותחה באלביט, ומנוע חשמלי חדש שפותח ברפאל. הלוויין שוגר בהצלחה ב-2 באוגוסט, ומאז עבר סדרת בדיקות ובחינות של המערכות השונות, אשר הסתיימו בהצלחה.
כל תמונה שמפיק ונוס מורכבת מ-12 שכבות מידע שונות ומכסה כ-740 קמ"ר. בזכות מספר הצבעים הרחב של המצלמה שחלקם מעבר לתחום הנראה לעין האנושית, ניתן להבחין בפרטים שלא ניתן לזהות על פני כדור הארץ או במצלמה רגילה. כך, יהיה ניתן להבחין כשהצמחייה במחסור במים, במזיקים, בדליפה של טפטפות, בזיהום מים במאגרים, בשריפת יער ועוד.
הלוויין מצלם פעם ביומיים כ-110 אזורי מחקר שונים וקבועים ברחבי העולם שמייצגים אזורי חקלאות, טבע ואקולוגיה, ברזולוציה של 5 מטרים ובאותה זווית צילום. כשוונוס חולף מעל ישראל הוא מצלם שלושה פסי צילום לאורכה: גליל, מישור החוף (כולל רצועת הים הקרובה) והנגב. אזורים אלו יכללו את מרבית הפארקים הלאומיים ושמורות הטבע, היערות ותחנות אקולוגיות. התמונות יועמדו לטובת אוניברסיטאות, רשויות ממשלתיות ומכוני מחקר.
והנה כמה תמונות שוונוס צילם מחוץ לארץ:
ברזיליה היא עיר מתוכננת מראש. במרכז התמונה, חוצה השדרה הלאומית של ברזיל את כל מרכז העיר ומשרדי הממשלה והתרבות (מערב-מזרח) והיא נחשבת לאחד הרחובות הגדולים ביותר בעולם:
שמורת הטבע הדלתא של האברו (Parque Natural del Delta del Ebro) בספרד היא מקום המפגש של נהר האברו עם הים התיכון. למעשה הדלתא היא הביצה הגדולה ביותר בקטלוניה ואחד האזורים החשובים מבחינה אקולוגית באגן הים התיכון עם אושר נדיר של חי וצומח. הצמחייה הים תיכונית, מטעי כרמים וזיתים:
לה גומרה (La Gomera) הוא אחד האיים הקנריים של ספרד. האי נוצר מהתפרצות וולקנית ולכן הוא תלול וגבוה (1,487 מ'). החלקים העליונים של אי מיוערים בצמחייה עבותה ומגוונת (יערות גשם) ומעוטרים באופן קבוע בעננים וערפל: