תכנית "מלחמת הכוכבים" - כך כונתה במידה מסוימת של ציניות יוזמתו של הנשיא האמריקאי רונלד רייגן להקים מערכת הגנה הרמטית נגד טילים. המערכת נועדה למנוע התקפות גרעיניות על ארה"ב, בין השאר באמצעות רעיון שנדמה כאילו נלקח מסרט מדע בדיוני: הצבתם של כלי נשק מבוססי לייזר בחלל. מבקרי התכנית חששו מריקון הקופה הציבורית ואילו תומכיה טענו, שלאחר שואה גרעינית לא יישאר ציבור שייהנה מהקופה הציבורית. כך או כך, התכנית הגרנדיוזית נגנזה בתקופת ממשל ביל קלינטון, לא לפני שהושקעו בה כ-25 מיליארד דולר.
ממרחק השנים מתברר שעצם הרעיון של לוחמה בחלל ממש לא מופרך. למעשה, מומחים מאמינים כי הוא צפוי לשחק תפקיד מפתח במלחמות הבאות. כיום מתנהל מרוץ חימוש בחלל בהובלת ארה"ב וסין, כשרוסיה נמצאת לא הרחק מאחור. המרוץ הזה נמצא אמנם בתחילת דרכו והרצים רק מתחממים, אבל אפשר כבר לזהות התפתחויות טכנולוגיות ואסטרטגיות יוצאות דופן.
בכירים בפנטגון טענו החודש כי בינתיים ארה"ב תתמקד באסטרטגיה הגנתית ולא התקפית, אך גם הם מודים שקשה לשער איך תתנהל בדיוק מלחמת חלל, אם תפרוץ.
בראש ובראשונה תמו השנים שלאחר תום המלחמה הקרה שבהן נהנו האמריקאים מעליונות צבאית מוחלטת בתחום החלל. כבר עכשיו מרגישה ארה״ב את נשיפותיה של סין בעורפה והחשש הוא, שכל עימות עתידי ייפתח במערכת שלילת היכולת החללית של היריב. "ייתכן שביום פקודה אנחנו נראה בעצם 'פרל הארבור' בחלל: מהלך פתיחה שבה מושמדים לוויינים בצורה נרחבת", אומר ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר טל ענבר. "הדוקטרינה הסינית רואה בתחום החלל מרחב לחימה והסינים נערכים בכל הרמות".
מערכת הלוויינים המשרתת את ארה"ב לצורכי תקשורת, ניווט וריגול חשופה כיום לשורה של איומים שהמעצמה לא הכירה בשנות התשעים. לדברי ענבר, יש כיום דיווחים ולפיהם סין שיגרה לוויינים שתמרנו והציבו את עצמם ליד לוויינים אמריקאים, הדמיה של משימות ״התאבדות״ שבהן הם אמורים להתפוצץ, או לכל הפחות משימות להסטת לוויינים ממסלולם באופן שגם עשוי לגרום להתרסקותם.
סין לא לבד, כמובן. רוסיה פיתחה לוויינים ״מתאבדים״ כבר במלחמה הקרה ובינתיים היא מפתחת יכולות דומות ומתקדמות יותר. ב-2013 וב-2014 היא שיגרה לוויינים ששינו את מסלול ההקפה שלהם כמה פעמים ואף התקרבו לחללית רוסית והתנגשו בה. "צריך לזכור שמ-1992 עד לעת האחרונה לרוסיה הייתה זרוע צבאית ייעודית, 'חיל חלל', תקופה שבמהלכה נצבר המון ניסיון".
משחקי מלחמה
לוחמת החלל אינה מוגבלת ללוויינים ״מתאבדים״. לנוכח שורה של ניסויים שסין ערכה בשנים האחרונות, ההערכה הרווחת היא שיש לה כיום היכולת לפגוע בלוויינים באמצעות טילים בליסטיים המשוגרים מהקרקע. בינואר 2007 שיגרה סין טיל לעבר לוויין מזג אוויר ישן שלה וריסקה אותו בחלל. לכאורה רק הפגנת כוח שלא פגעה באיש אך למעשה, סין הוסיפה כ-150,000 שברי פסולת ל״זבל החלל״ שמקיף את כדור-הארץ ומְסכן לוויינים אחרים - ועל כך זכתה לביקורת בינלאומית. מקצת מהשברים אף חלפו ליד תחנת החלל הבינלאומית באפריל 2011.
מסלולה של תחנת החלל הבינלאומית קרוב יחסית; "רק" 400 קילומטרים מעל האדמה. ב-2013 שיגרה סין טיל לעבר לוויין במסלול בגובה 29,000 קילומטרים, והדגימה יכולת חיסול לוויינים המיועדים לטכנולוגיות ניווט (GPS) ואולי אף לווייני ביון בגובה רב יותר. סין אמנם אינה מחדשת מהותית גם בתחומים אלה - היא רק מצטרפת לרוסיה ולארה״ב שהחלו לפתח יכולות דומות בשנות המלחמה הקרה. הרוסים היו הראשונים לבדוק נשק אנטי-לווייני באמצעות שיגור מהקרקע כבר בשנות השבעים, והאמריקאים עשו זאת ב-1985, כשמטוס קרב F-15 חיסל בהצלחה לוויין אמריקאי באמצעות טיל ששיגר לעברו. עם זאת, סין היא הראשונה להציג איום פוטנציאלי משמעותי למערכת הלוויינים האמריקאית מאז תום המלחמה הקרה.
לצד הלוויינים המתאבדים והטילים הבליסטיים מהקרקע, צריך למנות גם שתי שיטות "חיסול שקט". האחת היא סנוור מצלמות של לוויינים באמצעות לייזרים באופן שמשתק את יכולות הביון של מדינות מתחרות. ההערכה היא ששלוש המעצמות מפתחות לוויינים המצוידים בלייזרים לשיתוק לוויינים אחרים. סין אף בחנה טכנולוגיה זו לפני כמה שנים וסנוורה לזמן קצר לוויין אמריקאי. השיטה השנייה היא לוחמת סייבר, ובשנים האחרונות נרשמו כמה מתקפות נגד לוויינים של נאס"א. ההערכה המקובלת גם כאן היא שסין עומדת מאחוריהן.
בשל חשיבותם הביטחונית והכלכלית העצומה של לוויינים, שעליהם מסתמכות המעצמות לשם ניווט, תקשורת, זיהוי שיגור נשק אטומי ועוד, האמריקאים מפתחים בשנים האחרונות מערכת תקיפה עם טילים שישוגרו לחלל מנקודות שונות בעולם. בדצמבר 2015 נערך משחק מלחמה מקיף בהשתתפות מומחים צבאיים ואזרחיים מארה"ב, מבריטניה, מקנדה, מאוסטרליה ומניו זילנד, שדימה מלחמה המתרחשת בחלל ב-2025, ומערבת בין השאר איומים על מערכי לוויינים.
הרתעה באמצעות הגנה
נראה כי בינתיים, האסטרטגיה האמריקאית היא בעיקר הרתעה באמצעות הגנה. זה נשמע כמו אוקסימורון - איך אפשר להרתיע באמצעות הגנה? - אך לפני שבועיים כך בדיוק התבטא דגלאס לוברו, סגן המזכיר למדיניות חלל במשרד ההגנה האמריקני. "הבטחת מערכות חלל מפני תקיפה תהיה מועילה יותר לצורכי הרתעת יריבים מאיום ישיר בכוח",
אמר לוברו ל-SpaceNews, "קשה מאוד להצדיק מתקפה ישירה על מדינה שהוציאה מכלל פעולה לוויין שאתה אפילו לא מודה שהוא קיים". אסטרטגיה זו משקפת את העובדה שמלחמת חלל היא לא בדיוק הסתערות טנקים בשטח אויב, בלשון המעטה, אלא תחום חמקמק ועמום יותר מבחינה משפטית. "האם התנגשות [בחלל] היא תקיפה? האם קרן לייזר היא תקיפה?" שואל לוברו, "עניינים אלה אינם מוסדרים בחוק הבינלאומי וייתכן שלא יהיו מוסדרים עוד זמן רב".
האסטרטגיה ההגנתית אינה כוללת רק מיגון פיסי של לוויינים אלא מערך נרחב ויקר הכולל ביזור משימות ויכולות טכנולוגיות לכמה לוויינים בעת ובעונה אחת, הטעיה באשר לייעודם והחלפת לוויינים פגועים באמצעות שיגורים מהירים. רק בשנת 2016 תגיע ההשקעה של משרד ההגנה האמריקאי בפרויקטים האמורים לתת מענה לאיומים על לוויינים אמריקניים ל-2 מיליארד דולר. בשנה הבאה ישקיע הפנטגון לא פחות מ-22 מיליארד דולר בתכניות הקשורות להגנה בתחום החלל.
וכך, ייתכן ש"הרתעה באמצעות הגנה" היא האסטרטגיה הנחוצה לשמירה על שלום. בתקופת המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ, האימה הגדולה הייתה מפני מהלך נמהר של אחת המעצמות, "לחיצת כפתור" שתפר את מאזן האימה העדין. נראה כי האסטרטגיה של ארה"ב כיום נועדה לוודא שהפרת המאזן תחייב את הצד השני ללחוץ על הרבה "כפתורים", לפעול בכוח בכמה חזיתות, וכך להפוך את החלל משדה קרב עמום לאיום מפורש וברור המחייב תגובת נגד. רוב העולם רוצה להאמין שאף מעצמה אינה מעוניינת בהסלמה שכזו. השאלה אם זו הנחה נכונה.
סין מזנקת קדימה
כיום חל איסור מוחלט להציב נשק גרעיני וכלי נשק אחרים להשמדה המונית במסלול סביב כדור-הארץ, על הירח או על גופים אחרים במערכת השמש. איסור זה נכלל באמנת החלל החיצון שנחתמה על ידי רוסיה, ארה"ב ובריטניה בינואר 1967 (כיום חתומות עליה יותר ממאה מדינות). המרוץ לחימוש החלל החל למעשה עם המרוץ לכיבוש החלל. כבר בשנות השישים בחנה ארה״ב דרכים להפיל לוויינים סובייטיים, וזו הייתה רק שאלה של זמן עד שתערוך ניסויים גרעיניים בחלל, מה שאכן קרה. ב- 9 ביולי, למשל, פיצוץ גרעיני בעצמת 1.4 מגטון היה חלק מסדרת ניסויים שבצעה ארה"ב. שום רעש לא נשמע אי שם מחוץ לאטמוספירה, בגובה 400 ק"מ, אך כתוצאה מהקרינה שלושה לוויינים אמריקאים הושמדו ושבעה נוספים נוטרלו. האמנה שמה קץ לכל זה אבל היא אינה יכולה למנוע את מרוץ החימוש שמתעורר וצובר תאוצה בשנים האחרונות, והיא אף לא אוסרת הצבת נשק קונבנציונלי במסלול ההקפה סביב כדור-הארץ.
סין, החתומה גם היא על אמנת החלל החיצון, לא השתתפה במרוץ לכיבוש החלל בשנות השישים, ולכן הייתה צריכה להשלים פערים טכנולוגיים משמעותיים בשנים לאחר מכן. ואולם היא עושה זאת במהירות מסחררת. רק ב-1992 התניעה בפעם הראשונה תכנית חלל מאוישת ובתוך 11 שנה בלבד, ב-2003, שוגר האדם הסיני הראשון לחלל, כך הייתה סין למדינה השלישית בהיסטוריה ששיגרה אדם לחלל. סין גם הנחיתה רכב רובוטי על הירח וב-15 בספטמבר אף שיגרה את תחנת החלל טיאנגונג 2, שתאויש כבר בסוף אוקטובר.
הזינוק הטכנולוגי הזה הוא לא פחות מדהים, בין השאר לנוכח הפניית עורף בינלאומית שלה הסינים זוכים בתחום החלל. בשנות התשעים שיתפו הסינים והאמריקאים פעולה בתכנית החלל, אלא שאז עבר ביניהן חתול שחור, בלשון המעטה. חשיפת רשת ריגול טכנולוגי אחרי ארה״ב הובילה לאיסור גורף על קשר בתחום החלל בין ארה״ב לסין, בין אם אזרחי או מדעי. אם תהיתם אי פעם מדוע מעולם לא ראיתם טייקונאוטים (טייסי חלל סינים) בתחנת החלל הבינלאומית, זו הסיבה. ״היום, אם אתה אמריקאי, אסור אפילו להגיד את המילה ׳חלל׳ ליד סיני. אין חילופי ידע, אין כלום״, אומר ענבר. לדבריו, חלק ממטרת החרם המוחלט הזה היא לחנוק את השוק הסיני לטובת חברות אמריקאיות: ״אם יש לך לוויין שיש בו אפילו רכיב אחד מארה״ב, אסור לך לשגר אותו עם סין״.
באופן אירוני ייתכן שהחרם של ארה"ב לא האט את הזינוק הסיני, אלא דרבן אותו. סין נאלצה לפתח את טכנולוגיות החלל שלה בעצמה, והיא עושה את זה בהצלחה רבה. ״סין מקלקלת את המסר שהחלל הוא תחום קשה. הכול מצליח לה בפעם הראשונה. יש לטכנולוגיה שלה אמינות גבוהה יותר, והטכנולוגיה ממשיכה להשתפר״, אומר ענבר.
מה שמחזיר אותנו ל
מרוץ החימוש החללי. לדברי ענבר, המרוץ עדיין איננו דומה לזה שראינו בין ארה״ב לברית המועצות בתקופת המלחמה הקרה, אך ישנה סבירות להסלמה בעשור הבא: ״זה לא קרה עד כה מכיוון שלא בוער לסין להגביר את קצב ההתקדמות שלה, אבל בשנים הקרובות, לצד כניסתן של מדינות נוספות כמו הודו למרוץ, אנחנו צפויים לראות התפתחויות נוספות בתחום החימוש בחלל״. במובן מסוים, תכנית "מלחמת הכוכבים" קמה לתחייה זה מכבר, אך ללא לשון סגי נהור שדבק בה בשנות השמונים.
**
הבהרה: כתבה זו היא סקירה להעשרה ואין בה הבעת עמדה או פרשנות של סוכנות החלל הישראלית לגבי ההתפתחויות הטכנולוגיות והדיפלומטיות בתחום הלוחמה בחלל.
