טריליוני דולרים מרחפים בחלל: למי שייכים האסטרואידים

כריה באסטרואידים היא כיום בגדר מדע בדיוני אך מחוקקים וחברות מסחריות פועלים על מנת להפוך אותה לעובדה בשטח

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

המחשת כרייה של מחצבים בחלל | הדמייה: NASA

השם אוסיריס רקס נשמע כמו שם של דינוזאור, אך למעשה זה שמה של חללית שתמריא ב-2016 לאסטרואיד קרוב-ארץ בשם בנוּ (Bennu), צפויה להגיע אליו ב-2018, ולהשיב דגימת קרקע לכדור הארץ בשנת 2023. המשימה היא בעיקר מדעית; אחרי הכל, אסטרואידים הם שרידים מתהליך יצירת מערכת השמש ולכן ניתוח הדגימות צפוי לספק תובנה כיצד נוצרו כוכבי הלכת וכמובן, החיים. החללית עתידה אפילו למדוד במדוייק גם את המידה שבה אור השמש משנה את מסלול האסטרואיד, דבר שיסייע לאסטרונומים לחזות טוב יותר בעתיד מסלולי אסטרואידים המאיימים לפגוע בכדור הארץ. ואולם, לאוסירי רקס יש משימה נוספת, פחות שגרתית. אחת המטרות המוצהרות של נאס"א במשימה זו היא ההזדמנות ללמוד כיצד ניתן יהיה לכרות חומרים באסטרואידים. בעתיד יש לנאס"א משימה שאפתנית אף יותר – ללכוד אסטרואיד קרוב ארץ ולמשוך אותו למסלול סביב הירח, שם יוכלו להגיע אליו אסטרונאוטים בחלליות אוריון ולחקור אותו במטרה ללמוד מכך על הרכב האסטרואידים וגם לצבור ניסיון מעשי בכריית משאבים באסטרואידים. 

 

האמריקאים אינם פועלים רק במישור הטכנולוגי על מנת לכרות באסטרואידים למטרות מדעיות, אלא גם במישור המשפטי למטרות מסחריות. לאחרונה, לפני כחודשיים, בית הנבחרים של ארה"ב אישר הצעת חוק שבקרוב תוגש לקונגרס, לפיה חברה מסחרית שתניח את ידיה על משאבים באסטרואידים, הזכויות על משאבים אלה יהיו שלה. אם הניסיון של נאס"א יהיה מוצלח ואם החוק אכן יאושר סופית, תהיה זו תחילתו של עידן חדש בחלל, הן מבחינה מסחרית והן מבחינה מדעית. 

 

במאה השנים האחרונות צמחה האוכלוסיה האנושית מ-1.5 מיליארד בני אדם למעל 7 מיליארד. כדי להשביע את תיאבון האנושות למשאבים חברות הכרייה צריכות לחפור עמוק יותר באדמה או במקומות לא נגישים אחרים, כדוגמת קרקעית הים, כדי לפתוח משאבים חדשים. תהליך המיחזור מתחיל גם הוא לצבור תאוצה, אבל זה לא מספיק, ומתכות רבות הולכות ומתדלדלות.

 

אסטרואידים עשויים להיות מקור עצום למשאבים שיעשו נדירים על כדור הארץ. הם קטנים ולכן כוח המשיכה שלהם קטן, דבר המוזיל מאוד את תכנון תהליך הנחיתה וההמראה. אם נצליח להתגבר על המחסומים הכלכליים והטכנולוגיים ניתן יהיה להתחיל לחלץ את המשאבים האדירים לטובת כדור הארץ. 

 

מים, דלק וזהב- המרוץ מתחיל

 

כאשר כדור הארץ נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה, מתכות כמו ברזל, זהב ופלטינה שקעו במצב מותך אל מרכזו בשל כובדם. אך באסטרואידים הסלעיים התהליך הזה לא התרחש ומתכות אלה מפוזרות בכל נפחם. אסטרואיד מסוג S בגודל של 10 מטרים, למשל, מכיל כ- 650 אלף ק"ג מתכות המפוזרות בו, כולל ברזל וניקל ואפילו כמויות קטנות יותר של זהב, פלטינה ורודיום. אסטרואידים גדולים ונדירים יותר מסוג M, מכילים פי 10 יותר מתכות. 

 

אסטרואידים מסוג C הם מסוג שונה: כהים, עשירים בפחמן ומכילים כמות גדולה של מים בתערובת מינרלים היוצרים מעין טיט. זה לא נשמע משמעותי כיוון שְמים הם משאב נפוץ יחסית על כדור הארץ. אך מעבר לעובדה שמדובר באסטרואידים פחות מוצקים מאשר אלה המתכתיים, מה שיקל על הכרייה, הפוטנציאל הטמון במים הוא יותר ממה שנראה לעין. 

 

"מים הם משאב חיוני לחיים לכל מי שיטוס לחלל, ונדרשת אנרגיה רבה כדי לשגר אותם לחלל" טוען דנטה לורטה מאוניברסיטת אריזונה בטוסון, החוקר הראשי במשימת אוסיריס רקס. "כעת, כשעלות שיגור קילוגרם אחד לחלל מגיעה לעשרות אלפי דולרים, כדאי להשתמש במים שנמצאים בחלל כדי להקטין את עלות המשימה. דבר נוסף שניתן לעשות עם מים הוא לפרק אותם למימן וחמצן שישמשו כדלק טילים, כך שנוכל להקים "תחנות דלק" שיספקו לחלליות את החמצן והמימן מהאסטרואידים. בנוסף, אסטרואידים מסוג C מכילים גם מולקולות אורגניות. יש המון פחמן, זרחן ומרכיבים חשובים אחרים שיכולים לשמש כדשן לגידול צמחי מזון.

 

מטבע הדברים, הפוטנציאל הטמון הן בכריית מתכות והן בכריית מים, הצליח לעורר את התעניינות שוק הפרטי. ב- 2010, למשל, הוקמה  Planetary Resources, חברה שהוקמה ב- 2010 על ידי קבוצת מיליארדרים, ובהם מייסדי גוגל לארי פייג' וסרגיי ברין. כפי שמעיד שמה (משאבים פלנטריים) היא מבקשת להגשים את חלום הכרייה באסטרואידים ועד סוף העשור לפחות, לנסות לחצוב מים מאסטרואידים מסוג C. "באסטרואיד בקוטר של 50 - 100 מטר ניתן להפיק חומרים בשווי 40 - 50 מיליארד דולר" אמר בשעתו אריק אנדרסון, מנכ"ל משותף.

 

למי שייכים האסטרואידים

 

אם פעם האדם הביט למעלה וחשב, "איך אני יכול להגיע לשם", ועכשיו הוא תוהה, "האם זה יכול להיות שלי" וזה כבר מייצר סוג חדש של בעיות. כאמור, בית הנבחרים האמריקאי העביר ממש לאחרונה חוק לאישור בקונגרס כי חברות מסחריות שישימו את ידיהן על משאבי חלל, יזכו בהם גם מבחינה משפטית. על פניו, החוק האמריקאי, אם יאושר סופית, נשמע נמהר מדי, לכל הפחות ואולי אף חצוף, לכל היותר, אך למעשה, הוא מתניע דיון חשוב: של מי כל המים והמתכות היקרות המרחפות שם בחלל? 

 

מצד אחד, באמנת החלל החיצון של האו"ם משנת 1967 נקבע כי גרמי השמיים שייכים לאנושות כולה, מצד שני כאן מתחילים הפילפולים המשפטיים באשר למהם "גרמי שמיים". ישנם גורמים משפטיים הטוענים כי מדובר בגופים שאי אפשר להזיז, כמו פלנטות או ירחים, ואם כך, אז אסטרואידים אינם "גרמי שמיים". משפטנים נוספים טוענים כי ממילא כבר היום אנשים סוחרים בחלקי מטאורים, הרי הם המטאוריטים השורדים את החיכוך עם האטמוספירה, נופלים לאדמה ונמכרים ב- eBay לכל המרבה במחיר. 

 

אך לא כולם ממהרים להשתכנע וייתכן כי כאשר כרייה באסטרואידים תגיע לשלב המעשי, ארצות הברית תצטרך לשכנע את הקהילה הבינלאומית כי יוזמות מסחריות אמריקאיות אינן פוגעות בזכותם של שאר תושבי כדור הארץ, שגרמי השמיים אמורים להיות גם קצת שלהם. הדבר אמור בעיקר כלפי מדינות שמלכתחילה מצויות בעמדת נחיתות טכנולוגית וכלכלית, אשר אינן יכולות להרשות לעצמן לצאת להרפתקה שכזו. 

 

אבל אפשר להביא נקודה נוספת בחשבון. פיטר דיאמנדיס, ממייסדי פלנטרי ריסורסס, טען לאחרונה כי המשמעויות של החוק חורגות מעבר למשמעות הכלכלית שתהיה לחברות ספציפיות שישימו פעמיהן לכריה באסטרואידים. את החברות הללו הוא משווה לחלוצים שיצאו ליישב איזורים שוממים במערב ארה"ב ובנו לשם כך מסילות רכבת ותשתיות. החברות המסחריות שיהיה להן תמריץ כלכלי לצאת ולכרות אסטרואידים, טוען דיאמנדיס, עתידות לפתח טכנולוגיה ותשתיות שיתרמו להתפתחות תעשיית החלל כולה. 

 

 

 

מידע נוסף על מחצבים בחלל>>

 

 

תגיות:

• אסטרואיד

שופטי בית הדין בהאג יגיעו לכינוס החלל העולמי בישראל

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

מארמון השלום בהאג לכנס האסטרונאוטיקה בירושלים | צילום: Terry Straehley

שלושה משופטי בית הדין הבין-לאומי בהאג יגיעו לישראל לביקור היסטורי וישתתפו בכינוס החלל העולמי שמארחת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע באוקטובר הקרוב. השופטים שיבקרו בישראל הם השופט פטר טומקה הסלובקי, אשר כיהן גם כנשיא בית הדין בין השנים 2015-2012, השופט קיריל גבורגיאן הרוסי והשופט דליוור באנדארי ההודי. השלושה, אשר נחשבים לעילויים משפטיים בארצם, יגיעו לישראל בכדי לנהל משפט חלל בין-לאומי מבוים במסגרת כינוס החלל העולמי. 

 

את אירוע המשפט המבוים ייפתח המשנה לנשיאת בית המשפט העליון השופט אליקים רובינשטיין, ולאחריו סגן דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית פרופ' תומר ברודי. במהלך המשפט יתמודדו ארבעה צוותים של סטודנטים מבתי הספר למשפטים בעולם במשפט מבוים בסוגיה דמיונית בעלת אופי משפטי-מדעי יוצא דופן: אסטרואיד ענק שעמד לפגוע בכדור הארץ הוסט וכתוצאה מההסטה, גלי הפיצוץ פוגעים במדינה אחרת וגורמים נזק ואבידות. לאחר הפגיעה המדינות השונות חלוקות בנוגע לתשלומי הנזקים והאחריות לנושא. את הסוגיה חיברו חוקרים ואנשי משפט בכירים מהעולם והסטודנטים חוקרים לאורך השנה את היבטיה השונים. שלב חצי הגמר יתקיים בכינוס החלל ב-15 באוקטובר מול קהל של מאות נציגים ובכירים מתחום החלל ושלב הגמר, שבו יטענו הסטודנטים לפני השופטים מבית הדין הבין-לאומי, יתקיים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. 

 

הנבחרות נבחרו לאחר תחרות דומה מקדימה שנערכה בארבעה אזורים שונים בעולם – ארה"ב, אירופה, אסיה-פסיפיק ואפריקה - ובה השתתפו 60 בתי ספר למשפטים ומכל איזור נבחר נבחרת אחת. בתי הספר למשפטים אשר עלו לחצי גמר שייערך בישראל השנה מגיעים מניגריה, הודו, יוון וארה"ב, מתוכם יעלו שניים לשב הגמר. התחרות השנתית מתנהלת זו השנה ה-24 על ידי הארגון העולמי של משפט חלל (IISL)  במסגרת כינוס החלל העולמי ונחשבת יוקרתית במיוחד. בארגון, אשר משתתף גם במשרד האו"ם לנושאי חלל, חברים נציגים מ-40 מדינות בעולם, מומחים למשפט חלל. 

 

מדובר בביקור ראשון של שופטי בית הדין הבין-לאומי בישראל. זאת לאחר שבשנת 2013 נערך מפגשם האחרון של שופטי בית הדין עם אישיות ישראלית בכירה. בחודש ספטמבר באותה שנה נאם הנשיא דאז שמעון פרס בפני שופטי בית הדין והתבטא בשורת נושאים בהם האיום האיראני והסכסוך הישראלי פלסטיני. השופט טומקה, אשר יגיע לארץ ובאותה עת כיהן גם כנשיא בית הדין אמר לפרס בשם בית הדין: "היחסים עם ישראל חשובים לנו מאוד. ישראל תרמה רבות להתפתחות המשפט הבין-לאומי. האו"ם אשר הביא להקמתה של מדינת ישראל הביא להגשמת חזונם של יהודים לדורותיהם לחיות במדינה משלהם, בהחלטתו להקים מדינה יהודית לצד מדינה ערבית".

 

בנוסף, בכינוס יתקיים מושב מיוחד בו יוצגו המחקרים האחרונים והחמים בתחום משפט חלל כגון חוקי תנועה וניהולם בחלל,  היבטים משפטיים של כריית משאבים מהחלל, של תחנת החלל שבונה סין, שיגור תיירות חלל אזרחית, ההשלכות של היעלמות אנשים בחלל ועוד. 

 

המשפט המבוים יתקיים במסגרת כינוס החלל העולמי שמארחת השנה סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. האירוע, שההרשמה אליו כבר בעיצומה,  יכנס כ-3,000 מדענים, ראשי סוכנויות חלל ואנשי תעשייה בתחום החלל מרחבי העולם. הכינוס, שיתקיים בבנייני האומה בירושלים יופק על ידי חברת פארגון וצפוי למשוך תיירות רבה לישראל, כולל כ-30 סימפוזיונים, בהם כ-2,000 הרצאות של נציגים מכ-70 מדינות, וכן תערוכת חלל ענקית של מוצגים מכל העולם. הכינוס יבליט את ייחודיות העיסוק בחלל בישראל ואת אופייה המיוחד של ירושלים.

היום לפני ארבעים שנה- שיגור המשימה הראשונה שנחתה על מאדים

חלליות לא מאוּישוֹת כבר חוקרות אותו ויידרשו עוד כמה עשרות שנים עד שתדרוך עליו כף רגל אדם ראשונה. מה מושך אותנו כל כך להגיע למַאְדים דווקא?

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

"סֶלפי על מאדים" - קיוריוסיטי מצלם את עצמו | צילום: NASA

מאדים, כוכב הלכת הרביעי במרחקו מהשמש, הִצית תמיד את דִּמיוֹנם ואת סקרנותם של בני האדם. בחמישים השנים האחרונות הוא גם משמש יַעד מרכזי למחקר והיום, בדיוק לפני 40 שנה, נאס"א שיגרה את ויקינג 1 המשימה הראשונה שנחתה עליו. מאז, מספר חלליות מחקר בלתי מאוישות כבר ביקרו בכוכב המסקרֵן, צילמו אותו, נחתו על פניו ואף הנחיתו רובּוטים (ואלה משוטטים על פני השטח שלו). רוּסְיה, אַרצוֹת הבְּרית, אַנגְליה, יַפָּן, סוֹכנוּת החלל האירוֹפּית והוֹדוּ כבר שלחו חלליות למאדים, ומדינות נוספות מתכננות משימות עתידיות אליו. בעתיד יגיע תורם של בני האדם להניח את רגליהם על פניו ולבצע מחקר ראשון מסוגו של כוכב לכת זר. 

 

אבל להגיע למאדים זו משימה קשה במיוחד. תשע מתוך עשר החלליות הראשונות שהמריאו למאדים נכשלו ובסך הכל, 23 מתוך 43 השיגורים למאדים נכשלו. מה מֵניע אם כן את כל המדינות ששלחו חלליות למאדים? מדוע מושקעים מאמצים גדולים (וסכומי כסף אדירים) כדי לחפּוֹר מעט בסלעֵי מאדים או לגרד את שכבת הקרח בקוֹטב הצפוני שלו? מה יש בו שמַצית את דִמיון בני האדם במשך אלפי שנים? מדוע הוּפקו סרטים בדיוניים רבים כל כך על פְּלישוֹת ממאדים או על תַּגליוֹת מיוחדות הקשורות בו?

 

 

איפה המים?

הסיבה העיקרית לעניין המדעי במאדים היא דמיונו לכדור הארץ שלנו. אמנם מאדים קטן מכדור הארץ (קוֹטרוֹ כמחצית מקוטר כדור הארץ) והוא רחוק מהשמש, אבל פני השטח שלו דומים דמְיון מפתיע לאֲזורים שונים על פני כדור הארץ. מלבד זה, בעבר הרחוק היה מאדים שונה מאוד מהפְּלָנֵטה היבֵשה, הסחוּפה חולות ואבק שהוא היום. בעבר זרמו על פני השטח שלו מים, וייתכן שהתנאים בו אִפשרו קיום של חיים. 

 

מכיוון שחלו במאדים תַּהפּוּכוֹת ושינויים קיצוֹניים במרוּצת השנים, אנו מחפשים היום עדויות לעבָרוֹ הרחוק, ואולי אף למצוא סימנים לכך שבתקופה כלשהי היו עליו חיים. אל תצפו שנמצא שְׂרידים אַרכֵאוֹלוֹגיים של מִבנים או שיירי מכוֹנות שבנו יצורים נבונים. המדענים מתמקדים בחיפוש הוכחות לקיום תנאים שאִפשרו לחיים פשוטים להתקיים על מאדים. 

 

 

PIA10903-_-Dodo-Goldilocks-_Trench.jpg

 

משימתם של החלליות ושל רכבי השטח הנעים במאדים כעת הוּכתרה בהצלחה, במובן זה שהוּכח כי בעבר זרמו מים על פני השטח שלו וכי הֶרכּב החומרים בקרקע ובאַטמוֹספֵרה שלו יכול לתמוך בקיומם של חיים, דוגמת חיידקים ומינֵי צמחים פשוטים. ב- 2008 הנחתת פיניקס אף צילמה קרח של ממש וזיהתה גם שלג שנפל מהעננים ואלה היו עדויות מרגשת ממש. עם זאת, עד כה לא נמצאו הוכחה לקיום צורת חיים כלשהי וגם לא שרידים של צורת חיים קְדומה מעבָרוֹ הרחוק של מאדים.

 

 

מי פנוי במאדים?

כאמור, מדינות שונות שלחו חלליות מחקר למאדים בשנים האחרונות. ויקינג 1, כאמור, היה הראשון לנסוע על חולות מאדים אך כיום נעים על פני השטח של מאדים שני רובוטים אמריקניים: הרובוט אוֹפּוֹרְטיוּניטי, שנחת בינואר 2004 ושבר את השיא של ויקינג 1 במשך הזמן ששהה על מאדים, וקיוּריוֹסיטי, שנחת בקיץ 2012. כבר במשימת הנחיתה הראשונה, ניסו המדענים לחפש עדויות לחיים על מאדים. ויקינג 1 הכילה מעבדה ביולוגית שביצעה ניסויים שונים לשם כך. משימתו העיקרית של אופורטוניטי הייתה חיפוש סימנים לקיומם של מקווי מים גדולים על מאדים - המשימה הוכתרה בהצלחה. וקיוריוסיטי, הגדול יותר, הוא בעצם גֵּאולוג רובוטי, הבודק ובוחן את הֶרכּב הקרקע של מאדים ומאפשר לחוקרים להבין טוב יותר את ההיסטוריה של הפלנטה במשך מיליארדי שנותיה. שילוב הנתונים שכלים אלה וחלליות אחרות אוספים מאפשר הרכבת תמונה טובה יותר של תהליכים שאפשרו אולי לחיים להתקיים בעבר על מאדים.

 

600px-Titan_3E-Centaur_launches_with_Viking_1.jpg

 

 

מלבד חלליות על הקרקע, כמה חלליות מחקר נעות במסלול סביב מאדים, בגובה של מאות קילוֹמֶטרים מעל פני השטח. חלליות אלה מַקיפות את מאדים במשך שנים ומצוּידוֹת במַערך נרחב של אמצעֵי חישָׁה מרחוק - החל במצלמות וכלה במכשירים מיוחדים, שיכולים לבצע ניתוח של הֶרכּב האטמוספרה של מאדים, בדיקת הקרח בקְטָבים ומדידוֹת של תגובת האטמוספרה עם חֶלקיקים טעוּנים שנפלטים מהשמש ("רוח השמש"). היתְרון של חללית שנעה במסלול סביב מאדים ברור: אפשר לכַסות עֶקרוֹנית את כל פני השטח שלו ולהתמיד במדידות במשך תקופות ארוכות. עם זאת, אין תחליף למגע ישיר עם פני השטח, ולכן המחקר של מאדים משלֵב גם נחיתוֹת על פניו וגם חלליות שבּוֹחנות אותו מרחוק.

 

בקיץ האחרון הצטרפו לצי החלליות הבולשות אחר מאדים שתי חלליות שהגיעו למאדים כמעט באותו מועד - החללית האמריקנית מָאוֶן (Maven) והחללית ההודית מוֹם (MOM). הודו הצליחה לשגֵר חללית מחקר ראשונה מתוצרתה למאדים כבר בניסיון הראשון, וזה הישג נכבּד ביותר. 

 

המצטרפת החדשה למרוֹץ אל מאדים היא סין, שהִציגה דגם של נחתת מאדים שמצוידת גם ברובוט משוֹטט - מֵיזָם זה צפוי לטוס למאדים בשנת 2020. מלבד סין, סוכנות החלל האירופית בונה את אֶקסוֹמַארס - רובוט מחקר מתקדם ביותר, וזה מתוכנן לנחות על מאדים ככל הנראה ב-2018.

 

 

מתי נוחתים?

האֶתגרים הגְלוּמים במשימת חלל מאוּיֶשת למאדים, שתנחית צוות חוקרים על פני השטח, עצומים. המסע למאדים (ובחזרה לכדור הארץ) ארוך - כשמונה חודשים לכל כיוון! נוסיף לכך שהייה של שנה על מאדים (עד שישוב לנקודה במסלולו שיהיה אפשר לשוב ממנה הביתה בזמן הקצר ביותר) - ונקבל משימה של יותר משנתיים. עדיין השינויים הגופניים במסע כזה, וגם הקשיים הפסיכולוגיים, אינם ידועים די הצורך. משימות מחקר שדימו משימה ארוכה למאדים כבר בוצעו (לאחרונה במִתקן ניסוי רוסי ליד מוֹסקְבה), אולם עדיין יש לגשר על פּערֵי ידע גדולים מאוד. גם העלוּת הכּספית של מסע מעין זה עצומה, וסביר להניח כי משימת המחקר המאוישת הראשונה למאדים תהיה בין-לאומית וישתתפו בה אַסטרוֹנאוּטים ממדינות שונות. 

 

 

אַחד האתגרים העומד בפני צוות החוקרים העתידי של מאדים הוא להשיג מזון, מים וכן חמצן, הדרוש לנשימה. אפשר לתכנן את הנחיתה ליד מקום שמצוי בו קרח ולהפיק ממנוּ מים לשתייה וחַמצָן לנשימה, ואילו את המזון שיאכלו האסטרונאוטים צריך יהיה לגדל על מאדים, את מקצתו לפחות. סוכנות החלל של ארצות הברית, זוֹ של רוסיה וזוֹ של סין משקיעות מאמצי מחקר גדולים כבר שנים בפיתוח מערכות עתידיות לגידול מזון על הירח ובמאדים. אַחד הכיוונים שנראים מבטיחים הוא הצבה של חממוֹת על פני שטח מאדים ושימוש בהִידְרוֹפּוֹניקה - חקלאות ללא קרקע, שהצמחים נמצאים בה במְכָלֵי מים המכילים את חומרי המזון שהצמחים נזקקים להם.

 

* 

לסרטון לילדים על חיפוש חיים במאדים ומשימת פיניקס, לחצו כאן>>

 

תגיות:

• מאדים

גשם המטאורים: למעלה מ-6000 איש הגיעו למצפה רמון

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

צילום: קייט גירייס

יותר מ- 6000 איש הגיעו בשבוע שעבר למצפה רמון כדי לצפות בהופעה חיה של "כוכבים נופלים" – מטר המטאורים שהגיע לשיאו אתמול בלילה. המוני משפחות, חובבי אסטרונומיה, זוגות רומנטיים וטיילים הגיעו לאירוע של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והאגודה הישראלית לאסטרונומיה כדי לחזות בטבע בתפארתו. באירוע הועברו הדרכות ותצפיות באמצעות טלסקופים, לייזרים  ואף באמצעות הטלסקופ הנייד הגדול בישראל.

 

שר המדע דני דנון אמר לרגל האירוע, ״חקר החלל הוא דרך מלהיבה שדרכה ניתן ליצור שיח משותף בין אזרחי ישראל מכל קצוות הארץ ולהביא מדע באופן חווייתי לילדים ונוער. הגעתם של אלפים למצפה רמון מעידה על כך שההתעניינות בנושא עולה וגוברת. משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל ימשיך להנגיש ולפתח תכניות על מנת לחשוף את כלל הציבור הישראלי לתחום החלל״.

 

"הכוכבים הנופלים" הם למעשה 'פרסאידים'- שובל אבק שהותיר אחריו השביט סוויפט-טאטל. כאשר כדור הארץ עובר דרך שובל זה מדי שנה, החלקיקים "מתנגשים" בכדור הארץ, מתלהטים בעת החיכוך באוויר בכניסה לאטמוספירה. את היופי הסואן של מטר המטאורים קשה לראות מהחלונות והגגות בצפון הארץ ובמרכזה, בשל עננים שמגיעים מהים ובגלל האור הרב שמגיע מהכבישים, מהבתים והערים. בזכות הגובה הרב של מצפה רמון ושמי המדבר הבהירים, אלפי המבקרים יכלו ליהנות מהמופע השמימי גם בלי ציוד מיוחד.

 

נופלים מהשמים: על "כוכבים נופלים" שניתן לאסוף

רוב גרמי השמיים שמגיעים לכדור הארץ מתלהטים בכניסה לאטמוספירה וזוהרים כ"כוכבים נופלים" אך הגדולים יותר מגיעים לאדמה ומאפשרים לחוקרים לגלות דברים נוספים על מערכת השמש. אז מה אומרות האבנים.

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

 

לפעמים מודיעים בחדשות שהלילה נוכל לצאת למקומות חשוכים ולראות מטר מֵטֵאוֹרים. רבים יוצאים בלילות כאלה לאֲזורים שאינם מיושבים מאוד, מתיישבים על כיסא נוח עם תֶּרמוּס קפה או תה וצופים בשמי הלילה כדי לראות את הֶבזקֵי האור הנְדירים שהמטאורים יוצרים. זה קורה למשל כאשר כדור הארץ נכנס במסלולו סביב השמש לאזור שיש בו שְׂרידים מזנבו של שָׁביט. מטר פֶרסֵאידים לדוגמה הוא מטר מטאורים חזק המתקיים בין 17 ביולי ל-24 באוגוסט, כאשר כדור הארץ חולף דרך שובֶל האבק שהשביט סְוויפְט-טאטְל מותיר אחריו. אתם גם מוזמנים להתרשם ממטר הפרסאידים מקרוב, באמצעות מגוון פעילויות שמארגנות סוכנות החלל הישראלית יחד עם האגודה הישראלית לאסטרונומיה, ושיתקיימו ביום ראשון ורביעי בשבוע הבא (פרטים נוספים כאן). 

 

מטאורים הם חֶלקיקי אבק או סלע שנכנסים לאַטמוֹספֵרה של כדור הארץ, מתחממים במהירות ו"נשרפים" בגובה רב. כאשר אנו צופים במטאור, אנחנו רואים מעין שובל או הבזק של אור בהיר, ואומרים שראינו כוכב נופל – מטאור בשפת המדענים. 

 

בדרך כלל החלקיקים החודרים לאטמוספרה קטנים מאוד. כדי לראות את ההבזקים שלהם צריך להגיע למקומות חשוכים ביותר (ראו כאן סרטון בנושא זיהום אור). אם לא תהיו במקום חשוך מספיק, תראו רק את ההבזקים של הגופים הגדולים ביותר שנכנסו לאטמוספרה. ואכן, לפעמים הגופים החודרים לאטמוספרה של כדור הארץ, העשויים בעיקר מסלע ראשוני, בֵּרזל ותִרכּוֹבות צוֹרן, גדולים למדי.

 

החלל עצום בגודלו, ומעופפים בו גופים סַלעיים רבים בגדלים שונים. בגלל המרחבים העצומים, רק מעטים מגופים אלה מַגיעים לכדור הארץ או מתקרבים אליו. מלבד זה, האטמוספרה שלנו מְגִנה עלינו מפגיעתם של סַלעי החלל (לירח למשל אין הגנה כזו, והמַכתֵשים שנוצרו ממטאורים שפגעו בו נראים היטב לעין). אלא שלעִתים הסלע גדול מספיק כדי לשרוד מן החיכּוּך העז עם האטמוספרה. הוא חודר דרכה במהירות אדירה, חלק ממנוּ מתאדה מהחום, אך בשל היותו כה גדול - חלק ממנוּ מַגיע לפני כדור הארץ כגוש מוּצק ופוגע בו. חתיכה מוצקה שמַגיעה לכדור הארץ מהחלל נקראת מטאוריט.

 

יוצאים לחפש מטאוריטים

 

כאמור, מקור המטאוריטים הוא ברסיסי שביטים או אסטרואידים, שהם גופים גדולים הרבה יותר. המדענים להוטים למצוא אותם כי אפשר ללמוד מהם רבות על מערכת השמש ועל החומרים המצויים בחלל. אבל קשה למצוא מטאוריטים – כאשר הם על פני כדור הארץ הם נראים בסך הכול כמו אבנים קטנות. ועכשיו לך תחפש אבן קטנה מהחלל בתוך יער למשל. מדענים מעריכים כי מִדי שנה מַגיעים לכדור הארץ כ-500 מטאוריטים בגודל של כמה סנטימֶטרים או יותר. מכיוון ששבעים אחוזים מכדור הארץ מכוסים מים, יש לשער כי שבעים אחוזים מהמטאוריטים אובדים במצוּלוֹת הים. וכך, מִדי שנה מאוּתרים רק מטאוריטים אחדים ונלקחים למחקרים במעבּדה. עם זאת, במשך השנים נמצאו יותר מ-32 אלף מטאוריטים על פני כדור הארץ. 

 

רוצים לחפש מטאוריטים? הנה כמה דברים שכדאי לדעת. כאמור, גודל רוב המטאוריטים שנמצאו הוא כמה סנטימטרים עד גודל של כדור טניס. איפה מחפשים אותם? כדאי לחפש מטאוריטים במקומות חשופים, חסרי עצים וצמחייה, אפילו מקומות שיש בהם סלעים מעטים מיוחדים. מקומות כאלה הם למשל מדבר חול או מדבר גיר. המקום הפּוֹפּוּלרי ביותר לחיפוש מטאוריטים הוא משטחי הקרח של אַרקְטיקה (כיפת הקרח הצפונית) ואַנטַרְקְטיקה – היבשת הדרומית המכוסה קרח. 

 

איך מטאוריט נראֶה? כיצד אפשר לזהות אבן אחת מתוך אלפים? זה לא פשוט כל כך, אך לאבן החשוּדה כמטאוריט יש כמה מאפיינים ייחוּדיים: היא צריכה להיות בלי חורים כמעט, חלקה מאוד, כבדה למדי, ובמקרים רבים נמשכת למַגנט – רבים מהמטאוריטים מכילים הרבה בּרזל (אם כי אלה שמקורם בירח או במַאְדים אינם מכילים ברזל). אם מצאתם משהו שאתם חושדים כי הִגיע לכדור הארץ מהחלל החיצוֹן, עליכם לחתוך ממנוּ פיסה קטנה (חמישה גְרמים יספיקו) ולשלוח אותה למעבדה. שם כבר יֵדעו לומר לכם בוודאוּת אם היה לכם מזל אדיר ומה שמצאתם שוֹטט בחלל מיליארדי שנים או שזוֹ סתם אבן פשוטה מהשדה. 

 

יש בעולם מעבדות רבות שבודקות מטאוריטים, ואפשר לשלוח חתיכות מהם גם למוּזֵאוֹנים שמִתמחים בתחום, אבל זה עשוי לעלות קצת כסף. השלב הבא הוא אימוּת ורישוּם: אם האבן שמצאתם היא באמת מטאוריט, יכניסו את הנתונים שלה לקטלוג המטאוריטים הבין-לאומי, ואתם תוכלו להתגאות שתרמתם את שלכם לחקר החלל.

 

מטאוריט יד שנייה מרופא

 

אפשר גם לקנות ולמכּור מטאוריטים או חתיכות מהם. למשל באתר הזה יש תצוגה מרשימה של מטאוריטים מכל מיני סוגים. מחירי אבני החלל נעים בין דולרים אחדים למטאוריטים פשוטים, שהם סתם עניין רגיל, ובין אלפי ואפילו עשרות אלפי דולרים למטאוריטים מהירח או ממאדים. 

 

מחירים גבוהים כאלה מצביעים על נדירוּתם של המטאוריטים ממאדים ומהירח וגם על נכוֹנוּתם של המדענים ושל מכוֹני המחקר לשלם עליהם הרבה כסף. הסיבה לכך היא שהאַסטרוֹנומים מחפשים תשובות לשאלות כמו כיצד נוצרה מערכת השמש או איך התגבשו כוכבי הלכת והירחים המַקיפים אותם, והאבנים המַגיעות אלינו מהחלל מספקות כר פּוֹרה של מחקר. למשל, ההרכב הכּימי של המטאוריט יכול להסביר היכן ומתי הוא נוצר, וחֵקר המבנה שלו מאפשר להסיק מסקנות בנוגע למקורו – האם הוא נוצר עם מערכת השמש או שהוא חלק מגוף גדול יותר כמו כוכב לכת או ירח שנפגע. מכיוון שהחלל אינו מאפשר לנו להשיג חומרים רבים מכוכבים או מפְּלָנֵטוֹת אחרות, כל אבן שנופלת מהחלל יכולה להיות אוצר של ממש מבחינת המדענים.

 

מאחר שרוב המטאוריטים המַגיעים לכדור הארץ כה קטנים ומעטים יחסית, רובם נופלים בים או באֲזורים לא מיוּשבים, ולכן קשה להאמין שמטאוריט יפגע באדם או במבנה. אלא שב-30 בנוֹבֶמבּר 1954 פגע מטאוריט בגודל אשכולית באן הודג'ס מעיירה במזרח אָלַבָּמה, ארצות הברית. הוא פגע בה בזמן שישנה, לאחר שחדר דרך גג הבית שלה. תושבי האזור דיווחו על פס אדום של אש שחצה את השמים. הודג'ס קיבלה את המטאוריט שפגע בה למשמרת ותרמה אותו לסְמיתְסוֹניאן - המוּזאון המפורסם לטבע בווֹשינְגְטוֹן הבירה, ושם הוא מוצג עד היום. 

 

לפני כארבע שנים, ב-13 ביוּני 2009, פגע מטאוריט קטן בגריט באלנק, נער גָּרמָני בן 14 שהיה בדרכו לבית הספר, ופצע אותו קל בזרועו. "תחילה ראיתי כדור גדול של אור, ולפתע הרגשתי כאב ביד", הוא סיפר. סמוך למקום הפגיעה התגלה מכתש ברוחב של כף רגל. מדענים שהִגיעו למקום מצאו בתוך החור בכביש מטאוריט בגודל של אפוּן, שצנח מהשמים במהירות של יותר מ-48 אלף קילומטרים לשעה.

 

meteorit1.jpg

 

איך מַכתש נולד

 

מטאוריטים גדולים יותר שפוגעים בכדור הארץ, מותירים עקבות בצורת מכתשים עגולים. מכתש המטאוריט המפורסם בעולם הוא מכתש בארינג'ר בצפון אָריזוֹנה, אַרצוֹת הבְּרית, שקוֹטרו כקילוֹמֶטר. מכתש זה הוא אתר תיירות ידוע, והוא השתמר היטב בצורתו המקורית, בעיקר מכיוון שבמדבר הצפון-אריזוני אין כמעט גשמים, זרימות וצמחים רבים שיכולים לשנות את המִתאָר שלו, למלא אותו או אפילו למחוק אותו במשך הזמן. ואכן, מכתשים עתיקים שנוצרו מפגיעת מטאורים נעלמים לאחר מיליוני שנים בגלל כוח הבְּלייה של מזג האוויר, השינויים בקרקע והשפעת הצמחייה.

 

ויש כמובן גם גופים גדולים יותר שמגיעים לביקור, כמו אסטרואידים שלמים בקוטר של קילומטרים. אבל אם מטרידה אֶתכֶם השאלה מתי יתנגש בכדור הארץ שוב אסטרואיד, כמו זה שככל הנראה היה אחראי להכחדת הדינוֹזָאוֹרים, אפשר להירגע. התופעה הזו נדירה למדי ומתרחשת ככל הנראה פעם בעשרות מיליוני שנים. 

 

 

 

זוכי תחרות לבניית דגמי לוויין יטוסו למחנה חלל של נאס"א

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע מכריזה על תחרות בקרב בני ובנות נוער, כשהמנצחים יזכו להשתתף במחנה חלל יוקרתי במרכז קנדי נאס"א בארה"ב, ולייצג את תחום החלל בקרב צעירים בישראל. במסגרת תחרות "לוויין נולד" מוזמנים בני נוער בגילאי 12 עד 15  לחשוב על משימה מקורית ללוויין, לבנות דגם בייתי ולהציגו בסרטון קצר בו יספרו על משימת החלל שמייעדים ללוויין. 

 

התחרות נפתחת היום ותימשך עד ה- 30 באוגוסט. שני הזוכים שיבחרו, יהיה נציגים צעירים מטעם סוכנות החלל הישראלית שייצגו לאחר מכן את תחום החלל והלוויינים בקרב צעירים בישראל. הם ישתתפו במחנה חלל יוקרתי אותו מקיימת מדי קיץ נאס"א ואליו מגיעים בני נוער מצטיינים מכל העולם, יזכו לעבור הכשרות בתחום החלל בארץ, להיפגש עם אסטרונאוטים במסגרת כינוס החלל העולמי באוקטובר ולבקר במרכז לבניית לוויינים. לפרטים נוספים וקריטריוני השיפוט, כנסו לעמוד התחרות.

 

"התחרות מיועדת לבני ובנות נוער בעלי עניין וסקרנות טבעית לנושאי חלל" אומר דני דנון שר המדע, הטכנולוגיה והחלל. "מטרת התחרות היא להגביר את הסקרנות והמוטיבציה של צעירים בלימודי מדעים באמצעות היכרות עם תחום החלל. התחרות נועדה לצעירים שאינם בהכרח בעלי רקע לימודי בתחום המדעים והחלל, אך הם מתעניינים ומעוניינים להרחיב אופקים, ועל כן מהות התחרות היא חווייתית".

 

נושא התחרות נבחר על רקע ההתבססות ההולכת וגוברת של ישראל בתחום הלוויינים וננו הלוויינים. כבר כיום משייטים בחלל 14 לוויינים ישראליים והתעשיות הישראליות הולכות ותופסות מקום בעולם כמובילות בייצור לוויינים קלי משקל. גם בגילאים הצעירים יותר ישראל נחשבת למובילה בתחום שיגור הלוויינים לאחר שלפני כשנה תלמידי תיכון ממרכז המדעים הרצליה היו בין הראשונים בעולם לשגר חלל שבנו - "דוכיפת 1", לוויין זעיר שנועד לסייע לאתר מטיילים אובדים ברחבי העולם. 

 

באז אולדרין מהמשימה הראשונה לירח יגיע לביקור ראשון בישראל

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

באז אולדרין, מצוות האסטרונאוטים הראשון שנחת על הירח ב-1969 צפוי להגיע לביקור ראשון בישראל במסגרת כינוס החלל העולמי (IAC) שמארחת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע באוקטובר בירושלים. אולדרין היה חלק מצוות המשימה של החללית אפולו 11 ויחד עם ניל ארמסטרונג היו לבני האדם הראשונים שהניחו את כף רגלם על הירח. השבוע מציינים 46 שנה למאורע ההיסטורי שהתרחש ב-20 ביולי 1969. 

 

אולדרין, כיום בן 85, שמילותיו הראשונות על הירח היו: "יפה, יפה. שממה נהדרת!", נחשב לדמות צבעונית בעולם החלל. אולדרין, גרוש שלוש פעמים ובין היתר שיחק את דמותו ותרם את קולו לסדרות וסרטים רבים שונים לאורך השנים. כך למשל השתתף כאורח בסדרה "המפץ הגדול", " רוק 30", "רוקדים עם כוכבים" ותרם את קולו לסדרות האנימציה המצליחות "משפחת סימפסון" ו"פיוצ'רמה". על שמו קרויה גם הדמות המפורסמת "באז שנות-אור" מהסרט "צעצוע של סיפור".  דרך אגב, "באז" הוא כינוי שדבק בו מילדות ואילו שמו המקורי היה אדווין. 

 

מאז שפרש מתפקידיו בנאס"א ובחיל האוויר האמריקאי פרסם אולדרין שישה ספרים בתחום החלל והמציא מספר פטנטים, בהם Aldrin Mars Cycler - מערכת חללית עם מחזור תנועה שחג בין כדור הארץ למאדים. אולדרין פועל לקידום חקר החלל והחינוך לחלל בעולם והיה שותף בהכנת התכנית למשימות האדם על מאדים ובשנה האחרונה גם פרסם ספר על מאדים. בנוסף, ייסד קרן על שמו לקידום צעירים לעיסוק במדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה ואמנויות. 

עמיתו המוכר למשימה על הירח ניל ארמסטרונג, כבר ביקר בישראל לפני מספר שנים. 

 

כינוס החלל העולמי שמארחת השנה סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע,  יכנס יותר מ-3,000 מדענים, ראשי סוכנויות חלל, אסטרונאוטים ואנשי תעשייה בתחום החלל מרחבי העולם וההרשמה לכינוס כבר בעיצומה. הכינוס, שיתקיים בבנייני האומה בירושלים וצפוי למשוך תיירות רבה לישראל, כולל כ-30 סימפוזיונים, בהם כ-2,000 הרצאות של נציגים מכ-70 מדינות, וכן תערוכת חלל ענקית של מוצגים מכל העולם. הכינוס יבליט את ייחודיות העיסוק בחלל בישראל ואת אופייה המיוחד של ירושלים. קישור לפרטים על הכנס>>

46 שנה ל"צעד קטן לאדם": מדוע לא חזרנו לירח מאז משימות אפולו

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

עידן שתם כמעט מיד לאחר שהחל: צ'ארלס דיוק במשימת אפולו 16, אחת לפני האחרונה בסדרה | צילום: NASA, John W. Young

 

 

שנה אחת בלבד לאחר נחיתת אפולו 11 על הירח, שהתקיימה היום לפני 46 שנה בדיוק, הודיעה נאס"א על ביטול משימת אפולו 20 ולאחר מכן, ב-7 בספטמבר 1970, הודיעה נאס"א כי אפולו 17 תהיה המשימה האחרונה בסדרה. וכך, לאחר שניל ארמסטרונג הבטיח "צעד גדול לאנושות" ולאחר שבנאס"א הגו אפילו תכניות מפורטות לגבי התיישבות על הירח, נראה היה כי תם עידן כמעט מיד לאחר שהחל. מדוע, בעצם, נאס"א לא חזרה לירח מאז?

 

את תיאוריות הקונספירציה אודות הפקות הוליוודיות שהחליפו את הביקור בירח, או על חשש לחזור לירח כי הוא שורץ חייזרים, כל אלה נדחקו כבר מזמן לשוליים. אם הוגי תיאוריות קונספירציה מצליחים לעורר עניין כיום, זה בעיקר בקרב פסיכולוגים שמנסים להסביר איך יכול להיות שאנשים אינטליגנטים עדיין נופלים בפח הזה. אך השאלה מדוע לא חזרנו מעולם לירח היא דווקא שאלה רצינית ומעניינת. 

 

אחת הסיבות קשורה כמובן בכסף. בשנת 1966, שלוש שנים לפני טיסת אפולו 11 והנחיתה הראשונה על הירח, קיבלה נאס"א את התקציב הגדול ביותר אי פעם במונחים ריאליים – 4.5% מהתקציב הפדרלי כולו – 5.9 מיליארד דולר. כלומר, כ- 43 מיליארד דולר של היום, המהווים 1.5% מתקציב של 3.9 טריליון דולר. לשם השוואה, בשנת 2015 עומד תקציב נאס"א על 17.46 מיליארד דולרים "בלבד", והוא צפוי לעלות בהדרגה ולהגיע ל-18.17 מיליארד בשנת 2019. אבל הכסף, מתברר, הוא רק חלק מהסיפור. החזרה לירח היא בחלקה שאלה של פוליטיקה וכן, גם של יכולת.

 

להמציא את הגלגל מחדש

 

עד לנחיתה הראשונה על הירח, לארה"ב היו הישגים גדולים בחלל. בשנת 1966 פרויקט ג'מיני השלים את הטיסה האחרונה וההכנות למבצע אפולו לירח היו בעיצומן. אך כבר בשלב זה, התמיכה החברתית והפוליטית בתכנית החלל החלה לדעוך והיא המשיכה בירידה תלולה לאחר נחיתת אפולו 11 על הירח. 

המשא ומתן להגבלת הנשק האסטרטגי ב- 1972 (הסכם סאלט) גרם להקפאת מספר הטילים שארה"ב וברית המועצות הורשו להציב. הדחיפות שהניעה את מרוץ החימוש של המלחמה הקרה החל להירגע, וכן גם התמיכה במרבית המאמצים הדרושים לשגר בני אדם לחלל בכלל ולירח בפרט. משבר הנפט של 1973 גרם לשינוי סדר העדיפות הלאומי והקיצוצים חייבו את נאס"א לצמצם את המשימות המחקריות והמדעיות. בין היתר נדחתה תכנית סקיילאב למספר שנים ונדחו גם שיגורי לוויינים ומשימות בלתי מאוישות למערכת השמש. אמנם מאז הכריזו כמה מנשיאי ארה"ב על רצונם לחזור לירח, אך דיברו לרוב במונחים של עשורים – כלומר הרבה אחרי הקדנציה שלהם. השינוי בסדר העדיפויות פגע בסיכוי שמקבלי המדיניות בנאס"א יכוונו שוב לירח. קל וחומר, גם החלומות האופטימיים לטוס למאדים נגנזו. 

 

NTS_-_Apollo_16_astronauts.jpg

אסטרונאוטים מתאמנים במכתש סקונר בנבדה. האם איבדנו את הידע הדרוש כדי להגיע לירח? 

צילום: National Nuclear Security Administration

 

 

אבל כל זה לא ממש מסביר את הקושי האדיר שנאס"א ניצבת בפניו כיום, עם ההכרזות המחודשות להביא משימות מאוישות שוב לירח, לאסטרואידים ולמאדים, באמצעות חללית אוריון. הרי גם אם הטכנולוגיה להגיע לירח כבר אינה קיימת, היינו מצפים שישמר הידע לייצרה שוב ושלא נצטרך "להמציא את הגלגל מחדש". מדוע אי אפשר פשוט לשכפל את ההצלחה ובאמצעים טכנולוגיים חדישים יותר? ובכן, זה לא פשוט כמו שזה נשמע, כפי שמסביר רוברט פרוסט, מהנדס מנהלת תפעול המשימות בנאס"א. 

 

משגר סאטורן 5, שהביא את אפולו 11 לירח, הכיל למעלה מ- 3 מיליון חלקים ורכבי הפיקוד והשירות ונחתת הירח מורכבים ממיליוני רכיבים נוספים. רבים מהחומרים הללו התיישנו זה מכבר ובנוסף, כאשר הסתיים מבצע אפולו, המפעלים שהרכיבו את הכלים הללו עברו הסבה או נסגרו, מכונות הייצור פורקו, והטכנאים, המהנדסים והמדענים עברו לתפקידים אחרים. לפיכך, קשה לתאר כמה מורכב יהיה לנסות לייצר כיום שוב משגר סאטרון 5 ואת כל המודולים המרכיבים טיסת אפולו. אי אפשר פשוט לשלוף את התרשימים ולהתחיל לחתוך ולחבר חומרים.

 

שימוש בחומרים חלופיים מצריך לשנות את החללית: את מסתה, את הלחצים והעומס המופעלים עליה ולכן, גם הפעילות ההדדית של הרכיבים מהחומרים החדשים תשתנה והדבר ישפיע על יכולות כלי הטייס ויגביר את פוטנציאל התקלות. נדרשות שנים על מנת לפתח מחדש את ההתמחות לתכנון ולביצוע בדיקות וסימולציות, לתכנן נהלי טיסה חדשים וכן לאמן דור חדש של בקרי טיסה ואסטרונאוטים. כך שלמעשה, עד כמה שזה נשמע מוזר, במובנים רבים נאס"א אכן צריכה "להמציא את הגלגל מחדש" בתכנון חללית חדשה. 

 

 

החזרה לירח ומעבר לו

 

הסיבות לביקור בירח ובסופו של דבר בכוכבי לכת וגופים אחרים במערכת השמש רבות: הם יכולים לפתור חידות מדעיות של קיומנו, לאפשר הבנה טובה יותר של היווצרות כדור הארץ ומערכת השמש ולהדגיש את חשיבות המדע והטכנולוגיה לתרבות האנושית, שסייעו לנו לעבד ולהבין את הסוגיה החשובה ביותר של דורנו – מצבו של כדור הארץ.

 

שיגורה של החללית אוריון על גבי משגר דלתא 4 כבד (בינתיים לטיסות ניסוי לא מאוישות) בדצמבר 2014 וכניסתם של שחקנים חדשים, כדוגמת SpaceX, בואינג ואורביטל, הביאו לפיתוח דור חדש של תשתיות. אמנם תעשיית החלל הפרטית נתקלת בקשיים גם כאשר היעד שלה צנוע יותר – מסלול בגובה 400 קילומטרים מעל פני הקרקע –  ולאחרונה משגרים של שתי החברות המספקות שירותי שיגור מטענים לתחנת החלל – SpaceX ואורביטל – התפוצצו על כן השיגור או באוויר. אולם ייתכן כי אלה משוכות טבעיות שנוצרות עם הרחבת פעילות השיגורים לחלל. החזון של נאס"א לא השתנה בעקבות תקלות אלה, ושומר על אותו קו לפיו "אם האדם יישב את הירח זה יהיה באמצעות תעשיות פרטיות, הגם שהממשלות ימשיכו לשלוט במחקר החלל", מילים שאמר ב-2012 ראש נאס"א, צ'ארלס בולדן. בולדן מאמין כי בעתיד שום אומה לא תיזום לבדה מסעות בחלל ללא תיאום עם אומות אחרות ובאמצעות תעשיות פרטיות. 

 

earth view from moon- apllo 17.jpg

הנוף מהירח לכדור הארץ, כפי שצולם במשימת אפולו 17 האחרונה

צילום: NASA

 

מפקד משימת אפולו 17 (האחרונה בסדרה), יוג'ין סרנן, אמר לפני שנכנס לחללית בדרכו הביתה כי הוא מקווה שבקרוב יבואו רבים אחריו, בתקווה שנוכל יום אחד לחקור עולמות חדשים. ייתכן כי סרנן, כיום בן 81, לא יזכה לראות זאת בימי חייו, אולם נראה כי זו רק שאלה של זמן. על אף הקשיים הטכנולוגיים והפוליטיים, הצעד הקטן לאדם שפסעו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין בשנת 1969 היה צעד היסטורי שהפיח באנושות את האמונה שאנחנו לא רק מביטים למעלה, אלא שנועדנו גם להגיע לשם. כיום יותר מתמיד, נדמה שחרף הקשיים האמונה הזו מעולם לא פגה.

תגיות:

• הנחיתה על הירח ומשימת אפולו 11

מחקר חדש עשוי לשנות את מה שחשבנו על היווצרות גלקסיות

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

איור של חור שחור קדום, עם דיסקת גז המייצרת קרינה כה רבה, שאמורה לעכב היווצרות כוכבים | צילום: NASA/CXC/M.Weiss

מחקר חדש בהובלת חוקר ישראלי עשוי לשנות את האופן בו חוקרים תופסים את היווצרותן והתפתחותן של גלקסיות. הגלקסיה בה צפו ד"ר בני טרכטנברוט ושותפיו למחקר, היא גלקסיה שבמרכזה חור שחור כה מאסיבי, עד כי לפי תיאוריות עכשוויות היא כלל לא היתה אמורה להתקיים. 

 

חורים שחורים, הנוצרים כתוצאה מקריסת כוכבים גדולים אל תוך עצמם, הינם גופים בעלי מסה כה אדירה עד שאפילו אור אינו חומק מהם. מקובל לראות בקשר בין גלקסיות לבין החורים השחורים שבמרכזן הסבר משכנע לאופן היווצרותן. עד היום, היה זה למעשה מרכיב חשוב בתיאוריות שעסקו בהתפתחותן של גלקסיות. ככל שגלקסיה גדולה יותר, החור השחור השוכן במרכזה גדול יותר באופן פרופורציונאלי. אולם פרופורציות אלה, לפי המחקר שפורסם ביום חמישי בכתב העת היוקרתי Science, הן לא בדיוק מה שטרכטנברוט ושותפיו מצאו ב- CID948, בלשון המעטה.  

 

בעוד שגלקסיות המוכרות לנו גדולות פי כמה מאות ממסת החור השחור שבמרכזן, מסת החור השחור שנחקר כאן הינה רק עשירית ממסת CID948. פרופורציות אלה יוצרות תעלומה. בראיון ל"הארץ" טרכטנברוט, אשר סיים את לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת תל אביב ועתה במכון הטכנולוגי של ציריך (ETH) בפוסט דוקטורנט, הסביר כי מחקרים רבים העלו את האפשרות שהקרינה הנפלטת מקרבת החור השחור בתהליך גדילתו יוצרת התחממות גז ברחבי הגלקסיה ולכן עשויה לעכב ואף לעצור את היווצרות כוכבים חדשים. אולם המחקר הנוכחי מראה כי זה לא בהכרח כך. אחת המסקנות שעלו במחקר היא כי לא רק שכוכבים כן נוצרים בשלב בו החוקרים צפו בגלקסיה, אלא נמצא כי קצב יצירתם גבוה ואף ימשיך לגדול. 

 

לאור שבקע מגלקסיה CID948 לקח 12 מיליארד שנה להגיע לכדור הארץ. המשמעות היא לא רק המרחק האדיר, כמובן, אלא גם העובדה שמדובר בגלקסיה עתיקה מאוד, שהתקיימה כשני מיליארד שנה בלבד לאחר היווצרות היקום. המחקר של טרכטנברוט מעלה את האפשרות כי האופן בו גלקסיות נוצרו והתפתחו בעידן הקדום של היקום, הינו שונה מהאופן בו זה קורה כיום. כלומר, ייתכן שההתאמה שאנו רואים בעידן הנוכחי בין גודל הגלקסיות לבין החורים השחורים שבמרכזן, היא התאמה שלקח לה זמן רב להתפתח. 

 

תגיות:

• חור שחור

אות רמון למצוינות הוענק לתריסר בני נוער

שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף בטוויטר העתק קישור שיתוף במייל לגרסת הדפסה

האות לאיכות, מצוינות ומנהיגות על שם אילן ואסף רמון הוענק היום ביום חמישי האחרון ל-12 בני נוער מצטיינים במדעים ומתנדבים למען הקהילה כחלק מפרויקט של משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל וקרן רמון. בטקס חגיגי שהתקיים ביום חמישי בפארק קרסו למדע בבאר שבע, העניקו מייסדת ונשיאת הקרן רונה רמון ושר המדע הטכנולוגיה והחלל דני דנון את האות. "בני הנוער האלה הם החזית של ישראל בהיותם גם תלמידים מצטיינים וגם פעילים חברתיים בולטים בעירם", אמר דנון, "כאלה בני נוער, המגיעים מכל רחבי ישראל חדורי מוטיבציה לשינוי, אנחנו מעוניינים שיצעידו את ישראל קדימה".

 

רונה רמון אמרה בטקס כי "ילדי אות רמון הם 'הדובדבן שבקצפת'. 12 צעירים מצטיינים שנבחרו מתוך מאות מועמדים. כשהנוער בישראל מגיע לכותרות- זה בדרך כלל בהקשרים שליליים. כאן אנחנו רואים את 'מלח הארץ'- תלמידים המצטיינים בלימודים שגם עושים מאמצים יוצאי דופן לסייע לקהילה שלהם. אני גאה בכל אחד ואחת מהם".

 

אות רמון לאיכות, מצוינות ומנהיגות ע"ש אילן ואסף רמון ז"ל הוא פרויקט שנתי של משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל וקרן רמון. האות מוענק מדי שנה לתלמידים ותלמידות מצטיינים במטרה לעודד תלמידים בעלי פוטנציאל לימודי גבוה וליצור תרבות של מצוינות בקרב בני נוער בישראל. התלמידים בפרויקט נבחרים על-פי הישגיהם הלימודיים, פעילותם החברתית וההתנדבותית בבית הספר ובקהילה ואישיותם האיכותית. ההמלצות על תלמידים מגיעות מבתי הספר ומתוכן כעשרים תלמידים מוזמנים לראיון אישי בו נקבעת התאמתם לפרויקט. מטרת התכנית היא ליצור קהילת בוגרים איכותית המורכבת מזוכי אות רמון, אליה יצטרפו כל שנה זוכי אות נוספים, שיחד ימשיכו לקדם פרויקטים חשובים בקהילה וברחבי הארץ. כל זוכה מקבל מלגה לארגון אירוע למען הקהילה שלו ובמקביל עוברים סדנאות וסיורים לאור פועלם של אילן ואסף רמון.