51309320063_2d95657e6e_c.jpg

הסטארשיפ הראשונה

לפי התוכנית, אחרי פולאריס דון תגיע משימה נוספת בחללית דרגון, שפרטיה אינם ידועים. ואילו המשימה השלישית והאחרונה בתוכנית פולאריס תהיה המשימה המאוישת הראשונה בחללית הסטארשיפ החדשה. כמובן, הסטארשיפ תערוך טיסות ניסוי עוד קודם לכן, אבל מדובר בצעד מפתיע מצד ספייס אקס: כל עולם החלל עוצר את נשימתו לקראת השלמת החללית שעתידה להחזיר אסטרונאוטים לירח – ויום אחד להנחית את האדם הראשון על מאדים – והנה החברה מכריזה כי הטיסה המאוישת הראשונה תהיה, לפחות בחלקה, טיסה מסחרית. 

כמו משימת השראה4, שגייסה 240 מיליון דולר לבית החולים סנט ג'וד, גם תוכנית פולאריס עתידה לגייס כסף למלחמה בסרטן ילדים.

aCMKHMrCpXxbrqY9ogLxUL-970-80.jpg

טלסקופ החלל ג'יימס ווב, ששוגר בדצמבר 2021, צפוי אמנם לשבור שיאים: לאפשר לנו להציץ אחורה בזמן רחוק יותר מאי פעם ולראות את היקום כפי שהיה 250 עד 100 מיליון שנה בלבד אחרי המפץ הגדול. באותו יקום קדום אנחנו נראה את הגלקסיות הראשונות שנוצרו. כדי להבין את ההצעות לטלסקופים שיירשו אותו, צריך קודם להבין את גודל האתגר. 

על מנת לראות את הגלקסיות הראשונות יש צורך בטלסקופ עוצמתי בתחום התת-אדום. משום שהיקום מתפשט בקצב הולך ומאיץ, ובקנה מידה גדול כל דבר ביקום מתרחק מכל דבר אחר, ככל שעצם מסוים רחוק יותר מאיתנו כך הוא מתרחק מאיתנו במהירות רבה יותר. גלי האור ממקורות מתרחקים אלו נמתחים יחד עם החלל, ועוברים הסחה לאדום בתהליך שנקרא אפקט דופלר – בדומה לגלי קול של צופר מכונית המתרחקת מאיתנו במהירות. הגלקסיות הראשונות ביקום הן גם הגלקסיות הרחוקות ביותר והמתרחקות ביותר, ולכן האור שמגיע אלינו מהן מוסח לתחום התת-אדום של הספקטרום האלקטרומגנטי – וצריך טלסקופ בתחום התת-אדום כדי לראות אותן.

הגלקסיות הראשונות ביקום הן גם הרחוקות והמתרחקות ביותר, ולכן האור שמגיע מהן מוסח לתחום התת-אדום. קרדיט: NASA/JPL-Caltech/R. Hurt/Caltech-IPAC

אבל אפילו ג'יימס ווב לא יצליח לראות את הכוכבים הראשונים שנוצרו ביקום, עוד לפני שאלה התקבצו לגלקסיות. ההסחה לאדום של הכוכבים הראשונים היא כה קיצונית, שלשם כך נצטרך לבנות טלסקופ עוד יותר גדול. האתגר לחקור מעבר לכך, לפני היווצרותם של הכוכבים הראשונים, הוא אף גדול יותר, כי מה בדיוק עלינו למדוד ואיך? אז לכבוד קליטת האותות הראשונים בטלסקופ החלל העצמתי בהיסטוריה, קבלו שלוש הצעות בשלבי תכנון שונים, לטלסקופי החלל שאולי יעמיקו לראות מעבר למה שג'יימס ווב אי פעם יוכל.

הטלסקופ הגדול האולטימטיבי

ה-Ultimately Large Telescope, או "הטלסקופ הגדול ביותר", הוא שמו הזמני של פרויקט שחוקרים מאוניברסיטת אוסטין מקדמים במסגרת מאמר שפורסם לאחרונה בכתב העת The Astrophysical Journal. כוכבים מאוכלוסייה 3 נוצרו עוד לפני שהיו גלקסיות. הכוונה היא שכוכבים אלה מורכבים אך ורק מהיסודות שהיו זמן קצר לאחר המפץ הגדול: מימן, מעט הליום ושיירי ליתיום ובריליום. השמש שלנו היא כוכב מאוכלוסייה 1, ולמרות שגם היא מורכבת ברובה ממימן, היא עדיין מכילה יסודות כבדים שנוצרו בליבותיהם של כוכבים מאוכלוסייה 3 ו-2 שמתו, התפוצצו והעשירו את היקום.

ההנחה היא שכוכבים מאוכלוסייה 3, כלומר הכוכבים הראשונים והעתיקים ביותר, נוצרו והתפתחו באופן שונה ללא היסודות הכבדים. לפי תיאוריה אחת, כוכבים אלה היו מסיביים בהרבה מהכוכבים שאנו רואים היום – גדולים ומסיביים פי כמה מאות מהשמש – והם כילו את "הדלק" שלהם ומתו תוך זמן קצר מאוד יחסית. אם נצליח לראות כוכבים מאוכלוסייה 3, נבין טוב יותר את הרכב הכוכבים היום – וכן את הרכב היסודות של המפץ הגדול עצמו.

כדי לראות את נצנוץ הכוכבים העתיקים ביותר, האנושות תצטרך לבנות טלסקופ תת-אדום עם מראה בקוטר 100 מטר. קוטר המראה של ג'יימס ווב הוא 6.6 מטר. למעשה, הטלסקופ האופטי הגדול ביותר שנבנה בימים אלה הוא הטלסקופ הגדול במיוחד (Extremely Large Telescope) בעל קוטר מראות כולל של 39.3 מטר.

ULT.jpg

וזה לא הכול. הטלסקופ הגדול מאוד הולך ונבנה על הקרקע, במדבר אטקמה שבצ'ילה. כדי לראות את אור הכוכבים הראשונים, את הטלסקופ הגדול ביותר נצטרך לבנות על הירח, כנראה בתוך מכתש בקוטב הדרומי. פשוט אין כל אפשרות לשגר טלסקופ בממדים האלה בחתיכה אחת כמו ג'יימס ווב, ומצד שני אי אפשר לבנות אותו בכדור הארץ שכן האטמוספרה תסיט את הפוטונים הבודדים והרחוקים שייקלטו במכשיריו.

לוחות הזמנים: בינתיים, הטלסקופ הגדול ביותר הוא עדיין בגדר הצעה בלבד. אם וכאשר הוא יאושר לבנייה, זה לא יקרה לפני אמצע המאה הנוכחית. 

ימי הביניים של היקום

לפני 13.8 מיליארד שנה אירע המפץ הגדול שיצר את היקום שלנו. האור הראשון שבקע מהיקום הוא קרינת הרקע הקוסמית, שנמדדת היום בכל מקום ביקום (ולכן מהווה בעצמה אחת ההוכחות למפץ הגדול). אותה קרינה השתחררה כשהיקום התקרר מספיק כ-400,000 אלף שנה אחרי המפץ עצמו. אלא שזמן קצר לאחר מכן, היקום היה מלא בהילה של מימן ניטרלי - אטומים עם פרוטון ואלקטרון אחד - בתקופה שנקראת "ימי הביניים הקוסמיים". 

כדי למדוד את האטומים הראשונים האלה יש לעבור לתחום הרדיו בספקטרום האלקטרומגנטי. אורך הגל של מימן ניטרלי הוא 21 ס"מ, ומדענים מודדים אותו כל הזמן, למשל בפאתי גלקסיות שכנות. הבעיה היא שהגלים מתארכים והולכים ככל שהם רחוקים ועתיקים יותר, עד כדי הסחה לאדום של 7.5 מטרים! לנסות למדוד כזאת קרינה בכדור הארץ זה בלתי אפשרי, בשל האטמוספרה שמשבשת אותות ארוכים כל כך. שלא לדבר על שידורי הרדיו ב-FM של האנושות, שמפריעה עוד יותר לקליטת הגלים העתיקים.

לכן אחת ההצעות, שנקראת ה-Dark Ages Radio Explorer, קוראת לשיגור של טלסקופ הרדיו לצד הרחוק של הירח שלנו, בין אם כמקפת ובין אם כמצפה כוכבים על אדמת הירח. לשם לא יגיעו שידורי הרדיו מכדור הארץ ולא יהיו הפרעות אטמוספריות שכן אין אטמוספרה.

לוחות הזמנים: בהנחה שהפרויקט יצא לדרך, החוקרים צופים שהטלסקופ ישוגר עד סוף העשור. 

1-Figure1-1.png

האדוות בזמן של המפץ הגדול

ומה בא אחר כך שנוכל לחקור? לכאורה התשובה היא - כלום! לא חשוב כמה גדול יהיה הטלסקופ שנבנה, או באיזה טווח של הספקטרום האלקטרומגנטי, לעולם לא נצליח לראות מבעד לקרינת הרקע הקוסמית, כלומר את מה שאירע במהלך ה-400,000 שנה הראשונות של היקום. בימים הראשונים של היקום, האטומים שמרכיבים את מה שאנחנו רואים היום לא היו קשורים ניטרלית אלא היו מיוננים כפלזמה. וחומת הפלזמה הזאת פשוט בלעה ופיזרה כל קרינה אלקטרומגנטית שהגיעה אליה. אפילו אם נבנה טלסקופ בגודל מערכת השמש כולה, לא נוכל לראות מבעד לחומת הפלזמה הזאת כפי שלא נוכל לראות מעבר לקיר באמצעות משקפת.

אבל יש תחום חדש ומבטיח באסטרונומיה שלא עושה שימוש בקרינה אלקטרומגנטית כלל, וזהו אסטרונומיית גלי כבידה.

גלי כבידה הם הפרעה מתפשטת במרקם המרחב-זמן עצמו, והם נמדדו לראשונה ב-2015 - כמאה שנה אחרי שנחזו על ידי תורת היחסות הכללית של אלברט איינשטיין. עד כה נמדדו באמצעות גלאים בכדור הארץ אדוות אנרגטיות השתחררו כתוצאה מהתמזגות של שני חורים שחורים, של שני כוכבים נויטרונים ושל חור שחור וכוכב נויטרונים.

כעת רוצה סוכנות החלל האירופית לשגר את גלאי גלי הכבידה הראשון בחלל, ה-Laser Interferometer Space Antenna, או LISA. ליסה תורכב משלוש חלליות במסלול הליוצנטרי, כל אחת מצוידת בלייזר וגלאים, שיחד יהוו משולש מדויק בשטח כולל הגדול מהמרחק בין כדור הארץ לירח. מערך רגיש זה ישדר ויקלוט אותות לייזר בין חלקיו הרחוקים, על מנת למדוד שינויים מזעריים במרחב שעשויים להיגרם כתוצאה מגלי כבידה חלשים מאוד, מהעידן שקדם להפיכת היקום לשקוף.

640px-LISA-waves.jpg

מה נמצא שם? מדענים לא באמת יודעים. יש מספר תיאוריות קוסמולוגיות שעוד לא נמצא להן סימוכין פשוט כי איננו מסוגלים לראות את השלבים הראשונים של היקום. כך, למשל, מספר תיאורטיקנים טוענים שעשר שניות אחרי המפץ הגדול היקום שלנו עבר "אינפלציה" של התפשטות מהירה של המרחב - בערך מגודל של מולקולה לגודל של גלקסיה. אינפלציה קוסמית כזאת עשויה הייתה להשאיר עקבות בדמות גלי כבידה, שאותם ליסה תוכל למדוד (או לשלול סופית).

לוחות זמנים: בסוכנות החלל האירופית מקווים לשגר את מערך ליסה ב-2037.

Starlink_Mission_(47926144123).jpg

זוהר צפוני ודרומי, הפרעות רדיו ברוסיה

סערות גאומגנטיות הן תוצאה של התפרצויות סולאריות. ככלל, השמש שלנו משחררת זרם קבוע של חלקיקים טעונים בשם רוח סולארית. אולם מפעם לפעם – ומסיבות שאינן מובנות דיין למדע – היא פולטת זרם עוצמתי במיוחד בשם התפרצות סולארית. כאשר הזרם הזה פוגע בכדור הארץ, כעבור יום או יומיים ממועד ההתפרצות, החלקיקים הטעונים מסבכים את הזרמים בשדה המגנטי שלנו. האינטראקציה הזאת בין החלקיקים מחממת ומעבה את האטמוספרה העליונה, ומקשה על מעבר במסלול לווייני נמוך.

ההתפרצות הסולארית הנוכחית ארעה ב-30 בינואר, ופגעה בשדה המגנטי ב-2 בפברואר. ואכן, בקטבים – היכן שהשדה המגנטי של כדור הארץ סוגר על עצמו, כמו בטרייה ענקית, זוהר הקוטב היה מרהיב במיוחד. זאת ועוד, ברוסיה דווח על הפרעות בתקשורת הרדיו.

אבל נראה כי המפסידה העיקרית היא ספייס אקס, שבתזמון ביש מזל במיוחד שיגרה את לווייניה הישר לתוך הסערה. לווייני סטארלינק משוגרים לגובה 210 ק"מ מעל פני הים – וזאת במטרה לשרוף אותם חזרה באטמוספרה במקרה של תקלה. רק לאחר שהחברה מוודאת שכל המערכות תקינות, הלוויינים מתחילים לטפס מעלה למסלולם המבצעי. ההתחשבות הזאת של ספייס אקס בבעיית פסולת החלל עלתה להם ב-40 לוויינים חדישים.

הזהירות של ספייס אקס בפסולת חלל

מאחר שמנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA) פרסם אזהרה מבעוד מועד, בספייס אקס ניסו להתגונן מפני הסופה: בחברה כיבו את כל מערכות האלקטרוניקה בלוויינים ושינו את זוויתם כך שיטוסו במינימום חיכוך עם האטמוספרה – בדומה לחרטום של ספינה.

כאמור, גם אמצעים אלו לא הועילו, ו-40 הלוויינים נשרפו או יישרפו בקרוב באטמוספרה. עם זאת, לא צריך לדאוג לחברת ספייס אקס – שזו משימת סטארלינק השלישית שלה לשנת 2022. עד כה שיגרה החברה כ-1,800 לווייני סטארלינק, צי הלוויינים הגדול בהיסטוריה, כשהיא עוקפת כל חברה וכל מדינה אחרת.

בסך הכול, בספייס אקס מתכננים לשגר עד כ-42,000 לווייני סטארלינק בשנים הקרובות – כך ש-40 הם באמת טיפה בים.

Snapshot - 2.jpg

Low-Res_southafrica.jpg

שני הטלסקופים החדשים בהמיספרה הדרומית מאפשרים לאטלס לצלם את שמי הלילה גם כשבהוואי אור יום, כאשר לכל אחד מארבעת הטלסקופים יכולת לצלם בחשיפה אחת יריעת שמיים בגודל של פי 100 מגודל הירח המלא. כך יוצא שמערכת אטלס מצלמת כל נקודה בשמיים מדי 24 שעות.

מערכת אטלס נבנתה במיוחד כדי לספק התראה של הרגע האחרון מפני פגיעה אפשרית של עצמים קרובים יחסית – קרובים יותר מהמרחק בין הארץ לירח, בערך 384,000 ק"מ. למערכת יכולת לזהות אסטרואידים קטנים (בקוטר של פחות מ-20 מטרים) מספר ימים לפני שהם פוגעים בכדור הארץ, ואסטרואידים בינוניים (בקוטר של עד 100 מטרים) מספר שבועות לפני הפגיעה. עד היום גילתה אטלס למעלה מ-710 אסטרואידים, מהם 72 אסטרואידים המסכנים את כדור הארץ, ו-66 שביטים. למעשה, שני אסטרואידים קטנים שאטלס גילתה – MO 2019 ו-LA 2018 – אכן הגיעו לכדור הארץ (ונשרפו באטמוספרה). 

אסטרואידים מתגנבים

הרחבת אטלס מרחיבה משמעותית את יכולת הגילוי וההתראה של האנושות, בדגש על אסטרואידים קטנים וקרובים, אבל היא אינה מבטיחה כיסוי של 100%.

ראשית, חלק מהאסטרואידים מגיעים מכיוון השמש, כלומר האסטרואידים נמצאים באופוזיציה ביחס לכדור הארץ והשמש המסנוורת לא מאפשרת לנו לגלות אותם. זאת בעיה שכרגע אין לה פתרון טכנולוגי משביע רצון – והחשש הוא מפני עצם שיגיח פתאום מכיוון השמש. כך, למשל, ב-15 בפברואר 2013 פגע בכדור הארץ אסטרואיד בקוטר של כ-20 מטרים. המטאור התפוצץ באוויר מעל צ'ליאבינסק שברוסיה, ומעוצמת ההדף נפצעו כ-1,500 בני אדם ונגרם נזק לכ-3,000 מבנים. לתושבים לא הייתה כל התראה מראש, שכן האסטרואיד הגיע מכיוון השמש.

בעיה אחרת היא הקושי של טלסקופים מבוססי-ארץ לזהות אסטרואידים כהים מאוד, שמשקפים חזרה מעט מאוד מאור השמש שפוגע בהם. כדי לפתור את הבעיה הזו, בשנה שעברה אישרה נאס"א לפתח טלסקופ חלל ייעודי בתחום התת-אדום בשם NEO Surveyor. אמנם האסטרואידים הכהים אינם משקפים מספיק אור, אבל השמש עדיין מחממת אותם – וטלסקופ חלל שכזה יוכל לזהות את חתימת החום ובכך לגלות ולאפיין גופים קרובי-ארץ שעושים את דרכם אלינו. NEO Surveyor עתיד להשתגר ב-2026, לכל המוקדם.

neo-surveyor-web_pn6ZYD6.width-1320.jpg

להסיט אסטרואיד

כמובן, התראה היא רק צד אחד של משוואת ההגנה הפלנטרית. בנובמבר אשתקד שיגרה נאס"א את משימת Double Asteroid Redirection Test, או דארט (DART) – הניסיון הראשון של האנושות להסיט אסטרואיד ממסלולו באמצעות התנגשות. באוקטובר 2022, הגשושית תתנגש בעוצמה באסטרואיד קטן בשם דימורפוס ותנסה לשנות את מסלולו סביב אסטרואיד גדול יותר בשם דידימוס.

דימורפוס מקיף את דידימוס ממרחק של 1.2 קילומטר, והוא משלים הקפה סביב האסטרואיד מדי 11.9 שעות. פירושו של דבר שדימורפוס הקטן מקיף את האסטרואיד הראשי במהירות איטית מאוד של פחות מ-10 ס"מ לשנייה (כשליש קמ"ש). בנאס"א מקווים שהפגיעה תאט את הקצב הזה ב-1 מ"מ לשנייה, ובסך הכול להאריך את המסלול של דימורפוס בעשר דקות.

הבעיה היא שקשה למדוד ערך קטן כל כך כמו שינוי של 1 מ"מ לשנייה במסלול של אסטרואיד. מסיבה זו נבחר דווקא האסטרואיד הכפול, אשר יאפשר למדענים למדוד את השינוי במסלול האסטרואיד הקטן לא על רקע החלל העמוק אלא ביחס לאסטרואיד הגדול. המבחן האמיתי של משימת דארט יגיע רק ב-2027, כשאת האסטרואיד דימורפוס תבקר משימת המשך של סוכנות החלל האירופית בשם הֶרָה. הגשושית הרה תערוך את המדידות המדויקות שינסו לכמת את השינוי במסלול, במהירות ובציר של דימורפוס.

על ההסכמים חתמו ראש נאס"א ויליאם (ביל) נלסון ומנהל סוכנות החלל הישראלית תא"ל (מיל') אורי אורון. הטקס נערך במעמד שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, שגריר ארה"ב בישראל תומאס ניידס ושגריר ישראל בארצות הברית מיכאל הרצוג. 

את ההסכמי ארטמיס מובילה נאס"א וחברות בה כיום, לצד ארה"ב, 13 מדינות: אוסטרליה, אוקראינה, מקסיקו, איחוד האמירויות, איטליה, ברזיל, בריטניה, יפן, לוקסמבורג, ניו זילנד, פולין, קוריאה הדרומית וקנדה.  ישראל היא המדינה ה-15 שמצטרפת להסכמים. החתימה צפויה לאפשר לישראל להשתלב בתכנית ארטמיס השאפתנית במגוון שיתופי פעולה במחקר ובמדע לצד חיזוק שיתופי פעולה מסחריים וכלכליים בתחום החלל בין תעשיות החלל של כל המדינות החתומות. 

ההסכם הוא צעד חשוב מבחינה מדינית לישראל ומסמל את הצטרפותה לקבוצת מדינות שחרטו על דגלן עקרונות לשיתוף פעולה ולחקר החלל למטרות שלום. 

את הליך החתימה הובילו משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומשרד החוץ. קודם לטקס החתימה, אישרה ממשלת ישראל לפני כשבוע ההחלטה להצטרף להסכמי ארטמיס. 

urisign.jpg

 

640px-Lunar_Orbital_Platform-Gateway_with_approaching_Orion_spacecraft.jpg

 

מטרתה העיקרית של תוכנית "ארטמיס", שהיא המורכבת והיקרה בתכניותיה של נאס"א, היא להנחית בני אדם על הירח כבר ב-2025 ובהמשך אף לבסס תחנת מחקר מאוישת קבועה. למרות שנאס"א היא זו שמובילה את התוכנית, המדינות החתומות על הסכמי ארטמיס מגייסות אף הן אמצעים להשגת יעדיה. החללית שתישא את האסטרונאוטים מכדור הארץ לירח תהיה ככל הנראה חללית אוריון, שנאס"א מפתחת הן לטיסות לתחנת החלל והן למשימות לעומק החלל, בראשן טיסות לירח ובעתיד אולי גם טיסות מאוישות למאדים.

טרם ההסכם שנחתם היום, ישראל למעשה כבר לוקחת חלק במשימת ארטמיס 1 שצפויה להיות משוגרת במרץ 2022. הניסויים בחליפת המגן אסטרוראד של חברת סטמארד הנתמכת על ידי סוכנות החלל הישראלית, החלו כבר בינואר אשתקד בתחנת החלל הבינלאומית. החליפה צפויה לשמש תפקיד מרכזי בתוכנית ארטמיס, שכן האסטרונאוטים שיפעלו בחלל העמוק יהיו זקוקים להגנה מפני קרינת השמש המסוכנת. 

במשימת ארטמיס 1 הבלתי מאוישת, שמתוכננת להשתגר לירח, זו תהיה הפעם הראשונה שתיבחן האפקטיביות של הטכנולוגיה כנגד הקרינה בחלל העמוק. טיסה זו תהיה בלתי מאוישת אך תישא שתי בובות בדמות אישה: האחת "זוהר" שתלבש את החליפת המגן, והשניה, "הלגה", שלא תלבש אותה. לאחר חזרתן של שתי הבובות עמוסות חיישני הקרינה, ניתן יהיה להשוות ביניהן ולבדוק האפקטיביות של האפוד.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אורית פרקש-הכהן: ״אני מברכת את ראש סוכנות החלל על חתימה על הסכם ארטמיס והצטרפות ישראל לתכנית החלל השאפתנית, המורכבת והיקרה ביותר בעולם. חתימה על הסכם זה כעת, היא אבן בניין נוספת במערכת היחסים שלנו עם ארה״ב, הידידה הגדולה שלנו בעולם. המהות של תוכנית ארטמיס: לעשות משהו נועז, ומעורר השראה. להנחית אנשים - נשים וגברים - על הירח פעם נוספת, לאחר 5 עשורים. לראות איך הירח יכול להפוך ליותר מעצירה, אלא מקום לשהות בו לפרק זמן משמעותי, על מנת לאפשר פיתוחים ומחקרים שלא ניתן לפתח בשום מקום אחר. ישראל יכולה וצריכה לשמש תפקיד מרכזי בחלום הזה. ישראל יכולה לתרום בכל תחום הקשור בחלל - כולל שימוש בחליפות חלל ישראליות בטיסה הראשונה כבר במרץ הקרוב. מדובר בהוכחה נוספת שלטכנולוגיה ולחדשנות יש תפקיד דיפלומטי חשוב. למוח הישראלי יש שם שחוצה גבולות ויבשות, אפילו השמיים הם לא הגבול.״

תא"ל (מיל') אורי אורון, מנהל סוכנות החלל הישראלית: " אני גאה לחתום היום על הסכמי ארטמיס, כפי שהסמיכה אותי ממשלת ישראל ובכך לצרף רשמית את המדינה לתוכנית  פורצת הדרך אותה מובילה נאס"א להחזרת הטיסות המאוישות לירח כבר בשנים הקרובות. ישראל מצטרפת היום ל-14 המדינות  החולקות ערכים דומים בנוגע לשימוש העתידי במשאבי הירח, המאדים וגרמי שמים נוספים, בצורה פתוחה,  שוחרת שלום ולטובת האנושות כולה.  הצטרפותנו פותחת כר נרחב של אפשרויות מגוונות - טכנולוגיות, עסקיות ומדיניות ומוכיחה שוב את מעמדה של ישראל בתחומי החדשנות והטכנולוגיה. כבר בחודשים הקרובים, בשיגורה של משימת ארטמיס 1 נוטלת ישראל חלק באמצעות חליפה מיוחדת מפני קרינה, פרי פיתוחה של חברת סטמרד הישראלית בסיוע סוכנות החלל. החלל מוכיח היום שוב את הפוטנציאל העצום הגלום בו לישראל בפרט ולעולם כולו בתחומי החדשנות, הטכנולוגיה והדיפלומטיה הבינלאומית. אני משוכנע שבאמצעות תכנית ארטמיס תתקדם האנושות כולה, לא רק בחלל אלא גם כאן על כדור הארץ. סוכנות החלל הישראלית תפעל כדי להבטיח ככל האפשר את שיתופי הפעולה במחקר, במדע, בחדשנות ובכלכלה  במסגרת הסכמי אטרמיס בין גופים ישראליים לעמיתנו הבינלאומיים"