דרמה בחלל הבינכוכבי: וויאג'ר 1 ו-2 גילו סוג חדש של התפרצות אלקטרונים

כך נראית המלחמה על הגבול הכוכבי שלנו
שתף: 

יותר מ-40 שנה אחרי ששוגרו, ואחרי ששתיהן יצאו למעשה ממערכת השמש לחלל הבינכוכבי, חלליות וויאג'ר 1 ו-2 ממשיכות לגלות תגליות: צוות חוקרים מאוניברסיטת איווה, במימון נאס"א, מדווח היום כי סוג חדש של התפרצויות אלקטרונים נקלטו בחיישני שתי הגשושיות הרחוקות ביותר של האנושות. תוצאות המחקר החדש התפרסמו בכתב העת Astronomical Journal.

 

אזור הדמדומים של הכוכבים הוא אזור מלחמה

וויאג'ר 1 שוגרה ב-5 בספטמבר 1977 וביצעה יעפים סמוך לשבתאי ולצדק. הגשושית התאומה וויאג'ר 2 שוגרה ב-20 באוגוסט אותה השנה – והיא החללית היחידה בהיסטוריה שביקרה בכל ארבעת כוכבי הלכת החיצוניים: שבתאי, צדק, אורנוס ונפטון. כתוצאה מתמרוני המקלעת הכבידתית סביב הענקים הגזיים, וויאג'ר 1 ו-2 טסות במהירות של בין 15 ל-17 ק"מ לשנייה – מהחלליות המהירות בהיסטוריה.

 

כתוצאה מכך, באוגוסט 2012 הפכה וויאג'ר 1 לעצם הראשון מעשה ידי אדם שיצא מההליוספרה, גבול השפעת החלקיקים של השמש, ונכנס לחלל הבינכוכבי. וויאג'ר 2 יצאה ממערכת השמש חמש שנים אחר כך, בנובמבר 2018. ככלל, במערכת השמש יש קרינה סולארית וקרינה קוסמית, כלומר קרינה סולארית מכוכבים אחרים. למרות שגם חלקיקים טעונים מכוכבים אחרים מגיעים  למערכת השמש, רובם נהדפים על ידי החלקיקים שעפים מהשמש שלנו ברוח הסולארית. ההליוספרה היא למעשה הגבול שבו החלקיקים מהכוכב שלנו משתווים בעוצמת האנרגיה שלהם לחלקיקים מכוכבים אחרים.

 

 

גלי הדף קוסמיים

מדי פעם התפרצויות סולאריות דמויות גלי הדף מאיצות את שטף החלקיקים הטעונים מהשמש למהירות של כ-1.5 מיליון קמ"ש. אלא שכעת, חלליות ווייאג'ר 1 ו-2, הנמצאות כאמור אחרי גבול ההליוספרה, מדדו התפרצויות אלקטרונים שלא היו מוכרות למדע. האלקטרונים נעו במהירות הקרובה למהירות האור, מהירים פי 670 יותר מגלי ההדף האלקטרומגנטיים שהניעו אותם. ימים אחרי ההתפרצויות הללו הגיעו התפרצויות משנה של גלי אלקטרונים באנרגיה נמוכה יותר לוויאג'רים – ובמקרים מסוימים לקח לגלי ההדף עצמם חודש להגיע לחלליות. כלומר, גלי ההדף דשדשו הרבה אחרי האלקטרונים שאותם האיצו.

 

ההסבר של החוקרים לתופעה הוא מנגנון חדש, בלתי מוכר עד כה, של גלי הדף בינכוכביים: כאשר גלי הדף מהשמש שלנו באים במגע עם נקודה כלשהי על קו הגבול המגנטי  בתווך הבינכוכבי, הם מתפשטים לאורך גבול ההליוספרה – ומאיצים אלקטרונים מכוכבים אחרים למהירויות הקרובות למהירות האור. 

 

זאת הפעם הראשונה שמדענים מזהים גלי הדף קוסמיים. להבנת התופעה החדשה חשיבות עליונה בשמירה על אסטרונאוטים ועל רובוטים בחלל מפני סכנת הקרינה הקוסמית. מאדים, למשל, אינו מספק הגנה מפני קרינה קוסמית כפי שמספקת האטמוספרה של כדור הארץ, והחוקרים מקווים כי חקר יחסי הכוחות בין שטף החלקיקים מהשמש שלנו לשטף החלקיקים מהכוכבים היריבים תאפשר לנו ליצור מערכת התרעה מוקדמת שתגן עליהם – משני סוגי הקרינה.

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}