למה נאס"א רוצה לחזור לירח עם תוכנית ארטמיס?

למה נאס"א רוצה לחזור לירח עם תוכנית ארטמיס?

 

תוכנית ארטמיס של נאס"א עתידה להנחית בני אדם על אדמת הירח עד שנת 2025. אבל רגע, לא היינו כבר בירח? למה לחזור לשם? למה לא לשאוף למאדים?

 

ובכן, גם לֵייף אייריקסון הוויקינגי "גילה" את אמריקה כבר בשנת 1000, אבל רק 500 שנה אחר כך הגיעו לשם המתיישבים מאירופה וחיברו את אמריקה לשאר העולם. בדומה לזה, מטרת תוכנית אפולו הייתה להגיע לירח – שעה שמטרת תוכנית ארטמיס היא להישאר בירח ולהופכו לבסיס קבע.

 

12 אמריקנים דרכו על הירח בין השנים 1969–1972, במשימות אפולו 11 עד 17. הם נחתו באזורים שונים, יצאו לפעילות מדעית חוץ-רכבית על אדמת הירח, וחזרו לכדור הארץ כעבור ימים אחדים. בתוכנית ארטמיס, ארצות הברית ושותפותיה (לרבות ישראל) יקימו תחנת מחקר מאוישת בקוטב הדרומי של הירח – היישוב הראשון של האנושות על עולם אחר. ממשימה למשימה יבנו האסטרונאוטים של ארטמיס את התשתית הדרושה לשהייה ארוכה יותר ויותר, וילמדו לנצל משאבים מקומיים כדי לייצר לעצמם מים, חמצן ודלק. 

 

בד בבד עם הנחיתות הראשונות על פני השטח, נאס"א תבנה את הלונר גייטוויי, תחנת חלל בינלאומית שתקיף את הירח. תחנת החלל הירחית תחליף עם הזמן את תחנת החלל הבינלאומית שמקיפה כעת את כדור הארץ (ובעצמה תוחלף בתחנות חלל מסחריות), ותשמש כפלטפורמה לחקר הירח. אסטרונאוטים מכל העולם יוכלו יום אחד לחיות ולעבוד בלונר גייטווי ולרדת ממנה למסעות מחקר הולכים ותכופים על פני הירח, ובהמשך, בעשור הבא, גם להשתגר מהתחנה למשימות המאוישות הראשונות למאדים.

שתף: