האירועים יתקיימו במוקדים ברחבי הארץ, בהם מוזיאוני מדע, מרכזי מדעים וחלל, מצפי כוכבים, גנים לאומיים וחניוני לילה נבחרים של רשות הטבע והגנים. שלל הפעלות וחוויות סביב הכוכבים, המדע ובחיק הטבע. בין האירועים: הפעלות במוזיאוני מדע וחלל, תצפיות כוכבים והפעלות חלל חווייתיות בחיק הטבע בהם נוכל להכיר מקרוב את פריצות הדרך המדהימות שנעשו ונעשות גם היום בתחום החלל - מהאדם הראשון שיצא מגבולות כדור הארץ דרך החללית הישראלית הראשונה שהגיעה לירח ועד האישה הראשונה שתצעד יום אחד על מאדים. הפעילויות יכללו שלל תצפיות שמיים בעזרת טלסקופים, יצירת מודלים חווייתיים של כוכבי השמיים, הרצאות על חללית בראשית1, בניית דגמי חללית בראשית2 ועוד. כל זאת באופן חווייתי ומיוחד בחשכת הליל תחת שמיים זרועי כוכבים. 

 

האירועים יתקיימו בסימן "מיורי לבראשית", לציון הסמיכות שבין ימי השנה של  שני אירועים פורצי דרך בתחום החלל: טיסתו של יורי גגארין, שהייתה הטיסה המאוישת הראשונה לחלל, והחללית הישראלית הראשונה שהגיעה לירח – "בראשית". מדובר בגרסה מקומית למסורת עולמית, לקיים בתקופה זו בשנה את "ליל יורי" ולחגוג את הרוח האנושית של תעוזה, סקרנות ופריצת גבולות, והיא מתקיימת בארץ זו השנה השישית. 

 

אירועים אלה מהווים צעד נוסף לקירוב הקהל הרחב לתחומי מדע וחלל, לעורר מודעות למחקר ולתעשיית החלל בישראל ובעולם, ולעודד חינוך למדעים. האירועים מנגישים את תחום החלל לקהלים רחבים וחדשים בדרך חווייתית ובלתי אמצעית כדי לעורר עניין ולמידה של תחומים שנתפסים לעיתים קשים להבנה ומרתיעים. 

 

 

חברת רוקט לאב נחשבת למעין "מיני ספייס אקס". מיני – כי היא מתמחה בשיגור ננו-לוויינים (לווייני קובייה) ולוויינים קטנים, כך שהיא אינה מתחרה בספייס אקס. אבל שתי החברות משתמשות במשגרים רב-פעמיים, טכנולוגיה שהוזילה משמעותית את עלות השיגור לק"ג ופתחה למעשה את החלל למפעילי לוויינים מסחריים שלא היו יכולים לשגר באמצעות משגר "קלאסי". 

 

רוקט לאב משגרת היום יותר משימות לחלל מכל חברה אמריקנית אחרת למעט ספייס אקס, ומשימת "לשם ובחזרה" תהיה המשימה ה-26 של משגר האלקטרון. אבל לגודל הזעיר של משגר האלקטרון יש יתרון אחד משמעותי על ספייס אקס: בגודל של רבע ממשגר הפלקון 9, הוא לא צריך להשתמש בדלק כדי לנחות בחזרה על הארץ – האטמוספרה של כדור הארץ יכולה להאט אותו עם מצנח פשוט.

 

עד כה רוקט לאב נתנה לשלב הראשון ליפול למים, ולאחר מכן משתה אותו מהאוקיינוס והשתמשה בו מחדש. לאחר שנתגלו בעיות מכניות ברקטה כתוצאה מהמגע עם מלח הים, הוחלט בחברה לנסות ולתפוס אותו באוויר באמצעות מסוק. ברוקט לאב כבר תרגלו את המבצע בעזרת רקטות-דמה, ופרסמו סרטון של הניסיון האחרון:

 

 

יצוין כי תפיסת רקטה באוויר נוסתה בעבר, אך ללא הצלחה. אולי הכישלון המהדהד ביותר אירע ב-2004, כשנאס"א ניסתה לתפוס באוויר את גשושית ג'נסיס שנשלחה להחזיר דוגמיות מחלקיקי הרוח הסולארית. בשל תקלה טכנית, המצנח לא נפתח, הקפסולה עם הדגימות לא האטה די הצורך והמסוק לא היה מסוגל לתפוס אותה. בסופו של דבר הקפסולה התרסקה במדבר יוטה והדגימות יקרות הערך זוהמו.

 

רוצים לצפות בשיגור ובתפיסה באוויר? השידור החי של רוקט לאב יתחיל בסביבות השעה 00:50 (לשעון ישראל).

 

במהלך הלילה התנתקה מתחנת החלל הבינלאומית חללית הדרגון, עם ארבעת האסטרונאוטים בתוכה – איתן סטיבה ביניהם. החללית נחתה באמצעות מצנחים בים, מול חופי פלורידה. 

 

הנחיתה בוצעה לאחר שנדחתה שוב ושוב בשל תנאי מזג האוויר. לפני הכניסה לאטמוספירה נפרד תא הצוות של החללית מתא השירות, הכולל את הפאנלים הסולריים, והפעיל את מנועיו. ההיפרדות מתא השירות בוצעה על מנת שמגן החום יוביל את כניסת הקפסולה בה נמצאים האסטרונאוטים לאטמוספירה. החללית נכנסה לאטמוספירה במהירות של כ-27,000 קמ"ש והחיכוך בשכבת האטמוספרה האט את החללית בצורה דרסטית, תוך חימום הקפסולה לטמפרטורות גבוהות מ-1600 מעלות. לאורך כל התהליך, מערכות אוורור בחללית ובחליפות שמרו על חברי הצוות ועל החללית עצמה.

 

מהירות החללית המשיכה לרדת עד שהגיעה ל-560 קמ"ש, מה שאפשר את פתיחת המצנחים. בעת הנחיתה במים, האטה החללית עד למהירות של כ-30 קמ"ש. מיד לאחר הנחיתה הגיעו סירות מהירות שבדקו את מצב החללית הכללי. בתוך כך וידאו הצוותים שאין דליפות או פגיעות לא צפויות בגוף החללית. לאחר הנחיתה במים הגיעה ספינה של ספייס אקסשהעלתה את החללית לסיפונה. כנהוג במשימות חלל- צוות Ax-1 פונה מתוך החללית, תוך ביצוע בדיקות רפואיות. 

המסע לכדור הארץ בחללית נמשך כ-16 שעות. במהלך שהותו בתחנת החלל ביצע סטיבה למעלה משלושים ניסויים מדעיים והדגמות טכנולוגיות שנבחרו על-ידי ועדה מדעית בהובלת קרן רמון. כמו כן סטיבה ביצע פעילויות חינוכיות שונות לתלמידים ברחבי ישראל. בעקבות העיקוב בנחיתה, בימים שנוספו לשהותו בתחנה ביצע סטיבה בדיקות נוספות במסגרת ניסויי רפואה מרחוק.

 

בימים האחרונים חלו מספר דחיות בנחיתת בעקבות תנאי מזג האוויר, כמו גובה הגלים, מהירות הרוח והסחף – משתנים המשפיעים על נחיתה בטוחה. הזמן שנוסף למשימת Ax-1 ובתוכה משימת רקיע, נוצל להמשך ביצוע משימות מדעיות וחינוכיות בתחנת החלל הבינלאומית. המידע הנוסף שהצטבר בשל כך ישרת את החוקרים בניסויים השונים.

אחד הניסויים שנמשכו היה ה-ILAN-ES, שבמסגרתו צילם סטיבה שדוני ברקים השדונים הם תוצאה של סופות ברקים המתחוללות באטמוספרה העליונה של כדור הארץ, בגובה של בין 50 ל-90 ק"מ מעל פני הים. מטרת הניסוי, שנקרא על שם אילן רמון ז"ל שצילם את שדוני הברקים מסיפון מעבורת החלל קולומביה, היא להבין טוב יותר אילו התופעות האלקטרומגנטיות וכן להבין אם יש קשר בין תדירותם להתחממות כדור הארץ. הצילומים שסטיבה העביר לחוקרים בימים האחרונים, מגדילים בצורה משמעותית את כמות ואיכות התצפיות. הרחבת המידע שנשלח מהחלל משפרת את ההסתברות כי החוקרים יזהו תופעות חדשות. 

 

משימה ראשונה לאורנוס מאז 1986

לסקרי העשור נודע משקל רב בבחירת המשימות של נאס"א. כך למשל, בסקר העשור האחרון מדענים פלנטריים ביקשו משימה לירח אירופה – ובקרוב מאוד תשוגר לשם הגשושית אירופה קליפר. הם גם ביקשו רובר נוסף למאדים – והרובר פרסווירנס כבר נמצא על אדמת כוכב הלכת האדום. כמובן, לא כל בקשות המדענים נענות, וסדרי העדיפויות יכולים להשתנות בהמשך.

 

לפי הדו"ח החדש, היעד המדעי הראשון במעלה הוא שיגור מקפת לכוכב הלכת השביעי אורנוס. את ענק הקרח אורנוס ביקרה האנושות פעם אחת בלבד, ואף זה היה ביקור חטוף: ב-1986 ביצעה גשושית נאס"א וויאג'ר 2 טיסת יעף סמוך לאורנוס, ואת כל מה שאנו יודעים על אורנוס אנו חבים לנתונים שנאספו מאותו מפגש קצרצר.

 

 

כעת, קובע הדו"ח, על נאס"א לעשות הכול (אפילו במחיר ויתור משימת איסוף הדוגמיות ממאדים) כדי לשגר לאורנוס "משימת דגל" משוכללת ומצוידת בעלות של 4.2 מיליארד דולר. המשימה, ששמה הזמני הוא אורנוס אורביטר אנד פרוב (UOP), תחקור את האטמוספרה, המגנטוספרה, הירחים, הטבעות והליבה של כוכב הלכת.

 

האם יש חיים מתחת למעטה הקרח של אנקלדוס?

היעד השני בחשיבותו ברשימה הוא עולם האוקיינוס אנקלדוס, אחד מירחי שבתאי. אנקלדוס הוא יעד מרתק במיוחד, שכן מתחת למעטה דק של קרח שוכן לו כפי הנראה אוקיינוס גלובלי של מים נוזלים שיכול לקיים חיים. המים מחוממים בשל כוחות הגאות האדירים של שבתאי, וסילוני אדים נפלטים מבקיעים בקרח באזור הקוטב הדרומי. ב-2018 דגמה הגשושית קאסיני של נאס"א תרכובות אורגניות מורכבות, מאבני הבניין של החיים, בסילונים הללו.

 

 

כעת החליטו המדענים שבשלה העת לשלוח משימה אסטרוביולוגית שתדגום את האדים – גם ממסלול סביב אנקלדוס בעזרת מקפת וגם מפני השטח עצמם בעזרת מקפת – ותכריע אם יש בהם סימנים לחיים. משימה זו צפויה לעלות 4.6 מיליארד דולר, והדו"ח מכיר בכך שהדבר תלוי במסגרת התקציב שינתן לסוכנות החלל בשנים הקרובות.

 

בנוסף לשתי משימות הדגל, דו"ח העשור ממליץ על שורה של משימות קטנות יותר כגון משימה אסטרוביולוגית לענני נוגה, משימת המשך לרובר פרסווירנס במאדים ומשימות החזרת דוגמיות קרקע מכוכב הלכת הננסי קרס, מאסטרואיד, משביט וכמובן ממאדים. משימת איסוף הדוגמיות ממאדים תחזיר למעבדות בכדור הארץ את הדוגמיות שבימים אלה מזהה ואורז פרסווירנס.

 

 

נא להתאזר בסבלנות

כשמו כן הוא, סקר העשור קובע את היעדים המדעיים לעשור הבא, ובמקרה הזה – לשנות העשרים של המאה ה-21. ומאחר שלוקח לפחות עשר שנים כדי לתכנן, לבנות ולשגר משימה, משימות הדגל לאורנוס ולאנקלדוס לא יגיעו ליעדיהן הרחוקים לפני 2045 ו-2050, בהתאמה.

 

באשר למשימת הדגל לאורנוס, על נאס"א להזדרז ולשגר את UOP כבר בראשית העשור הבא, כשסידור כוכבי הלכת החיצוניים יאפשר לגשושית לבצע מקלעת כבידתית מסביב לצדק – וכך להאיץ לאורנוס.

 

לא נעים להודות, אבל התמונות הראשונות של כוכב הלכת שלנו מהחלל צולמו על ידי טילי V-2 מתוצרת גרמניה הנאצית. קבוצת המדענים והמהנדסים מתוכנית הטילים של היטלר ובהובלת ורנר פון בראון – מי שלימים יוביל את פרויקט אפולו – עבדה כעת בשירות ארה"ב. ב-24 באוקטובר 1946, הקבוצה של פון בראון עשתה היסטוריה כששיגרה V-2 מבסיס הטילים וייט סנדס שבניו מקסיקו ועליו מצלמת 35 מ"מ. הרקטה הגיעה לגובה 104 ק"מ מעל פני הים, קצת מעבר לקו קרמן, לפני שהתרסקה חזרה על הארץ. הפילם שנשמר בקופסת מתכת מיוחדת שרד את ההתרסקות – ופון בראון ואנשיו היו האנשים הראשונים שחזו בכדור הארץ מהחלל.

 

מבט ראשון על כל כדור הארץ

 

ב-1966 עלה סטודנט בשם סטיוארט ברנד על גג גורד שחקים והבחין בכך שגורדי השחקים בקו הרקיע של העיר אינם מקבילים. הוא ידע, כמובן, שהעולם עגול – אבל הוא מעולם לא ראה אותו מתעגל בפועל. זמן קצר קודם לכן, ברנד שמע את האדריכל, הממציא והוגה הדעות באקמינסטר פולר מזהיר מפני האסונות הסביבתיים הצפויים לאנושות אם זו תמשיך לחשוב על העולם כשטוח ואינסופי. עלה בדעתו של ברנד שכולם צריכים לראות את כדור הארץ כמערכת שלמה. מדוע, תהה ברנד, עוד לא ראינו תצלום של כל כדור הארץ? למחרת היום הזמין ברנד מאות סיכות עם השאלה הקונספירטיבית “Why haven’t we seen a photograph of the whole Earth yet?”. את הסיכות הוא מכר בקמפוסים של קולומביה, ברקלי, סטנפורד ו-MIT. הוא שלח אותן בדואר לנאס"א, לאו"ם, לקרמלין, ולעוד אנשי רוח ידועים.

 

האמת היא שנאס"א לא פרסמה תצלומים של כל כדור הארץ לפני 1966 כי אלה עוד לא צולמו. מדוע? כי ממסלול לווייני נמוך (LEO) פשוט לא ניתן ללכוד את כל כדור הארץ בפריים אחד. גם האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית הנמצאת בגובה של כ-400 ק"מ, לא רואים אלא כשליש מכדור הארץ בכל רגע נתון. כדי לצלם את כל כדור הארץ צריך להתרחק הרבה יותר. וב-11 בדצמבר 1966, כחצי שנה אחרי שעלה ברנד על הגג (ובלי כל קשר לקמפיין המשונה שלו כמובן), הלוויין הגאוסטציונרי הניסיוני ATS-1 צילם את כל דיסקת כדור הארץ מגובה של כ-37,000 ק"מ מעל פני הים.

 

צילומי כדור הארץ כולו מהחלל היוו השראה לאנשים רבים ותרמו לתפיסה של מערכת אקולוגית אחת שיש להגן עליה. גם ברנד השתמש לבסוף באחת מהן לכריכת המהדורה הראשונה של קטלוג כדור הארץ השלם (Whole Earth Catalog), שהיה אחד ממעוזי התנועה הסביבתנית של שנות השישים. 

 

האדם הראשון שצילם את כדור הארץ

 

רוב הציבור פחות התעניין בתמונות של כדור הארץ כל עוד הן צולמו על ידי לוויינים, כלומר על ידי רובוטים. התצלומים הללו הפכו לאיקונות תרבותיות רק עם שיגור אפולו 8, כשמאחורי המצלמה היו בני אדם בשר ודם שסיכנו את חייהם בהרפתקה היסטורית – להקיף את הירח.

 

בנאס"א ציידו את צוות אפולו 8 במצלמות כדי לצלם את הירח, אבל הם הרבו לצלם את עולם הבית שלהם. גם הדיווחים השוטפים בכלי התקשורת הופנו בהדרגה לאחור, לנקודת המוצא. האסטרונאוט ג'יימס לוול דיווח שהוא מביט בכדור הארץ מבעד לחלון, והחלון גדול יותר מכדור הארץ כולו. בהמשך עדכן: "כעת כדור הארץ חולף בחלון שלי. הוא פחות או יותר בגודל קצה האגודל שלי". את התמונה הזאת צילם כפי הנראה האסטרונאוט ויליאם אנדרס ב-21 בדצמבר 1968, מגובה של כ-30,000 ק"מ מעל פני הים.

 

זריחת הארץ – Earthrise

 

מצב הגעגועים לא השתפר כשצוות אפולו 8 נכנס למסלול סביב הירח. פרנק בורמן תיאר את הירח כ"חיזיון רחב-ידיים של בדידות וקדרות". ג'יימס החרה החזיק אחריו: "הבדידות של הירח מעוררת יראת כבוד. היא גורמת לך להבין בדיוק מה השארת מאחור, שם בכדור הארץ. מכאן, כדור הארץ הוא נווה מדבר נהדר במרחבים האינסופיים של החלל".

 

ב-24 בדצמבר 1968, ערב חג המולד, הגיחה אפולו 8 מהצד הרחוק של הירח וחודש הקשר עם האסטרונאוטים מוכי הגעגועים. רצה הגורל ובעת ההקפות הדרמטיות זרח כדור הארץ על הירח, מחזה מרהיב שהונצח במצלמתו של ויליאם אנדרס. ב-2003, למשל, מגזין 'לייף' בחר ב"זריחת הארץ" של אנדרס למקום הראשון ברשימת "100 התצלומים ששינו את העולם".

 

והיום המכתש הימני שבתמונה נקרא "זריחת הארץ אנדרס".

 

כדור הארץ משתקף בקסדה של באז אולדרין

זהו פרט מתוך התמונה המפורסמת ביותר מהנחיתה על הירח, וצילם אותה ניל ארמסטרונג ב-21 ביולי 1969 במצלמת 70 מ"מ. בתמונה אנחנו רואים את באז אולדרין עומד על הישימון הירח, אבל עיקר הפוקוס הוא בקסדה שלו: משתקפים בה ארמסטרונג, רכב הנחיתה הירחי העיט וממש בקטן – גם כדור הארץ שלנו. זאת התמונה הראשונה בהיסטוריה של כוכב הלכת ארץ שצולמה במקרה, בטעות, כהשתקפות.
 

הגולה הכחולה

וזאת התמונה המפורסמת ביותר של כוכב הלכת ארץ, ובין התמונות המשועתקות ביותר בהיסטוריה בכלל. לא פלא שהשתמשו בה גם לדגל יום כדור הארץ. כשאנחנו חושבים על העולם שלנו, ובהשאלה גם על האנושות, אנחנו מדמיינים את התמונה הזאת. אבל למה? מה כל כך מיוחד בה?

 

את "הגולה הכחולה" צילם כפי הנראה האריסון שמיט, אם כי הקרדיט ניתן לכל צוות אפולו 17, המשימה המאוישת האחרונה לירח. לא זאת בלבד שאיכות הצילום השתפרה מאז המצלמות שעמדו לרשות אפולו 8, שמיט צילם את העולם כשהשמש נמצאת בדיוק בגבו – כך שכל דיסקת הארץ מוארת וזוהרת.

 

"הגולה הכחולה" צולמה ב-7 בדצמבר 1972, ממרחק של כ-29,000 ק"מ – ובקצה העליון של התמונה אפשר לראות את ישראל. המראה הזכיר לצוות גולות משחק, ומכאן השם.

 

נקודה כחולה חיוורת

ב-1977 שוגרו שתי גשושיות וויאג'ר למסע חסר תקדים במערכת השמש. הן הקיפו את כוכבי הלכת הפנימיים כדי לצבור מהירות, ולאחר מכן ביקרו לראשונה בכוכבי הלכת החיצוניים צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

 

רגע לפני שוויאג'ר 1 עזבה את מערכת השמש, האסטרופיזיקאי קרל סייגן ביקש מנאס"א לסובב את הגשושית ולצלם "דיוקן משפחתי" של כוכבי הלכת. ב-14 בפברואר 1990, וממרחק של 6 מיליארד ק"מ מכדור הארץ, הגשושית צילמה את כדור הארץ כפיקסל אחד, כחול וחיוור, התלוי על קרן אור מהשמש. קרל סייגן כתב (תרגם: דרור בורשטיין):

 

"כדור הארץ הוא בימה קטנה מאוד בתוך זירה קוסמית רחבת ידיים. חשבו על נהרות הדם שנשפכו בידי כל אותם מצביאים וקיסרים על מנת שיוכלו, אפופי תהילה וניצחון, להפוך לאדונים של חלק קטן מנקודה. חשבו על מעשי האכזריות האינסופיים שנעשו בידי תושבי פינה אחת של הפיקסל הזה כלפי התושבים של פינה אחרת של הפיקסל, שכמעט אין להבחין ביניהם. עד כמה תכופות אי-ההבנות שלהם, עד כמה להוטים הם להרוג זה את זה, עד כמה לוהטות שנאותיהם. ההתרברבויות שלנו, החשיבות העצמית המדומיינת שלנו, אשלייתנו לפיה יש לנו מקום מיוחס ביקום – נקודת האור החיוורת הזאת קוראת על כל זה תִּגָּר".

 

אדם בחלל

 

ב-1984 היתה זו הפעם הראשונה שנאס"א ניסתה את מערכת ההנעה האישית, שאפשרה לאסטרונאוט ברוס מקנדלס לרחף חופשי, ללא כבל בטיחות שיקשור אותו למעבורת החלל צ'לנג'ר. מעבורת החלל אמנם תחתיו אך הצילום הזה לוכד את מקנדלס במסלול סביב כדור הארץ, כאילו הוא לבד בחלל - רק הוא וספינת החלל האדירה שהיא ביתנו: כדור הארץ. 
 

כדור הארץ מצולם מכוכב לכת אחר

 

אילו היינו עומדים על מאדים ומביטים לשמיים בשעות הערב, כך היה נראה עולם הבית שלנו. את התמונה הזאת, שהיא התמונה הראשונה של כדור הארץ מפני השטח של מאדים – או של כל כוכב לכת אחר ביקום – צילם הרובר ספיריט של נאס"א ב-11 במארס 2004.

 

כדור הארץ דרך טבעות שבתאי

 

מאז "נקודה כחולה חיוורת" לא צולמו תמונות של כדור הארץ ממערכת השמש החיצונית – עד שהגיעה הגשושית קאסיני של נאס"א למערכת שבתאי.

 

כמובן, אי אפשר לצלם את כדור הארץ משבתאי מבלי לשרוף את המצלמה, שכן הוא קרוב מדי לשמש. לכן הצוות בקאסיני המתין לליקוי שאירע ב-15 בספטמבר 2006: כששבתאי נעמד בדיוק בין הגשושית לבין השמש, טבעות שבתאי המלכותיות זהרו וביניהן הציץ כדור הארץ ממרחק של כ-2 מיליון ק"מ. בהגדלה מצד שמאל אפשר אפילו לראות את הירח המפוקסל שלנו.