למאדים ובחזרה: יומן מסע

החדרים שלנו הם כוכים צמודים וקטנים ללא חלונות. מהחדר היחיד בעל החלונות, חדרה של מפקדת המשימה, ניתן להשקיף על הסביבה וכבר להרגיש כיצד המראה הצחיח והאדום, מנותק מכל ציוויליזציה, מדמה את מאדים. על כך אפשר להוסיף כי המבנה עצמו אטום לגמרי וכדי להיכנס ולצאת צריך לעבור דרך שתי דלתות המדמות את המעבר לאזור עם לחץ אוויר נמוך יותר משמעותית. זו גם הסיבה שיציאה החוצה מחייבת לבישת חליפת חלל, בדומה לזו שאמורה להגן מהאטמוספרה הקטלנית של מאדים. 

התנדבתי לישון בחדר הכי קטן. בבית שלי בקיבוץ שגודלו 30 מטר בנינו לפני שנתיים גלריה באחד החדרים והפכנו אותה למיטה. ככה שלישון בכוך לא ממש מדאיג אותי. 

התחלנו בארוחת בוקר שמבוססת על מזון מיובש, משומר או מוקפא. אוכל כמו בחלל. קיבלנו דגני בוקר, ביסקוויטים, מוצרי חלב מיובשים וגם חטיפים. משמעת המים היא קשה במיוחד: לא הגבלנו את עצמנו במי שתיה, אבל בהחלט חסכנו בשירותים (רק אחרי משקעים כבדים מורידים מים) והתקלחנו פעם בשבוע. הסיבה פשוטה: יש בעיה להגיע עם מים למקום ולכן הם בהקצבה. בין התיכון לצבא חייתי בקומונה בכפר נוער. זה הזכיר לי את החיים שם. גם שם צריך הרבה התחשבות כדי לקבל החלטות, ביחד עם הסתפקות במועט. אני אוהב את זה! ההקפדה הזו על נהלים יומיים היא בדיוק כמו בצבא עם דיווחים, תורנויות (כן, גם שטיפת כלים) ותחזוקה כללית. 

גילינו שיש לנו סתימה בשירותים, ולמרות כל הניסיונות (מי ידע שזה שהייתי קצת אינסטלטור פעם אמור לעזור לי במאדים!) לא הצלחנו לפתור אותה. בהמשך גיליתי שפשוט לא שאבו את בור הספיגה בחוץ הרבה זמן. להזמין ביובית זו בעיה כשאתה במאדים אז מאלתרים בשקיות. בואו רק נאמר שזאת הייתה אחת החוויות היותר מגבשות של הצוות. 

החיים נכנסים לשגרה. למרות שהלכתי לישון בשתיים בלילה, ארוחת הבוקר היא כבר בשמונה. התחלנו לעבוד על הפרויקטים שלנו. מיכאלה וריק עבדו בחממה, אידריס עדיין התמודד עם מדפסת התלת-ממד, ניב התקינה מצלמות כדי לתעד את החוויה שאנחנו עוברים ואני עברתי על חומרי מחקר. 

אנחנו יוצאים היום למשימת החוץ הראשונה שלנו. שלושת האסטרונאוטים שנבחרו למשימה היו מיכאלה, ניב ואני. לבשנו סרבלים שמדמים חליפת חלל, העמסנו על הגב מיכלי אוויר, וכמובן קסדה, כפפות ומכשירי קשר. בין התחנה לעולם מפרידות דלתות כפולות ודרכן יצאנו בפעם הראשונה. היה יום מושלם כשהשמש יצאה החוצה ויבשה את הבוץ וכל הצבעים החיים הבליטו את הקונטרסט בין שמים כחולים לאדמה אדומה. ההתמודדות עם החליפות לא פשוטה. לחלקנו לא היה קשר, אני גיליתי שבגלל המאמץ נוצר לי ערפל על הקסדה, ולקח לי המון זמן להוציא פטיש ולחצוב דגימות מסלע שמצאתי. 

לאחר שחזרנו התחלתי לארגן את הערב הישראלי. לפני היציאה שאלנו את הגולשים בפייסבוק של סוכנות החלל הישראלית מה יהיה האוכל שייצג את ישראל ב"מאדים". לפי החלטתם הכנתי סלט ישראלי, ואפילו חמין משעועית שמצאתי בארונות! חברי הצוות מאוד התלהבו. אידריס טען שזה בכלל מאכלים מרוקאיים. 

לקינוח הם קיבלו במבה וקפה נחל'ה עם הל. בחלק ה"אמנותי" ארגנתי משחק זכרון מזוגות של ציורים שציירו אמנים מקיבוץ נען, וכל ציור מראה חלק מחיי הקיבוץ. כולם מאוד התעניינו מה זה מרוץ הלפיד בחנוכה, ולמה בשבועות אנחנו עושים תהלוכת טרקטורים. 

לבסוף ניסינו להדפיס לבנה ראשונה במדפסת כדי לבחון את השפעת חומר המילוי שאספנו על חוזק הבניה. זה לא הצליח.

יוצאים למשימת מחקר נוספת. רגע של חוסר תשומת לב גרם לכך שבמהלך חבישת הקסדה הצלחתי להיפצע באף. אפילו לא שמתי לב עד שניב עצרה הכל ורצה להביא לי טישו ופלסטר. אעביר על זה דיווח מסודר לחדר הבקרה בערב. 

התחלנו במשימות תחזוקה כדי לוודא שיש לנו מספיק גז, סולר ומים במתקנים שמחוץ לתחנת המחקר. ואז עלינו על טרקטורונים ונסענו לערוץ נחל אכזב ששמו במאדים "קנדור קאסמה". במאדים זהו קניון גדול יותר מישראל כולה ואילו כאן, אורכו מספר קילומטרים. 

ביצעתי מה שגאולוגים מכנים "הליכה אחורה בזמן" – עברתי משכבת סלע צעירה לשכבת סלע עתיקה יותר ואספתי דגימות שונות. במהלך המסלול הזה שמתי לב שצינור החמצן של ריק התנתק. זינקתי עליו מיד וחיברתי את הצינור למקום. במאדים הוא כבר היה מת תוך דקות. התחלנו ללכת וליד נקודה יחסית יפה החלטתי לשלוף את דגל ישראל ולצלם תמונה ראשונה שלנו מהמסע למאדים. 

כשחזרנו לתחנה אידריס המשיך לעבוד על המדפסת שלא הצליחה לסיים את ההדפסה. הוא פירק אותה ובנה אותה מחדש, תוך כדי שהוא משתמש בכמה חלקים שמצא בתחנה. אם משהו חסר או לא עובד במאדים, אף אחד לא יביא לך חלקי חילוף. צריך להיות יצירתיים ולהמציא משהו ממה שנמצא במבנה.

החיים בתחנת המחקר הפכו לשגרה. זה לקח רק שלושה ימים ומרגיש כאילו כך היה מאז ומעולם. הכנתי לחבורה את ה"סושי בננה" המפורסם שלי – חותכים לבננה רק את הקליפה לכל האורך ומשאירים, ואחר כך חותכים את כל הבננה לרוחבה חתיכות חתיכות, ומתקבלים גלילי סושי שמתקלפים בשליפה .

היום יצאנו לנסיעה ארוכה ויפהפייה לאורך "בראשי בייסין", גבעות אדומות מתקופת היורה העליון בכדור הארץ. עדיין לא התרגלתי לקסדת האסטרונאוט וקשה מאוד לנהוג מול השמש. הרמה שנסענו בה שייכת לתקופת הקרטיקון התחתון, זה אותו הגיל שבו נוצרו אבני החול הצבעוניות במכתשים של הנגב בישראל. בקרקעות היה ניתן לראות כתמים לבנים בוהקים של מלחים, ואני חושב שהם נוצרו ממש לאחרונה. במידה מסוימת זו סביבה דומה לסביבת המחקר שלי במכון ויצמן. גם מיכאלה לקחה כל מיני דגימות. היא חוקרת אנדוליטים באבני חול ויש כאלה הרבה בכל האזור. מזהים אותם על ידי שבירת הסלע וחיפוש פסים ירוקים עד כסנטימטר לעומק הסלע. טיפסנו גבוה מדי ונאלצנו להשאיר את הרכבים מאחור ולרדת ברגל. נחזור אליהם כבר מחר; אף אחד לא יגנוב אותם במאדים. 

היום היה תורו של אידריס לעשות לנו ערב תרבות. אביו הוא מהגר מהרי האטלס במרוקו, ואמו צרפתייה ולכן הערב התחלק בין מרוקו לצרפת מבחינת מאכלים וסיפורים. אמו התאסלמה בגלל אביו ולכן הוא גדל כמוסלמי. אידריס התארח אצלי בישראל בעבר ולקחתי אותו לירושלים בספטמבר 2015 והיינו כמה מאות מטרים מפיגוע בתחנה המרכזית כששמענו יריות של שוטרים במחבל. והנה אנחנו כאן, בכוכב לכת אחר, והכל נראה קטן מכאן. כמו הזדמנות להראות ששיתוף פעולה אמיתי טוב לקידום האנושות בהרבה מאשר מלחמות חסרות עתיד. 

היום הייתה הזדמנות לשלוף מהארגז מחקר שחשוב לי במיוחד. ניסוי יצירתי שהרכיבו תלמידי הח"ץ ותלמידי "בית הספר להכשרת אסטרונאוטים" במכון דוידסון לחינוך מדעי. מטרת הניסוי היא לבצע דגימה לאורך קו של תחתית הגבעות האדומות, במישור בו נמצאת תחנת המחקר ועד לראש המדרון שבו מתחילה הרמה. שמי "מאדים" היו אפורים במיוחד בבוקר הזה ופה ושם סחטה האטמוספרה הדלילה של הפלנטה היבשה פתית שלג או שניים לאדמה.

יצאנו מתחנת המחקר בצעד בוטח בין שלוליות קפואות והתחלתי לדגום. המשכנו לטפס במדרון עד שהגענו לרכבים שהשארנו אתמול ויצאנו חזרה לדרך, נוסעים במהירות על המישור הקפוא שרק אתמול הזכיר את אפריקה והיום נראה כמו אזור ארקטי בסיביר. התחיל להיות קר ונאלצנו לעצור באמצע הדרך כדי להחזיר תחושה לאצבעות הידיים שהתקשו בקור. הגענו בדיוק בזמן חזרה כשהתחיל לרדת עלינו שלג רך ויפה. 

נושא השיחה בערב נסב סביב דתות והמשמעות שלהן בחיינו. בסופו של דבר קמנו מהמושבים והבטנו מבעד לחלונות. מאדים האדום נעלם ובמקומו התכסתה הארץ לבן. לא היה ניתן כלל לזהות את המקום שלפני רגע התרוצצנו בו ודגמנו.

סיימנו את הערב עם צפייה בסרט "היום השלישי" על מתקפת חייזרים המנסים להשתלט על כדור הארץ. אולי לא הבחירה המוצלחת ביותר כשאתה בכוכב לכת אחר.

אני כבר יודע שאתגעגע למקום הזה אבל גם יודע שיהיה לו המשך כשאחזור הביתה. אני רוצה להקים בישראל תחנה דומה כדי להביא את החוויה האדירה של הידע הזה לציבור בארץ. 

החלטתי לנצל את הזמן בתוך התחנה בגלל השלג כדי לעשות סדר בדוגמיות שלי. אחרי ארוחת הצהריים הלכתי לתחנת המדע. זהו מבנה נוסף שנמצא ליד תחנת המחקר ולפי חוקי המקום מותר לעבור אליו בלי ללבוש חליפת חלל (יש תעלה דמיונית בין שני המבנים). 

במאדים אין GPS כמו בכדור הארץ, וקשה מאוד לדעת מהיכן לקחת כל דוגמה. לכן, למרות שאנחנו בתחנת מחקר משוכללת צריך להסתמך על מפות טופוגרפיות כמו פעם. עברתי על דוגמיות הניסוי של התלמידים. האמת שזה היה שינוי מרענן לשבת קצת במעבדה במקום לשבור סלעים בחוץ בחליפת חלל. 

לפי התאריך בכדור הארץ, היום יום שישי. בגלל המחסור במים, זו בעצם הייתה הפעם הראשונה שהתקלחתי כאן. שבת שלום. 

חלפה כבר מחצית ממשך הביקור אבל אני מרגיש כאילו אנחנו פה מאז מעולם, כמו בית. מצד שני, היום בדיוק התחילו הגעגועים לכדור הארץ. 

גיליתי שעבדתי באופן לא מסודר עד עכשיו עם הדוגמיות שלי והפעם, בסיור אחר ארוחת הצהריים, דאגתי לשרטט ולעבוד באופן שיטתי יותר. דברים שלומדים כנראה אחרי מספיק זמן במאדים. 

מצליחים להגיע אלינו מיילים ואני טורח לקרוא רק את אלו שעוסקים בקידום של בניית תחנת מחקר דומה במצפה רמון ובהשתתפות בתחרות של נאס"א. התחרות היא סביב בניית תחנת מחקר מחומר מקומי, אתגר שיום אחד האנושות תצטרך להתמודד איתו בכוכבי לכת זרים. 

רק בחצות הצליח אידריס סוף סוף לגרום למדפסת התלת-ממד שלנו לעבוד. אולי מחר יהיה לנו בלוק ראשון מוכן שיוכל להדגים איך זה לבנות דברים במאדים. אידריס מתעניין מאוד בעברית וכבר ממש שואל שאלות ומגיב נכון לכל מיני הקשרים. אני קצת פחות טוב ממנו בללמוד בֶרברית. 

הצלחה! היום סוף סוף המדפסת הדפיסה לנו לבנה ראשונה מהחומר המקומי. הישג אדיר. אז נכון, בגלל כל מיני מגבלות היא עדיין עשויה 85% מחומר מקומי ולא 100%, אבל זו בהחלט פריצת דרך. היא תאפשר לנו להתחיל להקים מבנים על גבי מאדים מחומרים שנמצאים על הכוכב.  

הלבנה מדהימה ביופייה בעיניי והיא עשויה משני צבעים, ירוק ולבן, בגלל החלפה של צבע באמצע. לוקח למדפסת 17 שעות להדפיס לבנה אחת, אבל זה אומר שבעוד מספר ימים נוכל כבר ממש לבנות קיר קטן. המאמץ השתלם; בסופו של דבר, אחרי שאידריס פירק והרכיב כל רכיב במדפסת זה הצליח. 

אנחנו מדברים בצוות הרבה על תחנת המחקר שאני מתכוון להקים בארץ. החלום הזה התחיל עוד בהיותי מלגאי סוכנות החלל הישראלית באוניברסיטת החלל הבינלאומית שהתקיימה ב- 2016 בישראל, ונמשך עד למשימה הנוכחית כנציג הסוכנות כאן. 

ערב התרבות היום היה של סלובקיה. אני לא כל כך זוכר מה מיכאלה הכינה לנו לאכול, אבל משום מה מצאתי את עצמי לבוש בבגדי אישה, מגלם נערת כפר סלובקית. 

קמתי אחרי שלוש שעות שינה תשוש לחלוטין, אבל עם הרבה ציפייה לבאות. בשמונה וחצי עמדו להתקשר אלינו התלמידים ממכון דוידסון. הצטופפנו כולנו סביב הטלפון ואחרי עשר דקות של איחור ישראלי טיפוסי סוף סוף נשמע מעבר לקו קול בעברית. 

התלמידים שאלו שאלות על הניסויים שעשיתי ועל התוצאות ששלחתי להם. אחד הילדים כבר תכנן ניסוי לבדיקת הלבנה שבנינו והבטיח לשלוח לנו את ההוראות במייל. הצוות התלהב כמוני. ההזדמנות לחשוף ילדים לתחומי החלל היא דבר שפשוט ממלא אותך. 

אחרי ארוחת הצהריים העייפות הצטברה ומיכאלה פקדה עליי ללכת לישון. 

היום אמא שלי בת 69. קמנו בבוקר, הכנו פנקייקים מאבקה (שאנחנו שומרים לאירועים מיוחדים), והחלטנו לשיר יומולדת שמח כל אחד בשפה שלו. האמא המדהימה שלי שלחה איתי מראש מתנות לכולם לכבוד היומולדת שלה והפתעתי את הצוות עם חולצות של קיבוץ נען בכל מיני צבעים. 

ניסיתי ללמד את כולם איך אומרים יומולדת שמח בעברית, וריק ממש התלהב מהכתב העברי. כתבתי לו את כל אותיות הא"ב, כולל אותיות דגושות וסופיות. עד סוף היום הוא ידע לכתוב את השמות של כל בני המשפחה שלו, ואפילו הצליח להקריא את מה שכתוב לי בדרכון. 

ניב, ריק ואני יצאנו לסיור ארוך ל"רכס הגמלים המתנשקים". זה מקום מיוחד שבו נהר קדום השקיע חול וחצץ. לקחתי משם חרסית אדומה כדי לנסות אותה במילוי הלבנים ולהשוות אותה לחול שהשתמשנו בו עד עכשיו. במקום אחר אני וריק אספנו דוגמיות קרקע כדי לנסות ולגדל גידולים בחממה. 

היום הוא "יום אוסטרליה" בכדור הארץ וכן, גם בתחנת המחקר. התחלנו את היום בטעימות של וג'ימייט, ממרח בטעם איום ונורא. לעולם לא אחזור על הטעות הזאת. 

היום נחת אצלנו צוות ציוד והם הביאו איתם גלגל רזרבי ל-HabCar, ג'יפ שנועד לסיורים למרחקים ארוכים. מאז שהגעתי רציתי לחקור רמה מערבית שנראתה לי חשובה לדגימה. זו הייתה נסיעה מדהימה ומעוררת השראה, הכל סביבנו היה עטוף פסגות עטופות שלג מבהיק. הייתי צריך להתאים קצת את הציפיות שלי, התברר שהרמה שאליה רציתי להגיע היא בגובה 200 מטר, ונדרש מסוק כדי להגיע אליה. מסוק, לצערי, לא היה משהו שעמד לרשותנו בכוכב הלכת. ניב צילמה אותנו דוגמים כל הזמן ואפילו העמידה אותנו מול המצלמה. בתחנה הבנתי עד כמה התיעוד הזה חשוב, גם אם אינו "מדעי". הוא מאפשר לאנשים להבין מה אנחנו עושים כאן. 

את ערב התרבות האחרון ארגן ריק והוא הוקדש, איך לא, לאוסטרליה. לא ברור מה הקשר אבל קיבלנו ספגטי בולונז ולקינוח כמות אדירה של TimTam- הוופל האוסטרלי המפורסם, שמאפשר לשתות דרכו משקה חם שממיס אותו מבפנים. 

מחר היום האחרון ואנחנו נבנה את הקיר הראשון שלנו על מאדים.

מרוץ נגד הזמן. עלינו להספיק כמה שיותר משימות לפני שנעזוב את מאדים. ניצלנו את היום לצלם סרטונים שמעבירים מסרים לכל קצוות תבל על החשיבות של דחיפת גבולות הידע שלנו, וחשיבות קידום המסע של האנושות לחקר החלל וכוכבי הלכת. צילמנו גם סרטון משותף שלי ושל אידריס עם דגלי ישראל ומרוקו, במסר של אחווה ושיתוף שיוצר החלל בין לאומים שונים. לבסוף, מחמש הלבנים שהדפסנו, בנינו קיר; הוכחה לכך שנוכל בעתיד לבנות בתים שלמים על מאדים. 

החלטנו לצאת לסיור אחרון. פתחנו את הדלת ויצאנו החוצה צפונה. בסופו של דבר כשתחנת המחקר נשארה באופק הבטנו אל השמיים וראינו אותם זרועי כוכבים צפופים, כמעט בלי רקע שחור ביניהם. קרסנו חמשתנו על האדמה הקפואה, שכובים על הגב ומביטים בכוכבים. רגע ארוך של טבילה בשמיים. 

לילה טוב אחרון ממאדים.