הירח מתכווץ ואדמתו רועדת בתהליך

מחקר חדש מראה שליבת הירח ממשיכה להתקרר ותוך כך להתכווץ. התוצאה היא שברים בקרום, וגם רעידות אדמה ירחיות
שתף: 
  • באז אלדרין מניח את הסיסמוגרף בים השלווה שבירח. קרדיט: נאס"א

מחקר חדש שניתח את המדידות הסיסמולוגיות שנערכו על הירח בתכנית אפולו, בשילוב עם ממצאים חדשים של המקפת של נאס"א Lunar Reconnaissance Orbiter, או LRO, מראה שליבת הירח שלנו מתקררת ומתכווצת. במאות מיליוני השנים האחרונות, הירח הצטמק ביותר מ-50 מטרים. זה אולי לא נשמע כמו הרבה יחסית לגודל של גופים שמימיים כמו הירח, שקוטרו 3,747 ק"מ, אבל להצטמקות הפנימית ישנן השלכות דרמטיות על פני השטח.

 

כאשר ענבים מצטמקים לצימוקים, הם מתקמטים בתהליך. אלא שבניגוד לקליפה הגמישה של הענב, קרום הירח נוקשה, כך שבמקום קמטים אנו מוצאים שברי דחיקה (Fault Lines) – אלפי צוקים שנוצרו כאשר חלק אחד של הקרום נשבר וחלק סמוך של הקרום נדחף כלפי מעלה. ב-2010, ה-LRO של נאס"א, שמקיפה את הירח מאז 2009, הצליחה להראות כי חלק מהשברים האלה צעירים במונחים פלנטריים – בני פחות מ-50 מיליון שנה – אולם עד היום לא ניתן היה לקבוע בוודאות אם שברי הדחיקה עדיין אחראיים לפעילות הטקטונית שנמדדה על הירח בימי אפולו, או שמא ישנו מקור אחר לרעידות האדמה הירחיות (Moonquakes), כמו פגיעות מטאוריטים למשל.

 

אחד ממוקדי רעשי האדמה בעמק טאורוס-ליטרו, באזור נחיתת החללית אפולו 17. קרדיט: NASA's Goddard Space Flight Center/David Ladd

 

כיצד עולמות סלעיים מזדקנים

כעת, צוות חוקרים ממכון סמיתסוניאן ואוניברסיטת מרילנד השתמש בנתונים שנמדדו על ידי הסיסמוגרפים שהוצבו על פני הירח במשימות אפולו 11, 12, 14, 15 ו-16, והמשיכו לשדר חזרה נתונים עד 1977. בזמן הזה, הסיסמוגרפים מדדו 28 רעידות אדמה שטחיות – מהסוג שניתן לצפות שיווצר כתוצאה משברי דחיקה – שנעו מ-2 עד 5 בסולם ריכטר. באמצעות המיפוי חסר התקדים של LRO, הצוות הצליח לאתר את מיקום רעידות האדמה בדיוק רב מאי פעם, ומצא מוקד הרעש בשמונה מתוך 28 הרעידות היה בטווח של עד 30 ק"מ משברי דחיקה.

 

יתרה מכך, החוקרים מצאו כי שש מתוך שמונה רעידות האדמה הללו אירעו בזמן בהן שהירח היה בסמיכות לאפוגיאה, הנקודה שבה המרחק בין הירח לארץ מגיע לשיא, וכך גם מגיעים לשיא לחצי הגאות מכוח המשיכה של כדור הארץ על קרום הירח – ומגבירים את הסיכוי לפעילות טקטונית לאורך שברי הדחיקה.

 


למעשה, אחד ממוקדי רעשי האדמה אותר במרחק של 13 ק"מ בלבד משבר הדחיקה שהאסטרונאוטים של אפולו 17, האריסון שמיט ויוג'ין סרנן, חקרו ב-1972. בימים אלה, כשארה"ב, סין, וכן חברות פרטיות כמו בלו אוריג'ין וספייס אקס, נמצאות במרוץ להחזיר אסטרונאוטים לירח עד שנת 2024, אין ספק שהמחקר החדש יעודד מציאת אתר נחיתה מתאים סמוך לשבר דחיקה.

 

בנוסף, לממצאים החדשים, שפורסמו בכתב העת Nature Geoscience, השלכות גם על גופים שמימיים אחרים במערכת השמש. יחד עם הירח, גם כוכב חמה מתקמט עם הגיל. בכוכב חמה, שברי הדחיקה עצומים, חלקם בגובה שלושה ק"מ ובאורך 1,000 ק"מ – וניתן להניח שגם שהפעילות הטקטונית שם עוצמתית בהתאם. משימות עתידיות לכוכב חמה, בשלב זה רובוטיות בלבד, ודאי ייקחו עמן סיסמוגרפים שיישפכו אור נוסף על האבולוציה של העולמות הסלעיים במערכת השמש.

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}