ליקוי ירח מלא בט"ו באב: למה הוא כל כך אדום? | איור: NASA/GSFC/Scientific Visualization Studio
לפעמים קל לנו לשכוח איפה אנחנו חיים. האירועים השוטפים מזכירים לנו שאנחנו חיים במזרח התיכון, במדינת ישראל, בעיר שלנו - אבל יש מעט מאוד אירועים שמזכירים לנו איפה אנחנו חיים במערכת השמש. לעומת ההמולה על הקרקע, השמיים נראים לנו סטטיים לחלוטין. מדי פעם צצים כמה כוכבים בשמי הלילה, הירח מתמלא ומתחסר וזהו פחות או יותר.
אבל יש שני אירועים שגורמים לכל אדם, בכל גיל, לעצור הכול ולהביט למעלה, שני אירועים שמזכירים לנו איפה אנו חיים: ליקוי חמה וליקוי ירח. וביום שישי, 27 ביולי, מוצאי ט"ו באב, אנחנו הישראלים נעצור את שגרת חיינו, נביט לשמיים ונראה ליקוי ירח מלא בשמי ישראל. הליקוי המלא יהיה ארוך במיוחד ויימשך שעה ו- 43 דקות, דקות ספורות פחות מהליקוי המקסימלי האפשרי. למעשה, הליקוי המלא השנה יהיה הליקוי הארוך ביותר שייראה מישראל, עד שנת 2246. רק בשנת 2000 היה ליקוי שנמשך 2 דקות יותר מזה שיתקיים בשישי וגם הוא לא נראה מישראל.
ליקוי ירח מלא הוא מצב שבו הירח נכנס כולו לחרוט הצל שמטיל כדור הארץ, כלומר כדור הארץ מסתיר את הירח מאור השמש. כמובן, מצב זה ייתכן רק כאשר הירח במילואו וכאשר הוא מצוי סמוך מאוד למישור המִלקה – מישור מסלולו של כדור הארץ סביב השמש. במילים אחרות, ליקוי ירח מלא מתרחש כשכדור הארץ נמצא בדיוק בין השמש לירח. זה מצחיק, אבל כדי לתפוס שאנו חיים על פני כדור בחלל, אין כמו לראות את הצל של הכדור שלנו מוטל על כדור אחר.
הצטרפו לתצפיות, הרצאות ופעילויות מרתקות שיתקיימו בערב הליקוי:
הירח מסמיק בעת ליקוי מלא, שלא נראה מעל ישראל, ב-31 בינואר 2018 | צילום: Alfredo Garcia, Jr
מתי ואיך לצפות בליקוי הירח המלא
הליקוי המלא ביום שישי, 27 ביולי, ייראה מישראל במלוא הדרו ובכל שלביו. הליקוי יתחיל בשעה 20:14, שעון ישראל, כאשר הירח הזורח יימצא כמה מעלות מעל האופק המזרחי. בשלב זה הליקוי יהיה ליקוי חצי־צל – רק חלק מקרני השמש ייחסמו על ידי כדור הארץ. ככל שהירח ייכנס עמוק יותר לחרוט הצל החלקי, כך יגדל חלק דִסקת השמש המוסתר ממנו. אילו יכולתם להיות ברגעים אלה על פני הירח, הייתם צופים, למעשה, בליקוי חמה. מה שמסתיר את השמש מפני צופה מהירח הוא כדור הארץ.
לקראת השעה 21:24 ניתן יהיה לראות הצללה על שוליו המזרחיים של הירח. הירח ייכנס לחרוט הצל המלא, ואנו נתחיל לראות כתם צל כהה מתפשט בשוליו המזרחיים. ובשעה 22:30 – כל דִסקת הירח תימצא בחרוט הצל המלא. זהו שלב הליקוי המלא של הירח.
כיוון שהליקוי מתחיל סמוך מאוד לזריחת הירח, הירח הלוקה יהיה גבוה מאוד בשמיים בעת הליקוי, ויהיה קל לצפות בו.
ליקוי ירח מלא מעל האקרופוליס באתונה, ב-15 ביוני 2011. קרדיט: Elias Politis
ירח דם: מדוע הירח אדום בעת הליקוי
בשלב הליקוי המלא הירח לא ייעלם לגמרי אלא ייראה בגוון אדום עמוק ורומנטי – כיאה לט"ו באב. אבל למה הוא מאדים כך? ובכן, אומנם אורה של השמש נחסם על ידי הארץ, אולם אותן קרני שמש אדומות הנראות בעת השקיעה והזריחה חודרות דרך האטמוספירה שלנו, "צובעות" את הירח בגוון אדום ומוחזרות לעינינו. זו, אגב, הסיבה שליקוי ירח מלא נקרא גם "ירח דם". בשעה 22:31 יימצא הירח כמעט במרכז חרוט הצל. למעשה הוא יעמוד מעט דרומית למרכז חרוט הצל, ולכן הירח יהיה אדום וכהה יותר בחלקו הצפוני.
בשעה 00:13 נתחיל לראות כתם לבן על שוליו המזרחיים של הירח, כשהוא יתחיל לצאת מחרוט הצל המלא. בשעה 01:19 יֵצא הירח לחלוטין מחרוט הצל המלא. עדיין ניתן יהיה לראות מעט הצללה בחלקו המערבי של הירח, כיוון שהירח עוד יעמוד בחרוט הצל החלקי, אך יהיה קשה להבחין בהצללה זו בלי טלסקופ. לבסוף, בשעה 02:28, יצא הירח גם מאזור הצל החלקי.
זה ליקוי הירח המלא האחרון שייראה מישראל בשנים הקרובות. אומנם ב-21 בינואר 2019 יתרחש ליקוי ירח מלא נוסף, אבל בישראל הוא ייראה רק בשלביו הראשונים, ולאחריהם ישקע הירח. ליקוי הירח הבא שייראה מישראל במלואו יהיה רק ב-7 בספטמבר 2025.
קסיופיאה A כפי שצולמה על ידי טלסקופ החלל האבל. קרדיט: NASA
היום (א') תשגר לראשונה אוניברסיטת נורת'ווסטרן את טלסקופ החלל החדש Micro-X. הטלסקופ הרב-פעמי, שפיתוחו ארך כעשור במימון נאס"א, ישוגר מבסיס חיל האוויר ווייט סנדס בניו מקסיקו. בשיגור הראשון, הטלסקופ ישהה בחלל למשך 15 דקות בלבד, וינחת חזרה כ-80 ק"מ מאתר השיגור. למרות הזמן הקצר, החוקרים מנורת'ווסטרן מאמינים שהתצפית תניב תוצאות משמעותיות, וזאת הודות למכשיר מדידה חדיש – הראשון מסוגו שנשלח לחלל.
מאבק באת...
האסטרונום קרל סייגן אמר ש"כולנו עשויים אבק כוכבים". לכן, כדי להבין טוב יותר את עצמנו עלינו להביט החוצה, לכוכבים עצמם. Micro-X יחקור את הכוכבים בתחום קרינת הרנטגן שהם פולטים. בשיגורו הראשון, הטלסקופ ילמד את קסיופיאה A – שיירי סופרנובה בקבוצת הכוכבים קסיופיאה.
הסופרנובה עצמה התרחשה לפני כ-11,000 שנות אור, אך אורה הגיע אלינו לפני כ-300 שנה. ה-Micro-X עתיד ללמוד את פיזור החומרים מהסופרנובה בסביבתנו הקרובה, בתקווה להבין טוב יותר את התנאים הקוסמיים שאפשרו את התפתחותם של כוכבי לכת סלעיים כמו כדור הארץ – ושל חיים תבוניים כמו החיים בכדור הארץ.
הרקטה Micro-X בדרכה לכן השיגור | קרדיט: Northwestern University
צילום רנטגן של אבק כוכבים
אבל ייחודו של הטלסקופ החדש נמצא בספקטרומטר שלו, מכשיר מדידה המזהה יסודות ומולקולות לפי התפלגות הקרינה הבוקעת והמוחזרת מגופים. הספקטרומטר בטלסקופ החלל Micro-X צפוי לשדר חזרה לכדור הארץ תצלומי רנטגן חסרי תקדים באיכותם של אותו "אבק כוכבים", שכן הספקטרומטר החדש מבוסס על מוליכות-על; מוליך-העל הראשון שמשוגר לחלל. זו גם הסיבה שהשיגור הפעם הוא ניסיוני וקצר- כאמור, 15 דקות בלבד.
מוליכות-על היא תופעה פיזיקלית ייחודית המתאפיינת במוליכות חשמלית נמוכה במיוחד של חומרים תוך התנגדות לחדירה של שדות מגנטיים חיצוניים. התופעה המרתקת, שהתגלתה במאה ה-20 ושימושיה נחקרים עד עצם היום הזה, מבטיחה ביצועי-על של הטלסקופ החדש. עם זאת, עוד לא ברור אם החוקרים יצליחו במשימתם להשתמש בתופעה לחקר החלל.
"המכשור הזה הוא העתיד של אסטרונומיית רנטגן", אמר הפיזיקאי אנקטלי פיגורואה-פליצ'יאנו, ראש צוות פיתוח הפרויקט מנורת'ווסטרן. "אבל בנייתו היא משימה מורכבת. מרגע השיגור, על הספקטרומטר לפעול באופן עצמאי לחלוטין: עליו להדליק את עצמו, להקליט מידע, לאחסן מידע ולשלוח את המידע חזרה באופן אוטומטי".
התמונה האיקונית של באז אולדרין על הירח | צילום: NASA
לפני 49 שנה זה קרה: בני אדם הגיעו לעולם אחר, פשוטו כמשמעו. הם הלכו על פניו כחלק ממשימת חקר עצומת ממדים והישג מדיני ענק של ארה"ב, אל מול ברית המועצות, בשיא מירוץ החלל והמלחמה הקרה.
משימת אפולו 11 היא ללא ספק מהרגעים המכוננים של תכנית החלל בפרט, ושל הישגי המין האנושי בכלל. אבל גם ההישגים הגדולים ביותר מורכבים מפרטי חיים גולמיים. כולנו מכירים את המשפט שאמר ניל ארמסטרונג שכהוא דרך לראשונה על אדמת הירח, למשל. אז הנה כמה פרטי חיים מעניינים לא פחות:
1. הצעד הקטן לאדם – לא היה כל כך קטן
ניל ארמסטרונג הנחית את רכב הנחיתה של אפולו 11 בעדינות כה רבה על פני הירח, עד שבולמי הזעזועים ברגלי הכלי לא התכווצו, כפי שתוכנן. לכן, הצעד האחרון שעשה אל פני השטח, ברדתו מהסולם, היה די גדול – למעלה ממטר. כשחזר לנחתת, היה צריך לקפוץ על מנת להגיע לשלב הראשון בסולם.
צעד גדול לאנושות, צעד לא קטן לניל ארמסטרונג | צילום: NASA
2. איפה שמתי את המפתח?
כשבאז אולדרין הצטרף לניל ארמסטרונג על קרקע הירח, הוא היה צריך לשים לב היטב שדלת תא הנחיתה לא תיטרק ותינעל – כיוון שלמרבה ההפתעה, לא הותקן בה מנגנון פתיחה מבחוץ.
3. קשה לנעוץ דברים באדמת הירח
כך התברר לניל ובאז כשרצו להציב את דגל ארה"ב. מדעני נאס"א חשבו שפני השטח העליונים של הירח רכים למדי ולא יהיה קשה לנעוץ את הדגל. למעשה, המשימה הייתה קשה והדגל בקושי ננעץ באדמה. ארמסטרונג ואולדרין נזהרו מאוד לאחר מכן לא לגעת בו על מנת שלא ייפול.
כל משימת אפולו גילתה כמה לא קל לנעוץ את הדגל באדמת הירח | צילום: NASA
4. מזכרות לכל
צוות החללית אפולו 11 נשא עמו לירח מגוון מזכרות שהושארו על פניו. בין היתר, הושארו על אדמת הירח מדליונים לזכר קוסמונאוטים סובייטים שנהרגו – יורי גגארין, האדם הראשון בחלל, וולדימיר קומארוב, הקוסמונאוט הראשון שהיה בחלל יותר מפעם אחת. הושארו גם ברכות מאת 73 מנהיגי מדינות, כולל תרומתו של נשיא מדינת ישראל זלמן שז"ר: “מנשיא ישראל בירושלים, רוב שלום עד בלי ירח" (ציטוט מספר תהילים שמשמעותו תקווה לשלום שיחזיק מעמד כל עוד קיים הירח). כמו כן היו גם סמל משימת אפולו 1, ששלושת אנשי צוותה נספו בדליקה, וענף זית עשוי זהב – סמל לשלום ולאופייה האזרחי של משימת אפולו 11.
אנחנו אגב מדמיינים שכל הפריטים האלה הונחו בקפידה, בטקס רב חשיבות אבל האמת היא שלארמסטרונג ואולדרין לא היה הרבה זמן, שכן היו להם הרבה מאוד דברים להספיק במסגרת הזמן שתוכנן להם. ברגע האחרון לפני ההמראה ארמסטרונג הזכיר לבאז שיש עוד כמה סמלים שעליהם להשאיר ואולדרין פשוט השליך אותם מהדלת.
לוחית לזכרו של יורי גגארין | צילום: NASA
5. זבל לכל
חוץ ממזכרות, אולדרין וארמסטרונג השאירו עוד פריטים שונים בעיקר כדי לחסוך במשקל (אל תשכחו שהם היו צריכים להחזיר לא מעט אבנים ודגימות ירח). הושארו, למשל, חליפת החלל של ארמסטרונג, המגפיים של אולדרין, וכן השקיות שבהן עשו את הצרכים שלהם. אבל זה באמת כלום לעומת הציוד, מכשור וסתם זבל שכל משימות הירח השאירו שם במצטבר ברבות השנים: קרוב ל- 190 טונות של כלי עבודה, רכבי שטח (Moon Buggy), חלליות ועוד.
אוקי מי שכח לעשות סריקה לפני שחוזרים הביתה? | צילום: NASA
6. הדגל נפל
בעת המראת החללית, לאחר סיום החלק של חקר הירח על ידי האסטרונאוטים, הגזים שנפלטו מהמנוע העיפו חלקיקי אבק ואבנים קטנות. חלק מהרשף פגע בדגל ארה"ב, ומכיוון שלא היה נעוץ היטב בקרקע, הוא נפל. במשימות עתידיות הרחיקו האסטרונאוטים את הדגם ונעצו אותו עמוק יותר באדמה.
7. העט שהציל את המצב
נתיך מעגל חשמלי, שהיה קשור להצתת מנוע ההמראה מהירח, יצא ממקומו וחלק ממנו נפל. האסטרונאוטים לא מצאו את החלק שנשבר, ובאז אולדרין השתמש בעט שלו על מנת להכניס את הנתיך בחזרה למקומו. ללא הנתיך לא ניתן היה להמריא חזרה מהירח.
8. בתג המשימה של אפולו 11 יש טעות אסטרונומית
כדור הארץ המופיע בסמל המשימה, שאויר על ידי טייס תא הפיקוד בחללית, מייקל קולינס, היה אמור להיות מואר מלמעלה ולא מן הצד. הטעות לא תוקנה מעולם. בנוסף, בסמל לא מופיעים כמקובל שמות האסטרונאוטים, לפי החלטתם – כיוון שראו במשימתם משימה עבור האנושות כולה.
סמל המשימה של אפולו 11 | איור: מייקל קולינס
9. מי מפחד מחיידקים?
צוות אפולו 11 היה בבידוד של 21 יום מרגע נחיתת החללית בכדור הארץ. זאת, מכיוון שהיה חשש כי הביאו עמם מהירח זיהום חיידקי או נגיפי חייזרי. רק לאחר בידוד נוסף של צוות אפולו 12, חדלה נאס"א מנוהל זה לאחר שהוברר כי הירח חסר חיים לחלוטין.
Image
נשיא ארה"ב מול האסטרונאוטים של אפולו 11 בבידוד לאחר חזרתם
10. איפה יש תחנת דלק?
חללית הנחיתה של אפולו 11 נחתה על הירח כשבמכליה דלק לעוד 23 שניות טיסה בלבד. הרבה דלק נצרך במהלך הנחיתה בשל תקלות מחשב , והטסה ידנית של הנחתת במסלול שלא תוכנן. כמות הדלק הייתה כה קטנה עד שמשימת הנחיתה הייתה קרובה מאוד לביטול.
11. ד"ש מהאחים רייט
קשה לתפוס את קפיצת הדרך הזו, אבל 66 שנים בלבד לאחר המראת המטוס הראשון בעולם, האנושות הצליחה לשגר אדם לירח. ניל ארמסטרונג לקח עמו לירח פיסת עץ זעירה וחתיכת בד מהמטוס הראשון של האחים רייט. כמו צמד ממציאי המטוס, ניל ארמסטרונג נולד וגדל באוהיו, ובאמצעות חלקי המטוס חלק כבוד לבני מדינתו והדגים את התקדמות התעופה שהפכה לטיסת חלל.
סרטון תיעודי חדש שנאס"א שחררה השבוע, בקריינותו של ויליאם שאטנר האגדי (קפטן קירק, בשבילכם), משרטט את ההיסטוריה של התפתחות תחום התעופה דרך מרכז המחקר לנגלי, החל מהמטוסים הראשונים ועד עידן החלל.
ב-1 בדצמבר טלסקופים ברחבי העולם, מקצועיים וחובבניים גם יחד, יופנו אל כוכב הלכת האדמוני והמרתק מאדים ויעקבו אחריו במשך השבועות הקרובים, עד שילך ויתעמעם שוב.
ב-1.12 מאדים יהיה בקרבה המרבית לכדור הארץ לשנת 2022 (81.45 מיליון קילומטרים) וכשבוע לאחר מכן, ב-8.12, הוא יהיה בניגוד. זה אומר שמאדים וכדור הארץ מצויים באותו צד של השמש, בקו אחד עימה. אלה הלילות שבהם מאדים זורח עם שקיעת החמה ושוקע עם זריחתה וכדאי להפנות אליו מבט.
מאדים, כדור הארץ והשמש מסתדרים בקו אחד | קרדיט: Frédéric Grollier
לפי אורך השנה של מאדים ולפי המהירות היחסית בין שני כוכבי הלכת אפשר לחשב ולמצוא שמצב כזה מתרחש במחזוריות של 26 חודשים לערך, והמרחק ממאדים קטן אז פי שלושה בממוצע. במילים אחרות, מאדים ייראה לנו גדול פי שלושה, וזה לא דבר של מה בכך כשמדובר בכוכב קטנטן שכזה, הגדול אך במעט מהירח שלנו. לזה מצטרף גורם נוסף: מסלולו של מאדים פחוס למדי, ובשל כך גם המרחקים שלו מכדור הארץ בעת הניגוד משתנים באופן שאינו זניח כלל: בין 54 מיליון ק"מ בניגודים הקרובים ביותר, עד למעלה מ-100 מיליון ק"מ בניגודים הרחוקים ביותר. יוצא אפוא שבניגודים הקרובים גודלו הזוויתי מוכפל כמעט.
מעניין לציין כי החוק הראשון של האסטרונום יוהאן קפלר, הקובע כי כוכבי הלכת נעים סביב השמש במסלולים אליפטיים, התבסס על תצפיות שערך קפלר בשינויי המרחק של מאדים בניגוד. גם למרחקי הניגודים יש מחזוריות יחסית קבועה – 15 שנה פחות או יותר. ב-31 ביולי 2018 זה קרה בפעם האחרונה: שכננו האדמוני יחלוף במרחק מזערי של 57.6 מיליון ק"מ בלבד מאיתנו.
מאדים: קרקע אדמדמה, מדבריות כהים וכיפות קרח לבנות | קרדיט: NASA
מה כדאי לדעת לקראת המפגש הקרוב עם מאדים
הפרט הבולט ביותר לעין שתבחינו בו בתצפית על מאדים יהיה כמובן צבעו האדמדם. מאדים הוא כוכב לכת בעל אטמוספרה דלילה מאוד, יחסית לאטמוספרה של כדור הארץ ובוודאי יחסית לזו של נוגה. ריכוז המים באטמוספרה שלו נמוך מאוד, יחסית, אולם בזמנים קדומים יותר היה כנראה ריכוזם גבוה בהרבה. בהיעדר אוקיינוסים וצורות חיים שיקלטו את אדי המים והחמצן, נספגו המים בקרקע העשירה בברזל, והחלה תגובה כימית בין הברזל למים – חִמצון. במילים אחרות, הברזל החליד, ומזה נובע סמלו המסחרי של כוכב החלודה – צבעו הכתום־אדום.
מאדים עשיר בנופי פרא ובמזג אוויר פרוע: הרי געש אימתניים, קניונים שלא נגמרים, סופות חול ערות וכיפות קרח בוהקות. שוכן בו הר הגעש הגדול ביותר במערכת השמש – הר אולימפוס (Olimpus Mons), המתנשא לגובה 25 ק"מ, כמעט פי שלושה מהשיאן הפרטי שלנו כאן על פני כדור הארץ – הר האוורסט. רוחב בסיסו של אולימפוס הוא 700 ק"מ ורוחב הלוע הכבוי שלו 90 ק"מ. נסו לדמיין הר געש שגודל בסיסו מכסה את רוב הודו והלוע בלבד שווה בערך למרחק בין תל אביב לחיפה. מסביב ללוע מתנשאת שרשרת צוקים שגובהה 4 ק"מ. הר אולימפוס נראה היטב מכדור הארץ באמצעות טלסקופים חזקים מאוד בזמן ניגוד קרוב. מלבדו מופו על פני המאדים למעלה מ-400 הרי געש. מאדים מתהדר גם בקניון הגדול ביותר במערכת השמש – ואלֶס מארינריס (Valles Marineris), המשתרע לאורך 5000 ק"מ, קטן אך במקצת מהאוקיינוס האטלנטי הצפוני (המרחק בין מערב אירופה למזרח אמריקה־הצפונית). גם אם ברשותכם טלסקופ קטן יחסית, תוכלו להבחין בקלות בכיפות הקרח הלבנות בקטבים ובמדבריות הכהים.
הירחים הגליליאניים של צדק, שגלילאו גליליי גילה ב-1610. הספירה העדכנית מעלה את מניין ירחיו ל-79 | קרדיט: NASA/JPL/DLR
אסטרונומים מצאו לא פחות מתריסר ירחים חדשים המקיפים את כוכב הלכת צדק, אחד מהם "עוף מוזר". התגלית החדשה מעלה את מספר הירחים הכולל של צדק לשבעים ותשעה – יותר מכל כוכב לכת אחר במערכת השמש – ומוכיחה שגם לסביבה הקוסמית הקרובה אלינו עוד נותרו סודות רבים.
הצוות, בהובלת סקוט שפרד ממכון קרנגי למדע, הבחין בירחים באביב 2017, בזמן שערך תצפיות בניסיון למצוא את "כוכב הלכת התשיעי" – כוכב לכת משוער, שיש הסבורים שנמצא בשולי מערכת השמש שלנו, הרבה אחרי מסלולו של פלוטו.
"עוף מוזר"
למרבה המזל, צדק נמצא במקרה באותו אזור בשמים שבו חיפש הצוות אחר עצמים אפשריים בקצה מערכת השמש. לאחר הזיהוי הראשוני של העצמים, נדרשו עוד מספר תצפיות כדי לאשר שהם אכן ירחים המקיפים את צדק – ולא, למשל, שביטים המקיפים את השמש ממסלול דומה – ולחשב את מסלולם.
התצפית הראשונית על אחד הירחים, ב-2017 | קרדיט: מכון קרנגי למדע
תשעה מבין הירחים החדשים הם חלק מזרם הירחים שמקיף את הענק הגזי בכיוון הפוך, כלומר נגד כיוון סיבובו של צדק סביב צירו. הירחים הרחוקים הללו נחלקים לשלוש קבוצות מובחנות הנעות יחד, ולפי הסברה המקובלת הם נשברו מירחים גדולים יותר עקב התנגשות אחד עם השני, או עם אסטרואידים ושביטים. לתשעת הירחים החדשים שהתגלו לוקח כשנתיים להקיף את צדק.
שניים מתריסר הירחים שהתגלו הם חלק מקבוצה פנימית יותר של ירחים, שמקיפים את צדק עם כיוון כוכב הלכת. גם הירחים הללו מקיפים את צדק במסלולים ובזוויות דומים, וככל הנראה גם הם התפרקו בעבר מירחים גדולים יותר. שני הירחים החדשים שנמנים עם קבוצה זו משלימים מסלול סביב צדק אחת לשנה.
לעומת כל אלה, הירח התריסר הוא "עוף מוזר", כהגדרת החוקרים. המסלול שלו ייחודי מבין מסלולם של כל עשרות הירחים, והוא גם הקטן ביותר – בקוטר של פחות מקילומטר. מגליו הציעו לקרוא לו ולוטדו (Valetudo), על שם נינתו של האל הרומי יופיטר, אלת הבריאות וההיגיינה.
הירח המוזר מקיף את צדק ממסלול שהוא גם רחוק וגם מוארך יותר מהירחים בקבוצה הפנימית, והוא משלים הקפה מדי שנה וחצי. במילים אחרות, הירח הקטן מקיף את כוכב הלכת במסלול שחוצה את מסלולם של הירחים החיצוניים. לפיכך, ייתכן שהתנגשות חזיתית בין הירח הסורר לירחים החיצוניים, שנעים בכיוון ההפוך, היא עניין של זמן.
בסגול: הירחים הגליליאניים. בכחול: ירחים שנעים עם סיבובו של צדק. באדום: הירחים שנעים הפוך. בירוק: ולוטדו | הדמיה: מכון קרנגי למדע
ירח נולד
לפי החוקרים, ייתכן שהירח הסורר הוא החתיכה הגדולה האחרונה שנותרה מהתנגשות חזיתית שכזו בין שני ירחים גדולים, התנגשות שיכולה להסביר את המסלולים המובחנים וההפוכים בין שתי קבוצות הירחים הקטנים של צדק – כאשר הירח החדש שהתגלה הוא האחרון שעוד שומר על המסלול הקודם של ירח האם.
אבל תריסר הירחים החדשים שהתגלו יכולים לספר לנו לא רק על ההיסטוריה של מערכת צדק – אלא על ההיסטוריה של מערכת השמש בכלל. כך, למשל, קוטרם של הירחים שהתגלו נע בין קילומטר לשלושה, ופירושו של דבר שהם נוצרו אחרי שהתפזרה דיסקת הגז והאבק שהקיפה את השמש בצעירותה. אם הירחים הקטנים היו מקיפים את צדק בראשית מערכת השמש, החלקיקים היו מספיקים כדי לייצר גרר, שהיה מפיל את כולם לצדק.
אם תשכימו קום לפנות בוקר ב-7 בספטמבר, תוכלו לצפות בהתכסות מושלמת של כוכב קטן ובהיר בחרמש הדקיק של הירח. כבר בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר ניתן יהיה להבחין בכוכב שמנצנץ לו סמוך לאופק המזרחי, קצת מתחת לירח. הירח ילך ויתקרב אל הכוכב, ואז, ממש לקראת דמדומי הזריחה, בשעה 5:37, יישקו השניים זה לזה, והכוכב הקטן ייעלם לו מאחורי הסהר.
-
אם תשכימו קום לפנות בוקר ב-7 בספטמבר, תוכלו לצפות בהתכסות מושלמת של כוכב קטן ובהיר בחרמש הדקיק של הירח. כבר בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר ניתן יהיה להבחין בכוכב שמנצנץ לו סמוך לאופק המזרחי, קצת מתחת לירח. הירח ילך ויתקרב אל הכוכב, ואז, ממש לקראת דמדומי הזריחה, בשעה 5:37, יישקו השניים זה לזה, והכוכב הקטן ייעלם לו מאחורי הסהר.
בפועל, הכוכב מצוי במרחק של כ-130 שנות אור מאיתנו, והירח כמובן אינו מתקרב אליו באמת. זוהי אשליה אופטית שמקורה בזווית הראייה שבה הצופה מכדור הארץ רואה את שני האובייקטים.
הכוכב המתכסה הוא ענק כתום מקבוצת סרטן, המסומן באות היוונית δ (דלתא) וזכה לשם התמוה Asellus Australis"", שפירושו "החמור הדרומי". וכיצד קשור החמור לפרוק הרגליים הימי, הסרטן? ובכן, קבוצת סרטן עברה לאורך ההיסטוריה גלגולים רבים עד שקיבלה את דמותה הנוכחית. אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהקבוצה אינה משופעת בכוכבים בהירים, ועל כן פרשנותה נתונה לחסדיה של יד הדמיון הטובה. המצרים ראו בה חיפושית זבל והיוונים ראו בה את שני החמורים הנאמנים בפמליית אל היין דיוניסוס. רק בשלב מאוחר יותר שונה שמה של הקבוצה ל"סרטן", אולם שמותיהם של שני החמורים – הצפוני והדרומי – נותרו באופן מסורתי על כנם.
החמור הדרומי קורן בעוצמה של 35 שמשות, וכשאר חברי הקבוצה גם הוא אינו נמנה עם הכוכבים הבהירים ביותר בשמיים. אומנם הוא בהיר דיו להיראות גם ללא אמצעי תצפית מיוחדים, אולם משקפת שדה או טלסקופ קטן בוודאי יעצימו את החוויה.
קבוצת סרטן – עברה גלגולים שונים בהיסטוריה | קרדיט: JA Galán Baho
עידן חדש באסטרונומיה: זוהה "חלקיק רפאים" באנטארקטיקה שמקורו בחור שחור
פרויקט IceCube הצליח לאתר את מקורם של חלקיקי נייטרינו בקוטב הדרומי: חור שחור על-מסיבי במרחק 3.7 מיליארד שנות אור מכדור הארץ. התגלית פותרת תעלומה מדעית בת 100 שנה – ופותחת עידן חדש בחקר היקום
תמונה של מעבדת IceCube, עם הדמיית מקור שטף חלקיקי הנייטרינו – וגילויים מתחת לפני הקרח. קרדיט: Icecube/NSF
חוקרים זיהו לראשונה את מקורם של חלקיקים תת-אטומיים וסופר-אנרגטיים בשם נייטרינו באנרגיות גבוהות, הידועים גם בשם "חלקיקי רפאים". חלקיק אחד כזה שהתגלה ב-2017 במעבה הקרח באנטארקטיקה שלח את חוקרי IceCube, ושותפיהם ברחבי העולם, לחיפוש קדחתני אחר מוצאו ביקום, ועד מהרה נמצאה התשובה: החלקיק שזוהה בקוטב הדרומי הואץ על ידי חור שחור על-מסיבי במרחק 3.7 מיליארד שנות אור מאיתנו, בכיוון קבוצת הכוכבים אוריון. תוצאות התגלית ההיסטורית, שפותרת תעלומה מדעית בת 100 שנה וחונכת ענף חדש באסטרונומיה, מתפרסמות היום (חמישי) בכתב העת Nature.
לעבור דרך קירות
חלקיקי נייטרינו (מאיטלקית: "נייטרון קטן") הם חלקיקים אלמנטריים בעלי מסה מזערית שנוצרים כתוצאה מדעיכה רדיואקטיבית. מאחר שלחלקיקי נייטרינו אין מטען חשמלי, הם אינם מגיבים לא לכוח האלקטרומגנטי ולא לכוח הגרעיני החזק. פירושו של דבר שחלקיקי נייטרינו, הנעים במהירות קרובה מאוד למהירות האור, יכולים בדרך כלל לעבור דרך חומר רגיל ללא הפרעה. תכונה זו מאפשרת לאסטרונומים לקבל מהם מידע על אירועים קוסמיים שאינם ניתנים למדידה ישירה, כמו למשל תהליכים בליבות של כוכבים, אבל היא גם מקשה מאוד על גילוי החלקיקים.
את קיומם של חלקיקי נייטרינו הציע וולפגנג פאולי ב-1930, כאשר הסתבר שחסרה אנרגיה בדעיכות רדיואקטיביות. ב-1956, קלייד קוואן ופרידריק ריינס היו הראשונים שהצליחו לגלות חלקיקי נייטרינו בכור גרעיני, תגלית שזיכתה אותם בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1995. ב-1968, ריימונד דיוויס ג'וניור היה הראשון לגלות חלקיקי נייטרינו שמקורם בשמש, תגלית שזיכתה אותו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 2002. את הפרס חלק דיוויס עם מסטושי קושיבה, שב-1987 הצליח למדוד שטף חלקיקי נייטרינו שהגיע לכדור הארץ כתוצאה מפיצוץ סופרנובה – זיהוי ראשון של חלקיקי נייטרינו שנוצרו מחוץ למערכת השמש שלנו.
עם זאת, עד היום מדענים לא ידעו להצביע על מקורם של חלקיקי נייטרינו באנרגיות גבוהות מאוד של טריליוני אלקטרון וולט – אנרגיות הגבוהות עד פי מיליונים מאלו של אירוע הסופרנובה, של תגובות גרעיניות בשמש או של מאיצי החלקיקים העוצמתיים ביותר בכדור הארץ.
תעלומה מדעית מאז 1911
לשם כך הוקם ב-2010 מצפה הנייטרינו IceCube. פרויקט IceCube מפעיל אלפי חיישנים העוקבים אחר קמ"ר קרח בעומק ק"מ תחת מעטה הקרח באנטרקטיקה. ב-2013 פורסם שהגלאים הרגישים של IceCube זיהו חלקיקי נייטרינו קוסמיים באנרגיות גבוהות, והתראה נשלחה למצפים ברחבי העולם במטרה לזהות את מקור השטף שפוגע בכדור הארץ – אולם ללא תוצאות.
ב-22 בספטמבר 2017, הגלאים גילו את IceCube-170922A, חלקיק נייטרינו באנרגיה של 290 טריליון אלקטרון וולט, במסלול שמצביע על כך שמוצאו באזור בשמים בכיוון קבוצת הכוכבים אוריון. בתוך שניות, עשרות טלסקופים על הקרקע ובחלל החלו לחפש אחר פליטות אלקטרומגנטיות באזור, ובתוך ארבע שעות בלבד, טלסקופ החלל Swift של נאס"א זיהה את מוצאו של החלקיק בחור שחור על-מסיבי מסוג בלאזר – כלומר קוואזר שסילון הקרינה שלו מופנה לכיוון כדור הארץ – ממרחק 3.7 מיליארד שנות אור מאיתנו.
האיזור בשמים, שבקבוצת הכוכבים אוריון, שממנו הגיע פרץ חלקיקי הנייטרינו
בהינתן המקור, ניתוח חוזר של מסלולי חלקיקי הנייטרינו שהתגלו ב-2013 מראה שגם מקורם באותו מאיץ חלקיקים קוסמי, הנמצא בלב גלקסיה רחוקה. בכך באה לסיומה תעלומה מדעית בת למעלה מ-100 שנה. מאז 1911, מדענים מנסים לזהות את המקור לפרצי הקרינה הקוסמית הגלקטית שנמדדים מעת לעת – כלומר, חלקיקים תת-אטומיים באנרגיות גבוהות שמפציצים את כדור הארץ ללא הרף. כעת מתברר שמקורם הוא חורים שחורים ענקיים במרכזי גלקסיות רחוקות, שאנחנו במקרה נמצאים בכיוון סילון הקרינה שלהם.
"המאיצים האנרגטיים ביותר ביקום"
"האינטראקציה של חלקיקי נייטרינו עם חומר היא מזערית, לכן קשה לעצור אותם ולכן יש לבנות גלאי ענק כמו IceCube כדי לגלות אותם", מסביר פרופ' אהוד בכר, דיקן הפקולטה לפיזיקה ובעבר ראש המכון לחקר החלל בטכניון, שמשתף פעולה עם פרויקט IceCube יחד עם פרופ' דפנה גואטה מאורט בראודה, ואינו שותף לפרסום הנוכחי.
"גלאים כאלה מודדים למעשה את שובלי האור שהתוצרים של חלקיקי הנייטרינו, בעיקר מיואונים, משאירים אחריהם. IceCube החל לעבוד במלוא הכוח ב-2010, וכבר גילה עשרות חלקיקים באנרגיות גבוהות, אך עד היום לא הצליחו לזהות את מקורות החלקיקים, כלומר הביטו לכיוון שממנו הגיעו חלקיקי הנייטרינו ולא זיהו מקור קרינה מוכר, שאליו ניתן היה לייחס את החלקיק. האירוע הנוכחי הוא הפעם הראשונה שבה זוהתה התפרצות אלקטרומגנטית מכיוון חלקיקי הנייטרינו".
לדברי פרופ' בכר, התגלית החדשה מעידה כל כך שסילון קרינה במהירות הקרובה למהירות האור מופנה אלינו.
"מקור החלקיק הוא סילון מחור שחור ענק במרכז גלקסיה. מקורות אלה הם סוג מסוים שלבלאזרים. אלה מקורות שידועים כפולטי קרינת גמא, ואכן המקור זוהה בהתחלה לפי עלייה חדה בשטף קרינת הגמא. הקרינה ממקורות סילוניים כאלה מועצמת מאוד כתוצאה מאפקט דופלר יחסותי. בגלל האפקט הזה רוב הקרינה מהסילון מופנית אלינו, ולא מתפזרת לכל הכיוונים. כמו ממטרה על גבי מכונית מהירה מאוד – רוב המים ישפריצו עם כיוון הנסיעה".
באשר לחשיבות המדעית של זיהוי המקור, פרופ' בכר אומר שהיא גדולה בהרבה מזיהוי מקור הנייטרינים.
"מאחר שחלקיקי נייטרינו נוצרים מפרוטונים עוד יותר אנרגטיים, התגלית הזו מצביעה על כך שחורים שחורים ענקיים הם מאיצי הנייטרינים וגם מאיצי הפרוטונים האנרגטיים ביותר ביקום. את אלה מכנים קרינה קוסמית, והיא נמדדה ונמדדת בכדור הארץ כבר למעלה ממאה שנה, אך עד היום מקורה היה בגדר תעלומה. התגלית מוכיחה שהחורים השחורים העל-מסיביים מהסוג הזה אחראים להאצת הקרינה הקוסמית לאנרגיות של טרה אלקטרון וולט ומעלה".
אסטרונומים מקווים שהתגלית החדשה תבסס את הענף החדש של אסטרונומיית נייטרינו כענף נוסף במהפכת האסטרונומיה רבת-השליחים (Multi-messenger Astronomy). מדע האסטרונומיה הסתמך באופן מסורתי על קרינה אלקטרומגנטית – ראשית על האור הנצפה, ולאחר מכן גם על תדרים אחרים בספקטרום האלקטרומגנטי, כמו גלי רדיו, רנטגן וגמא.
גלי כבידה, שקיומם הוכח ב-2016, אפשרו לראשונה לחקור אירוע קוסמי משני מקורות שונים: מהקרינה האלקטרומגנטית שהאירוע פולט ומאדוות הכבידה שהאירוע משחרר במרחב-זמן. כעת התקווה בקהילה המדעית היא שאסטרונומיית הנייטרינו תתבסס כמקור שלישי לחקר היקום, ושבעתיד יהיה זה אפשרי לא רק להצליב מידע באמצעות זיהוי מסלולם של חלקיקי נייטרינו בכדור הארץ, אלא גם להגיע לתגליות חדשות – לזהות אירועים רבי-עוצמה ביקום שהאסטרונומיה המסורתית טרם זיהתה.
שר המדע אקוניס (מימין) וראש נאס"א ג'ים בריידנסטיין | צילום: חורחה נובומינסקי, לעמ
נאס"א וסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע ירחיבו את שיתוף הפעולה ביניהן – כך הוסכם היום בהצהרה משותפת. ההצהרה נחתמה היום בירושלים במעמד שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס, ראש נאס"א ג'ים בריידנסטין, יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע פרופ' יצחק בן-ישראל ומנהל סוכנות החלל אבי בלסברגר. ההסכם נחתם במסגרת ביקורו הראשון של בריידנסטין בישראל.
השר אקוניס העלה בפגישה את הרצון של ישראל בשיגור אסטרונאוט/ית ישראלי/ת נוסף לחלל וראש נאס"א הסכים לבחון זאת והצהיר כי גם לנאס"א יש בכך עניין. השר אקוניס אמר לראש נאס"א כי: "ההצהרה המשותפת שנחתמה היום מסמלת את העניין ההדדי בבניית היכולות המדעיות והטכנולוגיות בתחום החלל. העובדה שראש נאס"א בחר לקיים את ביקורו הראשון מחוץ לגבולות ארה"ב כאן בישראל אומרת הרבה מאוד על הברית ההדוקה בין שתי המדינות וההערכה האדירה שרוכשים ליכולות הטכנולוגיות האדירות של ישראל גם בתחום החלל".
במסגרת ההסכם הביעו הצדדים נכונות לשתף פעולה בתכניות של נאס"א כגון תחנת החלל הבינלאומית, בחקר היקום ובמדעי כדור הארץ, במדעי החיים, בחינוך למדע וכן בשימוש בננו-לוויינים, שבהם לישראל יש מומחיות ייחודית.
ראש נאס"א אמר כי לנאס"א יש תוכניות לחזור לירח ולהישאר עליו בהתאם לחזון של הנשיא טראמפ. בין היתר אמר כי בנאס"א בוחנים אפשרויות לבנות סוג של ספינת חלל שתגיע קרוב לירח ושאליה יגיעו אסטרונאוטים כדי לחקור את הירח. הפינה גם תשמש כשער שממנו יוכלו לצאת לחלל העמוק יותר. בריידנסטין אמר גם כי לא במקרה נבחרה בישראל כיעד הביקור הראשון שלו וכי יש לנאס"א עניין רב בטכנולוגיות הישראליות.
לסוכנות החלל הישראלית מספר הסכמים לשיתוף פעולה עם נאס"א, בהם גם הסכם לשימוש בחליפת הגנה מפני קרינה שפיתחה חברה ישראלית, בטיסות הניסוי הלא מאוישת של נאס"א למאדים, וכן תכנית לשליחת מתמחים ישראלים למרכז המחקר "איימס" של נאס"א. נאס"א אף ציינו את השימוש הייחודי שהם עושים במערכת קירור תוצרת עין חרוד במסגרת המשימה של הרובר "קריוסיטי" במאדים.
ראש נאס"א ג'ים בריידנסטין מגיע היום, 12 ביולי, לביקור ראשון בישראל. במהלך הביקור ייפגש בריידנסטין עם שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס, ירצה לתלמידים בירושלים, וידון בתוכניות חלל משותפות עתידיות עם אנשי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. לא רק שזהו הביקור הראשון של בריידנסטין בישראל, אלא זהו גם הביקור הראשון שלו מחוץ לארה"ב מאז שנכנס לתפקידו הנוכחי באפריל האחרון.
שר המדע אופיר אקוניס אמר כי "ביקור ראש נאס"א הוא עדות נוספת למעמדה הבין-לאומי של ישראל במדע, טכנולוגיה וחדשנות ולהערכה הכבירה שיש בעולם ליכולות שלנו. זוהי כמובן הוכחה נוספת לקשרים המצוינים בין ממשלות ארה"ב לממשלת ישראל".
בריידנסטין מונה על ידי נשיא ארה"ב, דונלד טראפ, והפך להיות מנהל נאס"א ה- 13. באפריל האחרון עם כניסתו לתפקיד, שיגר לו שר המדע אקוניס ברכה על כניסתו לתפקיד והזמנה להגיע לביקור בישראל.
