דרום קוריאה שיגרה בהצלחה משגר תלת-שלבי מתוצרתה בשם נוּרי ("עולם") – והפכה למדינה העשירית בעולם עם יכולת שיגור עצמאית, אחרי ברה"מ, ארה"ב, צרפת, יפן, סין, בריטניה, הודו, ישראל ואיראן.

המשגר התלת-שלבי, שנבנה כל כולו בדרום קוריאה, שוגר בשבוע שעבר כשהוא נושא לוויין ניסוי, לוויין דמה במשקל 1.3 טון וארבעה לווייני קובייה זעירים שפותחו באוניברסיטאות. לאחר שהגיע למסלול, לוויין הניסוי יצר קשר בהצלחה עם תחנת ממסר באנטרקטיקה.

דרום קוריאה שיגרה לוויין ראשון לחלל כבר ב-2013, באמצעות משגר אחד בשם נארו – אלא שהמשגר היה במסגרת שיתוף פעולה עם סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס, כך שהשיגור לא נחשב לשיגור עצמאי. יצוין גם כי משגר הנורי הדרום קוריאני המריא לראשונה באוקטובר אשתקד, אבל לוויין הדמה שנשא לא הגיע למסלול סביב כדור הארץ בשל תקלה בשלב השלישי.

השיגור בשבוע שעבר, מכמה זוויות צילום.

ממצרים ועד ניגריה – החלל נפתח

"מועדון החלל" הוא לא ארגון בינלאומי רשמי, כמו ה-OECD למשל – ולכן גם אין אליו תנאי כניסה מוגדרים. אם בעבר מדינה נחשבה למעצמת חלל אם היא הוכיחה יכולת שיגור עצמאית, כלומר הצליחה לשגר לוויין מתוצרתה על גבי משגר מתוצרתה, היום מהפכת החלל החדש הרחיבה את הגדרות רף הכניסה. הגדרת מדינה כמעצמת חלל משקפת את כלל יכולותיה בתחום, הן היכולות הממשלתיות והן הפרטיות.

דוגמה טובה לכך היא קנדה. קנדה היא ללא עוררין מעצמת חלל, עם תוכנית חלל ממשלתית גדולה בהרבה מתוכנית החלל הישראלית, לצד תעשיית חלל פרטית רחבה ומתקדמת. קנדה חברה מלאה בתחנת החלל הבינלאומית והיא גם שיגרה עשרות אסטרונאוטים עד היום. אלא שלקנדה אין יכולת שיגור עצמאית, והיא נשענת על יכולות השיגור של סוכנויות חלל של מדינות אחרות – בעיקר ארה"ב.

דוגמה אחרת היא צפון קוריאה. המדינה המבודדת שיגרה ב-2012 לוויין מתוצרתה, על גבי משגר מתוצרתה, אבל זכתה לגינויים מקיר לקיר. שאר החברות במועדון החלל התייחסו לשיגור כאל הדגמה צבאית, ואין היום אף סוכנות חלל אחרת שמשתפת פעולה עם תוכנית החלל הצפון קוריאנית.

במילים אחרות, התקבלות של מדינה למועדון תלויה גם בלגיטימציה שמעניקות לה החברות המובילות במועדון. לכן איראן, ששיגרה בהצלחה ובכוחות עצמה לוויין ב-2008, אכן נחשבת למצטרפת התשיעית למועדון החלל (אחרי ישראל), שכן רוסיה וסין הכירו בהישג והן משתפות פעולה עם תוכנית החלל האיראנית.

גם ישראל נעזרת בסוכנויות חלל זרות כדי לשגר את לווייניה, אבל בשל צרכיה הביטחוניים היא שומרת על יכולת השיגור העצמאית של המשגר הישראלי שביט כדי לשגר לווייני תצפית ממשפחת אופק.

התמונה הופכת למורכבת עוד יותר כשמדובר בחברות פרטיות. כך, למשל, נכון לכתיבת שורות אלו לארה"ב אין יכולת שיגור עצמאית. ה-SLS של נאס"א עוד לא המריא, וארה"ב משגרת אסטרונאוטים לחלל בחלליות דרגון 2 של חברת ספייס אקס. מצד שני, ניו זילנד אינה מעצמת חלל, זאת למרות שחברת רוקט לב הפרטית משגרת עשרות לוויינים מנמל חלל בשטחה.

למעשה, היכולת לקנות מקום פנוי במשגר, יחד עם הוזלת עלויות השיגור במשגרים רב פעמיים כמו הפלקון 9 של ספייס אקס והאלקטרון של רוקט לב, פתחו הזדמנויות לתעשיות וסוכנויות חלל במדינות רבות ומפתיעות. כך, בשנים האחרונות קמו תוכניות חלל ממשלתיות בעשרות מדינות כגון מצרים, ניגריה, רומניה, פורטוגל וערב הסעודית. אפילו טורקיה הכריזה על תוכנית חלל שאפתנית ב-2021. במקרים רבים, הממשלה מסבסדת תעשיית חלל מקומית, שמייצרת לווייני תקשורת וסביבה שמשרתים את הכלכלה המקומית – ומשגרת אותם על גבי משגרים פרטיים.

GPS, רשת G6 וגשושית על הירח

קארי (KARI), המכון הקוריאני לחקר התעופה והחלל, מסרה כי בכוונתה לשגר עוד ארבעה טיסות מבחן כאלו עד 2027. אחרי שמשגר הנורי יעבור את כל המבחנים הללו, בדרום קוריאה מתכוונים להשתמש בו כדי לבנות מערכת ניווט לוויינית עצמאית (בדומה ל-GPS האמריקני), רשת תקשורת מדור G6 ולוויינים ביטחוניים. במקביל, בקארי מפתחים מקפת ירחית יחד עם נאס"א, ומקווים להנחית גשושית משלהם על הירח עד שנת 2030.

21054203.jpg

 

רשות התעופה הפדרלית (FAA) העניקה לספייס אקס רישיון לשגר את חללית הסטארשיפ המפלצתית והמהפכנית מנמל החלל של החברה בבוקה צ'יקה, טקסס. אמנם הרישיון אינו "צ'ק פתוח", והחברה תצטרך להגיש בקשה לפני כל שיגור, ועדיין מדובר בנקודת ציון משמעותית לספייס אקס – שסוללת את הדרך לשיגור הבכורה של החללית הכבדה והעצמתית ביותר שאי פעם נבנתה.

שיגור הבכורה – כבר ביולי

הרישיון של ה-FAA מתנה את שיגורי הסטארשיפ מבוקה צ'יקה ביותר מ-75 הגבלות. חלק מההגבלות נוגעות להשפעות על אוכלוסיית טקסס, למשל זמן מקסימלי של חסימת כבישים בשנה, וחלקן נוגעות לדאגות סביבתיות. כך, לדוגמה, ה-FAA מחייב את ספייס אקס להגביל את זיהום אור בעת שיגורי לילה בשל אוכלוסיית צבי ים בקרבת האתר, שצריכה למצוא את דרכה למים בעזרת אור הירח. ספייס אקס צפויה לעמוד בכל הדרישות הללו.

לפי הרישיון, בשנה הראשונה לרישיון תהיה ספייס אקס רשאית לערוך חמישה שיגורים לחלל וחמישה שיגורים תת-מסלוליים, שנקראים גם ניסויי "הופ" (דילוג), שנועדו בין השאר לבחון המראה לגובה נמוך ונחיתה אנכית. במקביל, ספייס אקס כבר החלה להעביר חלק ממתקניה לקייפ קנוורל שבפלורידה, כך שלא מן הנמנע כי בעתיד נראה חלליות סטארשיפ משוגרות הן מטקסס והן מפלורידה במקביל.

לאור הרישיון המיוחל, מנכ"ל ומייסד ספייס אקס אילון מאסק צייץ בטוויטר ששיגור הבכורה של הסטארשיפ למסלול סביב כדור הארץ יערך כבר בחודש הבא. סטארשיפ שני יטוס באוגוסט, ולאחר מכן, הבטיח מאסק, חללית ניסוי נוספת תשוגר מדי חודש – למסלול או לטיסה תת-מסלולית.

ה"אבולוציה" של דגמי ניסוי הסטארשיפ בניסויי "דילוג" (לרבות כמה שהתפוצצו באוויר או בניסיון לנחות חזרה על הקרקע).

20 דולר לק"ג מטען למסלול סביב כדור הארץ

ספייס אקס מפתחת את הסטארשיפ במטרה לשאת אנשים ומטען לירח ולמאדים. כשתושלם, מערכת השיגור תתנשא לגובה 120 מטרים, כמעט כמו מגדל שלום בתל אביב, ותהיה הגדולה והעוצמתית ביותר שנבנתה אי פעם.

הסטראשיפ מורכבת מחללית בשם סטארשיפ העשויה מפלדת אל-חלד ומתהדרת בשישה מנועי רפטור מתוצרת החברה, וממשגר סופר-כבד בשם, ובכן, "סופר כבד", שיותקנו בו לפחות 30 מנועים נוספים כאלה. הן החללית והן המשגר יהיו רב-פעמיים, כלומר ימריאו וינחתו בחתיכה אחת, כשהמטרה הסופית של מאסק היא ליישב את מאדים במיליון תושבים עד 2050. בעתיד הקרוב יותר, חללית הסטארשיפ אמורה להנחית אסטרונאוטים של נאס"א על פני הירח עד שנת 2025 במסגרת תוכנית ארטמיס.

starship-2019-mars-base-render-spacex-1-full-crop-c-2048x1089.jpg

 

אם המערכת תוכיח את עצמה, היא תשנה מן היסוד את תעשיית החלל ואת היכולת האנושית לחקור את מערכת השמש. כושר הנשיאה של הסטארשיפ למסלול סביב הארץ יעמוד על 100 טונות לפחות, והרב-שימושיות של המערכת כולה תאפשר לספייס אקס לשגר חללית כזאת במחיר חסר תקדים של שני מיליון דולר – או כ-20 דולר לק"ג מטען למסלול נמוך (LEO). לשם השוואה, עלות שיגור ק"ג מטען למסלול בפאלקון 9 של ספייס אקס היא 2,500 דולר, ו-58,000 דולר במערכת שיגור לחלל (SLS) שנאס"א מפתחת. 

 

הפנטגון: שוקלים להשתמש בסטארשיפ לצרכים צבאיים

לאחרונה נודע כי גם הפנטגון שוקל להשתמש בסטארשיפ – בעימותים צבאיים. לפי תוכנית בשם רקטת מטען (Rocket Cargo), חיל החלל האמריקני ישתמש בסטארשיפ כדי לשנע מטען וצוותים מכל נקודה בכדור הארץ לכל נקודה אחרת – בפחות מ-60 דקות. באזורי מלחמה, או בנקודות שהחללית לא יכולה לנחות בהם, התוכנית היא להצניח את המטען מקצה האטמוספירה.

מערבולת זוהרת שהופיעה בשמי הלילה הדהימה ובלבלה את תושבי ניו זילנד. המערבולת הענקית וכחלחלה, שנראית כמו גלקסיה ספירלית, הופיעה בשעה 19:25 לשעון ניו זילנד ונצפתה מעל רוב חלקי האי הדרומי. תושבים רבים מיהרו לצלם את המערבולת ולפרסם את תמונות והסרטונים ברשתות החברתיות, כשהם מעלים תיאוריות שונות ומשונות לגביה – ממתקפת טילים, דרך חור שחור תועה שהחל לשאוב את האטמוספרה וכלה, כמובן, בפלישת חייזרים.

vortex.jpg

 

האמת, כמו תמיד, פרוזאית בהרבה: התופעה הנדירה והיפיפייה נגרמה משיגור לחלל, כנראה שיגור פאלקון 9 של חברת ספייס אקס שעות קודם לכן מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה.

 

בדומה לשובל שמטוס נוסעים משאיר אחריו בשמיים, גם חלליות פולטות סילונים של אדי דלק שעשויים להתעבות לזמן קצר לכדי "עננים". אך בניגוד למטוס, החללית מטפסת מעלה – והתוצאה היא שה"עננים" הללו מסתדרים בצורות גיאומטריות שונות, תלוי במיקום הצופה ביחס למסלול החללית. 

 

סילוני החלל הללו זוהרים במיוחד, הרבה יותר מסילונים של מטוסים, בשל אפקט שנקרא "אפקט הדמדומים" (Twilight Effect). מאחר שהחללית טסה גבוה בהרבה מהמטוס, הסילונים מוארים באור השמש זמן קצר אחרי השקיעה או זמן קצר לפני הזריחה.

 

למה הדבר דומה? לשכיבה בחוף הים בשקיעה. אחרי שהשמש שוקעת על הצופה השוכב, היא "תשקע" שוב אם הוא יתרומם במהירות על רגליו. אחרי שהשמש שוקעת על הצופים בשיגור שנערך אחרי השקיעה או אחרי הזריחה, המשגר ממריא גבוה ומהר דיו, כדי לעמוד שוב בזווית ישרה לשמש. כך נוצר מצב שבו לצופה מהקרקע השמיים כבר חשוכים לגמרי, אבל אדי הדלק של המשגר מוארים לחלוטין – מה שגורם להם להיות בולטים במיוחד, או זוהרים, על רקע שמי הלילה. ומאחר שחלקיקים שונים באדי הדלק משקפים חזרה את אור השמש באורכי גל שונים, הם נצבעים לעינינו בצבעים שונים – לרוב בכחול או בכתום. 

 

ה"מערבולת" שנצפה אמש בניו זילנד היא מקרה חריג ונדיר במיוחד של תופעה מוכרת יותר בשם "מדוזות חלל". בתופעת המדוזה, האדים מתפזרים ויוצרים מעין הילה בשל התדלדלות האוויר באטמוספרה העליונה. במקרה הזה, ענני הסילון נוצרו מספיק גבוה כדי להיות מוארים על ידי השמש – אבל מספיק נמוך כדי לשמור על צורתם.

 

51481159519_28c91b0604_c.jpg

 

למעשה, זאת לא הפעם הראשונה שבה מערבולת כזו נוצרת בשמיים. בשנה שעברה הופיעה מערבולת דומה מעל האוקיינוס השקט, גם כן בעקבות שיגור לחלל, וב-2009 טיל רוסי יצר אפקט דומה מעל נורווגיה.

 

הפעם, המערבולת נוצרה כפי הנראה כתוצאה משיגור של משגר פאלקון 9 מקייפ קנוורל שבפלורידה שעות קודם לכן, שנשא לחלל לוויין תקשורת של חברת גלובלסטאר. יצוין כי ספייס אקס שברה שיא של כל הזמנים לחברת חלל פרטית במהלך סוף השבוע – ושיגרה שלוש משימות לחלל בפחות מ-36 שעות.

אותות רדיו חריגים נקלטו בטלסקופ הרדיו הענק Five-hundred-meter Aperture Spherical radio Telescope, או FAST, בסין – והאינטרנט כמרקחה עם כותרות שערורייתיות לגבי חייזרים וקונספירציות. האמת, כרגיל, מורכבת יותר.

ראשיתו של הסיפור בידיעה שפורסמה באתר היומון Science and Technology Daily – העיתון הרשמי של משרד המדע והטכנולוגיה הסיני. לפי הדיווח, שהוסר בינתיים מהאתר, חוקרים מצאו ב-2020 שתי סדרות של אותות רדיו חריגים שנקלטו בטלסקופ הרדיו פאסט ב-2019 – ואות נוסף שנקלט ונמצא השנה בנתונים שנאספו במסגרת ניסיונות לחפש אחר אותות חיים תבוניים מכוכבי לכת חוץ-שמשיים.

ז'אנג טונג'י, ראש צוות מחקר הציוויליזציות מהחלל החיצון – שממומן בין היתר על ידי האקדמיה הלאומית למדעים בסין ואוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה – הדגיש בדיווח כי ייתכן שמדובר בהפרעות רדיו ארציות. אף על פי כן, כלי תקשורת בארץ ובעולם ציטטו את דבריו כהוכחה לכך שסין קלטה אותות רדיו מציוויליזציות אחרות – ואת הסרת הידיעה מהאתר כהוכחה לכך שבייג'ינג מסתירה מהציבור את האמת.

לאמיתו של דבר, הדיווח באתר ביטאון משרד המדע והטכנולוגיה הסיני הוסר כי הוא פורסם לפני שהמחקר עבר ביקורת עמיתים. העיתון הכין ידיעה תקשורתית שתלווה ותסביר את פרסום המחקר – ובטעות פרסם את הידיעה לפני שהממצאים המדעיים עברו שיפוט חיצוני.

הפרעה ארצית, תופעת טבע חדשה או חייזרים?

ככלל, היקום שלנו מלא ברעשי רדיו, שהוא חלק מהספקטרום האלקטרומגנטי. השמש שלנו משדרת ברדיו, כוכבי פולסר משדרים אותות רדיו עוצמתיים ואפילו מולקולות גז בודדות פולטות קרינת רדיו. אלא שגלי רדיו ממקורות טבעיים נוטים להתפשט על פני תדרים רבים, ומדענים מניחים שציוויליזציה שמשדרת ברדיו (עבור עצמה או במכוון אלינו) תקצה תדרים מסוימים לשימושים מסוימים, בדומה לאופן שבו מאזין עובר מקול המוסיקה לכאן תרבות על ידי כיוון מדויק ומצומצם מאוד של מקלט הרדיו שלו מ-97.2 ל-105.3 מגה הרץ. אם חייזרים משתמשים באותות רדיו, הם מן הסתם ירצו להימנע מהבלבול - ולהקצות תדרים שונים לשימושים שונים. ואם הם ביודעין מנסים לשדר אלינו, הם מן הסתם יבחרו בתדרים שאין להם מקבילה קיימת בטבע.

בדיווח עצמו, כי טלסקופ הרדיו פאסט אכן קלט אותות חריגים, אין כל סיבה לפקפק. פאסט, המכונה במנדרינית טיאניאן ("עין שמיימית"), הוא טלסקופ הרדיו הגדול בעולם. הטלסקופ ממוקם בשקע דאוודנג שבמחוז גוויג'ואו, והחל לפעול ב-2016. עם קוטר חסר תקדים של 500 מטרים, פאסט הוא המכשיר האחד הרגיש ביותר של האנושות לאסטרונומיית רדיו (בערך פי שלושה רגיש יותר ממצפה הכוכבים ארסיבו, שנהרס ב-2020), והוא משמש בין היתר גם לחיפוש אחר אותות רדיו מחיים תבוניים בחלל, או SETI.

כמובן, הרגישות הזו פירושה שפאסט רגיש במיוחד גם להפרעות רדיו ממקור ארצי, כמו טלפונים ניידים, משדרי טלוויזיה לווייני תקשורת בחלל מעל ואפילו מוצרי אלקטרוניקה בקרבת הטלסקופ. סין אמנם אוסרת על שימוש בטלפונים ובשאר מכשירים שמשדרים ברדיוס של חמישה ק"מ מפאסט, ובכל זאת נהיה קשה יותר ויותר לשמור על "דממת אלחוט" בקרבת טלסקופים.

דוגמה מפורסמת לכך היא הפרעה אלקטרומגנטית חוזרת ונשנית שהציקה לחוקרי מצפה הכוכבים פארקס שבאוסטרליה. במשך 17 שנה התחבטו המדענים בשאלת מקור ההפרעה שחזרה על עצמה בתדירות של פעם בשנה לערך, ואף הניחו שהיא קשורה לברקים באטמוספרה של כדור הארץ. לבסוף נמצא האשם: המיקרוגל המשרדי, אבל אך ורק כשפותחים אותו בעת פעולת החימום.

640px-ParkesTelescopeNight.jpg

 

מסיבה זו, ועם השימוש ההולך וגובר במשדרי רדיו בחיי היומיום על הארץ ובחלל, מדענים רבים טוענים כי אין מנוס מהצבת טלסקופ רדיו בצד הרחוק של הירח – שם הוא יהיה מוגן מכל רעשי הציוויליזציה האנושית – כדי לחפש אחר אותות רדיו מציוויליזציות אחרות.

 

יצוין כי ב-2019 נקלט אות חשוד בטלסקופ הרדיו פארקס (שלא נגרם על ידי פתיחת המיקרוגל בזמן החימום) בשם BLC1. האות נקלט מכיוון פרוקסימה קנטאורי, הכוכב הקרוב ביותר למערכת השמש, ועד היום לא נמצא לו הסבר טבעי או ארצי.

 

התהליך המדעי אורך זמן, והממצאים החדשים מפאסט נמצאים רק בראשית התהליך הזה. החוקרים בסין ממתינים עתה לביקורת עמיתיהם מרחבי העולם, שמנסים למצוא הסבר קיים לאותות החריגים – לפי טווח התדר וזמני הישנותו למשל. עם זאת, בפאסט כבר נערכים לתצפיות המשך, בתקווה לאתר שוב את האותות.

לראשונה, מדענים השתמשו בנתונים שנאספו על ידי לוויינים כדי לזהות דליפה חמורה של גז מתאן מאסדה בלב ים – כך עולה ממחקר שעבר ביקורת עמיתים ופורסם בכתב העת Environmental Science and Technology. הממצאים מרחיבים למעשה את הכיסוי החללי של מדענים, מדינות וארגונים בינלאומיים, ויאפשרו להם לפקח גם על דליפות גז החממה מאסדות קידוח של נפט וגז.

נוסף על גז החממה המפורסם פחמן דו-חמצני, שנפלט בעת שריפת נפט, גז או פחם, תעשיית דלקי המאובנים פולטת כ-120 מיליון טון מתאן מדי שנה, כשליש מסך כל פליטות המתאן כתוצאה מפעילות אנושית – כך לפי סוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA).

המתאן נפלט בעת הקידוח, השינוע והשימוש בנפט של דלקי מאובנים, ופליטות מתאן אחראיות לכ-30% מהתחממות הגלובלית. הגז אמנם נפוץ הרבה פחות מהפחמן הדו-חמצני, אבל הוא גז חממה עוצמתי הרבה יותר: גז המתאן לוכד פי 80 פעמים יותר חום מאשר פחמן דו-חמצני.

156465253_10160833905537228_3825932294445140425_n.png

למרבה המזל, מתאן מתפרק באטמוספרה אחרי כעשור בלבד – לעומת מאות ואלפי שנים שלוקח לאדמה לספוג מחדש את הפחמן הדו-חמצני. מסיבה זו, אם האנושות תפחית בחדות את פליטות גז המתאן, אפשר יהיה לקרר את כדור הארץ בכמה עשיריות המעלה, ולעמוד ביעד שהציב הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) לעלייה של עד 1.5 מעלות צלזיוס.

 

פי 80 יותר עוצמתי מפחמן דו-חמצני

מראשית עידן החלל, ללוויינים היה תפקיד חשוב בניטור הסביבה – ולמעשה רוב המידע הזמין על התחממות כדור הארץ נאסף בעזרת לוויינים.

 

בשנים האחרונות ממשלות וארגונים בין-ממשלתיים החלו להשתמש בלווייני תצפית מסחריים כדי לזהות דליפות מתאן נקודתיות. הבעיה היא שהאוקיינוסים סופגים גלים קצרים בתחום התת-אדום, שהם הדרך היחידה של לוויינים לגלות את דליפות הגז הבלתי-נראה. כך נוצר מצב שבו קידוחים בלב ים – המהווים כ-30% מסך כל קידוחי דלקי המאובנים – חמקו עד כה מתחת לרדאר החללי.

 

כעת, מדענים מהאוניברסיטה הטכנית של ולנסיה הצליחו להתגבר על הבעיה באמצעות מדידת קרינת השמש המוחזרת מפני המים. החוקרים השתמשו בנתונים מהלוויין WorldView3 של חברת מקסר, שהושגו בעזרת התוכנית "משימות צד שלישי" (Third Party Missions) של סוכנות החלל האירופית – ושולבו עם נתונים מהלוויין הסביבתי לנדסאט 8 של נאס"א.

Methane_plume_from_the_Zaap-C_platform.jpg

 

בעזרת נצנוץ אור השמש שנבלע בגז, החוקרים זיהו בהצלחה דליפה מסיבית של מתאן מאסדת קידוח של גז ונפט לחופי מפרץ מקסיקו. במשך 17 ימים בדצמבר 2021, האסדה האחת הזאת, בשם Zaap-C, הדליפה 70,000 טון מתאן לאטמוספרה – דליפה שוות ערך לכל פליטות המתאן השנתיות של תעשיית הגז והנפט במקסיקו כולה.

 

השיטה החדשה מבטיחה לסתום את הפרצה הקיימת, ולאפשר ניטור שיטתי של אסדות גז ונפט גם בים. יצוין כי בשנה שעברה, ממשלת ארה"ב דיווחה על זינוק שיא ברמות המתאן באטמוספרה. בוועידת האקלים האחרונה, שנערכה בגלזגו, יותר מ-100 מדינות התחייבו להפחית ב-30% את פליטות המתאן שלהן עד 2030 – אך כמה מהמזהמות הגדולות בעולם, כמו סין, רוסיה, איראן והודו, סירבו לחתום על האמנה.

 

לוויין ניטור מתאן חינמי – במימון בזוס ומאסק

ועד שהממשלות יתעוררו, ארגונים חוץ-ממשלתיים מרימים את כפפת המתאן. ב-2020 החליטו שני ברוני החלל היריבים ג'ף בזוס ואילון מאסק – שהם גם שני האנשים העשירים ביותר בכוכב הלכת שלנו – לתרום מאות מיליוני דולרים לבנייתו של לוויין בשם מתאן-סאט שינטר פליטות מתאן באדמה.

 

הלוויין, פרויקט של עמותה ללא מטרות רווח בשם קרן הגנת כדור הארץ, או EDF, עתיד להשתגר באוקטובר השנה. בניגוד ללוויינים המסחריים, בעמותה מתכוונים לפרסם את הנתונים שיאספו חינם אין כסף ובזמן אמת, כדי לאפשר לממשלות לקנוס מפעלים מזהמים.

 

 

הרצאת ה-TED שהזניקה את פרויקט MethaneSAT.