אחת מאורחות הכבוד של יום המדע הישראלי הקרוב, שיתקיים ב- 12.5.15 בהובלת משרד המדע, היא לא אחרת מאשר SpaceIL- העמותה הישראלית המתכוונת להנחית חללית על הירח. בנוסף להרצאות וסדנאות מגנטים חווייתיות, SpaceIL תעביר גם שיעור מקוון אודות תעלומת השדה המגנטי של הירח. בשיעור ניתן יהיה לצפות כאן בשידור חי. 

 

מתוך 30 קבוצות שהחלו את המרוץ לירח במסגרת התחרות של גוגל, Google Lunar XPrize, נותרו כעת 18 ומתוכם SpaceIL בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. כפיר דמרי, ממייסדי SpaceIL, אמר אמש בראיון למאקו כי נחתמו כבר חוזים על פיתוח השדר מערכת ההנעה, בין השאר, ובזמן האחרון העמותה נמצאת במשא ומתן קדחתני לקביעת מועד שיגור, שיתבהר בחודשים הקרובים. אם תזכה העמותה במקור הראשון בתחרות, תתרום את הפרס כולו, בסך 20 מיליון דולר, לקידום מדע וחינוך מדעי. צפו בראיון עם כפיר דמרי:

 

 

כתבה: בת-שבע וגון-גלמידי, גליליאו צעיר | סרטון: סוכנות החלל הישראלית בשיתוף עם ערוץ הילדים

 

ראש גדול, גוף דקיק וידיים ארוכות? יְצורים ירוקים קטנים ושובבים או מפלצת רירית אֵימתנית? עִצמו את העיניים ונסו לדמיין - איך חייזר נראֶה? סביר להניח כי החייזר שדמיינתם דומה מאוד לזה שהופיע בסרט המדע הבדיוני האחרון שראיתם. אמנם הספרים, הקולנוע והטלוויזיה מלאים חייזרים, אבל במציאות עד היום לא התגלה אפילו חייזר קטן אחד. וזה לא שאיננו מחפשים. 

 

בני האדם מחפשים חיים מחוץ לכדור הארץ כבר מאות שנים. מתי זה התחיל? ברגע שהבנו כי אנחנו לא ממש במרכז היְקוּם. עד לפני פחות מ-500 שנה היו כולם בטוחים שכדור הארץ נמצא במרכז; השמש, הירח והכוכבים סובבים סביבו; וכל היקום נוצר לכבוד החיים שעל פני כדור הארץ. עם תפיסה כזו, מי חשב לחפש חיים במקום אחר? המהפכה הגדולה הִגיעה כאשר קבע ניקוֹלאוס קוֹפֶּרניקוּס שכדור הארץ הוא רק אחד מכמה כוכבי לכת הסובבים סביב השמש.

 

מאוחר יותר הבנו שגם השמש שלנו לא ממש מיוחדת, היא רק אחת ממאות מיליארדי שמשות שמרכיבות את הגָלַקסְיה שלנו – גלקסיית שביל החלב – וממוקמת אי-שם בשוּליה. ואם כל זה כבר גורם לנו להרגיש מיוחדים קצת פחות, אז כבר כמה עשורים אנחנו יודעים שגם הגלקסיה שלנו אינה מיוחדת בכלל – היא רק אחת ממאות מיליארדי הגלקסיות הנמצאות ביקום. אבל על פי כל הידוע לנו עד כה, כוכב הלֶכת הקטן שלנו הוא המקום היחיד שהתפתחו בו חיים. אז כנראה בכל זאת יש בו משהו מיוחד, אפילו מיוחד מאוד.

 

מה זה בכלל "חיים"? על פי ההגדרה המוסכמת על הביולוגים, יצור נחשב חי אם הוא בעל יכולת שִׁכפּול עצמי, כלומר אם הוא יודע להִתרַבּוֹת ויש לו המשכיוּת גֵּנֵטית, ואם יש לו יכולת לחוות אֵבוֹלוּציה, כלומר שינויים גנטיים קטנים, וכך להיות מותאם לתנאי הסביבה המשתנים. 

 

 

חיפוש חיים מחוץ לכדור הארץ מתמקד בעיקר בחיפוש ציוויליזַציוֹת תְּבוּנתיוֹת מצד אחד, ובחיפוש יצורים מיקרוֹסקוֹפּיים מצד אחר. בואו נודה, חוצנים אינטליגנטים מסעירים את הדמְיון הרבה יותר מחיידקים, ולכן החלו אַסטרוֹנומים לחפש אותות בחלל שיעידו על קיוּמן של ציוויליזציות זרות המשדרות אלינו. בעקבות התפתחות הרדיו-טֵלֶסקוֹפּ בשנות השישים של המאה העשרים, הוקם מֵיזָם SETI המחפש חיים תבוניים באמצעות האזנה לאותות רדיו שמַגיעים מהחלל. 

 

אסטרוֹנוֹמים ביקשו להעביר את כל עניין החייזרים מתחום המדע הבִּדיוֹני למדע האִמתי, והדרך המדעית היא כמובן בעזרת נוסחאות מתמטיות. כך פיתח האסטרונום המפורסם פְרנק דרייק נוסחה שמחשבת את מספר הציוויליזציות המנסות ליצור עם האנוֹשוּת בתקשורת רדיו. הבעיה היא שהנוסחה מבוססת על הנחות וכוללת כל מיני משתנים שקשה למדוד, כמו הסיכוי שבכוכב מסוים יהיו חיים, הסיכוי שהחיים יפתחו אינְטֵליגֶנציה והסיכוי שהחייזרים האינטליגנטים יפתחו טכנולוגיה שתשדר אותות לחלל. בשנות השבעים שוגרה החללית פָּיוֹניר-10, שמטרתה הייתה לצאת ממערכת השמש; היא נשאה עליה דיסקית ובה מסר לחייזרים, אשר נכתב בשפה שכל חייזר עם קצת אינטליגנציה אמור להבין...

 

 

לאחר שנכשלו כל הניסיונות למצוא רמזים לקיומה של ציוויליזציה מפותחת אי-שם ברחבי היקום (עד כה), השתנתה הגישה לחיפוש חיים בחלל. ענף מדעי חדש נולד: האַסְטְרוֹבּיולוגיה; הענף הזה עוסק בחֵקר החיים מחוץ לכדור הארץ. אסטרוביולוגים כבר אינם מַבּיטים דרך טלסקופים ומקווים למצוא חייזר שמנופף לנו לשלום בחזרה. הם מתרכזים בשאלות מדעיות שאפשר לחקור: מהם חיים? כיצד החלו החיים על פני כדור הארץ? אילו סביבות יכולות לתמוך בחיים? כיצד אפשר לקבּוע אם יש חיים על כוכבי לכת אחרים? מה יהיה הבסיס הבּיוֹכימי לחיים על כוכבי לכת אחרים? ועוד. 

 

רמז חשוב להיתכנוּת של חיים על כוכב לכת הוא נוכחותן של מולקולות אוֹרגָניוֹת. גָּשׁוֹשׁיוֹת רבות שנחתו על כוכבי לכת וירחים במערכת השמש שלנו חיפשו עדוּיוֹת לקיומן של תִּרכּוֹבות אורגניות. מכיוון שהחיים המוּכּרים לנו מכדור הארץ מבוססים על מים (כשבעים אחוז מגופנו הם מים) אסטרוביולוגים מחפשים כוכבי לכת שיש בהם מים במצב נוזלי, ועד היום אין הוכחה חד-משמעית לכוכבי לכת כאלה. במַאְדים לדוגמה התגלו מקורות מים רבים, אך בגלל הטֶמפּרטוּרה הנמוכה שלו, המים נמצאים במצב מוצק, כלומר בצורת קרח. לעומת זאת, אסטרונומים מצאו עדויות גֵּאוֹלוֹגיות לכך שייתכן כי בעבר היו על מאדים מים נוזליים: ערוצי נחל ואגמים שהתייבשו. גם באחד הירחים של צדק - אירופה - האסטרוביולוגים תולים תקוות רבות: שינויים בשדה המגנטי שלו מעידים כנראה על אוֹקיינוֹס של מים נוזליים מתחת לשכבת הקרח העבה. 

 

האסטרונומים אינם עוצרים בגבולות מערכת השמש שלנו, והחיפושים נמשכים גם ברחבי הגלקסיה. איך מתחילים? קודם כול, במציאת כוכבי לכת. חיים אינם יכולים להתפתח על כוכבים לוהטים ומקרינים אור (שמשות), אלא רק על כוכבי הלכת המַקיפים אותן. הבעיה היא שכלל לא פשוט למצוא כוכב לכת קטנטן שסובב סביב שמש ענקית ומסנוורת, שנמצא במרחק של שנות אור מאִתנו. לצורך כך שוגר ב-2009 טֵלֶסקוֹפּ החלל קפלר. כוח הכְּבידה שכוכב הלכת מפעיל גורם לשמש שלו לנוע במסלול אֵליפְּטי מעט, והטלסקופ יכול למדוד במדויק את השינויים במהירות השמש, וכך למצוא כוכב לכת שמַקיף אותו. עד היום התגלו בערך 1,800 כוכבי לכת בגלקסיה שלנו, אבל אסטרונומים מעריכים כי יש מאה מיליארְד כאלה לפחות! 

 

 

אבל למצוא כוכב לכת זה לא מספיק. הנה, במערכת השמש שלנו יש שמונָה כוכבי לכת (כוכב חמה, נוֹגה, ארץ, מאדים, צדק, שַׁבּתאי, אורנוּס ונֶפּטוּן), ומהם - רק בכדור הארץ התפתחו חיים. אז מה מיוחד כאן כל כך? קודם כול, כדור הארץ נמצא ב"אזור הישיב" (או: "החגורה הירוקה") - זהו המרחק מהשמש שלא חם בו מדי ולא קר מדי. כוכב חמה לדוגמה נמצא קרוב מדי לשמש, וביום שוררת בו טמפרטורה של יותר מ-400 מעלות! בטמפרטורה כזו לא ייתכנו מים נוזליים כי הם מתאדים מיד, וכמובן גם לא חיים, לפחות לא כאלה שדומים לְמה שאנחנו מַכּירים. מאדים לעומת זאת נמצא רחוק מדי, ולכן קפאו כל המים בו. אסטרונומים היום יודעים לחשֵׁב את מרחקו של כוכב הלכת מהשמש שלו ולדעת אם הוא נמצא ב"אזור הישיב". לכדור הארץ גם יש אַטמוֹספֵרה – שכבת גזים שעוטפת אותו, והיא הכרחית לקיומם של חיים. האטמוספרה מאפשרת סביבת מִחיה, מְגִנה על כוכב הלכת מפני הקרינה הקַטלנית המַגיעה מהשמש ושומרת על מזג אוויר יציב. לכוכב לכת קטן מדי אין כוח משיכה שמספיק לשמר שכבה של גזים מסביבו, והם מתנדפים לחלל. לעומתו, לכוכב לכת ענקי כמו צדק ושבתאי אין קרקע מוצקה, והוא פשוט כדור גז ענקי. 

בעזרת טלסקופ אינְפְרה-אדום אפשר לזהות את מרכיבי האטמוספרה של כוכב לכת ממרחקים עצומים. אסטרוביולוגים מחפשים באטמוספרה מרכיבים שמרמזים על היתכנות חיים, כמו מים, פַּחמָן דו-חַמצני, אוזוֹן ומתאן. למעשה, הם מחפשים כוכב לכת שסובב סביב שמש אשר דומה לשמש שלנו, במרחק שנמצא ב"אזור הישיב" ובגודל שדומה לזה של כדור הארץ. 

 

 

עד היום נמצא רק כוכב לכת אחד שעונה על כל הדרישות האלה, והוא נמצא במרחק של 490 שנות אור מאִתנו (ונקרא קפלר 186f). המסע למערכת שמש אחרת אינו אפשרי, נכון להיום לפחות. אבל האסטרוביולוגים אינם מתייאשים: למה ללכת רחוק כל כך אם אפשר להתחיל בחיפושים בבית? כדי להרחיב את האפשרויות לכוכבי לכת נוספים שייתכנו בהם חיים, מחפשים היום יצורים "משוגעים" שנקראים אֶקסְטְרימוֹפיליים, כלומר חובבי אקסטרים. לא, אין מדובר בחובבי צניחה חופשית ומכוניות מרוֹץ, אלא כאלה שחיים על פני כדור הארץ בתנאים קיצוניים לגמרי – חיידקים. יש חיידקים שחיים במעיינות מינרליים בטמפרטורה של 112 מעלות, ובקרחונים באַנטַרְקְטיקה בעשרים מעלות מתחת לאפס; יצורים בקרקעית האוֹקיינוֹס או בבאֵרות נפט חיים בלחץ אדיר של יותר מאלף אטמוספרות; יצורים חד-תאיים התגלו אפילו במְכָלים של פסולת רַדיוֹאַקטיבית! אפילו ים המלח שלנו, הקרוּי ים המוות - בעצם שוֹקק חיים חד-תאיים.

אז מה דעתכם? האם יום אחד תנחת חללית על כדור הארץ ויצורים ירוקים וידידותיים ילחצו את היד שלנו, או שאולי אנחנו ממש מיוחדים בכל היְקום העצום הזה? מה שבטוח, אין תחום שהמדע הבדיוני והמדע האמִתי נפגשים בו כמו התחום של חֵקר החיים מחוץ לכדור הארץ - האסטרוביולוגיה. 

 

לקראת יום המדע הישראלי בהובלת משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, שיערך ביום שלישי ה-12 במאי, בואו לקבל הצצה לאחד הפרויקטים המלהיבים והחדשניים בתחום החלל בארץ, אשר מנוהל ומתוכנן על ידי תלמידים בני 16 – 17: מיקרו-לוויין שנועד לחקור את האטמוספירה של כדור הארץ. 

 

עשרה חודשים חלפו מאז לוויין דוכיפת 1 שוגר לחלל בהצלחה, הישג חסר תקדים בתחום הלוויינות הזעירה, במיוחד לאור העובדה שהינו פרי מחקר ופיתח של תלמידי תיכון (המרכז למדעים הרצליה). דוכיפת 1, הלוויין הזעיר הראשון ששיגרה ישראל לחלל, נועד לקלוט בכל רגע נתון אותות מצוקה משטח בקוטר של כ- 4,000 ק"מ, כך שלמעשה הוא מכסה את כל כדור הארץ תוך מספר שעות. 

 

כפי שמרמז שמו, דוכיפת 1 הוא רק הפרויקט הראשון בסדרה ובחודשים האחרונים חמישה צוותי מחקר ופיתוח של תלמידי תיכון – מהרצליה, אופקים, ירוחם, עפרה והפזורה הבדואית בחוּרה – עמלים על דוכיפת 2. הנה כמה מהתלמידים העומדים מאחורי הפרויקט המרתק הזה:

מאת: אבי בליזובסקי, הידען

 

החללית מסנג'ר שוגרה ב-3 באוגוסט 2004 אך הגיעה אל יעודה במסע עקלקל. במהלך שש שנים וחצי נדרשו שישה מעברים על פני כדור הארץ, נוגה וכוכב חמה עצמו, במעין משחק ביליארד קוסמי, חמש הצתות מנועים ו- 16 תמרונים ותיקוני מהירות, וכל זאת כדי להציב את מרקורי מסנג'ר במסלול קבוע סביב כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש. ההתייצבות הסופית של מסנג'ר במסלול סביב כוכב חמה הייתה רק ב-17 במארס 2011.  מאז היא מקיפה אותו וגילתה תכונות רבות שלא היו ידועות קודם לכן כמו קרחונים לצד הרי געש ועוד.

 

באופן מפתיע למדי, זו בסך הכל המשימה השנייה של האנושות לכוכב חמה, לאחר מעבר של החללית מרינר 10 ליד כוכב חמה בשנת 1974 ושיגור צילומים ממעבר זה. מדובר כמובן בסדר גודל שונה לחלוטין של פירוט, אולי אנציקלופדיה שלמה לעומת דף אחד.

 

לאחרונה, ב- 25 במארס 2015, ציינה נאס"א את השלמת ההקפה ה- 4,000 של כוכב חמה על ידי מסנג'ר. זהו הישג מרשים ביותר בהתחשב בכך מסנג'ר הייתה אמורה לבצע מדידות מהמסלול במשך שנה אחת בלבד. אך אחרי המתנה כה ארוכה, ובזכות העובדה שמכשיריה פועלים היטב, היא קיבלה הארכה בארבע השנים הללו, שהן 17 שנות כוכב חמה (הזמן שלוקח לו להקיף את השמש), שידרה החללית למעלה מ- 275 אלף צילומים ומאות אלפי מדידות במכשירים אחרים. כעת, לפני שהיא תצלול אל פני השטח, היא מתקרבת לשלב הסופי במשימתה.

 

 

כוכב חמה הינו קטן יחסית, חסר אטמוספירה וקרוב לשמש. לדברי ד"ר רוית חלד, חוקרת מדעים פלנטריים בחוג למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת תל אביב, מדובר גם באחד מכוכבי הלכת המעניינים ביותר, בין השאר משום  שזהו כוכב הלכת הראשון במערכת השמש והוא עשוי ללמד אותנו על היווצרות כוכבי הלכת.

 

"אולי המאפיין הבולט ביותר הוא דחיסותו הרבה", אומרת חלד. "צפיפותו מעידה על כך שליבתו העשירה במתכות מהווה לפחות 60% ממסתו, כפליים מכדור הארץ. באופן יוצא דופן, לכוכב חמה כמות גבוהה של מתכות לעומת סיליקטים (סלעים) יחסית למה שהיינו מצפים מאבני הבניין של כוכבי הלכת במערכת השמש שמהם הוא נוצר. לתעלומה זו יש לפחות שני פתרונות אפשריים: האחד, שלכוכב חמה הייתה מעטפת סלעית, לאחר שהחומרים הכבדים שקעו למרכז, אך פגיעה עוצמתית העיפה חלק ניכר ממנה ולכן רוב החומר שנותר הוא מתכתי. אפשרות שנייה היא שהטמפרטורות בדיסקה הקדם פלנטרית (שכבת הגז והאבק שממנה נוצרה מערכת השמש) הייתה גבוהה בהרבה ממה שאנחנו חושבים, ולכן באזור ההיווצרות של כוכב חמה היו בעיקר מתכות משום שהחומרים הקלים התאדו לחלל. כיום נצפו כבר מספר פלנטות מחוץ למערכת השמש עם צפיפות דומה לזו של כוכב חמה. אם נצליח לפענח מהו מקור הצפיפות הגבוהה בו, נעמיק את הבנתנו באופן בו נוצרה מערכת השמש ונוכל גם אולי להבין מה הסיכוי למצוא פלנטות עשירות במתכות סביב כוכבים אחרים".

 

 

מדעני המשימה מדווחים כי לרוח השמש השפעה ניכרת על השדה המגנטי של כוכב חמה. ד"ר חלד מסבירה כי בעקבות חקירת השדה המגנטי של הפלנטה, נמצא שהשדה המגנטי שלה "דולף" בשל קרבתה הגדולה לשמש. 

 

עוצמתה של רוח השמש בכוכב חמה חזקה פי שלושה מאשר בכדור הארץ. החללית מסנג'ר גילתה כי השדה המגנטי של כוכב חמה אחראי לתופעה הנקראת "טורנדו מגנטי" מערבולות שהן אלה הגורמות לדליפה בשדה המגנטי של כוכב חמה לחלל החיצון. רוחבן של מערבולות אלה עשוי להגיע לרוחב של 800 קילומטרים, כשליש מהרדיוס של כוכב הלכת.

 

ד"ר חלד מוסיפה כי תגלית מעניינת נוספת היתה צילום הקרח בקטבים – כוכב חמה קרוב מאוד לשמש והטמפרטורה בו גבוהה מאוד. אף על פי כן, מתברר שיכול להתקיים קרח בקוטב, באזורים החשוכים והקרים. לעובדה זו חשיבות רבה בהבנת התנאים שבהם ניתן לצפות לקיומו של קרח ולכן, גם להיתכנות חיים בעולמות אחרים. 

 

ואכן, מדעני משימת המסנג'ר גילו מרבצי קרח יחד עם חומרים אורגניים בתחתית מכתש עמוק באזור הקוטב הצפוני של כוכב הלכת. תחתית המכתש הזה מוצלת תמיד, מה שמאפשר קיום קרח בכוכב לכת שהטמפרטורות על פניו מגיעות בשעות היום כמעט לאלף מעלות. המדענים חושדים גם כי קרחון כזה נמצא גם במכתש מוצל בקוטב הדרומי של הירח.

 

לדברי החוקרים, שטחה של שכבת הקרח מגיעה למספר קילומטרים רבועים, ועומקה עשוי להגיע לכמה קילומטרים. עם זאת, במאמר בכתב העת Science, החוקרים מדגישים כי אין מדובר לפי שעה בממצאים ישירים, אלא במסקנות העולות מניתוח נתונים של החזרי אור ומדידות עקיפות אחרות. הסברה המקובלת היא שהמים והחומרים האורגניים הגיעו לכוכב חמה על גבי שביטים ואסטרואידים שהתנגשו בכוכב הלכת, בדומה לאופן בו הגיעו לכדור הארץ. אך בניגוד לכדור הארץ, במשך השנים התאדו כמעט כל המים מפני כוכב חמה ונותרו רק במכתשים הצפוניים ביותר שלו, בהם שורר צל קריר כל ימות השנה.

 

 

בצילומיה של חללית המסנג'ר ניתן לראות גם פרישה רחבה של מישורים געשיים המקיפים את אזור הקוטב הצפוני. מישורים אלה מכסים למעלה מ- 6% מפני השטח של כוכב חמה. עובייה של השכבה הגעשית הוא שני קילומטרים, ובמקומות שונים ניתן להבחין בשפות העליונות של מכתשים שכוסו כמעט במלואם על ידי זרמי הלבה. 

 

על פי הצילומים של המסנג'ר, ההערכה היא שהחומר הגעשי פרץ החוצה מפתחים קוויים בקרקע וכיסה את המקומות הסמוכים אליהם. אורכם של חלק מהפתחים מגיע עד ל-25 קילומטרים, והם מהווים את המקור לחלק מכמויות גדולות אלה של לבה שפרצו החוצה אל פני השטח, הרסו את הקרקע שאותה כיסו, חפרו בה עמקים ויצרו תצורות הדומות לטיפות של דמעות. מפתיעה במיוחד העובדה שתצורות גיאולוגיות אלה הן תוצר של סוגים שונים של תרכובות כימיות הדומות לסלעים ארציים בשם komatite (סלעים געשיים זעירי גביש). ההערכה היא שתהליך זה נמשך לאורך ההיסטוריה הגיאולוגית של כוכב חמה.

 

כעת מבקשים מדעני המשימה במעבדה לפיזיקה יישומית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס לבחון כיצד נראה כוכב חמה מקרוב. הם כיוונו את החללית למסלול בגובה של 6 – 18 קילומטרים, ומאז הם עורכים "ביקורים" באזורים מעניינים כדי לבחון אותם מקרוב יותר. בתקופה הקרובה, כאשר ייגמר הדלק לתמרונים אלו, תסיים מרקורי מסנג'ר את חייה כמו חלליות רבות, בהתרסקות אחרונה על כוכב הלכת שסייעה לנו להכיר.

 

כנס החלל העולמי (IAC), אחד האירועים החשובים בעולם בתחום החלל, מגיע לירושלים באוקטובר השנה ויובל על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע הטכנולוגיה והחלל. בכינוס האביב של ועדת ההיגוי הבינלאומית של הפדרציה (IPC Spring Meeting), שהתקיים בשבוע שעבר בפריז נבחרו המחקרים שיוצגו בכנס. לכנס הוגשו שיא של 132 תקצירי מאמרים ישראלים בנושאים שונים – מחינוך והעשרה ועד למאמרים מקצועיים בתחום החלל ואלפי תקצירים מהעולם כולו שמתחרים על ההזדמנות להציג את עבודתם  בכנס בירושלים. כמו כן נקבע בכינוס בפריז כי לראשונה בהיסטוריה של הכנס, יתקיימו שני מושבי מליאה מרכזיים שיעסקו בתרומתה של ישראל בתחום האסטרונאוטיקה בהיסטוריה ובהווה: האחד יוקדש  לנושא של חישה מרחוק של כדור הארץ בתחומים הסופר וההיפר-ספקטרלי, ומושב המליאה השני יעסוק בתחום הלוויינים הזעירים ויועבר על ידי נציגי תעשייה אווירית לישראל יחד עם נציגי חברת "וירג'ין גלקטיק" ונציגי ועדת דיני החלל בפדרציה. כמו כן, תתקיים במסגרת הכנס תערוכת החלל הגדולה ביותר שהוצגה אי פעם בישראל ותכלול מוצגים ודוכנים של נציגי חברות וסוכנויות חלל מרחבי העולם.

 

כנס ה- IAC היוקרתי מושך אליו מדי שנה יותר מ- 3,000 מבקרים, בהם מדענים, ראשי סוכנויות חלל ממדינות רבות, אנשי תעשייה בתחום החלל מרחבי העולם, סטודנטים, מחנכים ועוד. מדי שנה מארחת מדינה שונה את הכנס. השנה, הכנס ה- 66 יתקיים בבניני האומה ירושלים ויהווה ציון דרך רב משמעות, הן לסוכנות החלל הישראלית, לתעשיות החלל בארץ, לאקדמיה ומכוני המחקר ולכל קהיליית החלל המקומית ועתיד לתרום למיצוב ומינוף ישראל בשורה הראשונה של המדינות המובילות בתחום החלל בעולם. 

 

במסגרת הכינוס בפריז, הציג מנחם קדרון, מנכ"ל סוכנות החלל הישראלית, את תכנית ההיערכות בפני דירקטוריון ה- IAF. כמו כן, מונו שגרירים ברחבי העולם שעתידים לקדם את הכנס בארצותיהם. בישראל מונה לתפקיד זה טל ענבר, ממכון פישר למחקר אסטרטגי אויר וחלל. כינוס האביב כלל מפגשים בתחומים מקצועיים שונים בתחום החלל וכן ועדות שונות, כולל ועדות או"ם, בנושאי דיני חלל, חינוך, אמנוֹת חלל, חינוך וחברה ועוד, שדנו בתכני האירועים המגוונים ושיתופי הפעולה שיתקיימו בכנס בירושלים, והניחו את אבני היסוד לכנס 2016 שיתקיים במקסיקו. ועדת ההיגוי בראשות ד"ר יגאל פת-אל מישראל, החליטה, בין השאר, על אירוח משלחת של חברי פרלמנטים מרחבי העולם שידונו בנושא ניטור מהחלל ופתרון מצוקות המים הגלובליות. כמו כן בחרה הועדה עשר הרצאות המרכזיות של הכנס, בהן שבע ישיבות מליאה  בנושאי חישה מרחוק, ממצאי משימת רוזטה לשביט צ'יוריונוב-גרסימנקו, 50 שנה להליכה הראשונה בחלל ועוד. 

 

במקביל לפעילויות הכנס המקצועי, יתקיימו אירועים מרכזיים רבים נוספים, כגון: פאנל בהשתתפות ראשי סוכנויות החלל המובילות בעולם, ביניהן סוכנות החלל האמריקאית נאס"א, סוכנות החלל האירופאית; משפט מבוים בנושאי דיני-חלל שיתקיים בבית המשפט העליון בירושלים; פורום של אנשי מקצוע צעירים בתחום החלל; וסיורים מקצועיים ופעילויות חברתיות. אחד מחמשת הנושאים של הכנס מוקדש לחינוך והעשרה בנושא החלל ובו יינתנו הרצאות שונות בנושא חינוך וכן יתקיימו לצד הכנס פעילויות חינוך מגוונות כמו סדנאות, הרצאות ופעילויות לתלמידים ברחבי הארץ בהם מחנה חלל הכולל תצפיות שמיים בהשתתפות תלמידים יהודים וערבים. 

 

מהו אורכה של היממה על כוכב הלכת שבתאי? לכאורה מדובר בשאלה בסיסית בחקר החלל: עבור מרבית כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו, אורך היממה הוא נתון פיזיקלי ברור וחד משמעי. אך בשבתאי המצב שונה ואפילו היום, בשנת 2015, אין בידי המדענים מידע ודאי בנוגע לזמן הסיבוב העצמי – המהווה את אורך היממה – של כוכב לכת זה. כעת פיתח צוות מדענים צעירים מאוניברסיטת תל אביב וממכון וייצמן שיטת חישוב חדשה, המניבה סוף סוף פתרון מדויק לחידה זו, פיתרון שעתיד להיות מפתח לתעלומות נוספות במערכת השמש שלנו וברחבי הגלקסיה.

 

המחקר, שהתפרסם הערב בכתב העת היוקרתי Nature, בוצע על ידי ד"ר רוית חלד, חוקרת מדעים פלנטריים בחוג למדעי כדור הארץ של אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם ד"ר אלי גלנטי וד"ר יוחאי כספי ממכון ויצמן למדע. 

 

 

"שבתאי הוא כוכב לכת מסוג ענק גזים – פלנטה העשויה כולה מגזים, בעיקר מימן והליום," מסבירה מובילת המחקר ד"ר חלד, המעורבת במשימות חלל של נאס"א ושל סוכנות החלל האירופית, ביניהן חלליות המחקר 'קאסיני' הסובבת במסלול סביב שבתאי, 'ג'ונו' שתגיע לכוכב הלכת צדק בשנת 2016, ו-JUICE שתחקור את צדק וירחיו בעשור הבא. "מכיוון ששבתאי עשוי גזים, אין לו פני שטח יציבים, ולכן לא ניתן לקבוע את זמן הסיבוב שלו בשיטה המקובלת עבור כוכבי לכת מוצקים, כלומר באמצעות בחירת סימן מזהה על פני השטח, ומדידת הזמן החולף עד שהוא נצפה שנית. בנוסף, ענקי הגזים מכוסים תמיד בשכבת עננים, המקשה עוד יותר את מלאכת המדידה." 

 

לנוכח הקושי ניסו מדענים במהלך השנים להעריך את אורך היממה על שבתאי בשיטות שונות, שהתבססו על מגוון תופעות הניתנות לצפייה ולמדידה - כמו השדה המגנטי, קרינת גלי רדיו, עננים ורוחות. אך תוצאותיהם של מחקרים אלה לא היו אחידות. הפערים בין ההערכות השונות הגיעו עד ל-15 דקות - פרק זמן משמעותי במונחים של חקר מערכת השמש, והוויכוח המדעי נמשך.

 

 

כניסת החללית קאסיני למסלול סביב שבתאי | איור: NASA/JPL/Caltech

 

"ב-1977 שיגרה נאס"א את החללית וויאג'ר 2, שהביאה לנו מידע רב ערך על ארבעת כוכבי הלכת החיצוניים של מערכת השמש שלנו – שבתאי, צדק, אוראנוס ונפטון," מספרת ד"ר חלד. "על פי תצפיות וויאג'ר 2 נקבע כי זמן הסיבוב של שבתאי הוא 10 שעות, 39 דקות ו-22 שניות, ונתון זה נחשב לאמין במשך כ-30 שנה. כך היה עד שמדידות מהחללית קאסיני, שנכנסה למסלול סביב שבתאי ב-2004, הראו כי שיטת המדידה ששימשה את וויאג'ר 2 לא שיקפה למעשה את זמן הסיבוב של כוכב הלכת. כך חידת אורך היממה של שבתאי נפתחה מחדש."  

 

ד"ר חלד ועמיתיה בחרו לתקוף את השאלה באמצעות שיטת חישוב המכונה 'אופטימיזציה סטטיסטית', שבעזרתה העריכו את מהירות הסיבוב של כוכב הלכת על ידי קישור לשדה הגרביטציה שלו, דחיסות החומר וצורתו הפחוסה. בדרך זו הם חישבו זמן סיבוב המתאים באופן מיטבי למידע הקיים: 10 שעות, 32 דקות ו-45 שניות. כדי לבחון את אמינות שיטתם, חישבו החוקרים באמצעותה גם את זמן הסיבוב של צדק, המוכר היטב למדע - והגיעו לתוצאה הנכונה. 

 

"לממצאים שלנו יש משמעות נרחבת, הרבה מעבר למציאת פתרון לחידה מעניינת", מסבירה ד"ר חלד. "ראשית, זמן הסיבוב משפיע מאוד על הרוחות ועל מזג האוויר השורר בכוכב הלכת שבתאי. ואולי חשוב מכך: במחקר קודם מצאנו כי להפרש של 7 דקות בזמן הסיבוב יש השלכות מרחיקות לכת על חקר המבנה הפנימי של כוכב הלכת. מהמבנה הפנימי ניתן להסיק מסקנות חשובות על אופן היווצרותו של שבתאי בפרט, וענקי גזים בכלל, ועל התנאים ששררו סביבו בעת שנוצר, בערפילית היצירה של מערכת השמש. המידע הזה, בתורו, מוסיף נדבך חשוב לחקר ההתפתחות של מערכת השמש שלנו ומערכות אחרות במרחבי הגלקסיה." 

 

במחקריהם הבאים יבקשו ד"ר חלד ושותפיה ליישם את הגישה החדשנית שפיתחו על ענקי גזים נוספים במערכת השמש – בעיקר אורנוס ונפטון, ואף להיעזר בה בחקר כוכבי לכת של שמשות אחרות.

 

 

כדאי שתדעו - העתיד הזה כמעט כאן. מקצתו לפחות. כבר אפשר להזמין מקום בטיסה פרטית לסיור בחלל כדי להתבּוֹנן במשך כמה דקות בכדור הארץ מבחוץ או לשְׁהוֹת כמה ימים בתחנת החלל הבין-לאומית ולנוע במסלול סביב כדור הארץ. כמה מהטיסות לחלל נמצאות בשלבֵּי ניסוי מתקדמים, ובתוך כמה שנים נוכל לממֵש אותן – אם יהיה לנו מספיק כסף לכרטיס כמובן. מהנדסי האווירוֹנאוּטיקה והתְעוּפה עובדים על פיתוח כלי טיִס מתקדמים ומיוחדים, שיותאמו להטסת "תיירי חלל", כלומר חברות או אנשים פרטיים שמעוניינים לטוס אל מחוץ לאַטמוֹספֵרה של כדור הארץ. טיסות החלל המוצעות הן טיסה תת-מסלולית וטיסה מסלולית.

 

 

לרוב מדובר בטיסה קצרה, שנמשכת כשעה, במהירות גבוהה המוּאֶצת עד מאך 3.5 - פי 3.5 ממהירות הקול (מאך הוא יחידת מידה חסרת מֵמַד למדידת מהירות עצמים בנוזל או בגז, כמו מטוסים באוויר; כ-300 מטרים בשנייה). הטיסה מַגיעה לגובה של יותר ממאה קילוֹמֶטרים מגובה פני הים. זהו הגובה המרַבּי שמטוס הטס במהירות גבוהה יכול להפיק בו כוח עילוי מהאטמוספרה של כדור הארץ. מסלול הטיסה התת-מסלולית נוֹשק לחלל החיצון, אך טיסה זוֹ אינה נכנסת למסלול הקפה סביב כדור הארץ, ולכן היא מכוּנה תת-מסלולית, כלומר מתחת למסלול הקפה. 

 

את הטיסה מבצע כלי טיִס מיוחד, שיש בו בדרך כלל מקום לשניים עד שישה אנשים (ובכלל זה צוות הטיסה). כלי הטיס הזה מותקן על ספינת חלל מיוחדת – חללית האֵם, וכאשר היא עולה לגובה של יותר ממאה קילומטרים, כלי הטיס ניתק ממנה, מפעיל מנוע רקֵטי (מנוע שכל החומרים הנחוצים להפעלתו נמצאים בתוכו), וזה מֵביא אותו לטיסה התת-מסלולית המהירה. לאחר שהייה של דקות אחדות בגבול החלל, כלי הטיס יורד בדאייה לגובה של טיסה מסחרית רגילה וחוזר לבסיס חללית האֵם שהוא המריא ממנה.

 

באותן ארבע עד שש דקות שהנוסעים נמצאים בחלקה העליון של האטמוספרה של כדור הארץ הם זוכים לקבל "טעימה" מן החלל ולחוות את ההרגשה של חוסר משקל. מחירן של טיסות תת-מסלוליות אלה יקר מאוד – בין מאה ל-250 אלף דוֹלר (תלוי בחברת התעופה). למרות זאת, יש רשימת הַמתנה של כמה מאות אנשים עשירים שמוכנים לשלם כדי לטוס בחללית ולהתבונן למשך כמה דקות בכדור הארץ מרחוק.

 

כמה חֲבָרות מַציעות טיסות תת-מסלוליות מהסוג הזה. אחת מהן, שעלתה לאחרונה לכותרות, היא חברת וירְג'ין גָּלַקטיק, השייכת לאיש העסקים הבְּריטי המיליאַרדֵר ריצַ'רְד בְּרַנְסוֹן, בשיתוף תַּאֲגיד התעופה והחלל האֵירוֹפי, וחברה נוספת מאוֹקְלָהוֹמה שבאַרצוֹת הבְּרית. למרבּה הצער, בסוף אוֹקטוֹבּר 2014 התרסק מטוס החלל של וירג'ין גלקטיק – "ספייסשיפ 2", שבנה יזָם התעופה ומהַנדס האווירונאוטיקה בּרַט רוּטאן. אַחד הטייסים נהרג, והאחר נפצע וצנח במדבר מוהאבי שבדרום מערב ארצות הברית. עדיין סיבת ההתרסקות נחקֶרת, אך ברור לכולם שלמרות האסון, התכניות לפיתוח תיירות החלל נמשכות.

 

סוג שונה של טיסה לקרבת שולי החלל, יתבצע באמצעות כדור פורח, כפי שמציע המֵיזָםzero2infinity . הטיסה תימשך כארבע שעות ותעלה כ-105 אלף אֵירוֹ לאדם. ארבעה עד שמונה נוסעים יֵשבו בקַפּסוּלה מיוחדת שתינשא על ידי כדור פורח סמוך לגבול האטמוספרה. בטיסות אלה יופעלו המנועים רק בשלב ההמראה, וכאשר תגיע הטיסה לגובה המתאים יתחיל הכדור הפורח, המלא הֶליוּם, לדאות ולשייט באוויר הדליל מאוד. לאחר כשעתיים שהנוסעים יוכלו לראות בהן את כדור הארץ מלמעלה, הם יטוסו בחזרה וינחתו. עדיין הטיסות הללו בשלבֵּי ניסוי, אף שכבר אפשר להזמין בהן מקום דרך החברה הגֵאוֹגרפית. 

 

 

טיסה מסלולית נכנסת למסלול הקפה סביב כדור הארץ במרחק של 380 קילומטרים לפחות, ששם נמצאות תחנת החלל הבּין-לאוּמית או מעבּוֹרת חלל אחרת. החללית נעה במסלול סביב כדור הארץ, ובזמן הזה תיירי החלל מתארחים – לנים, אוכלים ונמצאים בתחנת החלל הבין-לאומית – ומשקיפים על כדור הארץ מרחוק. 

 

גם בטיסות אלה יש צורך בכלי טיס מיוחד שמשוּגר ישירות מהקרקע או מחללית אֵם, המוּטסת לגובה של מאה קילומטרים. רוב השיגורים למסלול מבוצעים קרוב לקו המַשווה של כדור הארץ כדי שיוכלו להיעָזר במהירות הסיבוב של כדור הארץ עצמו. זו הסיבה שהשיגורים מבוצעים לפי כיוון הסיבוב של כדור הארץ – ממערב למזרח.

 

כהכנה לטיסה בחלל ולשהייה הממושכת בתחנת החלל הבין-לאומית, הנוסעים הפּוֹטֶנציאָליים נבדקים בדיקות בריאות מַקיפות ומתאמנים אימון מיוחד, דומה לזה של אַסטרוֹנאוּטים. מִבדקים אלה כוללים אימון צֶנטְריפוּגה המְדַמֶה הפעלת כוחות חזקים (כוחות ג'י) – הכנסת אדם לתא שמסתובב במהירות גבוהה. רק מי שעומד בתנאֵי הבריאות והכושר המַחמירים האלה יכול לעלות לטיסה כזו.  

 

תכנית החלל של רוסיה מַציעה כיום שירותי טיסה מסלולית כאלה. בדרך כלל, זה נעשה בשיתוף חברה אמריקנית בשם סְפּייס אדוונְצֵ'רס (הַרפַּתקאוֹת בחלל), המַציעה מקום בטיסה מאוּיֶשת שתקיף את כדור הארץ. מחיר הכרטיס עצום - כמאה מיליון דולר. הטייסים בטיסות הם טייסי חיל האוויר המנוּסים של רוּסיה. אל תדאגו, המחיר הזה כולל גם את השהות בבתי המלון היוּקרתיים של מוֹסקְבה בתקופת האימונים, הנמשכת כחצי שנה. 

 

בשלב מאוחר יותר של התִּכנוּן והפיתוּח, בִּמקום להתארח בתחנת החלל הבין-לאומית, יוּכלו תיירי החלל ללון בבית מלון חללי מיוחד, שיהיה בתוך בלון מתנפח. בית המלון יטוס במסלול סביב כדור הארץ, והנוֹפשים בו יראו מחלון חדרם את הנוף המרהיב ביותר – כדור הארץ.

 

 

מאז החלו לתור את החלל תיור פרטי כבר יצאו לדרך שבעה תיירי חלל, וחזרו בשלום. כולם הוטסו לתחנת החלל הבין-לאומית על ידי החללית הרוסית סוֹיוּז, בתיווּכהּ של חברת תיירות החלל ספייס אדוונצ'רס. תייר החלל הראשון הוא מיליארדר אמריקני בשם דֵניס טיטוֹ, שיצא לטיסת חלל ב-2001. הוא שילם עשרים מיליון דולר כדי לשהות עשרה ימים בסיפונה של תחנת החלל הבין-לאומית. כחמש שנים לאחר מכן, בספטמבר 2006, יצאה תיירת החלל הראשונה אנוּשה אַנסָרי, אמריקנית ממוצא אירָאני, והיא בילתה בחלל 11 ימים. 

 

"אנחנו נמצאים בתקופה מרגשת ומרתקת", אומרת ד"ר דגנית פייקובסקי, יועצת למוֹעצה הלאוּמית למֶחקר ולפיתוח במשרד המדע, הטֶכנוֹלוגיה והחלל, וחוקרת בְּכירה בסַדנת יוּבל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון באוּניבֶרסיטת תל אביב. "זה מקביל להרגשה של מגלֵי הארצות שאנחנו מַכּירים מההיסטוריה. אנחנו נמצאים כיום בעיצוּמוֹ של גילוי מַסעיר – גילוי מקרוב של החלל החיצון, בעידן של פְּריצת גבולות ושל גילוי עולמות חדשים.

 

"במונחים של זמן, קצב ההתקדמות בחקר החלל גבוה מאוד. הרי רק לפני מאה שנה הוּמצאוּ המטוסים, ולפני חמישים-שישים שנה הוּכח לראשונה שאפשר לצאת לחלל. הכול קורה בזכות הקִדמה והטכנולוגיה שפוגשות את הדִמְיון והחָזוֹן".

 

ד"ר פייקובסקי אומרת שתיירות החלל מַנגישה את החלל לכולם ועושה אותו מוחשי וקרוב, ומעודדת צעירים לעסוק בתחומי המדע והטכנולוגיה - המקצועות המצעידים את האנוֹשוּת קדימה. גם להיבּט הכלכלי של תיירוּת החלל יש השפעה חיובית: "בסופו של דבר", מסבירה ד"ר פייקובסקי, "אם תוכיח את עצמה תיירות החלל מבחינה כלכלית ועִסקית, כלומר אם יהיו בה חברות פרטיות שירוויחו מספיק כסף וישקיעו אותו בפיתוח הטכנולוגי ובהנדסת החלליות, המדינות עצמן לא יעשו את זה, והכסף של הממשלה יוּקצה לדברים ולצְרכים אחרים – כמו מחקרים בתחומים חדשים. תהליך זה, הנקרא 'הַפרָטה', יכול למתוח עוד יותר את גבולות המדע והטכנולוגיה". 

 

כאמור, תיירות החלל מתפתחת, ובמדינות שונות בארצות הברית, ובהן קָליפוֹרְניה, ניוּ מֶקסיקוֹ, פְלוֹרידה ואָלַסקה, וגם בסינְגַפּוּר, בשְׁוודְיה ובאיחוּד האמירוּיוֹת, כבר נבנים נמלֵי חלל, ומהם יוכלו הטיסות הללו להמריא. 

 

 

מאה שנים  לאחר שאיינשטיין הציע את תורת היחסות נמצאה הוכחה נוספת לתיאוריה זאת. במאמר שהתפרסם היום (שני) בכתב העת היוקרתי Nature physics אישרה קבוצת חוקרים את אחת ההנחות הבסיסיות של תיאוריה זאת - העובדה שכל חלקיקי האור מתקדמים במרחב בדיוק באותה מהירות. 

 

החוקרים, בראשות פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, פרופ' יהונתן גרנות מהאוניברסיטה הפתוחה בשיתוף עם מדענים מאוניברסיטת ספינצה ברומא ואוניברסיטת מונפלייר, ניתחו נתונים שמדד הלוויין Fermi של סוכנות החלל האמריקאית, והשוו את מהירותם של חלקיקי אור שהגיעו מהבזק קרינת גאמה מרוחק מאד. למרות שעברו כשישה מיליארד שנה מאז שהאור נפלט ועד שהגיע לכדור הארץ הפרש הזמנים בין זמני ההגעה של  חלקיקי אור שונים  (שהיו בעלי אנרגיות שונות) היה קטן מעשירית שנייה. זאת אחת המדידות המדויקות ביותר של אחידות מהירות האור שנעשו אי פעם. ״כאשר התחלנו בניתוח הנתונים לא האמנתי שנוכל להגיע למדידה כל כך מדויקת״, אמר פרופ' צבי פירן ממכון רקח לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ממובילי המחקר, שנערך בתמיכת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל. 

 

מעבר לאישור תורת היחסות הכללית, המדידה פוסלת את אחת האפשרויות המרתקות ביותר לאיחוד בין תורת היחסות ותורת הקוונטים. תורת היחסות ותורת הקוונטים מהוות יחד את שני אבני היסוד של הפיסיקה המודרנית. עם זאת קיימת סתירה ביניהן הנובעת מעקרון אי הוודאות העומד בבסיסה של תורת הקוונטים. אחת האפשרויות לשלב בין שתי התיאוריות ולגשר על הקונפליקט ביניהן היא שלמרחב יש מבני מיקרוסקופי הדומה לקצף. גדלם של בועות הקצף הוא כה זעיר שקשה לדמיין זאת ואין אנו יכולים להבחין בהן ישירות. חלקיקי האור לעומת זאת נעים בקפיצות מבועת קצף אחת לשניה ולכן המבנה הזה משמעותי עבורם. לפי תיאוריה זו, שני חלקיקים בעלי אורך גל שונה אמורים היו לנוע במהירות שונה במקצת זה מזה. התצפיות החדשות שהראו שהחלקיקים הגיעו בו זמנית, פוסלות אפשרות זאת. 

 

לראשונה מזה שנתיים, ביום שישי הקרוב, יהיה ניתן לחזות מישראל בליקוי חמה. מי שיפספס את האירוע הנוכחי, יאלץ להמתין עד חודש יוני בשנת 2020 כדי שיוכל לחזות שוב בליקוי חמה מישראל. 

 

לכבוד האירוע הקוסמי יערכו סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והאגודה הישראלית לאסטרונומיה תצפיות מודרכות לקהל הרחב לעבר השמש בעזרת טלסקופים מיוחדים ובליווי הסברים על תופעת ליקוי החמה (הכניסה ללא תשלום). 

 

תרבויות עתיקות ברחבי העולם ייחסו לשמש תכונות של אל ופיתחו סביבה מיתוסים, קיימו טקסים ואף בנו לכבודה מקדשים. לכן, כאשר השמש "הסתלקה" לה באמצע היום, פעם בכמה זמן, הדבר נתפס כאירוע רב משמעות ואף מאיים. עד היום ליקוי חמה, מלא או חלקי, מצליח לרגש אותנו, אם כי מסיבות די שונות. מעבר לעובדה שדבר כל כך מוכר מקבל פתאום ביטוי שונה מאוד, ליקוי חמה ממחיש תופעות אסטרונומיות, כמו את מסלול הירח סביב השמש, ועד כמה הוא קרוב וקטן ביחס אליה.

 

השנה מדובר בליקוי משמעותי עבור צפון אירופה, שם הירח יסתיר עד כ- 95% מהשמש והשמיים יוחשכו לחלוטין. בישראל רק כ- 6% משטחה של השמש ייראה כמכוסה על ידי הירח, נגיסה קטנה בכדור האש בשמיים. את התופעה ניתן יהיה לראות באמצעות משקפיים וטלסקופים מיוחדים.

 

התצפית בליקוי, במסגרת פרויקט "מביטים למעלה" ביוזמת סוכנות החלל הישראלית והאגודה הישראלית לאסטרונומיה, תתקיים ביום שישי 20.3 בין השעות 10:30 ל- 13:00, בשישה מצפים ברחבי הארץ: גבעתיים, מעלה אדומים, ירכא, חדרה, טייבה, באר שבע.

 

לפרטים נוספים ועדכוני תצפיות נוספות במשך השנה, כנסו לפרויקט "מביטים למעלה". 

לצפיה בהרצאה על ליקוי מאורות, כנסו לעמוד האירוע המקדים של התצפית. 

 

צלמים חובבים ומקצועיים שיצלמו את ליקוי החמה מוזמנים לתייג את סוכנות החלל באינסטגרם. 

 

להיות אסטרונאוט פירושו חוויה שאין דומה לה: רואים את כדור הארץ מבחוץ. נמצאים מעל כולם. צופים בכוכבים בשעות הצהריים על רקע הרקיע השחור. חווים חוסר משקל. מַקיפים את כדור הארץ בפחות זמן מנסיעה מתל אביב לנהרייה. אולי נוחתים במקום רחוק יותר מזה שהגיע אליו אי-פעם בן-אנוש – מַאְדים למשל או אסטרוֹאיד. חיים במקום שהוא בית וגם מעבּדה מחקר ענקית – תחנת החלל הבין-לאומית. ונמנים עם אותה קבוצה נבחרת ומעוררת הערצה של "אנשי החלל" – בסך הכול כמה מאות בני אדם מקרב האנוֹשוּת כולה. 

 

המועמדים לתפקיד הנכסף הזה זוכים להכשרה מַקיפה וממוקדת, המבוססת במידה רבה על הניסיון אשר רכשו האסטרונאוטים שכבר שהו בעבר בחלל, כמה מהם לתקופות ארוכות. איך מתאמנים להיות אסטרונאוטים? מה צריך ללמוד ועל מה צריך להתגבר כדי לטוס לחלל ולהשהות בו, לעִתים שהייה ארוכה? 

 

 

בתחילת עידן החלל - בשנות השישים של המאה העשרים, כשרק החלו למיין מועמדים לטיסות לחלל ולאמן את ראשוני האסטרונאוטים - בחרו כמועמדים את טובי טייסי הקְרב וטייסי הניסוי. דגש מיוחד הושם על יכולות ועל נתונים גופניים, על תפקודים מעולים של מערכות הגוף, כמו הלב ומערכת הדם, וכן על תכונות כמו קור רוח, איפוק ועמידה במצבי לחץ.

 

גם היום, עם כל הניסיון שנרכש ועם הטכנולוגיה שהתקדמה, המסע לחלל הוא אֶתגר קשה. כבר בשניות הראשונות של המסע לחלל האסטרונאוטים מתמודדים עם התאוצה הגבוהה של ההמראה, המתבטאת בכוחות חזקים מאוד (כוחות ג'י) שמופעלים על גופם. ואז, כשהם מַגיעים למסלול ההקפה סביב כדור הארץ ושוהים למשל בתחנת החלל הבין-לאומית, הם חווים חוסר משקל משום שבמסלול ההקפה גופם שרוי - עם תחנת החלל כולה - בנפילה חופשית מתמדת סביב כדור הארץ. 

 

לאחר מכן, בעת החזרה לפני כדור הארץ, מופעלים על האסטרונאוטים כוחות בְּלימה חזקים. גוף האדם אינו רגיל לתנאים אלה. בשל כך יכולות להיגרם תופעות מַכבּידות, ואלה עלולות לפגום בתפקוד הגוף ואף לסכן אותו. אחת התופעות היא "תִּסמוֹנת ההִסתגלוּת לחלל", המכוּנה גם "תסמונת טיסת חלל", שסימניה מזכירים מחלת ים: הרגשת טשטוּש, כאב ראש, בּחילה והקאות. הקאה בתוך חליפת החלל אינה נעימה כלל ואף עלולה להיות מסוכנת. תופעות אלה מתרחשות עקב "בּלבּול" במערכות המוח הקשורות לשיווי משקל, עקב המסרים החריגים שמערכות אלה מקבלות בעת ההמראה, בזמן השהייה חסרת המשקל במסלול ההקפה ובעת השיבה והנחיתה. לכן חשוב להרגיל ככל האפשר את המוח לתשדורות כאלה, וכך לצמצם את החוּמרה ואת משך התופעות המקשות את התפקוד. איך מרגילים את הגוף לתנאים כאלה?

 

 

גם אחרי כל האימונים, דבר אינו משתווה ליציאה לחלל | צילום: NASA

 

 

בזמן ההכשרה האסטרונאוטים לעתיד מאומנים בתנאֵי חוסר משקל באמצעות מטוסים שהותקנו במיוחד לאימונים בחוסר משקל, המבצעים תִּמרוּן מיוחד (טיסה פָּרַבּוֹלית) בטיסה. אמנם משך הזמן שאפשר להרגיש חוסר משקל בעת תמרון טיסה כזה במטוס הוא קצר – כעשרים שניות, אך באימון חוזרים על תמרון הטיסה הפרבולית פעמים רבות זוֹ אחר זוֹ, וכך האסטרונאוטים לעתיד מַכּירים את ההרגשה המיוחדת של חוסר משקל. בהכשרה האסטרונאוטים לעתיד עורכים גם טיסות רבות במטוסי סילון כדי ללמד את גופם (ובעיקר את מוחם) להכיר את תנאי הג'י המיוחדים ולהתרגל אליהם. 

 

למרות האימונים הממושכים, המתוחכמים והמתישים, רבים מהאסטרונאוטים מרגישים את תסמיני טיסת החלל, ואלה נעלמים בדרך כלל בתוך יומיים. בהמראה מכדור הארץ לחלל האסטרונאוטים שוהים בחליפות החלל, ומאחר שמדובר בזמן ובמצב בעייתיים, הם משתמשים בתרופה נגד בחילות והקאות; זוֹ מודבקת על עורם במִדבָּקה ונספֶּגת לדם. 

 

 

אסטרונאוטים משתעשעים במהלך אימון במתקן מיקרו-כבידה | צילום: NASA

 

חוסר המשקל במסלול ההקפה של תחנת החלל עלול גם לגרום בלבול בכיוונים וסחרחורת. לכל התופעות הללו צריך להתכונן, להתאמן ולהתרגל. אחד מאמצעי האימון הוא "מציאות מדומה" (Virtual reality). באמצעות מִתקני מציאות מדומה ממוחשבים אפשר ליצור במתאמנים הרגשות ראייה ומגע שאופייניות לחיים בחלל, אף שבפועל הם נמצאים במעבדה בכדור הארץ. 

 

האסטרונאוטים לעתיד מאומנים גם אימונים בתא לחץ, המדמֶה תנאי תת-לחץ (תנאים הִיפּוֹבָּאריים) ולחץ מוּגבּר (הִיפֶּרְבָּאריים). כך האסטרונאוטים מתרְגלים לתפקד בתנאים חריגים ובתנאי חירום מבחינת לחץ האוויר. 

 

ההכשרה דורשת גם כישורי שחייה טובים. אימונים רבים נערכים במכל מים מיוחד, שהאסטרונאוטים לעתיד רוכשים בו מיומנות בתפקוד בתנאי חוסר משקל – כוח העילוי של המים מחקה מצב של חוסר משקל. אימון זה חשוב במיוחד כהכנה לשהייה ולתפקוד מחוץ לתחנת החלל – "הליכת חלל".

 

ההכשרה דורשת גם כישורי שחייה טובים | צילום: NASA

 

היום, כשבוחרים מועמדים לתפקיד אסטרונאוטים, למיומנות הטיסה שלהם נותנים משקל פחות משנתנו בעבר, ונותנים יותר משקל להכשרה המדעית שלהם - תואר אקדמי בתחומים כמו הנדסה, מדעי החיים, פיזיקה או מתמטיקה. נדרשים גם ראייה טובה ותפקוד תקין של מערכת הלב ושל כלי הדם (בשפת הרפואה: המערכת הקַרְדיוֹ-וַסְקוּלָרית). כוחות הג'י החזקים המופעלים על גוף האסטרונאוט בהמראה מטילים אתגר מיוחד על הלב ועל כלי הדם. גם השהות במסלול הקפה בחלל מאתגרת את הלב וכלי הדם, עקב שינוי בתחלוקת הדם בחלקי הגוף השונים בתנאי חוסר משקל.

 

בעתיד מתוכננות משימות חלל שטרם נעשו: שהייה ארוכה על קרקע הירח, טיסה למאדים ושהייה עליו, טיסה לאַסטֵרוֹאיד. כיום משימת החלל העיקרית היא איוּש תחנת החלל הבין-לאומית, תחזוקה שלה וביצוע שורה ארוכה של ניסויים בתחומים מדע, טֶכנוֹלוגיה ורפואה בתנאי החלל ובחוסר משקל.

 

בדרך כלל אסטרונאוט שוהה בתחנת החלל הבין-לאומית שלושה עד שישה חודשים. ההכשרה לשהייה כזו נמשכת שנתיים-שלוש – זוהי הכשרה ייעודית לשהייה ולתפקוד בתחנת החלל, לאחר סיום ההכשרה הכללית של האסטרונאוטים. 

 

ההכשרה הייעודית לשהייה בתחנת החלל הבין-לאומית מתחילה בלימוד מפורט של כל המערכות בתחנת החלל, זיהוי ליקוּיים אפשריים בתִפקודיהן וביצוע פעולות התיקון הנדרשות במקרים של תקלות. מלבד זה, האסטרונאוטים מתאמנים בהכשרתם לפעול מחוץ לתחנת החלל; פעילות זוֹ מכוּנה "הליכת חלל".

 

הכשרה מיוחדת נוספת לשהות בתחנת החלל היא הכרת תרבותן של המדינות שהאסטרונאוטים השונים השוהים בתחנת החלל מַגיעים מהן כדי שיהיו בתחנת החלל יחסי אנוש נאותים ותפקוד צוות תקין ויעיל בשהייה הממושכת המשותפת. למשל, אחת הדרישות מאסטרונאוטים שמיועדים לתחנת החלל היא לימוד רוסית משום שהשוּתפוֹת העיקריות בתחנת החלל הן ארצות הברית ורוסיה, וכיום הטיסה אל תחנת החלל והחזרה ממנה נעשות בחלליות רוסיות - חלליות סוֹיוּז. 

 

טיסות חלל עתידיות ממושכות ולמרחקים גדולים – למשל למאדים – יצריכו בוודאי הכשרה מיוחדת וארוכה יותר. בין השאר תידָרש רכישת מיוּמנוּיוֹת רבות בהנדסה, כדי שיהיה אפשר לתחזֵק מערכת מורכבת ביותר שנמצאת תקופה ארוכה במרחק רב מאוד מכדור הארץ. כן תידרש הכשרה טובה ברפואה לצורך עזרה הדדית בין אנשי הצוות במקרה הצורך. והחשוב מכול: תידרש הכשרה ממושכת כדי ללמוד לחיות יחד בהרמוניה ובשיתוף פעולה בקבוצה קטנה שסגורה תקופה ארוכה בחלל סגור וקטן. 

 

לסיכום, להיות אסטרונאוט פירושו כבוד גדול והַרפַּתקה עצומה, אך כדי להגשים את החלום נדרשים יכולת, רצון עז והשקעה רבה ומתמדת.  

 

 

התאריך להגשת התקצירים המדעיים לכנס ה- IAC הוארך ל- 5.3.2015.

לקראת כנס ה- IAC, כנס האסטרונאוטיקה הבין-לאומי היוקרתי שיתקיים השנה בירושלים, הוגשו כבר אלפי הצעות מרחבי העולם להצגת פרויקטים ומחקרים בתחום החלל. אנחנו מזמינים את כל מי שמעוניין בבמה חד פעמית להציג באחד הכנסים החשובים בעולם בתחום חקר החלל ותעשיותיו, להגיש תקציר מדעי עד יום חמישי, ה- 5 במרץ. זהו המועד האחרון להגשה ולא תהיה הארכה נוספת אחריו.

 

קיום הכנס בירושלים מהווה ציון דרך רב משמעות, הן לסוכנות החלל הישראלית החברה בפדרציה, והן לתעשיות החלל בארץ ולמדינת ישראל, ועתיד לתרום למיצוב ומינוף ישראל בשורה הראשונה של המדינות המובילות בתחום החלל בעולם.  הכנס יערך במשך חמישה ימים ויהווה במה לסימפוזיומים במגוון תחומים ודיסציפלינות. עתידים להיפגש בו חוקרים, מהנדסים ומנהלים מתחום המחקר והפיתוח ברחבי העולם ולדון בעתיד חקר החלל.