הטבעות של כוכב הלכת שבתאי הן ללא ספק התכשיט הנוצץ ביותר במערכת השמש שלנו. מאז נצפו לראשונה על ידי גלילאו גליליי (שחשב שהן "אוזניים") בשנת 1610 ועד היום, נחשבות הטבעות בתור גרם השמיים היפה והפופולרי מכולם - אם לא מחשיבים את כדור הארץ, כמובן. את טבעות שבתאי כולם מזהים, וגם הידיעה שהטבעות עשויות מאבק, קרח וגז לא גורעת מקסמן. ואם כבר קסם, חכו לזה: בשבוע הבא, יום ראשון 23 במרץ 2025, יערכו הטבעות של שבתאי מופע מיוחד וייעלמו לגמרי מהעין. העולם כולו מוזמן לצפות באירוע. 

Image

איך יעלמו טבעות שבתאי?

למעשה, כבר בימים אלה הטבעות הולכות ונעלמות מין העין. אבל איך מעלימים טבעות בגודל של כ-960,000 קילומטרים, פי שניים מהמרחק מהארץ לירח? בשביל הקסם הזה שבתאי צריך כוכב לכת נוסף, כדור הארץ, שסובב כמוהו סביב השמש. ככה זה קורה: שתי הפלנטות מקיפות את השמש כל אחת בקצב שלה, וכל אחת נוטה בזווית שונה (או "הטיית ציר הסיבוב", המכתיבה את עונות השנה): בעוד כדור הארץ נוטה בזווית של 23.5 מעלות ומקיף את השמש תוך שנה אחת, שבתאי (כולל הטבעות שלו) נוטה בזווית של 26.7 מעלות ולוקח לו 29.5 שנים להקיף את השמש. 

כששני כוכבי הלכת מסתובבים סביב השמש כל אחד במסלולו, משתנה הזווית בה נראות הטבעות של שבתאי מכדור הארץ: לפעמים אנחנו רואים אותן "מלמעלה", ולפעמים "מלמטה". פעמיים במהלך מסעו הארוך סביב השמש, או פעם ב-15 שנים, מתיישרת הטיית ציר הסיבוב של שבתאי בזווית מושלמת עם ההטייה של כדור הארץ, ומנקודת המבט שלנו הופכות הטבעות ליותר ויותר דקות, עד שהן "נעלמות" לגמרי מהעין. כוריאוגרפיה קוסמית קסומה.

Image

מתי יקרסו הטבעות סופית?

אין מה לדאוג, הטבעות יחזרו; הפלנטות ימשיכו לנוע, הזוויות ימשיכו להשתנות והטבעות יחזרו להיראות בהדרגה. ביום ראשון (23.3 כאמור), בשיא התופעה, הטבעות יעלמו וניתן יהיה לראות את הצל שהן מטילות על שבתאי. ב-6.5 נוכל לראות קצת מהטבעות אך הצל עצמו יעלם, משום שהן יתיישרו במישור מול השמש. לנראות מלאה ב-21 בספטמבר 2025. זווית הנטייה תמשיך לגדול בהדרגה עד שתגיע למקסימום בשנת 2032, אז תופענה מולנו הטבעות האיקוניות של שבתאי במלוא הדרן. ​ 

הטבעות של שבתאי אכן יחזרו בקרוב, אבל העתיד הרחוק לא מבשר להן טובות. הקרינה האולטרה סגולה של השמש מאדה חלקיקי קרח בטבעות והתנגשויות בלתי פוסקות של מטאוריטים שוחקות את שאר האבנים שמהן מורכבות הטבעות, עד כדי כך שמדענים צופים כי הטבעות עלולות להיעלם לחלוטין תוך 100 מיליון שנה. 

במהלך השבוע הבא, כשהטבעות "ייעלמו" מהעין ושבתאי ייראה כמו עוד כדור צהוב וחיוור, נוכל לדמיין איך ייראו השמיים שלנו בעוד 100 מיליון שנה, ללא התכשיט הנוצץ ביותר במערכת השמש. 

Image

שבתאי הוא משמונה כוכבי הלכת הקלאסיים במערכת השמש, השישי במרחקו מהשמש והשני בגודלו מבין כוכבי הלכת – קטן רק משכנו, כוכב הלכת צדק. שבתאי הוא כוכב לכת גזי שבנוי בעיקר מהליום ומימן, ולא מסלע מוצק. כלומר: למרות שהוא עצום בגודלו (ניתן להכניס בתוכו 830 כדורי ארץ), שבתאי הוא כוכב "קל": באוקיינוס גדול מספיק, כוכב שבתאי יכול היה לצוף. 

שמו העברי "שבתאי" קשור למילה "שבת", וכנראה הגיעה ממנה, כמו גם מהעובדה שבעבר נחשב לכוכב הלכת השביעי בשמיים (לצד השמש, הירח, נוגה, מאדים, כוכב חמה וצדק). בלועזית הוא נקרא סאטורן (Saturn), על שם אל החקלאות והקציר במיתולוגיה הרומית, שאף העניק את שמו ליום השביעי בשבוע – Saturday. 

המרוץ מתחמם

leonov_painting_near_the_moon_1967.jpg

תושייה היא שם המשחק

הבוקר (ראשון), בשעה 08:04 לשעון ישראל, משימת צוות-10 של חברת ספייס אקס עגנה בתחנת החלל הבינלאומית. אחרי 28 שעות במסלול, חללית הדרגון (Dragon) שנושאת עימה ארבעה אסטרונאוטים חברה בהצלחה למודול הרמוני (Harmony), כששתי החלליות חולפות בגובה של 418 ק"מ מעל האוקיינוס האטלנטי. החללית תחזיר ארבעה אסטרונאוטים לכדור הארץ, לרבות שני האסטרונאוטים סוניטה ("סוני") ויליאמס ובארי ("בוטץ'") וילמור – ש"תקועים" שם מאז יוני 2024. שני האסטרונאוטים נשלחו למשימה בת עשרה ימים, אבל נאלצו להישאר בתחנה עקב רצף של תקלות בחללית הסטארליינר שהביאה אותם.

החללית חזרה – בלי האסטרונאוטים

כשמה כן היא, משימת צוות-10 היא המשימה המאוישת העשירית של ספייס אקס בשירות נאס"א. המשימה, ששוגרה ממרכז החלל קנדי על גבי מרקיע מסוג פלקון 9 (Falcon 9), נושאת עימה ארבעה אנשי צוות: האמריקאיות אן מקליין וניקול איירס, הרוסי קיריל פסקוב והיפני טקויה אונישי. עם פתיחת מנעל האוויר וחבירתם לצוותים הקיימים, המספר הכולל של אסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית עומד כרגע על 11.

Image

גם משימת צוות-9, שהייתה עתידה להשתגר באוגוסט שנה שעברה, הייתה אמורה לשאת ארבעה אסטרונאוטים לתחנה – אלא שרצף של תקלות בשיגור הבכורה המאויש של חללית הסטארליינר (Starliner) של בואינג שיבשה את התוכניות, סיכנה את טייסי הניסוי והפריעה לחלופה הקבועה בתחנת המחקר המאוישת היחידה של האנושות מחוץ לכדור הארץ.

ב-2014, במסגרת התוכנית המאוישת המסחרית (CPT) של נאס"א, ענקית התעופה בואינג קיבלה 4.2 מיליארד דולר על מנת לפתח את הסטארליינר – כמעט פי שניים מכפי שקיבלה ספייס אקס על פיתוח חללית הדרגון.

לעומת הדרגון של ספייס אקס, המבצעית מאז 2020, דרכה של הסטארליינר הייתה רצופה מהמורות. לבסוף, ביוני אשתקד נערכה טיסת הניסוי המאוישת. שני טייסי ניסוי מנוסים של נאס"א, סוניטה "סוני" ויליאמס ובארי "בוטץ'" וילמור, נשלחו לבדוק אם החללית בטוחה לשימוש. 

אלא שכמה שעות לאחר השיגור, בזמן שהאסטרונאוטים עושים את דרכם לתחנת החלל, התגלו דליפות הליום בחללית, בדומה לדליפות שהתגלו על הקרקע קודם לכן. הדליפות אילצו את האסטרונאוטים לסגור שני בלוני הליום – ולמעשה לשתק שישה מתוך 28 המבערים במערכת בקרת התגובה (מערכת הכוון החללית במרחב באמצעות מנועים רקטיים קטנים). בנאס"א ובבואינג העריכו כי בעיית דליפת ההליום היא מערכתית, כלומר שישנה בעיית הליום מובנית בתכנון מערכת בקרת התגובה של החללית.

מסוכן עוד יותר היה ניסיון העגינה. בזמן שהסטארליינר התקרבה לתחנה, חמישה מבערים נוספים פשוט נכבו ללא הסבר. תקלה דומה אירעה במהלך טיסת הניסוי הלא-מאוישת ב-2022, ולפי הערכות לא מדובר בבעיה חומרה או תוכנה אלא בפרמטרים מסוימים שהוגדרו מראש וגורמים לכיבוי אוטומטי של המבערים – אם כי מהנדסי המשימה לא יודעים מהם הפרמטרים הללו.

Image

בתחנת החלל הבינלאומית יש שני מעגנים המתאימים לחלליות מאוישות, ומאחר שצוות-8 עגן באחד והסטארליינר בשני – צוות-9 נאלץ להמתין על הקרקע להחלטת נאס"א. לבסוף התקבלה ההחלטה הדרמטית להחזיר את הסטארליינר – בלי שני האסטרונאוטים. נאס"א הודיעה כי אין בכוונתה להמר על חיי האסטרונאוטים ומנהל סוכנות החלל ביל נלסון אף הזכיר את אסון צ'לנג'ר ב-1986 ואת אסון קולומביה ב-2003, שבו נספה גם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון. "ההחלטה להשאיר את בוטץ' ואת סוני בתחנת החלל הבינלאומית ולהחזיר את הסטארליינר הביתה כשהיא לא מאוישת נובעת ממחויבות לבטיחות", אמר נלסון במסיבת העיתונאים. יצוין כי הסטארליינר הלא-מאוישת כן נחתה בכדור הארץ בבטחה.

287 ימים בחלל

בהתאם להחלטת נאס"א, משימת צוות-9 שוגרה רק בספטמבר – ורק עם שני אנשי צוות, ניק הייג האמריקאי ואלכסנדר גורבונוב הרוסי, כדי להשאיר מקום בחללית הבאה לשני האסטרונאוטים התקועים. ככלל, אסטרונאוטים חיים ועובדים בתחנת החלל הבינלאומית לתקופות של חצי שנה, כאשר כל חללית שעוגנת בתחנה עם אנשי צוות חדשים מחזירה את אנשי הצוות הקודם. במילים אחרות, בוטץ' וסוני היו צריכים לחכות לתום משימת צוות-9, ולהגעת משימת צוות-10, כדי לחזור הביתה. 

בוטץ' וסוני לא השתעממו חלילה. השניים סייעו בעריכת ניסויים של שאר הצוותים, ותיקנו והתקינו מערכות שונות בתחנה הישנה – לרבות בהליכות חלל. אבל כעת הגיע זמנם לשוב למשפחותיהם, לחבריהם ולקרקע. בוטץ' וסוני, שיתפסו טרמפ עם צוות-9 הייג וגורבונוב, צפויים לנחות ביום רביעי הקרוב – אחרי 287 ימים בחלל.

וילמור וויליאמס על רקע הסטארליינר שהביאה אותם לתחנת החלל. קרדיט: נאס"א

Image

עדכון [16.3.25] להק לווייני תבל 2 שוגר בהצלחה לחלל מבסיס חיל חיל החלל ונדנברג בקליפורניה. הלוויינים שוגרו כנחיל מקובץ אולם במשך הזמן הם צפויים להתפזר באופן אקראי במסלולם סביב כדור הארץ ולמדוד סימולטנית את הקרינה הקוסמית בגובה 500 קילומטרים. 

***

ישראל עומדת לרשום הישג חסר תקדים בתחום החלל והחינוך המדעי: ביום שבת 15.3.25 בשעה 08:39 (שעון ישראל) ישוגרו לחלל מבסיס חיל החלל ונדנברג בקליפורניה, תשעה לוויני מחקר זעירים שתוכננו ונבנו על ידי תלמידי תיכון מרחבי הארץ. מדובר בלהק הלוויינים הישראלי הגדול ביותר ששוגר אי פעם לחלל - הישג שלא נרשם עד כה על ידי אף מוסד אקדמי או חברה מסחרית בישראל.

צפו בשידור החי של השיגור:

להק הלוויינים, המכונה "תבל 2" (ראשי תיבות של "תלמידים בונים לוויינים"), ישוגר על גבי משגר פאלקון 9 של חברת ספייס אקס. הלוויינים ישוגרו למסלול בגובה 500 קילומטרים ויישארו שם למשך כשלוש שנים. במהלך תקופה זו הם יספקו נתונים מדעיים חיוניים וישמשו כמקור השראה לדור הבא של מדעני ומהנדסי החלל הישראלים.

Image

שילוב ייחודי של אוכלוסיות

הפרויקט המהפכני "תבל 2", ביוזמת ובמימון סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, ובניהול המרכז להנדסת חלל באוניברסיטת תל אביב, משלב חדשנות מדעית עם חזון חינוכי-חברתי פורץ דרך. בעלות של 10.5 מיליון שקלים, הפרויקט מחבר בין קהילות שונות בחברה הישראלית ומקדם שוויון הזדמנויות בחינוך המדעי-טכנולוגי.

תשעת הלוויינים, שמידותיהם 10x10x11.3 ס"מ, נבנו במרכזי מחקר ופיתוח שהוקמו על ידי אוניברסיטת תל אביב בתשע רשויות ברחבי הארץ, תוך שילוב ייחודי של אוכלוסיות: חמש רשויות מהמגזר היהודי (ירוחם, שער הנגב, מעלה אדומים, גבעת שמואל והרצליה), שלוש מהמגזר הערבי (עין מאהל, טייבה וכפר קרע) ואחת מהמגזר הדרוזי (ירכא). ראוי לציין כי במסגרת הפרויקט כלול גם הלוויין הדרוזי הראשון בהיסטוריה.

התלמידים, שהצטרפו לתוכנית בכיתה י' והשנה מסיימים כיתה י"ב, פעלו בחדרים נקיים ייעודיים שהוקמו בכל אחת מהרשויות. בנוסף, הוקמו ארבע תחנות תקשורת לוויינים המחוברות לתחנה באוניברסיטת תל אביב - בהרצליה, בירוחם, בגבעת שמואל ובשער הנגב - שיאפשרו לתלמידים לקבל נתונים מהלוויינים ולפקד עליהם.

Image

Image

המשימה המדעית ומשימת ההנצחה

להק הלוויינים נושא משימה מדעית חשובה: מדידת הקרינה הקוסמית במסלול. "קרינה קוסמית מורכבת מחלקיקים אנרגטיים מאוד (בעיקר פרוטונים) המגיעים מהשמש שלנו אך גם כתוצאה מאירועים המתרחשים במעמקי היקום כמו פיצוצי סופרנובות," מסביר פרופ' מאיר אריאל, ראש המרכז להנדסת חלל בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. "החי והצומח על פני כדור הארץ מוגנים יחסית מן הקרינה הודות לשדה המגנטי של כדור הארץ ולאטמוספירה, אולם בחלל יש לקרינה זו השפעה מסוכנת על בריאותם של אסטרונאוטים בחלליות וגם על תפקודן של מערכות אלקטרוניות בלוויינים".

לצד המשימה המדעית, פרויקט "תבל 2" נושא גם משימת הנצחה. הלוויין של תלמידי תיכון שער הנגב, נקרא "אופיר", על שם ראש המועצה האזורית אופיר ליבשטיין ז"ל שנהרג בחילופי אש עם מחבלים ביום שבת ה-7 באוקטובר 2023, כאשר יצא להגן על היישוב. באות הטלמטריה שישדר הלוויין אופיר, צרובים גם שמות חללי הנרצחים והנופלים מאז השבעה באוקטובר 2023 ועד דצמבר 2024. אלה ישודרו באופן אקראי וייקלטו בכל תחנות התקשורת.

Image

המשך למסורת של חדשנות

פרויקט "תבל 2" הוא ההמשך המוצלח של סדרת פרויקטים ישראליים בתחום, בהם מיזמי דוכיפת 1, דוכיפת 2, ודוכיפת 3, וכן "תבל 1" ששוגר בהצלחה ב-13.1.2022 בהשתתפות 8 בתי ספר משמונה רשויות.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, גילה גמליאל, אמרה כי "פרויקט תבל 2 מסמל את פסגת החדשנות הישראלית בשילוב חינוך מדעי וטכנולוגי. זוהי גאווה לאומית לראות תלמידי תיכון מכל רחבי הארץ, מכל המגזרים, מובילים פרויקט חלל פורץ דרך בקנה מידה עולמי. ההשקעה של 10.5 מיליון שקלים בפרויקט זה היא השקעה בעתיד המדעי והטכנולוגי של ישראל, ובדור הבא של מובילי החדשנות הישראלית".

תא"ל (מיל') אורי אורון, מנהל סוכנות החלל הישראלית הוסיף כי "פרויקט תבל 2 הוא עדות לכוחה של החדשנות הישראלית. אנו רואים כאן שילוב מנצח של מצוינות מדעית, חינוך טכנולוגי וחיבור בין אוכלוסיות. הלוויינים האלה לא רק יספקו מידע מדעי חיוני, אלא גם מהווים השראה לדור הבא של מדעני החלל הישראלים".

אחרי 100 שנות חיפושים, אסטרונומים אישרו אתמול (שלישי) את קיומם של ארבעה כוכבי לכת המקיפים את כוכב בָּרנרד, ננס אדום המרוחק 5.9 שנות אור בלבד ממערכת השמש. ארבעת העולמות שהתגלו קטנים בהרבה מכדור הארץ, כאשר אחד מהם הוא כוכב הלכת הכי פחות מסיבי שהתגלה אי פעם בשיטת המהירות הרדיאלית.

השכן הקוסמי הקרוב, הקטן והעתיק שלנו

הכוכב הקרוב אלינו ביותר הוא פרוקסימה קנטאורי, במרחק 4.25 שנות אור, אבל כוכב זה הוא חלק ממערכת משלושת של כוכבים בשם אלפא קנטאורי. הכוכב הכי קרוב אחריו, והראשון שהוא כוכב בודד כמו השמש שלנו, הוא כוכב ברנרד. למרות שכוכב ברנרד הוא הקרוב ביותר הנראה מההמיספרה הצפונית שבה חיים רוב בני האדם בכדור הארץ, הוא בלתי נראה לעין – ורק ב-1916 גילה אותו האסטרונום האמריקאי אדוארד אמרסון ברנרד.

כמו רוב הכוכבים ביקום שלנו, כוכב ברנרד הוא ננס אדום – כלומר כוכב קטן, חיוור וקר בהרבה מהשמש שלנו. המסה של ברנרד היא רק 16% ממסת השמש שלנו וקוטרו הוא 19% מקוטר השמש, כלומר רק מעט גדול יותר מצדק. מאחר שהם מתיכים גרעינית את היסודות שבליבותיהם בקצב איטי הרבה יותר, ננסים אדומים יכולים לחיות טריליוני שנים – ולמעשה לאף אחד עוד לא נגמר "הדלק" מאז המפץ הגדול, לפני 13.7 מיליארד שנה. כוכב ברנרד הוא בן 10 מיליארד שנה, כלומר גילו הוא כבר כפול מגיל השמש שלנו – שצפויה להתנפח כענק אדום, לבלוע את כל כוכבי הלכת הפנימיים (כנראה לרבות כדור הארץ), להשיל את שכבותיה החיצונית ולהשאיר רק ליבה קרה, קטנה ומתה בשם ננס לבן.

Image

מבחינה זו, ננסים אדומים נחשבים למועמדים אידיאליים לקיומם של חיים מחוץ למערכת השמש – שהרי לחיים יש לכאורה נצח להתפתח על פני כוכבי הלכת המקיפים עליהם. מאידך גיסא, מאחר שהם קטנים וקרים כל כך, ה"אזור הישיב" מסביב לננסים אדומים – האזור מסביב לכוכב שבו הטמפרטורות אינן חמות מדי ואינן קרות מדי, ומאפשרות את קיומם של מים נוזלים על פני השטח – קרובות לננסים האדומים עוד יותר ממסלול כוכב חמה מסביב לשמש שלנו, ופירושו של דבר שכוכבי הלכת האלה נשטפים בקרינה עוצמתית מרוח השמש שיכולה להעיף את האטמוספרות של כוכבי הלכת הללו לחלל. 

זאת ועוד, ננסים אדומים נוטים להתפרצויות סולאריות אדירות שמגמדות את מה שאנחנו מכירים מהשמש שלנו – ועלולות להרוג כל אורגניזם חי. אפילו כוכב ברנרד, שהוא כוכב ותיק, עדיין מתפרץ מפעם לפעם. ב-1998 נצפתה התפרצות כזו, ולמשך כמה דקות הכוכב התבהר ב-40% יותר.

כוכבי לכת זעירים, שמסתם 20% ממסת כדור הארץ

כך או כך, מרגע שהתגלה כוכב ברנרד ב-1916 מדענים חיפשו כוכבי לכת המקיפים אותו, והחל משנות השישים כל כמה שנים נטען כי נמצא כוכב לכת זה או אחר – אך כל טענות אלו הופרכו עד מהרה. שעה שכוכבי לכת חוץ-שמשיים התגלו מסביב לננסים אדומים רחוקים, כמו מערכת TRAPPIST-1 למשל, שאלת הימצאותם של כוכבי לכת מסביב לכוכב ברנרד הפכה לאחת האובססיות הארוכות באסטרונומיה המודרנית.

כעת, צוות חוקרים בהובלת ג'ייקוב בִּין מאוניברסיטת שיקגו שם קץ לוויכוחים. בין וצוותו בנו מכשיר מיוחד בשם MAROON-X, המורכב על חציו הצפוני של מצפה הכוכבים ג'מיני, שנמצא בהוואי. המכשיר "צד" כוכבי לכת חוץ-שמשיים בשיטת המהירות הרדיאלית. אומנם כוכבים מסיביים בהרבה מכוכבי הלכת שמקיפים אותם, אבל גם לכוכבי הלכת הקטנים השפעה כבידתית על כוכב השבת הגדול. MAROON-X רגיש לעיוותים המחזוריים באור הכוכב שנגרמים כתוצאה מהמשיכות הקלות הללו, עד כדי כך שהוא מסוגל לקבוע בוודאות כמה כוכבי לכת "מושכים" בו, ומה המסה של כל אחד מהם, לאור האפקט הנצפה.

Image

במשך 112 לילות תצפית, על פני שלוש שנים, החוקרים ניתחו בשיטה זו את כוכב ברנרד, ומצאו ראיות מוצקות לקיומם של שלושה כוכבי לכת – ששניים מהם הוצעו קודם לכן כמועמדים, והתצפית הנוכחית מאמתת סופית את קיומם. בנוסף, הצוות הצליב את נתוני MAROON-X עם נתונים מהמכשיר ESPRESSO שבמצפה הכוכבים האירופי הדרומי, ואישר את קיומו של כוכב לכת רביעי.

כוכבי הלכת שהתגלו הם כפי הנראה כוכבי לכת סלעיים, ולא כוכבי לכת גזיים. החוקרים מציינים שבשל זווית התצפית שלנו מכדור הארץ – כוכבי הלכת לעולם אינם חולפים על פני כוכב ברנרד, כך שאין לנו דרך למדוד את הרכבם בשיטה הספקטרוסקופית ולקבוע בוודאות את הרכבם. עם זאת, הנתונים שנאספו מספיקים כדי לשלול במידה רבה של וודאות את קיומם של כוכבי לכת נוספים במערכת – ספציפית של כוכבי לכת בגודל כדור הארץ המקיפים את כוכב ברנרד באזור הישיב שלו.

כוכבי הלכת שכן התגלו הם זעירים ממש, והמסה של כל אחד מהם היא רק כ-20% עד 30% ממסת כדור הארץ, וכוכב הלכת הרביעי והאחרון במערכת הוא הקל ביותר שהתגלה אי פעם בשיטת המהירות הרדיאלית. באשר לאפשרות קיומם של חיים במערכת, כוכבי הלכת שהתגלו קרובים כל כך לכוכב ברנרד ששנה על פניהם חולפת בכמה ימים. הם כנראה רותחים, שטופים בקרינה עזה וחסרי כל אטמוספרה.

חברת אינטואיטיב מאשינז (Intuitive Machines) וסוכנות החלל האמריקאית נאס"א הודיעו בשישי, 7 במרץ, כי משימת אָתֶנָה באה לקיצה – פחות מ-13 שעות אחרי שנחתה על הירח. הנחתת הפרטית, השנייה של אינטואיטיב מאשינז שמנסה לנחות על הירח, נפלה על צידה כך שהלוחות הסולאריים אינם פונים ישירות לשמש ואינם יכולים לייצר חשמל. ללא חשמל הנחתת לא יכולה לערוך את ניסוייה, לאסוף או לשדר נתונים. מניית החברה מטקסס השילה כ-40% משוויה מאז ההודעה.

הנחתת הקודמת גם נפלה – אבל ניצלה באורח נס

טיסה לחלל, ועל אחת כמה וכמה נחיתה רכה על הירח, זה עסק מורכב. ברית המועצות הייתה המדינה הראשונה בעולם שנחתה נחיתה רכה על הירח (להבדיל מהתרסקות – מכוונת או לא) עם משימת לונה 9 ב-1966. מאז ועד היום 26 משימות, מאוישות ולא-מאוישות, נחתו נחיתה רכה על הלוויין הטבעי של כדור הארץ, רובן של ארה"ב וברה"מ. בשנים האחרונות סין נחתה בהצלחה ארבע פעמים על הירח, ויפן והודו נחתו פעם אחת כל אחת. 

בפברואר 2024 הפכה אינטואיטיב מאשינז לחברה המסחרית הראשונה בהיסטוריה שנוחתת על הירח, והמשימה האמריקאית הראשונה שנוחתת על הירח מאז אפולו 17 ב-1972. גם הנחתת אודיסאוס נחתה בזווית של 30 מעלות, איבדה לפחות אחד מרגליה ונפלה על הצד – אלא שהיא ניצלה באורח נס על יד מכל הליום ונשארה תלויה בזווית כזאת שאפשר ללוחות הסולאריים שלה להפיק חשמל. למרות הנחיתה הרעועה, משימת IM-1 השלימה את כל מטלותיה והוכתרה כהצלחה.

Image

למשימת IM-2 לא היה מזל שכזה. הנחתת אתנה שוגרה ב-26 בפברואר ממרכז החלל קנדי, על גבי מרקיע מסוג פאלקון 9 (Falcon 9) של חברת ספייס אקס (SpaceX). גם הפעם נראה כי מדובר בתקלה של הרגע האחרון במערכת ניווט הלייזר של החללית. לפי נאס"א, אתנה נחתה יותר מ-400 מטרים מאתר הנחיתה המיועד למרגלות מונס מוטון (Mons Mouton), ההר הגבוה ביותר בירח. למרבה הצער, החללית נחתה בתוך מכתש קטן, נפלה וכעת היא בצל המכתש – וללא כל סיכוי לטעון מחדש את הסוללות שלה בעזרת אנרגיית השמש.  

עם זאת, משימת IM-2 אינה לכישלון מוחלט. לפני שסוללות החללית התרוקנו, אינטואיטיב מאשינז הספיקה להעביר לנאס"א כ-250 מגה-בית מידע, שעתיד לסייע להפקת לקחים לקראת המשימות הבאות. זאת ועוד, אחד הניסויים העיקריים של אתנה היה לקדוח עד לעומק של מטר אחד ברגולית הירחי, ולחפש שיירים של חומרים נדיפים כמו מים ופחמן דו-חמצני – והחללית ההפוכה הצליחה להפעיל את המקדח, כך שלפחות ההדגמה הטכנולוגית עברה בהצלחה. ולבסוף יצוין כי אתר הנחיתה באזור מונס מוטון הוא הדרומי ביותר בהיסטוריה – כ-160 ק"מ בלבד מהקוטב הדרומי העשיר במרבצי מי קרח, שהוא האתר שארה"ב ובעלות בריתה, וסין ובעלות בריתה, מייעדות להקמת תחנות מחקר מאוישות בעשור הבא.

בנאס"א ממשיכים בכל הכוח

משימת IM-2 שוגרה במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS) של נאס"א, וכהכנה לאותה תוכנית ארטמיס שתנחית, ואחר כך תיישב, אסטרונאוטים בקוטב הדרומי של הירח. במסגרת תוכנית זו, שמתוקצבת ב-2.6 מיליארד דולר עד שנת 2028, נאס"א מממנת משימות פרטיות לירח בתמורה לעריכת ניסויים מדעיים והדגמות טכנולוגיות הנחוצים להצלחת ארטמיס. עד כה זכו במענקי CLPS חמישה זכיינים, שישגרו 11 משימות ויותר מ-50 מכשירים של סוכנות החלל האמריקאית לנקודות שונות בירח.

משימת IM-2 קיבלה מנאס"א תקציב של 62.5 מיליון דולר, ואינטואיטיב מאשינז חתומה על שתי משימות המשך: IM-3 המשובצת ל-2026 ו-IM-4 המשובצת ל-2027. בנאס"א מיהרו להבהיר שהם עומדים מאחורי ההסכם שלהם עם אינטואיטיב מאשינז ומאחורי התוכנית כולה, וכי אין מנוס אלא לבדוק טכנולוגיות חדשות בשטח – כלומר בירח. 

Image

למעשה, תוכנית CLPS כבר הוכיחה שאפשר להנחית נחתות פרטיות על הירח בשבריר מהמחיר של משימה ממשלתית. ביום שני שעבר, 3 במרץ, הנחתת בלו גוסט (Blue Ghost) של חברת פיירפליי (Firefly) הפכה לכלי הטיס הפרטי הראשון בהיסטוריה שנוחת בהצלחה על הירח, באגן שהוצף בלבה לפני כשלושה מיליארד שנה בתוך "ים המשברים" (Mare Crisuim), הנמצא ברבע הצפון-מזרחי של הירח (כשמביטים בו מההמיספרה הצפונית של כדור הארץ). 

הבלו גוסט שוגרה ב-15 בינואר יחד עם נחתת פרטית נוספת שעושה את דרכה לירח: רזיליאנס (Resilience) של אייספייס (ispace) היפנית. זאת הפעם הראשונה ששתי נחתות שונות – ופרטיות – משוגרות לירח בשיגור אחד. הרזיליאנס תגביה את המסלול שלה לאט לאט – וצפויה לנחות על פניו רק בחודש מאי או יוני. 

אתמול (שני), בשעה 10:34 לשעון ישראל, חברה קטנה מטקסס עשתה היסטוריה כשהפכה לחברה המסחרית הראשונה שנוחתת בהצלחה על הירח. הנחתת הלא-מאוישת בלו גוסט (Blue Ghost) של חברת פיירפליי (Firefly) השלימה נחיתה רכה בהצלחה באגן שהוצף בלבה לפני כשלושה מיליארד שנה בתוך "ים המשברים" (Mare Crisuim), הנמצא ברבע הצפון-מזרחי של הירח (כשמביטים בו מההמיספרה הצפונית של כדור הארץ). הנחתת נושאת עימה שורה של ניסויים מדעיים, בעיקר של סוכנות החלל האמריקאית – נאס"א.

צפו בנחיתה של בלו גוסט:

הישג שמעצמות מתקשות להשיג

ברית המועצות הייתה המדינה הראשונה בעולם שנחתה נחיתה רכה על הירח (להבדיל מהתרסקות – במכוון או בשוגג) עם משימת לונה 9. מאז ועד היום היו 26 נחיתות רכות על הלוויין הטבעי של כדור הארץ, מאוישות ולא-מאוישות, רובן של ארה"ב וברה"מ. בשנים האחרונות סין נחתה בהצלחה ארבע פעמים על הירח, ויפן והודו נחתו פעם אחת כל אחת. 

בפברואר אשתקד הפכה אינטואיטיב מאשינז לחברה המסחרית הראשונה בהיסטוריה שנוחתת על הירח, והמשימה האמריקאית הראשונה שנוחתת על הירח מאז אפולו 17 ב-1972. אלא שהנחיתה ההיא לא הייתה לגמרי רכה. אומנם כל המכשירים עבדו כשורה, אבל הנחתת אודיסאוס נחתה בזווית של 30 מעלות לאחר שאיבדה לפחות אחד מרגליה, נפלה וניצלה באורח נס על יד מכל הליום.

Image

עתה יכולים בפיירפליי להגיד בפה מלא: אנחנו היינו נחתנו ראשונים בהצלחה על הירח, כשהנחתת במצב זקוף ויציב. מנכ"ל החברה ג'ייסון קים צהל בשידור החי: "הכול תיקתק כמו שעון, אפילו כשנחתנו. יש לנו אבק ירח במגפיים!"

שני שיגורים לירח – במרקיע אחד

הבלו גוסט שוגרה ב-15 בינואר על גבי מרקיע מסוג פאלקון 9 של חברת ספייס אקס, יחד עם נחתת פרטית נוספת שעושה את דרכה לירח בימים אלה: רזיליאנס (Resilience) של אייספייס (ispace) היפנית. זאת הפעם הראשונה ששתי נחתות שונות – ופרטיות – משוגרות לירח בשיגור אחד. 

לירח שלנו אפשר להגיע בשלושה ימים, אבל כדי לחסוך באנרגיה, הרזיליאנס תגביה את המסלול שלה בהדרגה – וצפויה לנחות על פניו רק בחודש מאי או יוני. כך קרה שפיירפליי גנבה את הבכורה לאייספייס. למעשה, זאת הפעם השנייה שהחברה היפנית משגרת חללית לירח. בדצמבר 2022, הגשושית Hakuto-R הייתה עתידה להיות החללית המסחרית הראשונה לנחות נחיתה רכה על הירח – אך כמו החללית הישראלית בראשית, היא התרסקה על פניו.

Image

חזרה לבלו גוסט. הנחתת, שגודלה כשל מכונית קטנה, נכנסה בהצלחה למסלול סביב הירח ב-13 בפברואר. אתמול החלה הבלו גוסט את מסעה לפני הקרקע, מגובה של כ-100 ק"מ מעל פני הירח, כשהיא משתמשת במנועיה כדי להשיל מעצמה מהירות מסלולית ולמקם את עצמה מעל אתר הנחיתה. בדקות האחרונות של הנחיתה הגורלית, החללית בחרה אוטונומית נקודה שטוחה וללא סלעים לנחות בה. ב-10:34 לשעון ישראל, כל רגלי הבלו גוסט נגעו ברכות ברגולית האפרפר – החללית הפרטית הראשונה שעושה כן.

חללית מסחרית נוספת על הירח – עוד השבוע

כמובן, למילים כמו "פרטית" ו"מסחרית" כבר אין את אותה המשמעות כמו בימי המלחמה הקרה, והגבולות בין סוכנויות חלל לתעשיית החלל הולך ומיטשטש. הבלו גוסט של פיירפליי שוגרה במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS) של נאס"א, כהכנה לתוכנית ארטמיס. 

סוכנות החלל האמריקאית שילמה לפיירפליי 101.5 מיליון דולר בתמורה לכך שהנחתת תישא עשרה ניסויים מדעיים וטכנולוגיים של נאס"א. בין היתר, הנחתת תנסה לברר כיצד חום מוסע מפנים הירח לאדמת הירח, לבדוק מערכת ניווט לוויינית גלובלית (GNSS) לירח ואת האינטראקציות בין שדות חשמליים ומגנטיים על פני השטח של הלבנה, תצלם ברנטגן את השדה המגנטי של כדור הארץ הארץ ותציב רטרו-רפלקטור חדש כדי למדוד בדיוק רב יותר את המרחק בין כדור הארץ לירח.

הבלו גוסט נחתה בבוקר הירחי, וכעת יעמדו לרשותה שבועיים ארציים של שמש – שמהם תפיק חשמל – כדי לבצע את משימותיה. וזה לא הכול. בהמשך השבוע צפוי ניסיון נחיתה נוסף על הירח. לא, לא של החללית היפנית רזיליאנס, שעדיין עושה את דרכה הארוכה לירח. אינטואטיב מאשינז תנסה להנחית את הנחתת השנייה שלהם, אָתֶנָה, ביום חמישי הקרוב. גם נחתת זו משוגרת במסגרת התוכנית של נאס"א, ומשימתה העיקרית תהיה לכמת ולאפיין את מי הקרח שמתחת לפני השטח הירחי.

Image

למה מאדים אדום? מחקר חדש שמתפרסם בכתב העת נייצ'ר מציע פתרון לחידה העתיקה. לפי החוקרים, מקור צבעו האדמדם של כוכב הלכת במינרל פריהידריט (ferrihydrite), העשוי מתחמוצת ברזל ומים – והוא עדות לעברו הרטוב של מאדים. הממצאים אף מחזקים את האפשרות שחיים התקיימו בעבר על פני כוכב הלכת.

לא דם או אש – חלודה 

במשך מאות ואלפי שנים בני אדם הביטו לשמיים ותהו מה פשר צבעו המיוחד של מאדים, שנקשר לאש, לדם. מכאן למשל נובע שמו הלועזי, מארס, על שם אל המלחמה הרומי. היום אנחנו יודעים שכלב נובח אינו נושך, ושמאדים אדום רק על פני השטח: האבק הדק המכסה אותו אדום, אבל רק עד לעומקים של מיקרומטרים בודדים (ובאזורים נדירים של מצבורי אבק – עד לעומק של כמה מטרים בודדים).

זאת ועוד, במשך השנים משימות של סוכנויות החלל השונות צברו ראיות מובהקות לקיומם של מים נוזליים על פני השטח של מאדים הקדום, כמו תצורות גיאולוגיות של נהרות, אגמים ואפילו של אוקיינוס שכיסה כמעט את כל ההמיספרה הצפונית שלו. בערך לפני שלושה מיליארד שנה, מאדים איבד את השדה המגנטי שלו, רוח השמש העיפה את רוב האטמוספרה שלו (הלחץ האטמוספרי במאדים הוא כאחוז אחד מזה של כדור הארץ), המים התאדו לחלל בשל הפרשי הלחץ וכוכב הלכת קפא והתייבש. 

לכן ההנחה המקובלת עד היום הייתה שמאדים אדום כתוצאה מברזל בקרקע שבא במגע עם מים – כלומר שמאדים חלוד. מאדים עשיר בתחמוצות ברזל, כלומר בתרכובות של ברזל וחמצן (מהמים). לכן, עד כה החשוד העיקרי בצבע האדום היה תחמוצת ברזל, או מינרל בשם המטיט (hematite). כעת, צוות בינלאומי של חוקרים בהובלת ד"ר אדומס ולנטינס מאוניברסיטת בראון הגיע למסקנה מרעישה. החוקרים ניתחו נתונים שנאספו מהחלל במשימות כמו מקפת לחקר מאדים (MRO) של נאס"א ומארס אקספרס של סוכנות החלל האירופית, ונתונים שנאספו מהקרקע על ידי רוברים כמו קיוריוסיטי ואופרטוניטי, שיחזרו את האבק במעבדה – והגיעו למסקנה שהמינרל העיקרי האשם בצבע האדום הוא פריהידריט.

Image

ההבדל בין המינרל המטיט למינרל פריהידריט אולי לא נשמע דרמטי במיוחד, אבל יש לו השלכות מרחיקות לכת. ראשית, בניגוד להמטיט פריהידריט יכול להיווצר אך ורק במגע שבין ברזל למים, כך שהיותו של מאדים מכוסה בפריהידריט מהווה עדות נוספת, וחותכת, לכך שכוכב הלכת היה רטוב בצעירותו. חשוב עוד יותר הוא טיב המים הללו. הרי אם מאדים הצעיר היה מלא במים כמעט-רותחים, כמו האוקיינוסים בכדור הארץ הצעיר – לחיים כפי שאנו מבינים אותם היה קשה מאוד להתפתח שם. פריהידריט נוצר בהכרח במים קרירים, ובטמפרטורות נמוכות בהרבה מאשר המטיט.

למרות שהמחקר שופך אור יקרות על העבר המאדימי, ומחזק את האפשרות לקיומם של חיים מיקרוביאליים בעברו, מדענים מסכימים שניתוחים ספקטרליים ממקפות, מעבדות ניידות ושיחזורים במעבדה לא מספיקים, ושהדרך היחידה לפתור את חידת מאדים תהיה להביא דוגמיות מהאבק המאדימי למעבדות המשוכללות כאן בכדור הארץ. למרבה המזל, לא נצטרך להמתין זמן רב: נאס"א הודיעה כי תביא דוגמיות קרקע ממאדים ב-2035, ואילו סין הודיעה כי תעשה זאת כבר ב-2031.

Image

רובר סיני איתר את החוף?

במקביל, מחקר בינלאומי נוסף, הפעם בהובלת פרופ' רוברט סנדרס מאוניברסיטת ברקלי, ניתח נתונים שאסף הרובר המאדימי הראשון ששיגרה סין – ז'ורונג (Zhurong) – ומצא ראיות לקו החוף העתיק של האוקיינוס הצפוני.

הרובר הסיני בילה שנה, ממאי 2021 עד מאי 2022, על הקצה המשתפל בתלילות של מישור שטוח ורחב ידיים. למעשה זהו מכתש הפגיעה הגדול במערכת השמש, אגן אוטופיה, שרוחבו כ-3,300 ק"מ. מדענים העריכו בעבר שבאגן זה ניקווה האוקיינוס המאדימי הקדום, וב-2023 פרסם צוות המשימה כי זיהה לפי תצורת בליית הסלעים, שמקורה בגאות ובשפל, את המקום המדויק של קו החוף. 

כעת מתפרסם מחקר מעמיק יותר, תרתי משמע. לאורך 1.9 ק"מ של מסלולו, הרובר ז'ורונג השתמש ברדאר חודר-קרקע עד לעומק של 80 מטרים, ומצא כי בעומק של 10 מטרים מתחת לפני הקרקע ישנן שכבות של חול חלק, המשתפל במדרגות יחד עם הסלע – בזווית מתונה של 15 מעלות. לפי החוקרים, תצורת מדרגות החול מזכירה להפליא חוף ים כאן בכדור הארץ.

Image

“This is a revolution. Nothing like this has existed in the local ecosystem before. We are about to expand Israel’s space ecosystem—not just in the number of active companies, but also in the scope of their work. More companies will now focus on deep-space activities, rather than solely on satellite technology in Earth’s orbit,” says Roy Naor, CEO of Creation-Space, based in Mitzpe Ramon.

His company, backed by the American venture capital firm CreationsVC, has committed 2.5 million dollars to Israeli space startups.  The funding is intended to support ten companies as part of the second cohort of the accelerator program run by the Creation-Space.  Each selected company will receive up to $250,000 to develop technologies for deep-space use beyond Earth’s orbit. This marks a significant expansion from the first cohort, which included only five companies and operated with considerably less funding.

"Our goal is to support companies developing dual-use solutions—technologies with practical applications both on Earth and in deep space," Naor explains in an interview with the Davidson Institute website. “Take data centers or server farms, for example. There are compelling engineering and physical reasons to establish such facilities in space or on the Moon. The challenge lies in developing the necessary technologies and infrastructure to make this feasible—ensuring they provide value on Earth, offer a quick return on investment for stakeholders, and are also applicable to deep-space missions.”

Image

Exposure to the South

Companies interested in applying for the program can do so through the Creation-Space website until March 15. “We are looking for Israeli companies that already have a basic existing technology or at least a proof of concept for their innovation and are in the early stages of fundraising,” says Leon David, Head of Innovation at Creation-Space, in an interview with the Davidson Institute website. “The focus is on products with dual value—applicable both on Earth and in space—such as robotics, construction technologies, and advanced materials.”

The selected companies will be invited to participate in an intensive space industry training course - described by the company as a "bootcamp" - scheduled for April in Mitzpe Ramon. The event will feature experts and representatives from the U.S.-based Space Foundation. "After the bootcamp, we will work closely with the companies to help them secure funding for their projects, with guidance from industry experts. Our financial support at this stage is designed to help them lay the groundwork for raising additional funding, enabling them to advance product development for space missions" David adds.

This phase is expected to last several months, with each company receiving an initial grant at the start of the program, followed by additional funding in installments based on specific milestone achievements. However, the support does not end there—it continues throughout the company’s growth, as long as the company makes progress and meets its set objectives. Creation-Space remains actively involved with the companies from its first accelerator cohort last year and aims to scale up to two cohorts per year. "The funding for this is already secured," David notes.

According to him, the initiative will also encourage participating companies to establish operations in southern Israel. “We want the program to contribute to the development of the Negev, and Mitzpe Ramon in particular,” he emphasizes. “We will offer strong incentives and support for companies that choose to relocate to the south.”

Image

Back to the Startup Nation

Founded less than two years ago, Creation-Space quickly secured $1 million in funding for its space-related initiatives, with its primary investor being the U.S.-based venture capital fund CreationsVC. In addition to running its accelerator program, the company provides technological and scientific consulting to space-focused companies—or those looking to enter the sector—independently of the accelerator.

The accelerator’s economic model is built on equity participation, with Creation-Space holding a stake in each selected company, positioning it as a stakeholder in any future profits. Key partners in the initiative include JNF USA, Merage Foundation Israel, the DeserTech & Climate Innovation Center (DCIC) in the Negev Desert, Or-Hof Cyber Law Firm, MEITAR Law Firm, 8200AC, AWS, and the Mitzpe Ramon Local Council.

“Our program is currently planned to run until 2040,” David concludes. "Within just a few years, we can establish 30 to 40 Israeli companies with projects related to deep-space activities. We believe this will help restore Israel’s status as a startup nation,  as the world is rapidly advancing in areas where we risk falling behind.”

Image

Facing the World

“We’ve reached a historic moment where economic activity in deep space is right at our doorstep. Our goal is to ensure Israel secures its place in this emerging market now, while it is still taking shape,” says Naor. “We are also working at the national level to encourage government investment and focus efforts in Mitzpe Ramon—Israel’s space city. The goal is to boost Israel’s GDP through deep-space activities, something the satellite industry alone cannot achieve.”

As evidence of this shift, Naor points to an event held about a month ago during Israeli Space Week. For the first time, Israeli space companies had the opportunity to showcase their work to investors at a gathering led by Rakia and the Israeli Space Forum. Out of dozens of participating companies, five were selected to present, and the winner was OASIX Energy, which developed an efficient heat pump with thermal energy storage—a technology with applications both on Earth and in space missions.  OASIX is a graduate of Creation-Space’s first accelerator cohort. “The fact that a company from our accelerator, focused on deep-space technology, was chosen as the winner highlights the revolution happening here,” says Naor. “This is the field where Israel can excel, and where the real economic potential lies—not in satellites.”

For Naor, the transformation sparked by Creation-Space’s accelerator is just the beginning of a broader vision and development plans. The company plans to establish a space testing and simulation site in the Negev, expanding on analog missions conducted in the Ramon Crater in 2018 and as part of an international project in 2021. Future plans also include a space education campus, a research institute, and international collaborations.

"We aim to operate on a global scale, attract foreign companies and investors to Israel, and position ourselves as a key player in solving deep-space challenges through international programs," Naor emphasizes.

Ettay Nevo is the editor of the Davidson Institute for Science Education website, the educational branch of the Weizmann Institute of Science. Source>>