אסטרונומים: מצאנו חומצת אמינו בענני נוגה – מאבני הבניין של חיים

התגלית החדשה עשויה להיות עוד פיסה חשובה בפאזל החיפוש אחר חיים בנוגה
שתף: 

חודש בלבד אחרי תגלית גז הפוספין באטמוספרה של נוגה, חוקרים טוענים כי מצאו באותה שכבת עננים חומצת אמינו בשם גליצין – אבן הבניין הבסיסית ביותר של חיים. יצוין כי הממצאים טרם עברו ביקורת עמיתים, והמאמר נבדק בימים אלה על ידי כתב העת Science.

 

חומצת האמינו הקטנה והשכיחה ביותר ביצורים חיים

כל היצורים החיים בכדור הארץ מורכבים מחלבונים, כאשר החלבונים עצמם מורכבים מתרכובות אורגניות בשם חומצות אמינו. למרות שידוע לנו על כ-500 חומצות אמינו שונות, כל צורות החיים בכדור הארץ משתמשות ב-20 חומצות בלבד. מבין אלה, גליצין היא החומצה הקטנה, הפשוטה והשכיחה ביותר.

 

צוות החוקרים השתמש במערך הטלסקופים ALMA כדי לחפש את החתימה הספקטרוסקופית של הגליצין בנוגה, כלומר את האופן המיוחד שבו האור משתקף חזרה מחומצת האמינו הזאת. הם מצאו את הגליצין בשכבה האמצעית של האטמוספרה של נוגה. הריכוזים הגבוהים ביותר נמצאו משני עברי קו המשווה – ואילו אף תדר דומה לא נמצא בקטבים.

 

כמובן, הימצאותו של הגליצין לעצמו אין פירושו שמצאנו חיים בנוגה. בשנים האחרונות אסטרונומים גילו חומצות אמינו ברחבי היקום, והיום הן נחשבות לאוניברסליות. ב-2009 נמצא גליצין בדוגמיות שלקחה הגשושית האמריקאית סטארדאסט מכוכב השביט ויילד 2, וב-2016 נמצא גליצין גם בכוכב השביט צ'וריומוב-גרסימנקו. יש אפילו ראיות לקיומו של גליצין מחוץ למערכת השמש, למשל בענני גז בין-כוכביים. אף אחד לא טוען שיש חיים במדיום הבין-כוכבי או בכוכבי השביט הללו.

 

התאמה מעוררת שאלה

אבל הידיעה על גילוי הגליצין באטמוספרה של נוגה מצטרפת לידיעה על גילוי גז הפוספין באטמוספרה של נוגה, שפורסמה בכתב העת Nature Astronomy בספטמבר האחרון. כאן בכדור הארץ, גז פוספין הוא תוצר לוואי של פעילותם המטבולית של חיידקים. כמו חומצת האמינו גליצין, כך גז הפוספין נמצא בעיקר בשכבה האמצעית של האטמוספרה, בגובה של בערך 50 עד 60 ק"מ מפני השטח. כשמשווים בין ריכוזי הפוספין לריכוזי הגליצין לאורך קווי הרוחב והאורך של כוכב הלכת, ההתאמה מושלמת.

 

שתי הראיות הללו יחד – על אף שאינן מהוות הוכחה של ממש – מחזקות השערה אקזוטית בת כמעט 100 שנה, לפיה יש חיים בעננים של נוגה.

 

בתחילת המאה ה-20, כשאסטרונומים בכדור הארץ צילמו לראשונה את נוגה בעל-סגול, הם גילו להפתעתם גופיפים כהים קטנים, שמפוזרים על פני כל אטמוספרה של נוגה וסופגים את רוב הקרינה העל-סגולה, וחלק מהקרינה הנראית, מהשמש.

 

 

ב-1963 הציע האסטרונום הנודע קרל סייגן כי אותם "סופגים בלתי-ידועים" בקצות העננים של נוגה הם חיים פשוטים, הדומים למיקרואורגניזמים החיים בעננים של כדור הארץ. למרות שנוגה הוא גיהינום עלי אדמות, עם טמפרטורה קבועה של 462 מעלות צלזיוס (חם מספיק כדי להתיך עופרת), סייגן ואחרים הצביעו על כך שבגבהים של בין 48 ל-60 ק"מ נוגה מספק את הסביבה הנוחה ביותר לחיים בכל מערכת השמש: בשכבה אטמוספרית זו, הטמפרטורה היא כ-30 מעלות והלחץ האטמוספרי כמעט זהה לזה של כדור הארץ. 

 

אם מקור הפוספין שהתגלה בנוגה הוא אכן אותם "סופגים בלתי-ידועים" האחראים לשינויים בספיגת הקרינה העל-סגולה של כוכב הלכת, הגליצין שהתגלה מרכיב את החלבונים של אותם נחילי חיידקים המפיקים אנרגיה מאור השמש. בהקשר זה יש לציין שריכוזי "הסופגים" אינם אחידים כלל ועיקר, אלא הם פורחים ונמוגים במחזוריות מסוימת. כך, בין השנים 2006 ו-2017, האלבדו (מידת החזריות האור של נוגה) באורכי הגל שנספגים על ידי הגופיפים נחתך בחצי – ואחר כך הכפיל את עצמו חזרה.

 

מחממים מנועים

בהשוואה למאדים הנחקר, נוגה הוא חידה עטופה במסתורין. רק בחודש יולי האחרון האנושות שיגרה למאדים שני רוברים, מקפת ומסוק – שיצטרפו ללא פחות משמונה רובוטים שחוקרים את מאדים מהקרקע, מהאוויר ומהחלל. לעומת זאת, את נוגה חוקרת כרגע מקפת אחת בלבד – המקפת היפנית אקצוקי – ואף חללית חדשה לא עושה את דרכה לכוכב הלכת. המשימה המתכוננת הבאה לנוגה היא ונרה-די של סוכנות החלל האירופית, שצפויה להשתגר ב-2026. הידיעות החדשות על הגליצין והפוספין צפויות לטרוף את סדרי העדיפויות ולזרז את המשימה הרוסית, במטרה לפתור את התעלומה ההולכת וגדלה בעננים של נוגה.

 

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}