חברת אינטואיטיב מאשינז (Intuitive Machines) וסוכנות החלל האמריקאית נאס"א הודיעו בשישי, 7 במרץ, כי משימת אָתֶנָה באה לקיצה – פחות מ-13 שעות אחרי שנחתה על הירח. הנחתת הפרטית, השנייה של אינטואיטיב מאשינז שמנסה לנחות על הירח, נפלה על צידה כך שהלוחות הסולאריים אינם פונים ישירות לשמש ואינם יכולים לייצר חשמל. ללא חשמל הנחתת לא יכולה לערוך את ניסוייה, לאסוף או לשדר נתונים. מניית החברה מטקסס השילה כ-40% משוויה מאז ההודעה.

הנחתת הקודמת גם נפלה – אבל ניצלה באורח נס

טיסה לחלל, ועל אחת כמה וכמה נחיתה רכה על הירח, זה עסק מורכב. ברית המועצות הייתה המדינה הראשונה בעולם שנחתה נחיתה רכה על הירח (להבדיל מהתרסקות – מכוונת או לא) עם משימת לונה 9 ב-1966. מאז ועד היום 26 משימות, מאוישות ולא-מאוישות, נחתו נחיתה רכה על הלוויין הטבעי של כדור הארץ, רובן של ארה"ב וברה"מ. בשנים האחרונות סין נחתה בהצלחה ארבע פעמים על הירח, ויפן והודו נחתו פעם אחת כל אחת. 

בפברואר 2024 הפכה אינטואיטיב מאשינז לחברה המסחרית הראשונה בהיסטוריה שנוחתת על הירח, והמשימה האמריקאית הראשונה שנוחתת על הירח מאז אפולו 17 ב-1972. גם הנחתת אודיסאוס נחתה בזווית של 30 מעלות, איבדה לפחות אחד מרגליה ונפלה על הצד – אלא שהיא ניצלה באורח נס על יד מכל הליום ונשארה תלויה בזווית כזאת שאפשר ללוחות הסולאריים שלה להפיק חשמל. למרות הנחיתה הרעועה, משימת IM-1 השלימה את כל מטלותיה והוכתרה כהצלחה.

Image

למשימת IM-2 לא היה מזל שכזה. הנחתת אתנה שוגרה ב-26 בפברואר ממרכז החלל קנדי, על גבי מרקיע מסוג פאלקון 9 (Falcon 9) של חברת ספייס אקס (SpaceX). גם הפעם נראה כי מדובר בתקלה של הרגע האחרון במערכת ניווט הלייזר של החללית. לפי נאס"א, אתנה נחתה יותר מ-400 מטרים מאתר הנחיתה המיועד למרגלות מונס מוטון (Mons Mouton), ההר הגבוה ביותר בירח. למרבה הצער, החללית נחתה בתוך מכתש קטן, נפלה וכעת היא בצל המכתש – וללא כל סיכוי לטעון מחדש את הסוללות שלה בעזרת אנרגיית השמש.  

עם זאת, משימת IM-2 אינה לכישלון מוחלט. לפני שסוללות החללית התרוקנו, אינטואיטיב מאשינז הספיקה להעביר לנאס"א כ-250 מגה-בית מידע, שעתיד לסייע להפקת לקחים לקראת המשימות הבאות. זאת ועוד, אחד הניסויים העיקריים של אתנה היה לקדוח עד לעומק של מטר אחד ברגולית הירחי, ולחפש שיירים של חומרים נדיפים כמו מים ופחמן דו-חמצני – והחללית ההפוכה הצליחה להפעיל את המקדח, כך שלפחות ההדגמה הטכנולוגית עברה בהצלחה. ולבסוף יצוין כי אתר הנחיתה באזור מונס מוטון הוא הדרומי ביותר בהיסטוריה – כ-160 ק"מ בלבד מהקוטב הדרומי העשיר במרבצי מי קרח, שהוא האתר שארה"ב ובעלות בריתה, וסין ובעלות בריתה, מייעדות להקמת תחנות מחקר מאוישות בעשור הבא.

בנאס"א ממשיכים בכל הכוח

משימת IM-2 שוגרה במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS) של נאס"א, וכהכנה לאותה תוכנית ארטמיס שתנחית, ואחר כך תיישב, אסטרונאוטים בקוטב הדרומי של הירח. במסגרת תוכנית זו, שמתוקצבת ב-2.6 מיליארד דולר עד שנת 2028, נאס"א מממנת משימות פרטיות לירח בתמורה לעריכת ניסויים מדעיים והדגמות טכנולוגיות הנחוצים להצלחת ארטמיס. עד כה זכו במענקי CLPS חמישה זכיינים, שישגרו 11 משימות ויותר מ-50 מכשירים של סוכנות החלל האמריקאית לנקודות שונות בירח.

משימת IM-2 קיבלה מנאס"א תקציב של 62.5 מיליון דולר, ואינטואיטיב מאשינז חתומה על שתי משימות המשך: IM-3 המשובצת ל-2026 ו-IM-4 המשובצת ל-2027. בנאס"א מיהרו להבהיר שהם עומדים מאחורי ההסכם שלהם עם אינטואיטיב מאשינז ומאחורי התוכנית כולה, וכי אין מנוס אלא לבדוק טכנולוגיות חדשות בשטח – כלומר בירח. 

Image

למעשה, תוכנית CLPS כבר הוכיחה שאפשר להנחית נחתות פרטיות על הירח בשבריר מהמחיר של משימה ממשלתית. ביום שני שעבר, 3 במרץ, הנחתת בלו גוסט (Blue Ghost) של חברת פיירפליי (Firefly) הפכה לכלי הטיס הפרטי הראשון בהיסטוריה שנוחת בהצלחה על הירח, באגן שהוצף בלבה לפני כשלושה מיליארד שנה בתוך "ים המשברים" (Mare Crisuim), הנמצא ברבע הצפון-מזרחי של הירח (כשמביטים בו מההמיספרה הצפונית של כדור הארץ). 

הבלו גוסט שוגרה ב-15 בינואר יחד עם נחתת פרטית נוספת שעושה את דרכה לירח: רזיליאנס (Resilience) של אייספייס (ispace) היפנית. זאת הפעם הראשונה ששתי נחתות שונות – ופרטיות – משוגרות לירח בשיגור אחד. הרזיליאנס תגביה את המסלול שלה לאט לאט – וצפויה לנחות על פניו רק בחודש מאי או יוני. 

אתמול (שני), בשעה 10:34 לשעון ישראל, חברה קטנה מטקסס עשתה היסטוריה כשהפכה לחברה המסחרית הראשונה שנוחתת בהצלחה על הירח. הנחתת הלא-מאוישת בלו גוסט (Blue Ghost) של חברת פיירפליי (Firefly) השלימה נחיתה רכה בהצלחה באגן שהוצף בלבה לפני כשלושה מיליארד שנה בתוך "ים המשברים" (Mare Crisuim), הנמצא ברבע הצפון-מזרחי של הירח (כשמביטים בו מההמיספרה הצפונית של כדור הארץ). הנחתת נושאת עימה שורה של ניסויים מדעיים, בעיקר של סוכנות החלל האמריקאית – נאס"א.

צפו בנחיתה של בלו גוסט:

הישג שמעצמות מתקשות להשיג

ברית המועצות הייתה המדינה הראשונה בעולם שנחתה נחיתה רכה על הירח (להבדיל מהתרסקות – במכוון או בשוגג) עם משימת לונה 9. מאז ועד היום היו 26 נחיתות רכות על הלוויין הטבעי של כדור הארץ, מאוישות ולא-מאוישות, רובן של ארה"ב וברה"מ. בשנים האחרונות סין נחתה בהצלחה ארבע פעמים על הירח, ויפן והודו נחתו פעם אחת כל אחת. 

בפברואר אשתקד הפכה אינטואיטיב מאשינז לחברה המסחרית הראשונה בהיסטוריה שנוחתת על הירח, והמשימה האמריקאית הראשונה שנוחתת על הירח מאז אפולו 17 ב-1972. אלא שהנחיתה ההיא לא הייתה לגמרי רכה. אומנם כל המכשירים עבדו כשורה, אבל הנחתת אודיסאוס נחתה בזווית של 30 מעלות לאחר שאיבדה לפחות אחד מרגליה, נפלה וניצלה באורח נס על יד מכל הליום.

Image

עתה יכולים בפיירפליי להגיד בפה מלא: אנחנו היינו נחתנו ראשונים בהצלחה על הירח, כשהנחתת במצב זקוף ויציב. מנכ"ל החברה ג'ייסון קים צהל בשידור החי: "הכול תיקתק כמו שעון, אפילו כשנחתנו. יש לנו אבק ירח במגפיים!"

שני שיגורים לירח – במרקיע אחד

הבלו גוסט שוגרה ב-15 בינואר על גבי מרקיע מסוג פאלקון 9 של חברת ספייס אקס, יחד עם נחתת פרטית נוספת שעושה את דרכה לירח בימים אלה: רזיליאנס (Resilience) של אייספייס (ispace) היפנית. זאת הפעם הראשונה ששתי נחתות שונות – ופרטיות – משוגרות לירח בשיגור אחד. 

לירח שלנו אפשר להגיע בשלושה ימים, אבל כדי לחסוך באנרגיה, הרזיליאנס תגביה את המסלול שלה בהדרגה – וצפויה לנחות על פניו רק בחודש מאי או יוני. כך קרה שפיירפליי גנבה את הבכורה לאייספייס. למעשה, זאת הפעם השנייה שהחברה היפנית משגרת חללית לירח. בדצמבר 2022, הגשושית Hakuto-R הייתה עתידה להיות החללית המסחרית הראשונה לנחות נחיתה רכה על הירח – אך כמו החללית הישראלית בראשית, היא התרסקה על פניו.

Image

חזרה לבלו גוסט. הנחתת, שגודלה כשל מכונית קטנה, נכנסה בהצלחה למסלול סביב הירח ב-13 בפברואר. אתמול החלה הבלו גוסט את מסעה לפני הקרקע, מגובה של כ-100 ק"מ מעל פני הירח, כשהיא משתמשת במנועיה כדי להשיל מעצמה מהירות מסלולית ולמקם את עצמה מעל אתר הנחיתה. בדקות האחרונות של הנחיתה הגורלית, החללית בחרה אוטונומית נקודה שטוחה וללא סלעים לנחות בה. ב-10:34 לשעון ישראל, כל רגלי הבלו גוסט נגעו ברכות ברגולית האפרפר – החללית הפרטית הראשונה שעושה כן.

חללית מסחרית נוספת על הירח – עוד השבוע

כמובן, למילים כמו "פרטית" ו"מסחרית" כבר אין את אותה המשמעות כמו בימי המלחמה הקרה, והגבולות בין סוכנויות חלל לתעשיית החלל הולך ומיטשטש. הבלו גוסט של פיירפליי שוגרה במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS) של נאס"א, כהכנה לתוכנית ארטמיס. 

סוכנות החלל האמריקאית שילמה לפיירפליי 101.5 מיליון דולר בתמורה לכך שהנחתת תישא עשרה ניסויים מדעיים וטכנולוגיים של נאס"א. בין היתר, הנחתת תנסה לברר כיצד חום מוסע מפנים הירח לאדמת הירח, לבדוק מערכת ניווט לוויינית גלובלית (GNSS) לירח ואת האינטראקציות בין שדות חשמליים ומגנטיים על פני השטח של הלבנה, תצלם ברנטגן את השדה המגנטי של כדור הארץ הארץ ותציב רטרו-רפלקטור חדש כדי למדוד בדיוק רב יותר את המרחק בין כדור הארץ לירח.

הבלו גוסט נחתה בבוקר הירחי, וכעת יעמדו לרשותה שבועיים ארציים של שמש – שמהם תפיק חשמל – כדי לבצע את משימותיה. וזה לא הכול. בהמשך השבוע צפוי ניסיון נחיתה נוסף על הירח. לא, לא של החללית היפנית רזיליאנס, שעדיין עושה את דרכה הארוכה לירח. אינטואטיב מאשינז תנסה להנחית את הנחתת השנייה שלהם, אָתֶנָה, ביום חמישי הקרוב. גם נחתת זו משוגרת במסגרת התוכנית של נאס"א, ומשימתה העיקרית תהיה לכמת ולאפיין את מי הקרח שמתחת לפני השטח הירחי.

Image

פכת החלל החדש ולאנושות בכלל: הבוקר (רביעי) שוגרו שתי נחתות שונות – ופרטיות – לירח: בלו גוסט 1 (Blue Ghost 1) של חברת פיירפליי (Firefly) האמריקאית ורזיליאנס (Resilience) של אייספייס (ispace) היפנית. הנחתות שוגרו לירח ממרכז החלל קנדי שבפלורידה בשעה 08:11 לשעון ישראל, על גבי מרקיע מסוג פלקון 9 של חברת ספייס אקס.

הליום-3 ו"דיסק זיכרון"

האנושות נערכת לחזור לירח עד סוף העשור, ובעשור הבא להקים בו שתי תחנות מחקר מאוישות בקוטב הדרומי של הירח – אחת של ארה"ב ובעלות בריתה במסגרת תוכנית ארטמיס והאחרת בהובלת סין ורוסיה, בצידו הרחוק ("האפל") של הקוטב. במקביל, הוזלת עלויות השיגור חוללה מהפכה אדירה, שמכניסה עוד ועוד חברות מסחריות לתעשיית החלל – ומאפשרת גם לסטרטאפים קטנים לשאוף רחוק מאוד, אפילו לירח.

למעשה, אייספייס היפנית כבר שיגרה חללית לירח בדצמבר 2022. הגשושית Hakuto-R הייתה עתידה להיות החללית המסחרית הראשונה לנחות נחיתה רכה על הירח – אך כמו החללית הישראלית בראשית, היא התרסקה על פניו כתוצאה מתקלה בהערכת מרחקה מפני השטח. באייספייס אמרו שהם ערכו את התיקונים הנדרשים, ושהרזיליאנס אכן תנחת נחיתה רכה ב"ים הקור" שבצפון הירח. 

הנחתת רזיליאנס נושאת עימה כמה ניסויים של מכוני מחקר ותאגידים מסחריים, וכן פרויקט בשם "דיסק זיכרון" הכולל 275 שפות אנושיות – לרבות עברית. הפרויקט, שנערך בשיתוף עם אונסק"ו, נועד לשמר את העושר הלשוני של האדם במקרה של אפוקליפסה כאן על הארץ.

Image

אך המטען העיקרי של רזיליאנס הוא מיקרו-רובר שיוצר בשלוחה הלוקסמבורגית של אייספייס. הרובר שייסע על פני הירח, יאסוף דוגמיות מהרגולית הירחי וינתח אותן, בין היתר בניסיון לאפיין את כמות ההליום-3 על אדמת הירח. הגז הליום-3 נדיר מאוד בכדור הארץ, ולכן גם יקר מאוד, ורבים מאמינים שכרייה מסחרית שלו מאבק הירח תאפשר להגשים את חלום ההיתוך הגרעיני כאן על הארץ – ולשחרר את האנושות מתלותה בדלקי מאובנים. בחודש שעבר חתמה אייספייס על הסכם לשיתוף פעולה בכריית הליום-3 עם חברת הכרייה היפנית מגנה פטרה (Magna Petra). 

החללית המסחרית השנייה שנוחתת על הירח

לירח שלנו אפשר להגיע בשלושה ימים, אבל כדי לחסוך באנרגיה, הרזיליאנס תגביה את המסלול שלה לאט לאט – וצפויה לנחות על פניו רק בחודש מאי או יוני. ואילו הבלו גוסט של חברת פיירפליי תבלה 25 ימים במסלול סביב כדור הארץ, במהלכם ייבדקו מערכותיה. אחר כך תצא החללית למסע בן ארבעה ימים לכיוון הירח, ותבלה עוד 16 יום במסלול סביב הירח לפני שתנסה לנחות מזרחית לנחתת היפנית, ב"ים המשברים". בגלל המסלול העקיף של הרזיליאנס, אם פיירפליי תצליח להנחית את הבלו גוסט תהיה זו הנחיתה הרכה השנייה בהיסטוריה של חללית פרטית על הירח, אחרי הנחתת אודיסאוס של אינטואיטיב מאשינס בפברואר אשתקד.

Image

כמובן, למילים כמו "פרטית" ו"מסחרית" כבר אין את אותה המשמעות, והגבולות בין סוכנויות חלל לתעשיית החלל הולך ומיטשטש. הבלו גוסט של פיירפליי שוגרה במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS) של נאס"א, כהכנה לתוכנית ארטמיס. בלו גוסט נושאת עשרה ניסויים מדעיים וטכנולוגיים, ובהם גם רטרו-רפלקטור חדש שיאפשר מדידות מדויקות יותר של המרחק בין כדור הארץ לירח.

אחרי הנחיתה, לבלו גוסט יעמדו כשבועיים – או יום ירחי אחד – כדי לערוך את כל ניסוייה. בין היתר, הנחתת תנסה לברר כיצד חום מוסע מפנים הירח לאדמת הירח, לבדוק מערכת ניווט לוויינית גלובלית (GNSS) לירח ואת האינטראקציות בין שדות חשמליים ומגנטיים על פני השטח של הלבנה. הבלו גוסט אף תתפנה לצלם ברנטגן את השדה המגנטי של הארץ.

המרוץ לירח עדיין בחיתוליו

וזאת רק ההתחלה בכל מה שקשור לתוכניות לירח. בהמשך השנה תשגר אינטואיטיב מאשינס את משימתה השנייה לירח, והפעם תנסה להנחית נחתת חדישה מסוג נובה C. ואילו במרץ ספייס אקס תשגר חללית סטארשיפ לא-מאוישת אחת למסלול סביב כדור הארץ, ואחרי כמה שבועות תשגר סטארשיפ לא-מאוישת שנייה, שתנסה לתדלק את הראשונה במסלול. הצלחת העגינה לא רק הכרחית לתוכניות ארוכות הטווח של אילון מאסק ליישוב מאדים, אלא קודם כל לתדלוק גרסת רכב הנחיתה הירחי של הסטארשיפ שעתיד להנחית את האסטרונאוטית הראשונה והאסטרונאוט הלא-לבן הראשון על פני הירח ב-2027. כמו כן, גרסה ראשונית – ולא-מאוישת – של רכב הנחיתה הירחי בלו מון של בלו אוריג'ין עתידה לנחות על הירח ב-2025.

האם חלום הכרייה בחלל בדרך להתגשם? שלשום (שלישי) נודע כי חברת החלל היפנית אייספייס (ispace) חתמה על הסכם עם חברת הכרייה היפנית מגנה פטרה (Magna Petra). במיזכר ההבנות בין החברות נכתב כי הן ישתפו פעולה בכריית הליום-3 על הירח והבאתו חזרה לכדור הארץ. 

דלק הכוכבים

כשאנחנו חושבים על כרייה בחלל, רובנו חושבים על זהב ועל מתכות נדירות אחרות הנמצאות בשפע על פני השטח של אסטרואידים. אבל יש גז אחד שעשוי להיות יקר אף יותר מזהב – ובטווח הרחוק אף עשוי להציל את האנושות מחורבן אקלימי: הליום-3. 

מדענים רבים מאמינים שהיתוך גרעיני הוא עתיד ייצור האנרגיה. שלא כמו ביקוע גרעיני, שהוא פיצול גרעין אטום של יסודות כבדים כמו אורניום, בהיתוך גרעיני מפיקים אנרגיה על ידי מיזוג של גרעינים קטנים לכדי גרעין אטום חדש. כך השמש שלנו – וכל כוכבי השבת – מפיקים אנרגיה. האנושות כבר הצליחה להגיע להיתוך גרעיני באמצעים הרסניים – פצצת מימן – אך למרות ניסיונות הולכים ומשתכללים מאז שנות ה-50 של המאה שעברה, מדענים עדיין לא הצליחו ליצור כור של היתוך גרעיני יציב, שמייצר יותר אנרגיה מכפי שהוא צורך (ועל הדרך לא מזהם רדיואקטיבית). והסיבה לכך היא שבהיתוך גרעיני נפלטים נייטרונים שגורמים לבזבוז אנרגיה. 

כאן נכנס לתמונה ההליום-3. בזמן שהליום-4, המוכר לנו פשוט כ"הליום", מורכב משני פרוטונים ושני נייטרונים, בהליום-3 יש רק נייטרון אחד. לכן כשמתיכים גרעינית שני אטומים של הליום-3 לא נפלט אף נייטרון, והמערכת הופכת לכדאית מבחינה אנרגטית. לכן הליום-3 נחשב לדלק הכוכבים – שעשוי לשחרר את האנושות מתלותה בדלקי מאובנים.

Image

אלא שהליום-3 הוא גז נדיר מאוד בכדור הארץ. אומנם השמש שלנו מייצרת הליום-3 כחלק מתהליך ההיתוך הגרעיני שלה, ופולטת מולקולות הליום-3 כל הזמן, אלא שהאטמוספרה של כדור הארץ חוסמת אותן. בירח אין אטמוספרה, והליום-3 המגיע מהשמש נספג באדמתו מזה מיליארדי שנים. לפי הערכות, הרגולית הירחי אוצר כ-100 מיליון טונות. אם נחמם את אבק הירח ל-600 מעלות צלזיוס, האד שיצא ממנו – זה הליום-3.

היזם שיביא את הליום-3 מהירח לא רק יציל את כדור הארץ – הוא גם יתעשר. ליטר הליום-3 מתומחר כעת ב-2,500 דולר לליטר, פי 140,000 מהליום-4, כך שחללית אחת שתביא הליום-3 מהירח תעשיר את בעליה במאות מיליוני דולרים.

להשתמש בתשתית של ארטמיס כדי לבסס כלכלה ירחית

לשם שואפת החברה היפנית מגנה פטרה. בהודעה לתקשורת שפרסמה יחד עם אייספייס נכתב כי השתיים מחויבות ל"כרייה בטוחה סביבתית ובת-קיימא" של האיזוטופ הליום-3 בכמויות מסחריות על אדמת הירח, הבאתו לכדור ארץ ושיווקו כאן. 

אם עד לפני כמה שנים, מילים יפות כאלה היו נשמעות דמיוניות לגמרי, מהפכת החלל החדש הפכה אותן למציאות. למעשה, אייספייס היפנית כבר שיגרה חללית לירח בשנה שעברה. הגשושית Hakuto-R הייתה עתידה להיות החללית המסחרית הראשונה לנחות נחיתה רכה על הירח – אך בסופה היא התרסקה על פניו כתוצאה מתקלה במד הגובה. באייספייס אומרים שהם ערכו את התיקונים הנדרשים, והנחתת הבאה שלהם, רזיליאנס (Resilience) צפויה להשתגר לירח על גבי מרקיע פאלקון 9 של חברת ספייס אקס כבר בינואר 2025. הנחתת רזיליאנס תישא מיקרו-רובר, שייסע על פני הירח, יאסוף דוגמיות ויבדוק את היתכנות הוצאת ההליום-3 מהרגולית.

Image

במגנה פטרה ובאייספייס מכירים בכך שכרייה תעשייתית תצריך תשתית תעשייתית: כני שיגור ונחיתה, חלליות מטען גדולות שיעגנו במסלול סביב הירח וצי של רוברים, רכבי נדידה ירחיים והאסטרונאוטים המיומנים שיתפעלו אותם. למרבה המזל, התשתית הזאת הולכת ונבנית בימים אלה במסגרת תוכנית ארטמיס של ארה"ב ובעלות בריתה, ובמסגרת השאיפה הסינית-רוסית המקבילה, לבנות תחנת מחקר מאוישת בקוטב הדרומי של הירח – השופע מרבצים של מי קרח.

החברות היפניות מתכוונות להשתמש בתשתית הזאת כדי לספק את ההליום-3. "כדי לבסס כלכלה עצמאית במסלול סביב הירח אין די במים", מסר בהצהרה המשותפת מנכ"ל ומייסד אייספייס, טקאשי הקאמדה. "נצטרך לנצל משאבים נוספים, וחשוב לעבוד היום במטרה לדעת איך לנצל אותם".

ביום שישי, 23 בפברואר, אינטואיטיב מאשינז (Intuitive Machines) עשתה היסטוריה כשהנחיתה את הנחתת שלה נובה-סי (Nova-C) על אדמת הירח – החללית המסחרית הראשונה אי פעם שנוחתת נחיתה רכה על הירח, ובכלל החללית האמריקאית הראשונה שנוחתת נחיתה רכה על הירח מאז אפולו 17 ב-1972. אלא שכעת מסתבר שהנחיתה לא הייתה רכה לחלוטין, והנחתת – המכונה "אודיסאוס" על שם הגיבור ההומרי – הפוכה על צידה. 

חללית שעונה על סלע

הנחתת אודיסאוס שוגרה ב-15 בפברואר על גבי משגר מסוג פלקון 9 של חברת ספייס אקס. אחרי שני תיקוני מסלול, האודיסאוס נכנסה למסלול ירחי נמוך ב-21 בפברואר. בלילה שבין חמישי לשישי, בשעה 01:23 לשעון ישראל, היא נחתה סמוך למכתש מאלאפרט A (Malapert A) המרוחק כ-300 ק"מ מהקוטב הדרומי.

כאמור, כעת מסתבר שהנחיתה לא עברה חלק. במסיבת עיתונאים שנערכה 24 שעות אחרי הנחיתה אישרו מנהלי אינטואיטיב מאשינז שהנחתת, שגובהה 4.3 מטר ורוחבה 1.6 מטר, נחה על צידה שניים או שלושה ק"מ מאתר הנחיתה המיועד. המנכ"ל סטיב אלטמוס סיפר שבמהלך הנחיתה הסופית, האודיסאוס הייתה אמורה לנחות בקצב של מטר לשנייה. בפועל, היא נחתה בקצב מהיר פי שלושה למטה – וכן נעה בקצב של מטר לשנייה הצידה. כתוצאה מכך, אחת מרגלי הנחתת נתפסה בקרקע – והיא התהפכה.

במקרה כזה, הנחתת בהחלט הייתה יכולה לפגוע בקרקע ולהישבר חלקית או לחלוטין. אלא שבאינטואיטיב מאשינז מניחים שהאודיסאוס שעונה על סלע, כשהיא מורמת מעט מעל פני הקרקע. למסקנה זו הגיעו בעקבות החשמל שהלוחות הסולאריים שלה מייצרים, חשמל המעיד על כך שצידה האחד אמנם חשוך יותר, אך הוא אינו מכוסה כולו. 

Image

למרבה המזל, המטען היחיד שהורכב על צד החללית שפונה לקרקע הוא מטען סטטי לגמרי: עבודת האומנות "מופעי הירח" של הפסל האמריקאי ג'ף קונס. כל שאר המטענים – המסחריים והמדעיים – עבדו כשורה במהלך הנחיתה וממשיכים לאסוף נתונים כעת על אדמת הירח. הקושי העיקרי של מהנדסי המשימה יהיה להעביר את כל המידע הזה חזרה לכדור הארץ. מאחר שהאודיסאוס שכובה על צידה, חלק מהאנטנות שלה אינן מכוונות אלינו. באינטואיטיב מאשינז עדיין מנסים להבין באיזה קצב הנחתת יכולה לשלוח את המידע בעזרת האנטנות השמישות, אך מעריכים באופטימיות שרוב נתוני המשימה יתקבלו בסופו של דבר. 

ניסוי של נאס"א הציל את המשימה

עד כה, חמש מעצמות הצליחו לנחות על הירח: ברה"מ, ארה"ב, סין, הודו ויפן, כאשר הנחתת ההודית צ'אנדריאן 3 נחתה על הירח באוגוסט האחרון – והנחתת היפנית SLIM עשתה זאת רק לפני כחודש. 

אודיסאוס של אינטואיטיב מאשינז היא הנחתת הלא-ממשלתית השלישית שמנסה לנחות על הירח. הראשונה שניסתה הייתה בראשית הישראלית של עמותת SpaceIL, שהתרסקה על הירח באפריל 2019. אחריה באה HAKUTO-R M1 של החברה היפנית ispace, שהתרסקה על הירח באפריל 2023. ואילו ב-8 בינואר השנה שוגרה לירח הנחתת פרגרין (Peregrine) של חברת אסטרובוטיק, אך תקלה גרמה לפיצוץ באחד ממכלי הדלק שעות ספורות לאחר ההמראה – ומהנדסי המשימה נאלצו לבטל את ניסיון הנחיתה.

למרות שאינטואיטיב מאשינז ואסטרובוטיק הן חברות פרטיות למהדרין, ניסיונות השיגור שלהן לירח זכו לרוח גבית חזקה מנאס"א במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים הירחיים של נאס"א (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS). כך, נאס"א שילמה לאינטואיטיב 118 מיליון דולר בתמורה לנשיאת שורה של ניסויים מטעמה לפני השטח של הירח.

למרבה האירוניה, יכול מאוד להיות שאחד מאותם ניסויים "בתשלום" הציל את המשימה. ב-21 בפברואר, אחרי שהנחתת נכנסה למסלול סביב הירח, מהנדסי המשימה גילו שמדי טווח הלייזר לא עובדים – כי לפני השיגור מישהו שכח להסיר את מתגי הבטיחות מעל הלייזר, המסוכן לעיניים. בלי מדידה מדויקת של הטווח, החללית לא הייתה יודעת מתי לבלום את עצמה לפני הנחיתה – והיא הייתה מתרסקת כמעט בוודאות.

רצה הגורל ואחד מהניסויים שנאס"א שילמה בגינם הוא מכשיר ניסיוני בשם Navigation Doppler Lidar שפותח במרכז המחקר לנגלי. המכשיר משתמש באפקט דופלר כדי למדוד בדיוק רב יותר את הגובה, המהירות והכיוון, והוא נועד לאפשר נחיתה בתוואי שטח בעייתי, כמו בתוך מכתשים ותעלות לבה. לאחר שגילו את התקלה במערכות הניווט שלהם, באינטואיטיב מאשינז כללו את נתוני הניסוי במערכת הניווט של אודיסאוס – וכך גם הצילו את הנחתת וגם ערכו ניסוי "רטוב" בשירות נאס"א.

הבוקר (ב', 8 בינואר) משימת הפרגרין לונאר לנדר (בעברית, "פרגרין" הוא בז נודד – בעל החיים המהיר בכדור הארץ) שוגרה בהצלחה לירח, שעל פניו היא תנסה לנחות ב-23 בפברואר. לא בכל יום נוחתת חללית על הירח – אך גם בהקשר זה מדובר במשימה היסטורית: הנחיתה הרכה הראשונה של חללית מסחרית או לא ממשלתית על עולם אחר, המשימה הראשונה שמשוגרת במסגרת תוכנית שירותי המטען המסחריים של נאס"א (Commercial Lunar Payload Services, או CLPS) והמשימה הראשונה שמשוגרת על גבי משגר הוולקן קנטאור החדש של חברת ULA.

צפו בשיגור: 

ניסויים של נאס"א – לצד אפר של נפטרים

בדומה לתוכנית המאוישת המסחרית של נאס"א שהולידה את הדרגון 2 של ספייס אקס ואת הסטארליינר של בואינג, תוכנית שירותי המטען המסחריים נועדה לאפשר לנאס"א לשגר מטענים לירח מבלי לבנות בעצמה את מערכות השיגור. נאס"א מעדיפה בשנים האחרונות להתמקד במדע ולהשאיר את בניית התשתיות לשוק הפרטי – וכך גם לחסוך כסף וגם לעודד את תעשיית החלל. 

ב-2021, נאס"א העניקה לחברת ההזנק אסטרובוטיק (Astrobotic) כ-80 מיליוןן דולר בתמורה לנשיאת חמישה ניסויים על סיפון נחתת החברה, הפרגרין. בנוסף, הנחתת תישא שני רוברים זעירים – אחד מאוניברסיטת קרנגי מלון בארה"ב ואחד של סוכנות החלל המקסיקנית – גלאי קרינה של סוכנות החלל הגרמנית ועוד שורה ארוכה של מזכרות חביבות, כמו קפסולת זמן המכילה 80,000 הודעות מילדים מכל רחבי העולם (תרומת אסטרוסקייל), ביטקוין אחד מאיי סיישל, כל ערכי ויקיפדיה בכל השפות השמורים על צ'יפ בגודל מטבע, ואפילו אפר אנשים מתים מחברת אליסיום ספייס – המציעה שירותי קבורה והנצחה בחלל. 

כל זה ייכנס כאמור לנחתת פרגרין של אסטרובוטיק, וימריא לירח על גבי משגר וולקן קנטאור (Vulcan Centaur) של ULA – חברת החלל של לוקהיד מרטין ובואינג. השיגור לירח בערב חג המולד יהיה שיגור הבכורה של המשגר הכבד החדש, שעתיד להחליף את שני סוסי העבודה של ULA: האטלס 5 והדלתא 4 הכבד.

היסטוריה בשנה החדשה?

כמובן, המשגר – ואפילו המטען – יישכחו מלב אם וכאשר הנחתת תנחת על פני הירח. ההישג המשמעותי שעל הפרק הוא עצם הצלחת הנחיתה הרכה. בעוד שארבע מעצמות נחתו עד היום נחיתה רכה על הירח – ברה"מ, ארה"ב, סין ולאחרונה גם הודו – אף גוף חוץ-ממשלתי עוד לא הצליח לעשות זאת.

ב-2007, גוגל הכריזה על הגוגל לונאר אקס פרייז (Google Lunar X Prize) על סך 20 מיליון דולר לקבוצה הראשונה שתצליח להנחית חללית לא-מאוישת על הירח עד 2018. אמנם אף מתחרה לא עמדה בדדליין התחרות, אבל הקבוצה הישראלית SpaceIL שיגרה ב-2019 את הגשושית בראשית לירח – שנכנסה בהצלחה למסלול סביב הירח, אך התרסקה על פניו עקב פקודה שגויה לכיבוי מחשבי הנחתת. ואילו באפריל השנה התרסקה הנחתת Hakuto-R של הקבוצה היפנית מהתחרות, ispace.

אסטרובוטיק גם כן נולדה מהתחרות של גוגל. ואם נחתת הפרגרין שלה תצליח לנחות על הירח ב-23 בפברואר, היא תעשה היסטוריה – ותפתח פרק חדש במהפכת החלל החדש. אלא שהפרגרין הייתה אמורה להמריא ב-24 בדצמבר, ערב חג המולד, ולנחות בינואר. בשל הדחייה, הפרגרין עלולה להפסיד את הבכורה למשימה פרטית אחרת: הנחתת נובה-סי (Nova-C) של חברת אינטואיטיב מאשינז (Intuitive Machines), שאף היא נולדה מתחרות של הגוגל ואף היא זכתה למימון של נאס"א במסגרת CLPS. נובה-סי תמריא על גבי משגר פלקון 9 של ספייס אקס בין ה-12 ל-16 בינואר, כלומר אחרי הפרגרין. אולם מאחר שהמסלול שלה לירח ישיר יותר, היא תנסה לנחות על פניו בין ה-19 ל-21 בינואר.

לתחרות כזאת שאפו בנאס"א. היום אנחנו מתייחסים כמובן מאליו לכך שחלליות מסחריות נושאות ציוד, אסטרונאוטים ואפילו תיירי חלל ליעדים בחלל הקרוב – כמו לתחנת החלל הבינלאומית. בנאס"א היו רוצים לראות תחרות מסחרית דומה בירח, שתאפשר לה לממן ולתפעל בסיס המאויש בקוטב הדרומי, במסגרת תוכנית ארטמיס השאפתנית.

Image

הארגון ההודי לחקר החלל (ISRO) שיגר ביום שישי (14 ביולי) את משימת צ'אנדריאן 3 לירח. המשימה, שכוללת רובר ונחתת, היא הניסיון השני של מעצמת החלל החדשה להפוך למדינה הרביעית בהיסטוריה שנוחתת נחיתה רכה על הירח, אחרי ברה"מ וארה"ב ב-1966 וסין ב-2013. כזכור, עמותת SpaceIL ניסתה להנחית על הירח את החללית הישראלית בראשית ב-2019 – אך זו התרסקה עקב כשל באחד ממדדי התאוצה של הגשושית.

החללית שוגרה ממרכז החלל סאטיש דאוון שבמדינת אנדרה פרדש שבהודו על גבי המשגר ההודי הבינוני LVM3 M4. למרות השיגור החלק, נראה כי ייתכן שצילינדר מהמשגר נפל בחוף גרין הד שבמערב אוסטרליה. בתקרית לא היו נפגעים, וסוכנות החלל האוסטרלית עוד בודקת את מקור העצם המסתורי.

הראשונה למצוא מים על הירח

הודו נחשבת למעצמת חלל בעיקר בזכות תעשיית החלל המשגשגת שלה, אבל למדינה המאוכלסת בעולם יש גם שאיפות חלל לאומיות גדולות למדי.

ב-2008 הודו שיגרה את משימת הצ'אנדריאן (בסנסקריט: "רכב חלל") 1, שכללה גשושית התרסקות ומקפת. הגשושית התרסקה במכוון בקוטב הדרומי של הירח, והמקפת ניתחה את האבק ממסלול ההקפה – ומצאה את הראיות הישירות הראשונות לקיומם של מי קרח בירח שלנו. 

לעומת זאת, הצ'אנדריאן 2 נועדה לנחות נחיתה רכה – אך התרסקה על הירח ב-2019 בשל תקלת תוכנה שהסיטה אותה מהמסלול.

בדומה לקודמתה, גם הצ'אנדריאן 3 כוללת נחתת בשם ויקראם (על שם אבי תוכנית החלל ההודית, ויקראם סאראבהאי) ורובר בשם פראגיאן ("חוכמה"). לפי התוכנית, הנחתת והרובר צפויים לנחות סמוך לקוטב הדרומי של הירח ב-23 באוגוסט. מטרת המשימה היא למפות את הטיפוגרפיה ואת המשאבים באזור הקוטב, וכמובן להדגים את היכולת הטכנולוגית של המערכות השונות, לקראת ניסיון הודי לנחיתה מאוישת על הירח בשנים הקרובות.

מרוץ הירח השני

מדינות רבות, מאיחוד האמירויות ועד טורקיה, מתכוונת להנחית נחתות ורוברים על הירח בשנים הקרובות – במרוץ חדש שזכה לכינוי "מרוץ הירח השני". במקביל למרוץ המדינתי, חברות הזנק פרטיות, וכן עמותות חינוכיות כמו ispace ו-SpaceIL עם בראשית 2, רוצות להוכיח שאפשר להגיע לירח בזול, בקטן ובחכם – ואפילו להרוויח כסף מניצול משאביו. 

עם זאת, עיקר המרוץ נערך בין סין לארה"ב – כאשר שתי המעצמות ינסו להנחית בני אדם בקוטב הדרומי של הירח, העשיר במי קרח, במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א ותוכנית צ'אנגה של מינהל החלל הסיני (CNSA). בשלב השני, שצפוי לצאת לפועל בתחילת העשור הבא, המעצמות יחלקו ביניהן את משאבי הירח: ארה"ב תתבסס בחלקו הקרוב של הקוטב הדרומי, וסין בחלקו הרחוק.

השיגור ההיסטורי של דז'וצ'ה-2, המשגר הסיני הפרטי העושה שימוש בדלק מתאן,  הסתיים בכישלון ברביעי שעבר (14.12). המשגר של חברת לנדספייס (Landspace) אמנם המריא בהצלחה ממרכז שיגורי הלוויינים ג'יוצ'ואן שבמדבר גובי, אולם בעיה טכנית בשלב השני של הרקטה הביאה לכך שהמשגר לא הגיע למהירות הבריחה הנדרשת – וכל הלוויינים שנשא אבדו. 

תעשיות החלל בעולם שואפות להסתמך יותר על דלק מתאן והסינים הם הראשונים לנסות זאת בפועל. למרות שמדובר בכישלון, מתוכננים בסין שיגורי מתאן נוספים וניתן לראות כי תוך זמן קצר תעשיית החלל הסינית זינקה וניצבת בחזית טכנולוגיות השיגורים בעולם.

המרוץ למתאן

ב-2019 הפכה חברת איי-ספייס (i-Space) לחברה הסינית הפרטית הראשונה בהיסטוריה שמשגרת לוויין למסלול. המשגר של איי-ספייס, היפרבולה-1, השתמש בדלק מוצק. דלקים מוצקים הם זולים, אמינים ופשוטים לשימוש, אלא שכוח הדחף שהם מעניקים למשגר נופל בהרבה מזה של דלק נוזלי. בנוסף, הם לא נחשבים למתאימים למשגרים מודרניים בינוניים וגדולים. 

לעומת השיגור של איי-ספייס, ניסיון השיגור של לנדספייס בשבוע שעבר ניסה לקבוע מספר שיאים: השיגור הראשון בהיסטוריה של משגר מתוצרת חברה סינית פרטית המשתמש בדלק נוזלי בכלל, והשיגור הראשון בעולם של משגר המשתמש במתאן נוזלי באופן ספציפי. אבל מדוע מדובר במהלך משמעותי כל כך?

בימים אלה נערך מרוץ כלל-עולמי לפיתוח הנעה מבוססת מתאן נוזלי למשגרים – לרבות הסטארשיפ של ספייס אקס, הנויטרון של רוקט לב והוולקן של חברת ULA. 

בהשוואה לשני סוגי הדלק הנוזלי הנפוצים ביותר בשיגור לחלל, המתאן חסכוני יותר מהקרוסין במונחים של המרת מסה לכוח דחף, משמע שצריך פחות דלק כדי לקבל את אותו הדחף. אלא שקרוסין מנצח אותו מבחינת כוח דחף – כלומר אפשר לשרוף יותר קרוזין בכל רגע נתון מאשר מתאן. ואילו מימן נוזלי מנצח את שניהם ביעילות, אבל מפסיד למתאן, ובטח לקרוסין, מבחינת כוח דחף.

אלא שמימן היא המולקולה הקטנה ביותר ביקום, והיא לעד תברח מבעד בקיעים זעירים במשגר – עד כדי כך שנאס"א מביאה בחשבון דליפת דלק במשגר ה-SLS. למעשה, דליפה חריגה היא שגרמה לאחד העיכובים בשיגור משימת ארטמיס 1. בעיה אחרת עם מימן נוזלי היא הצורך לקרר אותו לטמפרטורות נמוכות מאוד לפני השיגור. את המימן הנוזלי שמשמש את ה-SLS יש לקרר לטמפרטורה של 217 מעלות צלזיוס מתחת לאפס – ולהשתמש בחומר מבודד, שמוסיף למשקל החללית, כדי לשמור עליו בטמפרטורה הנכונה. במילים אחרות, מתאן יושב במקום טוב באמצע בין המימן התובעני והחמקמק לקרוסין העוצמתי והבזבזני. 

למתאן יש גם יתרון ענק על פני המתחרים ברקטות לשימוש רב-פעמי: הוא לא מייצר פיח. כשקרוזין נשרף, הוא פולט פחמן עודף כפיח, שעלול להצטבר ולחסום את המנוע. מסיבה זו דלק מתאן עשוי להוזיל עוד יותר את עלות השיגור לחלל, שכן אפשר יהיה להשתמש במשגר שוב ושוב. חללית כמו סטארשיפ למשל עתידה לפי התכנון לטוס 1,000 פעמים לחלל. זאת ועוד, קל מאוד לייצר מתאן נוזלי על פני עולמות אחרים כמו מאדים והירח – בלי צורך להקפיא ולבודד אותו כמו את המימן – וגם זה שיקול לחברות כמו ספייס אקס שחושבות קדימה על עתיד האנושות בעשור הבא. 

תעשיית החלל הפרטית בסין ממשיכה לחלום בענק

כאמור, לנדספייס הסינית ניסתה להפוך לחברה הראשונה בעולם שמשתמשת בדלק מתאן כדי לשגר מטען למסלול סביב כדור הארץ, אבל כשלה בכך. המשגר נשא מספר לוויינים פרטיים שיועדו למסלול מסונכרן-שמש (SSO), ונשרפו באטמוספרה. יצוין כי גם לפני ארבע שנים ניסתה לנדספייס לשגר את המשגר דז'וצ'ה – וגם אז הוא לא הצליח להגיע למסלול, למרות שבניסיון הקודם החברה השתמשה בדלק מוצק פשוט.

ממשלת סין פתחה את שוק החלל לתחרות ב-2014, ומאז תעשיית החלל הסינית מוכיחה שהיא מהשאפתניות ביותר בעולם. איי-ספייס, וואןספייס (OneSpace), גלקטיק אנרג'י (Galactic Energy) כבר ניסו או הצליחו לשגר משגרים קלים לחלל באמצעות דלק מוצק – וכך גם חברות הבת של תאגידי החלל הממשלתיים והאקדמיה הסינית למדעים, צ'יינה רוקט (China Rocket), אקספייס (Expace) ו-CAS Space. 

לנדספייס הודיעה כי היא מתכננת לשגר גרסה רב-פעמית של הדז'וצ'ה, ולא ברור כיצד הכישלון בשבוע שעבר ישפיע על לוח הזמנים המתוכנן. אבל גם בהנחה שלא נראה את שיגור הבכורה של הסטארשיפ בחודשים הקרובים, ללנדספייס צפויה תחרות מבית על תואר שיגור המתאן הראשון: אייספייס הודיעה כי היא מפתחת מנוע מתאן משלה, היפרבולה-2. במקביל, בכירים מתאגיד החלל העיקרי של סין, CASC, הציגו הצעות לגרסת מתאן של המשגר העוצמתי ביותר של המעצמה – הלונג מארץ' 9.

לעומת שנת 2006, שבה האנושות לא שיגרה משימת אחת לירח, בשנת 2023 ישוגרו ללבנה לא פחות מ-11 משימות. מהפכת החלל החדש הוזילה את עלויות השיגור; התקדמות הטכנולוגיה מאפשרת לדחוס יותר מערכות אלקטרוניות בפחות מקום; וכן מדינות חדשות התעצמו והתעשרו – והן רוצות להפגין את עוצמתן במשימות לחלל העמוק. כך או כך, מדובר במגמה היסטורית, חסרת תקדים. ואולם, זו רק ההתחלה. 

תוכנית ארטמיס של נאס"א להנחתת האסטרונאוטית הראשונה והאסטרונאוט הבא על פני הירח עד שנת 2025 אמנם גונבת את אור הזרקורים, אבל ארה"ב אינה לבד על המגרש: עשרות מדינות, מסין והודו ועד איחוד האמירויות וטורקיה, לוטשות עיניים לירח. במקביל למרוץ המדינתי, חברות הזנק פרטיות, ואפילו עמותות כמו SpaceIL, רוצות להוכיח שאפשר להגיע לירח בזול, בקטן ובחכם – ואפילו להרוויח כסף מניצול משאביו.

בשורה התחתונה, 28 משימות מיועדות להגיע לירח עד סוף 2024 ובעשור הקרוב – לא פחות מ-40 משימות! אפשר לומר שאת המגמה המרתקת הזאת מזינה תחרות בינלאומית מכמה סוגים.

ראש בראש בקוטב הדרומי: סין וארה"ב

התחרות הראשונה והבולטת מכולן היא זו שמתחוללת בין שתי מעצמות העל, ארה"ב וסין. בשנים האחרונות סין משקיעה הון עתק בתוכנית צ'אנגה, הקרויה על שם אלת הירח הסינית. ב-2013 הפכה סין למדינה השלישית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ וארה"ב – שהנחיתה חללית על הירח עם צ'אנגה 3, וב-2019 הפכה למדינה הראשונה בהיסטוריה שהנחיתה רובר בצד הרחוק של הירח עם צ'אנגה 4. שנה לאחר מכן,ב-2020, החזירה צ'אנגה 5 דוגמיות קרקע מהירח – הדוגמיות הראשונות שהובאו לכדור הארץ לונה 24 ב-1976.

Image

אך כל אלה היו המתאבן למנה העיקרית, השלב הרביעי בתוכנית הסינית המתחיל בימים אלה: הקמת בסיס רובוטי באגן אייטקין שבצד הרחוק של הירח. זהו מכתש הפגיעה העמוק והעתיק בירח, והוא מהווה את חלקו הרחוק של הקוטב הדרומי של הירח – שארה"ב מתכננת להקים בו בסיס מאויש במסגרת תוכנית ארטמיס. במילים אחרות, תוכניות המעצמות משרטטות חלוקת טריטוריה ברורה לבסיס הקבע: ארה"ב תתבסס בחלקו הקרוב של הקוטב הדרומי, סין בחלקו הרחוק.

לפי התוכנית, ב-2025 תשגר סין את צ'אנגה 6, שתמפה את אגן אייטקין ותחזיר דוגמיות קרקע מהצד הרחוק של הירח. שנה אחר כך, צ'אנגה 7 תחפש משאבים באזור. משימה זו תכלול גם רובר עצמאי של איחוד האמירויות הערביות. והמשימה האחרונה, צ'אנגה 8, תנסה להדפיס בתלת-ממד מבנה ראשון באמצעות המשאבים המקומיים שנמצאו – המבנה הראשון בתחנת המחקר הרובוטית של סין. את הטייקונאוטים (אסטרונאוטים סינים) הראשונים סין מתכננת להנחית בתחנה הרובוטית שלה רק ב-2030.

התוכנית הסינית היא תמונת ראי לתוכנית ארטמיס (אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית) המאוישת של ארה"ב. אחרי השיגור המוצלח של ארטמיס 1 בשבוע שעבר, ב-2024 מתכננים האמריקנים לשגר ארבעה אסטרונאוטים למסע סביב הירח, ואילו ב-2025 תשוגר ארטמיס 3 – המשימה שתחזיר את האנושות לירח. שני אסטרונאוטים ישהו על אדמת הירח במשך כשבוע, ובין היתר יאספו דוגמית של מי קרח מהמכתשים המוצללים תמידית בקוטב. הסינים מקווים כמובן שמשימת צ'אנגה 5 תחזיר דוגמיות מהקרח לפני האסטרונאוטים של נאס"א. 

Image

לאחר מכן תשוגר מדי שנה משימת ארטמיס נוספת, שתנחית שני אסטרונאוטים על פני הירח – אשר יבנו את התשתית הנדרשת לבסיס הירחי המאויש. במקביל, כל משימת ארטמיס תספק מודול נוסף ללונר גייטוויי, תחנת החלל הבינלאומית החדשה שתקיף את הירח. 

לכאורה, מדובר בשידור חוזר של המרוץ לירח בין ארה"ב לברה"מ בשנות ה-60 של המאה שעברה. בפועל, המעצמות לא לבד: לא פחות מ-21 מדינות, לרבות ישראל, שותפות לפרויקט ארטמיס של נאס"א, כאשר מנגד סין צפויה לשתף פעולה עם בעלות בריתה, בעיקר עם רוסיה. ראוי לציין כי התוכניות עצמן לא יהיו ממשלתיות לחלוטין. כך למשל, תוכנית ארטמיס תנחית את האסטרונאוטים של נאס"א בחללית סטארשיפ פרטית של חברת ספייס אקס. 

Image

המרוץ לדגל

תחרות נוספת נוצרה בשנים האחרונות בין מדינות שעד לא מזמן אף לא חלמו להגיע לירח. מהפכת מזעור המחשוב ועלויות השיגור הובילו לכך שיותר ויותר מדינות מפתחות תעשיית חלל מקומית כדי להבטיח את מקומן בכלכלת העתיד, והן יכולות להשתמש ביכולות הללו – או ביכולות של בעלות בריתן – כדי לשגר משימות מדע (או ראווה) זולות לירח.

כך, למשל, ב-2023 הודו תנסה להפוך למדינה הרביעית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ, ארה"ב וסין – שתנחת נחיתה רכה על הירח עם הנחתת צ'אנדריאן-3 ("רכב חלל"). אבל על הודו להזדרז, כי בשנה הבאה גם יפן צפויה לנסות לנחות נחיתה לא-מאוישת על הירח עם משימת SLIM, שתהיה הוכחת יכולת טכנולוגית: הנחתת תנסה להשתמש בטכנולוגיות של זיהוי פנים כדי לזהות את מכתשי הירח – ולנחות באחד מהם בדיוק של עד 100 מטרים (בהשוואה לאתר נחיתה ברוחב 20 ק"מ באפולו 11). אם הטכנולוגיה היפנית תוכיח את עצמה, היא צפויה להפוך לסטנדרט בנחיתות רובוטיות ומאוישות על הירח.

Image

עוד מצטרפת מפתיעה למרוץ היא טורקיה, כאשר-2021 הכריז הנשיא ארדואן שארצו תנחת נחיתה לא מבוקרת על הירח עד 2023, שנת ה-100 לייסוד הרפובליקה הטורקית. הנחיתה הטורקית תהיה יריית הפתיחה לתוכנית העשור השאפתנית של הנשיא, הכוללת גם נחיתה רכה על הירח ב-2028.

גם כן ב-2023, מתכוונת רוסיה לחדש ימיה כקדם – ולהמשיך מהמקום שבו הופסקה תוכנית לונה הסובייטית. לונה 24 הייתה המשימה הסובייטית האחרונה לירח ב-1976 ואילו ממשיכתה, לונה 25, תנחת בקוטב הדרומי. בסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס מתכננים לשגר נחתת או מקפת נוספת מדי שנה – לרבות משימת החזרת דוגמיות ב-2027 – מתוך שאיפה להנחית קוסמונאוטים בשר ודם על הירח עד סוף העשור.

לשורת מדינות אלה אפשר להוסיף אף את האיחוד האירופי, קנדה, אוסטרליה, הולנד, תאילנד ואיחוד האמירויות הערביות. האחרונה צפויה לשגר מחר (רביעי) את הרובר ראשיד על גבי הנחתת היפנית הפרטית Hakuto-R של ispace.

מהפכת החלל החדש מגיעה לירח

התחרות האחרונה שמניעה את המרוץ לירח, היא זו שבין חברות ועמותות פרטיות. כזכור, ב-2019 החללית בראשית שנולדה מהתחרות הבינלאומית גוגל לונאר אקס פרייז, שברה שיאים בהיותה הנחתת הראשונה לירח שנבנתה כמיזם פרטי ולא ממשלתי ומיזם ההמשך, בראשית 2, צפוי להמריא לירח ב-2025. הקבוצה היפנית ispace שהתחרתה ב-SpaceIL באותה תחרות, תנסה להנחית מחר את הנחתת שלה, Hakuto-R, וגם היא לא מתכוונת לעצור שם. בחברה מתכוונים להציע שירותי גילוי ומיפוי זולים ויעילים של משאבים ירחיים לסוכנויות חלל כמו נאס"א.

Image

ככלל, חברות פרטיות זוכות בשנים האחרונות לרוח גבית חזקה במיוחד מנאס"א, שמממנת פיתוח יכולות מסחריות לירח בשירות תוכנית ארטמיס. כוונתה של נאס"א היא לייצר תחרות במגזר הפרטי, שיסייע לה לאתר ולנצל את משאבי הירח, ליצור תשתית תקשורת, ניווט ועוד. לדוגמה, במסגרת ה-Commercial Lunar Payload Services, בשנה הבאה תשוגר משימה פרטית של חברת אסטרובוטיק שתכלול בין היתר מטענים של חברת ספייסביט הבריטית-אוקראינית וכן רובר מקסיקני ממוזער. בסופו של דבר, מטרת המשימות הללו ואחרות, היא להוכיח כי ניתן יהיה לעשות מיקור חוץ לאספקה העתידית לירח, כפי שנאס"א עשתה בתחנת החלל הבינלאומית. ומאחר שכל הרובוטים והאסטרונאוטים האלה יצטרכו לנווט את דרכם על פני הירח, ב-2024 תשגר חברת NGC הקנדית הדגמה טכנולוגית למערכת ניווט לווייני על פני הירח – בדומה ל-GPS כאן בכדור הארץ.

המשימות הללו מהוות רשימה חלקית בלבד של משימות שכבר נמצאות בפיתוח מתקדם. על שולחן השרטוטים מונחות עוד עשרות משימות ממשלתיות, מסחריות וחינוכיות – ממקפת ברזילאית, דרך נחתת קוריאנית ועד יוזמת #AfricaToMoon. מכל השפע הזה דבר אחד בטוח: בעשור הנוכחי האנושות תטוס לירח – והפעם, בכוונה להישאר.

המירוץ החדש לירח מתחמם. הפעם, בניגוד לסיבוב הקודם, הוא נערך לא רק בין מדינות, אלא גם בין עמותות וסטרטאפים במסגרת מהפכת החלל החדש, שפתחה את החלל לתחרות. זאת ועוד, שלא כמו המירוץ לירח שבין ארה"ב לברה"מ במאה שעברה, הפעם האנושות תנסה לייסד בסיס של קבע על אדמת הירח, כמעבדה וכמקפצה למשימות מאוישות ראשונות ליעדים רחוקים יותר, כמו מאדים.

כדי לשרוד לתקופות ארוכות בחלל, נצטרך לגדל מזון בעצמנו. לאחרונה נודע כי משימת בראשית 2 של עמותת SpaceIL, שצפויה לנחות על הירח ב-2024, תכלול ניסוי בינלאומי ייחודי: תאים סגורים הרמטית שיכילו צמחים רדומים. במשך שלושה ימים, הסטרטאפ האוסטרלי לונריה וואן (Lunaria One) יעביר בשידור חי את מצבם של הצמחים השונים לתושבי כדור הארץ.

הפרויקט לונריה וואן הוא מיזם בינלאומי המשותף לתעשייה ולמספר מוסדות אקדמיים בהם אוניברסיטת קווינסלנד לטכנולוגיה ואוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. בסטארטאפ מקווים לגדל צמחים על הירח כבר ב-2025, כלומר במקביל לנחיתה המאוישת הראשונה במסגרת תוכנית ארטמיס של נאס"א, כדי שאלה ישמשו למאכל, להפקת חמצן ולייצור תרופות. בנוסף, החוקרים מקווים שהלקחים שיופקו מהחקלאות הירחית ישמשו להגברת הביטחון התזונתי כאן בכדור הארץ, לאור השפעת שינויי האקלים על יבולים שונים.

לשם כך צריך קודם להבין אילו צמחים הם בעלי יכולת הישרדות על הירח. במאי השנה הצליחה קבוצת חוקרים מנאס"א להנביט תודרנית לבנה (Arabidopsis thaliana) בדגימות קרקע מהירח שהובאו לכדור הארץ במסגרת משימות אפולו. התודרנית היא צמח ממשפחת המצליבים, קרובת משפחה של הכרוב והחרדל, והיא הצמח הנחקר ביותר בגנטיקה הודות למחזור חיים ולשרשראות גנטיות קצרים במיוחד. החוקרים הוסיפו נוטריינטים (חומרי הזנה) לרגולית העקר – וכעבור יומיים נבטו זרעי התודרנית הלבנה. 

יצוין כי זרעי התודרנית נבטו בקושי, והיו חלשים בהשוואה לקבוצת הבקרה בקרקע הארצית, ואפילו לקבוצת הבקרה באדמה שדימתה עפר וולקני מהירח – אבל הניסוי הוכיח שניתן לגדל צמחים על אדמת הירח, גם אם בקושי רב. 

Image

בפרויקט לונריה וואן מבקשים להרחיב את הניסוי ולמצוא זנים נוספים שאפשר לגדל על הירח – אבל הפעם על אדמה ארצית: במקום להנביט צמחים על הרגולית הירחי, בלונריה וואן ינסו לשנע לירח צמחים בוגרים במצב רדום. 

הניסוי הראשון, שתישא בראשית 2, Lunaria One's Australian Lunar Experiment Promoting Horticulture, או ALEPH-1, יכלול צמחים כמו עשב אוסטרלי מקומי בשם טריפוגון (Tripogon), הנודע בזכות יכולתו לשרוד חודשים ארוכים ללא מים. עשבי הטריפוגון ה"רדומים" יועברו לירח במכלים אטומים המצוידים בחיישנים ובמצלמות, שם הם יושקו שוב במטרה לראות אם הם מתעוררים לחיים כמו בכדור הארץ. לצמחים כמו הטריפוגון יהיו 72 שעות להתעורר בביתם החדש, ואם הניסוי יצליח, משימות עתידיות יוכלו לשנע צמחים בוגרים במצב רדום למשימות ארוכות טווח לירח ולמאדים, ו"להעיר" אותם בעזרת מים.

בנובמבר: נחתת יפנית, רובר אמירתי ובובה ישראלית ימריאו לירח

כזכור, משימת בראשית נולדה מהתחרות הבינלאומית גוגל לונר אקס פרייז. ב-2018, ולאחר מספר דחיות, התחרות הסתיימה בלא מנצחים. עם זאת, מספר קבוצות המשיכו במאמציהן לשגר את המשימה הפרטית הראשונה שתנחת על הירח. עמותת SpaceIL הייתה הראשונה מבין קבוצות אלו שניסתה לשגר נחתת לירח – את החללית הישראלית בראשית, שהתרסקה על הירח ב-2019 כתוצאה מתקלה טכנית.

Image

קבוצה אחרת היא היפנית ispace, שמתכוונת לשגר את הנחתת שלה, HAKOTU-R, בין ה-9 ל-15 בנובמבר. כמו בראשית 2 ב-2024, גם HAKOTU-R תשתמש במשגר פאלקון 9 של חברת ספייס אקס כדי להגיע לירח. הנחתת היפנית כוללת מספר מטענים וניסויים, לרבות הרובר הראשון מאיחוד האמירויות הערביות – ראשיד.

כמה ימים אחר כך, ב-14 בנובמבר, חללית אחרת תשוגר לירח מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה: משימת ארטמיס 1 של נאס"א. המשימה ההיסטורית, שהיא גם שיגור הבכורה של משגר הענק SLS, נדחתה מתאריך השיגור המקורי באוגוסט בשל קושי טכני לקרר את אחד המנועים. בדיעבד התברר שהמנוע התקרר כראוי, ומד הטמפרטורה היה תקול. ניסיון שיגור נוסף בספטמבר (חלון ההזדמנויות לשיגור לירח נפתח מדי חודש) נדחה בשל דליפה באחד הצינורות שמעבירים דלק ל-SLS. ולבסוף, באוקטובר המשימה הייתה מוכנה להמריא – אלא שאז פגעה בפלורידה הסופה הטרופית איאן. בנאס"א בחרו שלא להסתכן, ומיהרו לגלגל את המשגר הענק להאנגר המאובטח.

אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ארטמיס 1 תשוגר בחודש הבא. חלון ההזדמנויות הראשון לשיגור ייפתח ב-14 בנובמבר, בשעה 7:07 לשעון ישראל. בפלורידה השעה תהיה קצת אחרי חצות, ופירושו של דבר שצפוי לנו שיגור לילי מרהיב במיוחד. במסגרת המשימה יקיפו את הירח שתי בובות – הלגה הגרמנייה וזוהר הישראלית, שתלבש את אפוד המגן אסטרו-ראד של חברת סטמראד הישראלית, בניסיון למזער את הקרינה שאסטרונאוטים יספגו בדרכם לירח.

Image

وُقِّعت اتفاقية بين إسرائيل وألمانيا لإجراء تجارب لإنتاج الأكسجين على سطح القمر، وهذا تمَّ اليومَ في ألمانيا بين شركة OHB وَ شركة هيليوس (Helios) الإسرائيلية التي تؤدي عملها بدعم من وكالة الفضاء الإسرائيلية. حسب هذه الاتفاقية، إنّ المركبة الفضائية OHB والتي تُصنَّع بتعاون مع 'إسرائيل لصناعات الطيران والفضاء' واستنادًا إلى التجربة التي تمّ اكتسابها في مشروع بريشيت، ستخضع إلى تجربة على يد شركة هيليوس العاملة على تطوير تكنولوجيا لإنتاج الأكسجين والفلزّات (معادن) من رمال القمر. سوف تُجرى التجربة مصحوبةً بحمولات إضافية نافعة للمركبات إلى القمر، وهي حمولات تخُصّ وكالة الفضاء الأوروبية وتخص شركات في أوروبا وفي أرجاء العالم. من المفترَض أن يتم إطلاق وسائل المهمّة إلى الفضاء، حتى سنة 2025.

هذه تُعتبر الاتفاقية الثانية التي توقِّع عليها شركةُ هيليوس، بُغْية إجراء تجربة وإثبات وإظهار الجدوى من التكنولوجيا التي تعمل على تطويرها. في شهر يوليو من هذه السنة، وقّعت الشركة على الاتفاقية الأولى مع شركة ispace اليابانية. ستقوم هيليوس، في نطاق التعاون، بإجراء تجربتَين عن طريق ispace، بحيث ستنفَّذ التجربة الأولى في ديسمبر 2023، والثانية في أبريل 2024. حتى نهاية سنة 2025، تعزم هيليوس على إجراء تجارب من خلال خمس مهامّ مختلفة على القمر. ستكتسب الشركة من كل تجربة تقوم بها، المعرفةَ اللازمة للتقدّم والتحسّن نحو التجربة التالية، لكي يتم بذلك إثبات المفهوم (جدوى) التكنولوجي بصورة كاملة ويصبح بالإمكان على المدى البعيد استخراج مئات وآلاف الأطنان من الأكسجين من أرض القمر.

Moon Experimant - zoom.jpg

 

"مفتاح للتنمية البشرية خارج كوكب الأرض"

"يُعتبر الأكسجين أحد أهم وأثقل المكوِّنات، عند التحليق في الفضاء، ويشكِّل أكثر من %60 من وزن الصواريخ عند الإطلاق"، قال يوناتان جيفمان، مدير عام هيليوس. "يُتوقّع أن تستهلك المركبة الفضائية المنطلقة إلى القمر مئات الأطنان من الأكسجين لكي يتمَّ الإحتراق داخل المحركات الصاروخية ولكي تخدم حاجاتِ البشر أي رواد الفضاء. حوالي نصف كتلة التربة القمرية مكوَّنة من الأكسجين بحيث يمكن استخراجه في الموقع ذاته، دون الحاجة إلى نقله من كوكب الأرض، ما يخفِّض بشكل ملحوظ تكاليف الطيران في المستقبل ويخفّف من التعلّق والحاجة لإرسال مواد خام من الكرة الأرضية. إنّ إنتاج الأكسجين على سطح القمر يأتي بمثابة مفتاح للتنمية البشرية خارج كوكب الأرض وبمثابة تقليص حادّ في تكاليف استكشاف وبحث الفضاء".

 

يتم تصنيع المواد عن طريق التحليل الكهربائي الذي يفصل المعادن والأكاسيد (التي منها يتركّب الرمل) إلى الأكسجين، الحديد والسيليكون. تشمل تكنولوجيا هيليوس – التي تطوّرها هيليوس في مختبراتها في إسرائيل – العديد من التطبيقات العملية، وهذا صحيح على سطح الكرة الأرضية أيضا من حيث إنتاج الحديد والسيليكون عن طريق عملية صديقة للبيئة والتي يمكنها التخفيض، بما يزيد عن %10، من انبعاث غازات الدفيئة في العالم.

 

"يتطلب بناء قاعدة ثابتة على سطح القمر، تعاوُناتٍ دولية على نطاق واسع"، قال العميد (إحتياط) أوري أورون، مدير وكالة الفضاء الإسرائيلية. "شركة هيليوس هي مثال لشركة ستغدو صاحبة دَور عالميّ ورئيسيّ عبر هذه الجهود المبذولة للعودة إلى القمر. نقدّم تهانينا بخُصوص التعاون الثلاثي بين الشركتَين وصناعات الطيران، الذي يجسّد العلاقات التكنولوجية المتينة بين إسرائيل وألمانيا ويبيِّن قدرةَ هذه التعاونات العابرة للحدود في إحلال ثورة علمية".

هيليوس هي شركة إسرائيلية تمَّ تأسيسها سنة 2018 بدعم من وكالة الفضاء الإسرائيلية، وزارة الطاقة، وسلطة الابتكار. تتّجه تطلُّعات الشركة إلى توفير إمكانية العيش المستدام على كوكب الأرض وما يتخطّاه. أنجزت الشركة عددا من التطورات التكنولوجية بما يشمل إنتاج الأكسجين من رمال القمر وإنتاج السيليكون والفولاذ، دون أن تكون هناك انبعاثات لغازات الدفيئة في الكرة الأرضية.