מירה: כוכב דועך ומתעצם

ד"ר יגאל פת-אל ובת-שבע וגון-גלמידי
שתף: 
05
ינו'
2019

PIA09959_hires.jpg

כוכב מירה בטיסה במהירות 130 ק"מ לשניה | קרדיט: NASA/JPL-Caltech
כוכב מירה בטיסה במהירות 130 ק"מ לשניה | קרדיט: NASA/JPL-Caltech
כוכב מירה בטיסה במהירות 130 ק"מ לשניה | קרדיט: NASA/JPL-Caltech
כוכב מירה בטיסה במהירות 130 ק"מ לשניה | קרדיט: NASA/JPL-Caltech

אחד הכוכבים הבהירים ביותר בשמיים בימים אלו הוא כוכב שרוב הזמן הוא חיוור מכדי שנבחין בו, ואף מבעד לטלסקופ קטן הוא נראה קלושות בלבד. כל עוד הוא בשיא ימי הזוהר הקצרים שלו, יש לנו הזדמנות מצוינת לערוך עימו היכרות: זהו מירה, כוכב התעתועים המרתק, המצוין באות היוונית o (אומיקרון), בקבוצת לוויתן. בעוד כמה שבועות ילך אורו וידעך שוב, עד שייטמע כמעט כליל באפלת הלילה.

 

סופרנובה שקמה לתחייה

 

האסטרונום ההולנדי דוד פבריציוס הוא שגילה לראשונה את שינויי הבהירות של הכוכב, בשנת 1596. הוא עקב אחרי בהירותו הגוברת, שמייד לאחר מכן הלכה ודעכה עד היעלמותו. "סופרנובה!" קבע פבריציוס בביטחון, אך מה הופתע לגלות את הכוכב המתפוצץ קם לתחייה כ-15 שנה לאחר מכן... רק 30 שנה מאוחר יותר, בשנת 1638, גילה האסטרונום פוסילידס הולְוַרְדה שהכוכב משנה את בהירותו במחזוריות, ובזאת נתגלה למעשה הכוכב המשתנה הראשון, ואף זכה לשם מירה, שפירושו "מופלא".

 

אדום ובעל צורה מוזרה – כך נראה מירה מטלסקופ החלל האבל. קרדיט: Margarita Karovska/NASA

 

פעימות הפּרֵדה של כוכב גוסס

מירה הוא הבולט והמפורסם במשפחה מוזרה של כוכבים "פועמים", המשנים את בהירותם במחזוריות קבועה – "כוכבים משתנים ארוכי מחזור". בקבוצה זו יש מחלקה של כוכבים שמירה הוא אב טיפוס שלהם, והיא מכונה על שמו: "משתנים מסוג מירה". גם מירה, כמו שאר חבריו לקבוצה, צועד במהירות לקראת סופו האפל והבלתי נמנע.

 

את מרבית חייו העביר מירה ככוכב דומה מאוד לשמש שלנו, מעט גדול ממנה, וכפול ממנה במסתו. הוא קרן בשלווה באורו הצהוב בעודו מתיך מימן להליום – מקור האנרגיה הזמין של רוב הכוכבים. אולם כשנוצרה כמות מספקת של הליום בליבתו הזדעזעה שלוותו, בדיוק כפי שעתיד לקרות לשכנתנו הצהובה בעוד כ-5 מיליארד שנה. בשלב הזה החלו בליבה תהליכי היתוך גרעיני של הליום לפחמן, והם הזניקו את הטמפרטורה בליבה ואפשרו תהליכים תרמו־גרעיניים בשכבה החיצונית של הליבה, שבה מימן הופך להליום. הפעילות התרמו־גרעינית גרמה לכוכב לתפוח לממדים עצומים ולהפוך לעל־ענק אדום. אם מירה היה מוצב במרכז מערכת השמש שלנו, הוא היה בולע את כל כוכבי הלכת של מערכת השמש הפנימית ומגיע כמעט עד מסלולו של צדק.

 

בשלב הזה, מסיבות שונות, נוצרה סמוך למעטפת הפנימית של הכוכב שכבה הפועלת כמעין שסתום בוכנה וגורמת לכוכב לפעום: הוא מתכווץ ומתנפח לסירוגין במחזוריות קבועה, בת 332 ימים.

 

 

גלגולו המסעיר של מירה כעל־ענק אדום ופועם יימשך כ-10,000 שנה בלבד, עד שיאזלו סופית כל מקורות האנרגיה החלופיים שלו. חסרת כול, תלך ליבתו ותהפוך לאיטה לננס לבן, שילך ויתקרר במשך מילארדי שנים ושכבותיו החיצוניות יתפזרו ויהיו לערפילית פלנטרית. פעימותיו ידומו והוא ידעך לגוש חומר קר, אפל ומשמים.

 

עד אז, לא נותר לנו אלא להביט בהשתאות בכוכב המשתנה, ממרחק של 420 שנות אור, ולעקוב אחרי בהירותו. בשיא בהירותו, החל בימים אלה, מירה הוא הכוכב הבוהק ביותר בתחומי קבוצת הכוכבים לוויתן. כדי לאתרו מומלץ להיעזר באחת האפליקציות המיועדות למציאת כוכבים. אם יש בידכם משקפת שדה או טלסקופ קטן, תוכלו להבחין בגונו האדום.