שישה משתתפים ייכנסו בעוד כחודש למתקן מבודד ומנותק במצפה רמון ויצטרכו לחיות יחד. לא מדובר בעוד תכנית של "האח הגדול" אלא בפרויקט
הדמיית מאדים הראשון בישראל שבו ידמו ה"אסטרונאוטים" המשתתפים את התנאים על מאדים ויחקרו את ההיבטים השונים של
החיים על מאדים. לצורך פרויקט D-mars שיוקם, תיכנן צוות בינתחומי בהובלת אדריכלים את הפרשנות הישראלית ל
מבנה עתידי שיוקם על מאדים בהתחשב בתנאי השטח של מאדים ושל מצפה רמון. המבנה הוצג היום בכנס החלל ע"ש אילן רמון של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע וסדנת יובל נאמן.
"סוכנויות חלל בעולם כבר עסוקות בהכנות
למסע למאדים ובפתרון האתגרים הטכנולוגיים הרבים", אומר מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע אבי בלסברגר. "אחד האתגרים שמנסים לפצח שם הוא צורת המגורים של המתיישבים הראשונים בכוכב".
"מצפה רמון נחשב לאחד המקומות הבודדים בעולם המדמים תנאים הקרובים יחסית לתנאים השוררים על פני מאדים," אומר ד"ר הילל רובינשטיין מאוניברסיטת בן גוריון ופרויקט D-MARS. "האזור דומה
למאדים מבחינת מבנה הקרקע, גאולוגיה, צחיחות, מראה ובידוד. הסביבה מספקת שילוב מושלם עבור הדמיות חלל, שקשה למצוא באזורים אחרים בעולם".
23 סטודנטים מפקולטות שונות בטכניון כגון אווירונאוטיקה וחלל, הנדסת מכונות וחשמל, ביו טכנולוגיה, מדעי המחשב, אדריכלות ואדריכלות נוף, התגייסו לתכנון ובניית המבנה כחלק מקורס בהנחיית האדריכלים אלון שיקאר ומשה צגאי ובהשתתפות תלמידי תיכון מבית הספר לאסטרונאוטים צעירים של מכון דוידסון למדע. לאחר שסקרו תיאוריות בנושא, למדו על התנאים במאדים ועל פרויקטים דומים בעולם, עבד כל צוות על היבט אחר בתכנון המבנה המכונה בשפה המקצועית "הביטאט". "זה היה האתגר המקצועי הכי גדול שלנו כאדריכלים ומורים", אמרו שיקאר וצגאי. בתכנון המבנה נלקחו בחשבון את התנאים בחלל, כגון כבידה, קרינה, טמפרטורות קיצוניות והיבטים פסיכולוגיים-חברתיים העולים מהצורך לדור יחד בקבוצה חודשים ארוכים. המסע למאדים עתיד להיות ארוך והשהות של כשנתיים.
המתיישבים העתידיים במאדים יהיו צריכים לקחת עימם בחללית, המוגבלת במקום, מבנה מוכן שאותו יוכלו לפרוס במהירות בשטח. בהתאם, ההביטאט הישראלי תוכנן בצורה של מלבן בגודל 15 מ"ר שבתוכו מקופלות שתי כנפים שאותן ניתן יהיה לפרוס בשטח ובכך להגדיל את גודלו לכדי 50 מ"ר. "שמנו דגש רב על שימושיות ומבלי להתפשר על נוחות ותחושה ביתית" מסביר שיקאר. הכנף הימנית מכילה את אזור שינה וחדר הבקרה, הכנף השמאלית את המעבדות ואילו המלבן הפנימי יהווה את לב המבנה ויכלול את שלל המערכות תומכות החיים כגון מים וחשמל וכן פונקציות משותפות כמו אזור הכניסה והמטבח, שאליו מחובר שולחן רב שימושי לארוחות, ישיבות ועבודה בצוות. אזור השינה יורכב משש קפסולות קטנות, מסוג הקפסולות שינה היפניות, ובכל אחת מיטה ומקום לחפצים אישיים בכדי לתת תחושת חלל פרטית ואינטימית לכל איש צוות.
"מבחינה עיצובית משלב המבנה אסתטיקה פוטוריסטית עם עיצוב יום יומי נעים ונוח. מרבית הריהוט עשוי מחומרי גלם טבעיים על מנת להעניק
לאסטרונאוטים את התחושה שהם עדין חלק מאותה סביבה טבעית" מסביר צגאי.
המעטפת של ההביטאט עשויה מפאנל פלסטי שקוף בעל מקדם בידוד גבוה לקרינת השמש אך מאפשרת החדרת אור דיפוזי רך ונעים לחללי המבנה. מערכות החיים, הכוללות מערכת סינון אוויר, ממוקמות בארון גדול במטבח. המים שיביאו עימם האסטרונאוטים ימוקמו על הגג וייאגרו לשימוש חוזר.
ומה לגבי השירותים? הם יהיו כמו שירותי ואקום של יאכטות שעובדים עם משאבה ידנית, אטומים לחלוטין והשפכים יתנקזו למיכל מחוץ למבנה שם ייאספו לשימוש חוזר כגון גידול והשקיה. ואם שאלתם על הריח - במבנה יהיו נקודות ספציפיות לסירקולצית אוויר.
בעתיד רוצים חברי הקבוצה לנסות להדפיס במדפסת תלת-מימד חלק מהמרכיבים בהביטאט, כגון המעטפת של המבנה וכן מרכיבים רבים מפרטי הפנים, הרעיון הוא לשנע כמה שפחות חומר ולייצר חלקים נרחבים מהמבנה מחומרים המצויים במקום.
צוות הפרויקט מורכב ממומחים מכל קשת החלל בישראל, ובהם אקדמאיים, חוקרי חלל, מהנדסים מחברות היי-טק, אדריכלים ואנשי חינוך. הצוות עובד בשיתוף מכון דוידסון ומרכז מדע ים מלח והערבה ומפעיל תכניות חינוכיות במימונם ובתמיכת קרן יק"א. כמו כן מפתח תכניות עם האוניברסיטה העברית והטכניון. הפרוייקט מקיים שיתופי פעולה עם החברות המובילות במשק: בתחום הבנייה, עם חברות אורמת, דנפל ואלפא פרוייקטים ובתחום חליפת חלל, עם המעצב אלון ליבנה וחברת טליט.
את התקשורת למשימה יספקו הלווין
עמוס 7 של חברת חלל תקשורת ואת התקשורת לווינים עצמה והאנטנות מספקת חברת גילת טלקום.
