SpaceIL: החללית הישראלית צפויה להמריא לירח בפברואר 2019

לאחר השקעה של כ- 320 מיליון שקל החללית הקטנה, במשקל 600 ק"ג צפויה לנחות על הירח באפריל 2019

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

נקודת הניתוק החללית מהמשגר במרחק 60,000 קילומטר מכדור הארץ | קרדיט: SpaceIL

 

לאחר כ- 8 שנים של עבודה על החללית הישראלית הראשונה שתשוגר לירח, עמותת SpaceIL והתעשייה האווירית לישראל הכריזו היום (ג') כי השיא המיועד, הנחיתה על אדמת הירח, צפוי באפריל 2019. בכך תצטרף ישראל למועדון המצומצם של המדינות שהגיעו להישג זה- שלוש סך הכל, המעצמות ארה"ב, רוסיה וסין. החללית תשוגר מקייפ קנוורל ביום שישי, ה-22.2.2019, בשעה 3:45 לפנות בוקר שעון ישראל. מועד הנחיתה הצפוי יהיה ה- 11.4.19.

 

החללית, שגובהה כמטר וחצי בלבד וקוטרה כשני מטרים, עם מסה של 600 ק"ג, תשוגר על גבי משגר פלקון 9 של חברת SpaceX מקייפ קנוורל, פלורידה שבארה"ב. מסעה ימשך כחודשיים עד למועד הנחיתה המתוכנן ועם הנחיתה, היא תהיה החללית הקטנה ביותר שתנחת על הירח עד היום. בשל גודלה הקטן יחסית, בין השאר,  חללית SpaceIL נחשבת זולה משמעותית ביחס למקובל בעולם השיגורים הרחוקים.

 

 

בדרך לירח עושים סיבוב נוסף סביב כדור הארץ

 

המרחק לירח מכדור הארץ הוא כ - 384,000 ק"מ. לצורך המחשה זה רחוק פי 10 מהמרחק שבין כדור הארץ לבין לוויני התקשורת שנעים סביבו. כדי לצאת מהאטמוספרה, החללית תשוגר לירח על גבי משגר מסחרי ענקי: טיל פלקון 9 של חברת SPACEX. אחרי שהחללית תנותק מהמשגר, במרחק 60 אלף קילומטר, היא תתחיל להקיף את כדור הארץ במסלולים אליפטיים ובסך הכל תעבור מרחק מצטבר בן 9 מיליון קילומטר. 

 

בשלב מסוים החללית תגביה את מסלולה סביב כדור הארץ, עד שקצהו יגיע לקרבת הירח. שם תפעיל החללית את מנועיה ותאט את מהירותה כדי לאפשר לכבידת הירח ללכוד אותה במסלול סביבו. מהרגע שהחללית תתחיל את מסלולה סביב הירח, היא תקיף אותו עד שיגיע הרגע הנכון לנחיתה. סה"כ צפוי המסע לירח להימשך –כ 8 שבועות מהשיגור ועד הנחיתה. 

 

עם נחיתת החללית הנושאת את דגל ישראל על הירח ב-11 באפריל 2019, היא תחל בביצוע צילומים של אתר הנחיתה וביצוע מדידות של השדה המגנטי במסגרת ניסוי מדעי, המבוצע בשיתוף פעולה עם מכון וייצמן. המידע יועבר לחדר הבקרה שבתעשייה האווירית במהלך היומיים שלאחר הנחיתה.

 

"מעבר להישג הלאומי-ציוני, המטרה העיקרית של הפרוייקט, היא חינוכית; להראות לילדי ישראל שעם השכלה מתאימה וידע במדעים ובמתמטיקה, ועם חוצפה ישראלית, אפילו הירח אינו הגבול", אומר פרופ' יצחק בן-ישראל, יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. "יש בכך גם סימון של מגמה חדשה. ישראל התרכזה עד כה בבניית לוויינים החגים בחלל ומסתכלים על כדור הארץ. החללית של SpaceIL פורצת את התחום הזה לחקר החלל הרחוק".

 

 

 

 

אפקט אפולו

 

עמותת SpaceIL הייתה המתחרה הישראלית היחידה בתחרות הבינלאומית Google Lunar XPRIZE. כדי לזכות בפרס הראשון של 20 מיליון דולר, נדרשו המתחרים להנחית חללית בלתי מאוישת על הירח. 

מאז הקמת העמותה, במסגרת יוזמה פרטית של היזמים יריב בש, כפי דמרי ויהונתן ויינטראוב, הפכה המשימה להנחתת חללית ישראלית על הירח לפרויקט לאומי ישראלי. הפרויקט, קיבל תמיכה מסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, מכון ויצמן למדע, חברת בזק וכן תורמים פרטיים, בראשם איש העסקים מר מוריס קאהן, שאף מכהן כנשיא SpaceIL, שמימן את הפרויקט בהיקף של כ-100 מיליון שקל.

 

התחרות הגיעה לסיומה הרשמי ללא הכתרת זוכה ב- 31 במרץ 2018, כשגוגל הכריזה על סיום מתן החסות לתחרות. ואולם, SpaceIL הודיעה כי היא נחושה להמשיך במשימה ולשגר את החללית עד סוף השנה, ללא קשר לתחרות. במקביל, ממשיכה העמותה במאמצי גיוס המימון הנדרש להשלמת המשימה. 

 

SpaceIL שואפת להניע "אפקט אפולו" בישראל, על שם התוכנית האמריקאית לנחיתה על הירח: לעודד את הדור הבא של ילדי ישראל לבחור במקצועות המדע, ההנדסה, הטכנולוגיה והמתמטיקה (STEM); לגרום להם לחשוב אחרת על התחומים האלה; לייצר תחושות של יכולת, ולמעשה, לאפשר להם לחלום חלומות גדולים גם במדינה הקטנה שלנו. העמותה שואפת לשנות את השיח בישראל ולעודד בנות ובנים לראות במדע, בהנדסה, בטכנולוגיה ובמתמטיקה אפשרויות מלהיבות לעתידם.

 

במהלך השנים האחרונות, העמותה פגשה והציתה את הדמיון לכ – 900,000 ילדים ברחבי הארץ, באמצעות מתנדבים.

 

תגיות:

• SpaceIL
• הירח
• החללית בראשית: חללית ישראלית לירח

איינשטיין צדק: ניסוי חדש מצא שכל הדברים ביקום באמת נופלים באותו האופן

אסטרונומים ערכו מבחן קיצוני במיוחד לתורת היחסות הכללית של איינשטיין – ומצאו שאיינשטיין הוא עדיין המדען הגדול מכולם

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

הדמיה של מערכת הכוכבים שבזכותה נערך הניסוי | קרדיט: Archibald et al

 

תורת הכבידה של איינשטיין, היחסות הכללית, חוזה שכל הגופים נופלים באותו האופן – ללא קשר למסתם או להרכבם. אבל האם העיקרון הזה תקף גם לגבי גופים בכבידה קיצונית? צוות בינלאומי של אסטרונומים ערך לאיינשטיין בוחן פתע קשה במיוחד: יחסי הכבידה בין כוכב נייטרונים ושני ננסים לבנים. ממצאיהם, שפורסמו היום בכתב העת Nature, מוכיחים שאיינשטיין צדק – גם בתנאים הקיצוניים ביותר ביקום.

 

 

מעבדה קוסמית מושלמת

 

לפי חוק הכבידה של ניוטון, כל שני גופים נמשכים זה לזה ביחס ישר למכפלת מסותיהם, וביחס הפוך לריבוע המרחק ביניהם. בהיעדר חיכוך אוויר, נוצות פטישים נופלים לארץ באותו הזמן, שכן כוח הכבידה שפועל עליהם הוא אותו הכוח – זה של מסת כדור הארץ (ואילו המסה שלהם בטלה בשישים). האסטרונאוטים באפולו 15 הוכיחו זאת בשידור חי, כשהפילו פטיש ונוצה על הירח חסר האטמוספרה – והם באמת נחתו באותו הזמן.

 

חוקי ניוטון עבדו, וממשיכים לעבוד, יפה מאוד בתנאי כבידה "רגילים", כמו אלו שאנו חווים כאן בכדור הארץ או שם בירח. אלא שאלברט איינשטיין הוכיח שכוח הכבידה הוא כוח מדומה: הגופים אינם מושכים זה את זה, אלא מעקמים את המרחב והזמן, בדומה לאופן שבו כדור מעקם רשת מתוחה. וההבדל בין התיאוריות אינו סמנטי. חשבו, למשל, על השמש שלנו. אם השמש תעלם פתאום, כדור הארץ ימשיך להסתובב סביבה, כלומר "ליפול" אליה – עד שהרשת עצמה תתיישר חזרה (והיא תעשה זאת בצורת גלי כבידה, כמו אלו שנמדדו לראשונה ב-2016).

 

איינשטיין הוכיח שחוק הכבידה של ניוטון תקף רק בתנאים מסוימים, אבל הפגין ביטחון רב בכך שמשוואות השדה שלו נכונות תמיד – שכל הגופים, בכל מקום ובכל מצב ביקום, ייפלו באותה תאוצה לאותה באר כבידה, ללא קשר למסתם או להרכבם. המשוואות של איינשטיין אמנם הוכחו כנכונות בכל מקום במערכת השמש, אלא שיש תיאוריות חדשות, לפיהן גופים בתנאי כבידה קיצוניים, כמו כוכבי נייטרונים, נופלים בצורה שונה מגופים כמו כוכבי לכת ושבת, פטישים ונוצות. 

 

למרבה המזל, אסטרונומים מצאו את המעבדה הקוסמית המושלמת כדי להעמיד את התיאוריות הללו למבחן: מערכת הכוכבים המשולשת PSR J0337+1715, המרוחקת כ-4,200 שנות אור מכדור הארץ. המערכת הייחודית, שהתגלתה ב-2012, מורכבת מכוכב נייטרונים – סוג של כוכב צפוף להפליא, שעשוי ברובו מנייטרונים – המקיף שמש מסוג ננס לבן. בנוסף, כוכב הנייטרונים והננס הלבן גם יחד נופלים לעבר ננס לבן נוסף ומרוחק יותר.

 

 

 

המשוואה לא משקרת

 

לפי תיאוריות הכבידה המתחרות שקמו לאיינשטיין בשנים האחרונות, כוכב הנייטרונים ייפול באופן שונה מאשר חברו הננס הלבן הקרוב, לכיוון הננס הלבן הרחוק, משום שהוא צפוף ממנו בהרבה, כלומר שהתאוצה שלו תשתנה.

 

כדי למדוד זאת, החוקרים עקבו במשך שש שנים אחר הפולסים האלקטרומגנטיים שנפלטים מכוכב הנייטרונים, המסתובב סביב עצמו במהירות מדהימה של 366 פעמים בשנייה – ובכך משמש כמעין מגדלור קוסמי. האותות הללו שוטפים את כדור הארץ במרווחי זמן קבועים, ובכך מאפשרים לחוקרים לקבוע את מיקומו של הכוכב בדיוק של עד כמה מאות מטרים. אם תאוצתו של כוכב הנייטרונים סביב הננס הלבן החיצוני הייתה משתנה בתנאי הכבידה הקיצוניים, האותות היו מגיעים בזמנים שונים, כלומר לא בסנכרון עם הננס הלבן הפנימי.

 

אבל כמו עם הנוצה והפטיש, האותות "נפלו" לכדור הארץ בדיוק מושלם. אם אמנם היו שינויים בתאוצת הכבידה, הם היו צריכים להיות קטנים יותר משלושת חלקי המיליונית. כל שינוי גדול מזה היה עולה במבחן שנערך לתורת היחסות הכללית.

 

"המבחן הקשוח התאפשר הודות לגילוי השלישייה המופלאה", מסר ג'ייסון הסלס מאוניברסיטת אמסטרדם ומהמכון ההולנדי לרדיו-אסטרונומיה ASTRON, בהודעה לתקשורת. "אנחנו לא יודעים על מעבדות טבעיות מבטיחות יותר כרגע, אבל הרדיו-טלסקופ הגדול בעולם, ה-Square Kilometre Array, שנבנה בימים אלה, צפוי למצוא את רוב הפולסרים בגלקסיה שלנו, לרבות כוכבי נייטרונים המשחררים פולסים במילישניות. במערכות אלו, שטרם התגלו, אנחנו מקווים למצוא כלים עוד יותר חזקים לבחינת היקום, כמו כוכבי נייטרונים שמקיפים חורים שחורים. ומי יודע, אולי באחת מאותן מערכות נזכה להצצה ראשונה לתיאוריה שתבוא אחרי איינשטיין".

 

לראשונה: אסטרונומים הצליחו לצלם את תחילת היווצרותו של כוכב לכת

זאת לא הדמיה, אנימציה או איור אמן. כך נראה עולם חדש שבא לעולם, כלומר ליקום

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

מזל טוב! PDS 70b עושה את צעדיו הראשונים ביקום. קרדיט: ESO/A. MÜLLER ET AL

בעזרת "הטלסקופ הגדול מאוד" (Very Large Telescope) של המצפה האירופי הדרומי (ESO), אסטרונומים ממכון מקס פלנק בגרמניה הצליחו לצלם כוכב לכת בהתהוות. זהו התצלום המאושר הראשון של עולם נולד.

 

בתצלום ניתן לראות את כוכב הלכת (מימין) מתחיל להיווצר מדיסקת אבק וגז שמקיפה שמש צעירה. השמש עצמה מוסתרת (העיגול השחור) בעזרת קורונה-גרף (coronagraph), מכשיר החוסם את אורם הישיר של כוכבים, ובכך מאפשר לאסטרונומים לראות גופים קטנים יותר, וחשוכים יותר, בקרבתם.

 

השמש, PDS 70, נמצאת במרחק כ-370 שנות אור מכדור הארץ, בקבוצת הכוכבים קנטאור, ומסתה דומה למסת השמש שלנו. PDS 70 היא תינוקת בעצמה: גילה כ-10 מיליון שנה – בהשוואה לשמש שלנו, שגילה 4.6 מיליארד שנה. העולם החדש, PDS 70b, הוא ענק גזי הגדול פי כמה מצדק, ומקיף את השמש שלו ממרחק של כשלושה מיליארד ק"מ, בערך כמרחק אורנוס מהשמש שלנו. מניתוח בהירותו באורכי גל שונים עולה כי טמפרטורת השטח ב-PDS 70b היא כ-1,000 מעלות צלזיוס.

 

 

מקום לידתם של עולמות

 

כפי שניתן לראות בתמונה, כוכב הלכת הינוקא עוד לא סיים לינוק מהדיסקה הקדם-פלנטרית (protoplanetary disk) של אימו, שלב בהתפתחות המעניק למדענים הצצה מרתקת לאופן שבו עולמות נולדים ומתבגרים.

 

"דיסקות קדם-פלנטריות מסביב לשמשות צעירות הן מקום לידתם של עולמות", מסרה בהודעה לעיתונות מרים קפלר ממכון מקס פלנק, שהובילה את התגלית. "עם זאת, עד כה רק קומץ תצפיות הצליחו לזהות רמזים לתינוקות-פלנטות בדיסקות – וגם במקרים האלה לא הצלחנו לקבוע בוודאות שלא מדובר בשינויים בתווי המתאר של הדיסקות עצמן, כלומר לא בעולמות-לעתיד ממש".

 

התגלית של קפלר מהווה תצלום ברור ראשון של עולם נולד, וחוקרים ברחבי העולם מקווים ש-PDS 70b יצליח לאשש או להפריך מודלים שונים לגבי היווצרותם של כוכבי לכת בכלל – ולגבי האבולוציה של מערכת השמש שלנו בפרט. 

 

תגיות:

• כוכבי לכת

ניסויים שתכננו תלמידים מישראל שוגרו היום לתחנת החלל הבינלאומית

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

בית ספר אורט דקל וילנאי במעלה אדומים | צילום: יעל צור

 

שלושה ניסויים שאותם תכננו תלמידי תיכון במסגרת תכנית "רמון ספייסלאב", בהובלת קרן רמון וסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, שוגרו היום, 29 ביוני, לתחנת החלל הבינלאומית באמצעות חללית האספקה של חברת ספייס איקס. בחלל. הניסויים, שנבחרו מתוך 12 קבוצות בתחרות, יעברו בדיקות על ידי האסטרונאוטים בתחנה כדי לבחון את השפעת תנאי המיקרו כבידה על התנהגות חומרים והתוצאות מהניסויים יחזרו לכדור הארץ בעוד חודשיים. 

 

לדברי שר המדע אופיר אקוניס, "באמצעות שיגור ניסויים לחלל אנו מעוררים בתלמידים השראה ומוטיבציה, לחלום הכי רחוק שניתן, ומעודדים אותם למצות את הפוטנציאל האישי והחברתי הטמון בהם". 

 

לאורך התכנית, המיועדת לתלמידי תיכון, מבצעים התלמידים מספר משימות מסגרת, שקרויות על שם חברי צוות מעבורת הקולומביה, שמטרתן לצייד אותם בארגז כלים עשיר לטובת ביצוע משימת השיא - שליחת ניסוי לתחנת החלל הבינלאומית.  לאורך התכנית מלווה את קבוצת תלמידים מנחים בעלי רקע במדעים והכשרה ייעודית מטעם קרן רמון, לצד מורה למדעים מטעם בית הספר.

 

לצפייה בשיגור:

 

שלושת הניסויים שיבדקו על ידי האסטרונאוטים בחלל:

 

בית ספר עמל שחקים בנהריה תכנן ניסוי הבוחן כיצד מיקרו כבידה משפיע על קצב הפעפוע והיווצרות אבנים בכליות. כך למשל אם יתברר כי הפעפוע איטי יותר בחלל, יהיה ניתן יהיה לשפר את תהליך הדיאליזה  בכדוה"א ע"י הוספת כוח G במכשיר ברפואה ובתעשייה. המבחנה בנויה בדומה לכליה האנושית ותאפשר לראות את תפקוד הכליות בחלל. בעזרת בידוד המערכת ניתן למצוא את הגורם העיקרי להיווצרות אבנים בכליות בחלל , דבר שיאפשר טיפול ומניעה בתופעה הרחבה. 

 

 

ניסוי נוסף ששוגר הוא של בית ספר הרב תחומי עמל ב' בפתח תקווה שתיכנן ניסוי לבדיקת השפעת תנאי מיקרו כבידה על התרבות תאים בוני עצם בנוכחות מוגברת של סידן. במהלך שהותם בחלל, אסטרונאוטים נוטים לאבד מסה, עקב התנוונות של רקמה מסוימת. במידה והניסוי יראה כי קצב התרבות התאים בוני עצם בנוכחות מוגברת של סידן יואט מואץ בחלל, ייפתח פתח לטיפול באסטרונאוטים על ידי איזון נכון יותר של תזונה, ולא רק באמצעות אימוני כושר ופעילות ספורטיבית, הפתרון הקיים כיום בתחנת החלל. בנוסף, לניסוי תהיה תרומה משמעותית בחקר מחלת האוסטאופורוזיס ובטיפול בה.

 

 

עוד ניסוי ששוגר הוא של בית ספר אורט דקל וילנאי במעלה אדומים שתיכנן ניסוי לבדיקת השפעת מיקרו כבידה על כמות המשקעים שנוצרו מתאים בוני עצם בהשפעת סידן אמורפי. בחלל מתרחש אוסטאופורוזיס מואץ עקב קרינה קוסמית וחוסר בפעילות גופנית. הניסוי יתרום לאסטרונאוטים בהפחתת הנזק הגופני בעצמות. התלמידים משערים כי בתנאי מיקרו כבידה, כמות משקעי הסידן שנוצרים על ידי תאים בוני עצם בהשפעת סידן אמורפי יהיו שונים מאשר כמות משקעי הסידן על כדור הארץ. בהשערה התלמידים התבססו על מחקר של נאס"א ובו נמצא כי תאים בוני עצם מתחלקים לאט יותר בחלל, מה שעשוי להשפיע על תהליך שקיעת הסידן.

 

 

מקרן רמון נמסר כי "לפני 15 שנה אילן רמון לקח איתו למעבורת החלל קולומביה ניסוי של ילדים ישראלים, ואנו גאים להמשיך את המסורת שלו. הניסויים ששוגרו השנה מרתקים. בשנה שעברה, שניים מתוך הניסויים המדעיים ששוגרו בתכנית הובילו לפרסומים של מאמרים מדעיים, ואנחנו מחכים לראות את התוצאות של הניסויים הנוכחיים."

 

ההרשמה לתכנית ספייסלאב לשנת תשע"ט בעיצומה.

 

חיים במערכת השמש? תרכובות אורגניות מורכבות התגלו באנקלדוס, ירחו של שבתאי

החללית קאסיני של נאס"א דגמה סילוני אדים מירח הקרח אנקלדוס – ומצאה את אבני הבניין לחיים

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

הירח אנקלדוס, על רקע שבתאי. מתחת לפני השטח הקפואים יש יותר מים נוזלים מבכדור הארץ כולו צילום/עיבוד: NASA;Gordan Ugarkovic

 

חוקרים ממכון המחקר סאות'ווסט (SwRI) הודיעו שמצאו תרכובות אורגניות מורכבות בסילונים שפורצים מהקוטב הדרומי של אנקלדוס, אחד מירחי כוכב הלכת שבתאי. התרכובות האורגניות, המהוות את אבני הבניין של כל צורות החיים בכדור הארץ, זוהו בסילונים שדגמה החללית קאסיני של נאס"א וסוכנות החלל האירופית. הממצאים הדרמטיים פורסמו היום בכתב העת Nature.

 

 

מקיים את כל התנאים לחיים

 

חיים, כפי שאנו מכירים אותם, זקוקים לשלושה מרכיבים: מים נוזלים, מקורות אנרגיה וחומרים אורגניים. לכן החיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ מתמקד בעולמות מים – עולמות בעלי אוקיינוס גלובלי. בשנים האחרונות הצטברו עדויות משכנעות לקיומם של מים נוזלים מתחת לפני השטח של מספר ירחי קרח במערכת השמש שלנו, כמו ירחו של צדק אירופה וירחו של שבתאי אנקלדוס.

 

ב-2017 הודיעה נאס"א כי חיישני החללית קאסיני גילו מולקולות של מימן בסילוני האדים שפורצים מבין סדקי הקרח בקוטב הדרומי של אנקלדוס, שמקורן בפעילות הידרותרמית בקרקעית האוקיינוס. כאן בכדור הארץ, נביעות הידרותרמיות מקיימות מערכות אקולוגיות שלמות מתחת למים. לפי הסברה המקובלת, מקורם של כל החיים בכדור הארץ באותן נביעות חמות ועשירות במינרלים מומסים.

 

 

 

כעת, מניתוח נתוני ספקטרומטר המסה של קאסיני, מכשיר המאפשר לזהות אילו חומרים ישנם בדגימה, עולה כי בסילונים היו תרכובות אורגניות מורכבות מאוד – חלקן בעלות מסה אטומית של 200 ויותר, כלומר תרכובות הכבדות פי 10 ממתאן. ממצאים אלו מעידים על כך שהאוקיינוס באנקלדוס עשיר מבחינה כימית.

 

למרות שמן המבלבל, מולקולות אורגניות, כלומר תרכובות מולקולריות המכילות בעיקר פחמן, חמצן, חנקן ומימן, אינן מן החיים בהכרח, והן יכולות להיות ממקור לא-ביולוגי. עם זאת, חיים אינם יכולים להתקיים ללא המולקולות הללו. 

 

"אנקלדוס הדהים אותנו פעם נוספת", מסר ד"ר כריסטופר גלין ממכון המחקר סאות'ווסט בהודעה לתקשורת. " עם גילוין של תרכובות אורגניות מורכבות הבוקעות מהאוקיינוס הנוזלי, הירח הזה הוא הגוף היחיד מחוץ לכדור הארץ שאנו יודעים שמקיים את כל תנאי הסף לחיים. עלינו להיות זהירים, ובכל זאת מרגש לחשוב על האפשרות שהממצאים שלנו מעידים על סינתזה ביולוגית של תרכובות אורגניות באנקלדוס".

 

 

"חיים ניזונים מאור"

 

"יש כאן שתי אפשרויות", מסביר פרופ' דורון לנצט, מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע,  "או שגילינו את חומרי הגלם לחיים או שגילינו סימנים של חיים. צריך להבין שהחיים התחילו מחומרים אורגניים, כלומר אלו היו כאן לפני החיים עצמם. במאה ה-19 סברו שהחיים נוצרו ממימן, פחמן וחמצן יסודיים, ואילו מולקולות אורגניות כמו אלו שנמצאו באנקלדוס נוצרות אך ורק על ידי צורות חיים. אבל היום אנחנו יודעים שההפך הוא הנכון: החיים לא נוצרים ממימן, פחמן וחמצן, אלא מפרודות אורגניות שנוצרו קודם לכן בתהליכים כימיים בין יסודות אלה".

 

לדברי פרופ' לנצט, נראה שמדובר בתגלית חשובה, גם אם מדובר בתרכובות שנוצרו בתהליכים כימיים, שכן הן מהוות את אבני הבניין לחיים.

 

"אם נמצאו מולקולות אורגניות של מעל 200 דלטון, כלומר יחידות המשקל של מולקולות, אלו פרודות שיכולות להכיל מעל ארבעה עשר וחמישה עשר אטומים של פחמן. אלה מולקולות נכבדות מאוד. בחלל, למשל, נמצאו מולקולות אורגניות רבות, אבל לעתים רחוקות במשקלים האלה, שדומים יותר למולקולות הכבדות שמרכיבות את החיים. וכמובן, יכול להיות שיש באנקלדוס מולקולות כבדות עוד יותר, אלא שהן לא מצליחות להשתחרר לחלל בסילונים. מדובר בחדשות טובות לחיפוש אחר חיים ביקום, שכן איננו יודעים כמה מסובך תהליך היווצרותן של המולקולות הללו, ואם הן נוצרות בתנאים הקיצוניים של אנקלדוס, הן עשויות להיות נפוצות גם בסביבות אחרות, ידידותיות יותר".

 

באשר לאפשרות שנמצאו שיירי חיים באנקלדוס, פרופ' לנצט אומר שהסיכוי לכך "שואף לאפס, אבל הוא לא אפס".

 

"הסילונים שמתפרצים מאנקלדוס מורכבים בעיקר מגרגירי קרח. ספקטרומטר המסה שיושב על קאסיני מחמם אותם ומנתח את האדים שיוצאים מהם. אם מדובר בתוצר לוואי של חיים, ייתכן שהיו שם חיידקים שנכלאו בתוך גרגירי הקרח, חוממו במתקן של קאסיני והחיישן קלט את האדים שיצאו מהם. אלא שאני בספק. צריך לזכור שהמים האלה בחושך גמור. אפילו פוטון אור אחד לא חודר מעטה של קרח בעובי 30 ק"מ. אז אמנם ישנם חיידקים בכדור הארץ שחיים בחושך גמור בקרקעית האוקיינוס, אבל ככלל – כמעט כל החיים פה ניזונים מאור השמש. אם אכן נמצאו ראיות לחיים באנקלדוס, סביר שאלה יהיו חיים מאוד פרימיטיביים, פרימיטיביים בהרבה מחיידקים. כמובן, זאת תהיה חדשה מסעירה ביותר, שתפתור עבורנו את חידת היווצרות החיים ביקום". 

 

חומרי החיים, בירחו של שבתאי, אנקלסוס | קרדיט: NASA

תגיות:

• שבתאי

צילומים חדשים של הכינרת מהחלל מראים את עכירות המים

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

צילום הכינרת מהחלל

 

צילומים חדשים שהגיעו מהלוויין הישראלי לחקר הסביבה "ונוס", מראים את הכינרת מהחלל כפי שטרם נראתה. בצילומים, מהלוויין ששיגרה סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע באוגוסט האחרון, ניתן לראות את הקרקעות שנסחפו לצפון הכנרת על ידי נהר הירדן בעקבות שיטפונות החורף האחרון.  ניתוח הצילום העלה כי הסחף גורם לעכירות המים שכתוצאה מכך פחות צלולים ופחות טובים לשתייה מאשר באזורים אחרים בכנרת. בתוך כך, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע תרמה השבוע לאו"ם דגם של "ונוס" שיוצג בתערוכת קבע במשרדי האו"ם בוינה. 

 

 

 

שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס הצהיר היום בכנס באו"ם בתחום החלל כי "ישראל תמשיך לפעול לקידום האנושות כולה בתחומים שבהם אנחנו מצטיינים: מדע, טכנולוגיה, חדשנות וחלל. ההישגים שלנו אדירים ובכוונת ישראל להשקיע רבות כדי להוביל בתחומים בהם אנחנו מצטיינים, וזאת בזכות היכולות של אנשינו". 

 

לדברי פרופ' ארנון קרניאלי מהמרכז המדעי של ונוס הנתמך על ידי משרד המדע באוניברסיטת בן גוריון, "הזרימות החזקות מהנחלים בחורף האחרון הביאו לסחף של  קרקעות שהושקעו בכנרת. המשקעים מעלים את רמת העכירות של המים ועשויים להביא לירידה זמנית באיכות המים עד לשקיעתם בקרקעית האגם".

 

בתמונה נוספת שצילם "ונוס" מאיזור חיפה ניתן לראות את השפעת בניית הנמל החדש על איכות המים במפרץ.  בניית הנמל מחייבת העמקת קרקעית הים ולצורך כך משתמשים באנייה מיוחדת שחופרת באזור הנמל ומפזרת את החומר החפור בים הפתוח. בצילום רואים את עכירות המים באזור הנמל ואפילו את הספינה שמפזרת את החומר בים.

 

ונוס שוגר בהצלחה באוגוסט 2017 ומאז מצלם פעם ביומיים כ-110 אזורי חקלאות, טבע ואקולוגיה ברחבי העולם ברזולוציה של 5 מטרים ובאותה זווית צילום. בזכות מספר הצבעים הרחב של המצלמה, שחלקם מעבר לתחום הנראה לעין האנושית, ניתן להבחין בשינויים תכופים בצמחייה, בקרקע, בחופים, בגופי מים ובאטמוספרה ולזהות זיהומים, יובש ומחלות מבעוד מועד. 

 

לצילומים נוספים של הלוויין ונוס>>

 

תגיות:

• לוויין ונוס (VENμS)

היאבוסה-2, חללית יפנית עם מחשב ישראלי, במשימה חסרת תקדים לאסטרואיד

בתום מסע של שלוש שנים וחצי, החללית היפנית היאבוסה-2 צפויה להגיע ביום שלישי לאסטרואיד ריוגו, לירות בו ולהנחית עליו נחתת עם מחשב ישראלי

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

אילוסטרציה של היאבוסה-2 שואבת דגימות מריוגו. קרדיט: JAXA/Akihiro Ikeshita

 

בתום מסע בן שלוש שנים וחצי בחלל, החללית היפנית היאבוסה-2 (ביפנית: "בז") צפויה להגיע בימים אלה לאסטרואיד רְיוּגוּ. המשימה כוללת סקר בן שנה וחצי של האסטרואיד, הפגזתו בקליע גדול, שיגור נחתת מקפצת עם מחשב ישראלי ולבסוף השבת דגימות קרקע מריוגו – לכדור הארץ.

 

 

מאיפה הגיעו המים לאוקיינוסים?

 

ריוגו הוא גוף קרוב-ארץ (Near-Earth object) שהתגלה ב-1999, קוטרו כ-900 מטרים והוא מעניין בשל מספר סיבות. ראשית, הוא נמנה עם קבוצת אסטרואידי אפולו, אותם אסטרואידים שמסלול ההקפה שלהם סביב השמש גדול מיחידה אסטרונומית אחת, כלומר רחוק ממסלול ההקפה של הארץ סביב השמש. מכיוון שכך, אסטרואידי אפולו עלולים להתנגש יום אחד בכדור הארץ.

 

 

שנית, ריוגו הוא אסטרואיד מסוג C. אסטרואידים אלה, המהווים את רוב האסטרואידים המוכרים לנו, עשירים בפחמן, בסלעים ובמינרלים, וכן בתרכובות אורגניות ובמים. לפי הסברה המקובלת, אסטרואידים מסוג C שפגעו בכדור הארץ הצעיר הם המקור העיקרי לאוקיינוסים שלנו. בנוסף, ייתכן שאסטרואידים אלו הם שסיפקו את אבני הבניין לחיים – תרכובות אורגניות.

 

מאחר שאסטרואידים הם מעין "קופסה שחורה" מראשית היווצרות מערכת השמש, שלא השתנו לאורך מיליארדי שנים, בסוכנות היפנית לחקר החלל (JAXA) מקווים שחשיפת אוצרותיו של ריוגו תספק לנו הבנה טובה יותר של האבולוציה של מערכת השמש, של כדור הארץ ושל החיים עצמם.

 

 

 

 

 לירות באסטרואיד

 

היאבוסה-2 היא משימה מורכבת להפליא, שמבוססת על הפקת לקחים ממשימת היאבוסה-1. היאבוסה-1 הייתה משימה רצופת תקלות וקשיים. ראשית הגשושית פספסה את האסטרואיד איטוקוואה. כשהצליחה לנחות עליו לבסוף, לא הצליחה להפעיל את מנגנון הירייה שנועד לעלות אבק. הגשושית שבה לחללית האם, ניסתה שוב לירות באסטרואיד ושוב נכשלה. עם זאת, הנחיתה עצמה העיפה קצת אבק מהאסטרואיד. בסוכנות החלל היפנית לא היו בטוחים כמה, אם בכלל, נאסף על ידי הגשושית, אך החליטו להשיבה לכדור הארץ.

 

דגימות האבק היו אמורות להגיע לכדור הארץ ב-2007, אלא שבעיות תקשורת גרמו לחללית לפספס את חלון הטיסה שלה לכדור הארץ, והיא נכנסה למסלול הקפה סביב השמש רק ב-2010 נחתה הקפסולה באוסטרליה, אלא שאז התברר שהיאבוסה-1 הצליחה להשיב לכדור הארץ כ-1,500 גרגירי אבק בלבד.

 

 

הפעם נראה שהיפנים לא לוקחים צ'אנסים, והיאבוסה-2 מכילה תותח קטן שישגר קליע נחושת במשקל שני קילוגרמים, ובמהירות שני קילומטרים לשנייה, במטרה ליצור מכתש באסטרואיד. זרוע רובוטית שתצא מחללית האם תאסוף מהמכתש דוגמיות קרקע במטרה להשיבן לכדור הארץ. בנוסף, חללית האם תשחרר שלושה רוברים קטנים שיקפצו על פני השטח של האסטרואיד, וכן מעבדה נייחת (שמסוגלת לקפץ פעם אחת) בשם MASCOT - שהמחשב שלה הוא מתוצרת רמון צ'יפס הישראלית, הנתמכת על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע.

 

 

 

 

"ההרגשה מדהימה", אומר פרופ' רן גינוסר, מנכ"ל החברה. "היינו שמחים עוד יותר אם היו אוספים את הנחתת ומחזירים אותה לכדור הארץ, אבל לא פחות מדהים לחשוב שהמחשב שלנו יישאר שם על האסטרואיד. זה כמו דגל על הירח או על מאדים, אבל עוד יותר מאתגר. טיפוס על האוורסט הוא כאין וכאפס לעומת נחיתה על אסטרואיד, ומי יודע – אולי כורי אסטרואידים בעתיד ימצאו את הקופסה הקטנה שלנו ויחזירו אותה בשלום".

 

הנחתת עצמה מורכבת מבטרייה שתאפשר לה לפעול על ריוגו, מצלמות ומכשירי מדידה שנועדו לנתח את הרכב הקרקע וכמובן המחשב הישראלי. "המחשב שלנו מנהל את הנחתת, מפעיל את המכשירים השונים ומשדר חזרה את הנתונים לחללית האם – ומשם לכדור הארץ", מסביר פרופ' גינוסר. "צריך להבין שהאתגר הטכנולוגי כאן הוא הקרינה הקוסמית. הרכיבים האלקטרוניים שלנו מופצצים על ידי קרינה קוסמית אדירה, הרבה יותר מכפי שלוויינים חווים בחלל הקרוב, וכמובן שאין מקום לתקלות. יש מחשב אחד, והוא צריך לשרוד מסע של שלוש וחצי שנים בחלל העמוק". 

 

 

 

הבהלה לזהב השמימי

 

בסך הכול, היאבוסה-2 תבלה שנה וחצי סביב האסטרואיד, כשהיא סוקרת את הרכבו, וצורתו.

 

בדצמבר 2019 תצא החללית חזרה לכדור הארץ במסלול מקוצר, בשל תזוזת הארץ והאסטרואיד, מסע שיארך עוד שנה וחצי. בדצמבר 2020 תשחרר היאבוסה-2 את מטענה היקר, בתקווה שזה ינחת נחיתה רכה בדרום אוסטרליה – ומשם יעשה את דרכו למעבדות ביפן. אם המשימה תצליח, היא תחזיר את הכמויות המשמעויות ביותר של דגימות מעולם אחר מאז הדוגמיות שאספה נאס"א מהירח במשימות אפולו.

 

וכמו תמיד כשמדובר באסטרואידים, מדענים אינם היחידים שלוטשים עיניהם למטען. אמנם אסטרואידים מסוג C אינם נחשבים למועמדים האידיאליים לכרייה, אבל חברות הזנק רבות היו מעוניינות לדעת אילו חומרים נדירים הוא מכיל. "עיני כל מחפשי הזהב והיהלומים והמתכות נשואות עכשיו ליאבוסה-2", מסכם פרופ' גינוסר.

תגיות:

• אסטרואיד
• חללית