חדשות החלל
arrow-left
לחדשות החלל

חוקרים: מצאנו ראיות לקיומו של אסטרואיד ענק בגודל קרס

קוטר האסטרואיד, שלא נמצא עוד במערכת השמש, מוערך בין 750 ל-1,770 ק"מ

עודד כרמלי
6.01.2021
פיטר ג'ניסקנס, שהוביל את החיפוש מטעם מכון סט"י, מוצא מטאוריטים במדבר. קרדיט: NASA / SETI / P. Jenniskens
פיטר ג'ניסקנס, שהוביל את החיפוש מטעם מכון סט"י, מוצא מטאוריטים במדבר. קרדיט: NASA / SETI / P. Jenniskens

במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Nature Astronomy, צוות מדענים ממכון המחקר סאות'ווסט (SwRI) טוען כי מצא ראיות לקיומו של אסטרואיד חדש וענק בגודל קרס – כאן בכדור הארץ, במטאוריט קטן שנמצא בסודן. 

 

אסטרואידים הם שאריות מהיווצרות מערכת השמש לפני 4.6 מיליארד שנה. רובם שוכנים בחגורת האסטרואידים, בין מסלוליהם של מאדים וצדק, אבל התנגשויות ואירועים אחרים שברו אותם לחתיכות ופלטו את החתיכות האלה למערכת השמש הפנימית – אלו הם המטאורים והמטאוריטים שפוגעים לעיתים קרובות בכדור הארץ.

 

להוציא מספר מועט של איסוף דוגמיות קרקע, כמו היאבוסה-2 של סוכנות החלל היפנית ואוסיריס רקס של נאס"א, למדענים אין דרך לנתח ישירות את הרכבם הכימי של האסטרואידים הגדולים. אבל על ידי ניתוח המטאוריטים שנופלים לכדור הארץ, מדענים יודעים להעריך מהם התנאים ששררו באסטרואיד המקורי – לפני הינתקות החתיכה. מטאוריטים אלה הם כרונדריטים פחמניים, מטאוריטים סלעיים, קדומים ונדירים יחסית, שנחשבים למשקפים נאמנה את האסטרואידים שמהם פוצלו, כמו בובת מטריושקה.

 

416_16_psyche_main.jpg

קוטרם של חלק מהאסטרואידים גדול מספיק כדי שמסתם תיצור מינרלים שלא יכולים להיווצר באסטרואידים קטנים. איור האסטרואיד פסיכה: ASU/Peter Rubin
קוטרם של חלק מהאסטרואידים גדול מספיק כדי שמסתם תיצור מינרלים שלא יכולים להיווצר באסטרואידים קטנים. איור האסטרואיד פסיכה: ASU/Peter Rubin

 

המפתח לתעלומה: מינרל נדיר 

ב-2008, אסטרואיד בקוטר ארבעה מטרים בשם הקטלוגי 2008 TC3 חדר לאטמוספרה של כדור הארץ, והתפוצץ לכ-600 מטאוריטים מעל צפון סודן. לפי הערכות, אירוע מסוג זה קורה פעמיים בשנה, אלא שהפעם, לראשונה בהיסטוריה האנושית, אסטרונומים ידעו על הפגיעה הצפויה, נערכו מראש והצליחו לאסוף כ-10.5 ק"ג של דוגמיות מהאסטרואיד. אחר כך, האסטרואיד זכה לשם הרשמי אלמהטה סיטה, או "תחנה שש", שכן הוא התפוצץ סמוך לתחנת הרכבת מספר 6 בדרך לבירה חרטום.

 

למדעני SwRI הוקצתה דוגמית בת 50 מ"ג מאלמהטה סיטה לצורך מחקר במיקרוסקופ תת-אדום, בניסיון לקבוע את הרכבו את האסטרואיד השלם ממנו ניתק. ניתוח ספקטרלי של הדוגמית זיהה מנעד של מינרלים שבאו במגע עם מים, כפי שמצופה מכרונדיטים פחמניים, אבל הם גילו בו גם אמפיבול – מינרל שנוצר אך ורק תחת לחצים וטמפרטורות גבוהים.

 

אמפיבול הוא מינרל נדיר באסטרואידים מסוג כונדריטים פחמניים, והוא נמצא רק פעם אחת בעבר, באסטרואיד אלנדה שהתפוצץ ב-1969 מעל מדינת צ'יוואווה שבמקסיקו, וגם אז כשיירים בלבד. מאחר שלחץ הוא תוצר של מסה, ומסה תוצר של גודל, האסטרואיד המקורי היה צריך להיות גדול מאוד – ואילו רוב האסטרואידים מסוג כרונדיט פחמני הם בקוטר של פחות מ-100 ק"מ, ולא ידוע על אף אסטרואיד שמסוגל לייצר תנאים כאלה. 

 

למעשה, החוקרים חישבו ומצאו כי האסטרואיד 2008 TC3 ניתק מאסטרואיד פחמימני ומימי גדול בהרבה, שקוטרו בין 650 ל-1,770 ק"מ. לשם השוואה, קוטרו של כוכב הלכת הננסי קרס – הגוף הגדול ביותר בחגורת האסטרואידים – הוא 940 ק"מ בלבד.

 

הדמיה ממוחשבת של האסטרואיד אלמהטה סיטה מסתובב במהירות על צירו לפני שחדר לאטמוספרה של כדור הארץ. קרדיט: Astronomical Institute of the Charles University

 

ותודה לאסטרואידים

אז איפה האסטרואיד הענק הזה? אנחנו לא יודעים, אבל הוא כנראה לא מסתובב יותר במערכת השמש – אחרת היינו רואים אותו. כך או כך, אין סיבה להניח כי אסטרואיד המקורי של אלמהטה סיטה הוא יחיד במינו. נראה כי בעבר הרחוק, אסטרואידים גדולים מאוד, שנשאו הרבה מאוד מים, נוצרו ונעלמו – אולי אחרי שהתנגשו בכוכבי לכת וסיפקו להם חלק מהמים שאנו רואים היום באוקיינוסים למשל.


 

תגיות: