הירח ואלדברן ניתקים זה מזה

שתף: 
15
נוב'
2016
17:55
עץ השזיף על רקע שמי הלילה והירח | אוהרה קוסון, יפן (1945)
עץ השזיף על רקע שמי הלילה והירח | אוהרה קוסון, יפן (1945)
17:55
עם זריחת הירח, בשעה 17:55, ייראה בצמוד אליו, במרחק 5 מעלות קשת, אלדברן, הכוכב הבוהק בקצה משולש הכוכבים היוצר את ראשה של קבוצת שור. אלדברן הוא כוכב ענק כתום שצבעו נראה בעין ומודגש במשקפת שדה קטנה או טלסקופ. 
 

למה כדאי להביט למעלה?

 
בעיקר בזכות היופי שיוצרת הסמיכות בין שני הגופים הזוהרים האלה והאופן בו הם ניתקים זה מזה. הביטו בירח עם זריחתו במזרח. הוא עדיין מכסה את אלדברן אך המשיכו להתבונן בו. תוך כמה דקות (סבלנות, זה ישתלם), תוכלו להבחין בגוף שמימי זוהר מציץ פתאום ואז ניתק מפני השטח של הירח, כמו פתית שלג זוהר בחלל הניתק מגוש סלע אפור.
 
מהי, בעצם, ההתכסות הזו? לא פחות מליקוי מאורות, כשחושבים על זה. לא מדובר כמובן בליקוי חמה, כי זו אינה השמש שלנו שהירח מסתיר. הליקוי הוא של שמש אדירה הרבה יותר, ענק אדום הגדול פי 44 מהשמש שלנו (שרק בתוכה, נזכיר, נכנס גודלו של כדור הארץ פי 1.3 מיליון). הירח מסתיר את הענק האדום, ממש כפי שהוא מסתיר לעיתים נדירות את השמש שלנו במלואה, אלא שהמרחקים הם קצת אחרים: כ- 150 מיליון ק"מ (השמש שלנו) לעומת 615 טריליון ק"מ, אלדברן. הכל עניין של פרספקטיבה, קצת כמו עם עלי הכותרת של עץ השזיף בציור של אוהרה קוֹסוֹן היפני, שנדמים כאילו הם נושרים מהירח: