ההילה שבתמונה מסמנת את תנועת הפלזמה לאורך קווי השדה המגנטי של השמש. קרדיט: NASA/SDO
מחקר חדש שמודד את "גלי הקול" שהשמש מייצרת מצביע על כך שהפעילות המגנטית בכוכב שלנו נחלשת. תוצאות המחקר החדש הוצגו בשבוע שעבר בכנס האסטרונומי הלאומי בבריטניה. אם הפעילות המגנטית של השמש תמשיך לדעוך, עשויות להיות לכך השלכות לאקלים כאן, בכדור הארץ.
מה המשמעות של מחקר "גלי קול", כשאנחנו מתייחסים לשמש? "האנרגיה של השמש נוצרת בליבתה, שם מתרחשים תהליכים תרמו-גרעיניים אדירים", מסביר ד"ר יגאל פת-אל, מרצה במחלקה לפיסיקה באוניברסיטת בר-אילן. "האנרגיה העצומה מוצאת את דרכה אל פני השמש דרך שכבות של פלזמה, עד שהיא נפלטת לעינינו בצורה של קרני אור. בועות של פלזמה נעות לאזור ההסעתי (ראו איור) בשכבה העליונה של השמש ואז מתקררות ושוקעות לשכבה פנימית יותר. אחת העדויות לפעפוע החומר המגיע מהשכבות הפנימיות אל פני השמש הוא אינספור "בועות" של חומר על פני השמש, ממש כמו סיר מרק מבעבע. התנועה של החומר בין השכבות יוצרת גלים ססמיים שהם למעשה גלים אקוסטיים הנעים במהירות הקול, רק בתדר נמוך בהרבה מהטווח שהאוזן האנושית מסוגלת לשמוע. מובן שגלי קול אינם יכולים לצאת מהשמש ולהגיע אלינו, כיוון שגלי הקול אינם נעים בריק, אולם ניתוח ההתנהגות הנצפית של השמש מכדור הארץ, באמצעות שיטה הנקראת סיסמולוגיה שמשית, מאפשר לחוקרים למדוד את מה שמתרחש בעומק של מאות קילומטרים מתחת לפני הכוכב".
אוניברסיטת ברמינגהם היא מחלוצי תחום הסיסמולוגיה השמשית. בעזרת ה-Birmingham Solar Oscillations Network (או בקיצור: BiSON) – מערך של שישה מצפי כוכבים הפזורים ברחבי העולם – האוניברסיטה מנתרת את גלי הקרינה של השמש מאז 1985. תקופה זו כוללת שלושה מחזורי פעילות של השמש, כאשר כל מחזור פעילות של השמש אורך 11 שנים. בזמן הזה, מתברר, השכבה העליונה באזור ההסעתי של השמש הלכה והידלדלה, וכתוצאה מכך הפעילות המגנטית של השמש דועכת, מה שעשוי להעיד על היחלשות מחזורית של האנרגיה שהשמש מפיקה.
"שאלת מחזוריות השמש היא לא רק מסקרנת מדעית, אלא יש לה גם משמעות לחיי היום יום", אומר ד"ר פת-אל. "אם הפעילות המגנטית של השמש תמשיך לדעוך, ואם אכן יש קשר בין פעילות זו לבין האקלים, יתכן ואנו צפויים להתקררות קיצונית של כדור הארץ. זה אולי נשמע מרענן בימים אלא של קיץ לוהט, אבל לא בטוח שאלה אכן חדשות טובות: בשלהי המאה ה-17, למשל, מספר כתמי השמש שנצפה היה זעום ופעילות השמש הייתה בשפל של כמה עשרות שנים. בתקופה זו קפאה יבשת אירופה והחורפים היו קשים מנשוא, מה שהקנה לאותה תקופה את השם תקופת הקרח הקטנה".
היום בערב כשהשמש תשקע, יזרח לו במלוא הדרו ירח מלא , שיישאר בשמים לאורך כל שעות הלילה. ליתר דיוק, ירח עגול ומושלם היה כבר הבוקר מעבר לאופק. ועדיין, כיוון שההבדלים מזעריים, אנחנו מרשים לעצמו לספר לכם שבחודש הקרוב לא תמצאו יום מתאים יותר. מילוא הירח מתרחש במחצית החודש העברי. מכאן ועד סוף החודש יתמעט הירח בהדרגה לצורת סהר עד שיעלם.
-
היום בערב כשהשמש תשקע, יזרח לו במלוא הדרו ירח מלא , שיישאר בשמים לאורך כל שעות הלילה. ליתר דיוק, ירח עגול ומושלם היה כבר הבוקר מעבר לאופק. ועדיין, כיוון שההבדלים מזעריים, אנחנו מרשים לעצמו לספר לכם שבחודש הקרוב לא תמצאו יום מתאים יותר. מילוא הירח מתרחש במחצית החודש העברי. מכאן ועד סוף החודש יתמעט הירח בהדרגה לצורת סהר עד שיעלם. הירח יופיע מיד חזרה לאחר המולד שיתרחש בתחילת החודש העברי הבא, ויחל את גלגולו מחדש.
מדוע הירח המלא מראה רק "פרצוף" אחד?
השמש מאירה בכל רגע נתון את מחצית הירח הפונה אליה – זהו החצי המואר, שם שורר יום על פני הירח, בעוד שחציו השני חשוך ובו לילה, ואלו משתנים כל הזמן כתוצאה מתנועתו של הירח סביב כדור הארץ. אבל לירח יש "צד רחוק" שאותו לעולם לא נוכל לראות מכדור הארץ. הסיבה לכך היא, שהירח סובב סביב צירו בדיוק באותה המהירות שבה הוא מקיף את כדור הארץ. כתוצאה מכך רק צד אחד של הירח מופנה כלפינו בכל רגע נתון – זהו החצי הנראה. חשוב לציין שיש הקוראים לצד הרחוק של הירח בטעות - הצד האפל של הירח, אולם צדו הרחוק של הירח לא בהכרח מוסתר מהשמש, אלא רק בעת המילוא. בעת המולד למשל, הצד הנסתר של הירח פונה אל השמש ומואר בקרניה.
הירח, כמו כדור הארץ ויתר כוכבי הלכת והירחים במערכת השמש, אינו מקרין אור נראה משל עצמו. אנו רואים רק את אור השמש המוחזר ממנו לעינינו. כתוצאה מכך, נוכל לראות רק השטח המואר על פני חצי הירח הנראה, וברוב ימי החודש, הירח יראה לנו בצורת עיגול חסר או בצורת סהר. הירח במילואו רק כאשר חציו המואר מתמזג בדיוק עם חציו הנראה. קרני האור חוזרות מכל נקודה נראית על הירח ואנו נראה אותו כעיגול מושלם. לרגע הזה בדיוק התכוונו כנראה בספר בראשית כאשר המליכו אותו ל"מאור לממשלת הלילה".
תרשים מופעי הירח. כיוון שהשמש בתרשים זה מימין, הצד המואר של הירח יהיה תמיד הצד הימני. ואולם, בשל שינוי המיקום של הירח ביחס לכדור הארץ, משתנה צורת החלק המואר של הירח הנראה לעיננו (החלק הבהיר הימני הוא החלק שאנחנו רואים בשמים). באיור זה אפשר ללמוד דבר נוסף – שימו לב לדגל המסמן את צדו הנסתר של הירח. בעת המולד, כשהירח "שחור", הדגל נראה מכיוון השמש ואז הצד הנסתר מעינינו אינו אפל כלל.
ראש סוכנות החלל הישראלית, אבי בלסברגר (מימין) ונציג משרד החוץ ההודי
לרגל ביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל השבוע, חתמה אתמול בערב סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע הסכם חדש וראשון מסוגו עם סוכנות החלל ההודית (ISRO). ההסכם עוסק בהתאמת טכנולוגיות ישראליות לתנאי החלל הקיצוניים, בהן הנעה חשמלית ללוויינים קטנים ומערכת מדויקת למדידת זמן. בנוסף, ייבחנו הסוכנויות פיתוח משותף של מערכת להעברת נתונים בין לוויינים.
שר המדע אופיר אקוניס אמר כי "העולם רואה בישראל מעצמה טכנולוגית. ההסכמים פורצי הדרך שאנו חותמים עם מעצמה כמו הודו מהווים אישור נוסף להערכה העולמית שיש כלפי מדינת ישראל, כלפי המוחות המבריקים שעובדים כאן וכלפי המדע והטכנולוגיה שלנו".
ההסכם החל להתממש לאחר ביקור מוצלח שקיים שר המדע אקוניס בהודו בדצמבר 2016 שבמסגרתו ביקר גם בסוכנות החלל ההודית. מאז הלכו והתהדקו המגעים בין שתי סוכנויות החלל, שיחד עם היחסים החמים השוררים בין המדינות ועם היכרותו המעמיקה של קיראן קומאר העומד בראש סוכנות החלל ההודית את סקטור החלל הישראלי, הובילו לחתימת ההסכמים החדשים.
ההסכם עוסק בשיתוף פעולה בין שתי המדינות לפיתוח ולבחינה של שתי טכנולוגיות ישראליות: הראשונה, בחינת הסבה של מערכת למדידת זמן מדויקת שפותחה בחברת AccuBeat הישראלית ממערכת מוטסת למערכת שמתאימה לתנאי הסביבה הקשים בחלל. השניה, פיתוח של יכולות מתקדמות בתחום ההנעה החשמלית בחלל ללוויינים קטנים בהתבסס על הידע הקיים בחברת רפאל. בנוסף לכך יבחנו הסוכנויות אפשרות לפיתוח משותף של יכולת העברת נתונים מלוויינים הנמצאים במסלולים נמוכים ללווייני תקשורת הנמצאים במסלולים גבוהים. הפרויקטים יתוקצבו על ידי כל מדינה בנפרד ויעבדו בהם ישראלים והודים.
ההסכם פותח דלת להתקדמות משמעותית בתחום החלל לשתי המדינות. "ההודים מבינים שיש לנו יתרונות והם מזהים אותנו כמדינה עם יכולות מתקדמות בתעשיית ובחקר החלל," אומר אבי בלסברגר מנהל סוכנות החלל הישראלית. "שיתוף הפעולה בין שתי הסוכנויות יביא להשגה מהירה יותר של היעדים של כל סוכנות, להתאמת הטכנולוגיות הישראליות לתנאי חלל ולהתקדמות טכנולוגית שתהיה לה השפעה על הכלכלה. הודו נחשבת מעצמה בתחום החלל, ובפרט בתחום השיגורים המסחריים, ועשויה לסייע בעתיד לסוכנות החלל הישראלית גם בתחום זה".
הסכם נוסף, שייחתם במסגרת הביקור הוא בין מכון אשר לחקר החלל בטכניון ובין המכון ההודי ללימוד מדע טכנולוגיית חלל (IIST). במסגרת ההסכם יבוצעו שיתופי פעולה בין גופי מחקר ופיתוח, יוקמו תכניות לימוד והשתלמויות משותפות ויהיו חילופי חוקרים בין המדינות. להסכם תועלת ארוכת טווח של הפרייה הדדית בין המדינות ומחקר משותף.
רק ביום שישי העולם חגג את יום האסטרואיד, שנועד לעורר מודעות לסכנות הנשקפות לכדור הארץ מהחלל, וכאילו בהזמנה, ביום שלישי ה- 4 ביולי, יחלוף האסטרואיד 2010 AE30 בקרבה יחסית לכדור הארץ. מה הכוונה "קרבה"? בסך הכל 2.4 מיליון ק"מ, פי 6 בלבד ממרחקו של הירח מאיתנו.
2.4 מיליון קילומטרים הם אינם מרחק קטן לכאורה. אבל קרבה כזו נחשבת לקרובה מאוד במונחים קוסמיים.
-
רק ביום שישי העולם חגג את יום האסטרואיד, שנועד לעורר מודעות לסכנות הנשקפות לכדור הארץ מהחלל, וכאילו בהזמנה, ביום שלישי ה- 4 ביולי, יחלוף האסטרואיד 2010 AE30 בקרבה יחסית לכדור הארץ. מה הכוונה "קרבה"? בסך הכל 2.4 מיליון ק"מ, פי 6 בלבד ממרחקו של הירח מאיתנו.
2.4 מיליון קילומטרים הם אינם מרחק קטן לכאורה. אבל קרבה כזו נחשבת לקרובה מאוד במונחים קוסמיים. אך כמו שנאמר במדריך הטרמפיסט לגלקסיה: בלי פאניקה! האסטרואיד שהתגלה כבר בשנת 2010 לא יפגע בכדור הארץ אלא ימשיך בדרכו במסע סביב השמש. אירועים כאלה של מעברי אסטרואידים אינם כה נדירים, אולם מעבר של אסטרואיד בקרבה שכזו, נחשב לנדיר יחסית ומתרחש פעמים בודדות בכל שנה.
2010 AE30 הוא אסטרואיד קטן וגודלו מוערך בכמה עשרות מטרים בלבד. אמנם, אין סכנה שהוא יפגע בנו, אולם מעבר כזה מאפשר לנו ללמוד על אסטרואידים ומדענים מתכוננים לצפות בו בטלסקופים רבי עצמה ובעזרת מכ"מ, כדי ללמוד מהי צורת האסטרואיד, לחקור את מבנהו ולהבין אם בדומה לכדור הארץ שיש לו בן לוויה בדמות הירח, גם לאסטרואיד ירחים זעירים משלו.
האם יהיה ניתן לצפות באסטרואיד?
האסטרואיד 2010 AE30 משלים הקפה סביב השמש אחת ל-1.43 שנים והוא נע במסלול שכמעט משיק למסלול סיבובו של כדור הארץ סביב השמש. בשל גודלו הקטן, גם בזמן המעבר היום, יידרשו טלסקופים מאוד גדולים כדי לצפות באסטרואיד, וגם זאת באמצעות מצלמות. אבל בינינו - עדיף שכל המעברים הקרובים של אסטרואידים לכדור הארץ יהיו כאלה שיהיה אפשר לצפות בהם רק בטלסקופים.
המשגר הסיני לונג מארץ' 5 מוסע אל כן השיגור באתר וונצ'אנג | צילום: China Great Wall Industries Ltd.
השיגור השני של משגר הלוויינים הסיני, לונג מארץ' 5, הסתיים אתמול (ראשון) בכישלון. משגר הלוויינים החזק ביותר שפותח בסין תוכנן להרים לחלל מטע"ד (מטען ייעודי – לוויינים, למשל) במשקל של עד 25 טון למסלול נמוך בגובה מאות ק"מ מעל כדור הארץ ועד 14 טון למסלול גיאוסטציונרי בגובה 36000 ק"מ מעל קו המשווה.
משגר הלוויינים לונג מארץ' 5 שוגר לראשונה – ובהצלחה – בנובמבר 2016. הטיל פותח עבור פעילותה הגוברת של סין בחלל והצורך לשגר לחלל לוויינים גדולים וכבדים, וכן חלקים של תחנת החלל הסינית העתידית.
בשעות הצהריים (שעון ישראל) של ה – 2 ביולי, שוגר הטיל מנמל החלל החדש וונצ'אנג, שנמצא באי האינאן, סמוך לחופי סין הדרומיים כשבחרטומו לוויין התקשורת, שיג'יאן 18, הנחשב לאחד הלוויינים הכבדים במסלול גאוסטציונרי, המשלים הקפה אחת סביב כדור הארץ מדי 24 שעות ובכך, נותר "תלוי" מעל אותה נקודה. השלבים הראשונים של הטיסה התנהלו כמתוכנן, והמאיצים של הטיל ניתקו ממנו כפי שתוכנן. אולם בהמשך, השלב הראשון והשני נשארו מחוברים כמעט שתי דקות יותר מהמתוכנן, ולאחר מכן אירעה תקלה במנועי השלב השני. הלוויין לא הגיע למסלולו המיועד וסוכנות החלל הסינית הכריזה על כישלון המשימה.
פגיעה בתכנית הסינית לחקר הירח ומאדים
כישלון השיגור ישפיע באופן ישיר על משימות חקר הירח של סין, ובמיוחד על הנחתת חללית על הירח שתוכננה לאסוף דגימות קרקע ולהשיבן לכדור הארץ, דבר שלא קרה מאז שהסובייטים עשו זאת בשנת 1976 עם החללית לונה 24. בנוסף, עד השלמת חקירת התקלות בטיל ותיקונן, לא ישוגרו משימות מחקר למאדים שתוכננו בשנים האחרונות בסין, לרבות הנחתת רכב משוטט ("רובר") נשלט מרחוק על פניה של כוכב הלכת האדום.
כישלון השיגור בולט במיוחד על רקע הצלחות רבות של סין ובניית אמינות גבוהה ביותר של כלל דגמי המשגרים מפיתוח סיני. השיגור הועבר בשידור חי בטלוויזיה הסינית וברשתות חברתיות – והפתיחות שמגלה סין בשנים האחרונות באשר לתכנית החלל שלה נמשכה בסיקור השיגור ובהודאה המהירה על כישלונו.
מעניין לציין כי הטיל נקרא על שם "המצעד הארוך", מצעד נסיגה בן 10,000 קילומטר של הצבא הקומוניסטי בראשותו של מאו דזה דונג, במהלך מלחמת האזרחים בסין בשנת 1934. הנסיגה הזו, שנמשכה שנה, גבתה את חייהם של אלפים אך נחשבת לאבן דרך חשובה בעליית השלטון הקומוניסטי. הכישלון של הלונג מארץ' פחות דרמטי, ובאופן מקביל, נראה שגם הוא לא יעצור את ההתפתחות המהירה והמעניינת שעוברת על תכנית החלל הסינית.
היום זה היום בשנה, שבו אנחנו הכי רחוקים שאפשר משכנתנו הלוהטת, השמש. כדור הארץ יביט על השמש ממרחק של 152.09 מיליון ק"מ, לעומת 147.1 מיליון ק"מ "בלבד" כשהוא במרחק הקרוב ביותר.
מדוע זה קורה?
-
היום זה היום בשנה, שבו אנחנו הכי רחוקים שאפשר משכנתנו הלוהטת, השמש. כדור הארץ יביט על השמש ממרחק של 152.09 מיליון ק"מ, לעומת 147.1 מיליון ק"מ "בלבד" כשהוא במרחק הקרוב ביותר.
מדוע זה קורה?
מפני שכוכבי לכת, אינם מקיפים את השמש במעגל, אלא במסלול אליפטי. לאליפסה, בשונה מהמעגל, אין מרכז, אלא שני מוקדים, הממוקמים על הציר הארוך שלה. השמש ממוקמת באחד המוקדים, כך שבקצה הציר הרחוק נמצא האפהליון, ובקצה הקרוב נמצא הפריהליון. בעצם חוק האליפסה נכון עבור כל גוף שמימי שמקיף גוף אחר בשדה הכבידה שלו. החוק הזה הוא הראשון מבין שלושת חוקי קפלר, אותם ניסח האסטרונום והמתמטיקאי הגרמני יוהנס קפלר לפני 400 שנה בערך.
כיצד תשפיע על כדור הארץ תוספת המרחק מהשמש?
במרחקים אסטרונומים 5 מיליון ק"מ הם ממש לא הרבה, כך שאתם לא צריכים לדאוג שיהיה כאן פתאום קר יותר או חשוך יותר. עובדה, בכל שנה מתרחש אצלנו האפהליון בדיוק בשיאו של הקיץ, ועדיין אנחנו ממשיכים למרוח קרם הגנה.
הסיבה שאנחנו בקיץ (והיום באופן אירוני, זה מורגש במיוחד) קשורה לנטיית צירו של כדור הארץ כלפי השמש בתקופה זו של השנה, כשקרני האור פוגעים באופן מרוכז בחצי הצפוני בזווית ישרה. בחציו הדרומי של כדור הארץ בתקופה זו, לעומת זאת, קרני השמש מתפזרות על פני שטח גדול יותר ולכן הטמפרטורות נמוכות. מצב זה יתהפך כאשר כדור הארץ יהיה בפריהליון בינואר, כלומר במרחקו הקרוב ביותר לשמש: קרני האור יפגעו בזווית ישרה באופן מרוכז בחצי הדרומי של העולם (שם יהיה קיץ), ואילו בחלק הצפוני פיזור קרני השמש יהיה רב יותר וכאן יהיה חורף.
ועדיין, גם למרחק כדור הארץ מהשמש יש השפעה על החורף בחצי הכדור הדרומי, גם אם קטנה יותר. תוספת 5 מיליוני קילומטרים מהשמש, כאשר כדור הארץ באפהליון היום, היא תוספת של כחמישה אחוזים, מה שאומר שעצמת הקרינה פוחתת בכ- 7% אחוזים בהשוואה לינואר. זו אחת הסיבות שהחורף בחצי כדור הארץ הדרומי קר יותר מהחורף בצפון. ולא רק זאת, אלא שהדרומיים מקבלים עוד כמה ימים של חורף בהשוואה אלינו, הצפוניים. מדוע? לזה אחראי החוק השני של קפלר, הטוען כי כדור הארץ ינוע לאט יותר ככל שמרחקו מהשמש גדול יותר. כדור הארץ עובר באפהליון כשבחצי הכדור הדרומי החורף בשיאו, ובגלל מרחקו הרב מהשמש, הוא לא ממהר יותר מידי. כתוצאה מכך תקופת החורף בחצי הדרומי ארוכה בארבעה עד שישה ימים מזו שבחצי הצפוני.
הייצור הסדרתי של הלוויינים הזעירים נועד בשלב ראשון לאפשר מערך גלובלי של אינטרנט בפס רחב
חברת One Web, המתכננת הצבת מערך ענק של 900 לוויינים במסלול סביב כדור הארץ, לשם העברת אינטרנט בפס רחב לכל נקודה על פני הגלובוס, חנכה ביחד עם שותפתה למיזם, חברת Airbus האירופית, את מפעל הלוויינים הראשון שלה. מפעל זה הוקם בטולוז, והוא עומד ליצר את הלוויינים הראשונים של החברה, לשם שיגורם לחלל לבדיקות והוכחת התכנון. הכוונה לשגר את עשרת הלוויינים הראשונים במהלך שנת 2019.
המפעל העיקרי של החברה יוקם בסמוך למרכז החלל קנדי, שבפלורידה, ארה"ב. במפעל המרכזי בארה"ב ייוצרו לוויינים בקצב מסחרר של מספר לוויינים ביום – הישג חסר תקדים בתעשיית החלל, בה נבנים לוויינים בקצב איטי מאוד, הנמדד בחודשים ארוכים עד מספר שנים ללוויין.
הקמת המפעל מהווה ציון דרך במגמה חדשנית בתחום החלל- מזעור וביזור. במקום המבנה המקובל של לוויין גדול הכולל את כל המערכות לביצוע המשימה, השאיפה היא לתכנן מערכות לוויינים רבים וקטנים, שכל אחד מהם יקבל חלק שונה במשימה הכוללת. במידה מסוימת, הדבר דומה למעבר מעבודה על מחשב אישי, הכולל מספר מצומצם של תוכנות בשל החומרה המוגבלת, לעבודה על מחשב עם חיבור לאינטרנט וגישה לאינספור תוכנות הנמצאות ב"ענן", כלומר במגוון שרתים מחוברים.
משמעות המגמה הזו היא לא פחות ממהפכה, שלא רק תקצר את פרק הזמן בין שלב הרעיון לבין שיגור הלוויין והפעלתו בחלל, אלא תתרום באופן משמעותי לתחום מחקר החלל ויכולת התעשייה להתחדש ברכיבים ומערכות.
חברת One Web הודיעה כי כשתחל בשיגורים המבצעיים של הלוויינים, היא מתכננת לשגר לחלל מספר לוויינים בכל שלושה שבועות. הלוויינים יעברו מאתר הבנייה אל אתר השיגור מרחק של קילומטרים ספורים. גם בעת השיגור, ייעשה שימוש בחידושים שהנהיגה חברת ספייס אקס, ובהם שימוש חוזר בשלב הראשון של משגריה – הדבר יחסוך לא רק כסף, אלא גם זמן – משך הזמן בין שיגור לשיגור שתוכל לספק החברה ילך ויקטן.
המהלכים של חברת One Web הם חלק מסדרת המהפכות המתרחשות בשנים האחרונות בתעשיית החלל, אשר זכו לשם New Space: חברות חלל חדשות במגזר הפרטי החולשות על עוד ועוד תחומים – מפיתוח מערכות לוויינים ועד בנייה ותפעול של משגרים חדשים – והכל ברוח יזמית חדשה השאובה מעולמות קרובים כמו חברות ההזנק (סטאט אפ) באינטרנט.
סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה תגדיל את ההשקעה במיזם החלל הטכנולוגי-חינוכי SpaceIL, כך החליט היום שר המדע אופיר אקוניס. הסוכנות תשקיע 7.5 מיליון ש"ח בשנתיים הקרובות, סכום אשר מצטרף ל-2 מיליון ש"ח שכבר השקיע בשנים האחרונות.
לדברי השר אקוניס: ״הדגל הכחול לבן על הירח יהיה הישג אדיר למדינת ישראל, למדע שלנו, לטכנולוגיות ולתעשיית החלל המצוינת שלנו, ולא פחות חשוב גם יקדם את החינוך למדעים״.
השר שוחח עם יו"ר עמותת SpaceIl מר מוריס קאהן והודה לו על תרומתו והתמיכה במיזם. לדברי קהאן, "ישראל היא מעצמה של ידע ומידע. יש לעודד את הדור הצעיר ללימודי מדע ומתמטיקה ולשמש דוגמה אישית שאין גבול ליכולת ולרצון האנושי. בכוונתי להמשיך להשפיע ולתרום להפיכת ישראל למעצמה שעיני העולם מביטות בה בקנאה ובהערכה".
סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע היתה מהגופים הראשונים שהשקיעו במיזם עוד בשלב הרעיון. נציין כי על פי כללי התחרות של גוגל, גובה ההשקעה הממשלתית במיזם מוגבל.
עמותת SpaceIL הגיעה לגמר תחרות Google Lunar X Prize, המבטיחה פרס של 20 מיליון דולר לקבוצה שתצליח לבצע 3 משימות: להנחית בנחיתה רכה חללית בלתי מאוישת על הירח, לנוע 500 מטר על פני הירח, ולשלוח חזרה לכדור הארץ תמונות ווידאו בחדות גבוהה. מטרת העמותה לעודד את הדור הבא בישראל ובעולם לבחור במקצועות מדע, הנדסה, טכנולוגיה ומתמטיקה. אם תזכה בתחרות, מתכוונת העמותה להקדיש את כספי הפרס לטובת קידום המדע והחינוך המדעי בישראל.
היסטוריה קטנה נרשמה השבוע – לראשונה שיגרה חברת ספייס אקס, חברת החלל שנוסדה ומנוהלת על ידי אילון מאסק, שני משגרים מסוג פאלקון 9 לחלל בתוך פחות מ- 48 שעות. שיגור אחד בוצע מאתר החברה בבסיס קייפ קאנווראל בפלורידה (הסמוך למרכז החלל קנדי) והשיגור השני מאתר החברה בבסיס חיל האוויר ואנדנברג שבקליפורניה. בשני השיגורים שוגרו לוויינים לחלל – הראשון כלל לוויין תקשורת בולגרי והשני מספר לווייני תקשורת נמוכי מסלול של חברת "אירידיום" מארה"ב. שיגור נוסף מדגם פאלקון 9, מתוכנן לצאת ממרכז החלל קנדי ביום שבת הזה, ה-1 ביולי, וישא לווייני תקשורת Intelsat.
רצף השיגורים המהיר אינו ההישג היחיד. כידוע, משגר הוא טיל רב שלבי ובאופן מסורתי, לאחר השיגור, השלבים שסיימו את תפקידם מנותקים מהמשגר ונופלים לקרקע. שני השלבים הראשונים של משגרי ספייס אקס הונחתו בשלום – כל אחד על אסדת נחיתה אחרת שהוצבה מבעוד מועד באוקיינוס. ואם זה לא מספיק, הרי שהשיגור הראשון מבין השניים היה של משגר משומש – שזו לו הטיסה השנייה לחלל (השלב הראשון הוחזר בעבר ונחת – נבדק, הוכן לטיסה ושוגר שנית). השלב הראשון יוכל עקרונית לטוס גם בפעם השלישית לחלל – באם מצבו יאפשר זאת.
מתוך השידור החי של הנחתת השלב הראשון של המשגר, שניצב כאן ניצב על אסדה בלב ים, לאחר הנחיתה | צילום: SpaceX
מהפכה טכנולוגית בעיצומה
כדי להבין את המהפכה הטכנולוגית שרצף השיגורים הזה מסמל, צריך להיזכר בחזון הטכנולוגי שהציג מאסק עוד לפני שנים, שעיקרון מרכזי בו הוא שימוש חוזר בחומרה של החללית. בין השאר, זה אומר הנחתה מבוקרת ונשלטת של השלב הראשון של המשגר עם המנועים הרקטיים היקרים שבו, יחד עם נחיתה על רגליים הנשלפות לפני הנחיתה (בניגוד להנחתת המאיצים של מעבורת החלל האמריקאית, שהוצנחו לים). המשמעות של מיחזור הטילים היא חיסכון אדיר והוזלת השיגורים מצד אחד, והגדלת קצב השיגורים מן הצד האחר. למרות ביקורת, ספקנות ולגלוג בראשית הדרך (ובמוחד לאחר מספר כישלונות חלקיים), המשיך מאסק בדרכו ובמהלך 2016 ו- 2017 נחתו יותר מעשרה שלבים ראשונים של משגריו.
לא רק את הטילים ממחזר מאסק. גם חללית האספקה לתחנת החלל הבינלאומית – "דראגון", השבה בתום משימתה לנחיתה בכדור הארץ – הוכיחה את יכולתה לטוס לחלל יותר מפעם אחת. חללית דראגון ששוגרה לחלל בתחילת יוני כבר הייתה שם קודם – היא שוגרה לראשונה לחלל בספטמבר 2014.
מאסק הצהיר בעבר כי בכוונתו להחזיר לשימוש נוסף גם את השלב השני של המשגרים. זו משימה מאתגרת במיוחד, שכן מדובר בשלב שמגיע לגובה רב הרבה יותר מהשלב הראשון, ומהירות הכניסה שלו לאטמוספרה והחיכוך בה גבוהים מאוד). אם יצליח גם בכך, הוא ייצור את משגר הלוויינים והחלליות הראשון בעולם שניתן לשימוש חוזר באופן מלא ויגיע הזמן לשבת ולתכנן את המהפכה הבאה בתעשיית החלל.
היום בלילה לקראת חצות יראה שיאו של מטר המטאורים המכונים "בואטידים", והשמים יתקשטו בהבזקים מרהיבים של "כוכבים נופלים". השם המוזר הזה ניתן להם מפני שזה נראה כאילו הם יוצאים מכיוון קבוצת הכוכבים "שומר הדובים" (bootes).
למה כדאי להביט למעלה?
-
היום בלילה לקראת חצות יראה שיאו של מטר המטאורים המכונים "בואטידים", והשמים יתקשטו בהבזקים מרהיבים של "כוכבים נופלים". השם המוזר הזה ניתן להם מפני שזה נראה כאילו הם יוצאים מכיוון קבוצת הכוכבים "שומר הדובים" (bootes).
למה כדאי להביט למעלה?
כי זהו מופע הפרידה הססגוני של המטאורידים, אותם חלקיקי אבק מהחלל שמצאו את עצמם נלכדים בכוח הגרביטציה של כוכב הלכת שלנו ונכנסו לאטמוספרה במהירויות אדירות של עשרות ק"מ לשנייה. בשלב הזה הם כבר משנים את שמם למטאורים.
ממש לפני שהם מתאיידים ונעלמים לעד באטמוספרה, הם מגיעים לטמפרטורות גבוהות מאוד ופולטים קרינה כמו ברזל מלובן. כדי שמופע הפרידה שלהם יהיה אפילו יותר דרמטי, הם מלהיטים גם את מולקולות האטמוספרה שלידם, עד שאלו מאבדות אלקטרונים בתהליך הנקרא יינון. כשהמולקולות מתקררות מעט וסופחות בחזרה את האלקטרונים, האנרגיה משתחררת בצורת אור כחלחל-סגלגל, בדיוק כפי שמתרחש בברק.
מטאורידים אבודים נכנסים לאטמוספרה בהמוניהם בכל רגע, אבל מידי פעם עובר מסלולו של כדור הארץ דרך אזור של שרידי כוכב שביט, וקצב הופעת ההבזקים בשמיים מצדיק את השם "מטר מטאורים". כאשר כוכב שביט מתקרב לשמש חום השמש מפשיר את הקרח על פניו, אבק והגזים הכלואים בקרח משתחררים ויוצרים זנב ארוך המשתרך מאחורי השביט ומותיר שובל של מטאורידים. בכל חודש יוני חולף כדור הארץ על פני ענן השרידים של השביט 7P/Pons-Winnecke. קצבו של מטר הבואטידים קצת הפכפך ויכול לנוע בין 0 ל-100 מטאורים בשעה.
שכבו על הגב והביטו לשמיים, לכיוון צפון-מערב בגובה של 50 מעלות בערך, ותקוו שהשמים יהיו בהירים וללא עננים. אבל הסוד הגדול הוא החושך. ככל שתתרחקו יותר מאורות העיר, כך תצליחו לראות יותר מטאורים. הצפייה במטר השנה תהנה מהייתרון שהירח יהיה סמוך למולד ולכן אורו לא יפריע. מאידך, שיא המטר צפוי בשעה 2 אחר הצהריים שעוננו, ולכן כדאי לצפות במטר בערב שלפני השיא ובערב שלאחריו.
הדמיית כוכב הלכת, שאם יוכח קיומו הוא ככל הנראה יוגדר ככוכב לכת ננסי בגלל מסלולו הזוויתי ביחס למישור המילקה | Heather Roper/LPL
חוקרות במעבדה הירחית והפלנטרית (LPL) באוניברסיטת אריזונה קבעו שגוף בלתי ידוע, בעל מסה שבין מאדים לכדור הארץ, עשוי להסתתר בחגורת קויפר – אזור במערכת השמש שנמצא מעבר למסלולו של נפטון ומורכב מאלפי אסטרואידים, שביטים וכוכבי לכת ננסיים כמו פלוטו.
בינואר 2016, קבוצה נפרדת של מדענים חזתה את קיומו של כוכב לכת בגודל נפטון המקיף את השמש במסלול רחוק פי 25 ממסלול של פלוטו. כוכב הלכת המשוער זכה לכינויים "כוכב הלכת X" ו"כוכב הלכת תשע". אם שתי התחזיות נכונות, האיגוד האסטרונומי הבינלאומי יצטרך להתכנס לדיון רציני ויתכן שמספר כוכבי הלכת במערכת השמש יקפוץ לעשרה.
לפי המחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת Astronomical Journal, למרות שאיננו יכולים לראות את כוכב הלכת העשירי – כוח הכבידה שלו מסגיר את נוכחותו על ידי הטיית מסלולם של גופים אחרים בקרבתו.
מאחר שמערכת השמש התגבשה מדיסקה אחת גדולה של אבק וגז, כוכבי הלכת הגדולים במערכת השמש מקיפים את השמש באותו מישור. למעשה, זהו אחד הקריטריונים לכוכב לכת. פלוטו, למשל, מוגדר ככוכב לכת ננסי, בין היתר בגלל הזווית הגדולה שלו ביחס למישור מערכת השמש. בהיותו גוף קטן יחסית, הזווית שלו ביחס למישור השתבשה במרוצת השנים כתוצאה מכוח המשיכה של כוכבי הלכת הגדולים.
על ידי בחינת זווית ההטיה של למעלה מ-600 גופים בחגורת קויפר, החוקרות מצאו שגוף בלתי מוכר משבש את מסלולם של הגופים במרחקים של בין 6 ל-10 מיליארד ק"מ מהשמש ומשנה את זוויתם בשמונה מעלות ביחס למישור מערכת השמש.
הדמיית כוכב הלכת המשוער, המקיף את השמש בזווית של 8 מעלות ביחס למישור המילקה – ומטה את הגופים הקטנים בקרבתו | Heather Roper/LPL
אחד ההסברים האפשריים להטיה הזאת הוא גוף בעל מסה שבין מאדים לכדור הארץ, המקיף את השמש במרחק ממוצע של 15 מיליארד ק"מ. לפי החוקרות, האפשרות שההטיה אינה אלא צירוף מקרים סטטיסטי אינה עולה על 2% – אך הן אינן שוללות את האפשרות ששני גופים בעלי מסה של כמחצית מכדור הארץ הם האחראים להטיה.
הסבר אפשרי אחר להטיית הגופים בחגורת קויפר הוא שכוכב חלף בסמוך למערכת השמש שלנו לאחרונה ("סמוך" ו"לאחרונה" במונחים אסטרונומיים) ושיבש את מסלולם של האסטרואידים, השביטים וכוכבי הלכת הננסיים בשולי מערכת השמש. אולם תרחיש זה אינו סביר במיוחד, שכן כדי להסביר את ההטיה, על הכוכב היה להתקרב עד כדי 15 מיליארד ק"מ מחגורת קויפר – ולפני לא יותר מ-10 מיליון שנה, אירוע חריג ביותר אם לוקחים בחשבון את המרחקים האדירים בין כוכבים.
התעלומה צפויה לבוא על פתרונה בקרוב, כאשר תושלם בנייתו של ה-Large Synoptic Survey Telescope (LSST) ב-2020. אם כוכב לכת נוסף אכן מסתתר בחגורת קויפר, הטלסקופ החדש והעוצמתי אמור לגלות אותו.
חלליות "פרוגרס" (Progress או Прогресс) הן חלליות לא מאוישות שמשמשות להבאת אספקה לתחנות חלל מאז סוף שנות ה-700. החלליות הוותיקות החלו את דרכן כצינור האספקה של תחנת החלל סליוט-6 ו-77, המשיכו עם תחנת מיר ובהמשך הביאו ציוד ואספקה לתחנת החלל הבינלאומית. בדרך כלל הן נחשבות אמינות ויעילות. הבעיה מתחילה כשמנסים לחסוך כסף ולעשות קיצורי דרך. היום לפני 20 שנה זה כמעט הסתיים באסון.
תמונות מטעות
החללית פרוגרס M-34 שוגרה בהצלחה מבסיס החלל הסובייטי בקזחסטן ב-6 באפריל 1997, ועגנה בהצלחה בתחנת החלל מיר כעבור יומיים. היא הביאה מזון, מים, חמצן, ציוד מדעי ושלל פריטים נוספים, כולל חליפות חלל חדשות לאנשי הצוות: וסילי ציבלייב (Tsibliyev), אלכסנדר לזוטקין (Lazutkin) והאמריקאי מייק פואל (Foale). בדרך כלל חלליות האספקה נשארו לעגון בתחנת החלל כמה חודשים, עד שהיה צורך לפנות את פתח העגינה לחללית האספקה הבאה. אז היו ממלאים את החללית הישנה בפסולת ושולחים אותה להישרף בכניסה לאטמוספרה.
הפעם היה לחללית ייעוד נוסף. היא התנתקה מתחנת החלל ב-24 ביוני ונכנסה למסלול מקביל, כדי לשוב ולעגון בתחנה למחרת היום, והפעם בהכוונה ידנית. כמו כל החלליות הרוסיות שעגנו במיר, גם פרוגרס M-34 הייתה מצוידת במערכת עגינה אוטומטית. המערכת "קורס" (Курс, כלומר Course, שפירושו "מסלול" גם ברוסית), התבססה על מכ"ם שמודד את המרחק של החללית מפתח העגינה, את זווית הגישה ואת המהירות, ותיקנה במידת הצורך את המהירות או את הזווית כדי להבטיח עגינה מוצלחת ובטוחה.
בשלהי שנות ה-90 התמודדה סוכנות החלל הרוסית עם קשיים כלכליים וניסתה לחסוך בכל דרך אפשרית. אחת הדרכים הייתה הזמנת חלליות בלי מערכת העגינה האוטומטית, כך שהעגינה נעשתה באמצעות מערכת הגיבוי הנשלטת מרחוק של החללית. הרעיון היה שכשהחללית תתקרב למיר הקוסמונאוטים ישתלטו על מערכת הניווט שלה ויכוונו אותה ידנית לעגינה כאילו הם יושבים בתוכה, כשעל הצג שלפניהם מוקרנות התמונות ממצלמות הווידאו שלה.
על הכוונת הפרוגרס לעגינה הופקד מפקד מיר, ציבלייב, ולזוטקין צפה באותו זמן בחללית המתקרבת מחלון תחנת החלל כדי לסייע לו. אבל המשימה, התברר, לא הייתה כה פשוטה. הפרוגרס התקרבה למיר מלמעלה, וציבלייב התקשה לראות היטב את תחנת החלל בווידאו על רקע העננים שמתחתיה. יתרה מזאת, היה קשה מאוד להעריך נכונה מהצילומים את מהירותה של חללית האספקה.
ציבלייב אמנם הבין שהחללית מתקרבת מהר מדי, והפעיל את רקטות הבלימה, אבל כבר היה מאוחר מדי. "היא נראתה מרושעת, כמו כריש מתקרב", סיפר לימים לזוטקין. "היא חלפה מתחתיי ואז כל התחנה רעדה והיטלטלה". כל מה שהספיק לעשות היה לצעוק לפואל להיכנס אל חללית המילוט.
הבלימה המאוחרת הסיטה מעט את הפרוגרס, אבל לא מספיק. החללית חלפה מתחת לחלון של לזוטקין, פגעה באחד הלוחות הסולריים של תחנת החלל, הרסה רדיאטור וניקבה חור באחד מחדרי תחנת החלל. אנשי הצוות מיהרו לסגור את פתח הגישה לחדר הפגוע, כדי לבודד אותו משאר התחנה, ונכנסו לחללית המילוט, מוכנים לנטוש את התחנה. עד מהרה התברר שאטימת החדר הצילה כנראה את שאר התחנה, אבל הבעיות לא הסתיימו.
סחרור מסוכן
ההתנגשות פגעה באספקת החשמל של התחנה והכניסה אותה לסחרור. הלוחות הסולריים לא היו מכוונים עוד אל השמש, מה שמנע את האפשרות לחדש את החשמל. מכיוון שבמהלך הניתוק החפוז של החדר ההרוס אנשי הצוות לא כיבו את המכשירים, מצברי החללית התרוקנו תוך זמן קצר, ובהיעדר חשמל לא יכלו להפעיל את מחשבי התחנה ולעצור את הסחרור. האפשרות האחרונה הייתה להפעיל את המנועים מהקרקע, אבל לשם כך היה צוות הבקרה צריך לדעת את מהירות הסחרור, כדי שצוות הבקרה יוכל להפעיל את מערכת הבלימה בהתאם.
החללית המשיכה להסתחרר כ-30 שעות, עד שפואל, דוקטור לאסטרופיזיקה, חישב את מהירות הסיבוב בשיטה ידנית: הוא הצמיד את אגודלו לחלון וניסה להעריך את מהירות המעבר של כוכבים מסוימים. החישוב הזה סיפק נתון קרוב מספיק, והפעלת המנועים מהקרקע בלמה את הסחרור. כעת נדרשו אנשי הצוות לסובב את תחנת החלל כך שהלוחות הסולריים אכן יפנו אל השמש. הם עשו זאת באמצעות תמרון מורכב, בעזרת מנועיה של חללית המילוט המחוברת לתחנה. לאחר שהתחדשה אספקת החשמל החלו אנשי הצוות לייצב בהדרגה את מצבה של מיר, אבל עבודות הבדיקה של החדר שניזוק חיכו עד לבואו של הצוות הבא לתחנה, כמה חודשים לאחר מכן. בסופו של דבר הנזק לא תוקן מעולם.
הנזק שנגרם ללוח הסולרי של
חללית הפרוגרס הסוררת הורחקה לאחר ההתנגשות מהמסלול של מיר בהפעלה מרחוק ונשרפה בכניסה לאטמוספרה בתחילת יולי. הנזק שנגרם למיר בהתנגשות הוציא מכלל פעולה גם את החלק שלה ב"קורס", כך שכבר בטיסה של חללית הפרוגרס הבאה, בחודש יולי, נדרש הצוות לשוב ולנסות להתמודד עם מערכת העגינה הידנית, והפעם בהצלחה. בדיעבד, גם החיסכון שביקשו להשיג לא היה גדול, כי רק 12 חלליות פרוגרס עגנו במיר אחרי התאונה. האחרונה שבהן עשתה זאת בינואר 2001. היא ממילא התחברה אוטומטית לתחנת חלל שכבר הייתה ריקה מאדם, וכעבור חודשיים סייעו מנועיה לכוון את תחנת החלל אל דרכה האחרונה – שריפה מתוכננת בכניסה לאטמוספרה.
חלליות פרוגרס ממשיכות עד היום להביא אספקה לתחנת החלל הבינלאומית, והן היו צינור האספקה היחיד כמעט של התחנה לאחר שארצות הברית קרקעה את מעבורות החלל, עד תחילתן של טיסות האספקה הפרטיות לתחנה. אף על פי שאין תחליף לתושייה האנושית, ליכולת האלתור ולתפקוד של האדם במצבים מורכבים, התאונה לפני 20 שנה, שכמעט הסתיימה באסון, המחישה גם את מגבלות היכולת האנושית והראתה שבמצבים מסוימים מוטב לסמוך על מכשירים מהימנים ולא לתלות את יהבנו בבני אדם – מוכשרים ככל שיהיו.
