סוכנות החלל האירופית (ESA) הודיעה כי חיל החלל האמריקאי זיהה מספר שברים סמוך לחלק משגר ישן, כפי הנראה לאחר שפסולת חלל פגעה בו במסלול. למרבה האירוניה, רכיב המשגר, שבעצמו מוגדר כפסולת חלל, הוא היעד של משימה שאפתנית של סוכנות החלל האירופית לניקוי פסולת חלל. 

לפני עשור שוגר משגר מסוג וגה, אך המתאם בין המשגר ללוויין, רכיב בשם וספה, נשאר לרחף במסלול לווייני נמוך כפסולת חלל. הווספה בן ה-113 ק"ג הצטרף למעשה לפסולת החלל שמקיפה את כדור הארץ – 9,000 טונות לוויינים ישנים, חלקי משגרים, ברגים, שבבי צבע ואפילו ציוד אישי של אסטרונאוטים שיצאו מכלל שימוש ועוד. כל אלה יוצרים חגורה בת כמיליון שברים שמאיימת לחסום את דרכה של האנושות לכוכבים. יצוין כי במהירות של 28,000 קמ"ש, מספיקה חתיכת אלומיניום בגודל של 1 ס"מ כדי לפרק לוויין או, חס וחלילה, לפגוע באסטרונאוט. 

מיליון שברים

אירופה הפכה את נושא פסולת החלל לאג'נדה מרכזית של סוכנות החלל שלה והכריזה על יוזמת "חלל נקי". במסגרת זו, ב-2020 סוכנות החלל האירופית העניקה 86 מיליון יורו לסטרטאפ השווייצרי ClearSpace על מנת שזה יטיס לוויין שיתפוס את רכיב הווספה הסורר ויוציא אותו ממסלול. זוהי למעשה המשימה הראשונה בהיסטוריה שתנסה לתפוס פסולת חלל ממשית, ולא גוף הדגמה ששוגר במיוחד לשם כך.

משימת ClearSpace-1 עתידה להמריא ב-2026, אלא שכאמור – לא ברור כעת מה מצב המטרה שלה. מעקב המשך של חיל החלל האמריקאי ושל סוכנות החלל האירופית מראה שרכיב הווספה עדיין נמצא במסלול, אך אם הלוויין השווייצרי יתקרב הוא עלול להיפגע מהשברים הקטנים שנוצרו בזמן הפגיעה במתאם, ולהתפרק בעצמו להמון שברים קטנים שיגדילו את הסיכוי להתנגשות עם לוויינים אחרים, בתגובת שרשרת שנקראת "אפקט קסלר".

פסולת חלל פגעה גם בלוויין סובייטי ישן

במקביל, לוויין סובייטי ששוגר לפני יותר מ-30 שנה התפרק במסלול, בגובה של כ-1,400 ק"מ מעל פני הים, כנראה לאחר שנפגע מפסולת חלל. האסטרופיזיקאי ומומחה פסולת החלל ג'ונתן מקדואל העריך שמדובר בלוויין Kosmos-2143 או Kosmos-2145, לווייני תקשורת ששוגרו מרוסיה ב-1991. התאונה האחרונה מבהירה שוב את הסכנה של פסולת חלל, במיוחד במסלולים גבוהים כל כך: לוויין ששוגר לגובה של 1,400 ק"מ ייפול חזרה ויישרף באטמוספרה רק בעוד 2,000 שנה.

התפרקות זו של הלוויין הסובייטי ממחישה כי בעיית פסולת החלל כאן להישאר. בכך היא מהווה גם פתח להזדמנות עסקית, עם מגמה של פתרונות שונים להתמודדות בשנים האחרונות. בנוסף למשימה האירופית אפשר לציין גם את נאס"א שמבינה את חומרת המצב והעניקה לאחרונה מענק ראשוני של 850,000 דולר לסטרטאפ TransAstra לפיתוח שקית מתנפחת שיכולה לתפוס שברים קטנים – כמו אלו שנוצרו לאחר הפגיעה בווספה.

חברת אסטרוסקייל, שאחד ממרכזיה בישראל, עובדת על פתרון בכיוון ההפוך: הארכת חיים של לוויינים כך שלא יהפכו לפסולת חלל. בחברה מפתחים בימים אלה את לוויין השירות LEXI, שנועד לחבור ללוויינים קיימים ולתדלק אותם – על מנת לשמור אותם במסלול יציב. לוויין ה-LEXI הראשון צפוי להשתגר ב-2025, ולהאריך את חייהם של חמישה לוויינים שונים.

ציורו של וינסנט ואן גוך משנת 1889, ליל כוכבים, מצליח להפנט את המבט גם בהיותו אחת מיצירות האמנות המוכרות ביותר בהיסטוריה, גם אם התבוננתם בו מאה פעמים. שימוש מתוחכם בתבנית משיכות מכחול וניגודי צבעים מצליח "לעבוד" על המוח שלנו וכמעט לשכנע אותו שאורות הכוכבים מרצדים שם בשמי הציור. 

אבל זה לא כל הסיפור. מתברר שוואן גוך הצליח ללכוד בציורו את אחת התופעות החמקמקות בפיסיקה: "זרימה עירבולית",  כלומר זרימת נוזל או גז במערבולת לא מסודרת ותבנית אקראית למראית עין. למרות שהיא עדיין נחשבת לתעלומה, אפשר לזהות תופעה זו בסערת הענק של כוכב הלכת צדק ("הכתם האדום הגדול"), בהיווצרות העננים בשמים, בהתערבלות אבק בין-כוכבי וגם… בציור המפורסם של ואן גוך. 

להלן סרטון שמסביר את הגילוי המוזר לפיו אורות הכוכבים ומערבולות העננים בציורו של ואן גוך תואמים מודל מתמטי סבוך המתאר את תופעת "הזרימה העירבולית". באופן מעניין, מדענים שהמשיכו לחקור, גילו את הזרימה העירבולית הזו גם בציורים אחרים של ואן גוך, אך רק מהתקופה הפסיכוטית שלו.

בתור מחווה לציור הגאוני הזה של ואן גוך, אתר הצילומים של נאס"א, APOD, פרסם היום (18.9.16) חידה: בעיבוד ממוחשב של הציור נשתלו אובייקטים שמימיים רבים, כמו שביט, גלקסיות וערפיליות נודעות, סופרנובה ועוד... כמה מהם תוכלו לזהות?

18.9.2016

בשנת 1977, על גבי חלליות וויאג'ר 1 ו- 2, נאס"א שיגרה לחלל החיצון שאלה: האם אנחנו לבד? זו כמובן לא היתה השאלה הישירה והיא אפילו לא היתה שאלה חדשה, אך היא בכל זאת חגיגית במיוחד. נאס"א וקרל סייגן שלחו תקליט זהב יפהפה שנועד להציג את האנושות לחייזרים שעשויים לפגוש בחלליות ביום מן הימים, זמן רב לאחר שהן תצאנה ממערכת השמש שלנו. 

ועכשיו, מיזם קיקסטארטר חדש מאפשר לכם לרכוש עותק: תקליט זהב משלכם המספר את סיפורו של כדור הארץ ודייריו בעבור 98 דולר. בעבור 15 דולר תוכלו להוריד פורמט דיגיטאלי של 90 הדקות המוקלטות, הכוללות ברכות שלום ב- 55 שפות, מוסיקה וקולות מרחבי העולם. 

הסיכוי שחוצנים תבוניים יפגשו אי פעם בחלליות הוויאג'ר הוא כנראה אפסי (החלל גדול, אתם יודעים), אך הוא גורם לנו לתהות: מהו, באמת, תקליט הזהב המפורסם של וויאג'ר? האם במהותו, תקליט הזהב אינו אלא מראה? מראה שמציגה שבריר מהעושר הקיים על פני כדור הארץ, אך יותר מאשר שהיא נועדה לחייזרים, היא נועדה למבט שלנו. כלומר, ייתכן שתקליט הזהב של וויאג'ר נועד להפיח בנו את התקווה שיש אפשרות שבחלל העצום הזה סביבנו קיים מישהו, מישהי, משהו… שהם קצת כמונו. 

צפו בטריילר של פרויקט הקיקסטרטר:

לאתר הקיקסטרטר לכבוד יום השנה ה- 40 לתקליט הזהב של וויאג'ר

6.10.2016

טראסות אורז שנראות כמו משיכות מכחול של ואן גוך, ארכיטקטורה אורבנית ומערכות כבישים היוצרים דפוסים מעוררי השראה, כתמי צבע יפהפיים של קרחונים נמסים או שטחי חקלאות… המבט מהחלל על כדור הארץ מספק מצע בלתי נגמר לאמנות מפתיעה. חשבון האינסטגרם של בנג'מין גרנט, Daily Overview, הוא רצף עצום של מטעמים ויזואליים שכאלה, אותם הוא מעלה כמעט מדי יום. בעוד כשבועיים, ב-25 באוקטובר 2016, יצא לאור ספר המאגד למעלה ממאתיים הצילומים הטובים ביותר. בינתיים, אפשר להתמכר גם אונליין. 

מתוך חשבון האינסטגרם של בנג'מין גרנט:

 

The salt evaporation ponds seen here cover roughly 10 square miles (26 square km) in San Francisco Bay, California, USA. Salt is extracted from the water here through a lengthy process. First, water from the bay is channeled into massive basins where it begins a transformation into brines. Over five years, the brines evaporate, concentrate, and travel several miles before they are collected as pure salt crystals. The massive ponds get their vibrant color from a particular species of algae (Dunaliella) that thrives in extremely salty water and produces a red pigment. /// Created by @benjaminrgrant, source imagery: @nearmap

A photo posted by Daily Overview (@dailyoverview) on Oct 10, 2016 at 7:50am PDT

 

Our thoughts are with the people of Haiti following the loss and damage the country is facing in the wake of Hurricane Matthew. In the city of Jeremie, it is estimated that 80% of the buildings have been flattened by the storm. We encourage you to check out the link in our profile to learn more about how you can help. We don’t have any imagery yet of the areas most affected by the storm, so this Overview shows houses covering the steep hillsides of the Killick Stenio Vincent neighborhood in the capital city of Port-au-Prince. /// Created by @benjaminrgrant, source imagery: @digitalglobe

A photo posted by Daily Overview (@dailyoverview) on Oct 8, 2016 at 6:17am PDT

 

Rice paddies, constructed in steps, cover the mountainsides of Yuanyang County, China. Cultivated by the Hani people for the last 1300 years, the slope of the terraces varies from 15 to 75 degrees with some having as many as 3,000 steps. As we’ve been getting a lot of questions recently about prints, I want to mention that this Overview, and many others, can be purchased directly from our website (link in profile) in the Printshop section! /// Created by @benjaminrgrant, source imagery: @digitalglobe

A photo posted by Daily Overview (@dailyoverview) on Oct 4, 2016 at 7:54am PDT

 

Everglades National Park in Florida is the largest tropical wilderness in the United States east of the Mississippi River, covering more than 1.5 million acres. The park was established in 1934 to protect the area’s fragile ecosystem and is home to 36 threatened or protected species including the American crocodile and West Indian manatee. Source imagery: @digitalglobe

A photo posted by Daily Overview (@dailyoverview) on May 17, 2016 at 1:02pm PDT

 

Discovery Bay is a waterfront community built on a network of man-made dikes in Contra Costa County, California, USA. Development of the area began in 1964 is now home to roughly 13,352 residents. As seen in this Overview, many residents have private docks with boat access to the Sacramento–San Joaquin River Delta. Source imagery: @digitalglobe

A photo posted by Daily Overview (@dailyoverview) on May 26, 2016 at 8:42am PDT

 

Glacial melting and flooding occurs every year by the Skafta River in Iceland. As the water travels down towards the North Atlantic Ocean, incredible patterns are created on the hillsides. Rising lava, steam vents, or newly opened hot springs can all cause this rapid ice melt, leading to a sizable release of water that picks up sediment as it flows down from the glaciers. /// Source imagery: @digitalglobe

A photo posted by Daily Overview (@dailyoverview) on Sep 8, 2016 at 10:57am PDT

13.10.2016

לאחר שניתקה ביום ראשון מחללית האם, ExoMars, במהירות של 21,000 קמ"ש, תנחת היום (רביעי) במאדים הנחתת הניסויית של סוכנות החלל האירופית, סקיאפרלי (Schiaparelli), במטרה למצוא, בין השאר, עדויות לחיים. עם הכניסה לאטמוספירה סקיאפרלי תאט ממהירות של 21,000 קמ"ש למהירות של 1,025 קמ"ש "בלבד", תפתח את המצנח שלה ותמשיך ליפול על לנחיתה רכה.

אז לקראת האירוע, וכן בעקבות הכרזתו של ברק אובמה שבוע שעבר, שארה"ב מתכוונת לשלוח אסטרונאוטים למאדים עד 2030 (זה לא עוד כל כך הרבה זמן כפי שזה נדמה), סקרן אותנו: איך נראית נחיתה במאדים? 

ובכן, להגיע למאדים זו משימה לא קלה, שלא לדבר על לנחות בבטחה. למעשה, תשע מתוך עשר החלליות הראשונות שהמריאו למאדים נכשלו ובסך הכל, 23 מתוך 43 השיגורים למאדים עד היום נכשלו. הגשושיות פניקס, ספיריט וקיוריוסיטי כבר הספיקו לבקר בכוכב האדום אבל איך בדיוק נראה הרגע הזה, של הכניסה לאטמוספירה הדלילה תוך ניצולה ליצירת התנגדות, של המגע הראשון עם הקרקע הקשה של עולם אחר? למרבה המזל, נאס"א יצרו סרטונים קצרים שמראה לנו זאת בדיוק. כל גשושית הונחתה בצורה שונה. 

הנחיתה של הפיניקס במאדים, למשל, לוותה במספר שלבים שבסופם הנחתת פותחת מבערים כדי ליצור נחיתה רכה:

הנחיתה של ספיריט במאדים, לעומת זאת, היא אחרת לגמרי ואפשר להגיד, אפילו קומית. תוך כדי טיסה המעטפת שלה מתנפחת לאוסף כדורי אוויר שמגינים עליה מהתרסקות. וכך, אחרי כמה קפיצות-מתנפחים על פני הקרקע היא מתייצבת בבטחה.

אבל ההדמיות האלה, יפות ככל שיהיו, משקרות מעט כי הן ערוכות בקפידה ומקצרות מאוד את זמן הנחיתה האמיתי. ההדמיה של סקיאפרלי שתנחת היום היא פחות מרהיבה וקצבית, אך ממחישה באופן ריאליסטי יותר את זמן הכניסה לאטמוספירה והנחיתה על הקרקע.

ואם נשאר לכם תיאבון, הנה הנחיתה המרהיבה של קיריוסיטי.

19.10.2016

עדכון (21.10.2016): סוכנות החלל האירופית הודיעה הערב, על בסיס צילומי ExoMars כי רכב החלל התרסק מגובה קילומטרים ספורים מעל פני השטח.

אם אינכם נמנים על 225 בני האדם שזכו בינתיים לבקר בתחנת החלל הבינלאומית, אל תחמיצו את הסיור ברזולוציה אולטרה-גבוהה (4K) שנאס"א שחררה בסוף השבוע. 

בסרטון בן 18 דקות, תוך שימוש בצלילי הסרט אודיסאה בחלל של סטנלי קובריק, ומבעד לעדשה מיוחדת לקליטת שטח מירבי ככל הניתן, תתחילו את המסע בקופולה, כנראה החלון עם הנוף היפה ביותר שקיים: כדור הארץ. משם תרחפו חסרי משקל לרחבי התחנה, בה תוכלו להתרשם מקרוב מהמסדרונות שבהם האסטרונאוטים עובדים, להציץ לתחנת העגינה לחללית הסויוז, ולבקר בחדר בו מאחסנים את המשקעים הכבדים של האסטרונאוטים (אתם יודעים על מה אנחנו מדברים) והמזון היבש שלהם (לא, לא ביחד באותן קופסאות, תודה ששאלתם). 

עומס החוטים והצינורות, הקופסאות והמכשירים הבלתי מזוהים, ה"מנהרות" הצרות שבהן צפים ללא תחושה של "למטה" או "למעלה"- כל אלה מייצרים תחושה כאילו מדובר בסיור בתוך אורגניזם ביולוגי, חי ופועם. אבל שהבלגן לא יטעה אתכם: כל פרט מונח במקומו.

אם זה פתח לכם את התיאבון, אפשר גם לקפוץ לסיור אחר שבו אתם שולטים בתנועה בתחנת החלל ולמי שרוצה מדי פעם להתאוורר בהליכת חלל, כדאי להכיר גם את הערוץ הזה, שמשדר 24/7:

30.10.2016

 הצעתו של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, להשלים את בניית החומה לאורך גבול ארה"ב-מקסיקו (כיום חסרים שני שלישים בערך), היא אחת הסוגיות שזכו לזרקור תקשורתי יוקד במהלך הבחירות לנשיאות. החציצה הפיסית נראית עניין של מה בכך על גבי מפות - מפות הן אחרי הכל כלי סכמטי שמלכתחילה נועד לפשט - אך במבט מהחלל הפרויקט נראה קצת יותר מורכב, בלשון המעטה. האמן ג'וש בגליי השתמש במאתיים אלף(!) תצלומי לוויין כדי ליצור סרטון המוליך אתכם לאורך 3,145 הקילומטרים שעל הגבול שבין ארה"ב למקסיקו. 

וכך, הקצב המסחרר של העריכה (אפילפטיים, ראו הוזהרתם!), הטבע הפראי לפרקים, המוסיקה המסתורית וכמובן כותרת הסרטון הסרקסטית - "בהצלחה עם החומה" - כל אלה נועדו כדי להציב סימן שאלה לגבי הסבירות וההיגיון העומדים מאחורי השלמת פרויקט שכזה ("סימן שאלה" לכל הפחות; פלצות ובעתה לכל היותר). זה כמובן לא בלתי אפשרי וזו בוודאי לא תהיה החומה הארוכה ביותר שתיבנה, אם היא אכן תיבנה (החומה הסינית, לשם השוואה, משתרעת לאורך 21,196 ק"מ- כמעט פי שבעה). אבל התוצאה ללא ספק מכשפת: מצד אחד אין כמו מבט העל הלווייני כדי לגמוע מרחקים אדירים בזמן קצר אולם מצד שני, הגבולות המלאכותיים מיטשטשים כליל ומה שנותר הוא פיסת נוף ארצית ששתי מדינות חולקות.

13.11.16