מהפכה תעשייתית חדשה הולכת ומתגבשת: מעבר לייצור בחלל. כן, בעוד אנחנו מנסים להתרגל לחשוב על החלל כאתר תיירות בהתהוות עבור האלפיון העליון, נראה שבקרוב יתווסף לחלל תואר נוסף: אזור תעשייה. 

אתמול (רביעי), הודיעה חברת Space Forge מקארדיף שבדרום ויילס, על גיוס של 22.6 מיליון ליש"ט (כ-30 מיליון דולר) בהובלת קרן החדשנות של נאט"ו ומשקיעים חשובים נוספים. זהו הגיוס הגדול ביותר עד כה בתחום טכנולוגיות החלל בבריטניה. מעבר להבעת אמון בטכנולוגיה של החברה, אפשר להתייחס אל ההשקעה בתור אבן דרך משמעותית במגמת  הייצור בחלל התופסת תאוצה.

הרעיון מאחורי Space Forge, שהוקמה ב-2018 על ידי ג'ושוע ווסטרן ואנדרו בייקון, פשוט ומהפכני: לנצל את התנאים הייחודיים השוררים בחלל - מיקרו‐כבידה, וואקום קיצוני, טמפרטורות קיצוניות - כדי לייצר חומרים ברמה שלא ניתן לייצר על פני כדור הארץ, ואז כמובן גם להחזיר אותם בבטחה. מדובר בחומרים כמו סיבים אופטיים מתקדמים, גבישים לתרופות שאינן נוזליות (תרחיף), סיבים אופטיים מתקדמים, סופר מוליכים, ואפילו הדפסה ביולוגית תלת מימדית של רקמות ואיברים להשתלה. החברה מפתחת לוויינים רב‐פעמיים בגודל של תנור אפייה ביתי שאמורים להיות משוגרים למסלול נמוך סביב כדור הארץ, להשלים תהליך ייצור מקצה לקצה, ולחזור בבטחה לכדור הארץ. הלוויין הבא של החברה, ForgeStar, צפוי להיות משוגר כבר בהמשך השנה ולתת לחברה ייתרון על המתחרות (הספורות) בתחום.

Image

תנאי קיצון כמשאב תעשייתי

כשעצם מקיף את כדור הארץ הוא בעצם שרוי בנפילה חופשית, מה שיוצר מצב של מיקרו‐כבידה. בחוסר משקל, נוזלים אינם שוקעים, חומרים לא נפרדים לפי צפיפות, והמבנים המולקולריים שנוצרים הם אחידים ומדויקים יותר ממה שניתן לייצר על האדמה. זה מצב אידיאלי לייצור עדשות טלסקופיות ענקיות (כמו בפרויקט FLUTE של פרופ' מורן ברקוביץ' מהטכניון), תרופות (כפי שמדגימה בשנים האחרונות החברה הישראלית ספייס פארמה, שאף היא בדרך לייצור תעשייתי בחלל), סיבים אופטיים, סגסוגות למיניהן וגם רקמות ביולוגיות. בנוסף, הוואקום בחלל מאפשר ייצור ללא זיהום או חמצון, והטמפרטורות הקיצוניות, תוצאה של היעדר אטמוספירה, מאפשרת תהליכי ייצור מהירים, מדויקים וחסכוניים באנרגיה. בעתיד יאפשרו תנאים אלה גם ייצור של חומרים חדשים לגמרי. זו אחת הסיבות שאנחנו רואים בשנים האחרונות מיזמים כמו אטמוס, שבונים את התשתית החללית שתוכל להשיב מהחלל ולהנחית בבטחה טונות של מטען). 

מקימי Space Forge זיהו את הפוטנציאל כבר לפני שבע שנים וכיום הם טוענים  שפוטנציאל מהפיכת הייצור הזו, יביא לשיפור של פי 10 באיכות השבבים עם פי 100 פחות פגמים בתהליך הייצור.

בנוסף, יש לציין כי החיסכון באנרגיה הוא עצום, וכך גם ההשלכות האפשריות על האקלים. תעשיות השבבים, האלקטרוניקה, והמחשוב הן עתירות משאבים ואנרגיה. מחקרים שמציגה Space Forge מצביעים על פוטנציאל להפחתה של עד 75% בפליטות פחמן ו‏-60% בצריכת האנרגיה במעבר לייצור בחלל. 

Image

נתח משמעותי בשוק העולמי

מעבר להפחתה משמעותית בזיהום האוויר והקלה על משבר האקלים, לייצור בחלל - למרות שהתחום עדיין בחיתוליו - עשויה להיות גם משמעות כלכלית וגיאופוליטית גדולה. לפי דו"ח של מקינזי והפורום הכלכלי העולמי, כלכלת החלל צפויה לגדול מ‏-630 מיליארד דולר ב‏-2023 ל-1.8 טריליון דולר עד 2035. תחום הייצור בחלל עדיין בחיתוליו, כמובן, אך הוא צפוי לתפוס נתח משמעותי מהשוק.

כיום, כ-90% מהמוליכים למחצה המתקדמים בעולם מגיעים מטייוואן. הסלמה גיאופוליטית שם עלולה להיות בעלת השלכות נרחבות עבור אירופה, שמייבאת 80% מאספקת השבבים שלה. זה מסביר את העניין של קרן החדשנות של נאט"ו ומשקיעים נוספים שהשתתפו בגיוס כמו הקרן העולמית וקרן ההשקעות האסטרטגיות לביטחון לאומי של בריטניה (NSSIF). "אנו זקוקים בדחיפות לאספקה ​​מקומית ועמידה של חומרי הדור הבא הנדרשים לעתיד המחשוב", אמרו בקרן העולמית (למרות השם, מדובר בארגון בריטי). עבור הגופים האלה מדובר באינטרס לא רק של בריטניה, שרוצה להפוך לשחקנית מפתח בכלכלת החלל, אלא של כלל אירופה, שמחפשת להבטיח לעצמה עצמאות תעשייתית מול איומים גיאופוליטיים. 

Image

נחיתה רכה

Space Forge, כאמור, אינה לבד במרוץ. המתחרה הראשית היא החברה האמריקאית Varda Space Industries שמוקדם יותר החודש הצליחה להיות הראשונה בעולם שביצעה ייצור מסחרי בחלל מחוץ לתחנת החלל הבינלאומית במסגרת ניסוי, וגייסה כ-145 מיליון דולר עד היום. חברות נוספות בתחום, אבל עדיין בתהליכי פיתוח הן Space Tango, Redwire Space, ו‏-Inversion Space. גם נאס"א מבצעת הוכחת היתכנות לייצור בחלל לצרכיה, לרבות הדפסה תלת מימדית של מתכות, הדפסת רקמות ביולוגיות וייצור שבבים, ואף משתפת פעולה עם חלק מהחברות שצוינו. 

היתרון היחסי של Space Forge, לטענת מייסדיה, הוא במערכת ההחזרה שלה, שאמורה להבטיח החזרה "רכה" של המטען, כזו שמתאימה לתוצרים רגישים כמו חומרים אלקטרוניים או רקמות ביולוגיות. "היכולת שלנו להחזיר חומרים מהחלל בצורה מדויקת ורכה פותחת דלת חדשה לתעשיות שרוצות מוצרים באיכות שלא ניתנת להשגה בכדור הארץ", כתבה החברה בהודעה. 

תוכנית החלל המאוישת של סין עוברת שדרוג רציני: מעצמת החלל העולה מתכוונת להוסיף מודולים לתחנת החלל שלה טיינגונג ("הארמון השמיימי"), על מנת להרחיב את הפעילות המדעית והמסחרית בתחנה – וכן לארח אסטרונאוטים ממדינות אחרות, שהראשונה בהן תהיה פקיסטן. במקביל, סין עובדת על חללית מאוישת חדשה ומתקדמת, שתישא טייקונאוטים (אסטרונאוטים סינים) הן למסלול לווייני נמוך (LEO), הן לירח.

משלושה מודולים לשישה

סין שומרת על עמימות רבה באשר לתוכנית החלל שלה, ופעמים רבות הפרטים המלאים של משימת חלל מתגלים, אם בכלל, רק אחרי שהיא יוצאת לפועל. הפרטים החדשים שהתגלו כעת נחשפו בכתבה של רשת הטלוויזיה המרכזית הסינית (CCTV), שכללה ריאיון עם בכיר מתאגיד המדע והטכנולוגיה החלליים של סין (CASC), תאגיד בבעלות המדינה המשמש כקבלן הביצוע העיקרי של תוכנית החלל.

לפי ידיעה שפורסמה שלשום (שישי) באתר האמריקאי Space.com, סין עתידה להשתמש במרקיע העוצמתי ביותר שלה עד כה – הלונג מארץ' Long March-B5 (על שם "המסע הארוך" של מאו והקומוניסטים) – כדי להוסיף מודולים לתחנת החלל שלה. לפי הדו"ח ב-CCTV, הצורך בהוספת מודולים נובע מהדרישה ההולכת וגוברת לניסויים, שאינם עולים בקנה אחד עם המקום והאנרגיה הזמינים בתחנה כיום.

Image

סין היא המעצמה השלישית בהיסטוריה שמשגרת תחנת חלל, אחרי סליוט 1 של ברית המועצות ב-1971 וסקיילאב האמריקאית ב-1973. תחנת החלל הסינית, שנבנתה ב-2021 ו-2022, מורכבת משלושה מודולים בצורת האות T: מודול הליבה טיאנחה ("הרמוניה שמיימית"), וונטיאן ("שאלת השמיים") ומנגטיאן ("חלום שמיימי"). המודול טיאנחה מספק את מערכות החיים וכן את מערכת ההנעה הנדרשת כדי להישאר במסלול. שני המודולים האחרים משמשים כמעבדות. מאז 2021, התחנה מאוישת בצוותים מתחלפים של שלושה טייקונאוטים שחיים ועורכים בה שורה של ניסויים מדעיים בתחומים כמו אסטרונומיה, חקר חומרים במיקרו-כבידה וטכנולוגיות חלל.

בעבר הצהירו נציגי סין כי בכוונתם להפוך את התחנה משלושה מודולים שמשקלם 22 טונות לשישה מודולים שמשקלם 180 טונות (לשם השוואה, תחנת החלל הבינלאומית שוקלת 450 טונות ויש בה 17 מודולים בתנאי לחץ מבוקר). לפי הדיווחים, סין תשגר בשנה-שנתיים הקרובות מודול מחבר רב-שימושי, בעל שש תחנות עגינה, שיתחבר למודול הליבה טיאנחה – במקום שבו היום מתחברות אליו חלליות מאוישות מסוג שנג'ואו ("מעבורת שמיימית").

הפקיסטני הראשון בחלל – בהזמנת סין

הרחבה שכזו תאפשר לסין גם לפתוח את שערי תחנת החלל שלה לאסטרונאוטים זרים – הזמנה יקרת ערך שעד לא מזמן רק ארה"ב ורוסיה יכלו להציע. יצוין כי טייקונאוטים סינים מעולם לא הוזמנו לתחנת החלל הבינלאומית בשל האיסור שהטיל הקונגרס האמריקאי על שיתופי פעולה מדעיים בין נאס"א לגופים הקשורים לרפובליקה העממית של סין – מחשש לדליפת טכנולוגיות מתקדמות לסין ולשימושן הצבאי בידיה. כעת סין כבר אינה זקוקה להזמנה כזו, ובעתיד הקרוב היא עתידה להזמין שותפים בינלאומיים בעצמה.

בפברואר השנה חתמו סין ופקיסטן על הסכם להכשרת אסטרונאוטים פקיסטנים בסין. במסגרת ההסכם, שנחתם במעמד ראש ממשלת פקיסטן שהבז שריף וסגן מנהל תוכנית החלל המאוישת של סין לי שיקיאנג, לפחות אסטרונאוט פקיסטני אחד יטוס בתום ההכשרה לתחנת החלל טיינגונג – האסטרונאוט הזר הראשון בתחנת בטיינגונג והפקיסטני הראשון בחלל.

בדומה לנעשה בתחנת החלל הבינלאומית, סין משגרת היום צוותים לטיינגונג לתקופות של חצי שנה – וצוותים בינלאומיים צפויים לשהות זמן קצר בהרבה. בד בבד עם הרחבת תחנת החלל, CASC מפתחת בימים אלה חללית מאוישת מתקדמת בהרבה בשם מנגזאו ("ספינת החלומות"). בגרסתה האחת, המנגזאו תהיה מסוגלת לשאת עד שבעה אנשי צוות ליעדים במסלול לווייני נמוך כמו תחנת הטיינגונג, או פחות אנשי צוות ויותר מטען (עד 500 ק"ג). בגרסתה האחרת, המנגזאו תהיה מסוגלת לשאת שלושה אנשי צוות לירח אך בשתי הגרסאות, החללית תהיה רב-שימושית בחלקה, תכנון שיפחית את עלויות השיגור שלה.

טיסת ניסוי לא-מאוישת של המגנזאו נערכה ב-2020, וטיסת הבכורה המאוישת לטיינגונג צפויה ב-2027 – כשהתחנה שתתגלה לעיני הטייקונאוטים כבר תהיה גדולה בהרבה.

Image

ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי חשף טפח נוסף מתוכניות החלל של המדינה הגדולה בעולם – הכוללות שיגור אדם לחלל, בניית תחנת חלל, הנחתת אדם על הירח ובהמשך גם משימות מאוישות למאדים ולנוגה.

מודי מסר את דבריו בהודעה מוקלטת ששודרה שלשום (שלישי) בכנס הבינלאומי לחקר החלל (GLEX) שנערך בניו דלהי. "המרקיעים ההודים נושאים הרבה יותר ממטענים", אמר מודי. "הם נושאים את חלומותיהם של 1.4 מיליארד הודים". בנאומו אף הדגיש מודי כי תוכנית החלל של ארצו אינה בתחרות עם אף אחד. "מטרת מסע החלל של הודו אינה תחרות, היא התעלות – ביחד".

Image

מודי סקר את ההיסטוריה של הודו בחלל, מרקטה מטאורולוגית צנועה ב-1963 לאומה הראשונה שנחתה סמוך לקוטב הדרומי של הירח במשימת צ'אנדריאן 3 (בסנסקריט: "רכב חלל") ב-2023. עד כה, הודו שיגרה בהצלחה למעלה מ-400 לוויינים עבור 34 מדינות – לרבות ישראל. בין הישגיה הנוספים ניתן למנות מקפת למאדים ב-2014 ופיתוח בזמן שיא של מנועים קריוגניים (מנועים המשתמשים בדלק נוזלי בטמפרטורות קרות מאוד). בינואר השנה הדגים הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO) עגינה אוטונומית של שני לוויינים במסלול – המעצמה הרביעית שמוכיחה יכולת זו, אחרי ארה"ב, רוסיה וסין.

Image

העתיד אף מעניין יותר: אחרי טיסת ניסוי לא-מאוישת בשנה הבאה, ב-2027 תשגר הודו שלושה אסטרונאוטים לחלל על גבי החללית ההודית המאוישת הראשונה, הגאגאניאן (בסנסקריט: "רכב שמיימי"). השלושה יקיפו את כדור הארץ במשך שבוע, ובגובה של כ-400 ק"מ מעל פני הים. ב-2024 נבחרו ארבעה טייסים מחיל האוויר ההודי (כשאחד מהם ישמש כטייס גיבוי לשלושה שיטוסו במשימה הראשונה), ולאחרונה הם סיימו הכשרה מפרכת בת 13 חודשים במרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים של סוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס. אם המשימה תעלה יפה, הודו תהפוך למדינה הרביעית בהיסטוריה שמשגרת בעצמה בני אדם לחלל, אחרי ברה"מ, ארה"ב וסין.

למעשה, אחד מארבעת פרחי האסטרונאוטים – קפטן שובהנשו שוקלה – יצבור ניסיון חלל ממשי עוד בסוף החודש הזה, במסגרת משימת אקסיום 4 הפרטית לתחנת החלל הבינלאומית. שובהנשו ועמיתיו ישוגרו ב-29 במאי בחללית מסוג דרגון של חברת ספייס אקס, ויעגנו בתחנת החלל למשך שבועיים. שוקלה יהפוך בכך להודי השני בחלל, אחרי ראקש שרמה, שב-1984 טס בטיסת סויוז T-11 במסגרת התוכנית הסובייטית אינטרקוסמוס. שרמה שהה שבוע על סיפון תחנת החלל הסובייטית סאליוט 7.

שנה אחר כך, ב-2028, צפוי להשתגר המודול הראשון בתחנת החלל ההודית. התחנה, שעתידה להיות מושלמת עד 2035, תכלול חמישה מודולים שיאכלסו שלושה עד ארבעה אסטרונאוטים – ועד שישה כאשר חללית גאגאניאן עוגנת בתחנה. גם כאן תעשה הודו היסטוריה, ותהפוך למדינה הרביעית שמשגרת בעצמה תחנת חלל, אחרי ברה"מ, ארה"ב וסין (תחנת החלל הבינלאומית, כזכור, נבנתה על ידי מספר שותפות).

Image

ואילו עד 2040, הודו מתכננת להנחית אדם על הירח. זאת לא הפעם הראשונה שבה הודו מצהירה על כוונתה לשגר משימה מאוישת לירח, אלא שהפעם מודי לא הסתפק בכך, והוסיף: "גם מאדים ונוגה על הרדאר שלנו".

הודו מהדקת את האבטחה סביב האינטרנט מהחלל

בינתיים על הארץ, תת-היבשת המתעצמת מתחילה לעשות שרירים. משרד התקשורת במדינה הודיע ביום שני על 29 תקנות אבטחה ומידע חדשות, שעתידות להכתיב תנאים נוקשים לספקיות אינטרנט מהחלל – כמו סטארלינק של ספייס אקס. יצוין כי התקנות חלות גם על חברות שכבר קיבלו רישיון לפעול בהודו.

בין היתר, התקנות החדשות קובעות כי חובה לאפסן את כל רישומי ההתחברות ונתוני השימוש באינטרנט הלווייני בהודו עצמה, וכי על הספקיות לאפשר ניטור ויירוט של התחברות – לפי החוק. בנוסף, התקנות קובעות כי על מפעילות השירותים להראות כיצד בכוונתן לקנות לפחות 20% מציוד הקרקע – כמו אנטנות למשל – מהודו עצמה, וזאת בתוך חמש שנים מיום התחלת השירות.

המגבלות באות על רקע המתיחות הגואה בין הודו לפקיסטן, אך נראה שלמפעילות הלוויינים לא תהיה ברירה אלא להסכים להן. בסטארלינק למשל שואפים להגיע ל-6.5 מיליון משתמשים פעילים עד סוף השנה. קשה להאמין שהם יוותרו על שוק פוטנציאלי של 1.4 מיליארד משתמשים. ואותו הדבר נכון לוואן ווב (OneWeb), שמנסה בימים אלה לקבל את הרישיון הנכסף מהרשויות בהודו.

הבית הלבן רוצה לקצץ 24.3% מתקציב סוכנות החלל האמריקאית. אם הצעת התקציב תאושר, יהיה זה הקיצוץ השנתי החד ביותר בהיסטוריה של נאס"א: מ-24.8 מיליארד דולר ב-2025 ל-18.8 מיליארד דולר בשנת התקציב 2026. הצעת התקציב היא רעידת אדמה של ממש, שכן תוכניות גדולות שכבר נמצאות בפיתוח עלולות להתבטל או לשנות את פניהן כליל. הקיצוץ משקף אמון גדול במהפכת "החלל החדש" ויכולתן של חברות חלל מסחריות למלא את החסר בחלק מהפרויקטים הממשלתיים.

עיקר הקיצוצים ייערכו במחלקות המדע ומדעי כדור הארץ, שיקוצצו ב-2.3 מיליארד דולר ו-1.2 מיליארד דולר – בהתאמה. הנפגעים העיקריים במחלקות אלו יהיו תוכנית ארטמיס במתכונתה העכשווית, משימות החקר הפלנטריות למאדים ולנוגה, חקר החלל העמוק וניטור התחממות האקלים.

תוכנית ארטמיס תשנה את פניה?

ב-2011 הכריזה נאס"א על מרקיע ה-SLS והחללית אוריון כמחליפי תוכנית מעבורות החלל, ומאז היא השקיעה כ-50 מיליארד דולר בפיתוחם. ענקיות התעופה המסורתיות לוקהיד מרטין ובואינג פיגרו שוב ושוב בייצור מערכת השיגור העוצמתית, שנועדה לשאת בני אדם לירח ולמאדים, ורק ב-2022 נערכה טיסת הניסוי הלא-מאוישת של ה-SLS – במסגרת משימת ארטמיס 1 לירח. משימת ארטמיס 2, שבמסגרתה עתידים אסטרונאוטים של נאס"א להקיף את הירח, משובצת לשיגור בשנה הבאה. אלא שבינתיים חברת ספייס אקס מפתחת את הסטארשיפ שלה, מערכת שיגור רב-פעמית ולכן גם זולה בהרבה: כחצי מיליארד דולר לשיגור בסטארשיפ לעומת 4 מיליארד דולר ב-SLS החד-פעמי. הצעת התקציב מסמנת בבירור את הדרך קדימה: הסתמכות מוחלטת של ארה"ב על חברות החלל החדש כדי להגיע לירח ולמאדים – על חשבון ענקיות התעופה המסורתיות ועל חשבון פסי הייצור הממשלתיים.

Image

הקיצוץ עשוי לשנות מן היסוד את תוכנית ארטמיס בהיבט נוסף. , ונוסף על תחנות מסחריות במסלול לווייני נמוך – סוכנויות החלל האמריקאית, האירופית, הקנדית, היפנית והאמירתית ביקשו לבנות תחנת חלל במסלול אליפטי סביב הירח, הלונר גייטוויי, שתתמוך בתוכנית ארטמיס להקמת תחנת מחקר מאוישת בקוטב הדרומי של הירח, וכן תשמש קרש קפיצה למשימות מאוישות למאדים. המודול הראשון, מתוצרת נורת'ראפ גראמן, עתיד היה להשתגר ב-2027. אם הקיצוץ המסתמן אכן יאלץ את נאס"א לוותר על הלונר גייטוויי, אחת המשמעויות היא שבני אדם ככל הנראה יטוסו לירח ולמאדים במישרין, מבלי לעצור קודם בתחנת חלל. 

זאת ועוד, נזכיר כי ב-2030 תחנת החלל הבינלאומית צפויה להתרסק ריסוק מבוקר באוקיינוס השקט, וכי תחנת החלל הירחית אמורה הייתה לשמש בתור המעבדה החללית הבינלאומית במקומה. גם כאן, הקיצוץ משקף אמון בתחנות המסחריות במסלול לווייני נמוך וביכולתן למלא את החלל, תרתי משמע.

Image

משימות למאדים ולנוגה

אחת המשימות המרגשות ביותר במדעים הפלנטריים היא משימת החזרת דוגמיות הקרקע ממאדים, המשותפת לנאס"א ולסוכנות החלל האירופית. המשימה נועדה בין השאר לענות על השאלה הנצחית: האם יש (או היו) חיים על מאדים? בשנים האחרונות התוכנית המורכבת התעכבה ותקציבה הלך והאמיר. בבחינה האחרונה, שנערכה בינואר, התחייבה נאס"א להחזרת הדוגמיות יקרות הערך לכדור הארץ בין השנים עד 2039 לכל המאוחר ובתקציב של כ-7 מיליארד דולר (על פני כמה שנים). אלא שסין מתכננת להביא דוגמיות קרקע ממאדים כבר ב-2031, ובין כה וכה נאס"א מתכננת משימה מאוישת למאדים עד 2040 – משימה שתייתר את המשימה הרובוטית, שכן האסטרונאוטים הראשונים יוכלו להביא את דוגמיות הקרקע עימם, בדומה לדוגמיות הירח שהובאו בתוכנית אפולו. כעת, הקיצוץ המסתמן עשוי לגנוז סופית תוכנית זו.

Image

זאת ועוד, גם היתכנותן של משימות דהוינצ'י ו-VERITAS לנוגה מוטלת כעת בספק. שתי המשימות, שעלותן כמיליארד דולר יחד, נבחרו ב-2021 במסגרת תוכנית דיסקברי של נאס"א. הן עתידות היו לכלול שתי מקפות וכן גשושית שתצנח מבעד לאטמוספרה העבה של נוגה ותחזיר תמונות מפני השטח של נוגה (לראשונה מאז משימת ונרה 14 של ברית המועצות ב-1982). המשימות נולדו בעקבות  העניין המחודש שהתעורר בנוגה בשנים האחרונות, בין היתר בשל גילויו של גז פוספין באטמוספרה של כוכב הלכת וההשערה השנויה במחלוקת שהוא עשוי להעיד על קיום חיים מיקרוביאליים בענני כוכב הלכת הרותח.

מניטור האקלים למבט לחלל העמוק

אחד הנפגעים העיקריים של הקיצוץ המסתמן עשוי להיות ניטור לווייני של התחממות האקלים בכדור הארץ, שכן הצעת התקציב מקצצת למעלה מ-50% מתקציב מחלקת מדעי כדור הארץ בנאס"א (קיצוץ בגובה 1.2 מיליארד דולר). מדענים חוששים כי ניטור זה חיוני כיום יותר מתמיד, שכן 2024 הייתה השנה החמה ביותר מאז שהחלו המדידות, עם עלייה ממוצעת של 1.47 מעלות צלזיוס בהשוואה לממוצע באמצע המאה ה-19. יצוין כי קיצוץ נוסף בשיעור 27% הוצע לתקציב מינהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי NOAA, המתריע מפני פגעי מזג אוויר קיצוני – כמו הוריקנים.  

קיצוץ נוסף עלול לפגוע באחת ממשימות הדגל לחקר החלל העמוק והתפשטות היקום. טלסקופ החלל ננסי גרייס רומן הוצע לראשונה ב-2010 כיורש לטלסקופ החלל האבל, וב-2020 הוחלט בנאס"א לקרוא לו על שם ד"ר ננסי גרייס רומן – האסטרונומית הראשית הראשונה בסוכנות החלל האמריקאית ומי שנחשבת ל-"אמא של האבל". הטלסקופ מצויד בחיישן שדה רחב פי 100 מזה של האבל. השדה הרחב הזה נועד לאפשר לטלסקופ למלא את משימתו העיקרית: למדוד את קצב התפשטות היקום ואולי אף לפצח את אחת החידות הגדולות בקוסמולוגיה – האנרגיה האפלה. ננסי גרייס רומן כבר נבנה והורכב והוא מוכן לשיגור בשנה הבאה על גבי מרקיע מסוג פאלקון כבד של חברת ספייס אקס. אם תאושר הצעת התקציב, הפרויקט שעלותו 4.3 מיליארד דולר (על פני כמה שנים), עלול לרדת לטמיון.

רוב ההשלכות בקיצוץ המסתמן במשימות מדעיות אינן ידועות. נאס"א אמורה לשגר בשנה הבאה טלסקופ חלל נוסף, אולטראסט (ULTRASAT), שהוא טלסקופ החלל הישראלי הראשון ופרוייקט הדגל של סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. לפי שעה עוד לא ידוע אם לקיצוץ תהינה השלכות על פרויקט זה, שאמור להשתגר למסלול גאוסטציונרי (מסלול של כ-35 אלף ק"מ מעל כדור הארץ) וצפוי לחולל מהפכה ביכולתנו לגלות ולנתח אירועים ארעיים ומהירים כמו סופרנובות, תוך כיסוי נפח חסר תקדים של היקום.

Image

כמובן, יש להדגיש כי הצעת התקציב היא מה שהיא: הצעה. הקונגרס הוא הגורם המממן, וההצעה צפויה לגרור דיונים סוערים – הן בשל חשיבותה להמשך הובלתה של ארה"ב בחלל, הן בשל אלפי המשרות במפעלי תאגידים כמו לוקהיד מרטין, בואינג ונורת'ראפ גראמן התלויים בחוזים הללו. זאת ועוד, אלפי מדענים ומהנדסים שעובדים ישירות עבור נאס"א צפויים ללכת הביתה אם יאושר התקציב. כך למשל, רוב התקציב של מרכז טיסות החלל גודרד מוקדש לבניית טלסקופ החלל ננסי גרייס רומן, ובלי הטלסקופ – רוב עובדיו יפוטרו. מחוקקים במדינת מרילנד שבו יושב המרכז כבר התחייבו להתנגד להצעת הבית הלבן.

אתמול (שני, 28 באפריל), שיגרה אמזון את 27 הלוויינים הראשונים במגה מערך הלוויינים שלה לאינטרנט לווייני, "פרויקט קויפר" (Project Kuiper). המערך נועד להכיל בסוף התהליך 3,236 לוויינים במסלול נמוך, שיספקו שירותי אינטרנט מהחלל בפס רחב ויתחרו ב"סטארלינק" של ספייס אקס בבעלות אילון מאסק. 

לכאורה את השיגור של אמזון ניתן לתאר בתור יריית הפתיחה במירוץ לאספקת אינטרנט מהחלל, אבל יש לזכור שנקודות הזינוק הן שונות לגמרי. ספייס אקס, כמובן, נמצאת ביתרון עצום. אמזון שיגרה 27 לווינים ראשונים השבוע ואילו ספייס אקס החלה לפני שש שנים ויש לה היום כבר יותר מ-8,000 לוויינים פעילים שמכסים את רוב כדור הארץ (מלבד הקטבים) ומספקים אינטרנט ליותר מחמישה מיליון איש ב-125 מדינות. רק השבוע משגרת ספייס אקס עשרות לוויינים נוספים והיעד הסופי של סטארלינק: מגה מערך של 42,000 לוויינים, פי 13 מזה של פרויקט קויפר. 

היתרון הגדול של ספייס אקס הוא השליטה המלאה בתהליך, החל מפיתוח הלוויינים דרך השיגור ועד ההפצה. אמזון אמנם מקווה להשיג יתרון יחסי בשילוב הרשת הלוויינית עם תשתיות הענן שלה AWS, אבל התלות המוחלטת שלה בחברות שיגור חיצונית מאטה אותה בצורה משמעותית. כך הגיעה אמזון לשיגור הנוכחי אחרי עיכובים של יותר משנה, וסביר להניח שלא תצליח לעמוד בדרישות רשות התקשורת הפדרלית (ה-FCC) לפרוס לפחות 1,618 לוויינים (מחצית מהמערך) עד אמצע 2026, ותיאלץ לבקש הארכה. נכון להיום יכולה אמזון להבטיח 83 שיגורים עתידיים נוספים בסה"כ, חלקם (כמו "New Glenn" של חברת בלו אוריג'ין, גם היא של בזוס) על טיל שעדיין לא מבצעי. בזמן הזה טיל הפלקון 9 של ספייס אקס עולה ויורד מהחלל כמו קו 400 מבני ברק לירושלים.

אז ייתכן שהצליל לא היה של יריית פתיחה במירוץ, אלא של פתיחת בקבוק שמפניה: השבוע, למרות עיכובים שונים הצטרפה סופסוף אמזון לתחרות על אספקת שירותי אינטרנט מהחלל, ועל כך יש לברך. 

Image

המרוץ לאינטרנט גלובלי מהחלל מתחמם

יש לציין כי ספייס אקס ואמזון לא לבד במירוץ לפריסת מגה מערכי לוויינים. למעשה המרוץ לאינטרנט מהחלל הוא מרוץ עולמי. מאז אוגוסט אשתקד שיגרה סין 72 לוויינים כחלק ממגה-מערך הלוויינים שלה, "אלף מפרשים" (Qianfan), שעתיד לכלול יחד עם שני מערכים נוספים כ-37,000 לוויינים. גם האיחוד האירופי משקיע מיליארדי דולרים במערך לוויינים בשם IRIS² (קיצור של Infrastructure for Resilience, Interconnectivity and Security by Satellite), מערך של כ-300 לוויינים שאמור להתחיל בשיגורים ב-2027. 

הסיבות למרוץ אינן רק כלכליות, כמובן. למגה מערכי הלוויינים, שיספקו אינטרנט מהחלל שלל משמעויות פוליטיות וגיאו-פוליטיות נרחבות ויכולת לשנות את כללי המשחק. הדוגמה המובהקת היא התפקוד של מאסק ורשת סטארלינק בתחילת המלחמה באוקראינה, כשסיפקו סיוע לכוחות האוקראינים נגד הפולשים הרוסים אחרי שאלה ניתקו את האינטרנט במדינה במתקפת סייבר. 

המלחמה באוקראינה היתה כמובן שעון מעורר עבור שאר מדינות היבשת והבהירה להן היטב את החשיבות בעצמאות טכנולוגית וביטחונית שאינטרנט לווייני יכול לספק. בנוסף, יותר ויותר מדינות מתחילות  לחשוש מהתלות הגוברת בשירותים שמספקת סטארלינק, המתפקדת כמונופול בפועל.

Image

אחרי סטארלינק, מערך האינטרנט המשמעותי הוא של OneWeb, חברת התקשורת הבריטית שהתמזגה עם Eutelsat ב-2023 ומפעילה כיום כ-650 לוויינים במסלול נמוך. עם פחות מעשירית מהלוויינים של ספייס אקס, OneWeb היא כיום חברת מערך הלוויינים השניה בגודלה בעולם.

יש לציין כי המרוץ הגלובלי לאינטרנט מהחלל, צפוי להאיץ דרסטית את קצב השיגורים וכבר בעשור הקרוב עשרות אלפי לוויינים יתווספו למסלול נמוך סביב כדור הארץ (לפי אתר מעקב הלוויינים "Orbiting Now", כבר כיום פעילים למעלה מ-11,800 לוויינים, רובם המכריע במסלול נמוך). הדבר יהווה שינוי מהותי בתשתיות התקשורת העולמיות, אך גם יציב אתגר סביבתי עצום במעקב והתמודדות עם עומס חסר תקדים במסלול הקרוב לכדור הארץ. 

ביום חמישי, 24 באפריל, ציינה סין את "יום החלל" העשירי בתולדותיה. במסגרת זו הודיעה בייג'ינג על סבב נוסף של השאלת דוגמיות ירח שאספה הגשושית צ'אנג-אה 5 ב-2020 – ולמרבה ההפתעה הרשימה כוללת שתי אוניברסיטאות אמריקאיות. במקביל פורסמו המטענים הבינלאומיים שיטוסו עם משימת צ'נג-אה 8 לקוטב הדרומי של הירח, ואלה יכללו מטענים מפקיסטן, ממצרים, מטורקיה ומאיראן, בין השאר – צעד המסמן הרחבה משמעותית של חסות החלל שפורשת סין על מדינות קטנות וחלשות יותר.

ארה"ב שואלת דוגמיות ירח

בשנים האחרונות סין משקיעה הון עתק בתוכנית צ'נג-אה (אלת הירח הסינית) שלה. ב-2013 הפכה למדינה השלישית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ וארה"ב – שהנחיתה חללית על הירח עם צ'נג-אה 3, וב-2019 הפכה למדינה הראשונה בהיסטוריה שהנחיתה רובר בצד הרחוק של הירח עם צ'נג-אה 4. בדצמבר אותה השנה הרובר יוטו 2 ("ארנב" 2, לפי האגדה הסינית על הארנבים המקפצים בירח) שבר את שיא השרידות על הירח של הרובר הסובייטי לונוחוד 1 ב-1971. וב-2020 הביאה צ'אנג-אה 5 הסינית 1.7 ק"ג קרקע מהירח – המשימה הראשונה לאיסוף דוגמיות קרקע מהירח מאז המשימה הסובייטית לונה 24 ב-1976.

דוגמיות קרקע נחשבות ל"גביע הקדוש" במדעים הפלנטריים. עם כל הכבוד למעבדות ניידות כמו רוברים הנשלטים מרחוק, המעבדות בכדור הארץ משוכללות ומצוידות לאין ערוך יותר. זאת ועוד, במעבדות בכדור הארץ אין מגבלת זמן ואנרגיה בעריכת ניסויים, ואפשר לבדוק שוב ושוב את אותה דוגמה עם טכנולוגיות הולכות ומשתכללות. למעשה, רוב מה שאנחנו יודעים על הרכבו ועל מוצאו של הירח, ומכאן שגם על הרכבו ועל עברו של כדור הארץ, אנחנו יודעים הודות לדוגמיות שהובאו בתוכניות אפולו ולונה. מאחר שהירח הוא מקום גדול ומגוון מבחינה גיאולוגית, יש ערך רב לבחינת דוגמיות מצפון-מערב – אזור נחיתתה של הגשושית הסינית צ'נג-אה 5. בין היתר, התגלה בדוגמיות צ'נג-אה 5 מינרל חדש למדע, שזכה לשם צ'נגאהסייט-(Y). 

Image

בטקס חגיגי שנערך בשנחאי, הכריזו נציגי מינהל החלל הסיני (CNSA) כי מבין ההצעות הבינלאומיות שהוגשו לבחינת הדוגמיות, נבחרו שבע אוניברסיטאות משש מדינות: ארה"ב, יפן, גרמניה, צרפת, בריטניה ופקיסטן. המוסדות האמריקאיים שנבחרו הם אוניברסיטת בראון ואוניברסיטת סטוני ברוק, ששתיהן מקבלות מימון מנאס"א.

יצוין כי זהו צעד חריג ביותר במסגרת היחסים הצוננים בין שתי מעצמות החלל. ב-2011 נוסח "תיקון וולף", סעיף בתקציב נאס"א המגביל כל שיתוף פעולה בין גופים שמקבלים מימון מסוכנות החלל האמריקאית לישויות הקשורות לרפובליקה העממית של סין, מחשש לדליפת טכנולוגיות מתקדמות לסין ולשימושן הצבאי בידיה. כדי לשתף פעולה עם סין נדרש אישור מהקונגרס ואישור נוסף מה-FBI, המאשר ששיתוף הפעולה אינו מסכן את ביטחון ארה"ב.

המערב וכל השאר: הגושים החדשים במרוץ לירח

במקביל להושטת היד לארה"ב, סין מרחיבה את תחום השפעתה על המדינות "הניטרליות" במרוץ החדש לירח.

משימת צ'נג-אה 8, שתשוגר ב-2028, תנסה להנחית את היסודות הממשיים הראשונים לבסיס רובוטי, ובהמשך מאויש, בצידו הרחוק של הקוטב הדרומי של הירח – בין היתר על ידי הדפסת "לבנים" מהרגולית הירחי. 200 ק"ג ממטען המשימה יוקצו לשיתופי פעולה בינלאומיים, וכעת נבחרו ההצעות הזוכות. לצד שותפתה העיקרית רוסיה, בסין בחרו בדרום אפריקה, תאילנד, טורקיה, בחריין, ומצרים. פרו ואיראן יגיעו לירח גם כן, דרך חברותן בארגון אסיה-פסיפיק לשיתוף פעולה בחלל (ASPCO).

Image

בין יתר המטענים שנבחרו כדאי לציין רובר פקיסטני, שני מיקרו-רוברים בשיתוף פעולה בין אוניברסיטה טורקית, אוניברסיטה סינית וחברה פרטית סינית, מערכת הדמיה לרגולית הירחי באור נצפה ותת-אדום בפיתוח משותף של סוכנויות החלל הבחריינית והמצרית וכן מערכת למדידת החשמל הסטטי באדמת הירח – בפיתוח סוכנות החלל האיראנית.

התוכנית הסינית היא תמונת ראי לתוכנית ארטמיס (אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית) של ארה"ב להקמת בסיס מאויש בקוטב הדרומי – אך בצידו הקרוב של הירח. אולם הקמת בסיס מאויש או רובוטי בעולם אחר זו משימה מורכבת ויקרה, המצריכה ומשאבים שאפילו למעצמות אין. לכן סין וארה"ב מגייסות בשנים האחרונות  שותפים. 

עד כה חתמו 54 מדינות על הסכמי ארטמיס, הקובעים את המסגרת החוקית ליישוב ולניצול הירח בכלל ולשיתוף הפעולה הבינלאומי במסגרת תוכנית ארטמיס בפרט. בין מדינות אלו אפשר למנות את רוב המדינות שיש להן תוכנית חלל, כמו יפן, קנדה, בריטניה, צרפת, גרמניה, איחוד האמירויות הערביות וכן ישראל.

ואילו השותפים הבינלאומיים שנבחרו לצ'נג-אה 8 משקפים את המדינות שחתמו על הסכם לשיתוף פעולה בתחנת המחקר הירחית הבינלאומית (International Lunar Research Station, או ILRS) של סין. מלבד השותפה המייסדת רוסיה, ליוזמה הסינית חברו בינתיים 11 מדינות שאין להן תוכנית חלל בכלל, או שתוכנית החלל שלהן נמצאת בחיתוליה, כגון בלארוס, פקיסטן, אזרבייג'ן, תאילנד, ונצואלה, מצרים ודרום אפריקה. סין הצהירה בעבר כי בכוונתה להחתים 50 שותפות ל-ILRS – והנחתת רוברים, מכשירים וניסויים על הירח היא דרך מצוינת לפתות מצטרפות.