ניסיון שני של חברת החלל היפנית iSpace להנחית חללית על פני הירח הסתיים בכישלון. הנחתת הלא מאוישת "Resilience" ("חוסן") התרסקה ביום חמישי האחרון באזור "ים הקור" (Mare Frigoris) בצפון הצד הקרוב של הירח. כ-90 שניות לפני מועד הנחיתה, נותק הקשר עם החללית, וכעשרים דקות לאחר מכן הודיעה החברה כי לא הצליחה לחדש את הקשר, וכי ככל הנראה המשימה נכשלה.
זו הייתה הפעם השנייה שבה החברה מנסה לנחות על הירח. באפריל 2023 ניסתה החברה להנחית את החללית Hakuto-R אך זו התרסקה בעקבות תקלה במחשב הטיסה, כנראה כתוצאה מקריאת גובה שגויה. הנחתת חשבה שהיא קרובה לקרקע, כיבתה את המנועים, נפלה מגובה של חמישה קילומטרים והתרסקה.
הנחתת Resilience, במשקל של כ-340 קילוגרם בנחיתה, נשאה שורה של ניסויים ומכשירים מדעיים של חברות ואוניברסיטאות יפניות. המטען המסקרן ביותר היה רכב ירח אוטונומי בשם Tenacious, שפיתחה השלוחה האירופית של iSpace בלוקסמבורג. הרכב הקטן, שמסתו חמישה קילוגרמים בלבד, יועד לחקור את הסביבה, לצלם, ולאסוף דגימות מאדמת הירח. בנוסף, הוא גם היה אמור להציב על הירח דגם זעיר של בית מגורים שעיצב אמן שבדי.
למרות הכישלון, החברה מתכננת לשגר נחתת ירח נוספת בשנה הבאה, ועוד אחת ב-2027. iSpace היא אחת מכמה חברות שסוכנות החלל של יפן, JAXA, בחרה כדי לפתח לוויין שיקיף את הירח וימפה את מרבצי קרח שיאפשרו להפיק בעתיד מים וחמצן על הירח.
שורה ארוכה של כשלונות והתרסקויות
אנחנו בישראל זוכרים כמובן את החללית "בראשית" שקרסה על פני הירח ב-2019 בעקבות כשל במערכות הניווט והקשר (אגב, גם "בראשית" וגם הנחחת של iSpace, נולדה במסגרת תחרות Lunar XPRIZE של Google) ולכשלונות אלה בנחיתה אפשר להוסיף גם משימות נוספות מהשנים האחרונות, כמו ויקראם ההודית, לונה-25 הרוסית, וראשיד של איחוד האמירויות.
היו גם משימות שאפשר להכתירן "כמעט הצלחה", כמו חברת אינטואיטיב מאשינז (Intuitive Machines) האמריקאית, שבשנה שעברה באחת המשימות שלה הצליחה לנחות בהצלחה אך לא במקום המתוכנן ואז איבדה רגל, ובשניה נפלה על צידה כך שהלוחות הסולריים שלה לא פנו לשמש ולא הצליחו לייצר חשמל.
ההצלחות מעטות מאוד. במרץ השנה, למשל, הנחתת בלו גוסט, של חברת פיירליי האמריקאית, הצליחה לא רק לנחות ברכות על הירח, אלא גם להמשיך ולתפקד בהצלחה. הנחתת השתמשה בטכנולוגיה דומה לזו שבה משתמשת נאס"א לנחיתותיה על מאדים, שבה מצלמות בתחתית החללית מצלמות תמונות של פני השטח בזמן שהיא נוחחת ומשווה אותן למפות המוכרות כדי לבחור נקודת נחיתה בטוחה.
הקושי לגעת בירח
וכאן עולה שאלה מעניינת: עברו 56 שנים מאז שנאס"א הצליחה להנחית אסטרונאוטים על הירח ולהחזירם בשלום; אפשר היה לחשוב שהעניין יהפוך לקל ופשוט יותר אז מדוע זה לא קרה? נחיתה רכה על פני הירח - לעומת התרסקות, מכוונת או לא - נותרה אתגר טכנולוגי עצום. מאז שברית המועצות נחתה נחיתה רכה על הירח ב-1966 עם משימת לונה 9 – מתוך 144 משימות לירח מכל הסוגים – רק 26 משימות, מאוישות ולא-מאוישות, הצליחו לנחות נחיתה רכה על הירח, רובן של ארה"ב וברה"מ. בשנים האחרונות נחתה סין בהצלחה ארבע פעמים על הירח, ויפן והודו נחתו פעם אחת כל אחת.
אחת הסיבות המרכזיות לקושי היא היעדר אטמוספירה משמעותית, מה שאינו מאפשר האטה בעזרת מצנחים ודורש בלימה מדויקת באמצעות מנועים בלבד. כל טעות היא קריטית. בנוסף, הטופוגרפיה של הירח בעייתית במיוחד: מכתשים חדים, סלעים בולטים ושכבת אבק שמסתירה בורות קיימים. מאחר שהנחתות צריכות להתחיל את תהליכי הנחיתה כשהן רחוקות מפני השטח, קשה להן לזהות את האתגרים הטופוגרפיים הנ"ל ממרחק, וכשהן מתקרבות - הרבה פעמים זה כבר מאוחר מדי.
ויש עוד: גם אם מצליחים להגיע לנקודת הנחיתה, הזווית חייבת להיות מדויקת כדי לאפשר ללוחות הסולאריים לקלוט אור ולהפיק אנרגיה. תקלות במערכות חישה, קריאת גובה שגויה, או כשל זמני בקשר – כל אלה יכולים להוביל להתרסקות. יתרה מכך, רוב החלליות משרתות משימה חד פעמית ולכן כל אחת מהן ייחודית, מורכבת, ולעיתים קרובות בלתי ניתנת לתיקון מרחוק.
הירח אולי קרוב אלינו, יחסית, אבל הוא לא מתמסר בקלות. הדרך אליו עדיין יקרה, קשה ומלאת מכשולים.