לעומת שנת 2006, שבה האנושות לא שיגרה משימת אחת לירח, בשנת 2023 ישוגרו ללבנה לא פחות מ-11 משימות. מהפכת החלל החדש הוזילה את עלויות השיגור; התקדמות הטכנולוגיה מאפשרת לדחוס יותר מערכות אלקטרוניות בפחות מקום; וכן מדינות חדשות התעצמו והתעשרו – והן רוצות להפגין את עוצמתן במשימות לחלל העמוק. כך או כך, מדובר במגמה היסטורית, חסרת תקדים. ואולם, זו רק ההתחלה.
תוכנית ארטמיס של נאס"א להנחתת האסטרונאוטית הראשונה והאסטרונאוט הבא על פני הירח עד שנת 2025 אמנם גונבת את אור הזרקורים, אבל ארה"ב אינה לבד על המגרש: עשרות מדינות, מסין והודו ועד איחוד האמירויות וטורקיה, לוטשות עיניים לירח. במקביל למרוץ המדינתי, חברות הזנק פרטיות, ואפילו עמותות כמו SpaceIL, רוצות להוכיח שאפשר להגיע לירח בזול, בקטן ובחכם – ואפילו להרוויח כסף מניצול משאביו.
בשורה התחתונה, 28 משימות מיועדות להגיע לירח עד סוף 2024 ובעשור הקרוב – לא פחות מ-40 משימות! אפשר לומר שאת המגמה המרתקת הזאת מזינה תחרות בינלאומית מכמה סוגים.
ראש בראש בקוטב הדרומי: סין וארה"ב
התחרות הראשונה והבולטת מכולן היא זו שמתחוללת בין שתי מעצמות העל, ארה"ב וסין. בשנים האחרונות סין משקיעה הון עתק בתוכנית צ'אנגה, הקרויה על שם אלת הירח הסינית. ב-2013 הפכה סין למדינה השלישית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ וארה"ב – שהנחיתה חללית על הירח עם צ'אנגה 3, וב-2019 הפכה למדינה הראשונה בהיסטוריה שהנחיתה רובר בצד הרחוק של הירח עם צ'אנגה 4. שנה לאחר מכן,ב-2020, החזירה צ'אנגה 5 דוגמיות קרקע מהירח – הדוגמיות הראשונות שהובאו לכדור הארץ לונה 24 ב-1976.
אך כל אלה היו המתאבן למנה העיקרית, השלב הרביעי בתוכנית הסינית המתחיל בימים אלה: הקמת בסיס רובוטי באגן אייטקין שבצד הרחוק של הירח. זהו מכתש הפגיעה העמוק והעתיק בירח, והוא מהווה את חלקו הרחוק של הקוטב הדרומי של הירח – שארה"ב מתכננת להקים בו בסיס מאויש במסגרת תוכנית ארטמיס. במילים אחרות, תוכניות המעצמות משרטטות חלוקת טריטוריה ברורה לבסיס הקבע: ארה"ב תתבסס בחלקו הקרוב של הקוטב הדרומי, סין בחלקו הרחוק.
לפי התוכנית, ב-2025 תשגר סין את צ'אנגה 6, שתמפה את אגן אייטקין ותחזיר דוגמיות קרקע מהצד הרחוק של הירח. שנה אחר כך, צ'אנגה 7 תחפש משאבים באזור. משימה זו תכלול גם רובר עצמאי של איחוד האמירויות הערביות. והמשימה האחרונה, צ'אנגה 8, תנסה להדפיס בתלת-ממד מבנה ראשון באמצעות המשאבים המקומיים שנמצאו – המבנה הראשון בתחנת המחקר הרובוטית של סין. את הטייקונאוטים (אסטרונאוטים סינים) הראשונים סין מתכננת להנחית בתחנה הרובוטית שלה רק ב-2030.
התוכנית הסינית היא תמונת ראי לתוכנית ארטמיס (אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית) המאוישת של ארה"ב. אחרי השיגור המוצלח של ארטמיס 1 בשבוע שעבר, ב-2024 מתכננים האמריקנים לשגר ארבעה אסטרונאוטים למסע סביב הירח, ואילו ב-2025 תשוגר ארטמיס 3 – המשימה שתחזיר את האנושות לירח. שני אסטרונאוטים ישהו על אדמת הירח במשך כשבוע, ובין היתר יאספו דוגמית של מי קרח מהמכתשים המוצללים תמידית בקוטב. הסינים מקווים כמובן שמשימת צ'אנגה 5 תחזיר דוגמיות מהקרח לפני האסטרונאוטים של נאס"א.
לאחר מכן תשוגר מדי שנה משימת ארטמיס נוספת, שתנחית שני אסטרונאוטים על פני הירח – אשר יבנו את התשתית הנדרשת לבסיס הירחי המאויש. במקביל, כל משימת ארטמיס תספק מודול נוסף ללונר גייטוויי, תחנת החלל הבינלאומית החדשה שתקיף את הירח.
לכאורה, מדובר בשידור חוזר של המרוץ לירח בין ארה"ב לברה"מ בשנות ה-60 של המאה שעברה. בפועל, המעצמות לא לבד: לא פחות מ-21 מדינות, לרבות ישראל, שותפות לפרויקט ארטמיס של נאס"א, כאשר מנגד סין צפויה לשתף פעולה עם בעלות בריתה, בעיקר עם רוסיה. ראוי לציין כי התוכניות עצמן לא יהיו ממשלתיות לחלוטין. כך למשל, תוכנית ארטמיס תנחית את האסטרונאוטים של נאס"א בחללית סטארשיפ פרטית של חברת ספייס אקס.
המרוץ לדגל
תחרות נוספת נוצרה בשנים האחרונות בין מדינות שעד לא מזמן אף לא חלמו להגיע לירח. מהפכת מזעור המחשוב ועלויות השיגור הובילו לכך שיותר ויותר מדינות מפתחות תעשיית חלל מקומית כדי להבטיח את מקומן בכלכלת העתיד, והן יכולות להשתמש ביכולות הללו – או ביכולות של בעלות בריתן – כדי לשגר משימות מדע (או ראווה) זולות לירח.
כך, למשל, ב-2023 הודו תנסה להפוך למדינה הרביעית בהיסטוריה – אחרי ברה"מ, ארה"ב וסין – שתנחת נחיתה רכה על הירח עם הנחתת צ'אנדריאן-3 ("רכב חלל"). אבל על הודו להזדרז, כי בשנה הבאה גם יפן צפויה לנסות לנחות נחיתה לא-מאוישת על הירח עם משימת SLIM, שתהיה הוכחת יכולת טכנולוגית: הנחתת תנסה להשתמש בטכנולוגיות של זיהוי פנים כדי לזהות את מכתשי הירח – ולנחות באחד מהם בדיוק של עד 100 מטרים (בהשוואה לאתר נחיתה ברוחב 20 ק"מ באפולו 11). אם הטכנולוגיה היפנית תוכיח את עצמה, היא צפויה להפוך לסטנדרט בנחיתות רובוטיות ומאוישות על הירח.
עוד מצטרפת מפתיעה למרוץ היא טורקיה, כאשר-2021 הכריז הנשיא ארדואן שארצו תנחת נחיתה לא מבוקרת על הירח עד 2023, שנת ה-100 לייסוד הרפובליקה הטורקית. הנחיתה הטורקית תהיה יריית הפתיחה לתוכנית העשור השאפתנית של הנשיא, הכוללת גם נחיתה רכה על הירח ב-2028.
גם כן ב-2023, מתכוונת רוסיה לחדש ימיה כקדם – ולהמשיך מהמקום שבו הופסקה תוכנית לונה הסובייטית. לונה 24 הייתה המשימה הסובייטית האחרונה לירח ב-1976 ואילו ממשיכתה, לונה 25, תנחת בקוטב הדרומי. בסוכנות החלל הרוסית רוסקוסמוס מתכננים לשגר נחתת או מקפת נוספת מדי שנה – לרבות משימת החזרת דוגמיות ב-2027 – מתוך שאיפה להנחית קוסמונאוטים בשר ודם על הירח עד סוף העשור.
לשורת מדינות אלה אפשר להוסיף אף את האיחוד האירופי, קנדה, אוסטרליה, הולנד, תאילנד ואיחוד האמירויות הערביות. האחרונה צפויה לשגר מחר (רביעי) את הרובר ראשיד על גבי הנחתת היפנית הפרטית Hakuto-R של ispace.
מהפכת החלל החדש מגיעה לירח
התחרות האחרונה שמניעה את המרוץ לירח, היא זו שבין חברות ועמותות פרטיות. כזכור, ב-2019 החללית בראשית שנולדה מהתחרות הבינלאומית גוגל לונאר אקס פרייז, שברה שיאים בהיותה הנחתת הראשונה לירח שנבנתה כמיזם פרטי ולא ממשלתי ומיזם ההמשך, בראשית 2, צפוי להמריא לירח ב-2025. הקבוצה היפנית ispace שהתחרתה ב-SpaceIL באותה תחרות, תנסה להנחית מחר את הנחתת שלה, Hakuto-R, וגם היא לא מתכוונת לעצור שם. בחברה מתכוונים להציע שירותי גילוי ומיפוי זולים ויעילים של משאבים ירחיים לסוכנויות חלל כמו נאס"א.
ככלל, חברות פרטיות זוכות בשנים האחרונות לרוח גבית חזקה במיוחד מנאס"א, שמממנת פיתוח יכולות מסחריות לירח בשירות תוכנית ארטמיס. כוונתה של נאס"א היא לייצר תחרות במגזר הפרטי, שיסייע לה לאתר ולנצל את משאבי הירח, ליצור תשתית תקשורת, ניווט ועוד. לדוגמה, במסגרת ה-Commercial Lunar Payload Services, בשנה הבאה תשוגר משימה פרטית של חברת אסטרובוטיק שתכלול בין היתר מטענים של חברת ספייסביט הבריטית-אוקראינית וכן רובר מקסיקני ממוזער. בסופו של דבר, מטרת המשימות הללו ואחרות, היא להוכיח כי ניתן יהיה לעשות מיקור חוץ לאספקה העתידית לירח, כפי שנאס"א עשתה בתחנת החלל הבינלאומית. ומאחר שכל הרובוטים והאסטרונאוטים האלה יצטרכו לנווט את דרכם על פני הירח, ב-2024 תשגר חברת NGC הקנדית הדגמה טכנולוגית למערכת ניווט לווייני על פני הירח – בדומה ל-GPS כאן בכדור הארץ.
המשימות הללו מהוות רשימה חלקית בלבד של משימות שכבר נמצאות בפיתוח מתקדם. על שולחן השרטוטים מונחות עוד עשרות משימות ממשלתיות, מסחריות וחינוכיות – ממקפת ברזילאית, דרך נחתת קוריאנית ועד יוזמת #AfricaToMoon. מכל השפע הזה דבר אחד בטוח: בעשור הנוכחי האנושות תטוס לירח – והפעם, בכוונה להישאר.