1Le_Voyage_dans_la_lune.jpg

מאז ומעולם חלם האדם להגיע לירח. למעשה, את סיפור המדע הבדיוני הראשון על מסע לירח לא כתב ז'ול ורן, כפי שרבים חושבים, אלא הרטוריקן היווני לוקיאנוס מסָמוסאטה לפני כמעט 2,000 שנה. כבר בשנת 1683 הציע בישוף ג'ון וילקינס להתיישב בירח, ובשנות ה-50 של המאה ה-20 הכינה ממשלת ארצות הברית תכניות מפורטות לבסיסים צבאיים ויישובים אזרחיים על אדמת הירח. אבל דווקא הנחיתות על הירח של תוכנית אפולו הבהירו לנו שהחלום הזה הוא סוג של סיוט, לפחות בטכנולוגיה הנוכחית שלנו.

אז מהי הסכנה הגדולה ביותר למתיישבי הירח?

נתחיל מהברור מאליו: מטאוריטים. ראיתם פעם את הירח? אפילו מכדור הארץ אפשר לראות שהוא מצולק כולו. מאחר שלירח אין אלא שיירי אטמוספרה, כל מטאוריט מזערי שנלכד בכוח הכבידה שלו פוגע בפני השטח. כאן בכדור הארץ רוב המטאוריטים הקטנים נשרפים באטמוספרה. כך הם הופכים למטאורים, אותם "כוכבים נופלים" שאנו מביעים משאלה כשאנו רואים אותם בשמי הלילה. אך בירח המשאלה היחידה שעלינו להביע היא שהמטאוריט לא ייפול לנו על הראש, כי במהירויות כאלה אבן מזערית יכולה להרוג אתכם וגרגיר אבק יכול לקרוע את חליפת החלל שלכם.

וזה יהיה חבל מאוד, כי אתם זקוקים לחליפת החלל שלכם. ראשית, על הירח אין אוויר. שנית, הירח מסתובב על צירו לאט מאוד, על כן היום והלילה נמשכים כשבועיים, וגם אין לו אטמוספרה שתקרין בחזרה לחלל חלק מקרינת השמש, או עננים שילכדו את החום. פירושו של דבר הוא שבמהלך ה"יום", כלומר כשאתם בצד הירח הפונה לשמש, הטמפרטורה מטפסת ל-127 מעלות צלזיוס וב"לילה" היא צונחת ל-173 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. ללא חליפה, אתם תקפאו או תתאדו.

אבל חכו, מזג האוויר והמטאוריטים הם האויבים שלכם ביומיום; בטווח הארוך, היריב המר ביותר הוא הקרינה. הירח קר ואין לו ליבה נוזלית של ברזל מותך כמו ליבת כדור הארץ. כשהברזל הנוזלי שבכדור הארץ מסתובב עם הכדור כולו, הוא מייצר שדה מגנטי המגן עלינו מפני חלקיקים טעונים הנפלטים מהשמש ומגופים הנמצאים מחוץ למערכת השמש. על הירח אין הגנה כזאת, וגם חליפת החלל לא מספקת הגנה מלאה מפני נזקי הקרינה, ואלה רבים: עקרות, סיכוי מוגבר לסרטן, פגיעה במערכת העצבים המרכזית ואפילו מוות.

אז איך בכל זאת אפשר לחיות על הירח?

2Moon_colony_with_rover.jpg

הירח שלנו הוא עולם ומלואו, ולמרות תנאי הפתיחה הקשים אפשר למצוא בו פתרונות לכל הסכנות שהוא מציב לנו.

המקום האידיאלי להקמת מחנה יהיה מתחת לאדמה. אבותינו חיו במערות שנים רבות ולא סבלו במיוחד (או שכן, הם לא השאירו ספרי זיכרונות). ואפילו לא תצטרכו לחפור יותר מדי: הירח שופע צינורות לבה, כלומר מנהרות ארוכות וגבוהות שבעבר הרחוק זרמה בהן לבה מהתפרצות געשית. צינורות הלבה יגנו עליכם מפני המטאוריטים והקרינה הקוסמית בחוץ, ואפילו ימתנו קצת את הטמפרטורות הקיצוניות.

חולמים על וילה בחוץ, תחת כיפת החלל? גם זה אפשרי. בניגוד לכל היגיון בריא, כלומר בניגוד לניסיון שלנו מכדור הארץ, בירח המקום הנעים ביותר נמצא דווקא סמוך לקטבים. בגלל זווית פגיעת אור השמש, בקטבים תוכלו ליהנות מטמפרטורות ממוצעות של 0 מעלות צלזיוס. נוסף על כך, בקרקעיות המכתשים הסמוכים לקטבים, שהם מוצלים תמיד, התגלו מי קרח. הקרח מקורו ככל הנראה בשביטים קטנים, העשויים בעיקר מקרח, שהתרסקו על הירח. אז יש לנו גם וילה בחוץ וגם מים להשקות את הגינה. ומה לגבי הקרינה? גם לזה יש פתרונות. למשל, חליפת החלל המיוחדת שמפתחת החברה הישראלית סטמראד.

סתם לשרוד לא מספיק לכם? מעוניינים גם ליהנות קצת מהחיים על הירח? אנחנו מציעים לכם לשחק גולף.

3moon_golf_J_Gabas_Esteban.jpg

אלן שפרד, מפקד אפולו 14, לקח איתו לירח ראש של מחבט, שאותו הוא הבריג למקל איסוף סלעים, ושני כדורי גולף. החבטה הראשונה העלתה אבק, אבל החבטה השנייה העיפה את הכדור למרחקים. שפרד התרברב שהכדור המשיך במעופו "קילומטרים על גבי קילומטרים". זאת הגזמה, כמובן, וגם שפרד העריך בדיעבד שהכדור עף למרחק של בין 200 ל-400 מטרים. לשם השוואה, שיא העולם (בכדור הארץ!) בחבטת גולף הוא 470 מטרים.

שפרד משחק גולף על הירח.

הסיבה לחבטה המרשימה של שפרד אינה נעוצה בכישוריו כשחקן גולף. הירח קטן לעומת כדור הארץ וכוח הכבידה שלו חלש יותר. אם אתם שוקלים 100 קילו על כדור הארץ, עלו על משקל בירח ותראו שאתם שוקלים 16 קילו בלבד. עוברים דירה? אין צורך לחכות למובילים. אתם יכולים להרים את המקרר בקלות.

אז כמה חזק תצטרכו לחבוט בכדור גולף כדי שהוא ישלים סיבוב מסביב לירח ויפגע לכם בעורף? לא חזק כמו בכדור הארץ – אבל חזק מאוד. כדי לצאת לחלל ולהיכנס למסלול לווייני יציב סביב כדור הארץ, עצם מעל פני השטח צריך לנוע במהירות מסחררת של 11.2 ק"מ לשנייה. כדי להיכנס למסלול סביב הירח אפשר להסתפק ב-2.4 ק"מ לשנייה. כדור גולף לא יגיע למהירות כזאת, אבל פגז טנק – כן.

רק תזכרו להסתלק משם לפני שהפגז ישלים את ההקפה שלו.

פגזים והרמות מקררים פחות מעניינים אתכם? לירח יש עוד כמה אפקטים שהופכים את המגורים שם לאטרקציה. בריכות שחייה, למשל.

4Sanft-ruhig-Radiohead_big_teaser_article.jpg

נניח שהייתם בונים בריכת שחייה – מקורה, כמובן – ביישוב שלכם על הירח. מה הייתה התחושה לשחות בה?

ובכן, השחייה עצמה הייתה בערך אותו הדבר מבחינת המהירות. וכך גם הצלילה. שתי אלה קשורות לצפיפות המים לעומת צפיפות הגוף שלכם, ואלה לא ישתנו בירח.

מה שכן ישתנה הוא כוח הכבידה. התנועה שלכם במים תייצר גלים גבוהים מהרגיל, ומלחמות מים צפויות להיות מהנות להפליא. נוסף על כך – וזה הקטע הכי מגניב – בתום השחייה תוכלו פשוט לקפוץ החוצה מהמים. כן, כמו דולפינים. לפי חישוב אחד, שחיינים רגילים יוכלו לשגר את עצמם לגובה מטר שלם מהמים, ואילו שחיין אולימפי כמו מייקל פלפס יצליחו לשגר את עצמו לגובה של שלושה מטרים. אם נוסיף לשחיין האולימפי שלנו סנפירי שחייה הוא ככל הנראה יוכל לצבור מספיק מהירות כדי להעיף את עצמו לגובה חמישה מטרים – מספיק כדי לחזור למקפצה.

רוצים לעשות ספורט ולא בא לכם לשחות? אין בעיה. מחקר שהתפרסם ב-2012 חישב ומצא שעל הירח כל אחד הוא סוג של ישו. אם תהיו בכושר, תוכלו לרוץ על המים מספיק מהר כדי לא לשקוע, בדומה לאופן שבו כמה מיני חרקים וזוחלים רצים על פני המים כאן בכדור הארץ.

5moondial-1821566_1920.jpg

חיים על הירח? תגידו, מה השעה אצלכם?

בשנת 1970 פנתה חברת השעונים הלברוס לאסטרונום הראשי של הפלנטריום ע"ש היידן בניו יורק, קנת' פרנקלין, בבקשה שיעצב שעון מיוחד למשימות עתידיות על הירח. פרנקלין ניגש למשימה ברצינות תהומית – והתוצאה הייתה שני שעוני ירח. אחד מהם נשמר בפלנטריום והשני נשלח לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון.

כידוע, לירח שלנו לוקח כמעט חודש להשלים סיבוב מסביב לארץ, כלומר יממה שם אורכת חודש ימים – וליתר דיוק: 27.3 ימים ארציים. במילים אחרות, בכל נקודה על הירח היום אורך כשבועיים והלילה אורך כשבועיים.

אבל הירח הוא מקום גדול. לא גדול כמו הארץ – אבל גדול מספיק. וכמו שכדור הארץ מחולק לאזורי זמן, והשעה ביפן אינה השעה בצרפת, כך פרנקלין חילק את הירח לאזורי זמן. כאן בכדור הארץ אנחנו מודדים קווי אורך דמיוניים ברוחב של כ-15 מעלות. את הירח חילק פרנקלין לקווי אורך ברוחב 12 מעלות, וכן קבע קו אפס המדומיין, כמו שאצלנו נקבע קו גריניץ' שבלונדון.

גרים באזור ים השלווה ומתלבטים אם לצלצל לחבר במכתש דדאלוס? פשוט חשבו מה שעת הירח (בלשונו של פרנקלין: "Lunour", הלחם של המילים "שעה" ו"ירח") אצלו לפי המרחק שלכם והמרחק של חברכם מקו האפס. מצד שני, עם יממה שאורכת כמעט חודש, הסיכוי להעיר אותו בטעות הוא אפסי. עדיף כבר להתקשר ולצאת יחד לטיול. יש אחלה נוף בירח. 

אז מהו הנוף המרהיב ביותר שרואים כשעומדים על פני הירח?