בהרצאה זו נציג את סיפורם המרתק של האירועים שסללו את הדרך לחלל. מרעיונות של אנשי חזון, פעילות של בודדים ועד מפעלי ענק בתמיכת ממשלות. נדון במניעים לחקר החלל אז והיום, בתרומתו לדרך החיים המודרנית, ולעתידנו על הפלנטה.
הפעילות מיועדת לבוגרים: בני 18 ומעלה.
על מרצה:
פרופ' יגאל קרונהאוז הוא חבר סגל בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל בטכניון. מחקריו עוסקים במערכות הנעה מתקדמות ללוויינים וחלליות.
מסע מראשית הזמן ועד היום, דרך הולדתם של כוכבים ומותם המסתורי, סודות היקום והמרכיבים שלו. לקינוח נקיים תצפית בקבוצות הכוכבים, ענקים אדומים וננסים לבנים.
מרצה
דן כהן הוא מומחה בפיסיקה גרעינית, בוגר התוכנית ללימודי חלל באוניברסיטת החלל הבין לאומית ומרצה אורח באוניברסיטה זו.
פרטים נוספים:
איפה ומתי:
4.10.18, 20:00 | היכל תרבות קצרין, מרכז מסחרי איתן
6.10.18, 20:00 | רמת הגולן, אודיטוריום פתוח גבעת יואב
למישהו יש מטאטא? הקיוריוסיטי המאובקת, כפי שצילמה את עצמה ב-9 באוגוסט. קרדיט: NASA/JPL-Caltech/MSSS
הגשושית קיוריוסיטי של נאס"א סקרה את סביבתה על רכס ורה רובין, והפיקה תמונה פנורמית אינטראקטיבית בת 360 מעלות. הפנורמה כוללת שמים חומים-אדמדמים, שעוד לא התבהרו מאז סופת החול הענקית שכיסתה את כל כוכב הלכת – וממשיכה לסכן את הגשושית הוותיקה אופורטוניטי.
פסיפס התמונות, שצולמו באמצעות מצלמת התורן של הקיוריוסיטי, כוללות סלפי נדיר של הגשושית עצמה. הסלפי מראה שגם הקיוריוסיטי יצאה מאובקת למדי מהסופה, שהיא הקשה ביותר מאז שהחל האדם לחקור את כוכב הלכת האדום. עם זאת, לקיוריוסיטי החדישה לא נשקפת סכנה, שכן היא אינה תלויה באנרגיה סולארית כדי להמשיך לפעול.
האזור הגיאולוגי המעניין ביותר במאדים
הפרט המעניין ביותר בתמונה נמצא דווקא למרגלות הרובוט. הקיוריוסיטי חפרה לא מזמן חור קטן בשם סטור, שנקרא כך על שם העיירה הסקוטית שבה נמצאו כמה מהעדויות הדרמטיות ביותר לגבי ראשית החיים בכדור הארץ, בתקווה למצוא במשקעי האגם העתיק של מאדים עדויות לחיים קדומים גם שם.
ככלל, לצוות הקיוריוסיטי אין דרך לדעת כמה קשה הסלע שלפניהם לפני תחילת הקידוח. למעשה, הקיוריוסיטי התרחקה משולי הרכס בגלל הניחוש המושכל של הצוות לפיו הסלעים בקצה קשים יותר, כי עובדה שהם עומדים בשחיקת הרוח במשך מיליארדי שנים. לפי החוקרים, הקיוריוסיטי מעולם לא הגיעה למקום מגוון יותר מבחינת צבע ומרקם כמו רכס ורה רובין, שנקרא על שם האסטרונומית האמריקנית.
השאלה הגדולה, שנותרה פתוחה, היא מה הופך את הסלעים הללו לקשים כל כך מלכתחילה. משימתה של הקיוריוסיטי היא לקדוח בסלעים ולאחר מכן לנתח את האבק בשתי המעבדות הפנימיות שלה, במטרה לגלות מה מתפקד בסלעים העתיקים כבטון. הרכס מכיל כמויות גדולות של המטיט, מינרל של ברזל שנוצר במים, והחוקרים מעריכים כי מים שזרמו בעבר במרכז הרכס הם שחיזקו את הסלעים – אבל זאת תיאוריה שעוד טעונה הוכחה.
צילום אינטראקטיבי של קיוריוסיטי: גררו את התמונה עם העכבר כדי להתרשם מהסביבה שבה הרובר נמצא | NASA/JPL-Caltech/MSSS
טיפוס הרים – באוקטובר
במהלך חודש ספטמבר תערוך הקיוריוסיטי שני קידוחים נוספים במטרה לפצח את חידת הרכס. לאחר מכן, בראשית חודש אוקטובר, תתחיל הגשושית לטפס במעלה הר שארפ, עד שתגיע לפסגת ההר, העשירה בחרסית ובסולפט. הר שארפ הוא ההר הגבוה ביותר במכתש גייל. הקיוריוסיטי נחתה ב-2012 למרגלות ההר, הגיעה להר ב-2014 ומאז היא חוקרת את שיפוליו. כך, למשל, ב-2015 נמצאו במורד הר שארפ העדויות הראשונות להיתכנות מים נוזליים על פני השטח, כמעט נחלים. מאז התפרסם מחקר שהטיל ספק בכך שאמנם מדובר במים, אך התעלומה בעינה עומדת.
אולם עד כה הגשושית לא הרהיבה עוז לטפס לפסגה. זאת מאחר שהר שארפ וסביבתו הוכיחו את עצמם כאזור גיאולוגי פעיל באופן יחסי, לרבות זרימות עונתיות של מים מלוחים. החוקרים מאמינים שאם היו חיים קדומים במאדים, הם יימצאו עדויות לקיומם במשקעי החרסית.
יזמים בנשמה? החלל קורץ לכם? מפתחים רעיון שעשוי להיות קשור לתחום החלל? יש לנו בשבילכם הצעה אטרקטיבית במיוחד:
סדנה בת שבוע עם המרצים הכי תותחים בתחום
מפגשים עם בכירי החלל בישראל ובעולם
סיכוי לזכות במענק תנופה עד 200 אלף שקלים
אחד ממנועי הצמיחה הכלכליים המעניינים ביותר בתחום החלל בשנים האחרונות בא לידי ביטוי במגמה עולמית חדשה הנקראת NewSpace: שיטות פיתוח מעולמות ההיי טק והתבססות על תכנה ופיתוחים מעולם מוצרי הצריכה, לצד הוזלה משמעותית של מחיר השיגור בשל כניסתן של חברות שיגור פרטיות כגון SpaceX ו- Blue Origin. מגמה זו מייצרת מציאות חדשה שמעודדת יזמים ליצור שירותים חדשים ומודלים עסקיים חדשים שלא הכרנו בעבר בחלל.
סוכנות החלל הישראלית בשיתוף רשות החדשנות במשרד הכלכלה וחממת החלל העסקית של סוכנות החלל האירופאית, מקיימים לראשונה בישראל סדנת יזמות חלל במסגרת אירועי שבוע החלל 2019.
פרטים נוספים:
למי מיועד: הסדנה מיועדת ליזמים השוקלים להקים חברת הזנק אשר תעסוק בתחומי החלל ותחומים משיקים. באופן ספציפי: יזמים וחברות ישראליות בשלבים מוקדמים העוסקים בחלל ובתחומים המשיקים לו.
לוחות זמנים: הסדנה תארך כשבוע, בין התאריכים: 21 בינואר 2019 ועד 29 בינואר 2019
איפה תתקיים הסדנה: הקומה ה-28, מגדל עזריאלי שרונה, מנחם בגין 121, תל אביב
מה מתוכנן: הרצאות עם מרצים שיגיעו מחו"ל, פגישות פרטניות וכיתות Master Class עם בכירי החלל העולמי.
מענק: משתתפי הסדנה יוכלו לזכות במענק תנופה (בהתאם לכללי מסלול ההטבה של רשות החדשנות) של רשות החדשנות – 200 אלף ש״ח למימון תיקוף שוק, רישום פטנט, פיתוח מדגים, הוכחת היתכנות.
שפה: הסדנה תתקיים בשפה האנגלית ונדרש שליטה בשפה כתנאי השתתפות.
איור של מעלית חלל בדרך לתחנת החלל הבינלאומית | קרדיט: נאס"א
תחזיקו את המעלית: ביום שישי הקרוב, 14.9, סוכנות החלל היפנית JAXA מתכוונת לשנע מעלית חלל לתחנת החלל הבינלאומית. הניסוי, הראשון מסוגו, מעורר תקווה להגשמת החלום של מעלית חלל באורך מלא, שתחבר את השמים והארץ באמצעות כבל ותאפשר שינוע פשוט, בטוח וזול של לוויינים, אסטרונאוטים ותיירים לחלל.
היתרונות של מעלית חלל הם ברורים: במקום להשתמש בהנעה רקטית, שמצריכה שריפת דלק יקר, קרוניות ינועו לאורך כבל באמצעות אנרגיה סולארית או מגנטית. מערכת כזאת תוזיל משמעותית את עלויות השינוע של מטענים ואנשים לחלל, וגם תהפוך את השינוע לבטוח בהרבה. חשבו, למשל, עד כמה היה מסוכן ויקר לאכלס גורדי שחקים, אם במקום מעליות היה צריך בכל בוקר לשגר את האנשים לקומות העליונות.
עד השנים האחרונות, מעליות חלל היו בגדר מדע בדיוני. כדי לעלות לחלל בלחיצת כפתור, יש צורך בכבל חזק במיוחד, חזק יותר מכל חומר שהיה בנמצא, וכן בעצם גדול כלשהו שירחף בחלל וישמש כמשקל נגד, כך שסיבוב כדור הארץ ישאיר את הכבל שלנו מתוח. ובכן, עצם כזה כבר קיים, והוא נקרא תחנת החלל הבינלאומית. במקביל, התפתחויות בננו-טכנולוגיה מאפשרות להנדס חומרים עמידים יותר מאי פעם, כמו ננו-צינוריות פחמן.
קונסטנטין ציאולקובסקי, שהגה את רעיון מעלית החלל ב-1895 – בהשראה מגדל אייפל החדש.
התחנה הבאה: תחנת חלל הבינלאומית
חברות ומוסדות מחקר רבים ברחבי העולם עובדים היום על מימוש הפוטנציאל הגלום במעליות חלל, אולם איש לא ניסה עדיין לעלות מטען בפועל. כעת, צוות מהפקולטה להנדסה באוניברסיטת שיזואוקה שביפן מתכנן לשנע שני ננו-לוויינים מסוג CubeSat, כל אחד בגודל קופסת נעליים בערך, לתחנת החלל הבינלאומית.
הננו-לוויינים ישוגרו, יחד עם ננו-לוויינים נוספים, ממרכז החלל טנגשימה ב"דרך המסורתית" של הנעה רקטית. אלא שזוג הננו-לוויינים לא ייכנס למסלול סביב כדור הארץ, אלא יתחבר לכבל פלדה בן עשרה מטרים שיורד מתחנת החלל הבינלאומית. הלוויינים ייסעו על הכבל באמצעות מנוע רגיל, ומספר מצלמות יתעדו את התקדמותן בחלל. אם הניסוי יצליח, תהיה זאת הפעם הראשונה שמטען נע לאורך כבל בחלל.
כמובן, הדרך ממוט בן עשרה מטרים למעלית חלל של ממש – ארוכה מאוד. מעלית חלל תצטרך להתגבר על אתגרי פסולת החלל שסובבת את כדור הארץ. אורכה יהיה אתגר כלכלי בפני עצמו. החוקרים מעריכים שמעלית בקנה מידה מלא, שיכולה להאיץ ל-200 קמ"ש ולהגיע לתחנה בתוך שמונה ימים, תצריך כבל באורך כולל של 96,000 קילומטרים. עלותו של פרויקט כזה מוערכת בעשרה טריליון ין, שלושה טריליון ש"ח – בערך כעלותה של רכבת הריחוף המגנטית שנבנית בימים אלה בין טוקיו לאוסקה.
עם זאת, הפוטנציאל הכלכלי האדיר שטמון בפרויקט מניע גם חברות פרטיות לפתח פתרונות למעלית חלל. החברה היפנית אוביאשי הכריזה כי בכוונתה לבנות מעלית חלל עד 2050. עלות שינועו של קילוגרם לחלל במעלית צפויה להיות כמה אלפי שקלים בלבד – כמאית מעלותו של שיגור קילו אחד בהנעה רקטית.
אקדמיה ברשת לתלמידים- שיגורים וטילים בעידן החלל החדש
בשידור זה נצא למסע בזמן, ובו נתוודע להתפתחויות בתחום שיגורי הטילים בתעשיית החלל, מהעבר עד היום, ונבחן אילו חידושים משמעותיים צופן לנו העתיד.
השידור יכלול חידות וסרטונים מרתקים של שיגורים ותיקים וחדשים, אשר מעידים על המהפכה הגדולה שהתחוללה בתחום חקר החלל בשנים האחרונות. ההתקדמות בשידור תיעשה בהתאם לפתרונות שיציגו בתי הספר לחידות שיוצגו במהלכו. בתי ספר שישיבו תשובה נכונה בזמן הקצר ביותר ידורגו כ"כוכבי השידור", ושמם יופיע על המסך.
השידור מתקיים לרגל שבוע החלל העולמי 2018 ונעשה בשיתוף פעולה עם משרד החינוך, הפיקוח על לימודי מדע וטכנולוגיה, ואגף טכנולוגיות מידע.
מטרות
הצופים יתוודעו לתעשיית שיגורי הטילים בחלל בצורה מעניינת וחווייתית.
עידוד התלמידים לבחור בלימודי מדע וטכנולוגיה בדגש על תחום החלל.
תיאור המרצה
דן כהן הוא פיזיקאי עם התמחות בפיזיקה גרעינית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. דן בוגר התוכנית ללימודי חלל באוניברסיטת החלל הבין-לאומית, משמש מרצה אורח באוניברסיטה וכיועץ לסוכנות החלל הישראלית. הוא עובד כיום על הדוקטורט שלו, כחלק מקבוצה בין-לאומית, במאיץ החלקיקים PSI הממוקם בשווייץ.
הדמיה של הרובר אופורטוניטי על אדמת מאדים | קרדיט: נאס"א
סוכנות החלל האמריקנית הודיעה שהיא מקציבה 45 יום לחידוש הקשר עם הרובר הוותיק אופורטוניטי. הקשר עם אופורטוניטי אבד ביוני, כשסופת חול אדירה כיסתה את מאדים – וחסמה את אור השמש, מקור החיים של הרובוט.
סופת החול, שהחלה ב-8 ביוני, היא הגדולה ביותר מאז שהחל האדם לחקור את כוכב הלכת האדום. ב-10 ביוני כיסתה הסופה שטח של 41 מיליון קמ"ר, כשטחן של צפון אמריקה ורוסיה גם יחד, או כרבע מכל מאדים. עד סוף יוני, הסופה הקיפה את כל כוכב הלכת.
אופורטוניטי נמצא כעת באחד העמקים של מישור מרידיאני. כל המערכות שלו, למעט שעון המשימה, הושבתו באופן אוטומטי לאחר שהמצברים של הרובר ירדו מתחת לקו ה-24 וולטים. האופורטוניטי, שחוקר את מאדים מאז 2004 והספיק לגמוע מרחק שיא של 45 ק"מ, משתמש בפאנלים סולאריים כדי למלא את מצבריו ולהמשיך לפעול. על מנת להישאר בחיים, על הרובר לשמור על טמפרטורה פנימית של מינוס 40 מעלות צלזיוס לכל הפחות – משימה המצריכה אנרגיה בקור המאדימי.
הרובר מתוכנן כך ששעון המשימה מעיר אותו מפעם לפעם על מנת להעריך את מצב מצבריו. במקרה שהמחשב המרכזי של האופורטוניטי קובע שאין די כוח במצברים – הוא מכבה את עצמו פעם נוספת. עד כה, למרות שמזג האוויר במאדים החל להתבהר, אופורטוניטי עוד לא יצר קשר עם נאס"א.
שעון החול מתקתק
לפי נתונים מהמקפת Mars Reconnaissance Orbiter של נאס"א, שמקיפה את מאדים מהחלל, נכון לעכשיו השמים בהירים ברדיוס של 3,000 ק"מ מסביב לרובר – באופן יחסי למאדים, כמובן. בהירות השמיים נמדדת בסולם של עומק אופטי, המסומן באות היוונית טאו. בהודעת סוכנות החלל נמסר שהיא מקציבה לרובר 45 יום להתעורר לחיים – שעון חול שיתחיל לתקתק ברגע שרמת הטאו מעל הרובר תרד מתחת ל-1.5. בתנאים רגילים, הטאו במאדים הוא 0.5. בזמן סופת החול, הטאו הגיע לרמות של 10.8.
סופת החול שאיימה להשבית את האופורטוניטי ב-2007. הערכים למעלה מייצגים את מידת בהירות השמיים | קרדיט: נאס"א
אם זה יקרה, והאופורטוניטי יתעורר לחיים, נאס"א תנסה להעריך את מצבו ולהפעיל מחדש בזו אחר זו את המערכות הפנימיות של הרובוט. אם נאס"א לא תשמע חזרה מהרובר בתוך 45 יום, המשימה בת 15 השנה – אולי המשימה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של חקר מאדים – תבוא לסיומה הטראגי.
למעשה, לוח הזמנים השרירותי והקצר שהקציבה נאס"א לרובר גורר ביקורת רבה. כך, למשל, מייק זיברט, לשעבר מנהל הטיסה ונהג הרובר של אופורטוניטי, צייץ בטוויטר שנאס"א ניסתה ליצור קשר עם הספיריט, אחיו התאום של אופורטוניטי, במשך עשרה חודשים שלמים – לפני שהכריזה על מותו. סקוט מקסוול, נהג נוסף שעבד במשימה, צייץ כי פרק הזמן שהוקצב "ממש אינו נדיב מספיק כלפי הרובר הנאמן, האמין והאמיץ אופורטוניטי", והוסיף כי יש להמתין לפחות עד שרמת הטאו תרד מתחת ל-0.7.
סוכנות החלל האמריקנית הודיעה שהיא מקציבה 45 יום לחידוש הקשר עם הרובר הוותיק אופורטוניטי. הקשר עם אופורטוניטי אבד ביוני, כשסופת חול אדירה כיסתה את מאדים – וחסמה את אור השמש, מקור החיים של הרובוט.
סופת החול, שהחלה ב-8 ביוני, היא הגדולה ביותר מאז שהחל האדם לחקור את כוכב הלכת האדום. ב-10 ביוני כיסתה הסופה שטח של 41 מיליון קמ"ר, כשטחן של צפון אמריקה ורוסיה גם יחד, או כרבע מכל מאדים. עד סוף יוני, הסופה הקיפה את כל כוכב הלכת.
אופורטוניטי נמצא כעת באחד העמקים של מישור מרידיאני. כל המערכות שלו, למעט שעון המשימה, הושבתו באופן אוטומטי לאחר שהמצברים של הרובר ירדו מתחת לקו ה-24 וולטים. האופורטוניטי, שחוקר את מאדים מאז 2004 והספיק לגמוע מרחק שיא של 45 ק"מ, משתמש בפאנלים סולאריים כדי למלא את מצבריו ולהמשיך לפעול. על מנת להישאר בחיים, על הרובר לשמור על טמפרטורה פנימית של מינוס 40 מעלות צלזיוס לכל הפחות – משימה המצריכה אנרגיה בקור המאדימי.
הרובר מתוכנן כך ששעון המשימה מעיר אותו מפעם לפעם על מנת להעריך את מצב מצבריו. במקרה שהמחשב המרכזי של האופורטוניטי קובע שאין די כוח במצברים – הוא מכבה את עצמו פעם נוספת. עד כה, למרות שמזג האוויר במאדים החל להתבהר, אופורטוניטי עוד לא יצר קשר עם נאס"א.
שעון החול אוזל
לפי נתונים מהמקפת Mars Reconnaissance Orbiter של נאס"א, שמקיפה את מאדים מהחלל, נכון לעכשיו השמים בהירים ברדיוס של 3,000 ק"מ מסביב לרובר – באופן יחסי למאדים, כמובן. בהירות השמיים נמדדת בסולם של עומק אופטי, המסומן באות היוונית טאו. בהודעת סוכנות החלל נמסר שהיא מקציבה לרובר 45 יום להתעורר לחיים – שעון חול שיתחיל לתקתק ברגע שרמת הטאו מעל הרובר תרד מתחת ל-1.5. בתנאים רגילים, הטאו במאדים הוא 0.5. בזמן סופת החול, הטאו הגיע לרמות של 10.8.
מאדים ביוני 2001 (משמאל) וביולי 2001 (מימין), כשסופת חול כיסתה את כוכב הלכת | קרדיט: נאס
אם זה יקרה, והאופורטוניטי יתעורר לחיים, נאס"א תנסה להעריך את מצבו ולהפעיל מחדש בזו אחר זו את המערכות הפנימיות של הרובוט. אם נאס"א לא תשמע חזרה מהרובר בתוך 45 יום, המשימה בת 15 השנה – אולי המשימה המוצלחת ביותר בהיסטוריה של חקר מאדים – תבוא לסיומה הטראגי.
למעשה, לוח הזמנים השרירותי והקצר שהקציבה נאס"א לרובר גורר ביקורת רבה. כך, למשל, מייק זיברט, לשעבר מנהל הטיסה ונהג הרובר של אופורטוניטי, צייץ בטוויטר שנאס"א ניסתה ליצור קשר עם הספיריט, אחיו התאום של אופורטוניטי, במשך עשרה חודשים שלמים – לפני שהכריזה על מותו. סקוט מקסוול, נהג נוסף שעבד במשימה, צייץ כי פרק הזמן שהוקצב "ממש אינו נדיב מספיק כלפי הרובר הנאמן, האמין והאמיץ אופורטוניטי", והוסיף כי יש להמתין לפחות עד שרמת הטאו תרד מתחת ל-0.7.
הדמייה של הלוויין עמוס 8 | באדיבות התעשייה האווירית לישראל
המדינה אישרה אמש את השתתפות הממשלה במימון לפיתוח ובנייה של לוויין תקשורת חדש, עמוס 8, שיפותח וייבנה בישראל.
שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס אמר לאחר אישור ההחלטה: ״ההחלטה היא בעלת משמעות אסטרטגית ארוכת טווח ועונה על צרכים קיומיים חיוניים למדינת ישראל. פיתוח וייצור הלוויין בישראל יאפשרו שמירת עצמאות מוחלטת בתחום התקשורת הלוויינית. בנייתו בישראל תשמר ידע ומומחיות בתחום שנרכשו במשך עשרות שנים בתעשייה המקומית".
משמעות ההחלטה היא שהידע שנצבר בתחום לוויינות התקשורת יישמר בישראל, לישראל תהיה שליטה בלוויין, איכות השידור לקהל הלקוחות של לוויין התקשורת תשתפר ותורחב, הפיתוחים החדשניים שיפותחו בלוויין ישליכו גם לפרויקטים טכנולוגיים נוספים וישפרו את התחרותיות של תעשיית החלל הישראלית בעולם.
השר אקוניס הוסיף כי ההחלטה לממן את בניית הלוויין עולה בקנה אחד עם המלצות הוועדה המיוחדת שהקים בדיוק לפני שנתיים, בעקבות התפוצצות עמוס 6 על כן השיגור בארה"ב. "ההחלטה היא שלב ביישום מסקנות הוועדה המיוחדת, בראשות מנכ"ל משרד המדע פרץ וזאן, שהוגשו לי זמן קצר לאחר האסון הגדול של אובדן עמוס 6", אמר אקוניס.
בספטמבר 2016 נקלעה תעשיית החלל הישראלית למשבר חמור בעקבות התפוצצות הלוויין עמוס 6 ובהמשך לאובדן הקשר עם עמוס 5 בנובמבר 2015. ההחלטה הנוכחית מיישמת מדיניות שהומלצה על ידי ועדת החלל הבין-משרדית. על פי המלצות הוועדה, המתווה המיטבי הלוקח בחשבון את כלל הצרכים אל מול העלות למדינה, הוא שימוש בלווייני תקשורת מסחריים מתוצרת ישראל והפעלתם באמצעות חברה ישראלית. מאחר שעלות לווייני תקשורת מתוצרת ישראל גבוהה יותר מעלותם בשוק העולמי, קבעה הוועדה כי יש צורך בפיתוח תשתיות ויכולות לצורך גישור על פער העלויות.
"הידע הטכנולוגי שיצטבר בעקבות העבודה על פרויקט זה, יאפשר לתעשיית החלל הישראלית כולה להתחרות טוב יותר בשוק החלל המתפתח ולהשיג יתרון וכן יחזק את איתנות תשתית החלל בישראל", אומר מנכ"ל המשרד וזאן.
ערפיליות בליעה הן ענני גז בין-כוכבי קרים וצפופים, המכסות מה שבתוכן. אך שפיצר מצליח לראות כוכבים נולדים גם מבעד לעננים | נאס"א
הוא אמנם פחות מפורסם מהאבל, אבל טלסקופ החלל שפיצר הוא מהכלים המדעיים הפוריים ביותר בזמננו – והוא חוגג עתה 15 שנה של תצפיות לעומקי היקום העצום שלנו.
שפיצר, ששוגר באוגוסט 2003, נקרא על שם הפיזיקאי והאסטרונום האמריקני ליימן שפיצר, שהציע להציב טלסקופים בחלל כבר בשנות ה-40 של המאה שעברה. ב-1964 שפיצר פרסם מאמר מכונן בנושא, שנקרא "היתרונות האסטרונומיים של תצפית מהחלל החיצון". לטלסקופים המוצבים בחלל, טען שפיצר, שני יתרונות על פני טלסקופים כאן בכדור הארץ: לצלם ללא עיוות האור באטמוספרה ושבירתה את האור בטווחים העל-סגול והתת-אדום.
ואמנם הטלסקופ שנקרא על שמו מתמחה בתחום התת-אדום. הדבר מאפשר לו לראות גלקסיות רחוקות מאוד, מהגלקסיות הראשונות ביקום, שאורן כבר "נמתח" בדרך אלינו לתחומי התת-אדום, בשל אפקט דופלר וההסחה לאדום.
בלתי אפשרי למנות את כל התגליות הגדולות של שפיצר לאורך השנים, אבל צריך לציין שהטלסקופ היה הראשון לצלם כוכב לכת מחוץ למערכת השמש, הראשון למדוד את הטמפרטורה באטמוספרה של כוכב לכת מחוץ למערכת השמש, הראשון לזהות טבעת נוספת סביב כוכב הלכת שבתאי והראשון לגלות את הערפילית העצומה שמקיפה את החור השחור שבמרכז גלקסיית שביל החלב.
ב-2008 השלים שפיצר את פרויקט המיפוי המקיף והמדויק ביותר של שביל החלב בתת-אדום, ואילו ב-2016 גילה שפיצר את הגלקסיה הרחוקה ביותר – ולכן גם העתיקה ביותר – ביקום. הגלקסיה, GN-z11, שנמצאת בקבוצת הכוכבים הדובה הגדולה, מרוחקת מאיתנו 32 מיליארד שנות אור. האור שנקלט במכשירים של שפיצר עזב את שמשות הגלקסיה לפני 13.4 מיליארד שנים, כלומר 400 מיליון שנים בלבד אחרי המפץ הגדול.
מוכנים? אז הנה עשרת התמונות המדהימות ביותר של שפיצר – לרגל 15 שנים של תגליות מדעיות:
ערפילית הסליל, ערפילית פלנטרית שנמצאת 650 שנות אור מכדור הארץ, באור תת-אדום | קרדיט נאס
סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע מזמינה אתכם לערב מיוחד של תצפיות שמיים, מופעים ועוד, ברחבת הדשא של יום העצמאות במרכז מצפה רמון.
מה בתוכנית:
החל מ 17:00- ועד 20:00: תצפית על השמש דרך טלסקופים מיוחדים (ברחבת המרכז המסחרי); הרצאות של חוקרים ממרכז מדע רמון, ואנשי מיזם Space-IL (במתנ"ס); יצירה עם כוכבים; כניסה לתצפיות מודרכות בפלנטריום (במתנ"ס)
בשעה 20:30 דודו אהרון במופע סיום קיץ חגיגי באמפיתאטרון
מתום המופע ועד אור הבוקר תצפיות על כוכבים (על המצוק, סמוך לחורשת קק"ל)
דניאל פורטנוי, מהנדס ומנטור בתכנית דוכיפת 2, ואיתי גרסטן, תלמיד ומהנדס מערכת בפרויקט. הפעם יבול התוכנית יהיה 7 לוויינים
במסגרת פרויקט חדש שייפתח בשנת הלימודים הקרובה, יזכו שבעה בתי ספר ברחבי הארץ לתכנן ולבנות בעצמם לוויינים זעירים חדשניים בעלי אינטליגנציה מלאכותית. הפרויקט, בהובלת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע ומרכז המדעים בהרצליה, יאפשר לתלמידים להשתתף בתכנון ובנייה של לוויין זעיר שיבדוק טכנולוגיות חדשניות של יכולות חשיבה אוטונומית של לוויינים בחלל. שבעת הלוויינים ישוגרו בסוף התהליך לחלל כלהק אחד שיהווה רשת תקשורת להעברת מידע מהחלל. לאחר קול קורא שפרסם משרד המדע, נבחרו שש רשויות מקומיות לפרויקט: טייבה, קריית אתא, נצרת, אופקים, ירוחם, שער הנגב, ובנוסף מרכז המדעים בהרצליה שירכז את הפרויקט.
לדברי שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס, "ההתנסות החווייתית והמעשית בתכנון ובבניית לוויין, מקדמת את הידע המדעי והטכנולוגי של התלמידים ומעוררת סקרנות והשראה לעסוק בתחום. שבעת הלוויינים מציינים את שבעת העשורים שמציינת השנה מדינת ישראל בסימן חדשנות ישראלית". ראש עיריית הרצליה, משה פדלון, הוסיף כי "מוסדות החינוך המדעי בהרצליה גאים בתרומתם להכשרת דור העתיד של מדעני ישראל".
התלמידים במרכז למדעים בהרצליה כבר תכננו ושיגרו בשלוש השנים האחרונות, יחד עם סוכנות החלל הישראלית, שני לוויינים זעירים לחלל – דוכיפת 1 ודוכיפת 2 – שעדיין פעילים בחלל, הרבה מעבר לצפי הראשוני. בתקופה זו שוקדים במרכז למדעים גם על פיתוח הלוויין השלישי בסדרה – דוכיפת 3 – שישמש למחקר אקולוגי.
צוות תחנת הקרקע של דוכיפת 2. במרכז: מנהל מרכז המדעים הרצליה, ד
נאס"א מגלה עניין
שבע קבוצות מרשויות מקומיות שונות נבחרו באחרונה לפרויקט, כל אחת מהן מונה עד 25 תלמידים. ברשויות שזכו תוקם תשתית הכוללת בין היתר חדר נקי לבניית הלוויין, אמצעי הרכבה מכניים ובחלקן אף תוקם תחנת תקשורת עם הלוויין. הצוותים החינוכיים של בית הספר יעברו הכשרה על ידי מרכז המדעים בהרצליה וילוו על ידי סטודנטים וחוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומהתעשייה האווירית. לכל לוויין תשובץ משימה מדעית ייחודית המתאימה לאופי בית הספר.
העבודה על הפרויקט תימשך שלוש שנים, מכיתה י' עד י"ב, שבמהלכן ילמדו התלמידים על שלבי הפיתוח בשילוב תוכנות סימולציה, יתכננו מודולים, יבצעו אינטגרציה לחלקיו השונים של הלוויין ויבדקו את תקינותו ועמידותו בתנאים עוינים של סביבת חלל. בשנה השלישית, כשישוגר הלוויין, ימשיכו התלמידים לפקד עליו מן הקרקע ולתקשר עימו. התלמידים שישתתפו בפרויקט עשויים להגיש עבודת גמר על בסיס הפרויקט בהיקף של 5 יחידות לימוד.
שבעת הלוויינים שיפותחו על ידי התלמידים ישמשו פלטפורמה לבדיקת טכנולוגיות חלל מתקדמות בתחום בינה מלאכותית ותקשורת בין לוויינים. המטרה היא שכל לוויין פעיל בחלל יוכל להשתמש ברשת התקשורת של הלוויינים הזעירים שישוגרו כדי להעביר מידע בין הלוויינים ואל תחנות השליטה שיוקמו בבתי הספר ברחבי הארץ. נוסף לכך, על גבי הלוויינים תותקן טכנולוגיה שתאפשר להם לחשוב עצמאית ולפתח אלגוריתמים בעצמם כדי לבצע משימה.
ד"ר מאיר אריאל, מנהל מרכז המדעים בהרצליה מסביר את המשימה הטכנולוגית העתידנית של הלוויינים שיפותחו: "בחלל קורים בזמן אמת תרחישי משימה מורכבים שאין יכולת לפענחם ולפקד עליהם מכדור הארץ. הלוויינים יצוידו ביכולות למידה אוטונומית שתחשב את הדרך האופטימלית לביצוע משימות אלה באופן מבוזר. מדובר בנושאים המצויים בחזית המחקר המדעי באוניברסיטאות ואפילו נאס"א מגלה בהם עניין רב".
הלוויינים, שגודל כל אחד מהם יהיה כ-10*10*10 ס"מ, ישוגרו יחדיו ובשלבים הראשונים יטוסו כלהק לגובה 600 ק"מ מה שיאפשר לבצע ניסויים בצורה מבוקרת. לכל הלוווינים תהיה יכולת טעינת תוכנה מהקרקע ויהיה ניתן לשלוח פקודות באמצעות פיקוח מהקרקע שישנו את המשימה המדעית ואת הדרך שבה הם מבצעים משימות. ללוויינים אין יכולת הנעה ולכן אחד האתגרים הטכנולוגיים של המשימה יהיה שמירה על התקשורת ביניהם של תחת האילוץ של אי ודאות לגבי מרחקם ומיקומם היחסי זה מזה. התוצאות של הניסוי יוכלו לשמש לפיתוח מערכות תקשורת לוויינים בלווייני זעירים וגדולים.
