סוכנות החלל האמריקאית תשגר שלושה רוברים לירח ב-2024, בניסיון להדגים טכנולוגיה לקבוצת רוברים אוטונומיים שיעזרו למפות את משאבי הקוטב הדרומי של הירח לקראת הנחיתה, והקמת הבסיס המאויש שם, במסגרת תוכנית ארטמיס. קבוצת הרוברים, שיחד נקרא קאדר (Cooperative Autonomous Distributed Robotic Exploration, או CADRE), יחקור את פני הירח במשך יום ירחי אחד (14 ימים ארציים) וינסה לבצע את מטלותיו יחד וללא כל התערבות אנושית. הרוברים ישוגרו במקביל לרובר נוסף, וייפר, שיחפש מים במכתש נובילי שבכותב הדרומי של הירח. 

הרוברים הקטנים של קאדר – כל אחד בגודל של מזוודה פחות או יותר – יקבלו מטלות מהמרכז להנעה סילונית JPL, אבל יחליטו על דעת עצמם מהי הדרך הטובה ביותר להשלים את המטלות הללו (וכיצד לחסוך בחשמל יקר תוך כדי ביצוען). כך, למשל, הרוברים יתבקשו לנסוע בהרכב מסוים, תוך כדי שמירה על מרחקים קבועים זה מזה וכמובן הימנעות ממכשולים בדרך. מבחן אחר שיערך ללהק הרוברים יהיה להשתמש במצלמות הסטריאו שלהם כדי לייצר מפה טיפוגרפית תלת-ממדית של שטח בן 400 מ"ר. 

בנאס"א מהמרים שהעתיד נמצא בקבוצות הרוברים

אמנם משימת קאדר נועדה להדגמה טכנולוגית, והרוברים יישארו קרובים יחסית לנחתת שהביאה אותם לשם – שגם תשמש כתחנת הממסר של המשימה עם כדור הארץ – אבל אין פירושו של דבר שהלהק לא יצטרך להתאמץ כדי לשרוד. הרוברים, וכן הנחתת, נושאים מעבדים שכבר משמשים לעבודת צוות מופלאה – זאת שבין המסוק אינג'יניואיטי לרובר פרסווירנס במאדים. אלא שהתנאים על הירח מציבים קשיים מיוחדים. ספציפית, הטמפרטורה בקוטב הדרומי עלולה להגיע גם ל-54 מעלות צלזיוס ביום.

כדי להימנע מעומס חום על המעבד ושאר המערכות האלקטרוניות, הרוברים של קאדר יעבדו ב"משמרות" בנות חצי שעה – ואחר כך ייכנסו למצב "שינה" במטרה לטעון את מצבריהם ולהשיל מחומם. כשיקיצו, הרוברים יעדכנו אחד את השני במצבם, ובהתאם לכך יבחרו את המנהיג למשימה הבאה.

בהמשך, מתכנני המשימה ינחו את אחד הרוברים להיעלם לחבריו, במטרה לבדוק איך הבינה המלאכותית של שני הרוברים האחרים תגיב לאובדן. אחת ההצדקות הגדולות לשיגור קבוצות של רוברים היא היכולת "להקריב" אחד מהם כדי להשיג מידע מדעי רב ערך – אך מבלי לסכן את המשימה כולה (שאר הרוברים בקבוצה). כך לדוגמה, הבינה המלאכותית עשויה להחליט ששווה להקריב רובר אחד כדי לחקור תעלת לבה או קרקעית של מכתש עמוק. הרובר ייפול למכתש, בידיעה שאין הוא יכול להיחלץ ממנו, ויעביר את הנתונים שהוא יאסוף לחבריו שיחכו למעלה – וישדרו את הנתונים הלאה לכדור הארץ.

בסין בונים על רחפנים לחקר המכתשים ותעלות הלבה

גם סין התייחבה להנחית אדם על הירח עד שנת 2030 – וגם היא מתכננת להקים בסיס מאויש בקוטב הדרומי של הירח בעשור שלאחר מכן. למעשה, חוקרים מהאקדמיה הסינית למדעים וממינהל החלל הסיני (CNSA) פרסמו לאחרונה את התוכנית שלהם לחקר תחתיות המכתשים המוצללים-תמידית בקוטב הדרומי של הירח: לשלוח רחפן.

התוכנית, שפורסמה בכתב העת Space: Science & Technology, מתייחסת למשימת צ'אנגה 7, שעתידה להמריא ב-2026 ולכלול מקפת, נחתת וכאמור גם רחפן. שלא כמו הרוברים של נאס"א, הרחפן הקטן נבנה במטרה לעוף מהחלקים המוארים של הירח ולצלול פנימה לקרקעית החשוכה והקפואה (עד כדי 246 מעלות צלזיוס מתחת לאפס) של המכתשים המוצללים. שם, הרחפן ישתמש במקדחה, בזרוע רובוטית ובתנור קטן כדי לחמם ולזהות מולקולות של חומרים נדיפים כמו מים ואמוניה.

אנחנו יודעים שבירח מאגרים גדולים של מי קרח בתחתית המכתשים המוצללים תמידית, בעיקר באזור הקוטב הדרומי, וכן בכמויות קטנות יותר מתחת לפני השטח. הן נאס"א והן סין זקוקות למים האלה כדי להפוך את חלום ההתיישבות בחלל למציאות. אסטרונאוטים ישתמשו במים לשתייה כמובן, אבל גם להפקת חמצן לנשימה ולדלק. המעצמה הראשונה שתמצא מאגר גדול ונגיש יחסית שכזה תוכל להקים בסיס בסמוך אליו, בשבריר מהמחיר של שינוע המים והחמצן מכדור הארץ.

מנהל תוכנית צ'אנגה של סין מסביר על הרחפן החדש (עם כתוביות באנגלית):

חברת ספייס פארמה הישראלית שיגרה לפנות בוקר את המעבדה התשיעית שלה לחלל מאתר השיגור וולופס (Wollops) שבווריג'יניה. המעבדה, אשר שולבה במשימת אספקה של נאס"א לתחנת החלל הבינלאומית ושוגרה על ידי Northrop Grumman, כוללת ארבעה ניסויים מדעיים. הניסויים עתידים להתבצע החודש, החל מיום שישי, ועתידים לנחות חזרה בכדור הארץ ב- 27.8.23. בין הניסויים ייבחנו שתי תרופות מסחריות בחקר הסרטן ואחת נגד מחלת מוח קטלנית.

ספייס פארמה, הנתמכת על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות המדע והטכנולוגיה, פיתחה בשנים האחרונות מעבדה ממוזערת מדגם 2SPNR השוקלת 3.4 ק"ג. באמצעות מעבדה זו ניתן לבצע ניסויים בזמן אמת בשליטה מרחוק ולחקור יישומים פרמקולוגיים בתנאי חוסר כבידה בחלל החיצון. 

אחד הניסויים ששוגרו עשוי לסלול את הדרך לפיתוח תרופות נגד מחלות מוח ניווניות. הניסוי זפריון (ZePrion) יבחן כיצד ניתן למנוע קיפול בלתי תקין של חלבון Prion, קיפול אשר גורם למחלת ניוון מוח קטלנית בשם קרויצפלד-יעקב. מטרת הניסוי היא לזהות מולקולות שעשויות להיקשר לחלבון במצב הביניים של מהלך הקיפול הלא תקין ובכך, למעשה, למנוע אותו. 

ערוץ חדש לגילוי מגוון תרופות

מדוע לא לבצע ניסוי הזפריון בכדור הארץ? למה צריך לשלוח מעבדה דווקא לחלל החיצון? התשובה לכך טמונה בתנאי המיקרו-כבידה שבחלל. היכולת לבחון התגבשות בין מולקולות זעירות לבין חלבונים במצב ביניים אינה אפשרית בתנאי כבידה רגילים. יוזמת הניסוי גב' אליס ענן, מייסדת קרן קרויצפלד-יעקב ישראל, יחד עם החוקרים המובילים אותו, פרופ' פייטרו פאצ'יולי מאוניברסיטת מילן-ביקוקה ופרופ' אמיליאנו ביאסיני מאוניברסיטת טרנטו שבאיטליה, תולים תקוות בתנאי מיקרו הכבידה, בהם החומרים שרויים בדחיסות נמוכה ובתהליך התגבשות איטי. במצב זה יהיה אפשר לראשונה לעקוב אחר החלבון ולוודא התאמה של חומרים שעשויים למנוע את קיפולו הבלתי תקין.

מחלת קרויצפלד-יעקב אמנם נדירה יחסית, אולם הצלחת הניסוי עשויה לסייע גם בחקר מחלות ניוון מוח אחרות, כמו אלצהיימר ופרקינסון. זאת מאחר שגם מחלות אלה מאופיינות בחלבונים המתקפלים באופן לא תקין וגורמים למוות של נוירונים במוח. כך שלמעשה היכולת לבחון את האינטראקציה עם חלבון ה-Prion תפתח ערוץ חדש לגילוי מגוון של תרופות.

צפו בשיגור:

"שנת פריצה": הניסוי 35 שמשגרת ספייס פארמה

ניסוי נוסף ששוגר הבוקר ייבחן פיתוח ישראלי חדש לתרופה בשם דוקסיל (Doxil) לטיפול בסרטן השחלות. התרופה ארוזה בתוך ליפוזומים – בועיות שומן זעירות שאמורות להבטיח שהתרופה תשוחרר רק באתר המטרה. בניסוי בחלל החוקרים, פרופ' חזי ברנהולץ ופרופ' שרה אייל, יבדקו את יציבות הליפוזום והתרופה שבתוכו לאורך זמן בתנאי מיקרו-כבידה, כדי לבחון את האפשרות ליצרם בחלל.

לחברת ספייס פארמה זהו השיגור התשיעי לחלל והניסוי ה-35. לדברי מנכ"ל החברה מר יוסי ימין, "שנת 2023 מהווה שנת פריצה ואנו צפויים לראות מבול של טכנולוגיות פארמה מהחלל כאשר לא פחות מ- 3 חברות פארמה מהגדולות בעולם החלו לבחון מחקרית יישומים בחלל החיצון לטובת השבחת תרופות לחולים בכדור הארץ".

נכון לכתיבת שורות אלו, האנושות יודעת על 5,483 כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש – ועל 9,770 עולמות מועמדים, שעדיין מחכים לאישור סופי. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העת צופה כי טלסקופ החלל החדש אפלטון של סוכנות החלל האירופית (ESA) צפוי לגלות עוד עשרות אלפי כוכבי לכת חוץ-שמשיים, מהם לפחות 500 כוכבי לכת דמויי-ארץ, ומהם לפחות 12 כוכבי לכת דמויי-ארץ שיקיפו כוכבי שבת דמויי-שמש ב"אזור הישיב" לחיים כפי שאנו מכירים אותם.

לחפש עולם זהה לכדור הארץ

כל צורות החיים שאנו מכירים זקוקות למים נוזלים כממיס (סולבנט), חומרי מזון (ניוטריאנטים), מקור אנרגיה, האפשרות לתרכובות אורגניות מורכבות והגנה מפני קרינה מסוכנת. כמובן, אין פירושו של דבר שלא ייתכנו חיים אחרים לחלוטין, שמבוססים על חומרים אחרים ועושים שימוש בכימיה אחרת, אלא שבהיעדר כל ראיה לכך – מדענים מעדיפים למקד את מאמציהם בחיפוש אחר מקומות דומים למקום האחד שאנחנו יודעים בוודאות שיש בו חיים: כדור הארץ. 

אפלטון (או בשמו המלא, PLAnetry Transits and Oscillations of stars), הוא "צייד עולמות" מהדור הבא. הטלסקופ, שישוגר ב-2026 לנקודת לגראנז' 2, יסרוק למעלה מ-245,000 מערכות כוכבים מסוג F, G ו-K מהסדרה הראשית, כלומר ננסים צהובים-לבנים, ננסים צהובים וננסים כתומים. השמש שלנו היא כוכב מסוג ננס צהוב, כך שאפלטון יתמקד בעולמות הדומים לכדור הארץ במערכות כוכבים הדומות למערכת השמש.

בדומה לקודמיו קפלר, TESS ו-CHEOPS, אפלטון ישתמש בשיטת הליקוי או המעבר (טרנזיט): הוא יחפש אחר עצמים החולפים בין הטלסקופ לבין הכוכבים, וכך מעמעמים מחזורית את אור הכוכב. אך בשעה שהטלסקופים הקודמים יכלו למצוא עולמות רק באזור הישיב של ננסים אדומים – כלומר במרחק מהכוכב שמאפשר את קיומם של מים נוזלים על פני השטח – אפלטון יהיה הראשון שיהיה מסוגל להבחין גם בכוכבי לכת דמויי-ארץ באזור הישיב של כוכבים דמויי-שמש.

כמו כל טלסקופ חלל, זמנו של אפלטון יהיה יקר מאוד (הטלסקופ עצמו יעלה כ-600 מיליון יורו). לכן צוות החוקרים הגרמני, בהובלת המרכז הגרמני לחקר החלל (DLR), השתמש בתוצאות של טלסקופ החלל קפלר כדי לנסות ולחזות כמה עולמות יגלה אפלטון – ולדעת לאן ומתי לכוון אותו.

הצוות מצא כי הסיכוי שטלסקופ החלל יבחין בכוכב לכת בגודל כדור הארץ בדיוק בעודו חולף על פני כוכב שבת בגודל השמש, עם מסלול הקפה שאורך 365 ימים (כדי שהמים על פני השטח שלו לא יתאדו ולא יקפאו) עומד על 0.47% בלבד. אך מאחר שהטלסקופ יסרוק מספר גדול כל כך של מערכות כוכבים – המודל הסטטיסטי מנבא שאפלטון יימצא עשרות אלפי כוכבי לכת חוץ-שמשיים בארבע שנות פעילותו, ומהם לפחות 12 כוכבי לכת שיהיו בדיוק בגודל של כדור הארץ, יהיו במרחק דומה מהכוכב שלהם, ושהכוכב שלהם יהיה חם ומאיר כשלנו.

השלב הבא: למדוד את ההרכב האטמוספרי של כדור ארץ חוץ-שמשי

כמובן, מציאת כוכבי לכת שיכולים לקיים חיים היא רק הצעד הראשון. הצעד השני יהיה לחפש חיים באותם כוכבי לכת. כיום, טלסקופים יכולים למדוד משתנים פשוטים יחסית של כוכבי לכת חוץ-שמשיים, כמו מסה, גודל ומרחק מהכוכב – אבל קשה מאוד למדוד משתנים כמו טמפרטורה והרכב אטמוספרי. 

בימים אלה השלימו מדענים סיניים את בדיקת ההיתכנות של טלסקופ מהדור הבא הבא, שידע לגלות חיים באמצעות צפייה ישירה בכוכבי לכת. הטלסקופ, ששמו טיאנלין (Tianlin, או "שכנים של השמיים"), ידע למדוד את הרכב האטמוספרות של כוכבי לכת חוץ-שמשיים דמויי-ארץ.

עד כה, מדענים הצליחו לעיתים נדירות למדוד את ההרכב האטמוספרי והטמפרטורה של כוכבי לכת חוץ-שמשיים שהיו ענקים גזיים דמויי-צדק – ורחוקים מאוד מהכוכב שלהם. הם עשו זאת בשיטת הליקוי: מחכים שכוכב לכת יחלוף על פני כוכב השבת שלו (ביחס לטלסקופ), ומנתחים את אור הכוכב כפי שהוא מסונן על ידי האטמוספרה של העולם. מאחר שיסודות כימיים שונים בולעים גלי אור שונים, ניתוח ספקטרוגרפי של האור מאפשר לנו להגיד אם באטמוספרה מסוימת יש אדי מים, למשל.

הבעיה שרק שבריר מזערי מאור הכוכב משתקף באטמוספרה של העולם, והשיטה הזאת הופכת לבלתי אפשרית כשמדובר בעולמות קטנים וקרובים יחסית לכוכב שלהם, כמו כדור הארץ. טיאנלין, שמראותיו יהיו בגודל שישה מטרים, בדומה למראות הראשיות של טלסקופ החלל ג'יימס ווב, יעבוד בשיטה אחרת: הוא ישתמש בקרונוגרף כדי לחסום את אור הכוכב. קרונוגרף הוא מכשיר שמחובר לטלסקופ וחוסם את אור הכוכב.  כלומר הוא יוצר ליקוי מלאכותי, שמאפשר לנתח את אור הכוכב המשתקף חזרה מהאטמוספרה של העולם בכל עת ומכל זווית. 

במחקר חדש מטעם מינהל החלל הסיני (CNSA), שפורסם ב- Astronomy and Astrophysics, מתכנני המשימה מעריכים שטיאנלין יהיה מוכן לשיגור בתוך 10-15 שנים, ובמהלך משימה בת ארבע שנים ינתח את האטמוספרה של מאות כוכבי לכת דמויי-ארץ באזור הישיב, כשהוא מחפש חתימות ביולוגיות וטכנולוגיות כמו מתאן, חמצן וכלורופיל. 

Israeli company SpacePharma launched its ninth laboratory into space in the early hours of August 1 from the Wallops Flight Facility in Virginia. The laboratory, sent on NASA’s supply mission to the International Space Station launched by Northrop Grumman, includes four scientific experiments, scheduled to take place this month, starting Friday, August 4, and will land back on Earth on August 27, 2023. Among the experiments to be conducted are trials on two commercial cancer research drugs and one for a drug to treat a deadly brain disease.

SpacePharma, which is supported by the Israel Space Agency at the Ministry of Innovation, Science and Technology, has in recent years developed a miniaturized SPNR 2 laboratory weighing 3.4 kg. Using this laboratory, it is possible to conduct real-time remote-control experiments and investigate pharmacological applications under conditions of zero gravity in outer space. 

One of the trials could pave the way for the development of drugs to combat neurodegenerative diseases. The ZePrion experiment will examine how to prevent the abnormal folding of prion proteins, which causes the deadly neurodegenerative disease, Creutzfeldt-Jakob. The purpose of the experiment is to identify molecules that can bind to the protein during the misfolding process and thus, in effect, prevent it.

Discovering a variety of drugs

Why was the ZePrion experiment not performed on Earth? Why send a laboratory to outer space? The answer lies in the microgravity conditions that exist in space. The ability to examine the crystallization of tiny molecules and proteins in an intermediate state is not possible under normal gravitational conditions.

The experiment’s initiator, Ms. Alice Anane, founder of the CJD Foundation Israel, together with the lead researchers for the experiment, Prof. Pietro Faccioli of Milan-Bicocca University and Prof. Emiliano Biasini of the University of Trento in Italy, are pinning their hopes on microgravity, in which materials are in a state of low density and undergo a slow crystallization process. In this state, it will be possible for the first time to monitor the protein and verify the compatibility of substances that may prevent abnormal folding.

Although Creutzfeldt-Jakob disease is relatively rare, a successful experiment may also help in the study of other neurodegenerative diseases, such as Alzheimer’s and Parkinson’s – diseases also characterized by misfolding proteins that cause the death of neurons in the brain. Thus, the ability to examine the interaction with the prion protein will open new channels for discovering a variety of drugs.

“A Breakout Year": SpacePharma’s 35th launch of an experiment

Another experiment launched July 31 will examine a new Israeli development of a drug called Doxil, used in the treatment of ovarian cancer. The drug is packaged in liposomes – tiny fat bubbles that are aimed at ensuring that the drug is released only at its target site. In the experiment in space, the researchers, Prof. Chezy Barenholz and Prof. Sara Eyal, will test the stability over time of the liposome and the drug within it under microgravity conditions, in order to examine the possibility of producing them in space.

For SpacePharma, this is the ninth launch into space and its 35th experiment. SpacePharma CEO, Mr. Yossi Yamin said: “2023 is a breakthrough year and we are expected to see a flood of pharma technologies from space, with no less than three of the largest pharma companies in the world beginning to research applications in outer space in order to improve drugs for patients on Earth.”

סוכנות החלל האמריקאית נאס"א והסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים דארפא (DARPA) בחרו בענקית התעופה לוקהיד מרטין לפיתוח חללית שתדגים טכנולוגיית הנעה גרעינית עד 2027. זאת תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה מנוע גרעיני ייבדק בחלל, ואם הניסוי יצליח ויוכח כבטוח – הוא עשוי לסלול את הדרך לקיצור משמעותי של זמני ההגעה למאדים.

בינואר הודיעו שתי הסוכנויות הממשלתיות כי ישתפו פעולה בפרויקט שמעניין את שתיהן –Demonstration Rocket for Agile Cislunar Operations, או DRACO, חללית שתדגים הנעה גרעינית-תרמית (NTP). אמש (רביעי) הודיעו נאס"א ודארפא כי הגיעו להסכם עם לוקהיד מרטין לפיתוח החללית.

לוקהיד מרטין עצמה עובדת עם חברת BWXT, שמייצרת רכיבים ודלק גרעיניים, למשל לצוללות הגרעיניות של הצי האמריקאי, כאשר BWXT תייצר את הכור הגרעיני הנדרש למנוע וכן את הדלק הדרוש לו – אורניום טהור מאוד ומועשר ברמה נמוכה (HALEU). המנוע ישתמש בדלק הגרעיני כדי לחמם מימן נוזלי שתישא החללית, ויהפוך אותו לגז בטמפרטורה גבוהה שיספק דחף – כלומר הנעה.

לפי מנהלת פרויקט DRACO בדארפא ד"ר טביתה דודסון, ההסכם עומד על סכום כולל של 499 מיליון דולר, כאשר העלויות יתחלקו שווה בשווה בין נאס"א, שתהיה אחראית על הכור, לדארפא, שתהיה אחראית לחללית ולאישורים הרגולטוריים. חיל החלל של צבא ארה"ב יספק את המשגר, שישגר את החללית הגרעינית הראשונה בסוף 2025 או בראשית 2026 – אבל בכל מקרה לא יאוחר מ-2027. למרות התמיכה הממשלתית הנדיבה, הן לוקהיד מרטין והן BWXT הודיעו כי הן השקיעו מכספן בפרויקט.

סרטון של לוקהיד מרטין שמסביר את DRACO.

כדור הארץ-מאדים – בחודש וחצי עד שלושה

הנעה גרעינית-תרמית יעילה פי שניים עד שלושה מהנעה כימית רגילה, ופירושו של דבר קפיצת מדרגה משמעותית בהנעה חללית. דארפא וחיל החלל מעוניינים בטכנולוגיה כדי להבטיח את עליונות ארה"ב בכל מקרה של סכסוך מזוין בחלל שמשתרע בין האטמוספרה למסלול הירח, שעל פניו צפויות בעשור הבא לקום שתי מושבות מאוישות – אחת מערבית (במסגרת תוכנית ארטמיס) ואחת סינית. ואילו נאס"א מעוניינת בהנעה גרעינית-תרמית כדי לקצר משמעותית את זמני הטיסה המאוישת בחלל, ולהביא אסטרונאוטים למאדים תוך חודש וחצי עד שלושה – במקום בחצי שנה ויותר בעזרת הנעה כימית.  

לפי התוכנית, DRACO תשוגר למסלול לווייני נמוך מסביב לכדור הארץ, בגובה של בין 700 ל-2,000 ק"מ מפני הים. בפרויקט מציינים כי החללית לא צפויה לערוך תמרונים מרהיבים במיוחד בעודה במסלול, וכי הדגש יהיה בבחינת תפקוד הכור ודלק האורניום – בדומה ל"מבחן עמידה" של רקטה כאן בכדור הארץ, רק בזמן תעופה בחלל.

הסיבה לכך היא שזול יותר לערוך הדגמה כזאת בחלל. ניסויים בהנעה גרעינית-תרמית על הקרקע, כמו פרויקט NERVA של נאס"א בשנות ה-60' וה-70' של המאה שעברה, מחייבים בנייה של תשתית מיוחדת שתמנע התפשטות של גזי פליטה רדיואקטיביים באטמוספרה. בחלל, לעומת זאת, אפשר לפלוט גזים רדיואקטיביים ללא חשש.

אמנם בפרויקט DRACO מקמצים בפרטים, אבל ידוע שהחללית תיכנס לתוך משגר קיים. חיל החלל ישתמש בחוזה הקיים שלו כדי לשגר אותה מקייפ קנוורל שבפלורידה על גבי משגר מסוג פלקון 9 של חברת ספייס אקס או על גבי וולקן קנטאור של ULA.

אחרי שהחללית תגיע למסלול ותפעיל את מנועיה, ניסוי ההדגמה צפוי לארוך חודשיים בלבד – עד שייגמר המימן הנוזלי על סיפונה. עם זאת, גם בנאס"א וגם בדארפא לא שללו את האפשרות של תדלוק מחדש של הכור הגרעיני שיקיף את כדור הארץ, וחידוש הניסוי בעתיד. בימים אלה דארפא וחיל החלל בוחנים את האפשרות לבנות את החללית עם התקן ייעודי שיאפשר תדלוק.