הם עשו את דרכם לכדור הארץ לאחר מסע בחלל שנמשך תקופה ומרחק בלתי נתפסים. הם שרדו את הכניסה לאטמוספרה שלנו ולא נשרפו כמטאורים, אך הם עדיין זעירים מכדי שנבחין בהם כי גודלם נע בדרך כלל בין 0.2 ל- 0.4 מילימטרים. למעשה, סביר להניח שלא הייתם שמים לב אליהם גם אם הם היו מונחים מתחת לאפכם. אך המיקרו-מטאוריטים הם "השלג של מערכת השמש", וכמו פתיתי שלג הם יפהפים ואין שניים ביקום כולו הזהים זה לזה.
מדי יום 60 טון של אבק אסטרואידים, שביטים וגרמי שמים אחרים נכנס לכדור הארץ ומתפזר על האדמה. הגרגירים הזעירים האלה נאספים ונחקרים על ידי מדענים מאז שנות השישים. הם אמנם פזורים ברחבי כדור הארץ אך נוח יותר לאתר אותם באזורים לא מיושבים, כמו הקרח האנטרקטי, מדבריות נטושים ועומק הים.
ספר תצלומים חדש, In Search of Stardust, מנציח את יופיים של כמה מהאורחים החוצניים הללו. בספר זה, הצלם ג'ון לארסן (Jon Larsen), שהוא בעצם גם גיטריסט ג'ז נורבגי ותיק, לוכד טקסטורות, דפוסים וגוונים שלא מהעולם הזה, באופן מילולי. בפרויקט המיוחד הזה, לארסן ועמיתיו לא אספו את רוב אבק הכוכבים שלהם מאזורים מרוחקים ובלתי מיושבים, אלא דווקא ממרזבים ומגגות בערים כמו פריז ואוסלו. הספר מספק גם סקירה לגבי זיהוי וקטלוג של מיקרו-מטאוריטים, יחד עם הסבר כיצד מדענים יודעים לזהות שמדובר באורחים מהחלל החיצון ולא גרגרים שהם תושבים ותיקים בכדור הארץ. כל אבן קטנה מספרת סיפור גדול, סיפור על החומרים שמהם בנויה מערכת השמש.
חלק מאותם מיקרו-מטאוריטים נכנסים לאטמוספרה של כדור הארץ במהירות שהיא פי 50 ממהירות קליע אקדח, והם חשופים לחום ולחץ שמחליקים ומעגלים את צורתם. המבנה הפנימי של חלק מהמיקרו-מטאוריטים, צולם באמצעות מיקרוסקופ אלקטרונים. את התצורות היפות שניתן לראות בתמונות חוקרים מדענים כדי לשער מה מקור המטאוריט וכיצד הוא נוצר.
לעמוד הפייסבוק של "פרויקט סטארדסט"
לתמונות נוספות וראיון עם לארסן, ראו באתר תקשורת המדע המעולה, Sciencefriday
