פרופ' עודד אהרונסון יספר לנו על פריצת גבולות במדעי החלל, וייקח אותנו למסעי שיתחיל במערכת השמש ויסתיים בכוכבי לכת רחוקים, מסע שמטרתו החיפוש אחר חיים ביקום. אפיון כוכבי לכת כאלו, שבהם חיים יכולים להתקיים, הוא תחום חדש יחסית במדע, ועודד יספר לנו מחוויותיו האישיות כחוקר: איך מוצאים כוכבי לכת חדשים, ומה הם האתגרים וההזדמנויות בארץ ובשאר העולם.
על המרצה: פרופסור עודד אהרונסון הוא ראש המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת, מכון ויצמן למדע. עודד היה המדען הראשי בצוות ׳בראשית׳, וישלב בסיפור חוויות אישיות שלו מהמאמץ הישראלי ׳לפרוץ גבולות׳.
ולנטינה טרשקובה הפכה כמעט מיד לאייקון לאומי, אך גם לסמל עולמי מבחינת הישג נשי. קרדיט: Philip Bond via flickr
כולם יודעים שהאיש הראשון בחלל היה יורי גגארין מברית המועצות. אבל מעטים יודעים שב־16 ביוני 1963, שנתיים בלבד אחרי שגגארין הקיף את כדור הארץ, הפכה ולנטינה טרשקובה לאישה הראשונה בחלל, כששוגרה בחללית המאוישת השישית והאחרונה בתוכנית ווסטוק הסובייטית.
טרשקובה נולדה ב-6 במארס 1937 בכפר קטן בשם מסלניקובו במרכז רוסיה. אמה עבדה במפעל טקסטיל ואביה היה נהג טרקטור. כשוולנטינה הייתה בת שנתיים נהרג אביה במלחמת החורף בפינלנד – והוכר כגיבור מלחמת העולם השנייה. אחרי שסיימה את בית הספר התיכון (בהתכתבות), הצטרפה טרשקובה לאִמה בעבודה בבית החרושת לטקסטיל. בד בבד היא פיתחה תחביב חריג למדי לבת למשפחת פועלים הרוסה וקשת יום: היא הצטרפה למועדון צניחה חופשית.
באותו הזמן הקדימו הסובייטים את האמריקנים בשיגור האיש הראשון לחלל, והם רצו להביסם גם בשיגור האישה הראשונה לחלל. "בשום פנים ואופן לא נניח לאמריקנים להיות הראשונים שישלחו אישה לחלל, זה יהיה עלבון לנשים הסובייטיות", כתב ראש התוכנית להכשרת קוסמונאוטים, הגנרל ניקולאי קמאנין, אחרי ששמע שבנאס"א החלו לאמן אסטרונאוטיות (אילו רק ידעו הסובייטים שסאלי רייד, האמריקנית הראשונה בחלל, תשוגר רק ב-1983, ועד אז הם יספיקו לשגר אישה נוספת, סבטלנה סביצקאיה).
מימין לשמאל: ניקיטה חרושצ'וב, ולנטינה טרשקובה, פאבל פופוביץ' ויורי גגארין במאוזולאום של לנין, יוני 1963. צילום: V. Malyshev / В. Малышев
איך נבחרה האישה הראשונה שטסה לחלל?
ועדה מיוחדת בראשותו של גגארין עצמו התכנסה כדי למצוא מועמדות למחזור ראשון של קוסמונאוטיות. מאחר שלא היו טייסות קרב בצבא האדום, הוועדה ביקשה לאתר צנחניות בשנות ה-20 לחייהן, נמוכות מ-170 ס"מ ובמשקל נמוך מ-70 ק"ג. זאת ועוד, עדיפות ניתנה לנשים חסרות השכלה ממעמד הפועלים, כדי להוכיח שבברית המועצות כל אחת יכולה לטוס לחלל. טרשקובה בת ה-24 – שלא התנדבה לטוס לחלל, ולמעשה לא הביעה כל עניין בטיסת חלל – זוהתה כמועמדת פוטנציאלית לצד עוד 400 צנחניות מכל רחבי ברית המועצות.
לאחר סינון נוסף נבחרו חמש מועמדות. המועמדות החלו את דרכן כצוערות של חיל האוויר ועברו הכשרה מפרכת וממושכת בת 18 חודשים, שכללה בין היתר טירונות, הכשרת טיסה על מיג 15 ולימודי הנדסה. כל חמש הנשים זכו להערכת עמיתיהן הגברים, אבל טרשקובה עשתה רושם מיוחד – ונבחרה להיות הראשונה שתטוס. "גגארין בחצאית", אמר עליה קמאנין, ואילו המזכיר הכללי ניקיטה חרושצ'וב זיהה את הערך התעמולתי בשיגור בחורה שהיא גם בתו של חקלאי שעבד בקולחוז ונפל במלחמת העולם השנייה.
בבוקר 16 ביוני 1963, יומיים בלבד לאחר שיגור הווסטוק 5, טרשקובה וקוסמונאוטית הגיבוי שלה אירינה סולוביובה לבשו את חליפות החלל שלהן ונסעו לכַּן השיגור בנמל החלל בייקונור בקזחסטן. טרשקובה, יצוין, לא ויתרה על מסורת הקוסמונאוטים שהחלה עם גגרין – והשתינה על צמיג האוטובוס למזל טוב. ביושבה בתא הטייסת קראה טרשקובה: "שלום שמיים, הסירו את הכובע – אני באה לראות אתכם!"
ההמראה עברה ללא תקלה, וולנטינה טרשקובה בת ה-26 המריאה לחלל בווסטוק 6. הכינוי שלה ברשת הקשר היה "צ'איקה" – שחף ברוסית. כשהתייצבה במסלול סביב כדור הארץ, דיווחה השחף: "אני רואה את האופק. אור כחול, רצועה יפהפייה! זהו כדור הארץ, כמה יפה הוא. הכול מצוין!" טרשקובה הקיפה את כדור הארץ 48 פעמים במשך כמעט שלושה ימים לפני שנחתה בחזרה בשלום סמוך לעיר קרגנדה בקזחסטן.
30 שנה אחר כך, טרשקובה חשפה שהייתה טעות חמורה במסלול הטיסה, ואלמלא גילתה את התקלה ויידעה את מרכז הבקרה – חללית הווסטוק שלה הייתה מתרחקת מכדור הארץ ומסכנת את חייה. היא בחרה לשמור על הסוד כל השנים כדי להגן על הטכנאי שהיה אחראי לטעות.
ולנטינה טרשקובה רגע לפני הכניסה לחללית ווסטוק 6. קרדיט: Roscosmos
גיבורה לאומית והאישה היחידה שטסה לבדה
ולנטינה טרשקובה הפכה לגיבורה לאומית בארצה – ולסמל בינלאומי לשוויון. היא רשמה יותר שעות טיסה מכל האסטרונאוטים האמריקנים גם יחד, והוכיחה שנשים יכולות להתמודד גם עם הקשיים הגופניים והנפשיים האדירים של טיסה לחלל.
עם זאת, ברית המועצות לא שיגרה אישה נוספת לחלל עד 1982 (שאז שיגרה את סבטלנה סביצקאיה), וארצות הברית לא שיגרה את האסטרונאוטית האמריקנית הראשונה לחלל עד 1983 (שאז שיגרה את סאלי רייד). יתרה מכך, ולנטינה טרשקובה עדיין מחזיקה בשני שיאים: האישה הצעירה ביותר ששוגרה לחלל, והאישה היחידה ששוגרה לחלל לבדה. נכון למארס 2022, 75 נשים טסו לחלל, כ-12% בלבד מכלל האסטרונאוטים בעולם.
לאחר פרישתה מתוכנית החלל השלימה טרשקובה דוקטורט בהנדסה והתקדמה עד לדרגת גנרל בחיל האוויר. היא הייתה חברה בנשיאות הסובייט העליון, ולאחר התמוטטות ברית המועצות גם בפרלמנט הרוסי – הדוּמָה – שבו היא מכהנת עד עצם היום הזה. על שמה נקרא מכתש טרשקובה בצד הרחוק של הירח, וכן האסטרואיד צ'איקה – ככינויה של האישה הראשונה בחלל ברשת הקשר.
האם דלת הקסמים במאדים מובילה למערת קבר, לפירמידה או לקניון? לא, היא לא מובילה לשום מקום. צילום: NASA/JPL/Mars Curiosity team
מאדים ממשיך לתעתע בנו – ולהפעיל את הדמיון האנושי: בימים האחרונים רצות ברשתות שתי תמונות שמראות, לכאורה, דלת למערה או פירמידה ומעין ענף או מטה בכוכב הלכת האדום. האמת, כמו תמיד, פשוטה בהרבה.
את הדלת המסתורית צילם ב-7 במארס הרובר קיוריוסיטי של נאס"א במכתש גייל, שהרובר חוקר מאז שנחת שם ב-2012. יצוין כי אם אכן מדובר בדלת סתרים שנחצבה בהר ומובילה – כך לפי תיאוריות קונספירציה שונות – לפירמידה, לבונקר או למערה סודית של מאדימים, יצורים אלה יצטרכו להיות קטנים למדי: הגודל הדלת הוא 30 על 40 ס"מ בלבד. מסיבה זו, אגב, הצוות בנאס"א קורא לפתח "דלת לכלב".
תמונת תלת-ממד שיצר צוות הקיוריוסיטי משתי תמונות שונות של האובייקט, כדי להבין את הממדים שלו. צילום: NASA/JPL/Mars Curiosity team
ובכן, מהו הפתח המסקרן? סתם פתח טבעי באבן חול, כלומר שבר, מהסוג שאנחנו מוצאים כאן בכדור הארץ ושם במאדים. יש מספר רב של שברים גיאולוגיים כאלה בתלולית המדוברת, וה"דלת" אינה אלא הצטלבות של מספר שברים – מה שיוצר את הרושם של זוויות חדות שנחצבו במכוון. השבר נגרם כנראה כתוצאה מרעידת אדמה.
בדומה לענן שנראה לנו כמו חתול או פיל, המוח האנושי מחפש אחר תבניות מוכרות בצורות לא מוכרות, הטיה קוגניטיבית בשם פראידוליה. למעשה, התמונה המפורסמת שמככבת באתרי חדשות בארץ ובעולם היא תמונת תקריב מתמונה גדולה יותר. בתמונה המלאה, הצורה משתנה והמוח כבר לא ממש משלים אותה ל"דלת":
הענף, או מטה הקסמים, במאדים. צילום: NASA/JPL/Mars Curiosity team
כמה ימים אחרי שצילם את ה"דלת" המדוברת, ב-15 במארס, הרובר קיוריוסיטי צילם את התצורה הגיאולוגית הבאה. התצורה נראית כמעין ענפים מתים, או, כפי שנטען ברשת – מטה קסמים מאדימי עתיק.
האמת היא שגם כאן מדובר בתוצר של שחיקה: החומרים הרכים יותר של הסלע נשחקו והשאירו רק את ה"ענפים" הללו. איך זה קרה? ובכן, הקיוריוסיטי לא סתם נשלח למכתש גייל. לפני 4.1 עד 3.7 מיליארד שנה, מכתש גייל היה אגם. זרימת המים למכתש במאדים הקדום יצרה סלעי משקע, בדומה לאגמים כאן בכדור הארץ. מאדים של ימינו הוא מדבר קר ויבש, אבל רוחות עדיין שוחקות סלעי משקע בדומה לזה.
ה"דלת" וה"ענף" מצטרפים כמובן לשורה ארוכה של "ראיות" לקיומם של חיים תבוניים בחלל. במשך מאות ואלפי שנים אסטרונומים הביטו בכתמים הכהים המכתימים את הירח וסברו שאלו הן מַארִיָה, כלומר ימות. במאה ה-20 כבר ידעו כמובן שהירח הוא מדבר ציה, לוהט וקפוא לסירוגין, והכתמים הכהים הם מישורים בזלתיים, תוצר של התפרצויות געשיות, ולכן הם משקפים פחות מאור השמש. אך השמות העתיקים נשארו. כך קיבלנו את "ים השלווה" ו"ים השקט", את "אוקיינוס הסערות" ו"אגם השמחה". ועם המצאת הטלסקופ, אסטרונומים היו משוכנעים שהם רואים תעלות במאדים – בדומה לתעלות ונציה. למעשה, וכפי שידוע לנו כיום, אין גופי מים על פני השטח של מאדים כבר מיליארדי שנים.
ב-22 באוגוסט יגיע האסטרואיד 4, כלומר האסטרואיד הרביעי שהתגלה, לניגוד. זה הזמן הטוב ביותר לצפות באסטרואיד הענק
-
נדיר לראות אסטרואיד מכדור הארץ. אלה גופים קטנים ורחוקים כל כך, ורובם נעים במסלול סביב צדק למאדים. אבל ב-22 באוגוסט תהיה הזדמנות נדירה לראות את האסטרואיד הענק וסטה – אפילו מהעיר. ואפילו לא צריך טלסקופ.
הסיבה לכך היא שווסטה מגיע לניגוד, כלומר כדור הארץ יעמוד בינו לבין השמש. כך נוצר מצב שהשמש היא כמו פנס אחורי לגרם השמיים הנמצא בניגוד: כאשר השמש תשקע במערב, וסטה יזרח מולה באופק המזרחי. לכן, ניגוד הוא המועד הטוב ביותר לצפות בגרם השמימי, שכן אז וסטה ייראה במשך כל שעות הלילה ויימצא בנקודה הקרובה ביותר שלו לכדור הארץ: 192 מיליון ק"מ, או 1.28 יחידות אסטרונומיות (1.28 פעמים המרחק בין הארץ לשמש).
כיצד לצפות בווסטה?
כשווסטה יגיע לניגוד בהירותו הנצפית תעמוד על 5.7 – כך שאפשר יהיה לראות את האסטרואיד בשמיים גם בלי עזרים, כמעין כוכב חיוור בקבוצת דלי, וכמובן, באמצעות משקפת או טלסקופ הוא כבר ייראה היטב ככוכב בהיר. כדי למצוא את וסטה בקלות כדאי לאתר את הענק המלכותי שבתאי; האסטרואיד יימצא כ-12 מעלות דרומית-מזרחית לו. אפשרות אחרת היא להשתמש באחת מאפליקציות שמי הלילה החינמיות כמו Sky Safari.
כיצד התגלה וסטה?
משום שאסטרואידים הם עצמים רחוקים וקטנים כל כך, הם התגלו לראשונה רק עם השתכללות הטלסקופים בראשית המאה ה-19. וסטה הוא האסטרואיד הרביעי שהתגלה. גילה אותו האסטרונום הגרמני היינריך ויליאם אוֹלבֵּרְס ב-29 במארס 1807, שש שנים בלבד לאחר גילויו של האסטרואיד הראשון קֶרֶס (שהיום מוגדר ככוכב לכת ננסי).
וסטה, אלת הבית, המשפחה והלחם הרומית, כאן בצורתה האנושית בפרסקו מפומפיי, המאה ה-1 לספירה. צילם: Mario Enzo Migliori
וסטה הוא האסטרואיד הגדול במערכת השמש (אם לא סופרים את קרס, שהוא כאמור כוכב לכת ננסי), וגודלו כ-570 ק"מ. הגשושית האמריקנית דון (Dawn) חלפה ליד וסטה בשנת 2011 וצילמה מקרוב את פניו מצולקות המכתשים והחרוצות חריצים ארוכים.
בשל גודלו וקרבתו היחסית לכדור הארץ, וסטה הוא האסטרואיד הבהיר ביותר, ולמעשה, ממקום חשוך ביותר אפשר לראותו תמיד ככוכב חיוור. גם בהרכבו וסטה יוצא דופן מבין האסטרואידים הגדולים: לפחות במחצית קוטרו הוא מכיל ליבה של ברזל-ניקל, כמו בכוכב לכת, המוקפת בשכבת סלע גודלה שמעליה קרום חרוץ בגאיות ארוכים. הוא מקיף את השמש מחגורת האסטרואידים, כלומר בין מאדים לצדק, והוא משלים הקפה אחת ל-3.6 שנים.
האסטרואיד וסטה, כפי שצולם על ידי הגשושית דון ממרחק של 5,200 ק"מ. צילום: NASA / JPL / MPS / DLR / IDA / Björn Jónsson
"הטכנולוגיה של טלסקופ החלל גאיה מחוללת מהפכה". קרדיט: ESA/ATG medialab; background: ESO/S. Brunier
תגלית חדשה בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: טלסקופ החלל גאיה (Gaia) של סוכנות החלל האירופית ESA זיהה לאחרונה שני כוכבי לכת חדשים במערכות שמש רחוקות. זו הפעם הראשונה שגאיה מצליח לאתר כוכבי לכת חדשים ולכן קיבלו כוכבי הלכת את השמות Gaia-1b ו Gaia-2b. המחקר, שזכה לתמיכת סוכנות החלל הישראלית שבמשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, נערך בהובלת פרופ' שי צוקר, ראש ביה"ס לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר, והדוקטורנט אביעד פנחי מביה"ס לפיזיקה ואסטרונומיה. המחקר שנערך בשיתוף סוכנות החלל האירופית וקבוצת המחקר של טלסקופ החלל גאיה, פורסם בכתב העת המדעי Astronomy & Astrophysics.
כאשר כוכב הלכת עובר לפני השמש, הוא מעמעם את עצמת בהירותה. קרדיט איור: אביעד פנחי
במערכת השמש שלנו יש שמונה כוכבי לכת - שמקיפים את השמש בתנועה מחזורית. פחות מוכרים הם מאות מיליארדי כוכבי לכת נוספים בגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב, שמכילה כמויות בלתי נתפשות של מערכות שמש. כוכבי לכת במערכות שמש רחוקות התגלו לראשונה ב-1995 ומאז הם מושא מחקר תמידי של אסטרונומים, בתקווה ללמוד בעזרתם עוד על מערכת השמש שלנו.
אביעד פנחי מפרט על התגלית: "כוכבי הלכת התגלו בזכות העובדה שהם מסתירים חלקית את השמשות שלהם בכל פעם שהם משלימים הקפה, וגורמים לירידה מחזורית בעוצמת האור שמגיעה אלינו מאותה שמש רחוקה. כדי לוודא שאכן מדובר בכוכבי לכת, ביצענו מדידות מעקב בטלסקופ אמריקני בשם The Large Binocular Telescope הממוקם באריזונה. טלסקופ זה מצויד בשתי מראות ענק, שהקוטר של כל אחת מהן הוא 8.4 מטרים, והופכות אותו לאחד מהטלסקופים הגדולים בעולם כיום. באמצעות טלסקופ זה ניתן לעקוב אחר תנודות קטנות של הכוכב הנגרמות עקב הימצאות כוכב לכת סביבו".
גאיה הוא טלסקופ חלל של סוכנות החלל האירופית ESA, שמטרתו העיקרית היא מיפוי תלת-ממדי של מבנה הגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב, בדיוק חסר תקדים. לצורך משימה זו, גאיה סורק את השמיים תוך כדי שהוא מסתובב סביב צירו, ועוקב אחר מיקומם של כ-2 מיליארד שמשות בגלקסיה שלנו, עם דיוק שמגיע למיליוניות המעלה. לשם המחשה, דיוק כזה שקול ליכולת לזהות מכדור הארץ מטבע של 10 שקלים שנמצא על הירח. במהלך המעקב אחר מיקומי השמשות, גאיה גם מודד את בהירותן – תכונה חשובה מאין כמותה באסטרונומיה תצפיתית, שכן ניתן ללמוד ממנה רבות על המאפיינים הפיזיים של גופים שמיימים. השינויים שתועדו בבהירות של שתי שמשות רחוקות הם אלה שהובילו לגילוי.
החוקרים שהשתתפו במחקר. מימין: פרופ' שי צוקר ואביעד פנחי. צילום: אוניברסיטת תל אביב
לפרופ' צוקר ניסיון רב בגילוי כוכבי לכת עוד מהימים שבהם היה תלמידו של האסטרונום הוותיק פרופ' צבי מזא"ה. פרופ' צוקר סיפר: "המדידות שביצענו על ידי הטלסקופ בארה"ב איששו שמדובר בשני כוכבי לכת ענקיים, הדומים בגודלם לכוכב הלכת צדק שבמערכת השמש שלנו, ונמצאים כל כך קרוב לשמשות שלהם כך שהם משלימים הקפה בפחות מארבעה ימים, כלומר כל שנה על כדור הארץ שקולה ל-90 שנים של אותו כוכב לכת. הגילוי התאפשר בעקבות חיפושים דקדקניים ותוך שימוש בשיטות של בינה מלאכותית, וכך נמצאו שני כוכבי הלכת החדשים. בקרוב נפרסם עוד כ-40 מועמדים נוספים. הנתונים ממשיכים להצטבר, וסביר מאוד שגאיה יגלה עוד פלנטות רבות בשיטה זו בהמשך".
תגלית זו מהווה אבן דרך נוספת בתרומה המדעית של משימת החלל גאיה, שכבר רושמת לזכותה מהפכה של ממש בעולם האסטרונומיה. היכולת של גאיה לגלות כוכבי לכת בשיטת ההסתרה החלקית, שמצריכה בדרך כלל ניטור רציף למשך זמן רב, הייתה עד כה מוטלת בספק. צוות החוקרים, שעליו הוטלה משימה זו, פיתח אלגוריתם המותאם במיוחד לתכונותיה של גאיה ובמשך שנים חיפשו אחר אותות אלה במאגרי המידע המצטבר מטלסקופ החלל.
ומה לגבי האפשרות לקיים חיים על פני אותם כוכבי לכת רחוקים וחדשים? פנחי סבור שהסיכויים אפסיים: "כאמור, כוכבי הלכת החדשים קרובים מאוד לשמשות שלהם ולכן הטמפרטורה בהם גבוהה ביותר, סביב אלף מעלות צלזיוס, כך שהסיכוי שחיים התפתחו שם הוא אפסי. כוכב לכת מסוג זה נקרא בקהילה האסטרונומית 'צדק חם' (Hot Jupiter) – 'צדק' בזכות גודלו, ו'חם' בזכות קרבתו לשמש שלו. אמנם בכוכבי הלכת שמצאנו אין ממש סיכוי לחיים, אבל אני משוכנע שישנם אינספור אחרים שיש בהם חיים, וסביר להניח שכבר בשנים הקרובות נגלה סימנים למולקולות אורגניות באטמוספירות של כוכבי לכת רחוקים. כנראה שלא נזכה לבקר באותם עולמות רחוקים בזמן הקרוב, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך, ומרגש מאוד להיות חלק מהחיפוש".
תחנת החלל הסינית מתרחבת: בלילה שבין שבת לראשון, סין שיגרה את משימת שנזאו 14 (מילולית: "מעבורת שמיימית") לתחנת החלל החדשה שלה, טיאנגונג 3 ("הארמון השמיימי") במטרה להוסיף שני מודולים חדשים המיועדים לשיגור ביולי ובאוקטובר.
הטייקונאוטים (אסטרונאוטים סינים) צ'ן דונג, ליאו יאנג וקאי זוזה שוגרו מנמל החלל וונצ'אנג שבאי האינאן שבדרום המדינה על גבי משגר מסוג לונג מארץ' 2F. שש שעות לאחר השיגור, השלושה עגנו בהצלחה במודול טיאנחה ("הרמוניה שמיימית"), מודול הליבה של תחנת החלל הסינית הראשונה, בגובה של כ-370 ק"מ מעל פני הים.
בדצמבר: שישה טייקונאוטים סינים יאכלסו את התחנה
בצורתה השלמה, טיאנגונג 3 תורכב משלושה מודולים במשקל של 66 טון. המודול טיאנחה יספק להם את מערכות החיים, החשמל וכן את מערכת ההנעה הנדרשת כדי להישאר במסלול. שני המודולים האחרים ישמשו למגורים ולמעבדות. הטייקונאוטים יערכו שורה של ניסויים מדעיים בטיאנגונג 3, בתחומים כמו אסטרונומיה, מיקרו-כבידה וטכנולוגיות חלל.
הדמיה של תחנת החלל השלמה, עם שתי חלליות אספקה מסוג טיאנז'או עגונות בצדדים וחללית מאוישת מסוג שנזאו בנדיר. קרדיט: Shujianyang
הטייקונאוטים החדשים בתחנת החלל הסינית יפקחו כאמור על הוספת שני מודולים, וונטיאן ("המסע לשמיים") ומנגטיאן ("חלומות שמיימיים"), המיועדים לשיגור ביולי ובאוקטובר - בהתאמה. לאחר הגעת המודולים, הטייקונאוטים, יחד עם צוותי הקרקע, ישתמשו בזרוע הרובוטית של הטיאנחה כדי להזיז את המודולים מנקודת העגינה בקדמת התחנה לירכתיים. כך תושלם צורת ה-T של התחנה השלמה.
מאחר שהמודול וונטיאן הוא מודול המגורים של הצוות, צוות החללית שנזאו 14 יהיה הראשון לישון במגורים – ולא בחללית העגונה, השנזאו עצמה. בהמשך צפויים הטייקונאוטים להתקין ציוד נוסף בתוך ומחוץ לתחנה, לצאת להליכות חלל ולערוך שורה של ניסויים מדעיים במיקרו-כבידה.
אם הכול ילך כשורה, הטייקונאוטים של משימת שנזאו 14 צפויים לברך את השלישייה הבאה של טייקונאוטים – והראשונה שתתקבל בתחנת החלל השלמה – בסוף השנה הנוכחית. כך, לכמה ימים, תחנת החלל הסינית תאייש שישה טייקונאוטים. בינתיים, חללית השנזאו 15 עומדת מוכנה על כן השיגור בנמל החלל וונצ'אנג. במקרה של תקלה בחללית השנזאו 14 – החללית האוטומטית תטוס לתחנה ותחלץ את אנשי הצוות.
שיגור המודול טיאנה מנמל החלל וונצ'אנג. קרדיט: CNSA
תחנת החלל הסינית: יישוב קבע בחלל
תחנת החלל הראשונה בהיסטוריה הייתה סליוט 1 של ברית המועצות, ששוגרה ב-1971 והחזיקה מספר חודשים במסלול. סקיילאב האמריקאית הייתה נוכחות הקבע הרצינית הראשונה של האנושות בחלל, בין השנים 1973 ל-1979. ב-1998, אחרי התמוטטות ברה"מ ולקראת שריפתה באטמוספרה של תחנת החלל הרוסית מיר, סוכנויות החלל של ארה"ב, רוסיה, האיחוד האירופי, קנדה ויפן שיגרו את תחנת החלל הבינלאומית – תחנת החלל הפעילה היחידה, שמאוישת בקביעות מאז שנת 2000.
ב-2011 הפכה סין למעצמה השלישית בעולם ששיגרה תחנת חלל. טיאנגונג 1 אוישה לסירוגין, ושימשה בעיקר לתרגול עגינה בחלל לקראת תחנת הקבע הגדולה טיאנגונג 3. התחנה הקטנה, בעלת מודול אחד שהתחבר לחלליות שנזאו מאוישות, עלתה על הציפיות והמשיכה להקיף את כדור הארץ עד 2018, אז היא התרסקה באוקיינוס לאחר סיום תפקידה. ב-2016 שוגרה טיאנגונג 2, שמטרתה הייתה לבדוק את העגינה האוטומטית של חללית האספקה החדשה טיאנז'ואו ("ספינה שמיימית"). התחנה נפלה אף היא לכדור הארץ ונשרפה באטמוספרה ב-2019.
Image
תמונת מכ"ם (מפחידה במיוחד) של טיינגונג-1 מה-25.3 | צילום: Fraunhofer
טיאנגונג 3 היא סיפור אחר לגמרי. התחנה צפויה להיות פעילה במשך עשור, לכל הפחות, ואף הכריזה כי היא תפתח את הגישה אליה לחברות מסחריות. גודלה כגודל תחנת החלל הרוסית מיר, ומסתה כחמישית מתחנת החלל הבינלאומית, כאשר בהמשך ניתן יהיה לצרף לה עוד שלושה מודולים – ובכך להכפיל את שטחה. בנוסף, ב-2024 תשגר סין תשגר את טלסקופ החלל הראשון שלה שונטיאן – בעל קוטר דומה לטלסקופ החלל האבל – שניתן יהיה לחברו לתחנת החלל למשימות אחזקה ותיקונים.
עוד לא ברור אם סין תפתח את דלתות התחנה לאסטרונאוטים ממדינות אחרות, אך ניסויים בינלאומיים יערכו בטיאנגונג 3 באמצעות שיתוף הפעולה בין סוכנות החלל המאוישת של סין (CMSA) והמשרד לענייני החלל של האו"ם (UNSOOA). יצוין כי סין רצתה בעבר להצטרף לתחנת החלל הבינלאומית, אלא שב-2011 העביר הקונגרס האמריקני חוק האוסר על נאס"א לשתף פעולה עם תוכנית החלל הסינית – מחשש לגניבת טכנולוגיות שישמשו לפיתוח נשק.
נאס"א ממשיכה לעודד את תעשיית החלל הפרטית לקחת חלק בתוכנית ארטמיס להנחתת האפרו-אמריקני הראשון והאישה הראשונה על הירח, ולקראת סוף העשור גם לבסס תחנת מחקר מאוישת ראשונה על עולם אחר.
בנאס"א חישבו מסלול מחדש – ופנו לשוק הפרטי
אקסיום ספייס וקולינס אירוספייס זכו במכרז לאספקת החליפות מהדור החדש, Exploration Extravehicular Activity Services, או xEVAS. בסכום מקסימלי של 3.5 מיליארד דולר עד לשנת 2034. בנאס"א נוהגים להעניק מכרז אחד לשתי חברות זוכות כדי ליצור עודפות. כך, במקרה שחברה אחת לא תעמוד בהתחייבויותיה הדבר לא יפגע במשימות החלל.
חליפת החלל המוצעת של קולינס ספייס. קרדיט: קולינס ספייס
בהתאם למאמצי הממשל האמריקני לעודד תחרות בתחום החלל, החליפות עצמן יישארו בבעלות אקסיום וקולינס, שיהיו רשאיות לעשות בהן שימוש אחר (למשל במשימות חלל פרטיות של אקסיום) ולמסחר את הטכנולוגיות שיפותחו במהלך ייצורן.
יצוין כי נאס"א ניסתה בתחילה לפתח את החליפות בעצמה. לא פחות מ-27 קבלנים שונים עבדו על פיתוח רכיבים לחליפות עבור נאס"א, וסוכנות החלל השקיעה כחצי מיליארד דולר בפיתוחן. אלא שבאוגוסט אשתקד כתב המבקר הכללי של סוכנות החלל כי חליפות החלל החדשות לא יהיו מוכנות בזמן לנחיתה, שאז היתה מיועדת לשנת 2024. אילון מאסק צייץ כי יש "יותר מדי טבחים במטבח", ואף הציע לנאס"א לייצר את החליפות בעצמו.
נאס"א חושפת את אבטיפוס חליפת החלל החדשה (בלבן) ב-2019. הפיתוח נתקע – ובסוכנות החלל פנו לשוק הפרטי. קרדיט: נאס"א
מאז אכן נדחתה הנחיתה הראשונה על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס מ-2024 ל-2025, ובסוכנות החלל שינו כיוון ובחרו במודל שמשתף את תעשיית החלל הפרטית – בדומה לתוכנית המאוישת המסחרית (Commercial Crew Program) שהולידה את חללית הדרגון של ספייס אקס ואת הסטארליינר של בואינג. בנאס"א מדגישים כי גם הפעם החברות הזוכות אקסיום וקולינס ישקיעו מכספן בפרויקט – אך לא ציינו סכומים מדויקים.
חליפות החלל הקיימות – מסוכנות ומושבתות עד להודעה חדשה
בינתיים, חליפות החלל הישנות של נאס"א מושבתות בשל תקלה מסכנת חיים – והאסטרונאוטים של נאס"א ושותפותיה לא יוצאים להליכות חלל עד להודעה חדשה.
רגעי אימה של ממש נרשמו ב-2013, כאשר קסדתו של האסטרונאוט לוקה פרמיטנו מסוכנות החלל האירופית החלה להתמלא במים – בזמן הליכת חלל. דליפה בחליפה גרמה למים להגיע לקסדה. בשל המיקרו-כבידה, המים לא נשארו בתחתית הקסדה אלא נכנסו לעיניים, לאף ולפה של האסטרונאוט – שהתקשה לנשום.
בנאס"א ניסו לפתור את התקלה על ידי הוספת שכבה סופגת לקסדה וצינורית לנשימה במקרה של הישנות האירוע, אלא שבמארס השנה קרתה תקרית דומה כאשר אסטרונאוט האמריקני ראג'ה צ'ארי הבחין במים בקסדתו של האסטרונאוט האירופי מתיאס מאורר כשהם עבדו מחוץ לתחנת החלל.
מאז התקרית האחרונה, נאס"א הקפיאה למעשה את כל הליכות החלל השגרתיות שלה – וחקירת הסיבה או הסיבות לתקלה נמשכת. מאחר שבנאס"א מחכים כאמור לדור החדש של חליפות חלל, בתחנת החלל הבינלאומית נשארו בסך הכול ארבע חליפות ישנות.
יצוין כי הדור הקודם של חליפות החלל, ה-Enhanced Extravehicular Mobility Unit נמצא בשימוש מאז 1998 ושימש בתחילה את האסטרונאוטים של תוכנית מעבורת החלל. סוג אחר של חליפת חלל שנמצא בשימוש בתחנה הוא חליפת אורלן ("עיטם") של סוכנות החלל הרוסית. ולבסוף, אסטרונאוטים שטסים בחללית הדרגון של ספייס אקס עוטים על עצמם את חליפת סטארמן – על שם השיר של דיוויד בואי כמובן – אך זו לא נועדה להליכות חלל.
הדמיית אמן של הקפסטון בפעולה. קרדיט: NASA/Daniel Rutter
ב-6 ביוני תשגר חברת רוקט לב לוויין קובייה לירח – במטרה להתוות את הדרך לתוכנית ארטמיס של נאס"א. המשימה, Cislunar Autonomous Positioning System Technology Operations and Navigation Experiment, או CAPSTONE, תשוגר מנמל החלל של רוקט לב בניו זילנד באמצעות המשגר הקטן אלקטרון – גם כן מתוצרת החברה.
ארטמיס – אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית – נועדה להחזיר אסטרונאוטים אמריקנים לאדמת הירח עד שנת 2025. 19 מדינות, לרבות ישראל, כבר חתומות על הסכמי ארטמיס, שמתווים תוכנית ארוכת טווח למחקר בקוטב הדרומי של הלוויין הטבעי שלנו, לרבות הקמת תשתית לתחנת מחקר מאוישת ראשונה על עולם אחר.
לשם כך, נאס"א ושותפותיה מתכננות לבנות את הלונר גייטוויי – תחנות חלל בינלאומית חדשה שתקיף את הירח. תחנת החלל הירחית נועדה להחליף עם הזמן את תחנת החלל הבינלאומית שמקיפה כעת את כדור הארץ, ולשמש כתחנת מעבר ומחקר מהארץ לירח. אסטרונאוטים מכל העולם יוכלו יום אחד לחיות ולעבוד בתחנה, כשהם יורדים למסעות מחקר הולכים ותכופים על פני הירח, ובהמשך גם יוצאים מהתחנה למשימות המאוישות הראשונות למאדים.
אך המסלול שנבחר ללונר גייטוויי הוא לא מסלול סטנדרטי סביב לירח, אלא מסלול הילה כמעט-ישר (Near-Rectilinear Halo Orbit). מסלול מוארך זה עובר בקו תפר שבין השפעת כוחות הכבידה של הארץ והירח, באופן שמצריך השקעה מינימלית של אנרגיה כדי לשמור על החללית במסלול. יתרונות נוספים של המסלול כוללים קרבה משמעותית לקוטב הדרומי של הירח, כך שמשימות ארטמיס יצטרכו פחות דלק כדי להמריא חזרה מהירח לתחנה הירחית, וכן קו ראייה ישיר לכדור הארץ בכל רגע נתון – כך שתחנת החלל הירחית תוכל לתקשר עם מנהלי המשימה ללא הפרעה.
המסלול הייחודי של הקפסטון מסביב לירח.
הבעיה היא שמעולם לא שוגרה משימה למסלול הילה כמעט-ישר (בין הארץ לירח או בין כל שני גופים אחרים במערכת השמש), ובנאס"א רוצים לוודא שהמסלול אכן יציב לפני שתשוגר משימת ארטמיס 4 ב-2026, ועמה ליבת הלונר גייטוויי.
1,600 ק"מ מהקוטב הדרומי של הירח – מדי שבוע
משימת קפסטון של רוקט לב תתפקד אפוא כסייר שיסלול את הדרך לתחנת החלל החדשה. מדובר בלוויין קטן בגודל מיקרוגל ובמשקל 24 ק"ג בלבד, שיהיה הראשון להיכנס למסלול הילה כמעט-ישר. המסלול יקרב את החללית עד כדי 1,600 ק"מ מפני הירח מדי שבעה ימים – במשך חצי שנה. בזמן הזה הלוויין יכמת את ההנעה הנדרשת כדי לשמור על המסלול, במטרה לאשרר את המודלים של נאס"א ולאפשר לסוכנות החלל לתכנן את התחנה עם מינימום אי-ודאויות לוגיסטיות.
קפסטון יתקשר ישירות עם המקפת לסקר הירח (LRO) של נאס"א, המקיפה את הירח במסלול סטנדרטי קרוב מאז 2009. מדידת המרחק המשתנה בין שני הלוויינים תשמש לקביעת מיקומו המדויק של קפסטון בחלל באמצעות תוכנת ניווט חדשה בשם Cislunar Autonomous Positioning System, או CAPS. זוהי הפעם הראשונה שבה חללית אחת מנסה לקבוע את מיקומה בחלל לפי מיקומה של חללית אחרת. אם ההדגמה הטכנולוגית של CAPS תעלה יפה, בנאס"א מעוניינים שגם תחנת הלונר גייטוויי תדע למקם את עצמה לפי ה-LRO, ולשמור את הפס הצר שבין כדור הארץ לתחנה להעברת נתונים מדעיים יקרי ערך.
חברת רוקט לב האמריקנית-ניו זילנדית, מחלוצות מהפכת החלל החדש, נחשבת למעין "מיני ספייס אקס". מיני – כי החברה מתמחה בשיגור לוויינים מסחריים קטנים על גבי משגר האלקטרון שלה. רוקט לב משגרת היום יותר לוויינים מכל חברה אחרת למעט ספייס אקס, אבל זאת הפעם הראשונה שבה החברה משימה בשירות נאס"א, וכמובן הפעם הראשונה שבה היא משגרת משימה לירח.
רק לפני שבועיים, ב-14 לחודש, זכינו לראות את ירח-העל זורח לו בשמי הלילה במלוא הדרו, כשהוא בפֵּריגֵיאָה, כלומר בנקודה הקרובה ביותר אלינו במסלולו, והנה, מאז הוא כבר עבר חצי הקפה והספיק להתרחק אל הנקודה הרחוקה ביותר במסלולו. למעשה, הפעם זוהי הנקודה הרחוקה ביותר בכל השנה כולה: ב-29 ביוני יגיע הירח למרחק שיא של 406.6 אלף קילומטר.
-
רק לפני שבועיים, ב-14 לחודש, זכינו לראות את ירח-העל זורח לו בשמי הלילה במלוא הדרו, כשהוא בפֵּריגֵיאָה, כלומר בנקודה הקרובה ביותר אלינו במסלולו, והנה, מאז הוא כבר עבר חצי הקפה והספיק להתרחק אל הנקודה הרחוקה ביותר במסלולו. למעשה, הפעם זוהי הנקודה הרחוקה ביותר בכל השנה כולה: ב-29 ביוני יגיע הירח למרחק שיא של 406.6 אלף קילומטר.
מסלולו של הירח הוא אליפטי, וכדור הארץ נמצא באחד ממוקדי האליפסה. מרחקו של הירח מאיתנו, אם כן, אינו קבוע. בין האַפּוֹגֵיאָה, שהיא הנקודה הרחוקה ביותר במסלולו, לבין הפריגיאה, שהיא כאמור הנקודה הקרובה ביותר, יש פער של כ-14 אחוזים מהמרחק הכולל, והפער הזה הוא משמעותי למדי, ומי שישימו לב יוכלו להבחין בו.
וכאילו כדי לתעתע בנו, ב-13 ביולי, לאחר עוד מחצית הקפה, יגיע שכננו המזגזג לפריגיאה המקסימלית לשנה זו, במרחק "זעום" של 357.2 אלף ק"מ בלבד. כיוון שהירח המלא ייראה כמה שעות לאחר מכן, נזכה בסופרמון מרשים ומפואר אף יותר מזה של החודש. אם אתם מתכננים טיול לילי במדבר לאור ירח – לא תמצאו השנה תאריך מתאים מזה.
שכננו המתעתע, פעם קרוב ופעם רחוק. קרדיט: Hidro/wikimedia
בלילות של ירח מלא
בסיפורים רבים נקשר הירח המתעתע לשלל התנהגויות מוזרות ומוטרפות, ליצורים כגון ערפדים ואנשי-זאב ולחיות כמו תנים מייללים משחרים לטרף בלילות ירח מלא. מדוע יש סיפורים רבים כל כך על הירח המלא?
האמונה שלווייננו הפרטי אחראי להתנהגויות אפלות של נפש האדם והחיה היא עתיקת יומין. "מוכה ירח" הוא כינוי לאדם שאיבד את אחיזתו במציאות, ודומה לו הכינוי Lunatic באנגלית, שפירושו משוגע, והוא גזור מהמילה הלטינית Luna – ירח. הסברה שביסוד הקישור הזה היא שכשם שהירח מתעתע במקווי המים, כפי שניכר בתופעות הגאות והשפל באוקיינוסים (כשהירח בפריגיאה ניתן לעיתים לחזות בגאות גבוהה בעשרות ס"מ מהרגיל) – כך יש בכוחו לתעתע גם בגוף האדם, המורכב ברובו ממים. לטענה הזו אין כמובן כל ביסוס מדעי, מפני שככל שמקווה המים קטן, כך קטנה הגאות בו. למען האמת, השפעת הכבידה של הירח על נוזלי הגוף זניחה אף יחסית לזו שיש לו על תפוח שנחזיק ביד... סביר להניח שכל המהומה התחילה בשל העובדה הפשוטה שבלילות ירח מלא יש יותר אור.
מרחק "זעום" של כ-357 אלף ק"מ בלבד. קרדיט: George Hodan
סוכנות החלל האמריקנית מתכננת לשגר משימת הדגמה טכנולוגית בשם On-Orbit Servicing, Assembly, and Manufacturing-1, או OSAM-1. החללית תצויד בכלים ובציוד הנדרשים כדי לתקן, לתדלק מחדש או להאריך את חייהם של לוויינים ישנים במסלול – אפילו אם לוויינים אלו לא נבנו מראש עם אפשרות חבירה ללוויין שירות.
OSAM-1 תשוגר לכל המוקדם ב-2026 למסלול לווייני נמוך (LEO), שם היא תפגוש, תתפוס ותעגן את עצמה ללוויין Landsat 7, לוויין ניטור סביבתי ששוגר ב-1999. לאחר שנגמר לו הדלק, הלוויין החל להידרדר במסלול כתוצאה מגרר אטמוספרי – והוא יצא סופית משימוש ב-6 באפריל השנה, זאת למרות שהלוויין עצמו תקין לחלוטין.
האתגר הגדול של משימת OSAM-1 יהיה לתדלק לוויין שלא נועד לתדלוק, כלומר לא נבנה עם נקודות עגינה. בנאס"א ינסו לעשות היסטוריה ולהשתמש בטבעת העגינה שחיברה את הלוויין לשלב העליון של המשגר שנשא אותו לחלל ב-1999. לשם כך, הרובוט יחתוך את הציפוי המבודד את שלושת הברגים, ינתק את החוטים שקושרים בין הברגים, ישחרר את הבורג שמוביל לפיית מיכל הדלק – ואז יעביר לו 150 ק"ג דלק.
הדמיה של OSAM-1 בפעולה.
שוק שצפוי לגלגל 7 מיליארד ד' עד 2030
אם נאס"א תצליח במשימתה לתדלק לוויין ישן שלא נבנה במיוחד לשם כך, להדגמה עשויות להיות השפעות מרחיקות לכת על כלכלת החלל. ככלל, לוויינים זקוקים לדלק כדי לתקן את הסטייה מהמסלול שבו הם חגים סביב כדור הארץ. ומאחר שיש גבול לכמות הדלק שלוויין יכול לשאת עמו, רוב הלוויינים יוצאים מכלל שימוש אחרי 15 שנה בממוצע – ואז משגרים חדשים כדי להחליף אותם.
מאחר שהעלות הממוצעת של בנייה ושיגור לוויין חדש עומדת על 200 מיליון דולר, תדלוק הלוויינים הישנים יכול לחסוך הרבה מאוד כסף. למעשה, כחלק ממהפכת החלל החדש נוצר שוק חדש של לווייני שירות שנועדו להאריך את חיי הלוויינים במסלול – או להפיל אותם חזרה לכדור הארץ, ובכך להימנע מהצטברות של פסולת חלל. לפי הערכות, השוק החדש יגלגל לא פחות מ-7 מיליארד דולר עד סוף העשור הנוכחי.
למשימת OSAM-1 חשיבות גם לתפוקה המדעית שהאנושות יכולה להפיק מכל שיגור. חשבו למשל על טלסקופ החלל החדש ג'יימס ווב, שעלה למשלם המיסים 9.7 מיליארד דולר. הטלסקופ שוגר עם מספיק דלק כדי לשמור על מסלולו בנקודת לגראנז' 2 למשך חמש שנים לכל הפחות – ו-15 שנים לכל היותר. כן, ג'יימס ווב מגיע עם תאריך תפוגה, שאחריו הוא ייזרק ממסלול ויפסיק להיות שימושי בשל קרינת השמש העזה. אם נאס"א תצליח לשכלל את השיטה עם לוויינים ישנים בחלל הקרוב – ייתכן שהיא תצליח גם להאריך את חייו של טלסקופ החלל הגדול, היקר והמורכב ביותר שנבנה.
במקביל, סוכנות החלל האירופית הודיעה כי ישקיעו 14.8 מיליון יורו במשימת ELSA-D המשותפת לחברת אסטרוסקייל, לחברת וואן ווב ולסוכנות החלל הבריטית. לוויין השירות הזה, שישוגר לקראת סוף 2024, יהיה שונה בתכלית מהמשימה של נאס"א: מטרתו תהיה לדרדר כמה שיותר לוויינים ישנים כדי שיישרפו באטמוספרה.
ככלל, לוויינים שמאבדים יכולת לתקן את מסלולם או שנגמר להם הדלק מתדרדרים כתוצאה מגרר אטמוספרי – מולקולות גז שמתנגשות בלוויין ומאיטות אותו. הבעיה היא שתהליך זה אורך זמן רב: לוויין במסלול לווייני נמוך של עד 500 ק"מ ייפול חזרה לכדור הארץ בתוך 25 שנה, ואילו לוויין בגובה של עד 1,200 ק"מ צפוי להישאר בחלל למשך 2,000 שנה. לוויינים המקיפים את כדור הארץ ממסלול גאוסטציונרי, בגובה של עד 36,000 ק"מ, ייפלו רק בחלוף עשרות מיליוני שנים. ומאחר שהאנושות משגרת לוויינים מהר יותר מכפי שהם נופלים חזרה, בעיית פסולת החלל עתידה להחריף משמעותית בשנים הקרובות.
פרק הזמן שלוקח ללוויינים במסלולים שונים להישרף באטמוספרה. קרדיט: UNSOOA, ESA
ב-2021 שיגרה חברת אסטרוסקייל את משימת ההדגמה ELSA-D, שנצמדה ללוויין דמה באמצעות מגנטים, משכה אותו למטה וכך הוציאה אותו ממסלול.
כעת מגיעה משימת ההמשך ELSA-M, שתהיה משימת שירות הלוויינים המבצעית והמסחרית הראשונה אי פעם. ELSA-M תנסה לדרדר מספר רב של לוויינים ישנים שיצאו מכלל שימוש – ולהוכיח שהיא יכולה להתמודד גם עם הלוויינים התקולים או הישנים של מערך לוויינים שלם כמו וואן ווב או סטארלינק.
ב-14 ביוני, תראה בשמי הערב תופעת טבע מרגשת במיוחד הנקראת סופרמון. ירח גדול ובהיר בצורת עיגול מושלם, יקשט את השמיים.
-
ב-14 ביוני, תראה בשמי הערב תופעת טבע מרגשת במיוחד הנקראת סופרמון. ירח גדול ובהיר בצורת עיגול מושלם, יקשט את השמיים.
כמו מסלוליהם הטבעיים של גרמי השמיים, גם מסלולו של הירח סביב כדור הארץ איננו מעגל מושלם, אלא צורתו אליפסה, ועל כן מרחקו של הירח מאיתנו אינו קבוע. שכננו הנאמן מתקרב אלינו עד כ-356 אלף ק"מ, ואז הולך ומתרחק עד כ-406 אלף ק"מ בנקודה המקסימלית. הפער בין נקודות הקיצון האלו הוא בערך 13 אחוז ממרחקנו לירח, כלומר הוא פער ניכר, וניתן להבחין בו. על אחת כמה וכמה בהירותו של הירח: זו גדֵלה כפונקציה של המרחק בריבוע, כלומר בעשרות אחוזים, ומהמאור הבוהק הזורח לו בשיא קרבתו קשה מאוד להתעלם.
מחזור הירח אינו מסונכרן עם מסלול ההקפה שלו סביב כדור הארץ, ולכן הירח יכול להיראות במילואו בכל נקודה במסלול. צירוף מקרים שבו הירח במילוא ובו בזמן חולף בקרבה מקסימלית לכדור הארץ מתרחש רק פעמים אחדות בשנה – ואז מקשט את שמי הלילה עיגול מושלם, גדול ובהיר במיוחד, בעל נוכחות מרשימה. תופעה זו זכתה לכינוי הדרמטי מעולם גיבורי העל – "סופרמון".
אם בנוסף לצירוף המקרים הזה, יואיל הירח ובו בזמן גם יזרח מעל ארצנו הקטנה, זו כבר באמת סיבה למסיבה, וזה בדיוק מה שמחכה לנו ב-14 בחודש יוני. בעת זריחת הירח המלא בישראל הוא יהיה בנקודה הקרובה ביותר במסלולו סביבנו – 357.4 אלף ק"מ. אולם, מי שפיספס, לא נורא. במילוא הבא, של הירח המלא ב-13 ביולי, יחול סופרמון נוסף. אז הירח המלא יהיה רחוק רק כמה שעות מהנקודה הקרובה ביותר אלינו במסלולו ושוב נחזה בסופרמון, השני והאחרון לשנה זו.
כיצד צופים בסופרמון
מעוניינים לחוות את תופעת הטבע הזו בשיא תפארתה? כדאי שתצפו בירח כשהוא בדיוק בזריחתו או בשקיעתו. בשעה שהוא מרחף אי שם באופק, לצידם של עצמים מוכרים כמו גגות בניינים וצמרות עצים. כיוון שאלו מספקים פרספקטיבה, הם מחדדים את גודלו האמיתי והמרשים של הירח, שקוטרו גדול בכ-9 אחוזים מן הממוצע. כאשר הירח יזרח לכיוון הזנית, ממש מעל ראשכם, גודלו אמנם יראה מרשים פחות, אולם מבהירותו עדיין יהיה קשה להתעלם.
