מה היה קורה אילו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו נתקעים על הירח?

מה היה קורה אילו ניל ארמסטרונג ובאז אולדרין היו נתקעים על הירח?

כל משימת חלל היא מסוכנת, אבל אפולו 11 הייתה קפיצה נחשונית והרת גורל לעבר עתיד לא ידוע.

 

משימות אפולו הקודמות לאפולו 11 צלחו את המסלול סביב כדור הארץ וערכו בהצלחה את כל הניתוקים, החיבורים והתמרונים שנדרשו גם מאפולו 11, למעט הנחיתה עצמה ברכב הנחיתה הירחי וההמראה חזרה לתא הפיקוד קולומביה. שני מרכיבים אלה של המשימה, שלא נוסו מעולם במציאות, עוררו דאגה רבה, ומן השניים עוררה ההמראה חזרה חרדה עזה במיוחד. במקרה של התרסקות רכב הנחיתה הירחי על הירח – העולם היה מתאבל על האסון הנורא. לעומת זאת תקלה בהמראה מהירח פירושה היתקעות בו, ובמקרה כזה היה העולם עוקב באימה אחר מותם האיטי של שני אנשים בעולם אחר.

 

לו המנוע של רכב הנחיתה הירחי לא היה פועל בעת ההמראה חזרה, ארמסטרונג ואולדרין היו אבודים. היה להם חמצן ל-40 שעות בלבד. קולינס לא היה יכול להנחית את חללית הפיקוד קולומביה על הירח ולחלץ את חבריו. ואפילו אם אפולו 12 הייתה ניצבת ערוכה על כן השיגור ב-24 ביולי 1969, היו חולפים עוד ימים רבים עד שהייתה מגיעה לירח ומנחיתה עליו רכב נחיתה ירחי נוסף.

 

למעשה, אפילו אם החמצן היה מספיק לארמסטרונג ולאולדרין, רכב הנחיתה נבנה לשני אנשים בלבד, ואסטרונאוט שלישי שהיה מנחית נחתת חלופית על הירח לא היה יכול להמריא חזרה עם ארמסטרונג ואולדרין. לשניים לא היו גלולות רעל או נשק אישי. במקרה של תקלה, נאס"א לא הייתה מסוגלת לעשות דבר למען האסטרונאוטים: קולינס היה מצווה לשוב לכדור הארץ וחבריו היו מתים בים השלווה.

 

בבית הלבן הכינו פרוטוקול לתרחיש הנורא מכול: ביום הנחיתה, 18 ביולי, יטלפן נשיא ארה"ב ניקסון לשתי האלמנות לעתיד, ג'נט ארמסטרונג וג'ואן אולדרין, ולאחר מכן יישא לאומה ולעולם את הנאום הזה:

 

"רצה הגורל שאותם גברים, שעשו את דרכם לחקור את הירח, יישארו עליו לנוח על משכבם בשלום. אותם גברים אמיצים, ניל ארמסטרונג ואדווין אולדרין, ידעו שאין כל תקווה לחלצם. עם זאת, הם ידעו גם שיש תקווה לאנושות במעשה ההקרבה שלהם.

 

שני הגברים הללו מוסרים את חייהם למען המטרה האצילית ביותר של האנושות – חקר האמת והבנתה. בני משפחתם וחבריהם יתאבלו עליהם, אומתם תתאבל עליהם, אזרחי העולם יתאבלו עליהם, אמא אדמה תתאבל עליהם – בוכייה על שהעזה לשלוח שניים מבניה אל הלא-נודע.

 

במסעם הם גרמו לכל האנשים בעולם להרגיש כאיש אחד. בקורבנם, מהדקים השניים עוד יותר את הקשרים היוצרים את אחוות בני האדם. בימי קדם הביט האדם בכוכבים וראה את גיבוריו במערכות השונות. כיום אנו עושים את אותו הדבר אך גיבורינו הם אנשי התקופה, אנשים בשר ודם.

 

אחרים ימשיכו את דרכם וגם ימצאו את דרכם הביתה בבטחה. חיפושו של האדם לא ייחסם, אבל שניהם, שהיו הראשונים, יישארו חקוקים עמוק בלבבותינו. מי ייתן וכל אדם שיביט אל הירח בלילות הבאים ידע שיש פינה בעולם אחר שהיא לנצח של האנושות".

 

למרבה השמחה כל זה לא קרה, והנשר נחת והמריא חזרה בהצלחה – אבל לא בלי תקלות.

שתף: