כוכב הוא גוף בעל מסה אדירה, כמות עצומה של חומר (בעיקר גז) המתלכדת יחד לכדי כדור, תחת כוחות המשיכה של החומר עצמו. כוח המשיכה מפעיל לחץ עצום כלפי מרכז הכדור, כמו זוג ידיים נעלמות המועכות כדור של ספוג. בלב הגרעין של כדור ענק זה, הלחץ כל כך גדול עד שזוגות של גרעיני אטומים נלחצים אחד זה אל זה בעוצמה כה רבה עד שהם מתמזגים והופכים לגרעין אטום אחד, גדול וכבד יותר! תהליך זה נקרא היתוך גרעיני והוא מתרחש ללא הפסק בליבו של הכוכב. היתוך גרעיני משחרר כמויות אדירות מדהימות של אנרגיה, פי כמה מהאנרגיה המשתחררת בליבתה של פצצת אטום!
הכוכב המוכר לכם ביותר הוא כמובן השמש שלנו, אשר מאירה את יומנו באור בוהק. כשאתם מסתכלים בשמי הלילה זרועי הכוכבים, חשוב לזכור שעל אף העובדה שהם נראים כמו נקודות אור קטנטנות, למעט יוצאים מן הכלל בודדים, כל נקודות האור שאתם רואים הן למעשה שמשות עצומות, בוערות ומאירות, הרחוקות מאיתנו שנות אור.

השמש שלנו ומרבית הכוכבים המוכרים לנו שייכים למשפחה גדולה הנקראת "כוכבי הסדרה הראשית". זוהי משפחה רחבה ומגוונת, וחשוב להודות שהשמש שלנו אינה חמה במיוחד או גדולה במיוחד ביחס לשאר הכוכבים. מעבר לכך, ישנם גם כוכבים מחוץ למשפחה, הגדולים מהשמש פי מאות ואלפים, חמים ממנה בעוצמות שעולות על הדמיון, וגורמים לשמש שלנו להיראות מעט פחות מרשימה. מצד שני, אילו היינו מקבלים לשכונה שלנו במערכת השמש כוכב מסדר גודל כזה, כנראה שהיינו מתקשים להמשיך להתקיים בסביבתו, מפאת החום הרב שהוא מפיץ. לכן אנו יכולים לכן להתגאות בשמש שלנו, המאירה את עולמנו בדיוק במידה, כך שנוכל לשבת ולהשתזף בנעימים לאורה.

במהלך ההיתוך הגרעיני הכוכב מכלה לאורך זמן את החומר שממנו הוא עשוי. זוג גרעיני אטומים הופכים לאחד, ועוד זוג גרעיני אטומים, ועוד אחד... בתהליך שהופך חומר לאנרגיה ולקרינה של חום ואור. כוכב צעיר שנולד יכיל מכיל כמות מסוימת של חומר, ולאורך חייו הוא מאבד בהדרגה חלק מהמסה שלו. הכוכבים, קצת כמו בני האדם, משתנים לאורך חייהם הארוכים. לפעמים כבר אין להם את אותה האנרגיה שהייתה להם בצעירותם. לפעמים הם מעט מתנפחים, מגדלים כרס קטנה (ולפעמים הם ממש מתנפחים, וגדלים מכפילים את גודלם אפילו פי 100!). הכוכבים גם משנים את צבע האור שהם מפיצים לאורך חייהם. השמש שלנו, לדוגמה, תתחיל להאיר באור אדום כשהיא תזדקן קצת יותר, בעוד יותר מ-5 מיליארד שנים. תוכלו לדמיין זאת? עולם שלם מואר באור אדום...

חורים שחורים הם תופעה המציתה את הדמיון. יש בכוחם לשנות את המרחב והזמן כפי שאנחנו מכירים אותם, ותיאורטית, הם יכולים לאפשר פנטזיות כמו מסע בזמן, וקפיצות דרך "חורי תולעת" לעולמות רחוקים. אבל מהו בעצם חור שחור? לכל גוף בעל מסה יש כוח כבידה. לכם, למחשב שלכם, ובעצם לכל חפץ שאתם מכירים. ככל שמסה של גוף גדולה יותר, כך כוח הכבידה שלו גדול יותר. לכדור הארץ כוח כבידה המדביק אותנו אליו, אחרת היינו מרחפים לנו אל עבר החלל. לשמש כוח כבידה השומר את כדור הארץ במסלול סביבה. כוח הכבידה של חור שחור הוא כה עצום – שאין דבר המצליח להימלט מפניו, אפילו לא האור... ואם אין אף לא קרן אור אחת המצליחה להימלט החוצה מפני הגוף הענק הזה – זהו חור שחור.

חור שחור יכול להיווצר בכמה דרכים. ייתכן שאחת מהן היא כתוצאה מקריסה של כוכב מאוד מסיבי בשלבי חייו האחרונים. בשלבים אלו נפסק ההיתוך הגרעיני בליבת הכוכב, והיא קורסת. כיום יש כמה תיאוריות המסבירות את אופן היווצרותם של חורים שחורים כאשר כוכב מסיבי מאוד מת. ברוב המקרים, תגרום קריסת הליבה להתפוצצות אדירה, שאנו מכנים סופר-נובה, וליצירתו של כוכב נויטרונים. אולם יש הסבורים שלעתים מסת הכוכב כה גדולה וכוחות הכבידה שלו כה אדירים, עד כדי שקריסת הליבה אינה מסוגלת להעיף את הכוכב, ובמקום שתתרחש סופר-נובה – נוצר חור שחור.
ישנם חורים שחורים ענקיים, שהמסה שלהם גדולה ממסת השמש שלנו פי מאות מיליונים ולעתים פי מיליארדים! אלו חורים שחורים המצויים במרכזי גלקסיות. ל"יצורים" אלה תיאבון עז והם בולעים כוכבים אומללים החולפים בקרבתם, לעתים כמה כוכבים בשנה. חלק מהחומר הנופל לאותם חורים שחורים מגיע לטמפרטורה של מיליוני מעלות ופולט אנרגיה עזה כל כך, שבאמצעותה אנו מצליחים לאתר את אותם חורים שחורים ענקיים.
הזמן הוא מושג פשוט וברור בחיי היום-יום שלנו. יש לנו עבר, הווה ועתיד, ונדמה לנו שאנחנו יודעים טוב מאוד להגדיר את היחס ביניהם, מה היה קודם, מה משפיע על מה... אבל אנחנו טועים בגדול! המהפכה שהוביל איינשטיין כשפרסם את תורת היחסות, הראתה כי גם הזמן הוא דבר יחסי. הוא מושפע בין היתר מהמהירות שבה נמצא הגוף, ומכוחות הכבידה הפועלים עליו. ככל שגוף נתון לכבידה חזקה יותר, הזמן שלו נע לאט יותר. חור שחור הוא בעל כוח כבידה כה עז, עד כי הוא מעקם את עצם המרחב סביבו. אחת ההשלכות של כך היא שאילו יכולנו להתקרב לגבולו של חור שחור, הזמן שלנו היה נע יותר ויותר לאט. לו הגענו ממש לגבולו של החור השחור – הזמן היה עוצר מלכת, ומי שהיה צופה בנו מהצד היה רואה אותנו קפואים בזמן.

השמש היא הכוכב הקרוב אלינו ביותר והיא מרכזה של מערכת השמש שלנו. אבל אתם בטח לא מאוד מופתעים מהעובדות הללו... אתם כנראה גם יודעים שביחס לכדור הארץ השמש עצומה בגודלה, ושהיא כדור אדיר של פלזמה לוהטת, המפיצה אנרגיה רבה החיונית כל כך לקיומם של חיים על פני כדור הארץ. כדי להמחיש את ההפרש במידות – אילו השמש הייתה בגודל גופכם, כדור הארץ היה בגודל הזרת בכף רגלכם... יותר ממיליון כדורים בגודל כדור הארץ יכולים להיכנס לתוך השמש!

פני השמש לוהטות בטמפרטורה הקרובה ל-6,000 מעלות, ובליבתה הטמפרטורה מגיעה לכ-15 מיליון מעלות. למעשה, במרכז השמש מתחוללים כל הזמן תהליכי היתוך גרעיני, המזכירים פצצת מימן, אבל בעוצמה רבה פי כמה וכמה. השמש מרוחקת מכדור הארץ יחידה אסטרונומית אחת בדיוק (ולא במקרה...), ולאור הנפלט מן השמש לוקח מעט יותר מ-8 דקות לעבור מרחק זה.

האם השמש תפסיק אי פעם להאיר?

השמש שלנו היא כוכב בגיל העמידה. היא נולדה לפני זמן רב, גם במושגים אסטרונומיים: כ-4.5 מיליארד שנים לערך. היא נמצאת בשלב יציב של אמצע החיים, אבל היא לא "מחפשת את עצמה", דווקא די ברור מה הכיוון שלה בחיים. במשך 5.4 מיליארד השנים הקרובות השמש תמשיך להאיר, תתחמם עוד יותר ותגדל קצת כרס – כן, השמש שלנו תתחיל להשמין! בסיום תקופה זו, השמש תתנפח בתהליך מואץ אף יותר, ותגדל פי מאה! וזה לא הכול, הו לא. נוסף לכל זאת, אור השמש, שהוא כיום צהוב, יתחלף באור אדום, ממש כאילו עטף מישהו את השמש בצלופן אדום. לבסוף, השמש שלנו תסיים את חייה כננס לבן. גודלה יהיה דומה לזה של כדור הארץ, אבל היא תהיה צפופה מאוד ועשויה רובה מפחמן. ואתם יודעים מהו פחמן שנוצר בלחץ וחום גבוה – נכון, יהלום. השמש תמות ככוכב שמבנהו מזכיר יהלום. סוף יאה לכוכב שאנו חייבים לו את חיינו. 

לעתים תפקיד המדע הוא לנפץ מיתוסים. רבים חושבים כי בניגוד לכוכב לכת השמש עומדת במקום, קונה שביתה במרכז מערכת השמש. אולם כפי שאמר איישנטיין גאון הגאונים, הכול יחסי! השמש אמנם עומדת במרכז מערכת השמש, אולם גם מערכת השמש שלנו נעה במסלול סביב מרכז הגלקסיה שלנו – שביל החלב. למעשה נעה השמש סביב מרכז הגלקסיה במהירות מסחררת של כמעט 800,000 קמ"ש! בפעם הבאה שאתם מביטים בשמש העומדת ברקיע, נסו לרגע לדמיין את המספר הזה.

השמש היא גוף חי ומשתנה, אף רגע על פניה אינו דומה למשנהו. פני השטח של השמש מלאים התפרצויות, מערבולות, ומה שאנו קוראים לו "כתמי שמש". השמש נראית מעט כמו סיר תבשיל מבעבע, וכל התפרצות והתלקחות עליה שולחות גלי קרינה אדירים הנקראים "רוח השמש" ויכולים להשפיע רבות על חיינו כאן בכדור הארץ. באתר נאסא ניתן להתרשם מרמות הפעילות השונות הנצפות על פני השמש, וכן את חזית המחקר אל מעמקיה המסתוריים.

Image

Image

מטאורידים הם הגופים הקטנים במערכת השמש, גודלם נע מגרגרי אבק מיקרוסקופיים ועד 10 מטרים. מטאורידים נמצאים בהמוניהם במרחבי היקום, ובמערכת השמש יש ריכוזים גדולים שלהם בחגורת האסטרואידים. בכל יום מתנגשים בכדור הארץ עשרות אלפי מטאורידים קטנטנים, ורובם המוחלט נשרף באטמוספירה מבלי שנבחין בכך. כאשר מטאוריד מעט גדול יותר (בגודל זית לדוגמא) נכנס לאטמוספירה, הוא חודר את השכבות הגבוהות שלה, ונשרף במופע זיקוקין קצר, שאותו נראה אם נשכב לנו על הגב ונביט בשמים בלילה מדברי.

אותו שטף אדיר של מטאורידים שכדור הארץ נכנס אליו הוא למעשה חלקיקי אבק וסלעים שמקורם בשביטים. כשהקרח שממנו עשוי שביט מתנדף, האבק הכלוא בו מועף מהשביט וממשיך להקיף את השמש. כדור הארץ חוצה באופן סדיר את מסלולם של חלקיקי האבק הללו הממשיכים להקיף את השמש, בכל שנה בתאריכים ידועים. מי שירצה למשל לצפות בגשם המטאורים המרשים הנקרא "פרסאידים", יוכל לצפות בו במהלך חודש אוגוסט; שיאו סביב 12 באוגוסט. תאריכים מדויקים מתפרסמים מבעוד מועד באתרי האסטרונומיה.

קראו את המדריך המלא לצפייה במטר מטאורים

אתר האגודה הישראלית לאסטרונומיה - המפעילה גם חטיבה לתצפיות במטאורים.

אתר היל"א – המרכז למידע אסטרונומי ובו מידע על התאריכים שבהם אפשר לצפות במטרות המטאורים.

אתר American Meteor Society מעדכן נתוני תצפית שבועיים על מטאורים.

אתר האיגוד הבין-לאומי לתצפיות במטאורים המרכז את התצפיות במטאורים.

התמונה למעלה במלואה:

leonid_12-13-1833.jpg

Smith's Illustrated Astronomy 1855.jpg