שעה שאסטרונאוט שינסה לרדת לפני השטח יימחץ במקום, עקרונית אין מניעה לשלוח לנוגה מעין צוללת מיוחדת שתעמוד בלחץ האטמוספירי האדיר. מסת האוויר על פני השטח של נוגה שקולה כאמור לצלילה לעומק של כמעט קילומטר אחד מתחת לפני הים בכדור הארץ – צלילה בלתי אפשרית לאדם, אבל אפשרית בהחלט לצוללות. למעשה, צוללות מיוחדות כבר הגיעו לתהום צ'לנג'ר, הנקודה העמוקה ביותר בכדור הארץ, בעומק של כמעט 11 ק"מ מתחת לפני הים.
הקושי הגדול בשליחת צוללת כזו לנוגה הוא הטמפרטורה. רוב המכשירים האלקטרוניים שאנו משתמשים בהם פועלים ביעילות פחותה בטמפרטורות גבוהות, ובכל מקרה מפסיקים לעבוד בסביבות 70 מעלות צלזיוס. מערכות אלקטרוניות מיוחדות יכולות להחזיק מעמד עד לטמפרטורה של 125 מעלות, אבל זהו הרף העליון. אפילו חשיפה קצרה לטמפרטורה גבוהה יותר תמיס את המעגלים החשמליים. לנאס"א יש מחלקה שלמה בשם HOTTech שנועדה לפתח מערכות אלקטרוניות שיעמדו בטמפרטורות של 500 מעלות צלזיוס, וישמשו למשימות בפני השטח של נוגה, בכוכב חמה ובעומק האטמוספירה של הענקים הגזיים – אבל היא עדיין בחיתוליה.
אז איך בכל זאת אנחנו יודעים מה קורה על פני השטח של נוגה?