השם אוסיריס רקס נשמע כמו שם של דינוזאור, אך למעשה זה שמה של חללית שתמריא ב-2016 לאסטרואיד קרוב-ארץ בשם בנוּ (Bennu), צפויה להגיע אליו ב-2018, ולהשיב דגימת קרקע לכדור הארץ בשנת 2023. המשימה היא בעיקר מדעית; אחרי הכל, אסטרואידים הם שרידים מתהליך יצירת מערכת השמש ולכן ניתוח הדגימות צפוי לספק תובנה כיצד נוצרו כוכבי הלכת וכמובן, החיים. החללית עתידה אפילו למדוד במדוייק גם את המידה שבה אור השמש משנה את מסלול האסטרואיד, דבר שיסייע לאסטרונומים לחזות טוב יותר בעתיד מסלולי אסטרואידים המאיימים לפגוע בכדור הארץ. ואולם, לאוסירי רקס יש משימה נוספת, פחות שגרתית. אחת המטרות המוצהרות של נאס"א במשימה זו היא ההזדמנות ללמוד כיצד ניתן יהיה לכרות חומרים באסטרואידים. בעתיד יש לנאס"א משימה שאפתנית אף יותר – ללכוד אסטרואיד קרוב ארץ ולמשוך אותו למסלול סביב הירח, שם יוכלו להגיע אליו אסטרונאוטים בחלליות אוריון ולחקור אותו במטרה ללמוד מכך על הרכב האסטרואידים וגם לצבור ניסיון מעשי בכריית משאבים באסטרואידים.
האמריקאים אינם פועלים רק במישור הטכנולוגי על מנת לכרות באסטרואידים למטרות מדעיות, אלא גם במישור המשפטי למטרות מסחריות. לאחרונה, לפני כחודשיים, בית הנבחרים של ארה"ב אישר הצעת חוק שבקרוב תוגש לקונגרס, לפיה חברה מסחרית שתניח את ידיה על משאבים באסטרואידים, הזכויות על משאבים אלה יהיו שלה. אם הניסיון של נאס"א יהיה מוצלח ואם החוק אכן יאושר סופית, תהיה זו תחילתו של עידן חדש בחלל, הן מבחינה מסחרית והן מבחינה מדעית.
במאה השנים האחרונות צמחה האוכלוסיה האנושית מ-1.5 מיליארד בני אדם למעל 7 מיליארד. כדי להשביע את תיאבון האנושות למשאבים חברות הכרייה צריכות לחפור עמוק יותר באדמה או במקומות לא נגישים אחרים, כדוגמת קרקעית הים, כדי לפתוח משאבים חדשים. תהליך המיחזור מתחיל גם הוא לצבור תאוצה, אבל זה לא מספיק, ומתכות רבות הולכות ומתדלדלות.
אסטרואידים עשויים להיות מקור עצום למשאבים שיעשו נדירים על כדור הארץ. הם קטנים ולכן כוח המשיכה שלהם קטן, דבר המוזיל מאוד את תכנון תהליך הנחיתה וההמראה. אם נצליח להתגבר על המחסומים הכלכליים והטכנולוגיים ניתן יהיה להתחיל לחלץ את המשאבים האדירים לטובת כדור הארץ.
מים, דלק וזהב- המרוץ מתחיל
כאשר כדור הארץ נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה, מתכות כמו ברזל, זהב ופלטינה שקעו במצב מותך אל מרכזו בשל כובדם. אך באסטרואידים הסלעיים התהליך הזה לא התרחש ומתכות אלה מפוזרות בכל נפחם. אסטרואיד מסוג S בגודל של 10 מטרים, למשל, מכיל כ- 650 אלף ק"ג מתכות המפוזרות בו, כולל ברזל וניקל ואפילו כמויות קטנות יותר של זהב, פלטינה ורודיום. אסטרואידים גדולים ונדירים יותר מסוג M, מכילים פי 10 יותר מתכות.
אסטרואידים מסוג C הם מסוג שונה: כהים, עשירים בפחמן ומכילים כמות גדולה של מים בתערובת מינרלים היוצרים מעין טיט. זה לא נשמע משמעותי כיוון שְמים הם משאב נפוץ יחסית על כדור הארץ. אך מעבר לעובדה שמדובר באסטרואידים פחות מוצקים מאשר אלה המתכתיים, מה שיקל על הכרייה, הפוטנציאל הטמון במים הוא יותר ממה שנראה לעין.
"מים הם משאב חיוני לחיים לכל מי שיטוס לחלל, ונדרשת אנרגיה רבה כדי לשגר אותם לחלל" טוען דנטה לורטה מאוניברסיטת אריזונה בטוסון, החוקר הראשי במשימת אוסיריס רקס. "כעת, כשעלות שיגור קילוגרם אחד לחלל מגיעה לעשרות אלפי דולרים, כדאי להשתמש במים שנמצאים בחלל כדי להקטין את עלות המשימה. דבר נוסף שניתן לעשות עם מים הוא לפרק אותם למימן וחמצן שישמשו כדלק טילים, כך שנוכל להקים "תחנות דלק" שיספקו לחלליות את החמצן והמימן מהאסטרואידים. בנוסף, אסטרואידים מסוג C מכילים גם מולקולות אורגניות. יש המון פחמן, זרחן ומרכיבים חשובים אחרים שיכולים לשמש כדשן לגידול צמחי מזון.
מטבע הדברים, הפוטנציאל הטמון הן בכריית מתכות והן בכריית מים, הצליח לעורר את התעניינות שוק הפרטי. ב- 2010, למשל, הוקמה Planetary Resources, חברה שהוקמה ב- 2010 על ידי קבוצת מיליארדרים, ובהם מייסדי גוגל לארי פייג' וסרגיי ברין. כפי שמעיד שמה (משאבים פלנטריים) היא מבקשת להגשים את חלום הכרייה באסטרואידים ועד סוף העשור לפחות, לנסות לחצוב מים מאסטרואידים מסוג C. "באסטרואיד בקוטר של 50 - 100 מטר ניתן להפיק חומרים בשווי 40 - 50 מיליארד דולר" אמר בשעתו אריק אנדרסון, מנכ"ל משותף.
למי שייכים האסטרואידים
אם פעם האדם הביט למעלה וחשב, "איך אני יכול להגיע לשם", ועכשיו הוא תוהה, "האם זה יכול להיות שלי" וזה כבר מייצר סוג חדש של בעיות. כאמור, בית הנבחרים האמריקאי העביר ממש לאחרונה חוק לאישור בקונגרס כי חברות מסחריות שישימו את ידיהן על משאבי חלל, יזכו בהם גם מבחינה משפטית. על פניו, החוק האמריקאי, אם יאושר סופית, נשמע נמהר מדי, לכל הפחות ואולי אף חצוף, לכל היותר, אך למעשה, הוא מתניע דיון חשוב: של מי כל המים והמתכות היקרות המרחפות שם בחלל?
מצד אחד, באמנת החלל החיצון של האו"ם משנת 1967 נקבע כי גרמי השמיים שייכים לאנושות כולה, מצד שני כאן מתחילים הפילפולים המשפטיים באשר למהם "גרמי שמיים". ישנם גורמים משפטיים הטוענים כי מדובר בגופים שאי אפשר להזיז, כמו פלנטות או ירחים, ואם כך, אז אסטרואידים אינם "גרמי שמיים". משפטנים נוספים טוענים כי ממילא כבר היום אנשים סוחרים בחלקי מטאורים, הרי הם המטאוריטים השורדים את החיכוך עם האטמוספירה, נופלים לאדמה ונמכרים ב- eBay לכל המרבה במחיר.
אך לא כולם ממהרים להשתכנע וייתכן כי כאשר כרייה באסטרואידים תגיע לשלב המעשי, ארצות הברית תצטרך לשכנע את הקהילה הבינלאומית כי יוזמות מסחריות אמריקאיות אינן פוגעות בזכותם של שאר תושבי כדור הארץ, שגרמי השמיים אמורים להיות גם קצת שלהם. הדבר אמור בעיקר כלפי מדינות שמלכתחילה מצויות בעמדת נחיתות טכנולוגית וכלכלית, אשר אינן יכולות להרשות לעצמן לצאת להרפתקה שכזו.
אבל אפשר להביא נקודה נוספת בחשבון. פיטר דיאמנדיס, ממייסדי פלנטרי ריסורסס, טען לאחרונה כי המשמעויות של החוק חורגות מעבר למשמעות הכלכלית שתהיה לחברות ספציפיות שישימו פעמיהן לכריה באסטרואידים. את החברות הללו הוא משווה לחלוצים שיצאו ליישב איזורים שוממים במערב ארה"ב ובנו לשם כך מסילות רכבת ותשתיות. החברות המסחריות שיהיה להן תמריץ כלכלי לצאת ולכרות אסטרואידים, טוען דיאמנדיס, עתידות לפתח טכנולוגיה ותשתיות שיתרמו להתפתחות תעשיית החלל כולה.