צעד קטן לחלל החדש: בשבוע הבא חברת רוקט לב תשגר חללית זעירה – לירח

קפסטון יהיה הסייר שיסלול את הדרך לתחנת הלונר גייטוויי הבינלאומית, ובהמשך גם לבסיס מאויש ראשון על אדמת הירח
שתף: 

ב-6 ביוני תשגר חברת רוקט לב לוויין קובייה לירח – במטרה להתוות את הדרך לתוכנית ארטמיס של נאס"א. המשימה, Cislunar Autonomous Positioning System Technology Operations and Navigation Experiment, או CAPSTONE, תשוגר מנמל החלל של רוקט לב בניו זילנד באמצעות המשגר הקטן אלקטרון – גם כן מתוצרת החברה.

 

ארטמיס – אחותו של אפולו במיתולוגיה היוונית – נועדה להחזיר אסטרונאוטים אמריקנים לאדמת הירח עד שנת 2025. 19 מדינות, לרבות ישראל, כבר חתומות על הסכמי ארטמיס, שמתווים תוכנית ארוכת טווח למחקר בקוטב הדרומי של הלוויין הטבעי שלנו, לרבות הקמת תשתית לתחנת מחקר מאוישת ראשונה על עולם אחר.

 

לשם כך, נאס"א ושותפותיה מתכננות לבנות את הלונר גייטוויי – תחנות חלל בינלאומית חדשה שתקיף את הירח. תחנת החלל הירחית נועדה להחליף עם הזמן את תחנת החלל הבינלאומית שמקיפה כעת את כדור הארץ, ולשמש כתחנת מעבר ומחקר מהארץ לירח. אסטרונאוטים מכל העולם יוכלו יום אחד לחיות ולעבוד בתחנה, כשהם יורדים למסעות מחקר הולכים ותכופים על פני הירח, ובהמשך גם יוצאים מהתחנה למשימות המאוישות הראשונות למאדים.

 


אך המסלול שנבחר ללונר גייטוויי הוא לא מסלול סטנדרטי סביב לירח, אלא מסלול הילה כמעט-ישר (Near-Rectilinear Halo Orbit). מסלול מוארך זה עובר בקו תפר שבין השפעת כוחות הכבידה של הארץ והירח, באופן שמצריך השקעה מינימלית של אנרגיה כדי לשמור על החללית במסלול. יתרונות נוספים של המסלול כוללים קרבה משמעותית לקוטב הדרומי של הירח, כך שמשימות ארטמיס יצטרכו פחות דלק כדי להמריא חזרה מהירח לתחנה הירחית, וכן קו ראייה ישיר לכדור הארץ בכל רגע נתון – כך שתחנת החלל הירחית תוכל לתקשר עם מנהלי המשימה ללא הפרעה.

 

המסלול הייחודי של הקפסטון מסביב לירח.

 

הבעיה היא שמעולם לא שוגרה משימה למסלול הילה כמעט-ישר (בין הארץ לירח או בין כל שני גופים אחרים במערכת השמש), ובנאס"א רוצים לוודא שהמסלול אכן יציב לפני שתשוגר משימת ארטמיס 4 ב-2026, ועמה ליבת הלונר גייטוויי.

 

1,600 ק"מ מהקוטב הדרומי של הירח – מדי שבוע

משימת קפסטון של רוקט לב תתפקד אפוא כסייר שיסלול את הדרך לתחנת החלל החדשה. מדובר בלוויין קטן בגודל מיקרוגל ובמשקל 24 ק"ג בלבד, שיהיה הראשון להיכנס למסלול הילה כמעט-ישר. המסלול יקרב את החללית עד כדי 1,600 ק"מ מפני הירח מדי שבעה ימים – במשך חצי שנה. בזמן הזה הלוויין יכמת את ההנעה הנדרשת כדי לשמור על המסלול, במטרה לאשרר את המודלים של נאס"א ולאפשר לסוכנות החלל לתכנן את התחנה עם מינימום אי-ודאויות לוגיסטיות. 

 

קפסטון יתקשר ישירות עם המקפת לסקר הירח (LRO) של נאס"א, המקיפה את הירח במסלול סטנדרטי קרוב מאז 2009. מדידת המרחק המשתנה בין שני הלוויינים תשמש לקביעת מיקומו המדויק של קפסטון בחלל באמצעות תוכנת ניווט חדשה בשם Cislunar Autonomous Positioning System, או CAPS. זוהי הפעם הראשונה שבה חללית אחת מנסה לקבוע את מיקומה בחלל לפי מיקומה של חללית אחרת. אם ההדגמה הטכנולוגית של CAPS תעלה יפה, בנאס"א מעוניינים שגם תחנת הלונר גייטוויי תדע למקם את עצמה לפי ה-LRO, ולשמור את הפס הצר שבין כדור הארץ לתחנה להעברת נתונים מדעיים יקרי ערך.

 

חברת רוקט לב האמריקנית-ניו זילנדית, מחלוצות מהפכת החלל החדש, נחשבת למעין "מיני ספייס אקס". מיני – כי החברה מתמחה בשיגור לוויינים מסחריים קטנים על גבי משגר האלקטרון שלה. רוקט לב משגרת היום יותר לוויינים מכל חברה אחרת למעט ספייס אקס, אבל זאת הפעם הראשונה שבה החברה משימה בשירות נאס"א, וכמובן הפעם הראשונה שבה היא משגרת משימה לירח. 

אולי תאהבו גם

{{new.img.alt}}
{{new.start}}
{{new.body}}