סוכנות החלל האירופית (ESA) תנחית אדם על הירח בשנת 2028 – כך מסר אתמול (שלישי) ראש סוכנות החלל ג'וזף אשנבך למגזין space.com, בראיון שנערך לרגל השיגור המוצלח של טלסקופ החלל האירופי אוקלידס. לפי אשנבך, אירופה תצרף אסטרונאוט אחד במסגרת משימת ארטמיס 4 שעתידה לנחות על הירח ב-2028 ואסטרונאוט שני בארטמיס 5 ב-2029. 

זוהי הפעם הראשונה שבה נמסר לוח הזמנים לטיסות אסטרונאוטים ממדינות אירופה במסגרת תוכנית ארטמיס בהובלת נאס"א – וההודעה מעוררת תקוות להנחתת אסטרונאוטים ממדינות אחרות על הירח בעשור הבא, לרבות ישראל. בחודש שעבר הצטרפו הודו ואקוודור להסכמי ארטמיס – המסגרת החוקית ליישוב הירח בכלל ולשיתוף הפעולה הבינלאומי במסגרת ארטמיס בפרט – מה שמביא את מספר המדינות החברות בתוכנית ל-27. ישראל חתמה על הסכמי ארטמיס בינואר 2022.
 

Image

הראשונות לטוס: בעלות הברית הקרובות שהן גם מעצמות חלל

אירופה היא בעלת ברית של ארה"ב, וכמעצמת חלל נועד לה תפקיד מיוחד במאמץ להחזרת בני אדם לאדמת הירח, לבניית תחנת חלל בינלאומית שתקיף את הירח ולבסוף גם להקמת תחנת מחקר מאוישת על פני הירח. היא בנתה את מודול השירות האירופי (European Service Module), שמספק הנעה וחשמל לחללית האוריון של נאס"א. בנוסף, סוכנויות החלל האירופית (ESA) והיפנית (JAXA) בונות בימים אלה מודול מגורים ומודל תדלוק לתחנת החלל הירחית גייטוויי.

בתמורה, האמריקאים הבטיחו לאירופאים שלושה מושבים לאסטרונאוטים של ESA על גבי משימות ארטמיס שעתידות לנחות על הירח – אך מבלי לפרט את לוח הזמנים. כעת נודע שאסטרונאוטים מהאיחוד האירופי יטוסו לירח כבר ב-2028 וב-2029 (עוד לא נקבע מועד טיסתו של האסטרונאוט השלישי). כמובן, אין פירושו של דבר ששני אסטרונאוטים האלה ינחתו על הירח בפועל, וייתכן שאחד מהם יישאר בחללית האוריון שתקיף את הירח שעה שחבריו לצוות ינחתו בקוטב הדרומי של הירח בסטארשיפ מתוצרת ספייס אקס.

Image

האירופאים שיטוסו לירח בעשור הזה ייבחרו מתוך מחזור האסטרונאוטים הרביעי של ESA, שהוכרז ב-2022. המחזור הנוכחי כולל חמישה אסטרונאוטים "מקצועיים", 11 אסטרונאוטים ב"מילואים" (מומחים מתחומים שונים שיזכו להכשרה מקוצרת) ו"פאראסטרונאוט" אחד בשם ג'ון מקפול, בריטי שאיבד את רגלו בתאונה והפך לאלוף פאראלימפי בריצה. הכשרת מחזור האסטרונאוטים החלה באפריל השנה, ואנו צפויים לראות את מי שעתיד לטוס לירח טס קודם לתחנת החלל הבינלאומית. 

סיכוי לאסטרונאוט ישראלי?

תוכנית ארטמיס כבר יצאה לדרך עם השיגור המוצלח של ארטמיס 1 בנובמבר אשתקד. ארטמיס 1 הייתה משימה לא מאוישת (אם לא סופרים את בובת הפנטום הישראלית זוהר), שהקיפה את הירח. בסוף השנה הבאה, ארטמיס 2 צפויה לטוס בעקבותיה – אך הפעם עם ארבעה אנשי צוות בשר ודם: שלושה אסטרונאוטים אמריקאים ואחד קנדי. וכפי שמסתמן, ולאחר עיכובים רבים מהמועד המקורי של 2024, בסוף 2026 תשוגר ארטמיס 3 – שתישא ארבעה אנשי צוות למסלול סביב הירח, כאשר שניים מהם ינחתו על פניו. זאת תהיה הנחיתה הראשונה של בני אדם על הירח, ובכלל על עולם אחר, מאז אפולו 17 ב-1972.

עוד לא ידוע מי יהיו שני האסטרונאוטים הראשונים הללו, אבל אין ספק ששניהם יהיו אסטרונאוטים אמריקאים, ואחת מהן תהיה אסטרונאוטית אישה (האישה הראשונה לנחות על הירח אי פעם) – כפי שהכריז הנשיא טראמפ כשהכריז על תוכנית ארטמיס ב-2017.

ומתי יגיע תורה של ישראל לראות את אחד מבניה או בנותיה מדלג/ת על פני הירח? שאלה זו קשורה מן הסתם ליחסי ישראל-ארה"ב, ולתרומה שתרים תעשיית החלל המקומית במסגרת סטרטאפים כמו WeSpace ו-HELIOS. אך שלא כמו תוכנית אפולו, הפעם בכוונתן של ארה"ב ובעלות בריתה להשתקע בירח. האסטרונאוטים של משימות ארטמיס יחיו על ומסביב לירח לתקופות ארוכות יותר ויותר, כשהם לומדים לנצל את המשאבים המקומיים כמו מים וחמצן, ואין סיבה שלא להניח – ולקוות – שגם אסטרונאוט ישראלי יגיע לירח כבר בעשור הבא.

Image

התפרסמו התמונות הראשונות של שבתאי מטלסקופ החלל ג'יימס ווב – והן לא מאכזבות. ווב צילם את כוכב הלכת הטבעתי בספקטרום התת-אדום, שמראה אותו באור חדש לגמרי.

ווב צילם את הענק הגזי במשך 20 שעות ב-25 ביוני. מאחר שגז המתאן סופג כמעט את כל אור השמש שנופל על האטמוספרה, שבתאי נראה בתמונה כהה במיוחד. לעומת זאת, הטבעות הקפואות שלו נשארות בהירות יחסית. התוצאה היא תמונה יוצאת דופן של עולם, שגם בתמונות "רגילות" נחשב ליפה ביותר במערכת השמש (אחרי כדור הארץ, כמובן).

לא פחות מרשימה היא נוכחותם של שלושה מירחי שבתאי (מתוך 145 ירחים, לפי הספירה האחרונה), המתבלטים באור התת-אדום על רקע החלל השחור: אנקלדוס, דיון ותטיס. אנקלדוס מעניין במיוחד, שכן הוא אחד המועמדים הטובים ביותר לחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ. בשבוע שעבר נמצא באנקלדוס לראשונה זרחן – הנדיר בששת היסודות שמרכיבים את החיים כפי שאנו מכירים אותם – באדי המים שנפלטים כגייזרים מהאוקיינוס התת-קרקעי של הירח.

Image

מדענים מקווים למצוא בתמונות מבנים חדשים בטבעות שבתאי, ואפילו ירחים שלמים שלא היו ידועים קודם לכן. תעלומה של ממש היא החושך הכמעט מוחלט ששורר בקוטב הצפוני של כוכב הלכת. כידוע, אור תת-אדום נפלט בין היתר בפליטה תרמית, הקשורה לחום – כך שאפשר להסיק שהקוטב הצפוני קר מאוד יחסית לסביבתו, וזאת למרות שכעת שורר קיץ בהמיספרה הצפונית של שבתאי. חוקרים מעריכים שטלסקופ החלל ווב חשף כאן תהליך אטמוספרי שהיה בלתי ידוע עד כה, שמקרר את הקוטב הצפוני של שבתאי יותר מאשר הקוטב הדרומי.

טלסקופ החלל ג'יימס ווב אמנם נועד בראש ובראשונה כדי לצלם גלקסיות רחוקות – ועתיקות – אבל הוא כלי חסר תקדים בעוצמתו גם לצילום בתת-אדום של הסביבה הקרובה אלינו. כאמור, צילום בתת-אדום חושף פליטות תרמיות (חום), וגם כמה תהליכים כימיים ייחודיים, כך שהוא מאפשר להציץ מבעד לשכבת העננים של עולמות גזיים כמו שבתאי. 

עם צילום שבתאי, טלסקופ החלל השלים את כל "סדרת" כוכבי הלכת החיצוניים: צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון. אבל אל דאגה, זוהי בסך הכול שנת פעילותו הראשונה של ג'יימס ווב, והוא צפוי לשוב ולצלם את הענקים הגזיים – וגם כוכבי לכת קרובים יותר, כמו מאדים.

לתמונות נוספות של צדק, כפי שצולמו על ידי טלסקופ החלל ג'יימס ווב.

Image

אתמול (שבת), בשעה 18:12 לשעון ישראל, משגר של חברת ספייס אקס מסוג פלקון 9 שיגר בהצלחה את טלסקופ החלל האירופי אוקלידס. 41 דקות לאחר השיגור הפלקון 9 שחרר את מטענו בחלל, ואילו השלב הראשון של המשגר הרב-שלבי נחת בהצלחה על אסדה באוקיינוס האטלנטי, כשהוא מוכן לתדלוק ולשיגור נוסף.

טלסקופ החלל אוקלידס, משימת דגל של סוכנות החלל האירופית (ESA), ינסה לשפוך אור על "היקום האפל". ככלל, היקום שלנו מורכב מ-4.9% חומר רגיל – שמרכיב את כל היקום הנראה, מהגלקסיות הגדולות ביותר ועד לאטום הבודד – לצד 26.8% חומר אפל ו-68.3% אנרגיה אפלה בלתי נראים. מדענים מסיקים את קיומו של החומר האפל מהשפעתו הכבידתית על החומר הרגיל ואת קיומה של האנרגיה האפלה מהאופן שבו התפשטות היקום מאיצה – אבל איננו יודעים מהם בפועל.

אוקלידס נמצא כעת בדרכו הארוכה לנקודת לגרנז' 2 שבין השמש לכדור הארץ, אל האזור שבו נמצא טלסקופ החלל ג'יימס ווב במרחק של כ-1.5 מיליון ק"מ. נקודות לגרנז' הן אזורים מאוזנים יחסית מבחינת ההשפעה הכבידתית בין עצמים גדולים – כמו השמש והארץ. בנקודה שכזו, עצם קטן כמו טלסקופ יכול להישאר יציב בהשקעה מינימלית של דלק. אוקלידס צפוי להגיע ליעדו בתוך חודש, ולאחר מכן לעבור תקופת כיול בת כחודשיים לפני שיהפוך למבצעי.

Image

1.5 מיליארד גלקסיות ב-6 שנים

אוקלידס, שעלה כ-1.4 מיליארד יורו, הוא טלסקופ חלל בקוטר 1.2 מטרים – מחצית מקוטר טלסקופ החלל האבל – שמצלם בתחומי האור הנצפה והתת-אדום הקרוב. שלא כמו האבל וג'יימס ווב, אוקלידס לא מתמחה בצילום עצמים בודדים בדיוק רב, אלא בצילום בשדה רחב: שדה הראייה של אוקלידס הוא כמחצית מקוטר הירח המלא, מה שיאפשר לו לצלם אלפי גלקסיות בפריים בודד – ולהספיק לסקור 1.5 מיליארד גלקסיות, וכשליש מהשמיים, בשש שנות פעילות.

לפי תורת היחסות הכללית, החומר והאנרגיה מעצבים את המרחב והזמן – מותחים ומכווצים אותם. ומאחר ש-95% מהיקום הוא חומר ואנרגיה אפלים, כוחות מסתוריים אלה אחראים לגיאומטריה של היקום. הטלסקופ אוקלידס – שנקרא על שם המתמטיקאי היווני שחי בסביבות 300 לפנה"ס ונחשב לאבי הגיאומטריה – יבדוק את ההשפעות האפלות הללו בשתי דרכים.

ראשית, הטלסקופ האירופי ייצור מפה תלת-ממדית של 10 מיליארד שנות אור של צבירי גלקסיות, במטרה לבדוק כיצד השתנו צבירי הגלקסיות לאורך העידנים – החל מקרינת הרקע הקוסמית 279,000 שנה אחרי המפץ הגדול ועד ימינו אנו. האנרגיה האפלה פועלת ככוח דוחה, המנוגד לכוח הכבידה שהוא כוח מושך, ולכן כמות האנרגיה האפלה ביקום אמורה להשפיע על גודל הצבירים. על ידי בחינת השינויים בגודל הצבירים, מדענים מקווים להבין כיצד כמות האנרגיה האפלה גדלה עם הזמן.

שנית, אוקלידס יבדוק את צורתן של גלקסיות. מאחר שחומר אפל מגיב כבידתית לסביבתו, הוא מעוות את הגיאומטריה של החלל – ומכאן שגם את המסלול שבו האור עובר כדי להגיע לטלסקופים שלנו. צבירי גלקסיות משמשים כבר היום לעידוש כבידתי, אבל ההנחה היא שגם חומר אפל של גלקסיה בודדת אמור לייצר "עידוש חלש". בצוות אוקלידס מקווים למפות את החומר האפל ביקום על ידי מיפוי העיוותים הקלים הללו.

Image

טלסקופ חלל נוסף לחקר האנרגיה האפלה: כבר ב-2027

וזאת רק ההתחלה. אוקלידס צפוי לייצר לא פחות מ-170 פבי-ביטים (1 פבי-ביט הוא 1,000 טבי-ביט, או 1,125,899,906,842,624 בתים) במהלך משימתו, שיאוחסנו בתשעה מרכזים – שמונה באירופה ואחד בארה"ב. אמנם הטלסקופ נועד לענות על שאלת החומר והאנרגיה האפלים, אבל אסטרונומים ממגוון תחומים צפויים לנבור בנתוני העתק שיאספו גם בעוד עשרות שנים.

במקביל, בנאס"א מפתחים בימים אלה את טלסקופ החלל ננסי גרייס רומן, המיועד לשיגור ב-2027. בדומה לשתי המשימות המשלימות לחקר השמש, הפארקר סולאר פרוב של סוכנות החלל האמריקאית והסולאר אורביטר של סוכנות החלל האירופית, טלסקופ החלל רומן מיועד לחקור את האנרגיה האפלה – באופן שונה ומשלים לזה של אוקלידס. קוסמולוגים ברחבי העולם מקווים שהתוצאות משתי המשימות פורצות הדרך יפתרו אחת ולתמיד את חידת "היקום האפל".

גלי כבידה בתדרים נמוכים (בטווחי המגה-הרץ) קיימים, והם מתפשטים ברגעים אלה ממש ברחבי היקום – כך עולה מסדרה של מאמרים שהתפרסמה היום (חמישי) ב-The Astrophysical Journal Letters. מאחורי התגלית ההיסטורית עומדים יותר מ-190 אסטרופיזיקאים מארה"ב ומקנדה, שבמשך 15 שנה השתמשו בפולסרים – כוכבים אקזוטיים שמסתובבים בדיוק של שעונים אטומיים – כבגלאי גלי כבידה עצום ממדים. התוצאות של המדענים מצפון אמריקה, שהושגו במסגרת יוזמת Nanohertz for Gravitational Waves (או בקיצור: NANOGrav), אושרו באופן עצמאי על ידי צוותים בינלאומיים שהשתמשו במצפי כוכבים באירופה, בהודו, בסין ובאוסטרליה.

איינשטיין צדק, פעמיים

תורת היחסות הכללית של איינשטיין חוזה כי בהתנגשות של גופים מסיביים במיוחד, כמו שני כוכבי נויטרונים או שני חורים שחורים, המסה העודפת תשחרר כמעין אדוות שיתפשטו במהירות האור ויעוותו את המרחב והזמן. ב-2015, בדיוק מאה שנה אחרי שאיינשטיין פרסם את תורתו, הגלאי LIGO גילה את גל הכבידה הראשון מהתנגשות כזאת, כשהגל עבר את כדור הארץ ועיוות רגעית את המרחב. התגלית ייסדה למעשה ענף חדש במדע האסטרונומיה, והראשון שאינו משתמש בקרינה אלקטרומגנטית: אסטרונומיית גלי כבידה.

שלא כמו גלי כבידה בתדרים גבוהים, גלי כבידה בתדרים נמוכים נמשכים זמן רב יותר אבל העיוות שלהם עדין מאוד. גלים אלו היו תיאורטיים עד כה, שכן כדי לגלות אותם צריך גלאי רגיש בהרבה מ-LIGO או מ-Virgo – גלאי שיהיה גדול מכל כדור הארץ. כדי לפתור את הבעיה, המדענים מיוזמת NANOGrav השתמשו בפולסרים בגלקסיית שביל החלב שלנו בתור גלאי.

פולסר הוא שריד דחוס במיוחד מליבה של כוכב מסיבי שהתפוצץ בסופרנובה. הפולסרים מסתובבים סביב עצמם במהירות אדירה, כשהם משחררים אלומות גלי רדיו מהקטבים – מעין מגדלורים קוסמיים. מנקודת המבט שלנו בכדור הארץ, כוכבים אלה נראים כ"פועמים" (ומכאן שמם: Pulsar, הלחם של "דופק" ו"כוכב"), כאשר המהירים ביותר מביניהם נקראים פולסרים של מילי-שניות, והם מסתובבים מאות פעמים מדי שנייה. הפולסים של פולסרים אלה יציבים להפליא, עד כדי דיוק של שעון אטומי.

Image

במשך 15 שנה, ב-NANOGrav השתמשו במצפי הרדיו העוצמתיים בעולם – מצפה הכוכבים ארסיבו בפורטו ריקו (שנהרס בינתיים, ב-2020), גרין בנק טלסקופ במערב וירג'יניה ו"המערך הגדול מאוד" בניו מקסיקו – כדי למדוד את הווריאציות הקלות ביותר, בפחות ממיליונית השנייה, בזמני הגעת אלומות הרדיו החלושות מהפולסרים הרחוקים. על ידי מתיחת וכיווץ מארג החלל, גלי הכבידה אמורים להשפיע על התזמון של כל "פעימה" כזאת באופן מזערי אך צפוי, כשהם מזרזים חלק מהאותות ומעכבים את האחרים.

צוות המדענים בניסוי עקב אחר 68 פולסרים של מילי-שניות, וגילו התאמה מושלמת בין המיקום שלהם בשמיים לווריאציות בזמני הגעת האותות. במילים אחרות, גלי כבידה שינו את המרחקים בין הפולסרים לטלסקופים בכדור הארץ. ה"המהמום" הזה נמדד באופן עקבי לכל אורך 15 שנות הניסוי וזה אומר, שגלי הכבידה מתפשטים במשך שנים או אפילו עשרות שנים.

חורים שחורים על-מסיביים – או פיזיקה חדשה לחלוטין?

אך מה יכול לגרום לגלי כבידה "כבדים" ועוצמתיים כל כך? לפי פרשנות אחת, מקור גלי הכבידה הללו הוא במערכות בינאריות של חורים שחורים על-מסיביים.

אותם חורים שחורים אדירים, שמסתם יכולה להגיע גם לפי מיליונים ממסת השמש שלנו, נמצאים במרכז הגלקסיות המסיביות – כמו למשל החור השחור העל-מסיבי קשת A*, שנמצא בלב גלקסיית שביל החלב. אלא שגלקסיות מתמזגות זו עם זו, בדומה להתמזגות העתידית של שביל החלב עם גלקסיית אנדרומדה. ובמשך עשורים רבים, מדענים התווכחו על השאלה אם שני חורים שחורים על-מסיביים יכולים למצוא זה את זה ולהקיף זה את זה, ואם כן – מהם הכוחות שידחפו אותם אחד לעבר השני בקרבה שתייצר גלי כבידה?

עד היום לא נמצאה אף ראיה תצפיתית למערכת של שני חורים שחורים על-מסיביים, אבל גלי הכבידה שהתגלו היום עולים בקנה אחד עם דפוס הגלים שמערכת כזאת אמורה לייצר. אפשרות אחרת, אקזוטית עוד יותר, היא שגלי הכבידה שנסחפים ביקום שלנו נוצרו שבריר של שנייה אחרי המפץ הגדול עצמו – כלומר שאלו הם גלי הכבידה מיצירת היקום, המקבילה לקרינת הרקע הקוסמית. אם זה נכון, התגלית היום מספקת לנו הצצה ראשונה למפץ הגדול – ופותחת פתח לפיזיקה חדשה לחלוטין.

אם גלי הכבידה שנמדדו אכן השתחררו עם אירוע המפץ הגדול, ניתוח דפוס הגלים יאפשר למדענים להבין את תנאי הפתיחה של היקום באופן שאף טלסקופ, עוצמתי ככל שיהיה, לא יראה לעולם, שכן היקום היה אטום לגמרי בראשיתו. הצצה שכזאת צפויה לענות על כמה מהשאלות הפתוחות הגדולות ביותר במדע, כמו טבעו של החומר האפל, להבין מה קורה לכוחות היסוד באנרגיות גבוהות שלא ניתן לשחזר באף מאיץ חלקיקים, ואולי אפילו לאחד סוף סוף בין תורת היחסות הכללית למכניקת הקוונטים.

 לעת עתה, החוקרים שומרים על זהירות, והם לא ממהרים לקבוע אם האות שגילו הוא ממקור אסטרופיזי (חורים שחורים) או קוסמולוגי (המפץ הגדול). הם ממתינים לשיפור היכולות של מצפי הכוכבים בשנים הקרובות, במטרה לאפיין טוב יותר את גלי הכבידה החדשים.

Image

בשבוע שעבר (20 ביוני) חתמה חברת רמון ספייס, הנתמכת על ידי סוכנות החלל הישראלית, על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי עם ענקית האלקטרוניקה פוקסקון (Foxconn). פוקסקון היא החברה הגדולה בעולם לייצור מערכות אלקטרוניות, והיא מייצרת בין היתר את כל מכשירי האייפון עבור חברת אפל. בפוקסקון זיהו את הפוטנציאל הכלכלי האדיר שטמון במהפכת החלל החדש והחליטו לראשונה לייצר מערכות אלקטרוניות לשימוש בחלל החיצון – ולשם כך הם בחרו בסטארטאפ הישראלי רמון ספייס.

"פוקסקון זה ארגון בינלאומי ענק לייצור מערכות אלקטרוניות", מסביר פרופ' רן גינוסר, מייסד רמון ספייס. "הזרוע הסינית מייצרת את האייפונים לאפל, הזרוע הטאיוואנית שלהם אחראית לרוב מחשוב הענן בעולם ועוד ועוד – לרבות מפעלים בארה"ב ובאירופה. זאת אחת החברות הגדולות בעולם בכלל, לא רק בשוק האלקטרוניקה. והנה הם החליטו להיכנס לשוק החלל, כי הם זיהו שמדובר בשוק גדל בעל פוטנציאל עצום. היוזמה הייתה שלהם, ומכל העולם הגדול הם בחרו אך ורק ברמון ספייס. זאת תעודת כבוד – וקפיצת מדרגה משמעותית – לנו ולכל תעשיית החלל הישראלית".

מירחי הקרח של צדק לפסי ייצור בטאיוואן 

רמון ספייס (לשעבר רמון צ'יפס, על שם אילן רמון ז"ל) היא חברת הזנק ישראלית שיושבת באזור התעשייה יקנעם ומעסיקה כ-70 עובדים. החברה החלה את דרכה כיצרנית שבבים, ולאחר מכן עברה למכור מערכות מחשוב שלמות (שכוללות הן את השבבים של רמון ספייס והן שבבים מחברות אחרות) שיכולות להתמודד עם הקרינה הקוסמית והסולארית של החלל. 

נוסף על מאות הלוויינים המסחריים שמשתמשים במערכות הישראליות של רמון ספייס, החברה סיפקה את השבבים למשימות כמו הסולאר אורביטר של סוכנות החלל האירופית, החללית הישראלית בראשית, המקפת האירופית אקסו מארס והיאבוסה 2 של סוכנות החלל היפנית. למעשה, המוצר כחול-לבן שהגיע הכי רחוק בהיסטוריה הוא המעבד מתוצרת רמון ספייס שעושה את דרכו בימים אלה לירחי הקרח של צדק במסגרת משימת JUICE.

במסגרת שיתוף הפעולה האסטרטגי, אחד ממפעלי פוקסקון שבטאיוואן עובר בימים אלה את ההתאמות הנדרשות כדי לייצר את המערכות הממוחשבות של רמון ספייס. 

"לייצור יש שלושה היבטים", אומר פרופ' גינוסר. "ראשית ישנה שרשרת האספקה – היכולת להשיג את כל הרכיבים הנכונים במקומות ובזמנים הנכונים. זה חשוב במיוחד לאור הבעיות שהיו בשרשראות האספקה בשנים האחרונות. ההיבט השני הוא הייצור עצמו. כדי לייצר מערכות לתעופה בכלל צריך תו תקן AS9100. זה הבסיס כדי לעלות על מטוס בואינג או איירבוס למשל, וכדי לקבל אותו צריך לבנות פסי ייצור מוקפדים ומדויקים במיוחד, לרבות חדרים נקיים. וההיבט השלישי הוא יכולת הבדיקה, תווי התקן המחמירים שיש לכל מערכת שטסה לחלל. בפוקסקון בונים בימים אלה את כל היכולות הללו כדי לחדור לשוק החלל – בעזרת הידע והמוצרים שלנו".

"האתגר שניצב בפני רמון ספייס כאשר אנחנו צריכים להיערך לייצור סדרתי ומשמעותי דורש שיתוף פעולה אסטרטגי", מוסיף פרופ' גינוסר. "כשאני בא בתור סטרטאפ ישראלי ומציע מוצר לסדרת לוויינים, שואלים אותי – 'אוקיי, טוב, אבל מי ייצר את כל זה? מי יכול להבטיח לי עמידה בלוח זמנים וייצור המוני ואיכותי?'. אבל כשמאחוריי עומד ענק כמו פוקסקון – שמביא לשולחן את כל היכולות הפיננסיות והאמצעים הטכניים כדי לדאוג לייצור מהיר ואיכותי – זה שם אותנו על מדרגה אחת עם הגדולים. ההסכם החדש ישנה את יחס תעשיית החלל העולמית אלינו, ויקנה לנו יתרון עצום על פני המתחרים. זהו שיתוף פעולה אסטרטגי, ובלתי מוגבל בזמן, במטרה לראות מערכות ממוחשבות של רמון ספייס הישראלית בנתח נכבד משוק החלל החדש".

Image

משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה והמעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס"א סיכמו על שיתוף פעולה מדעי, שבו מדענים ישראלים יוכלו להציע הצעות מחקר ומיזמים שישתלבו בתוכנית העבודה של JPL. בקרוב סוכנות החלל הישראלית תפרסם הזמנה לחוקרים וחוקרות להגיש את הצעותיהם. ההצעות הנבחרות יידונו במפגש מיוחד באוקטובר ב-JPL. 

היוזמה סוכמה החודש בעקבות ביקור של שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס, ב-JPL, בפגישה עם נציגי המכון וביניהם לארי ג'יימס, סגן מנהל המכון, שאף ביקר בישראל בכנס החלל הבינלאומי ה-15 ע"ש אילן רמון. 

JPL הוא מכון מחקר ופיתוח במימון פדרלי של נאס"א בתקציב שנתי של כ-2.4 מיליארד דולר, המנוהל על ידי המכון הטכנולוגי של קליפורניה (California Institute of Technology). תפקידיו העיקריים של המכון הם בנייה ותפעול משימות בלתי מאוישות בחקר פלנטרי, אם כי היא עורכת גם משימות אסטרונומיה ובמסלול סביב כדור הארץ. בין השאר, JPL אחראית לבנייה ולתפעול של מערכת הניווט הירחית של נאס"א ה – Deep Space Network, המאפשרת ניווט, שליחה והחזרה של נתונים מכל החלליות הנעות בסביבת הירח. במסגרת הסכם שצפוי להיחתם עד סוף 2023, משימת בראשית 2, החללית הישראלית השניה לירח, אמורה לקבל מנאס"א גישה למערכת ניווט זו. 

זרחן – הנדיר בששת היסודות שמרכיבים את החיים כפי שאנו מכירים אותם – נמצא לראשונה באנקלדוס, ירחו של כוכב הלכת שבתאי. את הזרחן מצאו מדענים בנתונים של הגשושית קאסיני של נאס"א, שדגמה לפני כ-15 שנה את הגייזרים שמתפרצים דרך קבע מהאוקיינוס התת-קרקעי של אנקלדוס לחלל החיצון. לפי הממצאים, שהתפרסמו בכתב העת נייצ'ר, ריכוז הזרחן באוקיינוס של אנקלדוס הוא לפחות פי 100 יותר מריכוזו באוקיינוסים של כדור הארץ.

המועמד המוביל בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ

פוספטים, או תרכובות המכילות זרחן, חיוניים לצורות החיים על פני כדור הארץ, והם משמשים אותם לבניית אבני בניין כמו רנ"א, דנ"א וקרומי תאים. מבין ששת היסודות הדרושים לחיים – פחמן, מימן, חנקן, חמצן, זרחן וגופרית – הזרחן הוא ללא ספק היסוד הנדיר ביותר. מציאת כל השישה באוקיינוס התת-קרקעי של אנקלדוס הופכת אותו למועמד המוביל בחיפוש אחר חיים מחוץ לכדור הארץ – אם כי הממצאים מרמזים על קיומם של ריכוזי פוספטים גם בעולמות קרח אחרים, דוגמת אירופה ירחו של צדק וטיטאן ירחו הגדול של שבתאי.

אנקלדוס הוא הירח השישי בגודלו של שבתאי. הירח הקטן, שקוטרו כשביעית מקוטר הירח של כדור הארץ, מכוסה כולו בשכבת קרח נקייה – מה שהופך אותו לאחד העולמות בעלי האלבדו (מידת החזריות האור) הגבוה ביותר במערכת השמש. מתחת לשכבת הקרח, שעובייה מוערך ב-20 עד 25 ק"מ, ישנו אוקיינוס של מים נוזלים המחומם על ידי כוחות הגאות והשפל מהענק שבתאי. מהקוטב הדרומי של הירח פורצים גייזרים עוצמתיים – שרובם נופלים חזרה על פני השטח של הירח כשלג ומיעוטם ממשיך לחלל כקרח ומייצר את טבעת E של שבתאי. החל מ-2004 דגמה הגשושית קאסיני 345 גרגרי קרח כאלה בטבעת E שמקורם בגייזרים של אנקלדוס.

Image

כעת, צוות החוקרים הבינלאומי בהובלת פרנק פוסטברג מהאוניברסיטה החופשית בברלין, מצא ראיות ישירות וחד משמעיות לקו בליעה של פוספטים בגרגרי הקרח. עד כה, מדענים היו חלוקים בשאלת קיומו של זרחן באנקלדוס, ולא מעט מודלים ממוחשבים הצביעו על כך שהפוספטים בירח אמורים להיות לכודים בליבה הסלעית של הירח. למעשה, היעדרו של הזרחן נחשב על ידי רבים לצוואר הבקבוק של חיים מחוץ לכדור הארץ – באנקלדוס, בירחי הקרח האחרים במערכת השמש ובכלל ביקום.

"עולמות סודה"

זרחן הוא חומר נדיר למדי במים טבעיים, וזאת משום שהוא מתחבר בקלות לאטומים בעלי מטען חיובי כמו סידן – וכך נוצר מלח קשה בשם סידן פוספט. הסידן הפוספט בלתי שמיש לצורות חיים, והוא "נועל" את הזרחן. לדברי החוקרים, אנקלדוס עשיר בזרחן מומס בגלל שהאוקיינוס שלו הוא "אוקיינוס סודה".

Image

בדומה למשקאות מוגזים, מי סודה הם מים עשירים בקרבונטים – מינרלים המכילים פחמן דו-חמצני ונוצרים בקלות במים. הקרבונטים נקשרים עם הסידן ומשאירים את הזרחן חופשי. תהליך זה מוכר גם בכדור הארץ, למשל באגם מונו בקליפורניה ובאגם נקורו שבקניה. לטענת החוקרים, עולמות אוקיינוס הנמצאים מעבר ל"קו השלג" – הנקודה במערכת השמש שאחריה מים מתגבשים לקרח – יהיו בהכרח עולמות עם אוקיינוס סודה.

למרות שהמחקר החדש מעורר תקווה למציאת חיים באנקלדוס – ובעולמות קרח כמו אירופה, טריטון ואפילו בכוכב הלכת הננסי פלוטו – החוקרים מדגישים שהפוספטים שנמצאו נמצאו בתשעה גרגרי קרח מתוך 345 הגרגרים שנבדקו, והם אינם יכולים להתחייב לכך שהזרחן אכן נפוץ במידה כזו בכל אנקלדוס. מכאן שגם לא ניתן להסיק לגבי תפוצתו בשאר מערכת השמש החיצונית.

חוקרים ממכון אשר לחקר החלל בטכניון, בשיתוף המרכז הלאומי לחלל ומדעים באיחוד האמירויות וחברת אימאג'סאט אינטרנשיונל (ISI) מתכוונים עד סוף העשור לשגר לוויין לנקודת לגראנז' הראשונה (L1) במרחק כמיליון וחצי ק"מ. מטרת פרויקט זה, שנקרא CoolEarth, היא להדגים לראשונה את ההיתכנות הטכנולוגית של ביטול השפעות ההתחממות הגלובלית באמצעות הצבת מפרש הצללה בחלל, שיחסום חלק מקרינת השמש שנופלת על כדור הארץ.

"צריך להפריד בין הפתרון הגלובלי, שהוא פרויקט ענק בכל קנה מידה, למדגים הטכנולוגי שלנו", מסביר פרופ' יורם רוזן, ראש מכון אשר לחקר החלל בטכניון. "אנחנו מתכננים לשגר ננו-לוויין, במשקל של עד חמישה ק"ג, שיפרוש צילייה בגודל של חמישה מ"ר. זאת מטרייה זעירה אחת במבול של אנרגיה שכדור הארץ מקבל מהשמש, והצל שהפרויקט שלנו יטיל על הארץ לא יהיה מדיד בכלל. מטרת הפרויקט אינה לקרר את כדור הארץ, אלא להראות שיש לנו את הטכנולוגיה לקרר את כדור הארץ אם וכאשר נידרש לכך. את התכנון שלנו אפשר יהיה לקחת ולהכפיל, בגודל הצילייה או במספר הציליות שיש להציב, לפי התוצאות שנקבל מהניסוי".

שמשייה בגודל אלג'יריה 

כדי לקרר את כדור הארץ צריך להפחית את פליטת גזי החממה, ובעיקר אלה שמשתחררים בעת שריפת פחם, נפט וגז טבעי. בפועל, זה לא קורה. הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ כבר התחממה במעלה שלמה מאז שהחלו המדידות, והיא צפויה להשלים התחממות של מעלה וחצי בימי חיינו – רף שמדעני האקלים סימנו כי חצייתו תוביל לאירועי קיצון אקלימיים.

מאחר שמקבלי ההחלטות סוחבים רגליים בטיפול במשבר, מדענים הציעו כמה תוכניות להנדסת אקלים – כמו לזרוע חלקיקי גופרית בסטרטוספרה שישקפו חלק מאור השמש חזרה לחלל. אבל מה אם הניסוי ייכשל? מה אם חלקיקי הגופרית ייצרו בעיה חדשה ובלתי צפויה? ככה מתחילים סרטי אפוקליפסה. לעומת זאת, יש פתרון אחד של הנדסת אקלים לא-פולשנית, כלומר שאינו מסכן את האקלים: הצבת עצם בנקודת לגראנז' 1 בין הארץ לשמש, שיפזר את קרני השמש וייקרר את העולם מבלי לשחק עם ההרכב הכימי של האוויר או האדמה. את הרעיון הציע לראשונה ג'יימס ארלי ב-1989, במחקר שפרסם בכתב העת Journal of the British Interplanetary Society.

"לפי החישובים המקובלים", מסביר פרופ' רוזן, "צריך להפחית 2% מקרינת השמש כדי להוריד מעלה וחצי – שזה מה שאנחנו צריכים כרגע. וזה מיידי! כלומר, בזמן קצר מאוד הצללה תוריד את ממוצע הטמפרטורות באוויר ועד שנה אחר כך תרד גם טמפרטורת האוקיינוסים". 

הבעיה העצומה ברעיון הזה היא הנדסית וכלכלית. "כדי להפחית 2% מקרינת השמש צריך להציב צילייה בגודל אלג'יריה – 2.5 מיליון קמ"ר", אומר פרופ' רוזן, "והחישובים האופטימיים ביותר של הצילייה עצמה מדברים על גרם למטר מרובע, דהיינו טונה לקמ"ר – ו-2.5 מיליון טונות מטען ל-L1". 

למען הסר ספק, אין היום אפשרות טכנית לפרויקט שיגור צילייה בגודל אלג'יריה. אבל לדברי פרופ' רוזן, לא צריך לשגר צילייה אחת ענקית, אפשר לשגר המון ציליות קטנות שנכנסות למשגרים הקיימים. אמנם גם פתרון זה יהיה יקר מאוד, שיצריך התגייסות בינלאומית משמעותית, אך לא מדובר במדע בדיוני, במיוחד אם המשבר האקלימי יגיע לנקודת קיצון שתצריך פיתרון עם מהירות תגובה גבוהה יחסית. "היתרון הכי גדול של הנדסת אקלים בחלל במקום בכדור הארץ הוא 'און-אוף'", אומר פרופ' רוזן. "בסיום המשימה, אחרי שכדור הארץ יתקרר או שימצאו פתרון אחר, אפשר יהיה פשוט לשחרר ולתת ללהק הציליות ליפול לשמש, לאט לאט כדי לא להקפיץ את הטמפרטורה בבת אחת ומבלי לשנות דבר בעולם".

Image

האתגר: לא להפוך את הצילייה למפרשית שמש – ולהיסחף עם השטף

לצורך הוכחת ההיתכנות, פרויקט CoolEarth יצטרך להתמודד עם כמה אתגרים טכנולוגים לא פשוטים.  "נקודת לגראנז' 1 היא נקודה שבה מתקיים שיווי משקל בין כוחות הכבידה של הארץ והשמש", אומר פרופ' רוזן. "נקודה זו מתייחדת בכך שגוף שיימצא בה יקיף את השמש יחד עם כדור הארץ ותמיד יימצא בין הארץ לשמש, וכך יוכל להטיל צל על הארץ. אבל בנקודה זו שיווי המשקל אינו יציב. אם ננסה לייצב עיפרון על החוד, ברור שיש נקודת שיווי משקל – אבל לעולם לא נגיע אליה. תמיד נצטרך להשקיע קצת אנרגיה על מנת להזיז את העיפרון טיפה שמאלה או ימינה כדי שהוא לא ייפול. ובכן, כדי לשמור על גוף ב-L1 צריך מערכת הנעה שתדחוף אותו שמאלה וימינה. אבל צילייה שתוצב ב-L1 תצריך מערכת הנעה כדי להישאר במסלול".

בנוסף לבעיית היציבות, גם קרינת השמש מפעילה כוח על המפרש. לפוטונים אמנם אין מסה אך יש מומנטום, וצילייה שתוצב ב-L1 כדי לבלום את הפוטונים תהפוך למעין מפרשית שמש: שטף הפוטונים ישטוף גם אותה – והיא תיסחף לכדור הארץ.

"למעשה עלינו לעשות מחדש את החשבון, ולהוסיף לשני כוחות הכבידה את לחץ הקרינה – וכך נקבל נקודת שיווי משקל חדשה, נקרא לה +L1, שהיא קצת יותר קרובה לשמש מאשר L1. גם היא, כמו L1, אינה יציבה. צריך מערכת הנעה כדי להשאיר עצם ב-+L1. הבעיה שמערכת הנעה היא תמיד פתרון הנדסי מורכב ומסורבל, שפותח פתח לתקלות טכניות – שלא לדבר על המשקל הנוסף לחללית. הפתרון שלנו הוא פתרון פיזיקלי במקום טכנולוגי: ליפול בין L1 ל-+L1 וחוזר חלילה. כמו תריס ונציאני, נשחק עם שטף האור כדי לנוע הלוך חזור, פעם ל-L1 ופעם ל-+L1. לפי החישובים שלנו, ועבור ממדי המערכת שלנו, המרחק בין L1 ל-+L1 הוא 25,000 ק"מ, מה שמעניק לנו 75 ימים של היסחפות עם הקרינה כדי לסובב את הננו-לוויין לנקודת ההתחלה – וחוזר חלילה. למעשה, בימים אלה אנחנו עורכים ניסויים בפרישה אלקטרומגנטית כדי לא להזדקק אפילו לשלד הצילייה – שעלול לא להיפתח כמו שצריך – אלא לטעון את הצילייה חשמלית, כך שהמטען החשמלי יחזיק אותה פתוחה ללא צורך בשלד. כלומר, פיתרון פיזיקלי שייתן מענה לאתגר המכני".

לדברי החוקרים, המדגים הטכנולוגי Cool Earth ישוגר ל-L1 עוד במהלך העשור הנוכחי, אבל מה הלאה? פרופ' רוזן מאמין שאם נצטרך להציל את האנושות מעצמה – הצללה כזאת עשויה להיות הפתרון.

"מי שמשך אותי לרעיון הוא היזם אלי יהלום, שיצר צוות סיעור מוחות מרשים ביותר. הרעיונות שהוצעו שם לא היו ישימים, אבל הצוות עורר בי את הרצון להציל את העולם בעזרת פיזיקה. המדגים הטכנולוגי שלנו לוקח פתרון ישן שהוצע – ומנסה לדייק אותו כדי שהוא יהיה פתרון בר ביצוע. 

בית הספר יסודי סמילנסקי מרחובות זכה היום במקום הראשון בגמר אולימפיאדת החלל לבתי ספר יסודיים, ובית הספר בני יהודה מרמת הגולן זכה במקום בראשון לחטיבות הביניים. הזוכים הוכרזו בסוף אירוע הגמר החגיגי של אולימפיאדת החלל לשנת תשפ"ג, שהתקיים, היום, יום שני, ה-12.6.23, במרכז הישראלי למצוינות בירושלים.

אולימפיאדת החלל היא תוכנית הדגל החינוכית של סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, והיא מתקיימת זו השנה התשיעית. התחרות מתקיימת בשיתוף משרד האנרגיה והתשתיות, משרד החינוך ובביצוע של המרכז הישראלי למצוינות בחינוך.

השנה בפעם הראשונה אולימפיאדת החלל עסקה בנושא אנרגיה בחלל. הנושא הנבחר הוא פרי שיתוף פעולה בין סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ומשרד האנרגיה והתשתיות. במהלך התחרות זכו המשתתפים ללווי צמוד של מנטורים מתעשיות החלל והאנרגיה הישראליות.

באירוע הגמר השתתפו מאות תלמידים מ-20 בתי הספר שעלו לגמר (10 יסודיים ו-10 חט״ב), אשר הציגו את המיזמים שלהם לחבר השופטים, המורכב מבכירים בתעשיית החלל והאנרגיה הישראלית ונציגי סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה ונציגי משרד האנרגיה והתשתיות. התלמידים זכו להציג את הפרויקטים גם לאסטרונאוט הישראלי השני בחלל - איתן סטיבה.

נבחרת בי"ס יסודי סמילנסקי מרחובות, זכתה במקום הראשון באולימפיאדה לבתי ספר יסודיים משימת החלל עסקה בשיפור משק האנרגיה על פני כדור הארץ באמצעות טכנולוגיות חלל. הרעיון התבסס על שיגור לוויין למסלול הגיאוסטציונרי של כדור הארץ. במסלול זה הלווין נע יחד עם סיבוב כדור הארץ ונמצא תמידית מעל נקודה נייחת על פני כדור הארץ. הלווין מורכב מכנפי מראות שמתכווננות לכיוון השמש. המראות ממקדות את אור השמש לכיוון פאנל סולארי מרכזי שממיר את אנרגיית האור לאנרגיה חשמלית. האנרגיה החשמלית שמתקבלת מומרת בלוויין לקרן לייזר באמצעות ממיר דיודה. קרן הלייזר המופקת, מוקרנת לתחנה קרקעית סולארית על פני כדור הארץ באזור הנגב בישראל. התחנה ממירה את קרן הלייזר לחשמל אשר מועבר לצרכים השונים באמצעות רשת החשמל הארצית. את הפרויקט ליוותה המורה עידית שטיגל.

Image

נבחרת החלל של חטיבת ביניים בני יהודה ברמת הגולן, זכתה במקום הראשון באולימפיאדה החלל. נושא האולימפיאדה לחטיבות הביניים עסק בשיפור וייעול משק האנרגיה על פני כדור הארץ, בהשראת רעיון ה- Spaceship earth. משימת החלל כללה תחנת חלל שתנוע סביב הירח, תפיק ותספק הליום 3 מרגולית (קרקע) הירח לכדור הארץ. מטרת המשימה לייצר חשמל מהליום 3 שנשלח מתחנת החלל למתקן הארצי שלנו והמרת האנרגיה הגרעינית של הליום 3 לאנרגיה חשמלית. את הפרויקט ליווה המורה מיכל בלילתי.

*שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אופיר אקוניס:* ״אולימפיאדת החלל, שבה משתתפים אלפי תלמידים ותלמידות מכל הארץ ומכל המגזרים, היא ההוכחה שצומח כאן דור עתיד סקרן, מלא מוטיבציה ושואף למצוינות. משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה פועל לעיצוב וקידום מצויינות מדעית טכנולוגית כבר מגיל צעיר. העבודה המדהימה שהצגתם לאורך כל התחרות, עבודת הצוות והשימוש בכלים הטכנולוגיים והמדעיים הם ההבטחה שהמחקר ותעשיית החלל הישראלית ימשיכו להתפתח, לפרוץ דרך בתעשיית החלל הבינלאומית ולהוות מקור לגאווה למדינת ישראל כולה. ברכות חמות לזוכות ולזוכים״.

*שר האנרגיה והתשתיות, חה"כ ישראל כ"ץ:* "משרד האנרגיה והתשתיות בראשותי גאה לקחת חלק ולתמוך בפרויקט חינוכי וחשוב המשלב את תחום האנרגיה יחד עם תחום החלל. ילדים ונוער הם העתיד של מדינת ישראל ותחום האנרגיה הינו תחום מתפתח וחדשני שיש בו מקום רב לפתרונות יצירתיים. אנחנו רואים חשיבות גדולה בכך שילדים ונוער, כבר מגיל צעיר ייחשפו לתחום, יכירו את האתגרים שבו וירתמו את היצירתיות שלהם למשימה החשובה של שיפור משק האנרגיה״.

Image

היכרות עם תעשיית החלל

אולימפיאדת החלל ע"ש רמון היא תוכנית הדגל החינוכית של סוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, הפועלת להנגשת תחום החלל לצעירים ולקהל הרחב, מתוך מטרה להגדיל את סך הנחשפים לתחום ולעודדם לקחת חלק בתחום הטכנולוגיה והמדע בכלל והחלל בפרט בעתיד. האולימפיאדה מתקיימת זו השנה התשיעית והשנה השתתפו בתחרות כ-9,000 תלמידים מכ-470 בתי ספר מכל רחבי הארץ אשר במסגרתה השקיעו והגיעו להישגים יוצאי דופן. השנה התחרות נערכה בשיתוף משרד האנרגיה והתשתיות ועסקה בנושא אנרגיה וחלל. הנבחרות תכננו מיזמים עסקיים ובנו דגמים שמטרתם להבין כיצד אפשר לשפר את משק האנרגיה על פני כדור הארץ תוך שימוש בטכנולוגיית שפותחו עבור מסעות בחלל בתחום האנרגיה, ולהציע עבורן שימוש שייטיב עם משק האנרגיה על פני כדור הארץ.

התלמידים שהשתתפו השנה באולימפיאדת החלל עברו ארבעה שלבים, שבמהלכם התמודדו חידונים מקוונים, תכננו פרויקטים, אשר חיברו קהילות שלמות לנושא החלל, ביצעו משימות חלל ואף תכננו משימות חלל ובנו דגמים של מתקנים ומערכות טכנולוגיות פורצי דרך בתחום טכנולוגיית החלל על פני כדור הארץ ומחוצה לו.

ההשתתפות בתוכנית אולימפיאדת החלל מקנה לתלמידים מיומנויות רבות כולל: חקר מדעי, אסטרטגיות למידה, היכרות עם תעשיית החלל, התמודדות עם אתגרי ניהול עבודת צוות וזמן, פעילות קהילתית, פתרון קונפליקטים, מיומנות הטיעון, גמישות, הסתגלות, פרזנטציה, שפות, אחריות והתמדה.

מכה נוספת – ואולי אנושה – לחלום הסטארליינר של ענקית התעופה בואינג: טיסת הבכורה של החללית סטארליינר מתוצרתה נדחתה שוב, הפעם למועד לא ידוע, בעקבות שתי בעיות בטיחות חדשות שנמצאו. טיסת הבכורה המאוישת של הסטארליינר הייתה עתידה לשאת שני אסטרונאוטים של נאס"א לתחנת החלל הבינלאומית ב-21 ביולי.

בהודעה מסרה בואינג שאחד מקבלני המשנה הודיע לה שמערכת מצנחי החללית, שאמורה להנחית את האסטרונאוטים בכדור הארץ, אינה עומדת בדרישות נאס"א. לסטארליינר שלושה מצנחים, ששניים מהם אמורים להספיק לבלום את החללית במקרה של תקלה טכנית במצנח השלישי. אלא שכעת מסתבר שתקלה בפריסת כל אחד משלושת המנצחים עלולה להסתיים בהתרסקות החללית.

הבעיה השנייה חמורה אף יותר: מסתבר שהסרט הדביק שמלפף את כל החיווט בחללית יוצר מחומר דליק. בתוך הסטארליינר יש מאות מטרים של הסרט הזה, ומהחברה נמסר כי הם יחפשו פתרון לבעיה שאינו מחייב את פירוק החללית והרכבתה מחדש – שכן צעד כזה יגרור בעיות בטיחות חדשות.

בואינג שולטת בשמיים – אבל לא מצליחה להמריא לחלל 

ב-2014 העניקה נאס"א מענקי פיתוח לשתי חברות – לחברת הזנק קטנה בשם ספייס אקס על פיתוח חללית הדרגון ולענקית התעופה בואינג על פיתוח חללית הסטארליינר. כבר ב-2012 שיגרה ספייס אקס את דרגון המטען הראשון לתחנת החלל, והפכה לחברה המסחרית הראשונה בהיסטוריה ששיגרה חללית לחלל והחזירה אותה לארץ. ב-2020 שיגרה ספייס אקס את הדרגון המאויש הראשון עם האסטרונאוטים בוב בנקן ודאג הארלי – האסטרונאוטים הראשונים אי פעם שטסו בחללית פרטית. היום יש שבע חלליות דרגון פעילות שמטיסות אנשים ומטען באופן סדיר לתחנת החלל הבינלאומית – והשמינית הולכת ונבנית בימים אלה.

Image

ואילו הפרויקט של בואינג עדיין לא צלח את שלב טיסת הבכורה המאוישת. טיסת הניסוי הלא-מאוישת הראשונה של החללית נערכה בדצמבר 2019, אלא שבעיה בשעונים הפנימיים של הסטארליינר גרמה לחללית להאמין שהיא בתמרון כניסה חזרה לכדור הארץ, ולשרוף יותר מדי דלק. כתוצאה מכך, יומיים אחרי השיגור, החללית נאלצה לנחות חזרה מבלי שעגנה בתחנת החלל הבינלאומית. בדיעבד, מזל שבבואינג לא ניסו לעגון בתחנת החלל – כי הסתבר שהייתה תקלת תוכנה נוספת בחללית, שלא הייתה מאפשרת לה להשתמש במבעריה בעדינות, וסביר להניח שהסטארליינר הייתה נהרסת בניסיון העגינה. טיסת הניסוי הלא-מאוישת השנייה, שנערכה במאי 2022, הייתה מוצלחת יותר – החללית עגנה בתחנה – אך גם בה נמצאו שורה של ליקויים.

Image

משלם המיסים האמריקאי שילם לבואינג 5 מיליארד דולר על פיתוח הסטארליינר, ואילו החברה שרפה מאז 833 מיליון דולרים נוספים מכיסה בניסיון להציל את הפרויקט. כאמור, האסטרונאוטים בארי וילמור וסוניטה ויליאמס כבר לא יחנכו את החללית ב-21 ביולי – ובבואינג ובנאס"א לא קבעו תאריך חלופי. לפי הערכות, הטיפול בבעיות החדשות צפוי לארוך לפחות חצי שנה.

אחרי 14 שנות פיתוח, ולאור העובדה שתחנת החלל הבינלאומית צפויה לפרוש לפנסיה או להחליף בעלים עד סוף העשור, קשה לראות איך בואינג אי פעם תחזיר את ההשקעה. האם בבואינג מתכוונים להכפיל את ההשקעה – ואת הסיכון – או לעצור את הדימום ולעצור את הפרויקט? בשלב הזה נראה שגם בחברה עוד לא יודעים לאן מועדות פניהם.

נאס"א: עיכובים בסטארשיפ צפויים לעכב את הנחיתה על הירח

במקביל, גם דרכה של ספייס אקס לכוכבים אינה סוגה בשושנים, ובנאס"א מעריכים כי העיכובים בפיתוח הסטארשיפ יגררו דחייה נוספת בשיגור ארטמיס 3 – המשימה שתנחית את האסטרונאוטית הראשונה והאסטרונאוט האפרו-אמריקאי הראשון על פני הירח.

ב-2019 חתם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על צו נשיאותי המורה לנאס"א להחזיר אסטרונאוטים לפני הירח עד שנת 2024 – תאריך שנדחה בהמשך ל-2025. בסוף 2022 משימת ארטמיס 1 הלא-מאוישת (אם לא מחשיבים את הבובה הישראלית "זוהר") הקיפה בהצלחה את הירח, בניסוי הבכורה של המשגר הענק מתוצרת נאס"א ה-SLS וחללית האוריון. בסוף 2024 תשוגר ארטמיס 2, גם כן למסע סביב הירח, והפעם היא תהיה מאוישת בארבעה אסטרונאוטים בשר ודם.

ואילו שנה אחר כך, בדצמבר 2025, תשוגר למסלול סביב הירח משימת ארטמיס 3. שם, שניים מארבעת אנשי הצוות יעברו מהאוריון לסטארשיפ של חברת ספייס אקס, שישמש כרכב נחיתה ירחי ותנחית אותם בקוטב הדרומי של הירח – הנחיתה המאוישת הראשונה על הירח מאז אפולו 17 ב-1972.

הסטראשיפ, המשגר הגדול והעוצמתי בהיסטוריה, טס לראשונה לחלל באפריל השנה. הניסוי הלא-מאויש התחיל ברגל ימין, והמשגר אדיר הממדים נסק לשמיים. התוכנית הייתה שהסטארשיפ ישלים כמעט הקפה אחת מלאה מסביב לכדור הארץ – אלא ששני השלבים של המשגר לא נפרדו כנדרש, וספייס אקס לחצה על כפתור ההשמדה העצמית כארבע דקות לאחר השיגור. בנוסף, חלק מהמנועים לא תפקדו כמצופה.

חודשיים אחר כך, ברשות התעופה הפדרלית (ה-FAA) עדיין חוקרים, יחד עם נציגי החברה, את התקלות שהתגלו – לפי שעה אף נציג עוד לא עדכן את הציבור בהתקדמות החקירה. במקביל, קואליציה של ארגונים סביבתיים תובעים את ה-FAA על כך שהעניקה לספייס אקס את הרישיון להטיס את הסטארשיפ. לטענת הארגונים, רשות התעופה לא הביאה בחשבון את מלוא פוטנציאל ההרס של השיגורים על הסביבה.

Image

אלה עיכובים צפויים בפיתוח של כל מערכת שיגור חדשה, אלא שבנאס"א מעריכים שאם ספייס אקס לא תחזור לערוך ניסויים חיים בסטארשיפ – המשגר לא יספיק לעבור את כל השלבים הנחוצים לקראת הנחיתה על הירח ב-2025. כך למשל, הסטארשיפ שישמש כרכב נחיתה ירחי יצטרך ראשית לתדלק במסלול סביב כדור הארץ. לעת עתה, בנאס"א עוד מחכים שהסטארשיפ יגיע למסלול סביב כדור הארץ כדי לערוך את מבחן התדלוק.

בשבוע שעבר העריך ג'ים פרי, המשנה לראש סוכנות החלל האמריקאית ומי שמנהל את תוכנית ארטמיס, שהנחיתה המיועדת לדצמבר 2025 תידחה בוודאות ל-2026 – לכל המוקדם.

יום אחד, הכוכב ביטלג'וז יתפוצץ כסופרנובה בוהקת – ואורו יהיה עוצמתי יותר מזה של הירח המלא, עד כדי כך שאפשר יהיה לראות את הכוכב גם באור יום מלא. אבל מתי יקרה הפיצוץ המיוחל? זה יכול לקרות היום, זה יכול לקרות מחר – אבל זה גם יכול לקרות במאה אלף השנים הקרובות. אלא שבימים האחרונים הכוכב מאיר בעוצמה של פי 1.5 מעוצמתו הרגילה – וישנם חוקרים שמעריכים שהפיצוץ המיוחל הוא עניין של כמה עשרות שנים בלבד.

פרפורי הגסיסה של ענק 

במרחק של כ-600 שנות אור ממערכת השמש, ביטלג'וז הוא העל-ענק האדום הקרוב ביותר לכדור הארץ. הכוכב המסיבי אמנם "רק" בן 10 מיליון שנה – בהשוואה ל-4.6 מיליארד שנות חייה של השמש – אבל כוכבים עצומים כמו ביטלג'וז חיים חיים קצרים ומתים מוות אלים ודרמטי. מסת הכוכב היא פי 10 עד פי 20 מממסת השמש שלנו. כדי לשמור על יציבותו הכבידתית, על כוכב מסיבי כמו ביטלג'וז לשרוף המון, המון "דלק" כוכבים, דהיינו מימן. מרגע שהמימן בליבת ביטלג'וז אזל, הכוכב החל להתנפח. למעשה, אם היינו מחליפים בין ביטלג'וז לשמש, הענק האדום היה משתרע מעבר למסלולי חמה, נוגה, ארץ ומאדים.

לקראת סוף דרכו ככוכב, ביטלג'וז עבר להתיך הליום במקום מימן. זהו למעשה השלב האחרון לפני פיצוץ הסופרנובה, ולמדענים מכדור הארץ יש הזדמנות פז לחקור בזמן אמת את פרפורי הגסיסה של הענק האדום. במסגרת הפרפורים הללו, הכוכב מתכווץ ומתנפח, אורו מתעצם ומועם, במחזוריות של כ-400 ימים.

Image

החל מסוף 2019, אסטרונומים הבחינו במה שזכה לכינוי "ההתעמעמות הגדולה" – הכוכב, שהוא לרוב הכוכב העשירי הבהיר בשמי הלילה – התעמעם דרמטית. העולם נדרך לקראת פיצוץ הסופרנובה הקרב ובא, אלא שמחקרים הצביעו על כך שהכוכב העיף חלק מעטרתו (בפליטת מסה קורונלית שמגמדת כל דבר שהשמש שלנו יכול לייצר), ושענן האבק הזה הסתיר לנו את הענק האדום.

הכוכב השביעי הבהיר ביותר בשמי הלילה

כעת, ביטלג'וז חזר להאיר – ובשיא הכוח. בימים האחרונים החל הכוכב להאיר בעוצמה של 150% מהאור הנצפה הרגיל שלו, ופירושו של דבר שהכוכב העשירי המאיר ביותר בשמיים הוא כעת הכוכב השביעי המאיר ביותר בשמי הלילה (כשהוא עוקף את שכנו, ריגל). ממש לא צריך טלסקופ כדי להבחין בשינוי משמי ישראל. מספיק לצאת לשמי הערב ולחפש את קבוצת הכוכבים אוריון. ביטלג'וז ייראה כמו כוכב אדום, מנצנץ ובהיר מאוד.

Image

מה כל זה אומר? אף אחד לא יודע בוודאות, שכן איש לא ראה בעבר ענק אדום מתפוצץ כסופרנובה בזמן אמת. במאמר שהתקבל לפרסום בסוף השבוע, מדענים טוענים שההתבהרות האחרונה היא שירת הברבור של הענק האדום, וכי ביטלג'וז צפוי להתפוצץ לא בעוד אלפי שנים – אלא בעוד עשרות שנים בלבד, משמע בתקופת חיינו.

למעקב יומי אחר הבהירות של ביטלג'וז בטוויטר (ואפשר כמובן להשוות לבהירותו בשמיים).